Posts Tagged ‘קניה טובה’

h1

Buy, open, drink. Repeat as necessary.

יוני 13, 2009

טוב, כנראה שעבור כל מי שקורא במקומות כמו זה – אני מציין את המובן מאליו. אבל בכל זאת – אני כותב כאן על דברים שאני שותה – ולא יתכן שאזניח את הבקבוק שקניתי הכי הרבה פעמים מאז שהתחיל להתחמם בחוץ. 750 מ"ל של כיף צהבהב בבקבוק שיש רק נקודה רעה אחת לזכותו: הוא נגמר מהר מידי – ועל כך יעיד סל המחזור שלי. בין אם האורחים שלכם שתייני יין רציניים ובין אם קנייני 4 ב-100 – היין הזה מבטיח לכולם חיוך מטומטם.

אני אפילו לא יודע אם לסווג אותו כיין או כשתיה קלה – אבל למי אכפת? אפשר לגמור בקבוק בזמן שמכינים ארוחה ולקרוא לו אפרטיף. אפשר לשדך אותו לפאר הקולינריה כמו חביתה וקוטג'. בפיקניק. בכל מקום. בכלל, הוא לא דורש הרבה בשביל לעשות מצב רוח טוב ומתוק על הלב.

הרוחות ברמה נושבות להעלאת מחירי היין, והיקב טוען שהתמחור המקורי שלו לא שיקף את מה שהוא שווה. האמת? נכון. בסיבוב הבא בסופרמרקט, חפשו אותו בין ערמות הזבל שעל מדפי היין – היום קניתי שלישיה במאה.

רמת הגולן - גולן מוסקטו 2008

ונ.ב. קטן לסיום – גם בדלתון עושים מוסקטו חביב, בסגנון דומה. קשה יחסית למצוא אותו בחנוית ועולה כמה שקלים יותר. אם תמצאו – תנו לו ניסיון.

h1

(עוד) יין לאמצע השבוע

מרץ 25, 2009

צבע סגול בהיר ואטום, פרי יער עדין, קפה שמורגש היטב, משהו קלוי, אדמה. גוף בינוני, יובש עדין, פרי טוב וחומציות נעימה. סיום פירותי וחמצמץ. יין מצויין לאוכל, מאוזן – ואפשר ישר לזהות שזה לא משהו מקומי ולא משהו שגרתי.

כבר שתיתי את היין בטעימה הפורטוגזית – Casa Santos Lima, Quinta de Bons-Ventos, Tinto 2007 – קראתי עכשיו שוב את מה שכתבתי עליו ונראה שזה די עקבי.

בגלל העובדה שהחנות והיבואן (ספשל רזרב) הם יישות אחת – המחיר שלו הוא 45 ש"ח, וזו מציאה בעיני. דרך יבואן כנראה שהמחיר לצרכן היה 65+ ש"ח, וגם במחיר כזה הוא מצדיק קניה לדעתי – לפחות לבדיקה.

אני פותח קטגוריה חדשה בבלוג – "יין לאמצע השבוע" – בדיוק ליינות כאלה שאפשר להנות מהם לצד סיר פסטה בלי לחשוב פעמיים.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

צרפת, בגובה הכיס

פברואר 21, 2009

ערב חורפי בקריות, שלושה סטודנטים, שני בקבוקים פשוטים, וגם פיצה לקראת הסוף.
אחרי הפוסט הביקורתי הקודם על יינות צרפת קיוויתי לתוצאות טובות יותר בתחום המחירים הנמוך. ערן שלף מהמקרר קוט דה רון ואני הבאתי בורגון – שניהם מיובאים ע"י שקד.

Domaine Pierre Usseglio Cote du Rhone Rouge 2006 ולצידו Louis Jadot Pinot Noir Bourgogne 2005 (שם מצחיק). הראשון בהיר, פירותי ועם גרניום שישר מזכיר לי גרנאש. השני קצת טחוב ואדמתי ועם שמץ של פרי. שניהם די קלים בפה ועם חמיצות גבוהה שדורשת אוכל.

שורה תחתונה? בתור הנציגים אולי הכי פחות מיוחסים של האזורים שלהם, אפשר לזקוף לזכותם אופי מקומי כלשהו. מצד שני, אף אחד לא יקרא להם יינות מעניינים, ואמנם המחירים שלהם (70-100 ש"ח) אמנם מצחיקים ביחס ליינות צרפתים ממוצעים, אבל במחירים כאלה אפשר למצוא יינות מעניינים יותר וטובים יותר – גם מקומיים וגם מיובאים.

סיכום: אם אתם לא חייבים את הכיתוב "צרפת" על היין שלכם, מדובר ביינות 'בסדר' אבל אפשר לבחור אחרים.

