Posts Tagged ‘קלו דה גת’

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

קלו דה גת

יולי 11, 2009

עוד לא הספקתי להכנס ולהגיד שלום וכבר הייתה לי כוס ביד. צבע זהוב בהיר, ריח משכר של אשכוליות – חד ונקי, ברקע מצטרפת גויאבה. בחיך החמיצות שולטת וחותכת, מאחוריה פרי הדר ורמז מינרלי. עסיסי, משגע! סיום חומצי פירותי שלא מוכן לעזוב את הפה. כשהוא מתחמם בכוס האופי הופך ליותר טרופי וקצת פחות הדרי, החמיצות מתמתנת ולמרות שהיא עדיין שולטת בחיך היא נותנת ליותר פרי להתבטא. שנסון 2008 – יין מפיל. בטופ של הלבנים המקומיים. אני רץ לחפש בקבוק. מי שחושב ששרדונה בלי חבית זה משעמם – בבקשה, תטעמו.

כך נפתחה טעימה מרתקת של קלו דה גת על שולחן משפחת ראב, בהנחיית וויליאם ווייט, מנהל היצוא של חברת Maison Sichel – מי שמפיץ את יינות היקב בחו"ל לצד יינות מבורדו. אחרי שכולם התיישבו, נשארנו בלבנים אבל חזרנו בזמן לבציר השני של היקב.

שרדונה 2002 – צבע זהוב, קצת תיבול, פרי עדין וקליה עדינה. מרקם נעים וחלק, חומציות עדינה שהחזיקה יפה, מינרליות, מעט תיבול שממשיך גם לסיום בינוני-ארוך וחמצמץ. החבית רגועה ונמצאת ברקע, והיין לא מרגיש עייף. יין עדין ואלגנטי שהתבגר עם המון חן.

שרדונה 2007 – זהוב חיוור מאוד, אף די מאופק, לימוני, קליפות הדרים, מעט חבית ברקע. חומציות רעננה שמחזיקה פרי נעים, מרגיש לרגע מתוק. גרעיון מינרלי, ריכוז ונפח טובים – החבית לא מורגשת בחיך. סיום ארוך ועצמתי, מינרלי מאוד. טוב מאוד, מצליח לחבר בין עצמה לאלגנטיות.

קלו דה גת - שאנסון ושרדונה

משם עברנו לטעימה של שני סירה מאותו בציר. הראל סירה 2004 בעל צבע סגול אטום מדהים, פרי יער מרוכז ושוקולד באף, בפה חומציות ניכרת וטאנין – הפרי עדיין (!) מחכה מאחור. הסיום חומצי-פירותי. לטעמי החומציות והטאנין עדיין חדים מידי ועדיף לחכות איתו עוד שנתיים – יש שם מספיק מאחורי החומציות שמחכה להיפתח. הראל סיקרא 2004 בעל צבע יותר אדמדם מקודמו, מציע עשבי תיבול, פטריות ומאחורי זה פרי מאופק אבל עשיר. אף מיוחד. בפה המון תיבול, טאנין רציני וחומציות במידה. הפרי – הוא עדיין ממתין בשקט בפינה. סיום יבש-מתובל. יין הדוק שמרמז על מורכבות שעוד צריכה להתפתח. לא הייתי מתקרב אליו בארבעת השנים הקרובות. זה יין לטווח ארוך שאני לא מצליח עדיין להבין בגילו.

            קלו דה גת - סירה 2004 מסדרות סיקרא והראל     מר וויליאם ווייט, מפיץ יינות קלו דה גת בחו"ל

משם עברנו למופע המרכזי – טעימת אורך נדירה של כל בצירי עמק איילון, בלנד בורדו, בערך שני שליש קברנה והיתר מרלו, שמשנת 2003 קיבל גם חיזוק של פטיט ורדו.

עמק איילון 2001 כבר בצבע אדום חצי שקוף, באף פרי אדום עדין, ארז, עור וטבק. מרקם חלק, טאנין רך עם חומציות טובה – והפרי עדיין כאן. סיום ארוך עם אותה חבילה מנצחת של יובש משולב בפרי משולב בחומציות. אלגנטי, רך ומלטף – יין שהתבגר היטב ונמצא בשיאו. עמק איילון 2002 נמצא בערך באותו מקום, קצת יותר קל מקודמו, עדין ומאוזן היטב.

