Posts Tagged ‘קניה טובה’

h1

קאלט נולד

נובמבר 28, 2010

טלפון לא מוכר באחד מימי השרב המטורף של לפני חודש-חודשיים. "אני אצלך בבית, צריך לתת לך בקבוק" – מי? מה? איפה? אין לשליח מושג, וגם לא עניין אותו שאני בעבודה, כמו רוב האנשים בשעות הבוקר המאוחרות. ניסיתי להסביר לו שישאיר את זה במקום מוצל אבל זה לא עבד כ"כ והבקבוק חיכה בחמסין כל היום. הייתה לי דילמה – הוא לא היה פגום – אבל הוא גם לא היה מה שיין כזה צריך להיות. בסה"כ היה בו הרבה פרי והרבה עץ – בלי שהם דיברו יותר מידי אחד עם השני. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

"הבציר הזה משקף את ליבו ונשמתו של יקב עגור", כותב שוקי ישוב בדף המצורף, במכתב מרגש שגירש את הציניות שאופיינית לי. תחושת הבטן שלי אמרה לי שמה שטעמתי לא מייצג את היין, ושמתי את היד על בקבוק אחר. הבטן צדקה הפעם.

עגור שמירה מיוחדת 2008 – יין שסובב סביב טהרת הפרי, רענן ועשיר – המון פרי אבל לא יותר מידי, עם מאפיינים בולטים של הקברנה שמהווה את עמוד השדרה שלו. החומציות כ"כ שופעת שהיא מזכירה לי במשהו סופר-טוסקנים, והיא מצטרפת לפרי העשיר ולטאנין הבשל ויוצרת מרקם חלק ורך ליין ואיזון טוב מאוד. לקראת הסוף הטאנין מרים את הראש ומזכיר לנו שעוד שנתיים בבקבוק ירככו גם את הפינה הזו.

 צילום יח"צ: אופיר גרדי

נעזוב שניה את התיאורים הטכניים: לפעמים ערב מוצלח יכול להרים את ההנאה שלנו מהיין. הפעם זה היה להיפך – שני חובבי יין פותחים בקבוק בערב סתמי ומפוהק – והיין היה זה שהרים את הערב. זה יין מהסוג שנשאר לי בפה כל הדרך הביתה, ונשאר בראש גם בערב למחרת. כמו שכתבתי, הוא נותן המון – אבל לא יותר מידי, וזה מה שמיוחד בו. המון פרי – אבל בלי בשלות ומתיקות, המון יובש – אבל מהסוג הרך, הרבה ריכוז וטעם – אבל בלי להיות כבד ושמנוני. איזון, חוויה.

בלי להתפייט יותר מידי – זה אחד היינות המקומיים הכי טובים ששתיתי בשנים האחרונות. בספר שלי – זה צריך להיות יין קאלט מקומי – לא פחות. לא בטוח שהבקבוק מספיק כבד והתווית מספיק נוצצת בשביל לעמוד באותה שורה עם כמה יינות "על", אבל השמירה המיוחדת הוא באמת כזה, ביין – ולא במיתוג. כל זה עוד לפני שהגענו לשורה התחתונה – 115 ש"ח. מלבד האיכות האבסולוטית של היין, אני חושב שבמחיר הזה כמעט ואין לו תחרות, אבל לתשומת ליבכם – המחיר הזה לא ישאר הרבה זמן בעקבות מדלית זהב טריה בטרה-וינו וכמות של 6,500 בקבוקים בלבד. זה מביא אותי לסיום – מסקנות אישיות מהטעימה: (1) לקנות עוד (2) לבדוק את הקסם 2008 שזכה במקום הראשון בטעימה של יינות מהז'אנר שלו ב"על השולחן" ו-(3) לבקר ביקב ולראות איך נעשה הקסם הזה. אמשיך לעדכן.

h1

קצרצר, יין קטן גדול

נובמבר 14, 2010

יין פירותי וכיפי, עם דובדבנים ופלפל לבן, פירותי, מתובל-מעקצץ ועם חומציות טובה. עזבו דיבורים גבוהים – קחו בקבוק ב-35 ש"ח ותנו לו ניסיון ליד ארוחה סתמית של אמצע השבוע, פיצה או כל מה שעולה על רוחכם וצלחתכם. כיפי ולא שגרתי ביחס לסקאלת המחיר, ואפילו אפשר לקבל גם שלוק של אופי זני. חיזוק צ'ילאני לארסנל של שקד- ששמעתי עליו בעיקר מחמאות, על כל הסדרות.

