דברים ששותים – על שתיה, ועל מה שמסביב

זה התחיל כטעימה של קליפורניה, אבל נפל בשלב היינות. קשה להשיג הרבה דברים מעניינים בארץ, וקשה להיות יותר מידי סלקטיבי כששולחים אנשים לסחוב משם בקבוקים. כך או כך החברה פיצתה על העניין. בכל זאת, שני יינות ששווה להעלות על הכתב. מרוחקים הם זה מזה כמזרח ומערב, גיאוגרפית, סגנונית, ויזואלית ומה שלא תרצו. האחד עם 15.5% אלכוהול ועם בשלות דומה – והשני מגיע מאזור בו הענבים זוקפים זגיהם בשביל לנסות לסחוט עוד חצי בריקס אל מול עיניהם האדומות מייאוש של הכורמים.

Bollinger NV – איך שמפניה קשורה לטעימה קליפורנית? שמפניה לא צריכה להיות קשורה לכלום, ואמרנו תודה לאיש היקר שפינק אותנו בחוויה. בטח כשזו שמפניה טעימה כמו זו. מספיק שמרית בשביל לא להיות כשרה לפסח, והיו בה מורכבות ועושר עד כמה שיכולתי לסחוט מהטעימה הקטנה. הבעבוע עדין יחסית, והוא מלטף פרי מתקתק וטעים לאללה. שמפניה ארוכה ומרוכזת, רמה מעל ה-NV שטעמתי מבתים גדולים, וגם עולה בהתאם. עכשיו כשאני יושב על המחשב בא לי לשתות ממנה עוד במקום לכתוב עליה.

היין הבא התחיל מהדרך חזרה מבוקר גשום בטירה של מונטלנה המפורסם. יומיים לתוך הביקור הראשון בנאפה כבר התרגלתי לכל צורות הגפנים שמעטרים כל חלקת אדמה בעמק היפה, אבל כאלה גפני שיח לא ראיתי עדיין. עצרתי בצד, עשיתי פרסה בדרך סילברדו והתחלתי לחפש כניסה ליקב – עד שמצאתי את August Briggs.

בהמשך גיליתי שאלו גפנים ותיקות של זינפנדל, כאלה שעדיין לא עקרו לטובת הקברנה שמוכר את היין יותר בקלות. עם הבקבוק שסחבתי מהיקב הקטן הזה  המתנתי בסבלנות שנתיים, בעיקר מחוסר הזדמנות מתאימה לפתוח אותו.

August Briggs, Napa valley Petite Sirah 2007 – קל להתפייט על הצבע של יינות כאלה, אבל כזה סגול-שחור באמת שלא רואים כל יום. היין הוא לכל האורך מיצוי עד הטיפה האחרונה של הפרי ממנו הוא עשוי, מהאף הבשל, הטאנין המייבש, המתיקות הפירותית, האורך והריכוז. מורכבות? לא. איזון? בשביל קברנה המתיקות הזו לא הייתה עוברת – בשביל פטיט סירה, היא חלק מהחבילה. כיף? הרבה. למרות שהיינות האלה לא מתפתחים יותר מידי עם היישון, אני חושב ששנתיים סבלנות משייפת כמה פינות חדות של הטאנין ומאפשרות להנות יותר מהפרי – למי שיש סבלנות ומקום במקרר.

בהמשך לשיחה סביב השולחן – יש אנשים שלא מתייחסים לזן בהרבה רצינות. אני מסכים שלא סביר שהוא יוצא יינות מורכבים ומתיישנים, אבל לטעמי יש בו מעבר ליין פירותי ושרירי – יש לו משהו כהה יותר, והפרי שהוא מספק שונה משאר הזנים, הרבה מעבר להבדל בין מרלו לקברנה (יש דבר כזה בכלל?) אז אולי לא הייתי מיישן אותו לצד בורדו גדולים, אבל הזן בהחלט מסוגל לספק יינות שמלבד ההנאה הם גם שוברי שגרה ובעלי אופי. אני חושב שהיין הזה סיפק דוגמה משכנעת לעניין.

