Posts Tagged ‘שיראז’

h1

שישי מעניין

דצמבר 6, 2008

ערב שישי, בשני סירים מסתחררת לה פסטה, ובשלישי רוטב על בסיס בקר ועגבניות. לחיזוק הצד הויזואלי והבריא של השולחן הצטרפה גם צלחת ירקות צבעונית.

פתחנו בעוד בקבוק שהתקבל מחו"ל, סירה שוויצרית – Du Valais Syrah 2007 שהיה פרחוני ועדין באף, ובפה חומצי, קל וסתמי לחלוטין. הלאה.

לצורך היין הבא נחנך הדיקנטר החדש – רקנאטי פטיט סירה-שיראז 2007 – מהדורה מוגבלת שמיוצרת זו השנה השניה, עבור דרך היין בלבד. היין שחור ואטום לגמרי, סגול-בורדו בשוליים, והשאיר אותנו עם לשון שחורה בסוף הערב. באף פירות יער עשירים, וניל, פלפל וקצת חבית. גוף בינוני, חמיצות ערה ופרי עשיר משתלבים די יפה עם יובש עדין יחסית. לטעמי עדיף עם אוכל מאשר בלעדיו, בעיקר בגלל החומציות שלו. אפשר למצוא קווי דמיון לפטיט סירה-זינפנדל המהולל, והאמת ששילוב הפרי העשיר עם החומציות הגבוהה הזכיר לי גם במשהו חלק מהיינות של סוסון ים.

מתי לפתוח אותו? מצד אחד הטאנין די עדין, מצד שני – אחרי שעה בדיקנטר ושלוש שעות בכוס הוא לא הראה שמץ של עייפות. אם היו לי עוד בקבוקים, הייתי פותח אחד עוד שנה לבדוק מה מצבו. שורה תחתונה – במחיר צנוע של 65 ש"ח מקבלים די הרבה יין, לא שגרתי ולא כבד.

רקנאטי פטיט-סירה שיראז 2007 ועוד סירה שוויצרית

h1

סומלייה – כמה יינות

נובמבר 22, 2008

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 יינות יקב בן חיים

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 יקב תניא

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

Cims de Porrera, Solanes, Priorat

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.

h1

בחזרה לטוליפ

נובמבר 14, 2008

לא יודע איך זה קרה, אבל בקושי שתיתי לאחרונה טוליפ. האמת? הפסד שלי. התכנסנו קבוצה מפורום יין ואלכוהול בתפוז בשישי בבוקר בכפר תקווה השקט, במטרה להכיר יותר טוב את היקב.

נתחיל מהשורה התחתונה – הססמה "יין שאוהב אנשים" שמקשטת את המבואה ליקב היא לא סתם משפט על קיר; ביקב עושים יינות fruit-forward מובהקים, מודרניים, חנפנים וידידותיים לכל אחד. יש יינות שאפשר לאהוב יותר ויש יינות שאפשר לאהוב פחות – אבל לכולם יש מכנה משותף, house style – שמאפיין את היקב, מיצוי פרי, בשלות ונגישות. זאת ועוד, על כל היינות (להוציא הקינוח), תקבלו עודף ממאה ש"ח, מה שמעמיד לדעתי את היקב ברשימת מצטייני התמורה למחיר. במידה מסוימת – אוסטרליה למרגלות הכרמל.

רועי יצחקי והיינות - יקב טוליפ

כמה מילים על היינות. המחירים הם 'מחיר מומלץ', כאשר ביקב ובחנויות אחרות הם נמוכים משמעותית.

Just קברנה סוביניון 2007 – סגול שקוף, פרי בשל ונעים, בפה עדין, גוף בינוני, חלק, חמיצות טובה שמחזיקה את הפרי. סיום בינוני ופירותי. 64 ש"ח – ידידותי, פשוט וטעים.

Moslty שיראז 2006 – סגול-שחור, בשרני באף עם פרי יער, גוף בינוני-מלא, טאנין נעים, תיבול ופרי עשיר. סיום יבש, פירותי וארוך. 74 ש"ח. יין חורפי שמראה אופי של הזן.

קברנה סוביניון רזרב 2006 – ריבת פטל, אקליפטוס, וניל, גוף בינוני-מלא, מרקם חלק מאוד, יובש עדין וטוב, משהו מתוק, סיום ארוך, יבש ופירותי. בומבסטי, טעים, מרוכז ומלא. 89 ש"ח – קניה טובה לטעמי.

