Posts Tagged ‘ריזלינג’

h1

שמי ים התיכון

נובמבר 11, 2011

לא יודע אם זה היה היין, החברה או הבשר הטוב, אבל היה ממש כיף בטעימה. פורום היין של שרון ואסף התכנס בפעם המי-יודע-כמה לטעימה, כאשר הפעם הכותרת הייתה יינות ישראליים מזנים 'ים תיכוניים' (מושג שעוד צריך להגדיר, מתישהו). פורמט הטעימה העיוורת מוכיח את עצמו שוב והיו כמה הפתעות לשני הכיוונים. מסקנות כלליות: רוב היינות שטעמנו היו יינות טובים עד טובים מאוד, ונראה שזה מגרש שיקבים קטנים מצליחים לשחק בו לצד הגדולים. מלבד זאת, היה יותר מיין אחד שכמעט אף אחד לא הכיר קודם לכן – והיו המון 'חשודים מיידיים' שלא הופיעו בטעימה – כלומר, יש הרבה דברים מוצלחים ומעניינים מהז'אנר שמסתובבים שם בשוק.

יין 1 – יין מתובל, רזה וחומצי, מזכיר במשהו קוט דה רון כפרי ופשוט. יין אוכל נעים ופשוט. בלנד שמבוסס בעיקר על קברנה על סירה וקריניאן. יקב עביה, ארט 2008. הפתעה לטובה של יין מעניין יחסית מיקב קטן ולא מוכר. הבעיה היחידה היא שהוא מעט יקר ביחס למה שיש לו להציע, 90-100 ש"ח.

יין 2 – שקוף ובהיר מאוד, מעושן מתקתק ופירותי, פרחוני ובשל. קל יחסית בחיך, מתוק ומתובל. בהחלט אפשר להתבלבל שזה פינו נואר, אבל כך או כך מתוק מידי, אפילו שהוא מעניין ומורכב באף. התלבטתי אם לכתוב עליו או לא, בסוף החלטתי לכתוב בדיוק מה שכתבתי על הדף לפני שידעתי מה זה. הלסת שלי לא הייתה היחידה שנשמטה כשחשפו את הבקבוק: שאטו גולן, גשם אדום 2007. 240 ש"ח.

יין 3 – יין עם אופי פירותי-פלפלי שמזכיר לי סירה אבל מעט מלא וטאני יותר. מוצק, פירותי ועשיר, נעים וטעים בדרכו המחוספסת. הופתענו לגלות שמדובר ביין חדש שלא הכרנו, בלנד חדש, אדום של יקב סומק מבציר 2008. עמוד השדרה של הבלנד הוא סירה וקריניאן – השאר מלבק ומורבדר. לא רק שמדובר ביין מוצלח וטעים, ב-75 ש"ח זה לא פחות ממציאה וביקשתי מברק (יין ובעלים) להביא איתו בקבוקים לקניה במפגש הבא. שורה תחתונה: לחפש ולחטוף.

יין 4 – יין משגע ומוחצן, פירותי, פרחוני, חומצי ועסיסי, מעט בשל ומתקתק אבל הפעם מרגיש מאוזן יותר. אחד היינות הטובים בטעימה, וגם על עיוור מרגישים שזו הליגה הגבוהה. כרמל מדיטרניאן 2007, שמח לגלות שהוא נפתח מאז הטעימה הקודמת ועומד בציפיות הגבוהות שיש ממנו. מעניין יהיה לעקוב איך הוא מתפתח עם הזמן. יין מעולה, אפילו במחיר של 160 ש"ח.