עמק איילון 2003 – מראה בדיוק את האופי של הבציר החם הזה. אדום מלא אטום, באף פרי סגול רענן ועשיר, קשה לפספס את ההשפעה של הפטיט ורדו עם פלפל לבן, ובצד נגיעה ירקרקה מחמיאה. בחיך פירותי, טאנין רחב, מלא, מוצק, עסיסי. סיום ארוך, פירותי, יבש ומתובל. בניגוד לשאר – היין הזה הוא סביב הפרי, יותר מודרני. מעולה. מוכן כבר עכשיו לשתיה, ימשיך להתפתח לפחות 4-5 שנים מעכשיו.

עמק איילון 2004 – צבע אדום-בורדו מלא ואטום. פרי רענן, שזיף – עשיר מאוד אבל בלי להיות בשל מידי. בפה מרקם קטיפתי, טאנין מלטף, חומציות ופרי רוקדים ביחד. מרגיש עשיר, מלא, נגיעות עדינות של תיבול. סיום ארוך ופירותי. מוכן לשתיה עכשיו, אבל ימשיך להתפתח בשנים הקרובות. הפרי הנקי והעשיר, החומציות הטובה והחבית שלא משתלטת הזכירו לי במשהו את הרזרבים המעולים של פלאם שטעמנו סביב אותו שולחן. יין מרשים. עמק איילון 2005 מציג עקביות מדויקת לאחיו המבוגר בשנה. כאן הטאנין עדיין זקוק לעידון קל – וכדאי לחכות איתו שנה לפני שמתחילים.

קלו דה גת - שורה אנכית של הבלנד עמק איילון 2001-2005

תודות: ראשית למיכאל ראב ולביתו המקסימה על היוזמה, על טעימה יוצאת דופן ועל האירוח הנדיב. תודה לוויליאם ווייט שהקדיש לנו מזמנו. בנוסף, לא למדתי פתאום לצלם יפה, ואת התמונות קיבלתי מידידי רותם.

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

פסטיבל יין במעברות

אפריל 5, 2008

צהרי שישי נפתחו בדרך דרומה לקיבוץ מעברות. בבית היין היפה והנינוח חברתי לתמי, מכנס, גיא ועירא. האווירה במקום השלימה את מזג האוויר, עם מוזיקת ג'ז קלילה וחיה, עם נוף אנושי יפה, ובעיקר רוגע שאפשר למצוא בקיבוץ, על הדשא, כשמסביבך אנשים מחייכים עם כוסות יין מלאות. עיקר החוויה הייתה הסיטואציה ולא היינות עצמם, אבל בכל זאת לפני שאתן לתמונות לדבר – כמה יינות ששווים כמה מילים.

נתחיל בגילוי שלי: ראשית היה לי העונג לפגוש את אורי ברנע שמביא לארץ את מרקס דה קסרס שהרשים אותי מאוד בפקק הספרדי. בדוכן שלו הוא הציג את הקריאנזה של קסרס (70 ש"ח)  שהייתה נחמדה אבל בדלי הקרח חיכה הגילוי של היום – מרקס דה קסרס רוזה 2006. ורוד, פירותי ועם חמיצות ערה ומרעננת. מזכיר במשהו את המסע הורוד ויתקין – וגם זן הטמפריניו משותף לשניהם. יופי של יין לקיץ, וב-42 שקל זו פשוט שערוריה. לחטוף (ומהר – את הבקבוקים שהיו בחנות אנחנו גמרנו).

כרמל ויתיר – 2007, המודל החדש של הסוביניון בלאן של כרמל נחמד מאוד, קליל, פירותי ומרענן. עם זאת, את 2005 אהבתי יותר. זה של יתיר עשוי היטב, על הצד העשבוני-חמצמץ ומעט מתובל, אבל כמו הקודם פחות קלע לטעם שלי. הויוניה החדש של כרמל מציג אופי זני, עדינות מסויימת ושימוש מאופק בעץ. That said – לא דיבר אלי במיוחד. האדומים של יתיר שומרים על האיכות הגבוהה, הקמ"ש 2004 פירותי, בשל וחנפן – לגימה קטנה ומבינים למה כולם אוהבים אותו (99 ש"ח). הקברנה 2005 עשוי טוב מאוד, גם כאן הפרי בחזית, אבל מאחוריו נמצא מבנה טוב, נפח ותיבול. 115 ש"ח זה לא זול, אבל לדעתי הוא עומד בכבוד עם קברנה איכותיים מטווח המחיר, כגון ברקן 720+, ירדן וזרעית.

