Posts Tagged ‘Russian River’

h1

בשביל הפינו – חלק ב, עמוק במערה

מאי 7, 2011

הפרקים הקודמים: פתיח, פרק א' – הקדמה.

יקב Freeman הוקם ע"י אקיקו וקן פרימן מחוץ לעיירה Sebastopol. בני הזוג קנו נחלה קטנה מתוך אידיאל רומנטי להקים יקב קטן. כמו יקבים אחרים מהגודל הזה, גם כאן חלק מהפרי מגיע מכרמים בבעלות היקב וחלק מבחוץ, וגם כאן יש בלנד אזורי "בסיסי" של פינו נואר, שאיכותו לא מביישת אף אחת מהתוויות הנוצצות יותר. היקב קיים מאז 2002 ומייצר כ-50 אלף בקבוקים בשנה. הנתונים האלה די מייצגים עבור עוד כמה יקבים איכותיים וקטנים שביקרתי בהם באזור Russian River Valley.

בכניסה ליקב פגש אותי אריק היינן, לקח אותי למערה בה מיושנים החביות ובקור הטבעי דיברנו וטעמנו. למעט אחד, היינות שטעמנו היו עשויים על הצד הפירותי של הזן, עם פרי שעבר טיפול זהיר וקשוב. בחרתי כמה מהיינות שטעמנו:

Freeman, Russian River 2008 – בלנד של פינו ממספר כרמים באזור, מעט בשל באף, שוקולד ומימד כהה-שחור. עכשיו מגיעה ההפתעה, ועל החיך הוא רגוע, עם חומצה טובה וקצת תיבול בסוף. למרות שאנחנו אוהבים עקביות ביין, אני חושב השילוב של ארומות מעט בשלות עם חיך מאופק מוסיף ליין לא מעט חן. מוצלח.

Freeman, Keefer Ranch 2008 – שקוף מאוד גם ביחס לזן, אף מפתה עם אדמה ועור. רך מאוד, חומצה עדינה, טאנין שקט. פינו נואר נשי ועדין, כמעט שברירי. מעולה. לשתות לבד ולא להרוס אותו עם אוכל.

Freeman, Akiko's Cuvee 2008 – מספר מצומצם של חביות פינו נואר ממספר כרמים באזור Sonoma Coast נבחרות בקפדנות ומבוקבקות תחת התווית הזו. אף מורכב שפורס פרי נעים, נגיעה שוקולדית ואדמה, מעט עסיסי ומלא יחסית לזן, מאוזן והרמוני, ויש לו לאן להתפתח. העושר והמורכבות באים כאן על חשבון של קצת נאמנות לזן, אבל זה עדיין חתיכת יין מוצלח לאללה, ולראייה נבחר נציג ממנו להתחבא בין הבגדים במזוודה שלי.

המחירים נעים בטווח של 25-55$ (כולל היין הגבוה), ונותנים תמורה טובה לטעמי. היקב מספק דוגמה נוספת לשונות הסגנונית שאפשר להוציא מאותו עינב שמגיע מתת אזורים שונים, באותו אזור – כל זה בארשת צנועה ובלי מיתוג מוחצן ומיוחצן.

h1

בשביל הפינו, חלק א – מבוא לפינו נואר

מאי 7, 2011

הפרקים הקודמים: פתיח

Merry Edwards, האישה והיקב – היא אחת היינניות הראשונות בסונומה, והיא בעלת ניסיון של 37 בצירים. חשבתי שההערצה שאנשי היקב הביעו כלפיה היא חלק מהסיור, ואחרי כמה ימים גיליתי שעצם אזכור שמה גורף מבטים של כבוד בקרב ייננים ומשווקים.

היקב ממוקם בפאתי העיירה Sebastopol, בתת-האפלסיון Green Valley שנמצא באזור Russian River Valley (כבר קבענו שזה RRV). ביקב ויתרו על השרדונה ומלבד הפינו נואר הם מתנסים גם בסוביניון בלאן, לא זן שרואים הרבה ב-RRV.

רק לי השילוב של הגינה המטופחת והמבנה הצנוע מזכיר את צרעה?

זה היקב הראשון שמתבסס על פינו נואר שביקרתי בו, וכשאני כותב בדיעבד על היינות אני חושב שזה מבוא מצוין לגרסת סונומה של הזן. היינות ביקב חוצים את הקווים שבין הסגנון המאופק (על סקאלה של סונומה ולא בורגון) לסגנון המוחצן יותר, ומה שמוצלח בהם לדעתי זה שהם משלבים את שני העולמות האלה בלי להשתייך באופן מוחלט לאף אחד מהם.

