Posts Tagged ‘שמפניה’

h1

משני צידי הגלובוס

אפריל 12, 2012

זה התחיל כטעימה של קליפורניה, אבל נפל בשלב היינות. קשה להשיג הרבה דברים מעניינים בארץ, וקשה להיות יותר מידי סלקטיבי כששולחים אנשים לסחוב משם בקבוקים. כך או כך החברה פיצתה על העניין. בכל זאת, שני יינות ששווה להעלות על הכתב. מרוחקים הם זה מזה כמזרח ומערב, גיאוגרפית, סגנונית, ויזואלית ומה שלא תרצו. האחד עם 15.5% אלכוהול ועם בשלות דומה – והשני מגיע מאזור בו הענבים זוקפים זגיהם בשביל לנסות לסחוט עוד חצי בריקס אל מול עיניהם האדומות מייאוש של הכורמים.

Bollinger NV – איך שמפניה קשורה לטעימה קליפורנית? שמפניה לא צריכה להיות קשורה לכלום, ואמרנו תודה לאיש היקר שפינק אותנו בחוויה. בטח כשזו שמפניה טעימה כמו זו. מספיק שמרית בשביל לא להיות כשרה לפסח, והיו בה מורכבות ועושר עד כמה שיכולתי לסחוט מהטעימה הקטנה. הבעבוע עדין יחסית, והוא מלטף פרי מתקתק וטעים לאללה. שמפניה ארוכה ומרוכזת, רמה מעל ה-NV שטעמתי מבתים גדולים, וגם עולה בהתאם. עכשיו כשאני יושב על המחשב בא לי לשתות ממנה עוד במקום לכתוב עליה.

היין הבא התחיל מהדרך חזרה מבוקר גשום בטירה של מונטלנה המפורסם. יומיים לתוך הביקור הראשון בנאפה כבר התרגלתי לכל צורות הגפנים שמעטרים כל חלקת אדמה בעמק היפה, אבל כאלה גפני שיח לא ראיתי עדיין. עצרתי בצד, עשיתי פרסה בדרך סילברדו והתחלתי לחפש כניסה ליקב – עד שמצאתי את August Briggs.

בהמשך גיליתי שאלו גפנים ותיקות של זינפנדל, כאלה שעדיין לא עקרו לטובת הקברנה שמוכר את היין יותר בקלות. עם הבקבוק שסחבתי מהיקב הקטן הזה  המתנתי בסבלנות שנתיים, בעיקר מחוסר הזדמנות מתאימה לפתוח אותו.

August Briggs, Napa valley Petite Sirah 2007 – קל להתפייט על הצבע של יינות כאלה, אבל כזה סגול-שחור באמת שלא רואים כל יום. היין הוא לכל האורך מיצוי עד הטיפה האחרונה של הפרי ממנו הוא עשוי, מהאף הבשל, הטאנין המייבש, המתיקות הפירותית, האורך והריכוז. מורכבות? לא. איזון? בשביל קברנה המתיקות הזו לא הייתה עוברת – בשביל פטיט סירה, היא חלק מהחבילה. כיף? הרבה. למרות שהיינות האלה לא מתפתחים יותר מידי עם היישון, אני חושב ששנתיים סבלנות משייפת כמה פינות חדות של הטאנין ומאפשרות להנות יותר מהפרי – למי שיש סבלנות ומקום במקרר.

בהמשך לשיחה סביב השולחן – יש אנשים שלא מתייחסים לזן בהרבה רצינות. אני מסכים שלא סביר שהוא יוצא יינות מורכבים ומתיישנים, אבל לטעמי יש בו מעבר ליין פירותי ושרירי – יש לו משהו כהה יותר, והפרי שהוא מספק שונה משאר הזנים, הרבה מעבר להבדל בין מרלו לקברנה (יש דבר כזה בכלל?) אז אולי לא הייתי מיישן אותו לצד בורדו גדולים, אבל הזן בהחלט מסוגל לספק יינות שמלבד ההנאה הם גם שוברי שגרה ובעלי אופי. אני חושב שהיין הזה סיפק דוגמה משכנעת לעניין.

תודה רבה לאנה ולאיתן על האירוח החם ולשרון ואסף על הארגון.

h1

שרדונה, פנים רבות לו – גם בגרסה המבעבעת

אוקטובר 12, 2010

הוזמנתי לטעימה מרתקת שהונחתה ע"י אלדד לוי תחת הכותרת "טעימת טרואר – שרדונה משמפן". הטעימה כללה שלוש שמפניות מגדלים על טהרת השרדונה, כולן יבשות וללא תוספת דוסאז'. אקפוץ בזריזות לסיפא – כמו במקרים אחרים אני חושב שזה מאתגר להפריד בין הטרואר לבין הטרואר האנושי – או היינן. כמו שאמר אחד הנוכחים בטעימה – בשמפניה מתערבים הרבה בתהליך ייצור היין וליד של היינן יש תפקיד מכריע בתוצאה הסופית – לא פחות מסוג הקרקע או המפנה הדרומי של הכרם.

