Posts Tagged ‘רמת הגולן’

h1

Buy, open, drink. Repeat as necessary.

יוני 13, 2009

טוב, כנראה שעבור כל מי שקורא במקומות כמו זה – אני מציין את המובן מאליו. אבל בכל זאת – אני כותב כאן על דברים שאני שותה – ולא יתכן שאזניח את הבקבוק שקניתי הכי הרבה פעמים מאז שהתחיל להתחמם בחוץ. 750 מ"ל של כיף צהבהב בבקבוק שיש רק נקודה רעה אחת לזכותו: הוא נגמר מהר מידי – ועל כך יעיד סל המחזור שלי. בין אם האורחים שלכם שתייני יין רציניים ובין אם קנייני 4 ב-100 – היין הזה מבטיח לכולם חיוך מטומטם.

אני אפילו לא יודע אם לסווג אותו כיין או כשתיה קלה – אבל למי אכפת? אפשר לגמור בקבוק בזמן שמכינים ארוחה ולקרוא לו אפרטיף. אפשר לשדך אותו לפאר הקולינריה כמו חביתה וקוטג'. בפיקניק. בכל מקום. בכלל, הוא לא דורש הרבה בשביל לעשות מצב רוח טוב ומתוק על הלב.

הרוחות ברמה נושבות להעלאת מחירי היין, והיקב טוען שהתמחור המקורי שלו לא שיקף את מה שהוא שווה. האמת? נכון. בסיבוב הבא בסופרמרקט, חפשו אותו בין ערמות הזבל שעל מדפי היין – היום קניתי שלישיה במאה.

רמת הגולן - גולן מוסקטו 2008

ונ.ב. קטן לסיום – גם בדלתון עושים מוסקטו חביב, בסגנון דומה. קשה יחסית למצוא אותו בחנוית ועולה כמה שקלים יותר. אם תמצאו – תנו לו ניסיון.

h1

שנה טובה בחברה טובה

מאי 15, 2009

עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.

היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.

 

 נתנו לשף לשמור על היינות - אלון גונן מאחורי הבר של אל באריו

שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.

 רמת הגולן ירדן סירה 2001 לצד הרי גליל יראון 2001   רמת הגולן: ירדן קברנה סוביניון 2001, מרלו כרם אורטל 2001 וקברנה כרם אל רום 2001   קסטל גראנד וין 2001

רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.

קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.

הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.

רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.

רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר – פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.

Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה  יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:

Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.

Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.

מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.

h1

שישים ואחד אביבים

מאי 3, 2009

החגיגות לא פסחו על איש הענבים, שם הבית הפתוח המסורתי של יום העצמאות הוא מפגן כוח של היינות הטובים והמיוחדים בארץ – מסודרים שורות שורות.

חששתי שמא היינות המפתים יגררו המוני אנשים לסמטה היפואית הצרה – אבל האיש צפה זאת גם וחילק את הטעימה ליומיים. הפורמט הזה אפשר רוגע וחסך את הצפיפות המתלווה לפעמים לאירועים כאלה. בין עשרות המשתתפים היה לי הכבוד לפגוש הרבה פרצופים מוכרים – חובבים וייננים.

טעימת יום העצמאות ה-61 באיש הענבים

לא רשמתי רשמים מסודרים, אבל בכל זאת אנסה לתת טעימה מכמה דברים שעניינו אותי.

שני יינות מילניום שהפתיעו: סגל קברנה סוביניון מרום גליל 2000, שכנראה אף אחד לא ציפה ממנו לראות את פאתי העשור הבא – התבגר בחן והוא מציע מרקם נעים, תבלינים ועדינות מאופקת. המרלו רזרב 2000 של דלתון הפתיע אותי עוד יותר. יש לי וידוי – אני מעריך את היקב – קונה ונהנה מהיינות שלו אבל עדיין לא טעמתי מרלו שמצא חן בעיני מדלתון. עד יום שישי האחרון, כלומר. ההתבגרות לא הסירה מהיין את הפרי הבשל – ואף הפכה אותו למתוק יותר, אבל אז מגיע יובש מפתיע שמחזיק את החבילה הפירותית הזו היטב – והתחושה בפה היא רכה, נשית ומפנקת – אבל לא פחות – מאוזנת. חוויה אמיתית!

