Posts Tagged ‘קריניאן’

h1

ויתקין, חדשות.

מרץ 24, 2009

השקות יינות חדשים, בהרבה יקבים נראית ככה:

מסעדה יוקרתית בת"א רבתי. עיתונאים בלבד. דיילות/דוגמניות. ארוחת שף שהותאמה במיוחד ליינות.  מארז יינות לעיתונאים בשביל לטעום בבית. הלקוחות שומעים על היינות החדשים מהעיתונות – או פשוט מוצאים אותם על המדף בחנות.

בויתקין לא ממש עושים דברים כמו יקבים אחרים – וככה זה גם נראה כשיוצאים יינות חדשים:

חברי מועדון הלקוחות מקבלים הזמנה לטעום עם הייננים את היין העתידי (והשתתפות סימלית בעלות הארוח). היקב משיק את היינות שלו בפני הלקוחות ולא בפני העיתונות. בנוסף אומרים ביקב: היינות שלנו נגמרים מהר מידי ואנחנו לא רוצים להעלות את המחירים שלהם – אז אנחנו מזמינים אתכם הלקוחות הקבועים לקנות אותם בקניה עתידית לפני שהם יוצאים לשוק, כדי שלא יווצר מצב שלא נשאר יין עבור הלקוחות שלנו*. המחירים בקניה הזו, אגב – מצחיקים.

יש לי הרבה מה להגיד על מה שמתואר בפסקה הראשונה – אבל אני לא רוצה לערבב את זה בפוסט של ויתקין וזה יעלה באחד הפוסטים המתוכננים הבאים. הבאתי את ההשוואה רק כדוגמה נוספת – כמה הדברים נראים אחרת ביקב הזה.

בפינת החדשות: כמות הייצור גדלה. ביקב הוציאו "בלנד על" – כרגע חסר שם והרכבו המיסתורי מבוסס על הזנים הקיימים ביקב. מהבציר הנוכחי חלק מהיינות משווקים גם במגנומים – במספרים מזעריים.

היינות – כולם צעירים מאוד, כולם עם מיצוי פרי וריכוז מרשימים, כמו שלמדנו לצפות מיינות היקב. קריניאן 2007 שומר על מסורת של בשלות פרי, שמשולב בצד שחור אספלטי-מתובל-קלוי, מתפתח בכוס וחושף קפה וקרמל ועוד הרבה. קצת מחוספס וקצת אלכוהולי – צריך מעט זמן להרגע ולהתאפס, אבל ניסיון עם בצירים קודמים הופך אותו למניה בטוחה מבחינתי. הקברנה פרנק 2007 מוחצן, מתובל-מפולפל ומעניין. הפייבוריט הקבוע שלי פטיט סירה 2007 מרוכז ודחוס אפילו ביחס ליינות היקב האחרים, עם הבשרניות שאני אוהב למצוא בזן, עם יובש מטורף (אבל לא חד או בוסרי), תבלינים, ומה לא. גוף, נפח, בעיטה, פרי. ערס מחונך, שרירן בחליפה. קשה להגיד בלי לטעום אותו ליד הבצירים הקודמים – אבל אפשר לכל הפחות לקבוע שהוא לא נופל מבציר 2005 (2006 יושק בשבת הבאה), ואני חושב שאולי הוא גם מתעלה עליו.

"בלנד העל" של היקב, מבציר 2006, 400 בקבוקים ממנו מוצעים למכירה בכ-165 ש"ח. פרי בחזית, יופי של מבנה וריכוז, שכבות של פרי דחוס שהזכירו לי במשהו בצירים ישנים יותר של האניגמה. אני מסכים עם הטענה שלטעום ממנו לצד היינות הצעירים מפחית ממנו במשהו. לא יודע – היין עצמו מעולה, אבל אני כ"כ אוהב את האחרים שאני לא רואה את עצמי קונה אותו במחיר כפול מהם.

בלי מילות סיכום גרנדיוזיות – אני מקווה שהיקב ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, כמו שהוא עושה, ובגישה שהוא עושה.

 

* כמובן שבקניה עתידית יש יתרונות כלכליים ברורים ליקב ואני לא טוען שזה השיקול היחיד. מכיוון שהיינות לא נשארים להעלות אבק על המדפים, ושההנחה על הקניה הזו היא משמעותית – זה לא מפחית מנכונות הטענה לעיל.

ויתקין

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

יריד יינות ישראל ה-11

אוקטובר 19, 2007

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות – לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

יריד יינות ישראל ה-11

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות – למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה"ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן – האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן – רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל – יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה – זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ' המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע"י השפעה עדינה של עץ – לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש"ח הופך את שני היינות לנגישים יותר – ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) – פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא 'הר חרמון' (וד"ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים – יופי של מרלו.

