Posts Tagged ‘chapoutier’

h1

סירות אדירות

מאי 26, 2011

כיף לחזור לשולחן הבורגתאי, לפגוש את החברים וגם היו כמה יינות לטעום – תאמינו או לא. הכותרת הפעם הייתה צפון עמק הרון, ומבחינתי המשך לכמה טעימות מוצלחות מאוד מהחודשים האחרונים בנושא. ערן פיק הנחה את הערב והשיח בין המומחים סביב השולחן לימד אותי כמה עוד יש לי ללמוד על יין.

היו 8 יינות, חלק עם ברט וחלק עם המון ברט. אחד מהם היה ג'וקר עיוור ומעניין שאופיין בברט (יותר מכל השאר) ופרי בשל שלווה במתיקות. סובבי השולחן נתבקשו לנחש כמיטב יכולתם. הדבר היחיד שהייתי מוכן לומר על היין זה שהוא לא מעמק הרון וכנראה לא מצרפת, ובציר 2000 צפונה. ההימור האוסטרלי המתבקש נשלל כי הייננות המודרנית שם די מצליחה להתגבר על הברטונומייסיס (בטח שברמות כאלה של ברט). אבל איפה אני – ואיפה אהוד ולטר, הצלף שפגע בול – Black Pepper E&E 2001 האוסטרלי, לפחות בבציר הייתי קרוב… בחזרה לטעימה – שני יינות התבלטו קילומטר מעל השאר, כל אחד בדרכו שלו, ובמסגרת התמציתיות אשאיר רק להם את הבמה

M. Chapoutier, La Pavillon, Hermitage 2001 – מדהים ומשכר, פירותי, מרוכז-מרוכז-מרוכז, לא יודע לתאר אותו – פשוט המון פרי (לא בשל) תפור לולאה לולאה לתוך המון חומצה, הכל משולב ביחד בצורה עוצרת נשימה. כל העושר והצעירות הזו אינם כבדים או מעיקים. יין שפשוט לא הייתי מסוגל לירוק. הזכרון מבצירים 96-97 שעדיין מהדהד מהווה סימוכין נוספים לכך שהיין הנוכחי עדיין לא התחיל אפילו לטפס לאן שיש לו להגיע. 750 מ"ל של חוויה.

Rene Rostaing, Côte Blonde, Côte Rôtie 1998 – הבשר המעושן הטיפוסי לסירה שעושים באזור זה משהו שאני מפתח התמכרות אליו, עם שכבה מפתה של פרי רך מתחתיה. האף המפתה הוא רק פתיח ליין מורכב עם טאנינים נעימים ורכים, חומצה מעולה ובעיקר חיבור הדוק בין כל המרכיבים שלו ליצירת יין ארוך, שלם ומעניין. התווית הגבוהה לא מביישת את תווית הקלאסיק ה"נמוכה" (ביטוי מצחיק בהקשר זה) שבציר 99 שלה זכור לי בחיוב רב.

תודה לעוסקים במלאכה על הרכבת, הנחיית והאכלת טעימה מוצלחת כמיטב המסורת

h1

הרמיטאז' – בחזרה לעמק

דצמבר 13, 2010

יממה בדיוק אחרי טעימה של עמק הרון, שעדיין הדהדה בפה ובראש הצטרפתי לקבוצה אחרת, הפעם בחדר הפרטי של הטרקלין. המקום מעוצב נעים, השירות היה יוצא מן הכלל (והיינו קהל לא פשוט), ומנת הדגל הידועה של נתחי סינטה נאים שמוגשים עם חלוק לוהט לצליה-עצמית ניפקה קבלות למוניטין הטוב שלה (108 ש"ח). כותרת הטעימה הייתה הרמיטאז'ים מתיישנים, וטעמנו מהם על כל הסקאלה שבין צעירים מידי לבין רגל בקבר. בנוסף, הטעימה סיפקה תמונה מעניינת שהתבססה בעיקר על ה-נגוסיאנט של האזור. ליינות:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 2003 – הבנתי שהיה שם חם עוד לפני שידעתי מה השנה, פירותי יחסית לסגנון, קצת ירקרקות ואלכוהול, בקטנה. צעיר, חומצי, מחוספס קצת ביובש, הרבה פרי עם קצת מרירות, סיום ארוך ויבש. מתרכך עם אוכל. בסה"כ יין עשיר ונעים אם כי קצת גס. בציר חדש עולה בשכונת ה-300-400 ש"ח, במחיר כזה הייתי הולך על בציר יותר מוצלח מ-2003.