אה, כן – מלבק 2008 של יקב מונטס. כשאתם הולכים לקנות – קנו לי עוד בבקשה.

h1

סוביניון קטן

יולי 25, 2010

ביריד היין והגבינות החיפאי שנערך לפני חודש, הצטיידתי בארגז יינות פשוטים של תשבי לעצמי ולמשפחה. פעם סדרות הביניים של היקב התחלקו לויניארדס העממית יותר ולאסטייט הגבוהה יותר. לא מצאתי אזכור לשם הסדרה על הבקבוק, אבל אהבתי את התוויות הלבנות, הנקיות והצנועות. לפי התמחור, 30-40 ש"ח אני מניח שזה הויניארדס. הקברנה סוביניון 2009 לא הצדיק פוסט בפני עצמו – בסה"כ הוא היה די ירוק וקצת אלכוהולי, אבל הוא בהחלט בשורה פירותית מרעננת בטווח המחיר שלו. התגובה סביב השולחן המשפחתי הייתה "תרשום לך את הבקבוק". רשמתי. לקרר מעט ולהגיש עם אוכל. חבל שלא רואים אותו על מדפי הסופר.

אומרים שהרבה יותר קשה לעשות יין לבן – אי אפשר לכסות על פגמים באמצעות שטיקים. תוספת שלי: הכי קשה לעשות יין זול, שיהיה כיף לשתות. גולן תשבי עשה עבודה טובה לדעתי בשני הפרמטרים ביין הבא:

תשבי סוביניון בלאן 2009 – פירותי ובשל לכל האורך, שילוב של הדרים עם משהו יותר טרופי. המתיקות של הפרי מאוזנת בחומציות רעננה שמגלה יין ידידותי ונעים – עם אוכל או לבד. שאריות המתיקות מתקבלות בברכה עם נדוניה חיובית ונדירה של 12% אלכוהול, ואני מהמר על תסיסה קרה של פרי שנבצר בטווח העדין שבין הבשלת הטעמים לשימור החומצה. הדבר היחיד שהיה לי חסר בשני היינות זה פקק הברגה, אבל זה בטח לא משפיע לרעה על היין הכיפי הזה.

צא וקנה, ואולי תגלה סוביניון בלאן פירותי ורענן מהסגנון של גמלא. שורה תחתונה אישית: לקנות עוד

h1

רקנאטי, revisited

מרץ 11, 2010

לטעום יין בהדרכת היינן בביקור ביקב זה לא כמו לשבת על בקבוק בבית במשך ערב שלם. יכולות להיות הפתעות לשני הכיוונים. אחד הדברים שסיקרן אותי לבדוק מחדש היה המרלו מסדרת רקנאטי שהיה אחד מהפתעות הביקור ביקב. בהמלצת אלי רבן, יקיר הבלוג, הוספתי לקניה גם את הקברנה מאותה סדרה, שבעברו כמה בצירים שאהבתי.

רקנאטי קברנה 2008 – נפתח לצד רצועות בקר מוקפצות על אורז. בובה. כיפי. פירותי במידה, אופי "סגול" של קברנה.
רקנאטי מרלו 2008 – נפתח עם פסטה ברוטב עגבניות. עוד יותר בובה. עדין יחסית, אופי "אדום", מבושם, חומציות טובה, גוף קל יחסית. טעים, ידידותי וזורם.

