Posts Tagged ‘ריוחה’

h1

Corcho

מרץ 30, 2008

פקק ספרד. יש מה להוסיף? כן. אבל בגלל שיש הרבה אתחיל מהסיכום:

For me – this is what wine is all about.

ארבע עשר איש מחייכים, בחצי יום של הדוניזם טהור – אוכל, יין, מוזיקה – אבל בעיקר חברה. השאר זה תפאורה. אבל איזו תפאורה! ארוחה במקצב צרפתי (עם מקצבים ספרדיים במערכת הסטראו) של חצי שעה ומעלה בין המנות, יין תוך כדי ובין לבין – והאוכל אינו העיקר.

את המפגש פתחו זוג קאוות – קסניוס ברוט נאטור NV וקודורניו NV. לא משהו שהפיל מישהו מהכיסא, אבל אפרטיף ראוי, שתיהן עם הלימוניות האופיינית, שמרים, בועות גדולות וחמצמצות מרעננת. הן ליוו אותנו היטב גם לתוך הראשונות: גספצ'יו אבטיח עם נענע ופטה, וסלט תרד טרי, מוסר מוחמץ ותותים – שילוב מעניין.

סיום המנות הראשונות סימן את תורי להכנס למטבח להכין אינצ'ילדת בשרים: על מחבת פיזרתי קוביות קטנות של חזה עוף, סינטה, פילה מדומה, ומעט חזה אווז מעושן והודו. גזר מגורד, בצל סגול ופלפל חריף קצוצים דק הצטרפו לחגיגה ורוטב צ'ילי מתוק הוסיף פיקנטיות ונוזלים. את כל זה גלגלתי בעזרתו המיומנת של הקורק-מאסטר לטורטיות, חתכתי באלכסון והגשתי לצד סלט עגבניות, נענע וזיתים שחורים, ברוטב שחור-חמוץ. את המנה ליווה היין הצעיר בחבורה:

Artadi Artazuri 2006

תותים, פרי אדום, מעט חבית. גוף בינוני שמחזיק טוב יובש, פרי ותבלין. רענן אבל בעל נוכחות, יופי של יין. 100% גרנאש מאזור Navarra, מתאים מאוד לאוכל – אפשר גם בלי. ב-55 ש"ח אין לי מילה אחרת חוץ ממציאה. יבוא: שקד.

אחרי זה הגיעה תורה של פאיאה עם עוף, אווז וצ'וריסוס, שריח הזעפרן ממנה מילא את הבית והעיר את הבטן של כל הנוכחים. לצד המנה המעולה הזו של יעל פתחנו את זקן הבקבוקים:

Marques de Caceres Reserve 1998

הצבע האדום המלא מתחיל להראות חום בקצה, והאף – פשוט לעצום עיניים ולחייך. לא שתיתי הרבה כאלה – אבל קשה שלא לזהות ולאהוב ריוחה מיושן – איזה כיף של עור עם קליה, פרי אדום עם נגיעה של אדמה, משהו שהזכיר לי כורכום, קרמל, פלפל לבן. בפה החמיצות ערה עם תבלינים ונגיעות יובש עדינות ומדגדגות, והפרי מלווה לכל אורך הדרך אל הסיום המענג. הופ, נגמרה הכוס והבקבוק. אלא אם אתם אוהבים את היינות שלכם מיושנים מאוד – לשתות בשנה הקרובה. 120 שקל – שווה. חוויה. יבוא: אורי ברנע.

אז אחרי אחרי שתמי, יעל ואני שיחקנו במטבח הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים – הגיעה השעה לקרוא את הקורק-מאסטר מכנס אל הדגל. חמוש בשלושה סירים מלאים כל טוב נכנס למטבח וחזר אלינו עם טלה בבישול איטי, תפו"א בירקות ועוף בחרדל. זה כבר דורש עוד יין:

Tinto Pesquera 2003

שחור סגלגל, פרי יער, אספלט, אספרסו, פלפל שחור, גוף מלא ומוצק, טאנין מחיך לחיך אפילו אחרי חמש שעות חדרור בבקבוק, פרי דחוס ועשיר, מתובל מאוד, סיום ארוך ארוך ומתובל. יין מעולה עם בשר, צעיר ובועט עם השפעה ניכרת של עץ – אבל לא כזו שמקלקלת את החוויה. ממליץ לפתוח עוד שנתיים-שלוש לאוהבי יין צעיר, שש-שמונה לאוהבי יין מיושן. מ-Ribera del Duero הוא מגיע אלינו ע"י האחים שקד. 150 שקל זה לא מעט כסף, אבל תמורתו תקבלו יין נהדר שתוכלו להנות ממנו גם באמצע העשור הבא.

