Posts Tagged ‘hermitage’

h1

סירות אדירות

מאי 26, 2011

כיף לחזור לשולחן הבורגתאי, לפגוש את החברים וגם היו כמה יינות לטעום – תאמינו או לא. הכותרת הפעם הייתה צפון עמק הרון, ומבחינתי המשך לכמה טעימות מוצלחות מאוד מהחודשים האחרונים בנושא. ערן פיק הנחה את הערב והשיח בין המומחים סביב השולחן לימד אותי כמה עוד יש לי ללמוד על יין.

היו 8 יינות, חלק עם ברט וחלק עם המון ברט. אחד מהם היה ג'וקר עיוור ומעניין שאופיין בברט (יותר מכל השאר) ופרי בשל שלווה במתיקות. סובבי השולחן נתבקשו לנחש כמיטב יכולתם. הדבר היחיד שהייתי מוכן לומר על היין זה שהוא לא מעמק הרון וכנראה לא מצרפת, ובציר 2000 צפונה. ההימור האוסטרלי המתבקש נשלל כי הייננות המודרנית שם די מצליחה להתגבר על הברטונומייסיס (בטח שברמות כאלה של ברט). אבל איפה אני – ואיפה אהוד ולטר, הצלף שפגע בול – Black Pepper E&E 2001 האוסטרלי, לפחות בבציר הייתי קרוב… בחזרה לטעימה – שני יינות התבלטו קילומטר מעל השאר, כל אחד בדרכו שלו, ובמסגרת התמציתיות אשאיר רק להם את הבמה

M. Chapoutier, La Pavillon, Hermitage 2001 – מדהים ומשכר, פירותי, מרוכז-מרוכז-מרוכז, לא יודע לתאר אותו – פשוט המון פרי (לא בשל) תפור לולאה לולאה לתוך המון חומצה, הכל משולב ביחד בצורה עוצרת נשימה. כל העושר והצעירות הזו אינם כבדים או מעיקים. יין שפשוט לא הייתי מסוגל לירוק. הזכרון מבצירים 96-97 שעדיין מהדהד מהווה סימוכין נוספים לכך שהיין הנוכחי עדיין לא התחיל אפילו לטפס לאן שיש לו להגיע. 750 מ"ל של חוויה.

Rene Rostaing, Côte Blonde, Côte Rôtie 1998 – הבשר המעושן הטיפוסי לסירה שעושים באזור זה משהו שאני מפתח התמכרות אליו, עם שכבה מפתה של פרי רך מתחתיה. האף המפתה הוא רק פתיח ליין מורכב עם טאנינים נעימים ורכים, חומצה מעולה ובעיקר חיבור הדוק בין כל המרכיבים שלו ליצירת יין ארוך, שלם ומעניין. התווית הגבוהה לא מביישת את תווית הקלאסיק ה"נמוכה" (ביטוי מצחיק בהקשר זה) שבציר 99 שלה זכור לי בחיוב רב.

תודה לעוסקים במלאכה על הרכבת, הנחיית והאכלת טעימה מוצלחת כמיטב המסורת

h1

הרמיטאז' – בחזרה לעמק

דצמבר 13, 2010

יממה בדיוק אחרי טעימה של עמק הרון, שעדיין הדהדה בפה ובראש הצטרפתי לקבוצה אחרת, הפעם בחדר הפרטי של הטרקלין. המקום מעוצב נעים, השירות היה יוצא מן הכלל (והיינו קהל לא פשוט), ומנת הדגל הידועה של נתחי סינטה נאים שמוגשים עם חלוק לוהט לצליה-עצמית ניפקה קבלות למוניטין הטוב שלה (108 ש"ח). כותרת הטעימה הייתה הרמיטאז'ים מתיישנים, וטעמנו מהם על כל הסקאלה שבין צעירים מידי לבין רגל בקבר. בנוסף, הטעימה סיפקה תמונה מעניינת שהתבססה בעיקר על ה-נגוסיאנט של האזור. ליינות:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 2003 – הבנתי שהיה שם חם עוד לפני שידעתי מה השנה, פירותי יחסית לסגנון, קצת ירקרקות ואלכוהול, בקטנה. צעיר, חומצי, מחוספס קצת ביובש, הרבה פרי עם קצת מרירות, סיום ארוך ויבש. מתרכך עם אוכל. בסה"כ יין עשיר ונעים אם כי קצת גס. בציר חדש עולה בשכונת ה-300-400 ש"ח, במחיר כזה הייתי הולך על בציר יותר מוצלח מ-2003.

החבוב שמע את ההערה האחרונה שלי, התעצבן וקרא בצרפתית כפרית משובשת לאחיו הגדול שיעשה עלי שרירים. האח הגיע, אבל על קלנועית, ופרק ממנה עם הליכון:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 1990 – הסריח לי את הכוס עד כדי חשד לפגם, אבל הסבלנות משתלמת ואחרי חצי שעה נחשף יין רך, עם אדמה ותיבול מזרחי, משלב שאריות של פרי עם חומציות עדינה. בסה"כ נעים מאוד, אבל אחרי שיאו. את הראשון הייתי מיישן עוד כמה שנים, ואת זה הייתי פותח לפני כמה שנים.

Jaboulet, La Chapelle, Hermitage 1988 – אולי תיאור הקלנועית/הליכון יותר מתאים דווקא כאן, או שאולי צריך להכניס דימויים קצת יותר מורבידיים. שאריות שניוניות באף, הפה כבר מפורק. אחרי השיא. כנראה שלפקק הבעייתי היה קשר לעניין (נרכש במכירה פומבית).