הקברנה יותר מוצק יבש, ויותר רוצה אוכל לידו – בעוד שהמרלו יעשה חיל ליד אוכל לא כבד, וגם בפני עצמו. יש קריטריון מאוד פשוט אבל חשוב עבור יינות של אמצע השבוע: טעים. המבחן גם הוא פשוט: כמה מהר מתרוקן הבקבוק. בשני הפרמטרים האלה היינות עשו עבודה טובה מאוד, והפכו ארוחות סתמיות של אמצע השבוע לערב של כיף. אם זו לא סיבה ליין – אני לא יודע מה כן…

אה, מחירים: עודף ממאה על זוג בקבוקים.

h1

Don't think twice

אוקטובר 5, 2009

שוב הגיעה העונה, ואיתה פסטיבל הסרטים בחיפה שמביא לכאן אפילו תל-אביבים, רחמנא לצלן (חלקם אף מצוידים בדרכונים). על אותו דשא מפעם שעברה הופיע יקיר הבלוג – רוני פיטרסון שזנח חלק מהדיסטורשן ונתן כבוד לבוב דילן בהופעה משובחת.

עצירת ביניים בספשל רזרב שנמצאת ממול דאגה להצטיידות בבקבוק וכוסות – גם הפעם משהו פשוט ובלי להתפלסף. הבלוק באסטר של Concha y Toro, שוויין-ספקטייטור כינו בעבר Best Value on the Planet ממשיך לעשות עבודה טובה. מודל 2007, קברנה סוביניון Casillero del Diablo – כיכר השטן. ידידותי ונעים, מציע חבילה בשלה אבל לא מיץ פירות – עם בדיוק מספיק תיבול ויובש בשביל להחזיק את הפרי. כיף לשתיה ונגמר מהר מידי. ב-39 שקל אין מה להתלבט, מלבד כמה בקבוקים לקנות.

 אז אם אתם באזור לסרט או להופעה, מומלץ לחצות את הכביש ולהצטייד במשהו טעים

h1

היראון השני

ספטמבר 4, 2009

כל מי שטעם כמה יינות מקומיים יודע להגיד שיראון הוא יין מצויין שגם מהווה benchmark לתמורה למחיר. אני גם מניח שאני לא חובב היין היחיד שמקדיש יותר ממדף אחד במקרר לבקבוקים כאלה. חובבי יין גם לא יערערו על הקביעה שכמעט כל יין שיוצא עם תווית של הרי גליל הוא טוב מאוד במחיר שלו. למרות כל התשבוחות האלה, איכשהו, היראון השני נדחק הצידה. אמנם הוא לא  מתיישן כמו אחיו הותיק יותר, ונכון – בטווח המחירים שלו מוכרים יותר קברנה מכל שאר הזנים ביחד – אבל לגימה קטנה, וכל זה לא ממש מעניין. יכול להיות שהיציאה של המירון החדש, המבוסס ברובו על סירה לא מסמן טובות ליראון סירה?

Galil_mountain-Yiron_Syrah

הרי גליל יראון סירה 2005 – צבע שחור-סגול מדהים ומהפנט, האף נוטף פרי סגול ממוקד ונקי שמריחים מהקצה השני של החדר – כל זה בלי להיות בשל מידי. כשמצליחים להתרכז בו שוב אחרי העושר הזה, מגלים גם קצת פלפל שחור, קקאו, ועם הזמן בכוס הוא חושף גם בשרניות אופיינית לזן. בפה גוף מלא עם מרקם נעים, פרי מרוכז היטב, יובש מלטף וחומציות עדינה, נגיעות עדינות של תיבול מהחבית שלא מרגישים כמעט. סיום ארוך ופירותי.

יין מהפנט, עשיר, מלטף, מצליח לשלב פרי עשיר ולהמנע ממלכודת של בשלות יתר וגליצריניות. אמנם אנחנו אוהבים ליישן יין, אבל כמה יינות מהרמה הזו מוכנים לשתיה כבר עם היציאה לשוק? תנו לו ניסיון, ואז כמוני – לכו לקנות עוד. יין מעולה, כל מילה נוספת מיותרת.

h1

הפתעה פשוטה

אוגוסט 26, 2009

רק עכשיו כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט נזכרתי שזה היין שפתח את הבלוג. וואלה, כמעט שלוש שנים מהפוסט הראשון – אז בציר 2005. התקדמנו קצת מאז. חסל נוסטלגיה וקדימה לעבודה

גמלא סוביניון בלאן 2008 – נקי, פירותי, אשכולית ופרי טרופי, חומציות, ריכוז, פרי מעט מתקתק לכל האורך. כל לגימה הודפת מעט את החום שבחוץ, ולמרות הבשלות הטובה של הטעמים – אחוז האלכוהול נשאר שפוי (13%). ב-30 ש"ח – מה צריך יותר מזה לאמצע השבוע בקיץ? יין כיפי שנגמר מהר מידי, תמורה מעולה למחיר מצחיק.

