Posts Tagged ‘קליפורניה’

h1

אמריקה ביקב צרעה

יוני 4, 2010

צומת אשתאול, רמות רזיאל, צובה, בר גיורא. הרבה שלטים עם שמות מוכרים לחובבי יין – מעטרים את דרך היין שלנו – לשניה הזכירה לי את הכביש עתיר-היקבים בסנט הלנה שבנאפה. הריכוז הזה נמצא מרחק מגוחך של 20 דקות נסיעה ממדינת ת"א, וכמעט מפתיע לראות כמה הכל קרוב להכל באזור. על האזור והשיתוף בסביבה הזו אוסיף עוד אחרי ביקור מתוכנן ביקב צרעה.

אם כבר נאפה, ערן פיק שתדרך אותי לטיול הקליפורני – הזמין אותי להצטרף לפורום מלצרי היין הירושלמים בטעימת ארצות הברית. טעמנו מיקס של זנים, טווחי מחיר וסגנונות, כמו שאפשר לראות בדוגמאות:

Domaine St. Michelle, Blanc de Noirs – מבעבע קל, פרחוני מאוד, פירותי, חומציות נעימה עם פרי מתקתק, בועות עדינות. מרענן וכיפי (הכרם, 65 ש"ח)

Eroica Riesling 2007 – פרי שיתוף הפעולה של לוסן ושאטו סיינט מישל, מינרלי מאוד באף עם רמז קל לנפט. עד כאן סבבה, ואז בפה מוצאים יין פירותי, בשל ומתקתק, בלי חומצה שתחזיק את העניין. האף של היין מעניין, הפה מתוק ולא מאוזן לטעמי – ואין קשר בין האף לפה, סכיזופרניה קלה (הכרם, 130 ש"ח). דווקא בציר 2005 שטעמתי לפני שנתיים הראה יותר חיבור בין האף לפה, ולא כלל את המתיקות והפרי שהיו ב-2007.

Columbia Crest Grand Estate Chardonnay 2008 – פרחוני, טרופי, בשל בטירוף, מתוק באף ובפה, חמאתי ושמנמן. סוכריה אמריקאית אופיינית שמי שלא שותה יין יאהב בקלות. הפרחה של הכיתה ששמה הרבה יותר מידי בושם ומדברת בצעקות (הכרם, 60 ש"ח).

Apogee 2005 – אדמתי מאוד, פרי עדין, קצת ירקרק ואלכוהולי. חומציות טובה ולצידה מרירות ניכרת, עם סיום ארוך, מריר-מתובל. לזכותו – בשלות נמוכה, לחובתו – פנולים לא בשלים. יכול להיות שלא הבנתי את היין ואת הסגנון, אבל לא נהניתי לשתות אותו (הכרם, 300 ש"ח).

Duckhorn, Napa Valley Merlot 2007 – אף נקי, פירותי ופרחוני, משלב חומציות נעימה עם פרי. יין קליל שסובב סביב הפרי ומוציא גם קצת אופי מהזן. כיפי, מתאים לאוכל או לבד (לא מיובא).

Columbia Crest Merlot Reserve 2004 – יין פירותי ונחמד, פחות רענן וקל מהקודם, יותר יובש ותבלינים. פחות מרלו – יותר חבית. חביב ליד המבורגר, לא הרבה מעבר. במחיר שלו הייתי הולך על משהו אחר כנראה (הכרם, 135 ש"ח).

Joseph Phelps Cabernet Sauvignon Napa Valley 2006 – פרי טוב ועשיר עם שכבות של תיבול עדין, הדוק, חומצי, יובש מעט נוקשה והרבה פרי וטוב. קברנה קליפורני מלוטש ומרוכז שאפשר להנות ממנו כבר עכשיו אבל כמה שנים ישחררו ממנו את הנוקשות ויעשו אותו חוויה. יופי של יין, לבדו היה שווה את הטיול (לא מיובא).