 

ובקפיצה חדה (או מעבר מתוכנן?) – ארוחת שישי, עם גולאש ביתי – חזרנו למדריד:  Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001 . בפעם האחרונה התלהבתי – הפעם התלהבתי עוד יותר. הטאנין התרכך קצת בחצי שנה שעברה ומתקבל יין מודרני, פירותי, עשיר ומלא. זה הכי הרבה יין שאפשר למצוא במחיר שלו. קניתי בסטופמרקט יגור ב-60 ש"ח, ואני הולך לחטוף משם עוד שני בקבוקים לפני שיגמרו. אפשר לשתות בכיף בשנה-שנתיים הקרובות, אולי יותר. הלוואי שאפשר היה למצוא כאלה יינות יינות ישראליים בכאלה מחירים. יבוא: וינו-לטינו

Puerta de Alcala Reserva

h1

לפעמים סובארו עוקפת בסיבוב

דצמבר 5, 2008

התכנסנו שלושה חברים בדירה שכבר שכחה מזמן את הארגזים. אחרי התלבטות קצרה מול המדף (מקרר היין בדרך!) נבחר oddball איטלקי. ברברה כבר טעמתי, גם ברברה איטלקית – אבל ברברה מבעבעת (frizzante) עדיין לא. לבקבוק אין צוואר מחוזק כמו במבעבעים אחרים, אבל לפקק צורה קונית שנמצאת באמצע הדרך בין יין רגיל לבין מבעבע.

Barbera La Monella del Monferrato 2007– עם כזה שם סקסי, וענב שבא מאיפה שיודעים לגדל אותו – כמה אפשר כבר לטעות? מסתבר שכן. צבע אדום בהיר יפה, אף רענן ופירותי עם פרחוניות אופיינית, בפה קל גוף, קצת פרי, ובעבוע 'רזה' שמזכיר את המוסקטו של רמה"ג, ואז, כמו סודה – בסיום הבעבוע מייבש את הלשון ומשאיר מרירות עצבנית בפה. שלוק אחד, עוד אחד, כמה דקות בכוס, עוד בדיקה – והופ הכוסות רוקנו לכיור. מעניין בתיאוריה, בפרקטיקה – לא טעים. חזרתי אליו בסוף הערב והוא היה פחות טוב מאשר בהתחלה. הלאה.

Tedeschi, San Rocco, Valpolichella Superiore, Ripasso 2005 – לא התחברתי ליין. מעל מעט הפרי שהוא שחרר התבלט עץ ומשהו מעופש ולא נעים. בפה שוב המרירות נתנה את הטון. אחרי חצי שעה בכוס הוא שחרר קצת פרי, אבל עדיין הריח המעופש לא הרפה. יכול להיות שמדובר בפגם שאני עדיין לא מכיר ביין. מיובא ע"י שקד, מחיר – כמאה ש"ח.

טדסקי סאן רוקו, וברברה איטלקית מבעבעת קלות 

פתאום נזכרתי שאני בפיגור של פוסט. אתמול לארוחת ערב שתינו שליש בקבוק שהיה די מוצלח אבל העייפות גרמה לי לשאוב אותו ולהחזיר למקרר. משאבת הוואקום עשתה עבודה טובה והוא נשמר במצב כמעט זהה.

סגל מרום גליל, סינגל קברנה סוביניון 2005 – אדום בהיר קצת שקוף, רענן ומזמין באף, עם פרי אדום לא בשל מידי, רמיזות של חבית ואקליפטוס ונגיעה ירוקה עדינה. קל-בינוני, חמצמץ, פירותי במידה, יובש טוב, סיום פירותי. אחלה! מלבד האופי הזני היין מציג איזון טוב שמצליח להתגבר על האקלים שלנו ולא נופל תהומות בשלות היתר או ירקרקות היתר. כמו קיאנטי פשוט – יין אוכל טוב, חמצמץ, קל ונטול יומרות. ב-40 ש"ח – קניה מצויינת.

סגל מרום גליל, סינגל קברנה סוביניון

h1

ישמח לבב

נובמבר 21, 2008

הכוחות האחרונים של סוף יום ארוך של סוף שבוע ארוך הושקעו בבישול בארוחה פשוטה. כוס עם נוזל אדמדם שמבשם לי את המטבח בזמן הבישול – יכולה להכניס את כל העניין לפרספקטיבה הרבה יותר חיובית. בשביל זה בעצם יש יין, לא?

ארטדי אטרזורי 2006 – אדום בהיר, קל, פרי רענן, חמיצות ערה. טעים. מראה שאפשר למצוא ספרדיים צעירים שאינם עמוסי עץ. מזכיר למה ספרד עושה בית ספר להרבה מדינות בנושא התמורה למחיר. לא סובל מבשלות יתר של אוסטרליים-אמריקאים פשוטים, לא סובל מחמיצות מוגזמת של קיאנטי פשוטים. לפתוח ליד אוכל ולהנות. האחים שקד סוחבים אותו כל הדרך מ-Navarra בשבילנו ב-55 ש"ח (לפני הנחות), וכמו שכבר כתבתי – מציאה.

דווקא בגלל הקונטקסט הסחוט הארוחה הרגישה כמו גורמה והיין… טוב, הוא היה סבבה מלכתחילה.

Artadi Artazuri

מלבד הארוחה, מתבשלים גם פוסט(ים) של חוויות, תמונות ויינות מסומלייה, שכוללים גם פגישה סקוטית מפתיעה ועמוסת כבול.