Martinet Bru 2002

המון פרי באף, ריבה, שוקולד וקליה, גוף בינוני-מלא, בשל ופירותי שמשולב בטאנינים עדינים ויובש נעים, ממשיכים את המגמה לסיום הפירותי והנעים. מצליח להיות מאוזן ולשלב גם איזו עדינות בכל הפרי העשיר הזה. מ-Priorat הוא מגיע גם ע"י האחים שקד ועולה 110 שקל. יין טוב, אבל פחות הרשים אותי מקודמיו ביחס למחיר.

 גיא   גיא   גיא

לסיום, הבודדים שהצליחו לקום מהכסא ירדו לרחוב והביאו אספרסו והפוכים, שהצטרפו לקרם קטלן מעולה שהכינה תמי – שזה המקום להודות לה על האירוח המצויין. כשמה כן היא – פפריקה מלאה אנרגיה וחריפות, שהתרוצצה יותר מעשר שעות בשביל להוציא את שבת בצהריים-עד-לילה האלה לפועל. תודה!

אחרי כמה שעות החזרתי כשירות להתרוממות מהספה וגם לנהיגה, ונסעתי לחיפה כשכל הדרך רוקדים לי על הלשון ריחות וטעמים. פוסט של גיא

h1

סומלייה 2007

נובמבר 17, 2007

יש משהו לא הוגן בארגון אחד האירועים המדוברים בתחום היין בארץ. הכל יכול לדפוק כמו שעון, אבל משהו אחד קטן לא יהיה כשורה, כמו חוסר בסדרנים, תור בכניסה וכו' – ועל זה כולם ידברו בשבוע שאחרי.

בסומלייה 2007 שאורגנה ע"י סטודיו בן עמי, לא הייתה בעיה כזו – פשוט כי הכל תקתק.

מעניין לא פחות מהיינות עצמם, היה להתקל בכל אנשי התעשיה במקום אחד, ייננים ויבואנים, עיתונאים ואנשים מקצוע אחרים. חברת הכרם, שמלבד מגוון היבוא המרשים שלה גם משווקת את יקבי גלאי ו-ויתקין שלטה בתצוגה, עם שולחן באורך שלא נגמר שכלל יינות לתצוגה, שרובם (אך בניגוד לשנה שעברה, לא כולם) הוצעו לטעימה. מהעבר השני של החלל הציגה החברה הסקוטית את המבחר המיובא שלה, לצד דוכן ליקב דלתון שהיא משווקת. לצידן עמדו בנחת יבואני הבוטיק הקטנים, בניהם ניתן היה למצוא את מרש (אוסטרליה), הדוש (איטליה), מינוקל (צרפת) ועוד. כמובן שהיקבים הישראליים לא פיגרו מאחור ואפשר היה למצוא ביתן כמעט לכל יקב ששמעתי (ולא שמעתי) עליו.

סומלייה 2007

בניגוד לאירועים המוניים, כאן לא תמצאו צפיפות או עומס. הכל באווירה נינוחה, כשאנשי שיווק ממולחים צדים במיומנות לקוחות חדשים ומכירים להם את היינות שלהם. להפתעתי טווח הגילאים שבין עשרים לשלושים שלט בנוף האורחים, עם ייצוג מכובד לברמנים וברמניות, מנהלי ברים, מסעדנים ועוד – קהל צעיר ויפה.

חלק מתצוגת הכרם   חלק מתצוגת החברה הסקוטית   חלק מתצוגת חברת מרש   הדוש

אוסיף כמה יינות מעניינים שטעמתי. בניגוד להרגלי אני לא מציין מחירים משום שהמחירים שהוצגו ביריד הם מחירים סיטונאים (את רוב המחירים אפשר למצוא באיטרנט או בשיחת טלפון ליבואנים).