סירה רזרב 2006 – עור ופרי משולבים עם משהו קצת טחוב, מרקם חלק וקטיפתי בפה, גוף בינוני, המון פרי נתמך בטאנין עדין. בסה"כ היין עשוי טוב ודי מאוזן, אבל מה שלדעתי מבליט אותו הוא המרקם יוצא הדופן, שלא זכור לי שטעמתי כמותו. אני מניח שיהיה מי שיחלוק עלי – אבל אני טוען שהבאז סביב היין הזה מוצדק. מחיר? נדמה לי שכמו הקודם אבל זה רק אם תצליחו להשיג אחד מאחרוני הבקבוקים שנותרו.

על ה- Tulip Black החדש נתבקשנו שלא לכתוב. אספר רק שהבלנד הזה מצא חן בעיני, אם כי הוא לא בדיוק בסגנון של שאר יינות היקב. לא מעט יקבים בינוניים וגדולים עושים בלנד בורדולזי בסדרות על, ואני חושב שהיין הזה לא מתבייש מרובם.

טוליפ אספרנזה 2003 – יין קינוח מחוזק שמיושן בחביות רמי מרטן משומשות, בצבע חום עכור, עם צימוקים באף, מתיקות שמאוזנת היטב ע"י חמיצות ונגיעות חריפות, ונגיעה מפתיעה וטובה של קרמל וקפה בפיניש. פחות מרשים באף אבל מאוזן וטעים. 115 ש"ח.

Syrah Reserve, Mostly Shiraz, Tulip Australian, Just Cabernet Sauvignon, Caberenet Reserve, Just Merlot & Black Tulip

תודה לרועי וליקב על האירוח החם ועל השיחה הכנה.

h1

ראש השנה בספשל רזרב

ספטמבר 19, 2008

בהמשך למסורת קיים הערב הספשל רזרב החיפאי פסטיבל יין ישראלי. על רשימת מציגים מצומצמת ביחס לאירועים דומים – כיסו הדרכות בהן נפתחו בקבוקים שאפשר לתאר כמרשימים, ולא בגלל מחירם.

מאז שטעמתי את גמלא ברוט הזדמן לי לטעום פעמיים מהברוט החדש של כרמל. אני חושב שכאן נכנס ההבדל בין קצת אלגנטי בראשון לדי אנמי בשני. מתוד שמפן מול שרמנט, 70 ש"ח מול 60 ש"ח. לטעמי רמה"ג לוקח בקלות. אחרי שגם היוהנסברג ריזלינג מהאזורית לא דיבר אלי בא אדום מהיקב שהפך את הקערה

כרמל כרם קאיומי שיראז 2005 – צבע בורדו יפה, אף חם עם אדמתיות, פרי בשל ומרוכז, קצת חבית, גוף בינוני מלא, קצת אלכוהולי, פירותי ומתובל, סיום ארוך ונעים. הגרסה האוסטרלית, הבומבסטית-בשלה של הזן. לא רע לאוהבי הסגנון. די מוכן לשתיה, יחזיק עוד כמה שנים בכיף. 100 ש"ח.

משם להדרכה של מיני-אנכית של הלימיטד אדישן – לפי סדר הטעימה (המחיר שלהם בהשקה היו 160, 180 ו-230 ש"ח בהתאמה)

כרמל לימיטד אדישן 2004 – צבע סגול אטום ויפה, אף מאופק ומעודן, פירותי אבל לא בשל מידי, cedary, גוף מלא ומוצק, טאנין נדיב אבל די מרוסן, משאיר את הפרי ברקע, מעט חומצי לקראת הסוף. סיום יבש בינוני באורכו. צריך לתת לו עוד שנתיים לראות אם הטאנין מאפשר לפרי להרים ראש. בנתיים אפשר להגיד לזכותו שלא מדובר על עוד פצצת פרי מרוכזת.

כרמל לימיטד אדישן 2005 – יותר בשל מקודמו עם פרי יער נדיב ונעים ופחות חבית, גוף מלא, פירותי, טאנין במידה טובה, מרוכז ועשיר, סיום ארוך, פירותי ומתובל. הגרסה המודרנית, שונה לגמרי מהבציר הקודם. יותר מאוזן ומוכן לשתיה. טעים ועשוי טוב. אהבתי.

