Posts Tagged ‘שישי’

h1

בחזרה ליין

פברואר 6, 2011

כמעט חודשיים שלא היה כאן משהו על יין. היומיום התזזיתי שאני חווה בחודשים האחרונים דווקא לא השפיע על הכמות שאני שותה (צריך להילחם על סדרי העדיפויות גם בשעות קשות). חלק מהיינות שנשתו ספגו ממני ביקורת חדה, ספק-מוגזמת ולכן היא לא עלתה על הכתב. על יינות אחרים פשוט לא היה לי משהו אינטליגנטי לומר מעבר לתיאור יבש של רשמי טעימה – ולכן גם הדפים האלה בפנקס לא הגיעו למקלדת.

לפני שאכתוב על דברים מעניינים אחרים שנכנסו לפנקס השבוע – ארוחת שישי: שתי חברות טובות, סלון חיפאי עם סירים עתירי ניחוחות. רקחנו אוכל חורפי שהותאם למזג האוויר ושתינו יין שחיבר בינו לבין האנשים.

פלאם סופריורה סירה-קברנה סוביניון 2007 – אחרי חליצת הפקק פוגשים יין סגור לחלוטין. אחרי הורדת כתפיים וחצי שעה של סבלנות הוא התחיל לדבר, והמשיך להשתנות במהלך הערב. מתובל למדי, הפרי לא בשל מידי ולא בולט ומתלווה אליו נגיעה ירקרקה. כאן בניגוד ליינות הרזרב החבית די מורגשת ומפזרת תיבול באף ומעט חריפות בחיך. החומציות הטיפוסית ליינות היקב לא נעדרת והופכת את היין למוצלח לצד האוכל. כנראה שעוד שנה שנתיים בבקבוק תרכך מעט את החריפות, אבל לצד בשרים הוא מהנה גם עכשיו.

נקודות זכות – נמנע מבשלות יתר וממיצוי פרי גבוה – על ציר הפרי היין קורץ לאלגנטיות; נקודות חובה – הווליום של החבית מעט גבוה ביחס לווליום של הפרי. זה לא שהעץ מוגזם, אבל אני תוהה אם רמת המחיר (100 ש"ח) והמיתוג הסופריורי לא מצדיקים מעט יותר. לא אקנה עוד בקבוק מ-2007, אבל מסקרן אותי לבדוק את היין הזה מבציר פחות בעייתי כמו 2008.

אם נשאיר את הקטנוניות הטכנית בצד לרגע – בשילוב עם החברה והאווירה היין היה מעולה ועשה שמח מסביב לשולחן השישי מהטיפה הראשונה ועד הטיפה האחרונה, כך שהבקבוק הספציפי הזה עשה את עבודתו נאמנה.

h1

המעבדה בסדר / שרדונה בשישי

ספטמבר 12, 2010

בבעיות במעבדה כתבתי שעבור העוסקים במדע מפחיד לעשות אותה מדידה פעמיים ולקבל תוצאות שונות. יש צד שני למטבע – ותמיד נעים לקבל אותה תוצאה כשחוזרים על המדידה. אם נפסיק שניה עם החנוניוּת – מה שבאמת נעים זה לשתות יין טב, עם אישה יפה, לצד אוכל טעים – וככה נראה ערב שישי שלנו

עמק האלה, שרדונה 2008 – צריך לתת לו כמה רגעים להתחמם בכוס ואז הוא מתחיל לתת את מה שיש לו להציע. אני לא הולך לנבור בטעמים ובריחות – היין מחבר בצורה חלקה פרי טוב עם חבית, ונותן תוצר שלם, נעים ומאוזן. החבית כאן היא לא תיבול בלתי-מורגש ברקע אלא חלק לא מבוטל מהתחושה של היין – אבל מצד שני לא באה על חשבון התחושה של הפרי אלא מוסיפה לה נפח, טעמים ועניין. כמו בצירים אחרים – מדובר כאן על אחד מיינות השרדונה המוצלחים בארץ לטעמי, במיוחד מבחינת השימוש המושכל בעץ. והמעבדה? שמחתי לגלות שמאז ההשקה של היין לפני חצי שנה, רשמי הטעימה שכתבתי מתארים היטב את היין ששתיתי בשישי. 75 ש"ח, אני אקנה עוד.

h1

שישי מעניין

דצמבר 6, 2008

ערב שישי, בשני סירים מסתחררת לה פסטה, ובשלישי רוטב על בסיס בקר ועגבניות. לחיזוק הצד הויזואלי והבריא של השולחן הצטרפה גם צלחת ירקות צבעונית.

