Posts Tagged ‘ריוחה’

h1

עד כמה אפשר להתרגש מריוחה?

מאי 3, 2012

מסתבר שהרבה. דרך היין הציעה ללקוחותיה טעימה בהנחיית נציג קבוצת פאוסטינו – קבוצה בבעלות משפחת מרטינז (פאוסטינו) הכוללת 7 יקבים, כ-20 מיליון בקבוקים בשנה מתוכם 37% בדירוג גראן רזרבה (!)

לא יכולתי להישאר אדיש לנוכח רשימת היינות, ובאמצע שבוע משוגע והכנות לפיימונטה מצאתי את עצמי במרתף הנעים של סניף רמה"ש. בחרתי את ארבעת היינות שהכי אהבתי:

Faustino Reserva Edicion Especial 2001 – מהדורה מיוחדת  משנת הבציר המצוינת. רענן, פרחוני, וניל, אבל מתחיל לחשוף את הריוחה שבו עם נגיעות של עור ואדמה. נפתח ומתפתח בכוס, בפה רגוע יחסית ופוזל לאלגנטיות, חומציות נעימה, טאנין רך, מספיק פרי. מוכן לשתיה ויתפתח ב-2-3 הקרובות. טעים מאוד ומוצלח, הרבה אופי אזורי. 230 ש"ח.

Faustino I, Gran Reserva 1981 – רגע לפני טעמנו את בציר 85 שעדיין לא החזיר את נשמתו לבורא אבל בהחלט עבר זמנו והוא מציג צל שברירי של מה שהוא כנראה היה פעם. לעומתו, בציר 81 בהחלט חי, למרות הצבע החום-כתמתם, יש כאן שאריות פרי אבל בעיקר ריחות שניוניים עם רבדים של עור ותבלינים. רך, טאנין עדין, טיפונת פרי, עדיין נותר ריכוז אבל הסיום מתקצר מעט. הזדקן בחן וכבוד, טעים. לא ליישן עוד. שני הבצירים נמכרים ב-500 ש"ח, את 85 לא הייתי קונה.

Campillo Gran Reserva 1989 – הצבע הסגול הכהה לא מעיד במאום על הגיל, וכך גם שאר המרכיבים של היין. האף משכר, עשיר ופירותי, אבל הפרי יותר סגול-קברנה מאשר אדום-טמפריניו. בפה הוא מרגיש צעיר, פירותי מאוד, המון טאנין, חומציות מצוינת, עסיסי וארוך. מה שהופך אותו ליין מעולה זה החיבור המעולה של כל המרכיבים בפה, לצד הריכוז המצוין. לא כ"כ אופי של ריוחה, אבל טעים בצורה יוצאת דופן – רק אחיו הבכור התעלה עליו בטעימה. סופר-ריוחה?

Campillo Gran Reserva 1978 – לא כל יום לאדם מזדמן לשתות יין מבוגר ממנו. במקרה הזה היין מבוגר ממני בגיל אבל אולי צעיר ממני באופי. האף חושף עושר, מורכבות ורעננות. הפרי נוכח ולצידו המימד האדמתי הריוחה-אי מציג את מלוא נוכחותו המפתה. בפה גם כאן החומצה והטאנין ערניים ויוצרים יין עסיסי ורענן שמסרב להגמר בפה. כמו קודמו, היין מציג עקביות כל הדרך מהריח ועד הסיום שמהדהד בפה דקות ארוכות. בשורה התחתונה כתבתי פעמיים "מדהים". היין היה שווה לבדו את ההגעה מחיפה. אנשים סירבו להאמין שהיין בן 34 וחשבו שהחליפו את התווית. יש ליין עוד לאן להתפתח עם השנים, אבל הוא כ"כ טעים עכשיו שלא הייתי מחכה יותר.

h1

עיוור כמו עטלף

יוני 25, 2011

בדרך כלל טעימה עיוורת היא לא 100% עיוורת. תמיד יש פרטים על המוטיב של היינות, או לפחות על הגיל או הסגנון. בטעימה לא שגרתית לחברי הפורום של שרון ואסף הציב אלי רבן מקבץ יינות בפורמט מאתגר במיוחד. עיוורים כעטלפים בהינו בבקבוקים מכוסי נייר האלומיניום בלי לדעת עליהם כלום. בעצם, מהיכרות הנפשות הפועלות ידענו שמה שזה לא יהיה – אלו הולכים להיות יינות טובים מאוד. צדקנו.