תודה רבה לאנה ולאיתן על האירוח החם ולשרון ואסף על הארגון.

לא יודע אם זה היה היין, החברה או הבשר הטוב, אבל היה ממש כיף בטעימה. פורום היין של שרון ואסף התכנס בפעם המי-יודע-כמה לטעימה, כאשר הפעם הכותרת הייתה יינות ישראליים מזנים 'ים תיכוניים' (מושג שעוד צריך להגדיר, מתישהו). פורמט הטעימה העיוורת מוכיח את עצמו שוב והיו כמה הפתעות לשני הכיוונים. מסקנות כלליות: רוב היינות שטעמנו היו יינות טובים עד טובים מאוד, ונראה שזה מגרש שיקבים קטנים מצליחים לשחק בו לצד הגדולים. מלבד זאת, היה יותר מיין אחד שכמעט אף אחד לא הכיר קודם לכן – והיו המון 'חשודים מיידיים' שלא הופיעו בטעימה – כלומר, יש הרבה דברים מוצלחים ומעניינים מהז'אנר שמסתובבים שם בשוק.

יין 1 – יין מתובל, רזה וחומצי, מזכיר במשהו קוט דה רון כפרי ופשוט. יין אוכל נעים ופשוט. בלנד שמבוסס בעיקר על קברנה על סירה וקריניאן. יקב עביה, ארט 2008. הפתעה לטובה של יין מעניין יחסית מיקב קטן ולא מוכר. הבעיה היחידה היא שהוא מעט יקר ביחס למה שיש לו להציע, 90-100 ש"ח.

יין 2 – שקוף ובהיר מאוד, מעושן מתקתק ופירותי, פרחוני ובשל. קל יחסית בחיך, מתוק ומתובל. בהחלט אפשר להתבלבל שזה פינו נואר, אבל כך או כך מתוק מידי, אפילו שהוא מעניין ומורכב באף. התלבטתי אם לכתוב עליו או לא, בסוף החלטתי לכתוב בדיוק מה שכתבתי על הדף לפני שידעתי מה זה. הלסת שלי לא הייתה היחידה שנשמטה כשחשפו את הבקבוק: שאטו גולן, גשם אדום 2007. 240 ש"ח.

יין 3 – יין עם אופי פירותי-פלפלי שמזכיר לי סירה אבל מעט מלא וטאני יותר. מוצק, פירותי ועשיר, נעים וטעים בדרכו המחוספסת. הופתענו לגלות שמדובר ביין חדש שלא הכרנו, בלנד חדש, אדום של יקב סומק מבציר 2008. עמוד השדרה של הבלנד הוא סירה וקריניאן – השאר מלבק ומורבדר. לא רק שמדובר ביין מוצלח וטעים, ב-75 ש"ח זה לא פחות ממציאה וביקשתי מברק (יין ובעלים) להביא איתו בקבוקים לקניה במפגש הבא. שורה תחתונה: לחפש ולחטוף.

יין 4 – יין משגע ומוחצן, פירותי, פרחוני, חומצי ועסיסי, מעט בשל ומתקתק אבל הפעם מרגיש מאוזן יותר. אחד היינות הטובים בטעימה, וגם על עיוור מרגישים שזו הליגה הגבוהה. כרמל מדיטרניאן 2007, שמח לגלות שהוא נפתח מאז הטעימה הקודמת ועומד בציפיות הגבוהות שיש ממנו. מעניין יהיה לעקוב איך הוא מתפתח עם הזמן. יין מעולה, אפילו במחיר של 160 ש"ח.