פתחנו בעוד בקבוק שהתקבל מחו"ל, סירה שוויצרית – Du Valais Syrah 2007 שהיה פרחוני ועדין באף, ובפה חומצי, קל וסתמי לחלוטין. הלאה.

לצורך היין הבא נחנך הדיקנטר החדש – רקנאטי פטיט סירה-שיראז 2007 – מהדורה מוגבלת שמיוצרת זו השנה השניה, עבור דרך היין בלבד. היין שחור ואטום לגמרי, סגול-בורדו בשוליים, והשאיר אותנו עם לשון שחורה בסוף הערב. באף פירות יער עשירים, וניל, פלפל וקצת חבית. גוף בינוני, חמיצות ערה ופרי עשיר משתלבים די יפה עם יובש עדין יחסית. לטעמי עדיף עם אוכל מאשר בלעדיו, בעיקר בגלל החומציות שלו. אפשר למצוא קווי דמיון לפטיט סירה-זינפנדל המהולל, והאמת ששילוב הפרי העשיר עם החומציות הגבוהה הזכיר לי גם במשהו חלק מהיינות של סוסון ים.

מתי לפתוח אותו? מצד אחד הטאנין די עדין, מצד שני – אחרי שעה בדיקנטר ושלוש שעות בכוס הוא לא הראה שמץ של עייפות. אם היו לי עוד בקבוקים, הייתי פותח אחד עוד שנה לבדוק מה מצבו. שורה תחתונה – במחיר צנוע של 65 ש"ח מקבלים די הרבה יין, לא שגרתי ולא כבד.

רקנאטי פטיט-סירה שיראז 2007 ועוד סירה שוויצרית

h1

מסע מוכר

פברואר 23, 2008

ארוחת שישי פשוטה וטעימה, עם יין… פשוט טעים.

ויתקין מסע ישראלי אדום 2006 ממשיך את מסורת הזנים הלא שגרתיים שיצרו שם במושב הפסטורלי. מלבד הקריניאן, יש בבלנד גם סירה ומעט קברנה פרנק. אני לא יכול להתפלפל על כך שזיהיתי אופי של אחד הזנים בבלנד, אבל אני יכול לסכם בפשטות: יין טעים.

מורכבות? לא יודע – כנראה שלא, אבל אחלה ריחות עם הרבה פרי, ועל הלשון הוא לרגע חלקלק ולרגע עוקץ בעדינות, מפזר מעט תיבול מעניין. יופי של יין לאוכל, במיוחד עוף, הודו ודגים מעט מתובלים לדעתי.

סדרת המסע הישראלי (אדום, לבן, ורוד) מראה שיקב קטן יכול לעשות יינות מקוריים, נגישים למתחילים אבל גם מעניינים למי שיותר מנוסה – וכל זה במחירים דו ספרתיים הגיוניים. כ-65 ש"ח לאדום (פחות אם קונים ביקב). מסוג הבקבוקים שכדאי להחזיק אחד בבית.

ויתקין מסע ישראלי אדום

h1

חיוך עם לשון סגולה

פברואר 16, 2008

ערב שישי מגיע, השעה מתקרבת ואין לי שמץ של רעיון מה להכין. סיבוב קצר במטבח תרם השראה, וקפיצה לסופר תרמה את המצרכים. לצד ניוקי ברוטב עגבניות חמצמץ, טורטיות חמות עם רצועות חזה עוף מוקפצות בצ'ילי מתוק וגואקמולי.

צ'ילג ג'ובאנה מרלו 2005

בלי לפרק את זה למרכיבים, פשוט כיף להריח את היין. לא יודע למה, אבל הוא הרגיש לי מאוד שונה ומיוחד, בצורה טובה. בפה התחושה חלקה ונעימה, חמצמצות רעננה והפרי הנעים מהאף. סיום יבש וחמצמץ.

החוויה סובבת סביב הפרי, אבל מציעה איזון בחמיצות ערה. מעט יותר פרי גם בסיום היה הופך את היין מטוב מאוד למצוין, אבל גם כך הוא עושה מעל למצופה: טעים, מיוחד ובמחיר של 70 ש"ח – קניה טובה לדעתי.

