Posts Tagged ‘שיראז’

h1

ראש השנה בספשל רזרב

ספטמבר 19, 2008

בהמשך למסורת קיים הערב הספשל רזרב החיפאי פסטיבל יין ישראלי. על רשימת מציגים מצומצמת ביחס לאירועים דומים – כיסו הדרכות בהן נפתחו בקבוקים שאפשר לתאר כמרשימים, ולא בגלל מחירם.

מאז שטעמתי את גמלא ברוט הזדמן לי לטעום פעמיים מהברוט החדש של כרמל. אני חושב שכאן נכנס ההבדל בין קצת אלגנטי בראשון לדי אנמי בשני. מתוד שמפן מול שרמנט, 70 ש"ח מול 60 ש"ח. לטעמי רמה"ג לוקח בקלות. אחרי שגם היוהנסברג ריזלינג מהאזורית לא דיבר אלי בא אדום מהיקב שהפך את הקערה

כרמל כרם קאיומי שיראז 2005 – צבע בורדו יפה, אף חם עם אדמתיות, פרי בשל ומרוכז, קצת חבית, גוף בינוני מלא, קצת אלכוהולי, פירותי ומתובל, סיום ארוך ונעים. הגרסה האוסטרלית, הבומבסטית-בשלה של הזן. לא רע לאוהבי הסגנון. די מוכן לשתיה, יחזיק עוד כמה שנים בכיף. 100 ש"ח.

משם להדרכה של מיני-אנכית של הלימיטד אדישן – לפי סדר הטעימה (המחיר שלהם בהשקה היו 160, 180 ו-230 ש"ח בהתאמה)

כרמל לימיטד אדישן 2004 – צבע סגול אטום ויפה, אף מאופק ומעודן, פירותי אבל לא בשל מידי, cedary, גוף מלא ומוצק, טאנין נדיב אבל די מרוסן, משאיר את הפרי ברקע, מעט חומצי לקראת הסוף. סיום יבש בינוני באורכו. צריך לתת לו עוד שנתיים לראות אם הטאנין מאפשר לפרי להרים ראש. בנתיים אפשר להגיד לזכותו שלא מדובר על עוד פצצת פרי מרוכזת.

כרמל לימיטד אדישן 2005 – יותר בשל מקודמו עם פרי יער נדיב ונעים ופחות חבית, גוף מלא, פירותי, טאנין במידה טובה, מרוכז ועשיר, סיום ארוך, פירותי ומתובל. הגרסה המודרנית, שונה לגמרי מהבציר הקודם. יותר מאוזן ומוכן לשתיה. טעים ועשוי טוב. אהבתי.

כרמל לימיטד אדישן 2003 – אף חנפן, פירותי ובשל מאוד, שזיפים בוניל, גוף מלא, רך ועגול, פירותי ומתוק בלי מספיק יובש שיתמוך בו, קצר יחסית בסיום הפירותי. גרסה נשית וריבתית של שאר היינות, לא חושב שירוויח מיישון נוסף. קצת התאכזבתי.

מלבד כרמל, היה מעניין להתקל לראשונה ביקב מילס (Miles), שכמו השכן מכרם בן זמרה הבין שגם הוא יכול לעשות יין מהענבים שהוא מוכר ליקבים. המרלו קברנה 2006 היה קצת גס ומחוספס, גם קצת אלכוהולי (14.8%) – אבל בכל זאת היה בו איזה קסם. המרלו 2005, שיושן 26 חודשים (!) בחביות דווקא מאוזן יותר, עם נגיעה ירוקה עדינה וחיננית, תיבול טוב, ובלי השפעות יתר של חבית (75% מהחביות משומשות). בנוסף, בניגוד ליקבים קטנים אחרים – היקב לא משתולל עם המחירים, והיינות עולים 60 ו-80 ש"ח בהתאמה. שווה לשים עין על היקב.