הטעימה נערכה בפלייטים של שני יינות במקביל, ומפאת קוצר היריעה אני בוחר רק כמה יינות שהתבלטו בעיני.

מינרלי מאוד, פרי בשל קצת מתקתק, מאוד מרוכז בפה עם מליחות-מינרליות מצוינת ושפע של פרי. יין ארוך, מלא ומיוחד. הופתענו מאוד לגלות שהוא ישראלי, וזו אחלה דרך לגלות יקב חדש. Red Boat Chardonnay 2008 לא ממש היה בשוק – הוא יצא לחברים ללא תוית ועוד לפני שהיקב ראה אור. הבצירים החדשים מקבלים מחמאות גם הם. מאחורי היקב עומד דורון עומר מהצמד 'בן ודורון' שרקחו בעבר בלנדים מוצלחים מחביות של סוסון ים. הענבים ליינות השונים מגיעים מכרמי יוסף וממירון. אני סקרן לטעום גם את האדומים.

הפרי ביין הבא היה כ"כ עשיר, מזוקק ומרוכז שפשוט עצמתי עיניים וקיבלתי צמרמורת מהסנפת הכוס. ברצינות. מרוכז מאוד, חומציות גבוהה והרבה טאנין. מעט חד בגילו המאוד צעיר – אבל פשוט חוויה. כשהוא נחשף נפלט לי "יש!" כשנזכרתי בשני הבקבוקים שיושבים אצלי עמוד במקרר. הטעימה הזו חיזקה את התוכנית המקורית לא לגעת בבקבוק הראשון לפני 2016. Muga Seleccion Especial 2004. זמן קצר אחרי רושם טוב מבציר 1994 היה מבצע מטורף על 04 בחינאווי – שווה לבדוק אם נשאר שם עוד, בטעות.

בן הזוג של היין הקודם מזכיר יותר את המוצא (הזהה) שלו. אף יותר "אדום", מתקתק, עור, לא צעיר. פירותי, טאנין בשל ורך – ריוחה מצוין, על הצד המעט בשל, בהחלט בתקופה לשתות אותו למרות שהוא יתיישן עוד. אופייני, לאיזור ולשנה. Marques de Riscal Reserva 2003 

     

בדרך אני כותב ג'יבריש במחברת ואז מסכם את זה כאן למשהו קוהרנטי. הפעם ברשותכם אני מצטט אחד לאחד: שזיפי, בשל, טיפה אלכוהולי, רך מאוד, חומצי, חלק, מדהים, עסיסי, אדיר, ענק. כבוד גדול ליין שסחט סופרלטיבים מסביב לשולחן – יער יתיר 2005. מרשים!

תודה לאלי על האירוח, האתגר והיינות המעולים.

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 – צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

h1

ערב בריוחה

ינואר 21, 2010

גשם זלעפות ליווה אותנו בדרך החשוכה לתמרת. הפעם המרתף של מיכאל הניב פירות מזן הריוחה – מיצרנים איכותיים ומשנים מיתולוגיות. שוב הוצבו סטנדרטים חדשים מבחינתי לרמות שיין יכול להגיע אליהן, ועל כך תודה חמה למיכאל ראב, ולשאר המשפחה. נעבור בזריזות ליינות

La Rioja Alta, Gran Reserva 904 1990 – באף הזכיר בהתחלה ריוחה מיושנת עם תיבול ועור, אבל אז טעמנו והיין היה גמור. חבל.