Casa Nuestra Old Vines Petite Sirah 2007 – יקב משפחתי קטן שיושב על דרך סילבראדו קצת מצפון לסנט הלנה ומשחק עם זנים מיוחדים. האמת שהיינות לא הרשימו אותי אבל אירחו אותי יפה אז קניתי בקבוק כתודה. תכננתי לשתות בקליפורניה אבל איכשהו הוא התגלגל איתי לארץ. אף בשל מתוק וסוכרייתי, דובדבנים חמוצים, טאני נורא בפה, לא המון פרי, סיום יבש וקצר יחסית. גס ולא מאוזן.

סיכום? היינות הראו שאצל הדוד סאם עושים יינות טובים ויינות לא טובים. קיבלנו דוגמה לקברנה-נאפה איכותי וקיבלנו דוגמה לכך שאפשר לעשות גם מרלו בסדר בנאפה. כמו אצלנו, אי אפשר היה למצוא מכנה משותף ברור ליינות, ואי אפשר היה להמנע מנפילות.

תודה לערן על הזמן, הסבלנות והאירוח.

h1

יין וגלישה

מאי 16, 2010

 We know what you're thinking…

What does surfing have to do with wine?

Try balance, harmony and nature for starters.
Surfing is part sport, part meditation and all working within, rather than against, nature. Winemaking? Pretty similar approach.

(מצוטט מאתר היקב)

הסיפור של יקב Longboard זה הסיפור של עודד שקד, שנולד בישראל והגלישה הביאה אותו לכל העולם עד שנחשף ליין. משם עבר ללמוד יין בדייויס, עבד בנאפה ובבורדו, ומשם כמעט שני עשורים ב- J Vineyards הידוע בסונומה. משם הוא הקים יקב משלו, והוא משלב בין שתי האהבות שלו. ביקב מייצרים 120 אלף בקבוקים בשנה, בעיקר של יינות זניים. ממה שטעמתי התרשמתי שמומחיות הבית היא יינות הסירה המעניינים. היינות יודעים לבטא היטב את הזנים שלהם, ורובם מצליחים להימנע מבשלות יתר. החביות נשארות ברקע, וחומציות טובה עוברת בין היינות והופכת אותם לידידותיים לאוכל. ציינתי כמה מחירים אפילו שאי אפשר להשיג את היין בארץ, כדי לתת קנה מידה למחירים ולגישה הצנועה של היקב. בהמשך – כמה דוגמאות מהיינות שטעמתי. 

Dakine Merlot 2007 – הפרי שמגיע מ-Russian River מתובל בקצת מלבק מאותו כרם. התוצאה היא יין פרחוני משגע עם דובדבן חמוץ והרבה פרי. קל יחסית, חומציות טובה וקצת מרירות. מודרני אבל לא שוכח את האופי של הזן לרגע. כיף, לאוכל קל. 24$

Point Break 2007 – בלנד מקומי, אף מתובל ומעניין, נפח טוב, חומציות. יין אוכל נעים וטוב, פירותי אבל לא בשל. 21$, תמורה טובה.

Russian River Valley Syrah 2005 – נקפוץ ישר לשורה התחתונה במחברת שלי: וואלה, סירה. אופי זני לכל האורך, משלב תיבול, יובש, חומציות ופרי סגול בחבילה חומצית ועדינה. מהנה ומלא אופי. 45$

Mavericks Alexander Valley Cabernet Sauvignon 2007 – יין פירותי ובשל, עסיסי ומלא עם הרבה יובש ועוצמות שעטופות במרקם נעים. מיצוי גבוה של הפרי אבל בלי גלישה לריבתיות. הייתי נותן לו שנתיים להרגע קצת. טעים. קברנה אה-לה נאפה, אבל מהסקאלה הגבוהה של נאפה. המחיר דווקא סונומה, 50$.