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

פלטר, בציר חדש

יולי 5, 2008

וואלה, כבר שנה הספיקה לטוס מאז הפעם האחרונה בחצר הפלטרים במושב השקט צופית. "אתה רק נכנס למושב ופתאום הכל נכנס להילוך הנכון", אמרתי לסם שחייך בעודו ממלא כוסות בנוזל זהוב משובח.

ניר, סם וטל פלטר

מימין לשמאל: ניר, סם וטל פלטר

הגוורץ 2007 (חצי יבש) מתחיל פשוט משגע באף, פרי בשל עם תפוח ירוק מעל הכל, אופי גוורצי עם קצת עשבוניות, גוף בינוני-מלא, מתיקות ופרי, קצת קצר בסוף. לא רע לבציר ראשון, אם כי לטעמי חסר קצת ריכוז שימשיך את הפרי העשיר שמתחיל באף (80 ש"ח).

הסוביניון בלאן 2007 שכבר שיבחתי לא אכזב, והבקבוק שקניתי נעלם תוך דקות היום בארוחת צהריים. נכון לעכשיו זה הסוביניון בלאן הטוב ביותר שטעמתי מ-2007 (60 ש"ח).

בדומה לשנה שעברה, סדרת ה-T Selection המהוללת הייתה רחוקה לדעתי מלהיות מוכנה לשתיה, למרות שהשנה היא נמזגה מדיקנטרים (רידל). הקברנה T-Selection 2006 התחיל מפרי עשיר ולא בשל מידי שלווה בעץ קלוי נדיב, מוצק בפה ובועט עם טאנין מכל הכיוונים, כאשר מאחורי הצעקות האלה מתחבא פרי עשיר ומרוכז, גם בסיום שנמשך דקות ארוכות. מזכיר לי בעוצמה ובטאניות את אלרום 03 שטעמתי בצעירותו. לדעתי אין מה להתקרב אליו בשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

השיראז 2006 T-Selection משחרר משהו שבין שוקולד לקפה לצד הפרי, עם מנטה ופלפל שחור, הפה נפתח בחומציות ערה, הטאנין מרוסן יותר מאשר היין הקודם והפרי מתחבא (לפחות כרגע). יובש טוב בסיום הבינוני.

פטי ורדו 2006 T-Selection פרי אדום, חומציות גבוהה, המרקם נעים, גוף בינוני-מלא, פירותי במידה (דובדבן חמוץ אולי?) עם סיום ארוך וחמצמץ. אפשר למצוא נקודות דמיון עם הפטי ורדו של סוסון ים, בפרט החמיצות הבולטת.

תודה שוב למשפחה החמה והמקסימה על האירוח החם, על החברה ועל היין הטוב. לאור כמות הבקבוקים שעפה שם הם כנראה לא צריכים שאגיד את זה – אבל בכל זאת אאחל להם הצלחה, ובפרט עם הזנים החדשים.

h1

סירה ושיראז

יוני 13, 2008

עשרות בודדות של אנשים פילסו דרכם בחמסין המעיק של צהרי שישי אל הסמטה היפה ביפו העתיקה – ולכולם מטרה אחת, או שתיים בעצם – תלוי איך מגדירים את הזן/ים הזה. בית פתוח של סירה-שיראז מהעולם, אצל איש הענבים מבטיח שתיתקלו במגוון של מדינות, קלאסיות כמו צרפת לסירה ואוסטרליה לשיראז, ולצידן גם הפתעות כמו וושינגטון, ספרד ועוד. כרגיל הצוות היה מסביר פנים והאווירה טובה – אבל הערה אחת שצפה שוב מהבית הפתוח הקודם והעיבה במשהו על האוויר(ה). חייבים לעשות משהו עם המזגן במבנה העתיק והמרשים הזה – אפילו שלא היה צפוף הטמפרטורה הקשתה על התרשמות ראויה מהיינות. אני כותב על כמחצית היינות שטעמנו ומציין מחירים מתוך Winedepot (לא בהכרח מאותו בציר).

Crozes-Hermitage, Les Meysonniers 2006 Chapoutier

תותים, פלפל שחור, גוף בינוני-קל עם חמיצות ויובש טוב, סיום בינוני. נחמד, קליל וחמצמץ. 109 ש"ח, לא תודה.