Russian River Valley, Pinot Noir 2008 – בלנד של שבעה כרמים שונים, צבע כהה יחסית לזן, פותח בגרסה המאובקת-מעופשת שהזן יודע לנפק, טאנינים בשלים מתלווים לפי העדין, מעט מתקתק, רך ועדין. גרסת וילאג' מוצלחת של היקב.

Merry Estate, Pinot Noir 2008 – מעושן, מתובל ומפולפל, מורכב, פחות מרוכז מהבלנד. החומציות מתלבשת טוב על החיך. רך, מאוזן ומעניין. כראוי ליין מהכרם של הייננית, שנושא את שמה – היין המוצלח של הטעימה.

Klopp Ranch Pinot Noir 2008 – גרסה עמוקה ואפלה של הזן, אופי שחור-סגול, פירותי, טאני, מרוכז, ארוך. יותר נפח ועצמה מהקודם – על חשבון אופי של הזן. בכל זאת יין מוצלח שקצת סבלנות תטיב עמו.

Olivet Lane Pinot Noir 2008 – רגוע ושקט, יותר אדום באופי, יותר פינו, מאוזן, חלק, נעים. יותר ריכוז משני הראשונים אבל לא בסקאלה של הקודם.

היינות האלה נמכרים בטווח 40-60$, שמאפיין את שאר יינות היקב, ושוב, לא נותר אלא לחייך כשמשווים את המספרים האלה לנאפה שנמצאת חצי שעה נסיעה משם. בשורה התחתונה, ביקב עושים אדומים מעולים שנותנים הדגמה כמה שונים הסגנונות שניתן להפיק מאותו עינב, כאשר ההבדלים הם ייננות וטרואר.

h1

בשביל הפינו – פתיח

מאי 5, 2011

זמן קצר אחרי ההגעה לסונומה התחיל רצף מסחרר של פגישות ביקבים, עם ימים שהגיעו ל-50 יינות ויותר. הביקור התמקד ביקבים מאזור Russian River Valley (או RRV) בניסיון להתחקות אחרי הסיפור של הפינו נואר המקומי. המדריכים במסע, ערן פיק (צרעה) ועודד שקד (Londboard) סימנו את הקצפת של היקבים באזור, וברובם הצלחתי לתאם פגישה. האפלסיון הוא בעל סיווג AVA, הגרסה האמריקנית ל-IGT ומקביליו, וזה סיווג עם גיבוי חוקי ומסודר. האזור גדול, מגוון ומגדלים בו הרבה זנים. בכל זאת הרושם הוא שזני בורגון מובילים את האזור, לפחות מבחינת המיתוג. שמש יש, גם משקעים, והמפתח הוא הקור – שמגיע בשתי צורות. אוויר קריר מטפס ממפרץ סן-פרנסיסקו בדרום דרך אזור Petaluma מצד אחד, ומצד שני ערפל בוקר מהאוקיינוס השקט עוזר לשמר את הקור שמצטבר בלילה במקומות הגבוהים יותר לכיוון מערב.

שפך ה-Russian River לאוקיינוס השקט, בגרסה הגדולה אפשר לראות כלבי ים משתזפים על לשון היבשה

בחלק מהיקבים ב-RRV מתבססים על שילוב של פרי מהאפלסיון עם פינו נואר ושרדונה שמגיעים מכרמים הפזורים באפלסיון Sonoma Coast, גם הוא בעל סיווג AVA. האזור מהווה רצועה ענקית שתחומה בין RRV לחוף האוקיינוס השקט, אגן הקור הבלתי נדלה שמאפשר לענבי היין להצליח בכל האזור.

כביש 1 מעל Russian River, באזור Sonoma Coast

נחמד בסונומה, הרבה יותר בגובה העיניים מאשר בנאפה. לא ראיתי כאן חליפה באף יקב, הלימוזינות נדירות ואין להן חניות ייעודיות. הכל פחות מסחרי וממותג, גם ביקבים הנחשבים יותר, המבנים צנועים ובמקום לדבר על ארכיטקטורה הכי אוהבים פה לדבר על הכרמים. הצלחתי לתאם פגישות ביקבים מוערכים גם בהתראה של יום, והמחיר של היינות בסדרות הגבוהות נמצא בד"כ בשכונה של 50-70$, כלום במונחי-נאפה. גם במסביב – לינה ואוכל הכל יותר מסביר פנים וארנקים. צברתי קצת ניסיון וכמה תובנות לגבי האזור, איפה כדאי לישון, לאכול וכד' – אז מי שמתעניין לטייל כאן, אשמח לייעץ באימייל או על קפה.

הכותרת הכריזה על פינו, והפוסט פותח שרשרת חוויות סביב הזן הזה שיעלו לכאן ברגע שיהיה זמן להעלות אותן על הכתב.

כרמי פינו נואר מעטרים את קו הרכס ב-Sonoma Coast. תצפית מיקב Flowers