Ballistic Zinfandel 2008 – זינפנדל מעניין עם דובדבן חמוץ אופייני, בשלות די גבוהה, קרמל, גוף מלא, חלק ונעים, עסיסי, טאנינים בשלים ורכים, פירותי לכל האורך. נחמד.

לקינוח, יש גם בלוג

h1

עוד מיתולוגיה קליפורנית

מאי 15, 2010

או אולי, ה-מיתולוגיה הקליפורנית. אי אפשר לעבור על היינות של נאפה בלי פגישה עם המבנה המרשים של Opus One. בוודאי אין צורך לספר למי שקורא כאן על שיתוף הפעולה עתיר החזון והסיכון בין מונדבי הקליפורני לבין הברון רוטשילד, שהוליד את אחד הסטנדרטים ליקבי העלית של נאפה. 

פגש אותי בלובי המפואר מארח חריף שהייתי מהמר שבילה ביחידה מובחרת בעברו. ביקבים האחרים בהם ביקרתי – קטנים וגדולים – הכרמים היו לפעמים חלק קטן מהסיור ולפעמים לא. כאן הביקור התמקד בהם, וזה הרושם הכי חזק שנשאר לי מהיקב. הסתובבנו מסביב למבנה המרשים, כרענו ברך בחלקות השונות וקיבלתי הסברים כמעט כירורגיים על כל חיתוך שהגפן עברה. הידע והבקיאות של המארח בכל גיזום פצפון שהכרמים עברו השאירו אותי פעור פה. רוב הכרמים שצמודים ליקב הם בני שנה עד שלוש, כחלק מנטיעה מחדש של אחוז ניכר מהחלקות.

    

מעלית מביאה את הענבים מאוהל המיון על הקרקע לקומה העליונה המשקיפה על הכרמים. כאן הם יחלו בתהליך הייצור המבוסס גרביטציה. הקומה היא חלל בטון גדול וכל מה שיש בו זה פתחים ברצפה שמובילים למיכלי התסיסה, ושולחן מיון מכאני נייד דרכו הענבים עושים דרכם מטה.  השולחן המכאני מטייל ממיכל למיכל – לכל חלקה מיכל תסיסה קבוע, משלה.

חדר החביות במרתף מסודר בחצי גורן ענק סביב חדר הטעימה – שניהם, כמו רובו של המבנה נועדו לעשות רושם. כל ההסברים, הכרמים והחביות הגבירו את הצמא לקראת המפגש המיוחל עם הזהב האדום. לא טעמתי מספיק בורדו בשביל שאוכל למקם את היין על הסקאלה הבורדולזית – אליה כיוון המשורר, אבל לא צריך הרבה ניסיון בשביל לזהות שמה שיש בכוס לא דומה לשום דבר ששתיתי בקליפורניה.

Opus One 2006 – לא מפסיק להתפתח בכוס, עם שכבות של פרי עדין, מינרלים, קפה וארז. חומציות עדינה מלווה תבלינים ופרי נעים בחיך, שממשיכים לסיום ארוך. יין מורכב ורך אבל די סגור. בשלב זה של חייו הווליום של החבית עדיין גבוה, מה שאני מאמין שישתנה במהלך השנים הארוכות שיש לפניו.

אפשר לקבוע סיור ביקב שכולל טעימה של הבציר החדש, בתיאום מראש. העלות היא 35$ – לא זול אבל לא מוגזם לטעמי בהתחשב בעלות הסיורי ביקבים הטובים בסביבה ובהתחשב במחיר ובמוניטין היין.

h1

Schramsberg

אפריל 20, 2010

דרך צרה מתפתלת במעלה הר דיאמונד שמדרום-מערב לקליסטוגה. כמה ימי גשם זרעו את היער בעשרות פכפוכים קטנים שהוסיפו לפסטורליה ולשלווה. שרמסברג הוקם בימי היין הראשונים של קליפורניה, בשנת 1862 ע"י מהגר גרמני בשם ג'ייקוב שראם. בשנות השישים של המאה העשרים קונה משפחת דייויס את האחוזה הנטושה וממשיכה את מסורת הכנת היין המבעבע שלה עד היום.