Saint-Joseph, Deschants 2005 Chapoutier

בשר צלוי, קליה, טחב קל ושמץ אלכוהוליות, חמיצות ערה, יובש ונפח טובים, מרירות מורגשת ופרי עדין. סיום ארוך, יבש ומתובל. בעל אופי של הזן, יותר מעניין ובעל נפח מקודמו. 135 ש"ח.

Cote-Rotie, Les Becasses 2005 Chapoutier

פרי טרי ודי בשל, יותר מוחצן מקודמיו, גוף בינוני פלוס עם מרקם נעים, טאנין ער ותיבול, סיום בינוני ויבש. באף נחמד ומעניין, בפה קצת אנמי וקמצן. האפשרות האופטימית היא שהוא צריך עוד זמן, האפשרות הפסימית (הריאלית?) היא שזה הכי טוב שהוא יכול. 299 ש"ח, אין סיכוי.

Guigal, Crozes-Hermitage 2004

פרי נעים ופריחה עטופים במשהו טחוב, גוף בינוני שמשלב פרי עדין עם החמיצות האופיינית, קצת מריר, ממלא את הפה, סיום ארוך וטוב. אהבתי. 115 ש"ח.

Saint-Joseph "לה רושה" 2004, טרדיו לורנט (אם מישהו יכול לעזור לאיית את זה – אשמח)

פרי בשל שמריח מתקתק, עם אדמה, רמז לוניל ואולי שוקולד. גוף בינוני מלא, פרי טוב ונפח טוב, חמיצות ותיבול משתלבים ביחד גם בסיום הבינוני באורכו. אהבתי, אבל דווקא בגלל שהוא מודרני ומזכיר לי במשהו את הבשלות והגוף של האוסטרליים. ב-330 ש"ח שהוא עולה אני מעדיף לקנות שני אוסטרליים איכותיים.

במעבר חד – גיאוגרפית וסגנונית, עברנו לחצי הכדור הדרומי:

d'Arenberg The Footbolt, Shiraz 2005

פירותי ובשל כמצופה, עסיסי, הרבה טאנין, פלפל שחור והשפעות עץ, סיום ארוך ופירותי. מוחצן ובומבסטי, מייצג יפה את הביטוי האוסטרלי של הזן. אפשרי לשתיה עכשיווית אם כי קצת בועט, הייתי שומר לשנה. 87 ש"ח, שווה.

d'Arenberg The Dead Arm, Shiraz 2005

פירותי, אבל לא בשל מידי, גוף מלא ומרקם חלק יחסית, מרוכז, תיבול עדין ושפע של טאנין רך שמזכיר לי שוב את הביטוי mouth-coating. סיום בינוני ארוך שכמו כל החוויה – סובב סביב הפרי. משמעותית יותר מעודן מהפוטבולט, משלב עצמה ואיפוק. 279 ש"ח.

 לסיכום – אני לא ידוע כמה היינות הצרפתיים מייצגים את הרון, אבל כמו שאפשר להבין מהכתוב, לפחות כיום אני מעדיף משמעותית את העולם החדש.

h1

שני אדומים לאמצע השבוע

מאי 7, 2008

מעשה בשני יינות אדומים ששתיתי בתחילת השבוע – לא יינות לפתוח עם ארוחת גורמה, אבל יינות שכיף לשתות בלי להתפלסף. בגלל שיש הרבה יינות מיובאים לא טובים בטווח המחיר של ארבעים ש"ח – אני חושב ששני היינות האלה מתבלטים לטובה ולשניהם אני קורא קניה טובה.

הצד הנשי – לינדמנס קאוורה מרלו 2006, אוסטרליה

סגלגל, ארומטי מאוד עם פרי בשל ופריחה, חלק מאוד על החיך, נעים וכיפי. כמו בצירים קודמים – אחד האדומים הקלים ביותר לשתיה – מומלץ להביא לחברים שרוצים להכיר להם את עולם היין. 40 ש"ח, לפעמים גם 3 ב-100. יבואן: שקד.