מהבציר ההוא לא כ"כ התלהבתי. הטעם שלי השתנה? היין השתפר? לא ברור. מה שברור זה שאני הולך לקנות עוד, ולצרף גם את האח מסדרת ירדן שאף הוא לא הרשים אותי כשעוד הייתי בשא"ש. טוב, בכל זאת מאז אני (קצת) פחות אלרגי לחבית בלבנים שלי.

h1

Buy, open, drink. Repeat as necessary.

יוני 13, 2009

טוב, כנראה שעבור כל מי שקורא במקומות כמו זה – אני מציין את המובן מאליו. אבל בכל זאת – אני כותב כאן על דברים שאני שותה – ולא יתכן שאזניח את הבקבוק שקניתי הכי הרבה פעמים מאז שהתחיל להתחמם בחוץ. 750 מ"ל של כיף צהבהב בבקבוק שיש רק נקודה רעה אחת לזכותו: הוא נגמר מהר מידי – ועל כך יעיד סל המחזור שלי. בין אם האורחים שלכם שתייני יין רציניים ובין אם קנייני 4 ב-100 – היין הזה מבטיח לכולם חיוך מטומטם.

אני אפילו לא יודע אם לסווג אותו כיין או כשתיה קלה – אבל למי אכפת? אפשר לגמור בקבוק בזמן שמכינים ארוחה ולקרוא לו אפרטיף. אפשר לשדך אותו לפאר הקולינריה כמו חביתה וקוטג'. בפיקניק. בכל מקום. בכלל, הוא לא דורש הרבה בשביל לעשות מצב רוח טוב ומתוק על הלב.

הרוחות ברמה נושבות להעלאת מחירי היין, והיקב טוען שהתמחור המקורי שלו לא שיקף את מה שהוא שווה. האמת? נכון. בסיבוב הבא בסופרמרקט, חפשו אותו בין ערמות הזבל שעל מדפי היין – היום קניתי שלישיה במאה.

רמת הגולן - גולן מוסקטו 2008

ונ.ב. קטן לסיום – גם בדלתון עושים מוסקטו חביב, בסגנון דומה. קשה יחסית למצוא אותו בחנוית ועולה כמה שקלים יותר. אם תמצאו – תנו לו ניסיון.

h1

(עוד) יין לאמצע השבוע

מרץ 25, 2009

צבע סגול בהיר ואטום, פרי יער עדין, קפה שמורגש היטב, משהו קלוי, אדמה. גוף בינוני, יובש עדין, פרי טוב וחומציות נעימה. סיום פירותי וחמצמץ. יין מצויין לאוכל, מאוזן – ואפשר ישר לזהות שזה לא משהו מקומי ולא משהו שגרתי.

כבר שתיתי את היין בטעימה הפורטוגזית – Casa Santos Lima, Quinta de Bons-Ventos, Tinto 2007 – קראתי עכשיו שוב את מה שכתבתי עליו ונראה שזה די עקבי.

בגלל העובדה שהחנות והיבואן (ספשל רזרב) הם יישות אחת – המחיר שלו הוא 45 ש"ח, וזו מציאה בעיני. דרך יבואן כנראה שהמחיר לצרכן היה 65+ ש"ח, וגם במחיר כזה הוא מצדיק קניה לדעתי – לפחות לבדיקה.

אני פותח קטגוריה חדשה בבלוג – "יין לאמצע השבוע" – בדיוק ליינות כאלה שאפשר להנות מהם לצד סיר פסטה בלי לחשוב פעמיים.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003