Marques de la Concordia 2001 – אדום עמוק ועכור, יין בינלאומי ללא אופי אזורי, עם פרי סגול, אלכוהול, וניל ושמץ אדמה. אמנם בפה יש חומציות גבוהה אבל אליה מצטרפים טעמי תיבול, מרירות ניכרת ויובש מוצק, עם סיום מריר-יבש. אולי טיפול לא מספיק עדין בחרצנים? אני מוכן לקבל יין מודרני וסתמי אם הוא עשוי טוב – אבל העניין הוא שכאן הוא גם לא היה לי טעים במיוחד, בעיקר בגלל המרירות. אולי היא תעבור עם הזמן, אבל לטעמי היין לא מספיק מעניין בשביל לטרוח ולבדוק שוב בעתיד.

Faustino de Autor Reserva 1994 – עכשיו התחילה הטעימה. פרי אדום קטיפתי באף, עם רבדים של אדמה ומוקה, בפה חומציות הדוקה, פרי עדין ויובש רך. עשיר אבל מראה אלגנטיות. מצויין ובעל אופי, ימשיך להשתבח בשנים הקרובות.

    

Artadi Pagos Viejos 2000 – אופי סגול בצבע ובאף, בשל יחסית לאזור עם רמז אדמה, בפה פירותי ועשיר, יובש ותיבול חבית שמכניס קצת חריפות, מעט מתיקות מדומה – אבל כל זה שוחה בחומציות עסיסית שמחזיקה את כל החבילה ומונעת מהיין להדרדר לאזור השיעמום. בטח מישהו חשב על השם קודם – אבל אני קורא לו סופר-ריוחה: אמנם הוא עשוי מעט בשל ומודרני עם פזילה לשוק האמריקני, אבל הוא עדיין ריוחה, עדיין חומצי ועסיסי – עשוי מעולה וכיף לשתות ממנו. כדאי לחכות משהו כמו שנתיים כדי לתת ליובש להשתלב טוב יותר.

Bodegas Vinicola Real 200 Monges Reserva 1996 – צבע אדום כהה ואטום, טחב ופטריות עם פרי נעים. לגימה ואז וואו! הדוק, עשיר, פרי לא בשל תפור על שלד של חומציות עם נגיעות של תיבול נעים. יין מרוכז, עסיסי ומאוזן להפליא. אני מעריך שהוא יכול להתפתח עוד חמש שנים, אבל הוא היה לי כ"כ טעים שלא הייתי מחכה איתו עוד. זה פתח דיון מעניין עם מיכאל שהסביר שמעניין וכדאי לעקוב אחריו עוד כמה שנים, אבל לפחות לגבי היין הזה – ההדוניזם שלי מנצח והייתי רוצה אותו כמו שהוא עכשיו, עם העוצמה והריכוז, גם אם זה על חשבון עוד אינטצ' של מורכבות. שורה תחתונה בפנקס: אדיר.

Muga Reserva Seleccion Especial 1994 – הכי ריוחה ששתינו, עם צבע אדום בהיר די שקוף, פרי אדום אופייני מלווה בצחנה-טחובה ורצפת יער שמזהה מיד מאיפה היין מגיע. אחרי שמשתכרים מהריח לוגמים – ואז העיניים נעצמות. המילה הראשונה שכתבתי כשחזרתי להכרה הייתה "מושלם", אליה הצטרפו: קטיפתי, חומצי, יובש עדין ופרי רך. עזבו תיאורים מפורטים – הרמוניה. כיף בבקבוק. אני לא רוצה להוסיף כי זה רק יעשה לו עוול. בציר חדש נמכר במחיר צנוע של קצת מעל מאתיים שקל – ותראו מה סבלנות יכולה לעשות לו…

h1

שנה טובה בחברה טובה

מאי 15, 2009

עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.

היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.

 

 נתנו לשף לשמור על היינות - אלון גונן מאחורי הבר של אל באריו

שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.