   

ליקב יש 95 כרמים, כאשר רוב השרדונה מרוכז דרומית לנאפה, ורוב הפינו נואר מרוכז בעמק אנדרסן מצפון לסונומה. מה שמאחד את כולם היא הקרבה היחסית לאוקיינוס השקט, שמביאה את הקור ההכרחי לגידול ענבים ליינות כאלה. המערות של היקב הן מחזה מדהים. מליונים על מליונים (2.7) של בקבוקים בשורות על שורות ממלאים את המערות האפלות. ביקב מייצרים 720 אלף בקבוקים בשנה, כאשר מהסדרות הגבוהות מייצרים סדר גודל של 12 אלף בקבוק. היינות הגבוהים מתיישנים על המשקעים כ-6 שנים.

  

 

השלב היחיד שלא הכרתי בתהליך מתרחש בין היישון על המשקעים בבקבוק לבין הרמואז'. עובדים אמיצים מתחילים לפרק את שורות הבקבוקים האינסופיות מהקיר, ודופקים את הבקבוקים בחוזקה על חבית הפוכה. דמיינות מתופף בלהקת מטאל שמחזיק בקבוקי שמפניה כבדים במקום מקלות תיפוף. כל זוג בקבוקים עובר טראומה כזו במשך כעשר שניות במטרה להפריד את המשקעים מהצד של הבקבוק, לפני שמתחיל הרמואז'. מגיני הפנים הם למקרה שהזכוכית תכשל בתהליך והבקבוק יתפוצץ – משהו שהמארח סיפר בגאווה שלא קרה עדיין.

כל יינות היקב מיוצרים בשיטה המסורתית, כאשר הסדרות הגבוהות מקבלות מגע ידני לכל האורך, מהרמואז' ועד הדבקת התוויות. משמאל: מדפי רמואז' ידני, שם פועלים מיומנים מסובבים את הבקבוקים המסודרים על מדפים אינסופיים, להזזת המשקעים לכיוון הפקק. בסדרות הנמוכות, המיוצרות בכמויות גדולות – התהליך מתבצע באמצעות מכונה (תמונה ימנית) ולוקח חמישה ימים במקום כמה שבועות.

   

ואיך התוצר? היינות מגוונים, שונים מאוד זה מזה ונעים סביב טווח של סגנונות ומחירים.

Blanc de Blanc 2006 – מבעבע חד ורענן, עם ליים, פריחה, קליה עדינה ובעיקר חומציות אדירה. מרענן, יבש מאוד, נקי ופריך. אפרטיף מצוין שגם יכול להמשיך למנה הראשונה. 36$

J. Schram 2002 – עלינו כיתה. מורכבות, יותר עידון, שומר על החומציות לכל האורך. לחם קלוי, קליפת אשכולית, קפה. פחות חד, יותר פירותי, מרגיש פחות יבש. חוויה. 100$

Brut Rosè 2006 – עדין, חלק, תחושה קרמית, בועות מלטפות. גוף יותר מלא ופירותי. הדוניסטי, עשיר ומהנה. 41$

Reserve 2002 – הרבה יותר שמרי, קרמל, תפוח אדום, אפרסק – לא שגרתי. החומציות רגועה, קרמי, רחב, פרי עם רמז למתיקות. מבעבע מורכב, עדין, מעניין ומיוחד. 100$

 הביקור ביקב נעשה בתיאום מראש (40$), והוא חווייתי ומעניין עוד לפני שמוזגים את היין לכוס. אחד המקומות המיוחדים והיפים שביקרתי בהם בקליפורניה.

h1

Shafer Vineyards

אפריל 17, 2010

ביקבים הכי טובים שהייתי בהם לא היה שלט גדול בכניסה. כאן אין שלט בכלל, רק המספר 6154 כתוב על שלט קטן בכניסה לדרך הצדדית שמסתעפת מסילברדו. היקב המשפחתי הזה מייצר קצת פחות מ-400,000 בקבוק בשנה, וכמו יקבים אחרים הם לוקחים ברצינות את המושג sustainability. כל צרכי המים מסופקים ע"י בריכה לאגירת מי גשמים, וכל צרכי האנרגיה מסופקים ע"י פאנלים סולאריים שמייצרים מעל 200 קילוואט.