יין 5 – אני מכיר רק יין ישראלי אחד שמסוגל לנפק כזו פטרוליות – אז זו לא הייתה הפתעה גדולה לגלות את הריזלינג של ויתקין, מבציר 2007. מינרלי מאוד ונעים. אני מעדיף את הגרסה הצעירה עם פרי ופרחים במקום פטרול, אבל עדיין יין מוצלח, שמגיע לפאזת הפטרול בגיל מוקדם בהרבה ממקביליו האירופאיים. כ-75 ש"ח

יין 6 – יין מרוכז, מלא ועשיר מאוד, טאני, ארוך ועצמתי. מרכז ביחד הרבה פרי ופלפל שחור עם שכבות של עשבי תיבול. משהו באופי השחור שלו, בריכוז ובעצמה הזכיר לי את הפטיט סירה של ויתקין, אבל היין הזה נותן יותר שכבות של ריחות וטעמים. טוב, לא הייתי ממש רחוק – ויתקין שורשים א 2006. אמרתי לאסף פז שזו הפעם הראשונה שאני נתקל ביין הזה כשהוא מספיק פתוח שאני אצליח להבין ממנו משהו. היין המצטיין בטעימה. ב-250 ש"ח אני לא קונה בקבוק, אבל אולי במכירה העתידית אפשר למצוא אותו בפחות. עוד מויתקין התגנב לטעימה מסע אדום מבציר 2005, ששמר על עצמו יפה (למרות שהיה אחרי השיא) והפתיע את כולנו בכך.

תודה לשרון ואסף על הארגון, לאסף על האירוח ולאסף פז שהצטרף.

h1

כל הלימיטד שבעולם

אוגוסט 26, 2010

מזמן לא ישבתי סביב השולחן של מיכאל, והיה טוב לחזור ולפגוש את החבר'ה בבורגתה. באתי בשביל לחזק את התזה הלא-מאוד-חיובית שלי על היינות שפתחנו – אבל כמו במחקר שלי – תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. בגלל שהיו בסה"כ רק שישה בצירים מהלימיטד אדישן – יין העל של כרמל – צ'ופרנו בעוד כמה יינות מעניינים. את הטעימה העביר עמוס רביד, מדריך יין בכיר בכרמל, בנינוחות, בכנות ובנועם. אחרי שכבר טעמתי מטובי היינות בארץ שהגיעו מהמרתף של מיכאל של מיכאל ראב נפל לי אסימון חשוב. היינות האלה מתיישנים במרתף עם הקפדה פדנטית על טמפ' של 13 מעלות, ולכן סביר להניח שההתיישנות שלהם איטית משמעותית ביחס ליינות שנשמרו בתנאים סטנדרטיים יותר של 15-18 מעלות – לתשומת ליבכם. יש הרבה יינות אז ניגש למלאכה:

אזורית, יוהנסבורג ריזלינג 2009 – פרי-מלוני די עדין ודומם באף, בפה מתקתק, רחב, חסר חמיצות וריכוז. אני בעד התנסויות, אבל בבציר החמישי של היין הזה אני עדיין מוצא אותו לא שלם, ונאלץ לתייק אותו לצד הגוורץ מאותה סדרה שגם הוא קצת מתוק מידי לטעמי וחסר ריכוז וחומצה.

כרם קאיומי, שיראז 2003 – אחד מכרמי הדגל של סדרת כרם ושל היקב בכלל, ביין שמוכיח שסבלנות משתלמת. צבע סגול מדהים, אף פירותי עשיר ובשל (בכל זאת 2003), אבל לעומת הבשלות באף – בפה מחכה יין רגוע יחסית לזן ולשנה, עם חמיצות טובה, תיבול ניכר ונגיעה קטנה של מרירות. לא כבד ולא בומבסטי – יופי!