יין 5 – אני מכיר רק יין ישראלי אחד שמסוגל לנפק כזו פטרוליות – אז זו לא הייתה הפתעה גדולה לגלות את הריזלינג של ויתקין, מבציר 2007. מינרלי מאוד ונעים. אני מעדיף את הגרסה הצעירה עם פרי ופרחים במקום פטרול, אבל עדיין יין מוצלח, שמגיע לפאזת הפטרול בגיל מוקדם בהרבה ממקביליו האירופאיים. כ-75 ש"ח

יין 6 – יין מרוכז, מלא ועשיר מאוד, טאני, ארוך ועצמתי. מרכז ביחד הרבה פרי ופלפל שחור עם שכבות של עשבי תיבול. משהו באופי השחור שלו, בריכוז ובעצמה הזכיר לי את הפטיט סירה של ויתקין, אבל היין הזה נותן יותר שכבות של ריחות וטעמים. טוב, לא הייתי ממש רחוק – ויתקין שורשים א 2006. אמרתי לאסף פז שזו הפעם הראשונה שאני נתקל ביין הזה כשהוא מספיק פתוח שאני אצליח להבין ממנו משהו. היין המצטיין בטעימה. ב-250 ש"ח אני לא קונה בקבוק, אבל אולי במכירה העתידית אפשר למצוא אותו בפחות. עוד מויתקין התגנב לטעימה מסע אדום מבציר 2005, ששמר על עצמו יפה (למרות שהיה אחרי השיא) והפתיע את כולנו בכך.

תודה לשרון ואסף על הארגון, לאסף על האירוח ולאסף פז שהצטרף.

שנים. שנים שאני משדל אנשים להעמיד ראש בראש יינות פטיט סירה, על עיוור וסוף סוף זה מתגשם. את הכפפה הרימו שרון ואסף, ושרון גם פינק ואירח את הקבוצה המתמידה הזו שנפגשה בפעם ה-18 (!). תודה.

 סיכום, לפני שאדבר על חלק מהיינות: מסתבר שאפשר לעשות מהזן הזה הכל, החל מפצצות טאנין וכלה ביינות קלילים ופירותיים. החוט שמחבר בין היינות זה קו פירותי לא שגרתי, פלפל שחור, ובשלות שמלווה במתיקות (מדומה). המפתח ביינות האלה לטעמי, הוא להצליח לרסן את הבשלות-מתיקות והטאנין האגרסיבי ככה שמצד אחד אפשר יהיה לבטא את האופי של הזן אבל לא פחות חשוב – ליצור יין מאוזן. היינות הטובים בטעימה הוכיחו שאפשר לרקוד על שתי החתונות האלה, פחות או יותר.

שופע, בשל ומפולפל, פירותי-מתקתק, טאנינים בשלים, רחב, עשיר ומלא, סיום ארוך ופירותי. היין הכי עקבי שטעמנו, והוא מספק לכל האורך מההרחה ועד הסיום את אותה סחורה. אחלה סחורה. האיכות והעושר של היין התבלטה מעל רוב היינות האחרים וכמה אנשים ניחשו בזכות זה מי עומד מאחורי היין. הנקודה היחידה שהרחיקה אותו מהמקום הראשון מבחינתי זה המתיקות שלו. מצד אחד – זה חלק מהאופי של פטיט סירה בארץ ולא מדובר על מתיקות מוגזמת, אבל מצד שני היו יינות בטעימה שהצליחו להחזיק בעושר ובבשלות עם פחות מתיקות. המסקנה – היה שווה לחכות בסבלנות עם היין, הטאנין החד שלו התרכך והתעגל – הוא עדיין שומר על העוצמות שלו אבל הפינות החדות שויפו עם השנים. אם היו לי עוד בקבוקים הייתי עושה ניסוי ומחכה איתם עוד הרבה. ויתקין פטיט סירה 2005 (כ-100 ש"ח לבציר חדש, 80 ש"ח לעתידי בשישיה).

המון פרי, סירופי-שזיפי, פלפל לבן, טאנינים בוסריים ומרירים, סיום ארוך ובעיקר טאני. הבדל חד מידי בין האף הבשל והנעים לפה ירוק ולא מאוזן. בסה"כ סביר לבציר ראשון של יקב אבל עדיין לא לגמרי שם. אלון פטיט סירה 2005.