Coteaux du Tricastin, Domaine de Grangeneuve 2005

הלבן הזה מגיע מעמק הרון שבצרפת, ועשוי מזן הויוניה שהפך אופנתי אצלנו בשנים האחרונות. ליין צבע זהוב חיוור, ובאף הוא מגלה עדינות עם מינרלים ושכבה מפתה של פרי לבן ופרחים. גוף בינוני-מלא, חמיצות מקדימה ומאחוריה מינרלים ופרי, עוד חמיצות מתווספת גם לסיום הבינוני. יין נחמד ומעניין, אם כי לטעמי בגלל החמיצות הגבוהה עדיף לשתות אותו עם אוכל, כמו למשל צלוי עוף או דגים מתובלים (יבוא: מינוקל).

Francesco Rinaldi & Figli, Barbera d`Alba 2005

האף שופע פרי יער רענן, עם פריחה וברקע קליה עדינה. גוף בינוני-קל וחמיצות שנותנת את הטון, לצידה פרי עדין עם נגיעה של תיבול, ממשיכים לסיום בינוני. מתאים לאוהבי הסגנון הקליל והחמצמץ (יבוא: הדוש).

 Cascina Orsolina, Barbera d`Asti Superiore 2003

צבע שחור אטום הופך לארגמן בשוליים, פצצת פרי יער עשיר פוגשת את האף עוד לפני שהוא מתקרב לכוס, משם ממשיכים וניל, נגיעות של ריבה, ועץ קלוי ונעים. גוף בינוני-מלא ממשיך בפרי עשיר ומלטף, מאוזן בחומציות אסרטיבית וטובה עם קצת חבית. סיום בינוני ופירותי. יין בשל, עצמתי ועשוי טוב – אחד המוצלחים שטעמתי באירוע (יבוא: הדוש).

Cims de Porrera, Solanes Priorato 2003

צבע אדום בהיר יחסית שמתקרב לחום בשוליים, באף פרי  בשל, אלכוהול ואדמה טחובה. גוף בינוני מלא עם נגיעה מתקתקה, תבלינים אוריינטליים, ופרי עדין שמלווה עד לסיום הבינוני. יין בעל אופי (יבוא: הכרם).

Baron de Ona, Rioja Reserva 1998

אדום שקוף למדי עם חום בשוליים, שמעיד על גילו של היין, באף – ריוחה מבוגר, מגלה פרי אדום וחבית, עם רמיזות של וניל ואדמה. גוף בינוני-מלא עם חמיצות ערה והפרי שמגלה סימני עייפות, ממשיך לסיום בינוני. ריוחה טוב, שלא ירוויח מיישון נוסף. מי שמחזיק בקבוק – זה הזמן לשתות (יבוא: הכרם).

אבידן Blend de Noirs, מרלו-קברנה-שיראז 2006

כבר זמן מה אני סקרן לטעום מיינות היקב המשפחתי הזה, ובנתיים הפך הבלנד דה נואר מיין לסדרה בת שלושה יינות. בחרתי לטעום את זה בעל הרכב הזנים שדומה לבציר הקודם. הצבע אדום-רובי שקוף למחצה, עם פרי בשל, עשב וקפה, רמז לוניל ברקע. גוף בינוני פותח בחמיצות טובה, וקצת חבית ותבלינים. תמורת 75 ש"ח תקבלו יין נחמד ששווה לטעום.

בעודי עומד ליד הדוכן של וילה וילהלמה ומדבר עם מוטי ועמרם – בעלי היקב, מוטי שם לב שאני מגניב מבט לשעון כל כמה דקות. לשאלתו מה בוער עניתי שעוד כמה דקות רמת הגולן פותחים דאבל מגנום של קצרין 2000. 'חכה שניה', אמר בחיוך, לקח כוס נקיה ומזג מדוקברנה 2004, גאוות היקב. 'קח את הכוס איתך ותחזור להגיד לי איך הוא היה ליד הקצרין'.

יקבי רמת הגולן, קצרין 2000

הנוזל השחור-אטום הופך אדום מלא בקצות הכוס, עם ריחות פירות יער, עץ קלוי, ורמז למנטה. גוף מלא עם הרבה טאנין שכבר הספיק להתרכך לעומת 2003, מתובל מאוד ושוב נוכחות עץ קלוי, פרי דחוס ומרוכז שעדיין לא השתלב. היין עדיין צעיר ואין טעם לפתוח אותו בשנים הקרובות. אמנם בבקבוק דאבל-מגנום היישון מתרחש בצורה איטית בהרבה, אבל אני מאמין שגם עם בקבוק רגיל עדיף להתאפק עוד כמה שנים לפני שפותחים.