צ’ילג ג’ובאנה מרלו 2005

h1

ארוחת שישי

פברואר 9, 2008

מזמן לא בישלתי ארוחת שישי, והפעם מה שהתחשק לי לבשל התאים לבקבוק שכבר חודשיים מתחשק לי לפתוח. אחרי מנה ראשונה של מרק בצל המשכנו לשעועית ירוקה דקה מוקפצת עם שום ופלפל חריף בסויה ותפוזינה סחוטה, שליוותה ספגטי-meatballs – מנה שאני מכין בפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה…

סגל רכסים, מרלו דובב 2003

לא היו סימנים לגיל בצבע הסגלגל-כהה, והאף היה מעודן ורחוק ממוחצן, עם פרי עדין לצידו שפע קליה וקפה, ומשהו שהזכיר לי פלפל אנגלי. גוף בינוני עם מרקם חלק, טאנין עדין ומתקתק ופרי במידה טובה – הסיום חושף תיבול נעים. זה היה חצי שעה אחרי הפתיחה. לצערי, שעתיים אחרי הפתיחה לא נשאר הרבה מזה והיין השתטח למדי.

קשה לי לגבש שורה תחתונה הפעם. מצד אחד – נהניתי מהיין, ומצד שני לא נפלתי, ובשמונים שקל כנראה שאני מצפה ליותר. אם הבקבוק מיצג את השאר – כדאי לפתוח אותם בהקדם ללא חדרור ולהנות מהם. אם הוא היה מחזיק מעמד שעתיים פתוח, הייתי שמח למקם אותו מבחינת האיכות באזור המרלו של ירדן והרזרב של רקנאטי (04). כנראה שבמחיר הזה שני האחרים היו מצליחים יותר. אז לסיכום – אתן הזדמנות לבציר הבא, אבל כנראה שהקניה הבאה מהקטיגוריה תהיה אחד משני המרלו האחרים המוזכרים כאן.

לקינוח, עוגת תפוזים נהדרת – עדין חמה מהתנור, שהביאו האורחים, ושוקולד מריר טוב. פרנג'ליקו על קרח למי שרצה – הבקבוק הזה שקיבלתי במתנה הפתיע אותי לטובה: את פירות היער שהתווית מזכירה לא ממש הצלחתי להרגיש, אבל הריח והטעם העשירים של האגוזים די נחמדים, ולמרות שמדובר בליקר מתוק – בהחלט לא פצצת הסוכר של ליקרים פופולריים אחרים. קוביית קרח או שתיים הופכות אותו לדי טעים – נקי או עם קצת חלב. מי שהעדיף ויסקי (רק אני), קיבל מנה של טאליסקר בן 18 – שעדיין מחכה שאכתוב עליו פוסט, אבל את השורה התחתונה אני יכול כבר לגלות: אם יש דג'סטיף יותר טוב ממנו לארוחת בשרים – עדיין לא טעמתי אותו.

סגל רכסים, מרלו דובב 2003 - פרנג’ליקו - טאליסקר 18

h1

שישי חורפי

דצמבר 29, 2007

הפוסט לא קיבל את שמו בגלל סערות שדפקו על החלונות, או על טמפרטורות מקפיאות. החורפיות בשישי הזה הגיעה מתפריט האוכל והיין. חודשי חום ארוכים אני מחכה לפתוח איזה בקבוק אדום לצד תבשיל קדירה, וסוף סוף התאפשר.

האורחים הביאו איתם מגש שפרדס פאי, ואצלנו לאחר פתיחה של מיני סנדוויצ'ים בשריים עברנו לקדירה של כתף בקר וירקות שורש שהתבשלה כשעתיים והוגשה על מצע אורז פשוט. כשהתחלתי לבשל פתחתי את היין שינשום ומזגתי לי מעט. טעימה קצרה הספיקה על מנת שאשקה את נתחי הבשר האדמדם בחצי כוס, שיכנס לסיר במצב רוח מרומם.

רקנאטי קברנה סוביניון 2006

 צבע שחור ואטום, סגול יפה בשוליים, הפרי הנעים באף מזכיר בעיקר שזיף, ולצידו , פלפל שחור ועץ נדיב, ממנו עולה קשת תבלינים מיוחדת – סימן ההיכר של היינן. גוף בינוני מלא, יובש טוב עם טאנין כמעט מתוק, לצידו פרי ותיבול ער, סיום נעים באותה מגמה.

