Posts Tagged ‘רון’

h1

הרמיטאז' – בחזרה לעמק

דצמבר 13, 2010

יממה בדיוק אחרי טעימה של עמק הרון, שעדיין הדהדה בפה ובראש הצטרפתי לקבוצה אחרת, הפעם בחדר הפרטי של הטרקלין. המקום מעוצב נעים, השירות היה יוצא מן הכלל (והיינו קהל לא פשוט), ומנת הדגל הידועה של נתחי סינטה נאים שמוגשים עם חלוק לוהט לצליה-עצמית ניפקה קבלות למוניטין הטוב שלה (108 ש"ח). כותרת הטעימה הייתה הרמיטאז'ים מתיישנים, וטעמנו מהם על כל הסקאלה שבין צעירים מידי לבין רגל בקבר. בנוסף, הטעימה סיפקה תמונה מעניינת שהתבססה בעיקר על ה-נגוסיאנט של האזור. ליינות:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 2003 – הבנתי שהיה שם חם עוד לפני שידעתי מה השנה, פירותי יחסית לסגנון, קצת ירקרקות ואלכוהול, בקטנה. צעיר, חומצי, מחוספס קצת ביובש, הרבה פרי עם קצת מרירות, סיום ארוך ויבש. מתרכך עם אוכל. בסה"כ יין עשיר ונעים אם כי קצת גס. בציר חדש עולה בשכונת ה-300-400 ש"ח, במחיר כזה הייתי הולך על בציר יותר מוצלח מ-2003.

החבוב שמע את ההערה האחרונה שלי, התעצבן וקרא בצרפתית כפרית משובשת לאחיו הגדול שיעשה עלי שרירים. האח הגיע, אבל על קלנועית, ופרק ממנה עם הליכון:

M. Chapoutier, La Sizaranne, Hermitage 1990 – הסריח לי את הכוס עד כדי חשד לפגם, אבל הסבלנות משתלמת ואחרי חצי שעה נחשף יין רך, עם אדמה ותיבול מזרחי, משלב שאריות של פרי עם חומציות עדינה. בסה"כ נעים מאוד, אבל אחרי שיאו. את הראשון הייתי מיישן עוד כמה שנים, ואת זה הייתי פותח לפני כמה שנים.

Jaboulet, La Chapelle, Hermitage 1988 – אולי תיאור הקלנועית/הליכון יותר מתאים דווקא כאן, או שאולי צריך להכניס דימויים קצת יותר מורבידיים. שאריות שניוניות באף, הפה כבר מפורק. אחרי השיא. כנראה שלפקק הבעייתי היה קשר לעניין (נרכש במכירה פומבית).

אחרי העניינים הגריאטריים על גבול הנקרופיליות האלה, היינות הבאים היו הפתעה הייתה נעימה מאוד. רשמי טעימה כפולים;

M. Chapoutier, Le Pavillon, Ermitage 1996, 1997 – איך אני דוחס שני יינות מעולים לפסקה אחת? בגלל הדמיון ביניהם. פרי נקי וברור, שוקולד מריר, תחושה מדהימה בפה, המרכיבים מחוברים בצורה מושלמת, עסיסית, טעימה, הכל בדיוק. בול. דווקא 96 יותר צעיר באופי, עם שמץ חספוס בסיום וחומציות מעט חדה יותר מאחיו. בציר 97 מוכן בדיוק, טיפה בשל יותר, משכר בהנאה ולא רוצים לעזוב אותו. אל תחכו איתו יותר, למרות שאפשר. חבל להסתכן ולפספס יין כזה למחוזות הקומפוט. ככה מבקבקים כיף.

h1

ארבעה, סירה אחת

דצמבר 12, 2010

"שב, תרגע" הוא אמר בקול יציב ובטוח. "אתה מדבר???" התפלצתי, אני הרי בלי טיפה אחת של יין בדם, אפילו לא שתיתי איזה יין לחימום… "תרגע, תישען לאחור, תן לי לדאוג לדם" הוא התעקש כשקירבתי שוב את האף לכוס. למרות המבטא הצרפתי – פרט שצריך להעלות חשד בקרב כל אדם שפוי – משהו בביטחון שלו חלחל לתוכי ונשענתי כמצוותו. עכשיו כבר פחות היה לי אכפת מהאנשים שבשולחן ופשוט תקעתי את הפנים בתוך הכוס, עיניים עצומות. "אתה מוכן לעבור לשלב הבא" הוא לחש אחרי פרק זמן לא ידוע של ניתוק מהסביבה, "אבל רגע!" ניסיתי למחות "יש פה עוד המון מה להריח, כל האדמה-הסירתית, הפטרייתית והמשכרת הזו, עוד לא ספגתי את הכל…", אבל הוא חזר על פסיקתו "אתה מוכן, חברים שלי מהשכונה מחכים בשולחן ליד". בפה גיליתי יין די הדוק, מלא יחסית לסגנון, עם חומציות טובה ותיבול זני, ארוך ומספק, ובעיקר – מאוד עקבי – מהאף ועד הסיום שנשאר דקות ארוכות בפה – היין משדר את אותו פרופיל לכל האורך. "שניה, לפני שנפרד רק תגיד מה שמך" לחשתי לו. enchanté, הוא אמר, JL Chave Selection, Farconnet, Hermitage 2001

הספצימנט ההרמיטאז'י המצוין הזה פתח טעימה קטנה אינטימית שערכה קבוצת חובבי יין בזינגר'ס בבורגתה – מקום רומנטי ונעים, שיכול להיות אחלה לוקיישן לדייט שקט. החבורה הקטנה כללה כמה מהאנשים המנוסים והותיקים בתחום בארץ, והוכיחה לי שוב שהידע והבקיאות הולכים לעתים תכופות עם צניעות ונועם. תודה על ההזמנה ועל ערב מעולה.

