Posts Tagged ‘Gaja’

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 – צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

h1

טוסקנה, אקלקטי

אפריל 5, 2011

כשנעניתי להזמנה של צחי רוזנבלום להצטרף לטעימת טוסקנה לא היה לי מושג שהמשתתפים והיינות הולכים להיות מהקליבר שהם היו. משהו כמו שמונה אנשים, כל אחד מביא בקבוק – יש מספיק יין לכולם, אף אחד לא ממהר לשום מקום – הפורמט הכי טוב לטעימה. בטח כשיושבים לצד חובבים כבדים ואנשי מקצוע. זה המקום להודות לצחי על הארגון, ההזמנה והאירוח. 

אני לא חושב שהיה יין אחד בטעימה שאפשר לקרוא לו "קלאסי". לכמה מהיינות היה DNA איטלקי, איפשהו, אבל לפחות חצי היו יינות בינלאומיים בסגנון, חלקם הזכירו למשל קברנה ברמה טובה. חלקית:

Fontodi, Vigna del Sorbo, Chianti Classico Riserva 2006 – החבית די מורגשת לצד אדמתיות-סנג'ובזית-קיאנטית. גם בפה אבל החומצה כ"כ ערנית ובועטת שהיא מסיחה את הדעת מטאנין (החבית) שיושב שם. זה לא היין הכי טוב שטעמנו, אבל אולי הוא הכי טוסקנה שהיה על השולחן – למרות שיש בו מעט יותר פרי והרבה יותר חבית ביחס לסגנון. הנעליים איטלקיות, החליפה כבר אמריקאית.

Antinori, Guado Al Tasso 1996 – פקק שעם רטוב-אדום לכל אורכו העביר בנו חשש, אבל לשווא. מבוגר אבל מלא חן, עם הבלנד של קפה-תבלינים-ארז שאפשר למצוא ביינות כאלה, אבל הפה מספר את הסיפור האמיתי, שם מתגלה יין רך – לא עייף! חומציות ואפילו שרידי טאנין מצטרפים לשאריות הפרי שנשארו ויוצרים חוויה של רוך ועדינות. נגמר מהר יחסית בסיום, לשתות אם יש לכם. אולי הוא מסתובב עם הליכון ופיליפינית, אבל קומתו זקופה והבלורית מתנופפת ברוח.

Antinori, Guado Al Tasso 2005 – הרבה מהכל. הבחור ארז צידה לדרך הארוכה, הצטייד במיצוי פרי גבוה, חביות חדשות, חומצה לדרך. מחוספס בגיל הנוכחי, מרוכז ובשל. גם הוא יוכל למצוא שלווה בבגרותו, אבל אני מהמר שה-96 היה הרבה יותר מרוסן כשהוא היה בגילו. הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם (אבל הוא גם בסדר).

 

 

Gaja, Ca'Marcanda Promis 2005 – התחיל מחוזר מאוד, קצת ברט אבל מלבד זה מרבדים של פרי נקי, מרקם רך וחלק, בשלות מתקתקה ונעימה עטופה בחומציות טובה. מורכבות ואופק יישון לא תקבלו – אבל יין טעים, נעים ונגיש, בוודאי. במחיר של פחות מחצי מרוב היינות האחרים מקבלים מבוא בסיסי לסופר-טוסקן.

Fontalloro, Felsina 2007 – פרחוני וארומטי, הבשלות די גבוה לכל האורך ומפזרת קצת מתיקות, אבל החומציות העדינה הטאנינים מחזירים אותו למסלול. הנתונים הטכניים האלה לא מצליחים לבטא את התחושה שהפרי הרך והמלטף הזה מעביר בטועם לכל האורך, ולמרות שאני לא יודע לשים את האצבע מה בדיוק אחראי לזה, השורה האחרונה בפנקס הייתה אדיר. 

 

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)