גם זאוברמן עושה מרלו (2005) ששווה אזכור, עם אף לא שגרתי שהרים הרבה גבות, עם קקאו מובהק שבולט מעל הכל, פרי עשיר, חבית נדיבה. מוצק ודחוס בחיך, לא בשל מידי – וירוויח מיישון של עוד שנתיים. משהו כמו 200 ש"ח – יקר, הממזר – אבל אם תתקלו בו כנראה שהוא לא ישאיר אתכם אדישים.

שמועות רבות התעופפו סביב אמפורה מאז עזיבת גיל שצברג לרקנאטי, אף אחת לא מהן לא הייתה חיובית. אבל מסתבר ששמועות, כמו שמועות – לא תמיד קשורות למציאות, וליקב יש יינן צנוע ונעים הליכות בשם דוד שעובד שם מזה שנה. אני מקווה להגיע ליקב בקרוב ולהתרשם מהיינות החדשים. בנתיים, קברנה רזרב 2003ניבאתי לו הצלחה לפני שנתיים – ואני שמח לדווח שצדקתי. קברנה ישראלי טיפוסי – מודרני ומהוקצע, בשל, בעל נפח אבל לא מוחצן מידי או בשל מידי. חטפתי בקבוק לדרך.

אם כבר בסימן מרלו אז אורטל 2004 של אנשי הרמה היקרים לא מבייש את הטרואר המהולל, ומצליח בצורה מבלבלת לדחוס כוח ורכות לאותה לגימה. המון המון פרי, לא מעט חבית – אבל במפתיע – מוכן לשתיה ומהנה גם עכשיו. כמו רוב היינות האלה – אני מאמין שגם כאן הסבלנות תשתלם היטב.

לקינוח, הופתעתי מריזלינג בציר מאוחר 2007 צנוע ונחמד של טפרברג, עם תפוחים וענבים וחמיצות טובה שהופכת את המתוק לטעים יותר. המחיר של כ-40 ממתיק עוד יותר את הקניה – שווה.

הקצרין אחר כבוד - במקומו הקבוע בקצה שולחן הטעימות

h1

מעברות, בלי פסטיבלים

אפריל 30, 2009

בית היין. מעברות. פעמיים בשנה פסטיבל הבירה כי טוב. פעמיים בשנה פסטיבל יין כי טוב. כמעט שכחתי שהמקום פעיל גם שאר השנה. שבוע לפני פסטיבל הבירה הקרוב – קפצנו לדרינק. בגזרת היין המקום מחזיק יינות מכמה יקבים ישראליים כמו רמה"ג והאחות הקטנה, ויתקין, מרגלית וכרמל – וקומץ מיובאים. המסעדה למעשה כוללת חנות יין, והסועדים יכולים לבחור בקבוק ולשלם עליו דמי חליצה של 25 ש"ח. לא את כל היינות הייתי מזמין בעצמי – אבל בממוצע מחיר הבקבוק במסעדה הוא מהטובים שנתקלתי בהם, רחוק מאוד ממחירי מסעדה ממוצעים. בכוסות מגישים שלושה יינות אדומים ושלושה לבנים.

בתחום הבירות יש היצע מגוון בבקבוקים, כולל יבוא לא שגרתי שנתקלים בו בפסטיבלים. יותר מידי בקבוקים לטעמי מתקרבים ל-30 ש"ח, אבל אני מניח שבשביל דברים שאי אפשר כמעט למצוא בפאבים זה אפשרי.

מה היה לנו? פלטת גבינות מעולה (קטנה, 36 ש"ח לא כולל הלחם) שמתאימה כמו כפפה ליין וגם לבירה.