אחרי העניינים הגריאטריים על גבול הנקרופיליות האלה, היינות הבאים היו הפתעה הייתה נעימה מאוד. רשמי טעימה כפולים;

M. Chapoutier, Le Pavillon, Ermitage 1996, 1997 – איך אני דוחס שני יינות מעולים לפסקה אחת? בגלל הדמיון ביניהם. פרי נקי וברור, שוקולד מריר, תחושה מדהימה בפה, המרכיבים מחוברים בצורה מושלמת, עסיסית, טעימה, הכל בדיוק. בול. דווקא 96 יותר צעיר באופי, עם שמץ חספוס בסיום וחומציות מעט חדה יותר מאחיו. בציר 97 מוכן בדיוק, טיפה בשל יותר, משכר בהנאה ולא רוצים לעזוב אותו. אל תחכו איתו יותר, למרות שאפשר. חבל להסתכן ולפספס יין כזה למחוזות הקומפוט. ככה מבקבקים כיף.

h1

ארבעה, סירה אחת

דצמבר 12, 2010

"שב, תרגע" הוא אמר בקול יציב ובטוח. "אתה מדבר???" התפלצתי, אני הרי בלי טיפה אחת של יין בדם, אפילו לא שתיתי איזה יין לחימום… "תרגע, תישען לאחור, תן לי לדאוג לדם" הוא התעקש כשקירבתי שוב את האף לכוס. למרות המבטא הצרפתי – פרט שצריך להעלות חשד בקרב כל אדם שפוי – משהו בביטחון שלו חלחל לתוכי ונשענתי כמצוותו. עכשיו כבר פחות היה לי אכפת מהאנשים שבשולחן ופשוט תקעתי את הפנים בתוך הכוס, עיניים עצומות. "אתה מוכן לעבור לשלב הבא" הוא לחש אחרי פרק זמן לא ידוע של ניתוק מהסביבה, "אבל רגע!" ניסיתי למחות "יש פה עוד המון מה להריח, כל האדמה-הסירתית, הפטרייתית והמשכרת הזו, עוד לא ספגתי את הכל…", אבל הוא חזר על פסיקתו "אתה מוכן, חברים שלי מהשכונה מחכים בשולחן ליד". בפה גיליתי יין די הדוק, מלא יחסית לסגנון, עם חומציות טובה ותיבול זני, ארוך ומספק, ובעיקר – מאוד עקבי – מהאף ועד הסיום שנשאר דקות ארוכות בפה – היין משדר את אותו פרופיל לכל האורך. "שניה, לפני שנפרד רק תגיד מה שמך" לחשתי לו. enchanté, הוא אמר, JL Chave Selection, Farconnet, Hermitage 2001

הספצימנט ההרמיטאז'י המצוין הזה פתח טעימה קטנה אינטימית שערכה קבוצת חובבי יין בזינגר'ס בבורגתה – מקום רומנטי ונעים, שיכול להיות אחלה לוקיישן לדייט שקט. החבורה הקטנה כללה כמה מהאנשים המנוסים והותיקים בתחום בארץ, והוכיחה לי שוב שהידע והבקיאות הולכים לעתים תכופות עם צניעות ונועם. תודה על ההזמנה ועל ערב מעולה.

Laurent Charles Brotte, Hermitage 1999 – בקצרה – אפשר לעבור את השיא, ואפשר לעבור את השיא בחינניות. היין הזה הלך על האפשרות השניה, באלגנטיות ועדינות. רזה יחסית, בלי הרבה פרי, באף סימני בגרות עם ריחות שניוניים של עור וקצת קומפוטיות. היה עדיף לשתות אותו לפני שנתיים, אבל עדיין יש בו הרבה חן. au revoir, קשישא.

Paul Jaboulet, Les Jumelles, Cote Rotie 1997 – הצלע הנשית בחבורה העשירה אותנו שמשמעות השם הוא "משקפת". האף מריח כמו נתח בקר עסיסי, בדיוק בשניה ששמים אותו על מחבת לוהטת. הריח של הצליה אבל בעיקר הריח של הבשר הלא מבושל, עם מנה נדיבה של עישון בצד. בפה הוא פחות מרשים אחרי האף המסקרן, עם חומציות עדינה ויובש שכבר בדרך לעולם אחר. במפתיע, עם האוכל הוא השתפר משהו. אף מעניין מאוד, אבל בסה"כ כנראה אחרי השיא.

Rene Rostaing, Cote Rotie 1999 – בשביל יין כזה שווה לעזוב את המחקר באמצע שבוע מטורף, לנהוג עייף וסחוט לאזור המרכז ובחזרה. אתם יודעים מה? שווה גם לעשות את זה ברגל. אף מורכב ועשיר, עם עישון, אפר, בשר צלוי ורמזים של פרי. בפה הוא לא פחות ממדהים, חומציות מטורפת, יובש נעים, פרי, תיבול – לא צריך פרטים קטנים – הכל פשוט יושב כ"כ טוב אחד עם השני, בחבילה עסיסית, מחוברת, קוהרנטית, ארוכה. מה שהכי כיף ביין הזה הוא שאפשר להנות ממנו גם ברזולוציה של יין פשוט טעים לאללה, וגם ברזולוציה יותר עדינה, של יין בכלל לא "פשוט"; יין שמספר סיפור של מורכבות, אורך ואיזון מדהימים. חוויה.