הצד הגברי – קולומביה קרסט, שיראז טו ויינס 2004, וושינגטון ארה"ב

שחור אטום, אדמתי, פרי טוב אבל לא בשל מידי, קליה, מוצק בפה, חמיצות טובה ויובש, תבלין. יין עשוי טוב שגם מבטא אופי שיראזי, לא מה שהייתי מצפה מבקבוק עולם חדש – בלי בשלות יתר או אלכוהול גבוה (13.5%). מומלץ עם המבורגר או סנדוויץ' רוסטביף. 40-45 ש"ח, יבואן: הכרם.

חג עצמאות שמח!

לינדמנס קאוורה מרלו, קולומביה קרסט טו ויינס שיראז

h1

פקק אוסטרלי

פברואר 1, 2008

עירא מזמין, גיא מארח ושי מארגן. לא נראה לי שיכול לצאת משהו לא מוצלח משילוב כזה, שמועדון הפקק בעל המסורת מתכנס בדירה חמה שישי אחה"צ. לסיכום ולפי סדר החשיבות – אחלה אנשים, חריפים ומצחיקים, אוכל סבבה וכיף. שילוב מעולה של השלושה, ו… אה, גם היו יינות לא רעים.

כמה מילים על היין – לתבשיל הקדירה, לצלעות הטלה, לראשונות ולקינוחים – אני יכול רק לעשות עוול במילים.

Seifried – Old Coach Road Sauvignon Blanc 2006

בהיר מאוד, אף משגע עם הדר, פרי טרופי, עשב עדין, ענבים ירוקים ועוד. חמיצות גבוהה, רענן ונקי, עשוי היטב. אופי של הזן? יש, אופי של האזור? יש, טעים? לא היה פה בקבוק לפני דקה?

יין טוב מאוד, שמבחינת סגנון הייתי ממקם על אמצע הסקאלה בין הבליידן החמצמץ והחד לקלאודי ביי הפירותי מאוד.

מיבאים מנלסון, ניו זילנד: מרש, 89 ש"ח.

Lindemans Cawarra Chardonnay Bin 65 2006

צבע זהוב עמוק ויפה, באף קליה, חמאה וקפה, אולי רמז להדרים ברקע, גם על החיך הרבה יותר עץ מאשר פרי, עם גוף מלא, שמנוני ומתובל. איך אומרים קצרין לבן באוסטרלית?

לא נרשמה התלהבות מסביב לשולחן, וגם לא אצלי. כבר שתיתי שרדונה שהעץ והפרי בו היו מאוזנים – כאן לטעמי הם לא. לחובבי הסגנון בלבד.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 69 ש"ח.

d`Arenberg The Stump Jump GSM 2005

החבילה האוסטרלית הבסיסית של פירות יער עם תיבול, בפה קצת חמצמץ וקל גוף יחסית, אם כי נעים למדי. זכרתי את הבציר הקודם בתור מלא ועשיר יותר, אבל עדיין נשמרת תמורה לא רעה למחיר.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 55 ש"ח (לפני מבצעים).

Kaesler Stonehorse GSM 2005

צבע אדום בוהק מעט שקוף, פרי יער בשל, ריבה ואולי סוכריות פירות. גוף בינוני, הרבה פרי נעים ומתקתק אבל חסר משהו נוסף. בסה"כ יין מאוד נגיש וידידותי, אבל לא מעניין במיוחד לטעמי. פארקר מאוד אהב (92) – אני פחות. בשביל המחיר שלו אני מצפה ליותר.

מייבאים מאוסטרליה: מרש, 119 ש"ח.

Thorn-Clarke Shiraz Shotfire Ridge 2005

שחור-סגול אטום ומדהים, פרי יער, פלפל שחור, קרמל, אולי שוקולד. גוף מלא, נפח טוב, מרוכז, טאנין מקיר לקיר אבל רך ונעים – לא חד, מאוזן בפרי עשיר ומלא עם תבלין במידה טובה, סיום ארוך וטוב. אין מה להגיד – יופי של יין שמאפשר להנות ממנו בלי להתפלסף, אבל גם מציע יותר למי שמתעמק. יותר נהניתי מהבקבוק מאשר מהבציר הקודם הקודם. דירגתי שני בין האדומים של הערב.