 יקב הר חברון ביריד יינות ישראל

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש"ח ל-500 מ"ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות – מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

h1

אירוע בויתקין

אוגוסט 26, 2007

הרבה מילים הולכות להיכתב ברשת על אירוע תחילת בציר 2007 ביקב ויתקין שנערך במוצ"ש האחרון. אתחיל דווקא מהסיכום: "תגיד שזה לא יקב הבוטיק הכי מעניין שראית בארץ", נשאלתי – והסכמתי. לא טעמתי יין שגרתי אחד אתמול. עוד נקודה חשובה – אחד היקבים הכי נטולי-פוזה שראיתי: אין 'סדרות על', אין אירועים פומפוזיים ויחסי ציבור משומנים – אלא משאירים ליין את הבמה. כפועל יוצא של הצניעות הזו, מדובר גם באחד מיקבי הבוטיק שמתומחרים הכי נמוך בארץ, ולמעט היין המחוזק שלהם – תקבלו עודף ממאה שקל על כל הבקבוקים, ועל חלק גם עודף משישים שקל (זאת בניגוד ליקבים שבמאה שקלים אי אפשר אפילו לקנות יין אחד). היו יינות שאהבתי יותר והיו יינות שאהבתי פחות, אבל באף אחד מהם לא הרגשתי שהתמחור לא סביר. ולפני שאכתוב על חלק מהיינות, אני רוצה להמליץ על שמן זית ממשק ארנס, ארומטי וטעים, שהוגש באירוע. וליינות…

לבנים

ריזלינג 2006 – חמצמץ, חד, מינרלי, עם פרי הדר ברקע. נחמד ושונה. לא דומה בכלל לריזלינג 2004, ולא מותיר לי ברירה אלא להסיק שהבקבוק שטעמתי אז כנראה סוטה מהכלל, או ששנתיים-שלוש יישון גורמות לו להפוך חברבורותיו. שווה בדיקה. מחיר 75 ש"ח (אני מציין מחירי מחירון).

מסע ישראלי לבן 2006 – אף פירותי ופרחוני, עם תפוחים ירוקים, אננס, ועוד פרי טרופי שלא זיהיתי, חמצמץ ומרענן בפה, קל, נגיש וכיפי. מזכיר במשהו באף את ירדן גוורץ. 60 ש"ח, קניה טובה.

אדומים

פינו נואר 2005 – פרי עדין ובשל באף עם נגיעה של פטריות וירקרקות קלה, גוף קל יחסית, ויובש במידה. במידה מסוימת מראה מאפיינים של הזן. 75 ש"ח.

קריניאן 2005 – גם במזיגה מבקבוק שרק נפתח – פצצה של ריחות שוצפת עוד לפני שמתקרבים לכוס, פרי פרי ועוד פרי, שזיפים, פירות יער ועוד. צבע שחור אטום לבורדו בשוליים, לצד הפרי יש גם רמז אדמתיות וקליה. גוף בינוני-מלא, טאנין ויובש במידה לצד פרי בשל ומתקתק, עשיר ומרוכז, סיום בינוני פירותי שנותן ביטוי לעוד קצת יובש. אחד היינות הישראליים הכי טובים שטעמתי, ומבחינתי כוכב הערב. 90 ש"ח. שווה.

עתידיים

קברנה פרנק 2005 – שחור אטום לאדום עז, באף ירקרקות אופיינית לזן עם פרי, תבלינים ומעט חבית. גוף מלא, המון טאנין ויובש והפרי עדיין לא נכנס להילוך. תיבול נעים ועוד השפעת עץ קלה, סיום ארוך, מתובל ויבש. לתת לו עוד שנה בבקבוק ולהנות.

פטיט סירה 2005 – שחור אטום לסגול בשוליים, באף פרי יער ותבלין, גם כאן הטאנין והיובש עדיין נותנים את הטון ולצידם פרי מרוכז ודחוס עם עוד תבלין, שממשיך לסיום ארוך ויבש. מזכיר במשהו את הפטיט סירה של כרמל. יין טוב ומעניין, שווה לחכות איתו ולעקוב.

קינוחים

בציר מאוחר 2005 – צבע זהב עשיר, באף המון פרי ופריחה. גוף מלא, מתיקות לא מוגזמת, מאוזנת יפה בחמיצות עדינה ואפילו נגיעה מרירה מאוד קלה. סיום בינוני-קצר ופירותי. זהב בבקבוק. 90 ש"ח (לחצי בקבוק), קניתי. בניגוד לחלק מהיינות האחרים מהסגנון, כאן המתיקות במידה סבירה ויש גם דברים שמאזנים אותה. מצוין.

מחוזק NV – אדום כהה, פרי בשל, גוף מלא, פרי מתוק, קליה, קרמל, ורמז קל מאוד למרירות, סיום בינוני ומתוק. היין עשוי טוב וטעים, מזכיר במשהו את המחוזק של הר אודם, אבל לטעמי פחות מעניין ממחוזקים אחרים שטעמתי, ובפרט חסרו לי התיבול והחריפות האופיינים לסגנון. 120 ש"ח.

h1

שניים מהסדרה האזורית של כרמל

דצמבר 28, 2006

כרמל הסדרה האזורית קברנה סוביניון גליל עליון 2004

סגול שקוף למחצה, באף פריחה, פרי שחור, גוף בינוני ועגול, שזיפים. סיומת קצרה-בינונית

קברנה נחמד ופירותי, שבעים ושניים ש"ח

כרמל הסדרה האזורית זכרון יעקב קריניאן 2004

אטום-שחור במרכז, סגול בקצוות, אף מרוכז ודחוס, פטל, פריחה. גוף בינוני מלא, דחוס, טאנין מחודד מאוזן בפרי חזק, סיומת בינונית, חמוצה ופירותית

יין מלא ומרוכז, בעל עוצמה. לא שגרתי בנוף המקומי. בחמישים ושמונה שקלים התמורה לא רעה

כרמל הסדרה האזורית קברנה סוביניון גליל עליון   כרמל הסדרה האזורית קריניאן זכרון יעקב