במקביל טעמתי גם את המדוקברנה 2004 שהיה מוצלח כמו בטעימה הקודמת (ואני מצטט):

רובי עמוק, באף פרי יער, נגיעה של עץ ומשהו עשבוני. גוף בינוני, מרקם נעים ורך, קשת טאנין רחבה מולה עומד פרי, עץ ותבלין. סיום ארוך עם עוד טאנינים ועץ. אלגנטי, מאוזן טוב ומהנה לשתיה. לא עוד יין עולם חדש צעיר, מוחצן ומפוצץ פרי – אלא מדבר בשקט, ואומר דברים שנעים לשמוע.

הביטחון העצמי של מוטי היה מוצדק. לשתיה כיום, המדוקברנה יותר נעים ונותן יותר. הקצרין מאידך, שעוד סגור וביישן, מחזיק רקורד של אחים גדולים עם כושר יישון מוכח של לפחות עשור, ולגבי המדוקברנה… לא נותר אלא לחכות ולראות.

רמת הגולן קצרין 2000 בדאבל מגנום

לסיכום, לא נותר לי אלא לשבח שוב את סטודיו בן עמי על ארגון יוצא מן הכלל, ולחכות לשנה הבאה…

h1

ארוחת שישי

ספטמבר 8, 2007

ארוחת שישי שקטה וחביבה עם עוד זוג חברים. הבישול שלי היה חסר מוטיב מרכזי וכלל דברים פשוטים שקשה לפספס איתם. לא נרשמו תלונות סביב השולחן על האוכל או על היין.

הבקבוק האחרון מהשלל שקיבלתי מספרד ליווה את המנה העיקרית – בולונז, שהותאמה אליו בהצלחה, אם תשאלו אותי

Cune Crianza 2004

שחור ואטום הופך לארגמן על השוליים. פתחתי שעתיים לפני, ליין היה ריח סתמי של פירות יער ובפה חמיצות כ"כ גבוהה שחשבתי שהקיץ הישראלי הכריע אותו. כמעט ויתרתי עליו לטובת בקבוק חלופי, אבל נתתי לו להמתין, כשאני מוזג חצי כוס על מנת להוריד את מפלס הבקבוק מתחת לכתפיים – להגביר את שטח הפנים של החמצון. אחרי שעתיים הוא שינה צורה לחלוטין:

פרי יער שוצף ומתפרץ כגון פטל וקסיס, טבולים בווניל, עם עץ קלוי ופלפל שחור. גוף בינוני מלא, כשהפרי עושה מאמץ עילאי לתמוך בטאנינים הלעיס. תיבול קל מצטרף באחורי הלשון, וממשיך לסיום בינוני ויבש.

נחמד מאוד, ובניגוד לחלון השתיה שנתן לו רוגוב עוד מלא כוח וטאנין, לדעתי שנתיים ישפרו אותו למרות שבהתאמה נכונה לאוכל הוא מהנה גם היום. יין צעיר ונמרץ, שמיטיב להתבטא לצד בשרים שיתנו לו קונטרה. אני חושב שנהניתי ממנו יותר מאשר הריוחה רזרבה 99' שקיבלתי ביחד איתו, למרות שהוא בטח עלה שליש ממנו.

Cune Rioja Crianza

לקינוח, בציר מאוחד 05 של ויתקין שהיה טוב מאוד, אם כי מעט פחות הרשים אותי מאשר בטעימה הקודמת שלו ביקב.

h1

ארוחת שישי

אוגוסט 18, 2007

זוג חברים הצטרף אלינו לארוחת שישי לא מחייבת. למנה ראשונה הוגשו קובה (קנויים) בטחינה (תוצרת בית), וסלט טעים שהכינו/הביאו האורחים, שחציו ירקות חיים וחציו מוקפצים. המנה העיקרית כללה מצע אורז אדום מתובל, ועליו תבשיל בקר איפשהו באמצע הדרך בין הבולונז לבין הצ'ילי שאני מכין. המזגן עבד היטב כדי להכין את האווירה ליין אדום, שאני חרד לגורלו במזג האוויר החם מאז שקיבלתי אותו לפני כחודש במתנה:

Lagunilla, Viña Artal, Rioja Reserva 1999

אדום עז ללא סימני גיל בשוליים, לצד פרי אדום הווניל שולט באף ואולי מעט תבלין. מיד לאחר הפתיחה ושעה לאחר מכן החמיצות שלטה ביד רמה בחיך, אבל אחרי חדרור של כשעה וחצי בבקבוק וצינון קל שלו נפתח גם פרי, שפע טאנין מעודן ומתובל, וחמיצות דומיננטית שממשיכה לסיום בינוני ויבש.