מייבאים מבארוסה, אוסטרליה: מרש, 139 ש"ח.

d`Arenberg The Laughing Magpie Shiraz/Viognier 2005

שחור משחור עם שוליים סגולים, פרי יער מחוספס ומשכר, קליה ברקע. גוף מלא, דחוס ועשיר, עם יובש חזק ומיצוי פרי מצויין משולבים היטב, חריפות קלה וסיום ארוך וטעים. השורה האחרונה בדף מכילה מילה אחת: בובה! מצטיין הערב, עשיר, עצמתי ומלא. מעט כבד יותר מהשוטפייר, אבל שומר על האיזון ומנצח בפוטופיניש. באחוזים הבודדים של הויוניה לא ממש הרגשתי.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Penfolds Cabernet Sauvignon Bin 407 2004

כהה מאוד, אף סופר-בשל, כמעט סירופי, גוף מלא, טאנין עצמתי והרבה פרי. היין לא רע בפני עצמו, אבל המרכיבים בחבילה פחות מאוזנים לעומת שני היינות הקודמים.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Dr Loosen Riesling 2006

זהוב חיוור, ריחני ופרחוני, פרי טרופי ורמז מינרלים, בפה מתיקות פירותית גבוהה, גוף בינוני-מלא, ומספיק חמיצות בשביל לאזן. קליל, פירותי וכיפי, מרגיש יותר מתוק מאשר חצי יבש.

מיבאים מגרמניה: האחים שקד.

איך נעלמות חמש שעות כמו חמש דקות? לא ברור, אבל מחכה לפעם הבאה. תודה על ההזמנה ועל החברה – היה תענוג. הדיווח של גיא.

h1

דלתון שיראז 2006

אוקטובר 26, 2007

צבע סגול ויפה, פירות יער ושזיף, קליה עם וניל ותבלינים, ומשהו שמזכיר עור ואדמה, ממלא את הפה בפרי וביובש שמכסה את השיניים, חמיצות ערה ובמידה, פלפליוּת נעימה ועוד תיבול ופרי גם בסיום בינוני ארוך. בסיום גם מתווסף מרקם שומני משהו, שהזכיר לי חמאתיות מתובלת של שרדונה מיושן בעץ.

יין נחמד מאוד, האף מעניין מספיק,החבילה מאוזנת יפה, האופי הזני בא לידי ביטוי לכל אורך הדרך החל מהצבע וכלה בפלפל השחור. כשהגעתי הביתה נזכרתי שקראתי שבדלתון מוסיפים ויוניה לשיראז/סירה בסדרות הגבוהות ויכול להיות שבבציר 2006 עשו ניסיון גם על השיראז (שלחתי אימייל ליקב). פחות אהבתי את הפן הזה של הסיום, אם כי לא מדובר במשהו לא טוב ביין אלא בהעדפה שלי. שורה תחתונה? 55 ש"ח – קניה טובה.

שיראז של דלתון

h1

בורדו – בארוסה – הרי ירושלים

יוני 30, 2007

 הפעם בלי ארוחות רציניות, ארבע חובבות וחובבי יין מסביב לשולחן עם כוסות, לחמים טריים, שמן זית וכמה גבינות עדינות שלא יפריעו ליינות לדבר. והיה להם מה לומר…

התחלנו בבקבוק שלא האמנתי ששרד שנתיים במחסן אצל ההורים שלי. קיבלתי אותו במתנה בצרפת ונאמר לי לחכות איתו עד 2008. ההמלצה כמובן לא הביאה בחשבון את מזה"א הישראלי, ובנתיים הוא נזנח ונשכח.