ירדן סירה 2003 – כמו שיודעים לעשות שם ברמה – גם כאן הצליחו להכניס המון יין לבקבוק. שחור לחלוטין עם שוליים סגולים, קצת יותר בשל ממה שציפיתי – על הגבול סירה-שיראז (אופייני לבציר?) עם אדמתיות בולטת שדוחקת את היין הרחק משכונת המרלו-קברנה. בשרניות, קליה וחבית נוכחת, פרי טוב, תיבול נעים. נעים לשבת איתו לאורך שעה ולהרגיש אותו נפתח בכוס. הרבה יותר שיראזי מ-2002, יותר נפח ופרי – אבל עדיין מרוסן יחסית. כמו המרלו מהסדרה – עוד יין מוצלח במחיר סביר שאיכשהו עומד בצל הקברנה המצוין. מה שהוא עושה יותר טוב מהמרלו זה אופי של הזן, אם כי כנראה הבציר הזה הוא לא הדוגמה המוצלחת ביותר לטענה הזו. 30 ש"ח לכוס – אחלה מחיר לאחלה יין.

במקום להמשיך עם ההצלחה הפור נפל על היבשת הדרומית – Saltram Barossa Mamre Brook Cabernet Sauvignon 2003, שהתגלה כקברנה פירותי, בשל למדי, אלכוהולי מידי (15%) באף ובפה עם מתיקות בשלה על החיך ובלי הרבה נפח. בסה"כ יין חם ופירותי שהיה רחוק מאוד מקודמו מבחינת איזון והנאה. אולי הוא קצת אחרי השיא – אבל נראה לי שבמחיר דומה לקדומו – אין פה בכלל שאלה לטעמי.

לסיכום הערב – מלבד האספרסו המרוכז שכבר למדתי להכיר – שירות נעים ויעיל, ואווירה נינוחה ורומנטית – נהננו.

h1

חווית התבגרות / קברנה קשיש

אפריל 9, 2009

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 1988  רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 1993  בוסתן קברנה סוביניון 1996

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1993

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה –

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 – זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

 

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

כרמל מזרחי - קברנה סוביניון עם הקדשה לעזר ויצמן - בציר 1988

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).

h1

סומלייה 2008

נובמבר 22, 2008

כבר עברה שנה מאז הפעם שעברה, ושוב מצאתי את עצמי בהיכל התרבות בת"א מוקף בחברה טובה עם כוס ביד, והמון דילמות במה למלא אותה כשהיא תתרוקן. למי שמכיר את התערוכה והמארגנים, אין צורך שאציין כמה הכל היה מתוקתק, מאורגן וכמה חשבו על הכל מראש.

מלבד ההזדמנות לטעום מהמון יינות מקומיים ומיובאים, לא פחות מעניין בתערוכה לפגוש את האנשים ולהתעדכן במה שקורה ממי שגורם לזה לקרות (או כותב על זה). הזדמן לי השנה להחליף מילים לראשונה עם בן-עמי, שצברג, אלדד לוי, כמו גם לפגוש שוב את רוגוב, עודד(וש), בלוגלובסקי ופז ועוד רבים וטובים.

נראה שמשנה לשנה הקיטוב בין התערוכה עצמה לבין תת-התערוכה שנערכת בחדרי ה-VIP של המציגים הגדולים גדל. כלומר, יותר ויותר מן היינות הטובים מוצגים לצפיה בלבד בדוכנים, ולטעימה בחדרים האחוריים. כמבקר בתערוכה קצת חבל לי, אבל בהחלט אפשר להבין את המציגים שלא רוצים לפתוח בקבוקים במאות שקלים לנוכחים בקהל שאינם קניינים של היינות האלו. כדוגמה הפוכה אפשר לציין את רמה"ג שפתחו כמעט הכל, ואת החברה הסקוטית עם תצוגה מרשימה שעל חלקה ארחיב בהמשך.