לברדור מבוגר קידם את פני עם פרצוף אדיש בחניה. מאוחר יותר הסתבר לי ש-טאקר מפורסם לפחות כמו היינות. טאנר, גולדן מהמם – פחות ותיק ויותר פעלתן, נראה כמו אודישן לשפן של אנרג'ייזר. רק תתקרב אליו והוא נשכב על הגב ומחכה לפינוק. לשני הכלבים יש אובססיה לא מוסברת לקרקרים שעל שולחן הטעימה, וגם דף פייסבוק

Red Shoulder Ranch Chardonnay 2008 – משלב אופי פירותי-טרופי עם אופי חומצי-הדרי, כשברגע מינרליות נעימה. די רחב, אבל החומציות המצוינת מקיפה את הכל ושומרת על היין רענן ונקי. היד על החבית רגועה, וכאן היא מוסיפה מורכבות ונפח בלי לקלקל את הפרי האיכותי שישב בתוכה. זה משהו שכולם טוענים שהם עושים – גם יצרני השרדונעץ – אבל כאן זה עומד במבחן התוצאה. השרדונה המוצלח ביותר שטעמתי בקליפורניה. 48$

Merlot 2007 – יש ביין ניגוד מעניין בין אף מתוק ובשל לחומציות חותכת בחיך. הפרי נעים ומחמיאה לו נגיעה מרירה ומבנה טוב של טאנין. ביטוי טוב של הזן, יין טוב לאוכל. כדאי להתחיל לשתות עוד שנתיים, ויש לו מספיק חומצה וטאנין בשביל להמשיך ולהתפתח לטווח ארוך בהרבה. 48$

One Point Five Cabernet Sauvignon 2007 – לטוב ולרע – טעימה מייצגת לסגנון המקומי, כאשר הוא נעשה עם הרבה השקעה ומתבסס על פרי טוב. הרבה עץ קלוי מחותן עם הרבה פרי טוב, ויוצר צאצא מרוכז, מתובל ופירותי. עדיין בגיל נשכני מעט. לא הסגנון שלי. 70$

Relentless Syrah 2006 – החוויה כאן היא סביב הפרי העשיר והמרוכז, והמגע המסיבי עם החבית לא פגם בזה. יין בשל, מדויק, מפנק, הדוניסטי ונגיש מאוד. מיצוי הפרי הגבוה לא פגם באיזון מול החומצה והטאנין. טעים. 70$

Hillside Select Cabernet Sauvignon 2005 – כמות קטנה של 24 אלף בקבוק מיוצרת מהיין הזה, מהכרם שנמצא בדיוק מעל בניין היקב ומופיע בתמונה. מה שמעניין בכרם זה שהוא שונה ממה שלמדתי עד היום. שורשים עמוקים זה טוב? כאן דווקא לא. מדובר בקרקע בעומק ממוצע של 1-2 מטר, שמתחתיה סלע שהשורשים לא מסוגלים לחדור. גפנים מבוגרות זה טוב? רובו של הכרם בן פחות מעשר, והיבולים הם מסדר גודל של 350 ק"ג לדונם. ואיך היין? מעולה. פירותי, מרקם משי מדהים, בעל נפח אבל עדין, עסיסי, עשיר. פשוט טעים. מודרניזם פוגש אלגנטיות. בשורה התחתונה בדף כתבתי שבא לי לשבת על בקבוק. מתומחר מעל Opus One ב- 215$, ויש גם רשימת המתנה.