Bordeaux, Chateau Haut Gantelais 2003

האף התחיל בסדר, עם פרי אדום מאופק וקצת עץ, אבל כאן זה נגמר. בפה אפשר להרגיש שרידים של פרי לצד חמיצות שמטביעה את כל השאר. אחרי שעה בבקבוק הוא היה מחומצן לגמרי והפיץ ריח לא נעים. חבל. יש לי עוד בקבוק שייפתח בקרוב.

במעבר חד מאוד ממעמקי העולם הישן, פתחנו בקבוק אחר, שערן הביא

Thorn Clarke, Shotfire Ridge Shiraz 2004

צבע ממש שחור ואטום, בשוליים אפשר להבחין במעט סגול-בורדו. האף התחיל סגור לחלוטין, עם שוקולד מובהק, והמשיך אחרי זמן בכוס לפירות יער, מעט חבית וקפה, ולאחר עוד זמן גם קרמל הצטרף לחגיגה. גוף מלא ומרוכז שצריך זמן עד שהוא נותן לפרי הסמיך להרים את ראשו, לצידו טאנין רך וממשיך עד לסיום הארוך עם עוד פרי ושוקולד.

יין עצמתי, דחוס ומרוכז. מעניין יהיה לחזור אליו עוד שנה-שנתיים. היין מגיע אלינו מעמק בארוסה האוסטרלי ע"י Mersch, שמציעים את בציר 2005 במחיר 135 ש"ח לבקבוק. פרטים מאתר היקב. התחנה הבאה הייתה הימור בטוח מבחינתי

כרמי יוסף, ברבדו מרלו 2004

מרלו עם פיצול אישיות לקברנה, ואני מתכוון לזה בצורה טובה. באף לצד הריבתיות האופיינית והפרי מתגנב לו גם פלפל ירוק שממשיך לחיך. מתחיל במתיקות פירותית מרלואית אופיינית, ובאחורי החיך פתאום מפתיע ביובש ניכר וטאנינים ערים. שני סגנונות שונים בלגימה אחת – לטעמי שילוב מוצלח מאוד שגורם לפה לבקש את הלגימה הבאה. הבקבוקים האחרונים מהמרלו והק"ס נמכרים בספיישל רזרב ב-89 ש"ח (במקום 120 ש"ח), לדעתי מחיר משתלם ביותר.

ברבדו מרלו, קרדיט: IsraelWines.co.il             ת’ורן קלארק, שוטפייר רידג’ שיראז 2004

h1

שלושה יינות מבנימינה

מאי 22, 2007

אחרי ערב נחמד עם הגוורץ מסדרת הספיישל רזרב הזדמן לי היום לעבור בסניף רעננה של דרך היין שערך טעימה קטנה לכבוד החג. על הדרך קניתי להערב את הרוזה של דלתון (40 ש"ח).

בנימינה יוגב רוזה 2006

וורדרד חיוור, באף פירות קיץ, גוף קל בינוני, חמיצות טובה עם פרי, סיום בינוני חמצמץ. רוזה מרענן, פשוט וחביב, נותן תמורה למחירו העומד על 32 ש"ח.

בנימינה ספיישל רזרב שיראז 2004

אדום כהה אטום למחצה, באף פרי שחור, אדמה טחובה ותבלין, גוף בינוני מינוס, טאנין רך וקצת פרי, סיום יבש בינוני. האף יותר מוצלח מהחיך לדעתי. יכול להיות שעוד זמן בבקבוק ישפרו אותו, כמו שהיה לדעתי עם השיראז 05 מסדרת רקנאטי. מחיר 62 ש"ח.

בנימינה ספיישל רזרב גוורצטרמינר בציר מאוחר 2006

צבע זהוב, אף מפנק עשיר בפרי טרופי ובפרט מנגו, פריחה ושלל פירות נוספים. גוף מלא, מתיקות במידה טובה אבל לא מוגזמת עם עוד פרי כגון ענבים ירוקים, אלכוהול קל, נגיעה מרירה וממשיך לסיומת מתוקה, פירותית וארוכה.