Lagunilla Rioja Reserva, credit: www.petrus-vino.cz

שנתיים בחביות, 80% טמפריניו והשאר גרנאש – היין ללא ספק עשוי היטב, ולמרות שהוא אחרי חמש שנים על מדף סופרמרקט בספרד, הלם טיסה, וחודש שיא הקיץ הישראלי בארון שלי – מרגיש כאילו יש לו עוד שנים לפניו. עם זאת, לא כ"כ התחברתי לחמיצות שלו, הגבוהה יחסית לאדומים ישראליים שאני רגיל לשתות. אם להקביל את זה לטעימת מרקס דה רסקל – היין דווקא הזכיר לי יותר את הרסקל 1860 מאשר את הרזרבה. אולי פתחתי אותו מוקדם מידי ועוד כמה שנים היו עושות לו טוב.

h1

ערב שישי, מקצרין לריוחה

יוני 23, 2007

יום שישי ארוך ועמוס שנפתח בעבודה והמשיך בניקיון של הבית – סה"כ תשע שעות על הרגליים. בכל זאת הזמנו זוג חברים, ותוך שעתיים הייתה על השולחן ארוחת שישי.

כאפרטיף ועם הארוחה הוגש בקבוק שסקרן אותי כבר מזמן – רמה"ג ירדן סוביניון בלאן 2005, מעט ליים, אשכולית ואולי פירות קיץ מסתובבים סביב עץ קלוי שמנדב גם קפה, חמיצות די גבוהה שממשיכה גם לסיום, מידי פעם מעט פרי ונגיעה מינרלית. פעם ראשונה שטעמתי סוביניון לבן מיושן בעץ, ואני לא מרגיש שהפסדתי משהו עד עכשיו. אני אוהב סוביניון לבן פירותי ומרענן, עם גרסאות לכיוון החמצמץ יותר אני גם ביחסים טובים, כשהארוחה מתאימה – אבל עץ לא מתיישב לי רעיונית עם הזן. אלמלא החברים היו מביאים בקבוק הייתי פותח את השרדונה unwooded של פלטר שמחכה אצלי במקרר. ערן חושב אחרת.

בנתיים המנות התגלגלו לשולחן, התחילו מפלפלים בצלים וגזרים פריכים קלויים בשמן זית, בטטות ותפ"א אפויים בשום ורוזמרין. בצלחות על מצע אורז ותירס הגשתי רצועות עוף מוקפצות בשום ויין לבן. לקראת אמצע הארוחה ואחרי שטיפה זריזה של הכוסות עברנו לבקבוק הריוחה שהביאו האורחים מטיול בספרד – אמנם לא התאמה לפי הספר לאוכל, אבל…

Berberana,  D'avalos Etiqueta Negra, Crianza 2004

הנוזל השחור עם השוליים האדומים מפיץ ריחות משגעים, פרי יער עשיר, פלפל שחור, המון עץ ('מזכיר מנסרה' נאמר מסביב לשולחן), וניל ואספרסו. בפה גוף בינוני, עם המון טאנינים צעירים ובועטים לצד עוד פרי, ממשיכים לסיומת טאנית בינונית-קצרה

ריוחה צעיר וחביב, ולמרות שנהניתי הוא יהיה טוב בהרבה ומאוזן עוד שנתיים לפחות. מרשים הרבה יותר באף, ובפה צריך עוד זמן להפוך את הטאנין לגוף ונפח, כך שהפרי יקבל ביטוי לצידו. היין המשיך עד סיום הארוחה והשתלב נחמד גם לצד הדובדבנים של הקינוח.

Berberana Etiqueta Negra Crianza and Yarden Sauvignon Blanc

לקינוח של הקינוח הוגשו בכוסות היי-בול עם קרח מנת סמירנוף מהמקפיא עם אייס טי מנגו-אננס וגבעול טרי של נענע – מתוק, קל ומעניין. בעניין זה יעלה בהזדמנות פוסט ערבובים לקיץ. שבוע טוב בנתיים!