Laurent Charles Brotte, Hermitage 1999 – בקצרה – אפשר לעבור את השיא, ואפשר לעבור את השיא בחינניות. היין הזה הלך על האפשרות השניה, באלגנטיות ועדינות. רזה יחסית, בלי הרבה פרי, באף סימני בגרות עם ריחות שניוניים של עור וקצת קומפוטיות. היה עדיף לשתות אותו לפני שנתיים, אבל עדיין יש בו הרבה חן. au revoir, קשישא.

Paul Jaboulet, Les Jumelles, Cote Rotie 1997 – הצלע הנשית בחבורה העשירה אותנו שמשמעות השם הוא "משקפת". האף מריח כמו נתח בקר עסיסי, בדיוק בשניה ששמים אותו על מחבת לוהטת. הריח של הצליה אבל בעיקר הריח של הבשר הלא מבושל, עם מנה נדיבה של עישון בצד. בפה הוא פחות מרשים אחרי האף המסקרן, עם חומציות עדינה ויובש שכבר בדרך לעולם אחר. במפתיע, עם האוכל הוא השתפר משהו. אף מעניין מאוד, אבל בסה"כ כנראה אחרי השיא.

Rene Rostaing, Cote Rotie 1999 – בשביל יין כזה שווה לעזוב את המחקר באמצע שבוע מטורף, לנהוג עייף וסחוט לאזור המרכז ובחזרה. אתם יודעים מה? שווה גם לעשות את זה ברגל. אף מורכב ועשיר, עם עישון, אפר, בשר צלוי ורמזים של פרי. בפה הוא לא פחות ממדהים, חומציות מטורפת, יובש נעים, פרי, תיבול – לא צריך פרטים קטנים – הכל פשוט יושב כ"כ טוב אחד עם השני, בחבילה עסיסית, מחוברת, קוהרנטית, ארוכה. מה שהכי כיף ביין הזה הוא שאפשר להנות ממנו גם ברזולוציה של יין פשוט טעים לאללה, וגם ברזולוציה יותר עדינה, של יין בכלל לא "פשוט"; יין שמספר סיפור של מורכבות, אורך ואיזון מדהימים. חוויה.

h1

צרפת, בגובה הכיס

פברואר 21, 2009

ערב חורפי בקריות, שלושה סטודנטים, שני בקבוקים פשוטים, וגם פיצה לקראת הסוף.
אחרי הפוסט הביקורתי הקודם על יינות צרפת קיוויתי לתוצאות טובות יותר בתחום המחירים הנמוך. ערן שלף מהמקרר קוט דה רון ואני הבאתי בורגון – שניהם מיובאים ע"י שקד.

Domaine Pierre Usseglio Cote du Rhone Rouge 2006 ולצידו Louis Jadot Pinot Noir Bourgogne 2005 (שם מצחיק). הראשון בהיר, פירותי ועם גרניום שישר מזכיר לי גרנאש. השני קצת טחוב ואדמתי ועם שמץ של פרי. שניהם די קלים בפה ועם חמיצות גבוהה שדורשת אוכל.

שורה תחתונה? בתור הנציגים אולי הכי פחות מיוחסים של האזורים שלהם, אפשר לזקוף לזכותם אופי מקומי כלשהו. מצד שני, אף אחד לא יקרא להם יינות מעניינים, ואמנם המחירים שלהם (70-100 ש"ח) אמנם מצחיקים ביחס ליינות צרפתים ממוצעים, אבל במחירים כאלה אפשר למצוא יינות מעניינים יותר וטובים יותר – גם מקומיים וגם מיובאים.

סיכום: אם אתם לא חייבים את הכיתוב "צרפת" על היין שלכם, מדובר ביינות 'בסדר' אבל אפשר לבחור אחרים.

 

ובקפיצה חדה (או מעבר מתוכנן?) – ארוחת שישי, עם גולאש ביתי – חזרנו למדריד:  Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001 . בפעם האחרונה התלהבתי – הפעם התלהבתי עוד יותר. הטאנין התרכך קצת בחצי שנה שעברה ומתקבל יין מודרני, פירותי, עשיר ומלא. זה הכי הרבה יין שאפשר למצוא במחיר שלו. קניתי בסטופמרקט יגור ב-60 ש"ח, ואני הולך לחטוף משם עוד שני בקבוקים לפני שיגמרו. אפשר לשתות בכיף בשנה-שנתיים הקרובות, אולי יותר. הלוואי שאפשר היה למצוא כאלה יינות יינות ישראליים בכאלה מחירים. יבוא: וינו-לטינו

Puerta de Alcala Reserva