אהבתי. היין בסגנון הגרווץ קינוח של המסרק, בלי מתיקות מוגזמת המאפיינת יינות אחרים בסגנון זה. המחיר הגיוני עד משתלם, 42 ש"ח (בקבוק 500 מ"ל).

בנימינה יוגב רוזה, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבעבנימינה ספיישל רזרב שיראז, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבעבנימינה ספיישל רזרב גוורצטמינר בציר מאוחר, קרדיט לתמונה: קייטרינג טעם וצבע

תודה לדרך היין רעננה על ארגון הטעימה, ושוב חג שמח.

h1

חצי יום של רקנאטי

פברואר 16, 2007

את הבוקר והצהריים של יום רביעי היה לי העונג להעביר ביקב רקנאטי. את רוב זמני שם ביליתי עם לואיס פסקו, יינן היקב שהואיל להקדיש לי מעל לשלוש שעות מזמנו, לשיחה מרתקת ולטעימות. ברצוני להודות ללואיס ולשאר הצוות האדיב, שהפכו את היום לחוויה מהנה מאוד ומעשירה. הביקור יצא זמן קצר לאחר ביקור של רוגוב במקום, כך שהיו מגוון טעימות וטעימות חבית זמינות עבורי. היקב יוציא בקרוב שני יינות חדשים – רוזה 2006 וקברנה פרנק רזרב 2004 כרם יחידני מנרה, הראשון מפורט בהמשך ולשני אני מצפה. במקום להרחיב במילים, אספר על יינות שטעמתי. אני מעלה על הכתב יינות שלא טעמתי עדיין בטעימות קודמות

רקנאטי סוביניון בלאן 2006 – טעימה מוקדמת

צבע קש, באף עשבוניות, מינרליות ונגיעת לימון. גוף בינוני-קל, חמיצות נדיבה מגובה במינרליות מלוחה מעט, עוד עשב. סיום בינוני-ארוך ממשיך באותו קו של הפה

מרענן, פריך, ונעים. בארבעים ש"ח נותן תמורה טובה. הסוביניון בלאן מציג יותר את הסגנון המינרלי לעומת נציגים פירותיים יותר של הזן, ולכן לטעמי יתאים יותר לצד מנות פתיחה כגון דגים, ופחות לשתיה בפני עצמו

רקנאטי רוזה 2006 – טעימה מוקדמת

הבקבוק היפהפה מכיל יין בצבע וורוד עשיר, באף המון פרי, מלבד תות גם פרי טרופי, נגיעה של עשבי תיבול. בפה קשת רחבה של פרי מתקתק לצד חמצמצות עדינה, אולי רמז לדבש, המביאים לסיום קצר-בינוני

96% קברנה פרנק, 4% ברברה. היין שונה מהרוזה שיצא לי לטעום עד כה, ושם יותר דגש על פירותיות מתוקה מאשר על חמצמצות. הסכמתי עם לואיס שהיין יתאים יותר לקינוח מאשר למנה ראשונה. משהו בפה עדיין לא יושב טוב, החומציות לא תמיד יושבת היטב לצד הפרי, אבל מאחר שהיין בוקבק לא מזמן אני חושב שעוד חודש-חודשיים בבקבוק ישפרו את האיזון ויצרו רוזה מעניין ושונה ביחס למקביליו

רקנאטי רזרב שיראז 2005 – טעימת חבית

אטום במרכז לכיוון סגול-בורדו בקצה, באף פרי שחור, מאובק ואדמתי משהו, פלפל שחור, גוף די מלא, חושף טאנין דומיננטי ולצידו פרי. סיום ארוך וטאני

היין עדיין צעיר והטאנין קצת משתלט, אבל מתחתיו אפשר לשים לב ליין בעל עוצמות המציג מאפיינים זניים טובים, ולדעתי יכול בהחלט להתעלות על אחיו הבכור, שיראז רזרב 2004 שמצא חן בעיני. את שאלת האיזון יפתור הזמן, ולא נשאר אלא לחכות בסבלנות