סוכריה, פרי מתוק ורענן, גוף קליל, מתקתק, חסרו לי חומצה וטאנין, וליד היינות האחרים הוא הרגיש כמעט מיצי. בסה"כ קליל ונעים בקונטקסט של יין צעיר ורענן,  ובעיקר יהיה נגיש וטעים למי שלא שותה הרבה יין. לא מצאתי בו אופי של הזן וסביב השולחן ניחשו שהוא הג'וקר. חדש בשוק – דלתון D פטיט סירה 2009 (65 ש"ח). אלדד לוי מפרגן. יכול להיות שנעשה לו עוול בטעימה עיוורת לצד שרירני פטיט סירה – אקנה בקבוק להתרשמות חוזרת.

פרי רגוע, פלפל שחור אופייני, גם על החיך הוא לא מתפרע ומציג איזון טוב בין טאנין, פרי וחומצה. רחב ועסיסי. מוצלח, מצליח להיות זני אבל בלי להתפרע. שילה secret reserve מבציר 2007.

כאן היה בעיקר סרחון נפתלין חזק שהתנדף רק אחרי 15 דקות של סחרור אגרסיבי בכוס (הבקבוק היה פתוח 8 שעות לפני הטעימה). כבר עמדתי להתייאש מהיין ואז הסרחון עבר והפרי התחיל לבצבץ. פירותי מאוד באף ובפה, עשיר ומעניין, עסיסי, רחב ומלא, ועם חומצה נדיבה. לצד כל זה עומדת חומה של הטאנין הכי ערס שראיתי, עם גורמטים, סאבוופר וג'אנטים מגנזיום. טאנין שחותך את החיך, הלשון והשיניים. זאב דוניה ממליץ לשים אותו בדיקנטר חצי יום לפני (!), וזה בכלל יין בן שש. ביטוי יפה ומלא אופי של הזן, אבל צריך עוד שנים עד שהוא ישתחרר מהטאנין המשוגע הזה. נראה ששאר המרכיבים שלו יחזיקו מעמד בקלות את הזמן הזה, והימרתי על כך בקניית בקבוק 2008 (100 ש"ח בשישיה עתידית). סוסון ים, מונק 2006. היין חולק את המקום השני (שלי) עם ויתקין. הוא מצליח להתרחק מהמתיקות, אבל אופי זני או לא – הטאנין פה חד מידי, לפחות בשלב הזה של חייו.

פרחוני, רענן, תחושה מלאה בפה אבל הטאנין רך, הפירותיות במידה, חומצה טובה, מאוזן ועסיסי, טיפת מתקתקות. בסיום קצת טאני-נשכני ואלכוהולי, אבל עדיין שומר על איזון ומבנה. בלי בשלות מיותרת, בלי מיצוי פרי אגרסיבי ובלי טאנין בלתי נשלט – גבירותי ורבותי – יש מנצח לטעימה. אבל מי זה? יין שלא יצא לשוק עדיין, אבידן פטיט סירה 2008 שיוצרו ממנו שתי חביות בלבד ועדיין לא ידוע באיזה סדרה ומחיר היין ישווק. נקווה שהמחיר לא יחזור על מה שהיה עם הגרנאש הזני של היקב.

השלמה: יינות שהייתי רוצה להכניס למועד ב' של טעימה כזו – יפתחאל רזרב, כרמל אזורית, ורקנאטי פ"ס-זינ' על תקן הבלנד. אם מישהו ירים את הכפפה אני מצרף פ"ס שסחבתי כל הדרך מקליפורניה…

לא פעם תהיתי באיזה תנאים מאחסנים יבואנים ומפיצים את היינות שלהם. אחרי כמה שעות בחדר טעימה שסמוך למחסן של חברת מרש אני יכול להעיד בפה מלא שיניים נוקשות מקור שהטמפ' שם מתאימה ליין יותר מאשר לאנשים. ההתכנסות התורנית של פורום היין של שרון ואסף הייתה הפעם בחדר הטעימה הזה. אני מסכים עם המשפט הראשון של שרון: כמה שזה מעניין לעשות טעימות של זן מסוים או סגנון – יש עניין רב בטעימות של פורטפוליו של היבואנים הקטנים של יינות האיכות. מדובר ביינות לא זולים שלא היה מזדמן לי לנסות במסגרת אישית, וכאן אפשר היה לשמוע עליהם הסברים מקיפים מהאנשים שבחרו להביא דווקא אותם – ולטעום אותם זה לצד זה.