לא איזה רזרב נוצץ, ירדן עטור שבחים או בוטיק אופנתי – אבל יין עשיר ומהנה, שאחרי עליית מחירים נושק מלמטה לחמישים ש"ח (לפני הנחות) ועדיין נותן תמורה יפה למחיר. למעשה, עכשיו שאני חושב על זה, יש אפילו איזה נקודה או שתיים בהן הוא מזכיר את הספשל רזרב 2003. יופי של יין להתאים למנות בקר ותבשילים עשירים. שורה תחתונה: לקנות עוד.

Recanati Cabernet Sauvignon         Sandeman Medium Dry Sherry

לקינוח, לצד שוקולד מריר –

Sandeman Medium Dry Sherry

צבע חום בהיר, בין יין לבן מחומצן לויסקי, באף משמשים מיובשים, אפרסק ועוד פרי. מעט סמיך בפה, הפרי המתוק נוכח אבל מרוסן היטב ע"י חמיצות ערה ומרעננת, אלכוהולי לרגע (15%). טעים וממלא את הפה.

קינוח נחמד ומעניין, שמצליח לא להיות מתוק מידי. ההתאמה לשוקולד לא הייתה מוצלחת במיוחד, ועדיף לדעתי להגיש עם פירות טריים.

h1

אוכל טוב ויין טוב

אוקטובר 13, 2007

ארוחת שישי במתכונת דו-זוגית מוכרת וטובה, רק שהפעם התארחנו ולא אירחנו. במרכז התפריט סלמון אפוי, שהפך את הבחירה בזן הענבים לקלה – סוביניון בלאן, אבל משם ההתלבטויות היו קשות. רקנאטי הוא אולי החביב עלי מכולם, ורמת ערד היה מוצלח ויחמיא לדגים. הרי גליל וגמלא עשויים טוב אבל קצת לכיוון חמצמץ שלא בטוח שימצא חן בעיני המארחים. זה של וילהלמה עלה בדעתי אם כי אני לא יודע איפה להשיג אותו באיזור הצפון, וגם שני הלבנים של פלטר נכנסו לאותה קטיגוריה. מלא התלבטויות בין בחירות טובות נחת עלי יצר הרפתקני ובחרתי ביין שעדיין לא טעמתי.

בנימינה ספיישל רזרב סוביניון בלאן 2005

צבע צהבהב פותח באף קצת ביישן, עם מלון שמתבלט מעל שאר הפרי הטרופי ושמץ קל של עשב, מבעבע קלות בפה, גוף קל-בינוני ששוכח מהביישנות הראשונית ומתרוצץ לכל רוחב הקשת שבין מתיקות פרי לבן בשל לבין חמיצות ערה ומרעננת, עם רמז קל למינרליות, וכל פינה חדשה בלשון מגלה יין קצת שונה, כל הדרך ללגימה הבאה, המתבקשת.

כיפי, טעים, מרענן, ומאוזן. אולי פחות עדין ואלגנטי מהרקנאטי, אבל לא פחות מהנה. ממשיך את האיכות שמציג הגוורץ מהסדרה ומתעלה עליו. לשתות לבד, או לצד מגוון מנות כמו דגים, סושי, גם סלטים וגבינות ואפילו פסטות ברטבים עדינים. המחיר, 40 ש"ח, רק ממתיק את ההנאה ומוסיף עוד יקב שעושה סוביניון לבן שגם יודע להנות וגם משאיר עודף מחמישים. להזדרז לפני שנגמר הקיץ.

 Binyamina Special Reserve Sauvignon Blanc

מלבד פשטידת הברוקולי המצויינת ושאר המנות הטובות, נתח הסלמון העסיסי, שבושל באיטיות ובסבלנות ברוטב חרדל ודבש היה כ"כ עסיסי שבלוטות הרוק מתחילות לעבוד רק מלכתוב עליו. ביחד עם היין זו פשוט מוזיקה בפה.