 רמת הגולן ירדן סירה 2001 לצד הרי גליל יראון 2001   רמת הגולן: ירדן קברנה סוביניון 2001, מרלו כרם אורטל 2001 וקברנה כרם אל רום 2001   קסטל גראנד וין 2001

רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.

קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.

הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.

רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.

רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר – פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.

Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה  יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:

Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.

Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.

מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.

h1

טעימת ספרד

אוגוסט 22, 2008

את טעימת ספרד בספשל רזרב סימנתי לעצמי עוד לפני חודש כששמעתי עליה לראשונה. בטעימה ניתן ייצוג לאזורים פופולריים לצד איזורים לא מוכרים, ולסוגים מגוונים של יינות וטווח מחיר. בנוסף הטעימה הייתה הזדמנות להחשף ליבואנים פחות נפוצים מהיבואנים הגדולים בשוק. מחירי היינות נאמרו רק לאחר טעימת כל יין וכאשר סיימתי לכתוב את מה שכתבתי על היין.

היו ניסיונות להבהיר את הבלבול הרב שיש בשמות היצרנית, התאגידים והמשווקים, אבל לפחות אני נותרתי מבולבל ולכן אני מעתיק את השמות כמות שהם בדף שחולק בטעימה. בלי הקדמות מפוצצות – נעבור ליינות:

Cava Marques de Monistrol Seleccion Especial Reserva Brut

לחם קלוי, רמז לעשב, בפה קל וחמוץ, בעבוע חד מידי, די מריר, סיום בינוני-ארוך חמצמץ ושמרי. חביב ומרענן, עדיף עם אוכל. לא רע בשביל 35 ש"ח, אם כי במחיר הזה אני מעדיף את הקריסטלינו. יבוא: מ. אקרמן. 

Cava Gran Campo Viejo Brut Reserva Metodo Tradicional

בניגוד לקודמתה המיוצרת בשיטת שרמנט, הקוואה הזו שמגיעה מריוחה עשויה בשיטה המסורתית, פותחת בפריחה והדרים, בועות עדינות יותר, חמצמץ וקל בפה, פירותי ונעים, סיום קצר-בינוני וחמצמץ. נחמד. 69 ש"ח, יבוא: הגפן (פלאם).

Puerta Cerrada Rose Vinos Jeromin, Vinos de Madrid 2006

צבע כתום-ורוד, באף אדמה טחובה, משהו שמזכיר בננות באף, בפה חמיצות גבוהה, מינרליות, מרירות ניכרת בסיום. חזרתי אליו אחרי שהיה פתוח כרבע שעה והוא היה יותר פירותי. מצאתי אותו לא מאוזן ולא טעים. 39 ש"ח. יבוא: בראש טוב.

Kalius Rojo, Vendimia Seleccionada, Carinena

פעם ראשונה שלי עם יין אדום ללא שנת בציר – צבע בהיר, באף תותים, רמז לעור ואלכוהוליות. גוף בינוני מלא, מרגיש לא רענן. 25 ש"ח, לא תודה. יבוא: י.ד. עסקים.

Tempranillo Number One, Barberana, Vinos de la terra castilla 2005

פרי יער ותות, הרבה וניל, גוף בינוני, טאנין עדין, נעים יחסית. השם היומרני הוליד יין חנפן ונחמד. 49 ש"ח – יותר טוב מהרבה אלטרנטיבות ישראליות במחיר הזה, או לפחות יכול להתחרות בנוחות איתן. יבוא: מ. אקרמן.

Rioja Campo Viejo Crianza 2004

צבע בורדו כהה, פרי יער עשיר, וניל ועץ, יבש מאוד, פרי ברקע, טאנין חד וגס, מתובל וחריף. סיום יבש ומתובל. נאמן לסגנון ולאזור, מתאים למי שלא מפריע עץ גס האופייני לקריאנזות מהאזור. ילווה טוב קדרות, חמין, או אפילו מנגל. 69 ש"ח, יבוא: הגפן.