סיכום:

היינות: פירותיים, בשלים, מדויקים

הגימיק: הכלבים המדהימים

    

h1

Quintessa

אפריל 15, 2010

דרומית ל-Rutherford על דרך סילברדו, נתקלים פתאום בקיר אבנים רחב שחוצץ בין שטיח כרמים לגבעה שמאחוריו. הקיר המסקרן הזה הוא למעשה בניין היקב של Quintessa. היקב ממוקם באחוזה של מעל 800 דונם – רובה מרוצפת בכרמים המשמשים את התווית היחידה של היקב. הבעלים והיינן המקורי הוא מייסד קונצ'ה אי-טורו הידוע, שנאלץ לברוח לכאן בשנות השבעים, וקנה את האדמה. אשתו בעלת השכלה אקדמית חלקאית נרחבת, נטעה את הכרמים ומפתחת אותם בגישה של כורמות ביו-דינאמית. אני אמביוולנטי ביחס לגישה כזו – מצד אחד הרעיון של חקלאות ברת קימא וההרמוניה עם הטבע זה דבר מבורך – מצד שני יש מנהגים ביו-דינמיים שגובלים בפאגניזם או וודו. כך או כך – קרני שור קבורות או בציר לפי מופע הירח – היין זה מה שחשוב, ועוד מעט נגיע אליו.

את העשב בין הכרמים מנקות כבשים, פרות רועות מסביב ומדשנות, אגם מדהים נמצא באמצע ומספק מים לכל צרכי האחוזה, פרחים מיוחדים ממוקמים בערוגות בין הכרמים – תפקידם למשוך חרקים מסויימים שירחיקו חרקים אחרים – ועוד ועוד. המטרה היא להפוך את האחוזה כולה לאורגזינם חי ועצמאי. היקב מייצר המון יין, ורק לפני הבקבוק, כשעושים את הבלנד הסופי של החביות – היינן בוחר 30% מהיין לבלנד של התווית. השאר – נמכר כיין bulk אנונימי לאחרים. בשורה התחתונה – אחרי כל ההשקעה בכרם, ביקב, בחביות ובסבלנות, היקב משאיר אצלו רק 120 אלף בקבוק בשנה ו-280 אלף אחרים הוא מוכר.

האירוח ביקב הוא חוויה בפני עצמה. מתאמים פגישה מבעוד מועד תמורת 45$ (שכוללת טעימה של ארבעה יינות). הסיור כולל מדריך אישי ומתחיל מטיפוס רגלי במעלה שביל יפה לראש הגבעה מעל היקב, שמשקיפה על האגם ועל חלק מכרמי האחוזה. שם פותחים בחיק הטבע את היין הלבן ושומעים על ההיסטוריה והשורשים של המקום.

 

Illumination 2008 – סוביניון בלאן מכרמים שאינם באחוזה, ולכן מבוקבק תחת תווית אחרת ללא אזכור Quintessa. היין ירקרק בהיר, אף טרופי-הדרי מדהים, רמז של עשב, מינרלים. בפה חומציות, חומציות ועוד חומציות, עם פרי וקצת מליחות-מינרלית וסיום שנשאר גם אחרי שירדנו מהגבעה. קריספי, רענן, מורכב, מאוזן. אחד הלבנים הטובים שטעמתי, ויכול להתחרות בנוחיות במפרץ המעונן שמגיע מהצד השני של הכדור. ב-40$ חטפתי אחד. מלבד התווית הזו מייצרים ביקב יין אדום נוסף שלא נושא את שם היקב ונקרא Faust.