היינות. טעמנו יינות מעניינים, שלא מייצגים בהכרח את אוסטרליה או את המבחר של היבואן. אני לא רוצה להעמיס ולכתוב על כולם, אבל קו כללי ברור היה שם – והוא מתיקות מדומה. גם כשהיין לא בומבסטי (יחסית), גם כשהחומציות בסדר והאף מצליח להיות לא ריבתי – התחושה הגליצרינית מהאלכוהול הגבוה יוצרת תחושה של מתיקות שבחלק מהיינות פגמה באיזון – איזון שהיה ממש לא רע מלבד הקוץ הזה.

מלבד ההיבט (החשוב) הזה האלכוהול כמעט ולא בא לידי ביטוי בתחושה באף ובפה. בנוסף, למרות הפרי המרוכז והבשל היינות שטעמנו היו רגועים יחסית מבחינת שימוש בעץ חדש, ולעתים אפילו היה חסר לי קצת חספוס-מתובל שישבור את הפרי הבשל. גם במסגרת המכנה המשותף הזה – מצאנו שם כמה יינות ממש טובים וכמה ממש מעניינים. טעמנו עיוור. המחירים שאני נוקב הם מחירי מחירון – לפני הנחות ומבצעים (המחיר הריאלי יכול להיות נמוך משמעותית).

Grosset Picadilly 2008 – שרדונה מעמק פיקדילי במקלארן וייל, כזה שלא מתבייש בחבית שלו אבל מצרף אליה ריכוז מרשים. חמאה, מינרליות וחומציות מעולה תפורים בתפר הדוק, עם קישוטים של פרי בצדדים. ארוך, עשיר ונדיב. 317 ש"ח.

חשבתם שאבי פלדשטיין ספק-אמיץ ספק-משוגע לנטוע ארגמן בכרמים הכי טובים שלו? דאמיין צ'רקי, בעלים-כורם (דור 6.0)-יינן החליט שהוא הולך לעשות מונטפולצ'יאנו זני באוסטרליה, ונטע את הענב האיטלקי ב-Marananga שבבארוסה. טוב, היקב לא הפך לקאלט בגלל יינות שגרתיים…

Tscharke, The Master, Montepulciano 2008 – פרחוני, שזיפים בשלים, ו… קרטיב ענבים (נשבע ביקר לי). חומצי, עסיסי, פירותי, קל יחסית, חלק ורך. מאוזן – על הצד הפירותי, עם קמצוץ רמז למקור של הזן. בלי להתפלסף יותר מידי – יין מעולה, מיוחד, וממש – אבל ממש טעים. 228 ש"ח.

אפרטיפים נחמדים, אבל הגיע הזמן להגיע לביזנס – הישורת האחרונה של הטעימה הורכבה משלושה שיראזים – המתוק, הבשל, והאדיר

Massena, The 11th Hour, Shiraz 2007 – אף שיראזי אופייני עם הבשרניות, הפלפל השחור וקצת פרחוניות אבל בפה כל המתיקות והבשלות של הפרי קצת מעמיסה, גם הטאנינים בשלים ומתקתקים והתיבול העדין והנעים לא מציל את העסק ממתיקות יתר – כזו שעושה 'לייק' לעמוד של פארקר בפייסבוק. לחובבי הסגנון. 273 ש"ח.

The Colonial Estate, Richard Lander, Shiraz 2006 – בשלות היא המוטיב כאן, ריבה ועור, מוצק, מרוכז-סירופי, בשלות מתקתקה וטאנין רך ומלטף. הזכיר לי יותר זינפנדל משיראז, בגרסה הקליפורנית הבשלה שלו – אבל הריכוז והנוכחות כאן מרשימים, במיוחד אם אתם חובבים את הסגנון. פצצת פרי, מצויינת בקונטקסט של שיראז עצמתי סופר-בשל. 528 ש"ח.