Rioja Cosme Palacio Y Hermanos 2004

פרי בשל וטוב משולב בפלפל שחור וחבית, גוף מלא ועשיר, המון טאנין אבל לא חד מידי, פרי משולב בחמיצות ערה, סיום בינוני מתובל וטיפה מריר. נחמד מאוד, עדיף ליישן אותו עוד קצת. 79 ש"ח, יבוא: בראש טוב.

Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001

צבע שחור אטום לחלוטין שלא מראה שום סימן לגיל, פרי יער עשיר עם פטל ושזיף, עטופים בוניל, ופלפל לבן. בפה הוא דחוס, מתובל ועשיר, הפרי במקום, עדיין טאני למדי. יין עסיסי, צעיר ובועט – מצויין. לחכות איתו לפחות שנתיים, למרות שלהערכתי גם ב-2012 הוא יהיה לפני השיא. בעיני הוא מנצח את שאר היינות בטעימה בהליכה – וזה עוד לפני שאני מתייחס למחיר – 75 ש"ח. הבציר שהיום בשוק הוא 2004 והוא עולה אותו דבר בספשל רזרב. היין מראה שלא צריך שם פופולרי כמו ריוחה או פריורט בשביל שהבקבוק יהיה טוב מאוד, וששווה לשים לב גם לאזור מדריד ממנו הוא מגיע. במילה אחת: מציאה. יבוא: וינו לטינו.

Rioja Siglo Reserva 2002

אדום בהיר יחסית לקודמיו, באף עור, פרי אדום, בפה הוא יבש, טאני, חומצי למדי ועם תיבול שממשיך גם לסיום הבינוני. דיברו בטעימה על כך שאת היין אפשר יהיה להעריך רק עוד כמה שנים טובות, לפחות במצבו הנוכחי לא התלהבתי, בטח שלא תמורת 150 ש"ח. יבוא: הגפן.

Masia L'Hereu Single Vineyard Penedes 2000

צבע אדום עמוק, באף הרבה עץ קלוי מאפיל על הפרי ברקע, גוף מלא ומוצק עם טאנין אסרטיבי, דחוס ועם פרי טוב, סיום ארוך ויבש. יין לא רע אבל לטעמי יותר מידי עץ, דווקא הפעם אני לא יודע אם יש מספיק פרי מעבר כדי שיוכל להתאזן עם יישון. בניגוד ליינות האחרים המבוססים על זנים מסורתיים, כאן דווקא מדובר על בלנד קברנה/מרלו. 120 ש"ח, לא תודה.

Vegas Cubillas Reserva, Ribera del Duero 2000

האף די סגור, עם עץ קלוי, תבלינים ומעט פרי. אפילו הקצרין בהשקתו לא היה כ"כ טאני, וגם לא דברים ששתיתי בטעימת הנביולו. טאנין עצבני שכמעט כואב על הלשון, משאין שיניים מחוספסות ממשיך כל הדרך לסיום הארוך והיבש. אין לי שום מושג מה יוליד הבקבוק הזה, אני רק יכול לומר שזה לא יקרה בחמש השנים הקרובות, אולי גם לא בעשר.

ולקינוח, שרי שהותאם נהדר ללחם תאנים עם גבינה קשה שהוגשה איתו –

Sherry Bristol Cream Havey's

זהוב כהה – נחושתי, באף… שרי, צימוקים, פירות יבשים, בפה מתיקות לא מוגזמת מאוזנת עם חמיצות ערה, קרמי עם נגיעות חריפות וטעמי חבית קלים. סיום ארוך ומתובל. קינוח חורפי מחמם וטעים. 89 ש"ח, יבוא: י.ד. עסקים.

h1

פסטיבל יין במעברות

אפריל 5, 2008

צהרי שישי נפתחו בדרך דרומה לקיבוץ מעברות. בבית היין היפה והנינוח חברתי לתמי, מכנס, גיא ועירא. האווירה במקום השלימה את מזג האוויר, עם מוזיקת ג'ז קלילה וחיה, עם נוף אנושי יפה, ובעיקר רוגע שאפשר למצוא בקיבוץ, על הדשא, כשמסביבך אנשים מחייכים עם כוסות יין מלאות. עיקר החוויה הייתה הסיטואציה ולא היינות עצמם, אבל בכל זאת לפני שאתן לתמונות לדבר – כמה יינות ששווים כמה מילים.