בכל זאת, לא מפסיק להפתיע כמה שונה יכול להיות יין שמיוצר בשיטות דומות, מאותו זן ופחות או יותר מאותו אזור גיאוגרפי.

Margaine Blanc de Blancs Extra Brut – מוחצן ובשל, פירותי (תפוחים), פרחוני ומפתה – מרגיש ממש מתוק בריח. מתחת לחגיגה הפירותית נחשפות שכבות נוספות, בהן קליה עדינה ושמרים. בפה חומציות חדה, כמעט אגרסיבית, טעמים פירותיים-הדריים ונגיעה מרירה מחמיאה. יופי של יין – מורכב, מעניין ורענן מאוד. שנת הבציר לא מופיעה על התווית, אבל מדובר בבציר 2003 ללא ערבוב בין בצירים. 295 ש"ח.

Pierre Gimonet Oenophile Extra Brut 2002 – טוסט קלוי מאוד – על סף השרוף, שמרים, חמצון עדין, מינרליות, עוגת פירות בחושה. הפעם תור הפירותיות להמתין בעדינות ברקע. יותר גוף, מרירות, חומצי אבל לא חד כמו היין הקודם, פירותי בפה ורחב יותר. שמפניה הדוניסטית, על הצד השמרי של הסקאלה, וניכר שהייתה כאן תסיסה מאלולקטית (שלא הייתה ביין הקודם) שעיגלה פינות והפכה אותו לרך יותר. 339 ש"ח.

Larmandier-Bernier Terre de Vertus 1er cru Brut Nature – אף מסריח בצורה טובה, עם אדמה טחובה, קרמליות ושוב חמצון. בפה השמפניה מלאה ועגולה, הבעבוע מלטף, המרקם קרמי ונעים ופרופיל הטעמים הוא פירותי עם מרירות נעימה. מעין גרסה עגולה, פירותית ומלאה יותר של הג'ימונה – הכי מפתיעה ולא שגרתית שטעמנו. 329 ש"ח.

יש מנצחים? אני מתקשה לבחור את השמפניה המוצלחת של הערב. לא רק בגלל שכולן היו מצויינות ולא שגרתיות – אלא בגלל השוני הגדול ביניהן. הראשונה פירותית בשלה עם חומציות חותכת, השניה מבטאת את הפן הקלוי והמלטף יותר של שמפניה, והשלישית לוקחת את זה כמה צעדים קדימה. במילים אחרות – כולן מנצחות, השאלה מה אוהבים. המחירים – על סקאלת מחירי השמפניות בהחלט הגיוניים עבור הייחוד של היינות שמקבלים תמורתם.

הכותב נכח בטעימה כאורח של היבואן

h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)

h1

משהו מבעבע

נובמבר 17, 2007

'אין לי הרבה ניסיון בתחום – אבל אשמח לכתוב מפרספקטיבה של חובבן' עניתי לאבי בן עמי שהזמין אותי לסקר את המבעבעים בתערוכת סומלייה.

לאור רשימת המציגים ציפיתי לגדולות ונצורות בנושא הזה – ציפיה שהתמלאה רק בחלקה שכן הרבה מהחומר הטוב הגיע רק בקופסאות תצוגה ולא הגיע לכוסות האורחים. לפני שאמשיך, אני רוצה להמליץ על חלק א' ועל חלק ב' של כתבה של יוסי בוזנח על שמפניה.

אז מה יש לנו כאן? הכל למעשה. החנויות והיבואנים מחזיקים מבעבעים מגוונים, פשוטים לצד מתוחכמים, מתוקים-חנפנים לצד יבשים-מרירים, יום-יומיים לצד חגיגיים – הכל מהכל, רק נשאר למצוא את מה שמתאים לכם. בטווח המחיר הגבוה מככבות כמובן השמפניות, שרק אזכור שמן כבר מוסיף נופך חגיגי לכל אירוע, אם כי בגרסה מרעננת ומתאימה לכל כיס אפשר גם למצוא מבעבעים צעירים ומהנים, בהם מככבות הקאוות מספרד הפרוסקו והלמברוסקו מאיטליה.