החבוב שמע את ההערה האחרונה שלי, התעצבן וקרא בצרפתית כפרית משובשת לאחיו הגדול שיעשה עלי שרירים. האח הגיע, אבל על קלנועית, ופרק ממנה עם הליכון:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 1990 – הסריח לי את הכוס עד כדי חשד לפגם, אבל הסבלנות משתלמת ואחרי חצי שעה נחשף יין רך, עם אדמה ותיבול מזרחי, משלב שאריות של פרי עם חומציות עדינה. בסה"כ נעים מאוד, אבל אחרי שיאו. את הראשון הייתי מיישן עוד כמה שנים, ואת זה הייתי פותח לפני כמה שנים.

Jaboulet, La Chapelle, Hermitage 1988 – אולי תיאור הקלנועית/הליכון יותר מתאים דווקא כאן, או שאולי צריך להכניס דימויים קצת יותר מורבידיים. שאריות שניוניות באף, הפה כבר מפורק. אחרי השיא. כנראה שלפקק הבעייתי היה קשר לעניין (נרכש במכירה פומבית).

אחרי העניינים הגריאטריים על גבול הנקרופיליות האלה, היינות הבאים היו הפתעה הייתה נעימה מאוד. רשמי טעימה כפולים;

M. Chapoutier, Le Pavillon, Ermitage 1996, 1997 – איך אני דוחס שני יינות מעולים לפסקה אחת? בגלל הדמיון ביניהם. פרי נקי וברור, שוקולד מריר, תחושה מדהימה בפה, המרכיבים מחוברים בצורה מושלמת, עסיסית, טעימה, הכל בדיוק. בול. דווקא 96 יותר צעיר באופי, עם שמץ חספוס בסיום וחומציות מעט חדה יותר מאחיו. בציר 97 מוכן בדיוק, טיפה בשל יותר, משכר בהנאה ולא רוצים לעזוב אותו. אל תחכו איתו יותר, למרות שאפשר. חבל להסתכן ולפספס יין כזה למחוזות הקומפוט. ככה מבקבקים כיף.

h1

שונות

אוגוסט 20, 2010

לעתים קרובות צצים בקנה דברים מעניינים אבל בלי מספיק בשר בשביל לכתוב עליהם פוסט. הצטברות של כמה דברים כאלה בזמן קצר הולידה את זה:

* * *

 Chapoutier, Belleruche, Cotes du Rhone 2007 – גרנאשי-תותי באף, סירה-מפולפל בפה, טיפה אלכוהולי. יין פשוט, אבל מצליח לבטא אופי של האזור שלו. עדיף עם אוכל. מזכיר לי את יינות הבית ששתיתי במסעדות בביקור בעמק. עולה משהו כמו 50-60 ש"ח (הסקוטית), ואם מחפשים לשבור שגרה מיינות בשלים ופירותיים לצד האוכל – הוא שווה בדיקה. יין קטן ונחמד.

* * *

קצת בירה לקיץ. סטודיו בן עמי, האבא של סומלייה רואה את הצונאמי שיש בתחום הבירות, מסתכל קדימה ומשיק את אתר BEERS. האתר החדש, עם הניילונים על הריפודים ממפה את תחום הבירות במקצועיות ובסטנדרטים הגבוהים של האח הגדול, סומלייה. גילוי נאות או לא – אני שייך לרשימת הבלוגרים של האתר.

* * *

אירועי בציר – ראש השנה מתקרב, וכמו לקראת פסח – זה הזמן לטירוף של אירועים והשקות ביקבים שונים במטרה למקסם את המכירות. אני לא מתכוון לכתוב כאן על כולם או אפילו על רובם, אבל בכל זאת כמה דברים מעניינים שנפלו בתיבת הדואר שלי – כאשר האוריינטציה קורצת יותר לקהל הרחב:

טוליפ מזמינים לאירוע השנתי במהלכו יושקו מספר יינות חדשים. יום שישי ה-3.9.2010 בשעות 17:00-21:00. מוזיקה, יין ונשנושים. כניסה חופשית. הזמנה.

ויתקין מזמינים אליהם במסגרת פסטיבל "בתים פתוחים בעמק חפר" ב-25-26-27 לאוגוסט בשעות 9:00-13:00  ו- 16:00-18:00. זה נשמע כמו אירוע לקהל הרחב, במסגרתו יפתחו כל יום שלושה בקבוקי יין לטעימה. הזמנה. אבל אל דאגה, יום אחרי זה יהיה אירוע לקהל שיותר בענייני יין, ב-28 לאוגוסט חגיגת בציר 2010, בשעות 18:00-22:00 ביקב, הפעם עם כל היינות. הזמנה. כניסה חופשית.

יפתחאל – יותר צפונה, מזמינים את כל המשפחה לאירועי בציר, יין ודבש – שמכוונים יותר לקהל הרחב. פעיל עד ה-26 לחודש בשעות 16:30-19:00, אפשר למצוא הזמנות כאן. 30 ש"ח למשתתף.