משם חוזרים ליקב. הזרימה ביקב היא חופשית וללא משאבות, הענבים נקלטים מהגג דרך פתחים לא שגרתיים. הנפילה של הענבים נועדה לבקע אותם בעדינות, ומשם הם עוברים לתסוס במיכלי נירוסטה וגם במיכלי עץ ובטון – האופנה  בקרב יקבים מודרניים שמחפשים לחזור לקלאסיקות. החביות מפוזרות במבוך של מערות, עם תאורה דקורטיבית, נרות ומזרקה. כל ההפקה  הזו מתנדנדת בין מינימליזם לראוותנות – אבל מרשימה כך או כך. 

משם עולים לחדר טעימות שם יושבים עם המדריך וטועמים בנינוחות ובקצב שלך. מתחילים מזוג טעימות חבית: אותן גפני קברנה בדיוק, בנות אותו גיל – שנטועות באזורים שונים באחוזה, וגם נבצרו במועדים שונים.

     

חלקת Bench מבציר 2008 – מדהים. חלק, צלול, נקי, חלק, איזון מעולה בין טאנינים מתוקים, חומצה, תיבול. היין כ"כ נגיש ונעים שקשה להאמין שזו טעימת חבית – רק בסיום מרגישים קצת עוקצנות של החבית. היין נמזג מבקבוק (פקוק) וכנראה שהוא שהה כמה ימים טובים מחוץ לחבית והספיק להתרכך.

חלקת Cruz del Sur מבציר 2008 – אפל, זפת, אדמה, פלפל שחור, מוצק, טאני, דחוס, קצת מרירות, פרי מרוכז. לעיס. סגור. כאן מרגישים כבר שזו טעימת חבית. עכשיו המדריכה הציעה להכין בלנד משתי החלקות. הוספתי קצת מהיין השני לראשון, וזה תיבל אותו והוסיף לו זסט של עוקצנות וקצת יותר נפח. טוב, מספיק עם המשחקים:

Quintessa 2006 – אני מרגיש שלפרק אותו למרכיבים רק יכתים את החוויה. הנקטר הזה חלק כמו משי, מעט בשל, וצריך עוד שנתיים-שלוש לשלב את הטאנין טוב יותר בחוויה. הטעם לא עוזב את הפה, ולא את הראש. מודרני, מענג. מעולה. בסוף הדף שלי כתוב 155$, ולידו סמיילי עצוב – שאומר שבלב כבד (בכבד כבד?) אין לי אחד כזה במזוודה. לעזאזל! כשלוקחים ממנו שלוק המחיר נראה כ"כ סביר…

Quintessa 2007 – באף קצת יותר חד מהקודם, אבל הרכות שמלטפת את הלשון משרה את אותה תחושה. איזה כיף.

Quintessa 2005 – יותר רך ומעט יותר בשל מקודמיו, קטיפתי, רך, עסיסי, מלטף, הטאנינים עכשיו יושבים באותו קו עם שאר המרכיבים והיין שר במקהלה. היין הכי טוב ששתיתי בקליפורניה, ושוב הארנק צריך להחזיק חזק בג'ינס כדי לא לצאת מהכיס (165$)

 החוויה המשולבת של האירוח ושל היינות היא המוצלחת ביותר שהייתה לי בעמק. אם יש לכם זמן ליקב אחד – זה היקב שהייתי בוחר (לתאם כמה שבועות מראש). בסיום הפוסט, שרובו נכתב על סלע בצד הדרומי של קיר האבן של היקב – הגעתי לתובנה על ביו-דינמיקה. כנראה שקרני שור שנקברות באדמה ומופע הירח לא משפרים את היין – אבל כורם שמוכן ללכת לכאלה מרחקים יהיה כנראה מחובר טוב מאוד לאדמה ולכרמים שלו, וכנראה שזה לא מזיק ליין.

h1

שאטו מונטלנה

אפריל 13, 2010

יש הרבה טירות בעמק, אבל רובן מודרניות. לעומתן הטירה של שאטו מונטלנה קצת יותר עתיקה וקצת פחות נוצצת. היקב קנה את תהילתו כאשר בטעימה המפורסמת ב-76 הוא קטף ברוב מוחץ את המקום הראשון בקטגוריה הלבנה, עם השרדונה 1972 – אחד הבצירים הראשונים של היקב. נראה שהיקב עדיין רוכב על הגלים האלה, כי חדרי האירוח כוללים יותר ברושורים ופרטים על הטעימה ההיא מאשר על היינות עצמם . חבל – כי הם טובים. היקב מייצר קצת פחות מחצי מליון בקבוק.