כרמל לימיטד אדישן 2003 – אף חנפן, פירותי ובשל מאוד, שזיפים בוניל, גוף מלא, רך ועגול, פירותי ומתוק בלי מספיק יובש שיתמוך בו, קצר יחסית בסיום הפירותי. גרסה נשית וריבתית של שאר היינות, לא חושב שירוויח מיישון נוסף. קצת התאכזבתי.

מלבד כרמל, היה מעניין להתקל לראשונה ביקב מילס (Miles), שכמו השכן מכרם בן זמרה הבין שגם הוא יכול לעשות יין מהענבים שהוא מוכר ליקבים. המרלו קברנה 2006 היה קצת גס ומחוספס, גם קצת אלכוהולי (14.8%) – אבל בכל זאת היה בו איזה קסם. המרלו 2005, שיושן 26 חודשים (!) בחביות דווקא מאוזן יותר, עם נגיעה ירוקה עדינה וחיננית, תיבול טוב, ובלי השפעות יתר של חבית (75% מהחביות משומשות). בנוסף, בניגוד ליקבים קטנים אחרים – היקב לא משתולל עם המחירים, והיינות עולים 60 ו-80 ש"ח בהתאמה. שווה לשים עין על היקב.

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

פלטר, בציר חדש

יולי 5, 2008

וואלה, כבר שנה הספיקה לטוס מאז הפעם האחרונה בחצר הפלטרים במושב השקט צופית. "אתה רק נכנס למושב ופתאום הכל נכנס להילוך הנכון", אמרתי לסם שחייך בעודו ממלא כוסות בנוזל זהוב משובח.

ניר, סם וטל פלטר

מימין לשמאל: ניר, סם וטל פלטר

הגוורץ 2007 (חצי יבש) מתחיל פשוט משגע באף, פרי בשל עם תפוח ירוק מעל הכל, אופי גוורצי עם קצת עשבוניות, גוף בינוני-מלא, מתיקות ופרי, קצת קצר בסוף. לא רע לבציר ראשון, אם כי לטעמי חסר קצת ריכוז שימשיך את הפרי העשיר שמתחיל באף (80 ש"ח).

הסוביניון בלאן 2007 שכבר שיבחתי לא אכזב, והבקבוק שקניתי נעלם תוך דקות היום בארוחת צהריים. נכון לעכשיו זה הסוביניון בלאן הטוב ביותר שטעמתי מ-2007 (60 ש"ח).

בדומה לשנה שעברה, סדרת ה-T Selection המהוללת הייתה רחוקה לדעתי מלהיות מוכנה לשתיה, למרות שהשנה היא נמזגה מדיקנטרים (רידל). הקברנה T-Selection 2006 התחיל מפרי עשיר ולא בשל מידי שלווה בעץ קלוי נדיב, מוצק בפה ובועט עם טאנין מכל הכיוונים, כאשר מאחורי הצעקות האלה מתחבא פרי עשיר ומרוכז, גם בסיום שנמשך דקות ארוכות. מזכיר לי בעוצמה ובטאניות את אלרום 03 שטעמתי בצעירותו. לדעתי אין מה להתקרב אליו בשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

השיראז 2006 T-Selection משחרר משהו שבין שוקולד לקפה לצד הפרי, עם מנטה ופלפל שחור, הפה נפתח בחומציות ערה, הטאנין מרוסן יותר מאשר היין הקודם והפרי מתחבא (לפחות כרגע). יובש טוב בסיום הבינוני.

פטי ורדו 2006 T-Selection פרי אדום, חומציות גבוהה, המרקם נעים, גוף בינוני-מלא, פירותי במידה (דובדבן חמוץ אולי?) עם סיום ארוך וחמצמץ. אפשר למצוא נקודות דמיון עם הפטי ורדו של סוסון ים, בפרט החמיצות הבולטת.

תודה שוב למשפחה החמה והמקסימה על האירוח החם, על החברה ועל היין הטוב. לאור כמות הבקבוקים שעפה שם הם כנראה לא צריכים שאגיד את זה – אבל בכל זאת אאחל להם הצלחה, ובפרט עם הזנים החדשים.

h1

סירה ושיראז

יוני 13, 2008

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה – ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם – תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה – אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה – אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש"ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש"ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש"ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש"ח.

Saint-Joseph "לה רושה" 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה – אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש"ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד – גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d'Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש"ח, שווה.

d'Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה – סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש"ח.

 לסיכום – אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.