נתחיל בגילוי שלי: ראשית היה לי העונג לפגוש את אורי ברנע שמביא לארץ את מרקס דה קסרס שהרשים אותי מאוד בפקק הספרדי. בדוכן שלו הוא הציג את הקריאנזה של קסרס (70 ש"ח)  שהייתה נחמדה אבל בדלי הקרח חיכה הגילוי של היום – מרקס דה קסרס רוזה 2006. ורוד, פירותי ועם חמיצות ערה ומרעננת. מזכיר במשהו את המסע הורוד ויתקין – וגם זן הטמפריניו משותף לשניהם. יופי של יין לקיץ, וב-42 שקל זו פשוט שערוריה. לחטוף (ומהר – את הבקבוקים שהיו בחנות אנחנו גמרנו).

כרמל ויתיר – 2007, המודל החדש של הסוביניון בלאן של כרמל נחמד מאוד, קליל, פירותי ומרענן. עם זאת, את 2005 אהבתי יותר. זה של יתיר עשוי היטב, על הצד העשבוני-חמצמץ ומעט מתובל, אבל כמו הקודם פחות קלע לטעם שלי. הויוניה החדש של כרמל מציג אופי זני, עדינות מסויימת ושימוש מאופק בעץ. That said – לא דיבר אלי במיוחד. האדומים של יתיר שומרים על האיכות הגבוהה, הקמ"ש 2004 פירותי, בשל וחנפן – לגימה קטנה ומבינים למה כולם אוהבים אותו (99 ש"ח). הקברנה 2005 עשוי טוב מאוד, גם כאן הפרי בחזית, אבל מאחוריו נמצא מבנה טוב, נפח ותיבול. 115 ש"ח זה לא זול, אבל לדעתי הוא עומד בכבוד עם קברנה איכותיים מטווח המחיר, כגון ברקן 720+, ירדן וזרעית.

מקלו דה גת נשאר רק הראל מרלו 2005, ממנו טעמתי את הלגימה האחרונה. לא נפתחו בקבוקים נוספים במקום אלו שנגמרו וחבל. אהבתי את היין יותר מהבציר הקודם, הוא מרוכז ועשיר, ובעל אופי אופייני ליקב, עם נגיעה מרירה-מתובלת שאני משער שכנראה מגיעה משימוש בחביות מיוחדות. כמו עוד כמה יקבים, גם כאן הייתה עליית מחירים לא קטנה בבציר האחרון, ולצערי קפיצת המחיר מ-90 ש"ח ל-105 ש"ח זה בדיוק מה שמרחיק אותי מלקנות אותו.

אצל אבידן היה לי העונג להכיר את הדור הצעיר למלאכה, שמזגה לי בחיוך את הבלנד שיראז-קברנה-פטיט סירה (75 ש"ח) שהיה נחמד, ידידותי, בסגנון פרי-בחזית ועם קווים דומים לבלנד האדום שטעמתי בסומלייה. משם קיבלתי טעימה מסתורית של השיראז רזרב 2005 שהיה עשיר, מלא, פירותי ומתובל. ממש יופי של שיראז, אבל במחיר של 130 ש"ח אפשר לקנות המון יינות – את חלקם אעדיף עליו.

הטון שמסיים את שתי הפסקאות האחרונות הוא סנונית שמבשרת על פוסט קרוב בנושא מחירים ועלייתם.