מדיטראניאן 2007 – בציר ראשון של בלנד-על נוסף, שרוכב על הגל הכי חם של השנה האחרונה. כולם מחפשים את הטעם הישראלי וכמה יקבים עושים בלנדים מקוריים וממותגים של הזנים האופנתיים/ישראליים, כמו ויתקין עם השורשים, למשל. לדעתי אפשר למצוא קשר בין הבלנד, האופי של היין וגם השם למדיטראנו המוצלח שהיו עושים ביקב בן חנה. היין עדיין הדוק וקמצן בשלב הזה, הפרי באף מופנם ורגוע ולצידו עשבי תיבול שהזכירו לי טימין ואזוב. בפה היין סגור, עם חומציות ומרירות שמסתירים כרגע את מה שיש שם. קשה לי לנבא לאן היין יתפתח, אבל אני יכול להגיד בנתיים שהוא לא שגרתי, ושהוא אלגנטי יחסית – בטח יותר אלגנטי מכל שאר היינות שטעמנו. נעקוב אחריו בעתיד.

לימיטד אדישן לימד אותי שיעור חשוב, במיוחד הבציר החדש. גיליתי שבניגוד לתיאוריה, יין שמוציאים לשוק כשהוא עמוס בטעמים בשלים ותיבול בהחלט יכול להתעדן ולהגיע למקומות של חן ושל איזון.

2002 – הידעת? הבציר הראשון של היין הזה יצא בתור משהו ספונטני ולא מאורגן, תחת הסדרה האזורית. היין קצת סירופי-קומפוטי באף, אבל בפה מוצאים טאנין ערני לצד המון פרי מתקתק, קצת לא מחובר. יותר "יפה שהחזיק" מאשר "החזיק יפה", אבל שתי ההצהרות נכונות, כבוד.

2003 – אף פירותי, מתובל למדי, נפח טוב, ריכוז מצוין, טאנינים שופעים ומתקתקים. עדיין קצת נוקשה, אבל עשיר ומהנה. במפגש האנכי הקודם עם היינות התרשמתי משמעותית פחות מהבציר הזה.

2004 – יותר פירותי ופחות מתובל מקודמו, מרקם חלק ונעים, עסיסי, מאוזן. יין ארוך, מרוכז ושלם. בובה! היין של הטעימה, לוקח בהליכה. היין מספר את הסיפור של 2004 – פחות חמה ויותר רגועה מ-2003 המהוללת, גם בירדן קברנה וביראון זכורה לי מגמה כזו.

2005 – גרסה מלוטשת, עסיסית ומרוכזת יותר של 2003, יותר אלכוהול, יותר חבית, יותר מודרני ויצוק לתבנית "בלנד על". בסך הכל, כמצופה מהז'אנר מדובר ביין טעים שנמצא בנקודה נגישה יחסית – אבל יכול להרוויח מיישון נוסף.

2007 – מעט אלכוהולי, חריף למדי, מרוכז, פירותי, עצבני. הייתי מתאכזב מהיין במצבו הנוכחי אלמלא ראיתי את הכיוון אליו הלכו הבצירים הקודמים כשיש סבלנות. מי שאוהב את היינות שלו צעירים יכול להנות גם ממנו, כדאי לחדרר בראבאק לפני.

לסיכום, הלקח העיקרי שלי הוא לתת יותר קרדיט וסבלנות ליינות מהז'אנר על ציר הזמן. במבחן המחיר, בשכונת ה-190 (מדף) לבציר חדש אני לא משוכנע שלאורך זמן היין עומד במבחן הירדן*, אבל אני נאלץ להזכיר לעצמי ש"יינות על" לא נועדו לספק תמורה טובה למחיר כמו שהם נועדו להרשים ולאפשר לאנשים להוציא סכומים מסויימים על יין. כך או כך מדובר על יינות מדויקים, עשויים טוב, מהנים ובעלי כושר יישון.