Kalleske, Edward, Shiraz 2008 – אף סגול-שיראזי ממוקד ועשיר עם שוקולד מריר שקשה לפספס, חומציות מעולה, מרקם חלק ורך, פירותי ולא בומבסטי, מאוזן, עקבי, עסיסי. אני מתלבט אם לסיים ב"אדיר" או "מעולה". הזכיר לי במשהו את הפולי של מונטס בתור יין מרוכז ועשיר שאינו בומבסטי. ה-יין של הטעימה, חוויה. 414 ש"ח.

תודה למרש על האירוח הכנה, הנעים והמקצועי – ותודה לערן גולדווסר שנכח והעשיר אותנו בידע הרחב שלו.

אוסף אקלקטי של יינות – חלק מהפלייט שטעמנו בפורום של שרון ואסף. המוטיב הפעם היה להשוות בין יינות מז'אנר דומה עם הבדל גדול במחיר, אבל מסיבות שלא ממש תלויות במארגנים (פגמים ועוד) הרעיון לא ממש צלח לדעתי. כך או כך – טעימה עיוורת זה תמיד אחלה, במיוחד כשזה נעשה בחברה טובה ובאווירה טובה. תודה לאיתן על אירוח מפנק וטעים. ננסה לתאר חלק מהיינות כמו שטעמנו אותם, עיוור:

יין 1 – חבית חדשה, אשכוליות ואגוזים, בפה יותר רענן מהמצופה חומציות קלה וקצת חבית. סיום פירותי קצת חמאתי.

יין 2 – אדום בהיר ועכור – כזה שכבר מרמז על הזן. רחרוח ראשון כבר מנפק רמז עבה למקור – טחוב, מעושן, פרי אדום עדין, חומציות טובה, תיבול מעניין. רך, עדין, מאוזן. מעולה. לא רציתי להפרד ממנו.

יין 3 – פרי סגול מרוכז, די בשל ומתקתק, אלכוהול, ארז. בפה פרי חלק מצד אחד, וטאנין גס קצת חריף מצד שני. הרבה עצמה שממשיכה גם לסיום פירותי יבש. מוחצן ולא מלוטש, אבל בהחלט אפשר להנות ממנו בקונטקסט המתאים.

יין 4 – בום! פרי שחור מרוכז, פלפל שחור, דחוס ועשיר אבל מרקם חלק ומלטף, טאנינים בשלים, פרי-פרי ופרי גם לתוך הסיום שלא עוזב את הפה. מרוכז אבל מאוזן, תוסיפו לזה את המרקם הנעים וקיבלתם יין שכיף לשתות. יש לו עוד שנים לפניו אבל לטעמי הוא בשיאו עכשיו ובשנתיים-שלוש הקרובות אם כי בוודאי יחזיק יותר.

נחשוף?

1. יתיר ויוניה 2008 – מוזר, את אחד הבצירים הראשונים של היין זכרתי ללא עץ ועם רעננות של פרי. בסה"כ עשוי לא רע, העץ ניכר אבל לא מוגזם. אני מעדיף יותר פרי. 85 ש"ח.

2. Domaine Les Lambrays, Morey St. Denis Les Loups 2002 – יבוא של שקד, ידעתי גם על עיוור שזה לא יהיה זול. 400 ש"ח.

3. Mont Rochelle Syrah 2005 – ייבוא אישי של שרון מדרום אפריקה, מחיר מקומי מסדר גודל של 60 ש"ח. במחיר כזה הוא סבבה לחלוטין.

4. Montes Folly 2006 – סירה צ'ילאנית מהסדרה הגבוהה של יקב Montes – התוספת החדשה יחסית לפורטפוליו של שקד. 360 ש"ח. מספרים שבדרך היין יש גם בקבוקים מוצלחים מהיקב הזה במחירים דו ספרתיים, אני חושב שאבדוק כשיזדמן לי.