כמו במקומות אחרים – הקומה העליונה היא מרכז המבקרים ואת הייצור והיישון עושים בקומות התחתונות. הטעימה המורחבת עולה 45$, כפול מהאירוח הבסיסי, ואני חייב לציין שבפרמטר האירוח הם נופלים מיקבים אחרים. המדריך של הטעימה היה מאוד אדיב, אבל לא שלט לחלוטין בכל הפרטים, ובשלב מסויים פינו אותנו מחדר הטעימות, עם  הכוסות של היין האחרון ביד. מאכזב משהו, אבל היינות זה סיפור אחר…

בין הטירה לכרמים יש אגם מלאכותי מקסים ומקום מוסדר לפיקניק

שרדונה  2004 – זהוב עמוק וכהה, חמאה, אשכוליות, וניל. האף מצליח לשמור על ניקיון מסוים למרות השפעה ניכרת של חבית. תחושה חמאתית-שמנונית, רחב, ממלא את הפה, חומציות טובה עם קצת פרי ותיבול מעקצץ, שמנוני גם בסיום. איכשהו היין מצליח לשמור על רעננות למרות כל החבית הזאת וזה מה שמצא חן בעיני. מורכב, מאוזן ביחס לסגנון ובעל כושר יישון. רק, תזכירו לי בשביל מה כל העץ הזה טוב…?

זינפנדל 2005 – האף צלול וממוקד, עם הרבה דובדבן מתוק ובשל, קצת שוקולד. אחרי הבשלות שבאף מפתיע לטעום חומציות חותכת מצויינת, פרי עשיר, טאנין מתקתק ותיבול. מעולה, לא כבד – מתאים לאוכל. ב-34$ הוא גם מציע תמורה טובה למחיר, אנסה לחפש בקבוק לסחוב הביתה.

Napa Valley Cabernet Sauvignon 2003 – סגול די בהיר, שזיפים בשלים, קל יחסית בפה, חומציות רעננה, יובש רך, פרי עדין. רענן, נמרץ, טעים! 55$

Montelena Estate Cabernet Sauvignon 2003 – שחור-סגול אטום, אופי הרבה יותר אדמתי, קלוי, תיבול מזרחי, פרי שחור, קפה. מרקם מאוד רך בפה, יותר פרי על חשבון פחות חומצה עם טאנינים רכים ובשלים. החבית כאן די כבדה, מרוויחים קצת מורכבות  על חשבון רעננות. בניגוד לקודם – לא הייתי מיישן יותר משנתיים. 135$

Montelena Estate Cabernet Sauvignon 2006 – ארז, טבק, פלפל שחור, טיפה אלכוהול, פרי הרבה יותר רענן מ-2003, חומציות ניכרת, טאנינים הדוקים ופרי עשיר. צריך עוד שנתיים לפחות בשביל להתחיל לשחרר את מה שיש בו, אבל לטעמי זה היין המוצלח בכל הטעימה – עשוי מדויק בסגנון מודרני, הפעם החבית מצליחה לא להשתלט. 135$

לסיכום – היקב מייצר יינות מודרניים, ואוהב את החביות החדשות שלו שלפעמים מצליחות להשתלב יותר ולפעמים פחות.

h1

סומלייה – כמה יינות

נובמבר 22, 2008

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 יינות יקב בן חיים

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 יקב תניא

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

Cims de Porrera, Solanes, Priorat

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.