* מבחן הירדן – האם הוא טוב יותר מירדן קברנה שעולה 100 ש"ח

תודה להגר ולמיכאל ראב על האירוח החם, ולעמוס על הסבלנות ועל הידע הרב שחלק איתנו.

h1

פיוז'ן, ריזלינג

אוגוסט 6, 2010

לפני כשנה השיקו בקול תרועת יחסי ציבור מיזם שנקרא פיוז'ן – יקב גלובלי. מאחורי המיזם משפחת יצחקי – בעלי יקב טוליפ, ושותפים נוספים. מה שהתחיל בשיראז האוסטרלי שרקח דורון יצחקי בזמן לימודיו באוסטרליה – ונמכר תחת התווית של טוליפ, הפך ליקב בינלאומי עצמאי, או "יינן מעופף". הרעיון, בפשטות, זה להסתובב בעולם, לחפש ביקבים חביות של יין טוב עם אופי של אותו איזור, להיות מעורבים בשלבים המתקדמים של הכנת היין והבלנד – ולבקבק תחת תווית פיוז'ן. בכנות – אני לא יכול להגיד שאני מבין את הרעיון, מה טוב ביקב גלובלי – ובמה זה שונה מאנשים שמכינים יין בשיטות שלהם באותו אזור. אבל בשורה התחתונה, מה שבאמת קובע זה היין שבכוס (זה שאני חוזר על המשפט כל הזמן לא הופך אותו לפחות רלוונטי). בקבוק שקיבלתי נתן לי הזדמנות להעמיד את הקלישאה למבחן נוסף:

פיוז'ן, ריזלינג 2009 – הענבים מגיעים מאיזור Rheinhessen בגרמניה, ומדובר על כמה חלקות ריזלינג שנבצרו בדרגות בשלות שונות, עם נגיעה קטנה של שרדונה. עוד לפני שטועמים – אי אפשר להתבלבל בזן או במקור – ריזלינג גרמני, בגרסה הפירותית, נקי ורענן, חומציות בועטת משולבת בפרי ונגיעות מינרליות, עם סיום ארוך וחומצי. מרגיש יותר יבש ממה שהתווית מצהירה (חצי) הודות לחומציות האופיינית והטובה. ניסיתי לזווג אותו עם אוכל אסייתי והוא השתלב טוב מאוד. חשוב להוסיף, שהאלכוהול הנמוך (12.5%) עוזר לשלב את היין עם אוכל, והופך אותו לאחלה יין לקיץ – כזה שאפשר לשתות ממנו חצי בקבוק במהלך ארוחה, בלי להגביר את המזגן ובלי שהראש יהיה כבד.

בקצרה – יין צלול וחד שמצליח להביא אופי של הזן ואופי של האזור. טעמתי אותו בלי לדעת עליו פרטים וניחשתי שהוא מתומחר באזור ה-90-100 ש"ח. במחיר כזה חשבתי שהוא מצדיק בדיקה לחובבי הז'אנר. בדקתי בקומוניקט וגיליתי שהמחיר המומלץ הוא 69 ש"ח. במחיר כזה שווה לדעתי לחפש אותו ולבדוק, קניה טובה לטעמי.

 

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

אמריקה ביקב צרעה

יוני 4, 2010

צומת אשתאול, רמות רזיאל, צובה, בר גיורא. הרבה שלטים עם שמות מוכרים לחובבי יין – מעטרים את דרך היין שלנו – לשניה הזכירה לי את הכביש עתיר-היקבים בסנט הלנה שבנאפה. הריכוז הזה נמצא מרחק מגוחך של 20 דקות נסיעה ממדינת ת"א, וכמעט מפתיע לראות כמה הכל קרוב להכל באזור. על האזור והשיתוף בסביבה הזו אוסיף עוד אחרי ביקור מתוכנן ביקב צרעה.