ירידת המיסוי על המבעבעים מסמנת על עליה נוספת במבחר היינות האלה בארץ, ואפשר למשל לסמן את Drappier שהתחילו לייבא האחים שקד, או את Ayala שנוכחותה שודרגה בפורטפוליו של הכרם – ואלו רק דוגמאות מהחודשים האחרונים. גם הקאוות לא מקופחות ואפשר לראות מותגים כמו קריסטלינו על המדפים במחירים נוחים של 30 ש"ח. באגף השמפניה יש מותגים שמתקרבים מלמעלה ל-200 ש"ח, ובטווח הביניים אפשר למצוא קאוות Vintage של מגוון יצרים ומחירים. וליינות…

שני היינות הראשונים שטעמתי באירוע מאפשרים השוואה מעניינת:

 Alexandre Bonnet Champlage Grande Réserve Brut NV

עטוף חגיגיות היבטתי בנוזל הצהוב חיוור שבכוס, האף דיווח על לימון ועל רמז שמרים, והלשון על בועות קטנות, חדות ונמרצות. הגוף הבינוני קושט במרירות טובה ורמז מינרלי, חמיצות עדינה ונעימה, מרקם קרמי ועשיר, עם סיום ארוך, חמצמץ ומרענן.

Covides Xenius Cava Brut Nature NV

בשניה הראשונה אפשר להתבלבל עם השמפניה: הצבע דומה, גם כאן לימון שולט באף, והטעם לרגע די דומה. כאן אבל מתחילים לשים לב להבדל – האף קצת יותר חד ופחות מעודן, הגוף מימי יותר ובעיקר המרקם פחות עשיר ויותר פשוט. החמיצות קצת גבוהה ונותנת את הטון, והסיום, בינוני-קצר, נגמר מהר בפה.

קודם כל יש לומר שההשוואה בין השתיים לא הוגנת בשום קריטריון. הקאווה תשאיר אתכם עם עודף מחמישים – והשמפניה לא תשאיר אתכם עם עודף ממתאיים. בהחלט יתכן שקאווה מטווחי מחיר דומים יכולה לתת פייט טוב לשמפניה, אבל בכל זאת יש מה ללמוד מההשוואה: אם היה ספק, לא משלמים יותר סתם – אין מה להשוות בין העושר, העומק והמרקם של השמפניה לזה של הקאווה, ואין כמו ההבדל באורך הסיום בשביל להדגיש את זה.

כמובן שלסיום חשוב להדגיש שהקאווה בפני עצמה טובה ומהנה, ונותנת יופי של תמורה למחיר (שתיהן מיובאות ע"י הכרם) .

Charles Heidsieck Champagne Brut Réserve NV

צבע זהוב עדין, האף נשלט על ידי לחם קלוי ומאחוריו ארומות שמרים ורמז להדרים. בעבוע חזק וגוף בינוני מלא שמציע חמיצות טובה ותיבול עדין, ממשיכים לסיום ארוך ונעים (יבוא: החברה הסקוטית).

אם הייתי צריך להשוות לאלכסנדר הייתי אומר שהיידסיק בעלת אופי מעט יותר מחוספס ואולי מעניינת יותר, בעוד שהקודמת יותר עדינה ואלגנטית.

Carpenè Malvolti Rosé Cuvée Brut 

צבע ורוד עז, אף "מתוק" עם תות, דובדבן חמוץ, פרחים וסוכריות גומי. בעבוע עדין מקושט בקצת מתיקות פירותית, ומשהו שמזכיר סוכריות, סיום בינוני ומתקתק. פשוט, חנפן ונעים לחובבי המעט מתוק – מבעבע לפיקניקים ולמסיבות (יבוא: הכרם).

Codorniu Pinot Noir Rosé Brut Cava NV

ורדרד בהיר בכוס, פריחה והדרים באף, גוף קליל, בועות עדינות, חמיצות במידה טובה ולא משתלטת יושבת לצד מרירות עדינה. פשוט ובסיסי, אחלה אפרטיף ויתאים טוב לדגים עדינים (יבוא: החברה הסקוטית).

 Cavicchioli 1928 Malvasia Lambrusco Secco

צבע חיוור מאוד, באף זר פרחים ענק וריחני, עם פרי נעים ומזמין מסביבו, בפה שמץ מתיקות פירותי ועם חמיצות נעימה, ממשיכים לסיום קצר וחמצמץ.

הרבה יותר פשוט מהשמפניות, יותר מתחנף מהקאוות – ואחלה יין מסיבות, שישאיר עודף מחמישים שקל. יש גם גרסאות מתוקות יותר שלו (יבוא: הכרם).

מבעבעים: Covides Xenius Cava Brut Nature, Charles Heidsieck Champagne Brut Reserva, Cavicchioli Malvasia Lambrusco, Codorniu Pinot Noir Rose Brut