לקינוח טעמתי אייריש מיסט שאיכשהו התחמק ממני עד עכשיו. בקצרה – אלכוהולי, מתוק וסמיך ואיזה עשב שמזכיר לי סירופ שיעול (אני צריך לברר יום אחד מה העשב הזה). לא משהו שאני רוצה לחזור עליו.

h1

ארוחת שישי

ספטמבר 8, 2007

ארוחת שישי שקטה וחביבה עם עוד זוג חברים. הבישול שלי היה חסר מוטיב מרכזי וכלל דברים פשוטים שקשה לפספס איתם. לא נרשמו תלונות סביב השולחן על האוכל או על היין.

הבקבוק האחרון מהשלל שקיבלתי מספרד ליווה את המנה העיקרית – בולונז, שהותאמה אליו בהצלחה, אם תשאלו אותי

Cune Crianza 2004

שחור ואטום הופך לארגמן על השוליים. פתחתי שעתיים לפני, ליין היה ריח סתמי של פירות יער ובפה חמיצות כ"כ גבוהה שחשבתי שהקיץ הישראלי הכריע אותו. כמעט ויתרתי עליו לטובת בקבוק חלופי, אבל נתתי לו להמתין, כשאני מוזג חצי כוס על מנת להוריד את מפלס הבקבוק מתחת לכתפיים – להגביר את שטח הפנים של החמצון. אחרי שעתיים הוא שינה צורה לחלוטין:

פרי יער שוצף ומתפרץ כגון פטל וקסיס, טבולים בווניל, עם עץ קלוי ופלפל שחור. גוף בינוני מלא, כשהפרי עושה מאמץ עילאי לתמוך בטאנינים הלעיס. תיבול קל מצטרף באחורי הלשון, וממשיך לסיום בינוני ויבש.

נחמד מאוד, ובניגוד לחלון השתיה שנתן לו רוגוב עוד מלא כוח וטאנין, לדעתי שנתיים ישפרו אותו למרות שבהתאמה נכונה לאוכל הוא מהנה גם היום. יין צעיר ונמרץ, שמיטיב להתבטא לצד בשרים שיתנו לו קונטרה. אני חושב שנהניתי ממנו יותר מאשר הריוחה רזרבה 99' שקיבלתי ביחד איתו, למרות שהוא בטח עלה שליש ממנו.

Cune Rioja Crianza

לקינוח, בציר מאוחד 05 של ויתקין שהיה טוב מאוד, אם כי מעט פחות הרשים אותי מאשר בטעימה הקודמת שלו ביקב.

h1

ארוחת שישי

אוגוסט 18, 2007

זוג חברים הצטרף אלינו לארוחת שישי לא מחייבת. למנה ראשונה הוגשו קובה (קנויים) בטחינה (תוצרת בית), וסלט טעים שהכינו/הביאו האורחים, שחציו ירקות חיים וחציו מוקפצים. המנה העיקרית כללה מצע אורז אדום מתובל, ועליו תבשיל בקר איפשהו באמצע הדרך בין הבולונז לבין הצ'ילי שאני מכין. המזגן עבד היטב כדי להכין את האווירה ליין אדום, שאני חרד לגורלו במזג האוויר החם מאז שקיבלתי אותו לפני כחודש במתנה:

Lagunilla, Viña Artal, Rioja Reserva 1999

אדום עז ללא סימני גיל בשוליים, לצד פרי אדום הווניל שולט באף ואולי מעט תבלין. מיד לאחר הפתיחה ושעה לאחר מכן החמיצות שלטה ביד רמה בחיך, אבל אחרי חדרור של כשעה וחצי בבקבוק וצינון קל שלו נפתח גם פרי, שפע טאנין מעודן ומתובל, וחמיצות דומיננטית שממשיכה לסיום בינוני ויבש.

Lagunilla Rioja Reserva, credit: www.petrus-vino.cz

שנתיים בחביות, 80% טמפריניו והשאר גרנאש – היין ללא ספק עשוי היטב, ולמרות שהוא אחרי חמש שנים על מדף סופרמרקט בספרד, הלם טיסה, וחודש שיא הקיץ הישראלי בארון שלי – מרגיש כאילו יש לו עוד שנים לפניו. עם זאת, לא כ"כ התחברתי לחמיצות שלו, הגבוהה יחסית לאדומים ישראליים שאני רגיל לשתות. אם להקביל את זה לטעימת מרקס דה רסקל – היין דווקא הזכיר לי יותר את הרסקל 1860 מאשר את הרזרבה. אולי פתחתי אותו מוקדם מידי ועוד כמה שנים היו עושות לו טוב.