אם כבר נאפה, ערן פיק שתדרך אותי לטיול הקליפורני – הזמין אותי להצטרף לפורום מלצרי היין הירושלמים בטעימת ארצות הברית. טעמנו מיקס של זנים, טווחי מחיר וסגנונות, כמו שאפשר לראות בדוגמאות:

Domaine St. Michelle, Blanc de Noirs – מבעבע קל, פרחוני מאוד, פירותי, חומציות נעימה עם פרי מתקתק, בועות עדינות. מרענן וכיפי (הכרם, 65 ש"ח)

Eroica Riesling 2007 – פרי שיתוף הפעולה של לוסן ושאטו סיינט מישל, מינרלי מאוד באף עם רמז קל לנפט. עד כאן סבבה, ואז בפה מוצאים יין פירותי, בשל ומתקתק, בלי חומצה שתחזיק את העניין. האף של היין מעניין, הפה מתוק ולא מאוזן לטעמי – ואין קשר בין האף לפה, סכיזופרניה קלה (הכרם, 130 ש"ח). דווקא בציר 2005 שטעמתי לפני שנתיים הראה יותר חיבור בין האף לפה, ולא כלל את המתיקות והפרי שהיו ב-2007.

Columbia Crest Grand Estate Chardonnay 2008 – פרחוני, טרופי, בשל בטירוף, מתוק באף ובפה, חמאתי ושמנמן. סוכריה אמריקאית אופיינית שמי שלא שותה יין יאהב בקלות. הפרחה של הכיתה ששמה הרבה יותר מידי בושם ומדברת בצעקות (הכרם, 60 ש"ח).

Apogee 2005 – אדמתי מאוד, פרי עדין, קצת ירקרק ואלכוהולי. חומציות טובה ולצידה מרירות ניכרת, עם סיום ארוך, מריר-מתובל. לזכותו – בשלות נמוכה, לחובתו – פנולים לא בשלים. יכול להיות שלא הבנתי את היין ואת הסגנון, אבל לא נהניתי לשתות אותו (הכרם, 300 ש"ח).

Duckhorn, Napa Valley Merlot 2007 – אף נקי, פירותי ופרחוני, משלב חומציות נעימה עם פרי. יין קליל שסובב סביב הפרי ומוציא גם קצת אופי מהזן. כיפי, מתאים לאוכל או לבד (לא מיובא).

Columbia Crest Merlot Reserve 2004 – יין פירותי ונחמד, פחות רענן וקל מהקודם, יותר יובש ותבלינים. פחות מרלו – יותר חבית. חביב ליד המבורגר, לא הרבה מעבר. במחיר שלו הייתי הולך על משהו אחר כנראה (הכרם, 135 ש"ח).

Joseph Phelps Cabernet Sauvignon Napa Valley 2006 – פרי טוב ועשיר עם שכבות של תיבול עדין, הדוק, חומצי, יובש מעט נוקשה והרבה פרי וטוב. קברנה קליפורני מלוטש ומרוכז שאפשר להנות ממנו כבר עכשיו אבל כמה שנים ישחררו ממנו את הנוקשות ויעשו אותו חוויה. יופי של יין, לבדו היה שווה את הטיול (לא מיובא).

Casa Nuestra Old Vines Petite Sirah 2007 – יקב משפחתי קטן שיושב על דרך סילבראדו קצת מצפון לסנט הלנה ומשחק עם זנים מיוחדים. האמת שהיינות לא הרשימו אותי אבל אירחו אותי יפה אז קניתי בקבוק כתודה. תכננתי לשתות בקליפורניה אבל איכשהו הוא התגלגל איתי לארץ. אף בשל מתוק וסוכרייתי, דובדבנים חמוצים, טאני נורא בפה, לא המון פרי, סיום יבש וקצר יחסית. גס ולא מאוזן.

סיכום? היינות הראו שאצל הדוד סאם עושים יינות טובים ויינות לא טובים. קיבלנו דוגמה לקברנה-נאפה איכותי וקיבלנו דוגמה לכך שאפשר לעשות גם מרלו בסדר בנאפה. כמו אצלנו, אי אפשר היה למצוא מכנה משותף ברור ליינות, ואי אפשר היה להמנע מנפילות.

תודה לערן על הזמן, הסבלנות והאירוח.

h1

שילוב יין וגבינות

מאי 23, 2009

מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.

Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.

Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.

Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.

Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.

Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.

Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.

Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.

Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש – כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.

Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.

לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003