סומלייה 2008

לקראת הסוף הערב פתאום פגשתי איש יקר, ש-ירה "עזוב הכל ובוא" ונעלם. רצתי בעקבותיו ונעצרנו מול סקוטי מחוייט. לסקוטי היה את המבטא הנכון, כרטיס ביקור של ברוקלאדי, ובקבוקוני זכוכית יותר קטנים מפלאסק. אחרי שיחה קצרה טעימות קטנטנות של PC6 הגיעו לכוסות. חשבתי לשמור את החיך ליין אז ויתרתי על התענוג (שכבר טעמתי), אבל על BruichLaddich 20 years  Oloroso casks לא היה שום סיכוי שאוותר. אחרי זה מחברת הטעימות נשארה בכיס. לא עוד פצצת הכבול הבלתי מרוסנת של ה-PC6, אלא ויסקי מאוזן, כבולי במידה, עם מינרליות מדהימה, טיפת פירותיות ותבלינים. חוויה.

המאלטים של ברוכלדי  יקב אבידן - תוויות חדשות  סומלייה 2008 - דוכן החברה הסקוטית

יין. היה הרבה ממנו, והעבדתי את המרקקות שעות נוספות. היות והנהג התורן היה הפעם רכבת ישראל, אחרי ששתיתי את הויסקי – עברתי מלטעום יין ללשתות יין, אם לצטט את כבוד הקורקמסטר. בגזרת החדשות: הרי גליל הולכים להתחיל למכור את היראון 2002 בחנות היקב (כנראה במחיר דומה לבצירי 2000-1 שנמכרים בכ-140 ש"ח). ויתקין מתכננים עליית מחירים קטנה של כ-10%, אבידן הציגו תוויות חדשות (תמונה). רשמי טעימה מסודרים בפוסט נפרד, אבל לפני זה כמה התרשמויות כלליות:

 הרי גליל, יראון 2001-2005

אורטל סירה 04 שאני פוגש לראשונה מצדיק לדעתי את הכבוד הרב שעושים לו, ואפילו את המחיר הגבוה מאוד שלו. מוכן יותר לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין בחיתוליו – חבל לפתוח עכשיו. רק תקרבו את האף לכוס ורמת הגולן יזכירו לכם מי יודע משהו על ענבים. הרי גליל הציגו שורת יראונים 01-05 שרק עליהם אפשר (ורצוי) היה להעביר ערב שלם. יראון 2002 שלא טעמתי מאז שהוא היה חדש הוא פשוט יין מדהים: עשיר, מורכב, מוצק, ועם אופק של לפחות שנתיים לשיא. אחד היינות הכי מרשימים שטעמתי בתערוכה.

הקינוח של הערב היה ישיבה סביב בקבוק הייטסוויין 2003, שמצדיק את כל תאריו. אין לי אפילו דבר רע אחד להגיד עליו, אבל – אחרי שביססתי היכרות טובה עם שניהם, אני מוצא את הבציר המאוחר של ויתקין יותר מאוזן (חמיצות) ויותר מורכב.

הזהב של רמת הגולן - ירדן הייטסוויין 2003

h1

על בולונז של אמצע השבוע

נובמבר 4, 2008

בעודי אוסף בסופרמרקט מצרכים לבולונז העתיד להתבשל נזכרתי שיש בבית רק אדום אחד, שלא כ"כ מתאים לארוחה כזו. בדרך לקופה הצטרף לעגלה מודל 2007 החדש של גולן קברנה. מזגתי כוס לשותפה ולי, לתת ליין לנוח. בפחות משעה שלקח לי להכין את האוכל – לא נשאר הרבה יין בבקבוק.

איך היין? כיף. מלא פרי, רענן, עץ במידה, מוצק בפה ויתחבר טוב לאוכל. 40 שקל בסופר, פחות בחנויות – בפחות מחמישים שקל – זו התמורה הכי טובה שיש למחיר, נקודה.

אף אחד לא יאשים אותו במורכבות או בתחכום יתר – אבל הוא טעים, עשוי טוב, ולארוחה פשוטה קשה לי לחשוב על משהו יותר מתאים. שורה תחתונה – להחזיק תמיד זוג בקבוקים כאלה בבית – זה יעשה את ההמבורגר שלכם הרבה יותר שמח.

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.