רקנאטי רזרב פטיט סירה – זינפנדל 2005

בורדו מעט סגלגל בשוליים, פרי אדום מלווה את האף, גוף בינוני, עגלגל, מרקם חלק ומלטף, מתיקות-פרי מגובה בשלל טאנינים רכים ועדינים, סיום בינוני מביא לידי ביטוי עוד פרי וטאנין מעודן

יין נגיש ונעים, מצליח לאזן את מתיקות הפרי בטאנין מעודן מאוד. לא שגרתי ומעניין. קניתי בקבוק

רקנאטי רזרב קברנה סוביניון 2004 – טעימה מוקדמת

שחור במרכז לסגול בשוליים, באף פרי דחוס, קצת סגור, עץ, רמז לפטריות ופלפל ירוק. גוף בינוני-מלא מציג עוד פרי וטאנין נדיב ורחב. סיום בינוני ויבש, עם עוד פרי. חדרור ארוך בכוס חושף שפע של פרי המחמיא היטב לקשת הטאנינים הטובים

פשוט מצויין. עדיין זקוק ללפחות חצי שנה בבקבוק לדעתי, על מנת לרסן מעט את הטאנין, אבל כבר עכשיו אפשר לחוש ביין עשיר ומורכב, שמשלב טוב בין טאנין, פרי ועץ – בסדר הזה. אחד הק"ס המקומיים הטובים ששתיתי, מחכה שיגיע לחנויות

רקנאטי ספיישל רזרב 2001

שחור במרכז הופך לרובי בשוליים, אף מפתה חושף שלל פירות, נגיעת אלון קלוי ומוקה. גוף מלא ועגול, טקסטורה חלקה ומעודנת, פרי נעים לצד טאנין שכבר אינו חד אבל עדיין בעל נוכחות ומחזיק יפה את האיזון, סיום בינוני ממשיך במגמה הפירותית והעשירה

רקנאטי ספיישל רזרב 2005 – טעימת חבית

שחור הופך לדיו בקצוות, פטל, שזיף, אלון קלוי, קפה, פלפל ירוק. גוף בינוני מלא, פרי ועץ באיזון טוב, טאנין עדיין חד, תבלינים, נגיעה מעט בוסרית-מרירה, סיומת ארוכה, ומתובלת ממשיכה עם הטאנין

מלבד ההזדמנות לטעום שני יינות מצויינים – טעימתם אחד ליד השני מהווה שיעור בהתיישנות יין, ובעקומת הלמידה של היקב. ניתן לשים לב שבבציר 2001 חשים ביותר פרי ובפחות עץ לעומת 2005. היין מבוגר, אבל בהחלט לא עייף, הטאנינים התרככו ואפשרו ליותר פרי לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין עוטפים אותו ומקנים אחיזה וגוף. הבציר החדש מלא חיים, בועט ועדיין לא מרוסן, אבל בהחלט אפשר לראות את הכיוון אליו הוא הולך להגיע – יין עוצמתי, מורכב ומפתה. פתאום 2008 נראית רחוקה מאוד

לסיכום, אני רוצה להמליץ על ביקור ביקב. תיאום טלפוני מראש מאפשר להם להערך טוב יותר. בנוסף ליקב ולאנשים, החנות שם מציעה מחירים טובים, למשל סדרת הרזרב בטווח 60-70 ש"ח (למעט השיראז ב-79), ועוד. הפתיע אותי לטובה הק"ס 2005 מסדרת רקנאטי, שכבר טעמתי. היין מאוזן טוב, יבש אך פירותי, וב-45 ש"ח אני חושב שהוא נותן אחלה תמורה, ומתאים בעיקר לצד מנות בקר כמו איזה סטייק טוב, ואפילו המבורגר עסיסי – ופחות לשתיה בפני עצמו. הק"ס רזרב 2004 לדעתי הולך להתעלות אפילו על 2003 המצויין, ובכלל סדרת הרזרב העתידית מסקרנת מאוד, ושווה לעקוב אחריה

שוב תודה ליקב על האירוח, ושבת שלום לכולם