התמונות קצת פיקששו הפעם…

שרון ואסף הרימו הפעם כפפה כבדה – גרנאש, והצליחו במספר קטן של יינות לטוס על פני מגוון מדינות, סגנונות ואיכויות של יינות. הפעם התארחנו אצל רותם, שביחד עם אשתו המקסימה הציבו סטנדרטים חדשים לאירוח עבור חברי הפורום – תודה. בלי לקשקש יותר מידי, נעביר את הבמה ליינות. הציונים הם ציונים שנתתי באופן עיוור – היינות נחשפו רק בסוף הערב. סקאלת הציונים היא יחסית לטעימה ולא אבסולוטית.

Atardi Artazuri 2006 – אדום בהיר די שקוף, פרי תותי-גרנאשי שמריח קצת אבל לא בשל, גוף בינוני, חומציות, יובש מעט עוקצני, אין הרבה פרי בפה. יין לאוכל, עם חספוס נעים – חסר תחכום אבל מלא אופי של הזן. תמורה מצויינת ל-55 ש"ח. הצלחתי לזהות את היין על עיוור (יבוא: שקד). 86

Chateau du Donjon 2007 – סגול בהיר די שקוף, טחב, פטריות, פרי מתוק-בשל, בפה פירותי ועגול, חומציות עדינה, תיבול, סיום קצת חריף. יין מודרני ולא מחובר. ניחשתי ישראל – הגעתי ללנגדוק. לא תודה. 81

אבידן פרינג' גרנאש 2007 – אדום בהיר ושקוף, התחיל מסריח-מחוזר אבל כמה דקות בכוס פתחו אף מעושן מאוד, מאחוריו שזיפים וארז. בפה פרי, יובש עדין, לראשונה בטעימה חבית ושמנוניות קלה, קצת אלכוהולי בסיום. 84

Perrin & Fils Vacqueyras Les Christins 2007 – סגול בוהק ויפה, אף מוחצן ונעים, פרי סגול בשל עם וניל. בפה פירותי, מתובל, יובש ניכר, מלא ולעיס. סיום יבש ופירותי. יין מודרני, צעיר מידי, עשיר ובשל. את הדברים האלה כתבתי כשניחשתי שזה GSM עולם חדש. מוצלח ומהנה, לתת לו שנתיים (יבוא: שקד). 89

Coume del Mas Schistes 2007 – אדום עמוק, שקוף בשוליים, אף מתחנף, מתקתק ונעים עם פרי אדום עשיר, שזיף, קליפת תפוז ומינרליות. גוף בינוני, פירותי במידה, מבנה טוב, חומציות טובה מחזיקה את הפרי, יובש עדין, קצת תיבול. יין עסיסי, טעים וכיפי. יבוא של חברת IPV הצעירה מלנגדוק רוסיון, כ-155 ש"ח. 93

Clos Martinet 2003 – אדום עמוק, אף גרנאשי-תותי, מעט אלכוהולי, אדמה, טחב ופלפל שחור. בפה הוא סגור לחלוטין, הדוק, הרבה יובש, מבנה מוצק, וחומציות. איפשהו מתחבא שם גם הפרי. סיום יבש וארוך. ניחשתי ספרד וצדקתי. אין לי מושג מה יצא ממנו כשהוא יגדל ויתפתח. מסביב לשולחן אני חושב שהוא צבר את הניקוד הכי גבוה, אני לא מנקד אותו כי אני לא יודע לומר איך הוא יתבגר. כ-250 ש"ח (יבוא: שקד)

Noon Eclipse 2004 – סגול-שחור אטום ובוהק – צבע מדהים. אף מרוכז ומודרני עם שזיף, זיתים, וניל, אלכוהול, פלפל שחור ושוקולד. בפה פירותי מאוד, חומציות אדירה, תיבול ויובש, עסיסי ולעיס, קצת חריף, 15.5% אלכוהול מורגשים גם בפה, סיום יבש ופירותי. יופי של יין למרות המוחצנות והאלכוהול הגבוה. תודה לאבי הלוי שתרם את הבקבוק על ההזדמנות לטעום את יין הקאלט הזה. פוסט של נציגנו באדלייד על היקב. כ-370 ש"ח לבציר חדש (יבוא: מרש). 93.5