מקלו דה גת נשאר רק הראל מרלו 2005, ממנו טעמתי את הלגימה האחרונה. לא נפתחו בקבוקים נוספים במקום אלו שנגמרו וחבל. אהבתי את היין יותר מהבציר הקודם, הוא מרוכז ועשיר, ובעל אופי אופייני ליקב, עם נגיעה מרירה-מתובלת שאני משער שכנראה מגיעה משימוש בחביות מיוחדות. כמו עוד כמה יקבים, גם כאן הייתה עליית מחירים לא קטנה בבציר האחרון, ולצערי קפיצת המחיר מ-90 ש"ח ל-105 ש"ח זה בדיוק מה שמרחיק אותי מלקנות אותו.

אצל אבידן היה לי העונג להכיר את הדור הצעיר למלאכה, שמזגה לי בחיוך את הבלנד שיראז-קברנה-פטיט סירה (75 ש"ח) שהיה נחמד, ידידותי, בסגנון פרי-בחזית ועם קווים דומים לבלנד האדום שטעמתי בסומלייה. משם קיבלתי טעימה מסתורית של השיראז רזרב 2005 שהיה עשיר, מלא, פירותי ומתובל. ממש יופי של שיראז, אבל במחיר של 130 ש"ח אפשר לקנות המון יינות – את חלקם אעדיף עליו.

הטון שמסיים את שתי הפסקאות האחרונות הוא סנונית שמבשרת על פוסט קרוב בנושא מחירים ועלייתם.

h1

קלו דה גת

מרץ 16, 2007

קלו דה גת, הראל מרלו 2004

אטום במרכז, צבע בורדו בקצה, באף פרי עשיר, ריבתיות אופיינית לזן, תיבול שמזכיר עץ חדש. גוף קל-בינוני, חומציות גבוהה שממשיכה לסיום יבש, בינוני באורכו

היין מתחיל טוב באף ולא ממשיך טוב בחיך, לדעתי. השילוב של החומציות הגבוהה עם הגוף הקל יחסית לא היו לטעמי. המחיר לכבוד הטעימה 85 ש"ח, מחיר רגיל 99 ש"ח

קלו דה גת, הראל קברנה סוביניון 2004

שחור הופך לאדמדם בשוליים, האף מתחיל בפרי יער ותבלין, סחרור בכוס חושף ירקרקות אופיינית, מלווה בשזיף. בפה גוף בינוני, קשת טאנינים רחבה ונעימה מגובה בפרי קצת שקט, מרירות מעט בוסרית ותיבול. סיום יבש ארוך ונעים

כאן האף והסיום טובים לדעתי, והפה לוקה בפרי קצת מהוסס, אולי זמן נוסף בבקבוק וחדרור ארוך יותר ימתנו קצת חומציות ויאפשרו לפרי לבוא לידי ביטוי, תוך שיפור האיזון. המחיר 99 ש"ח

קלו דה גת, הראל סירה 2005

אטום לסגלגל בשוליים, באף פרי מוחצן, בעיקר פטל, לצידו רמזים למוקה או לקפה ורמז קל לאדמתיות. בפה נערך משחק פינגפונג בין טאנין ופרי, וביציע תיבול ועץ. סיום בינוני ארוך ממשיך באותו משחק.

אהבתי. איזון טוב לצד מיצוי פרי, הטאנין חי ובועט אבל לא משאיר את הפרי מאחור. המחיר בטעימה 85 ש"ח, בשגרה 90 ש"ח. מסתבר שלא רק אני אהבתי את היין ולאחר סיום הפוסט מצאתי שהוא הוכתר ע"י דיקנטר בתואר האזורי הבלנד האדום הטוב ביותר מעל 10 פאונד

קלו דה גת, סיקרא מרלו 03

שחור הופך לצבע בורדו בשוליים. באף פרי אדום, עור, מוקה, משהו מאובק. גוף בינוני, טאנין חד ומריר, פלפל שחור, עץ, סיומת טאנית בינונית עם רמז לפרי

אין לי ניסיון רב ביינות שאינם מוכנים לשתיה עדיין, אבל בניגוד למשל לירדן ק"ס 03, כאן עיקר החוויה הייתה קצת חומצית ובוסרית. מנבאים ליין גדולות, אז שווה לחכות לראות איך הוא יתפתח. המחיר בטעימה 170 ש"ח

שוב תודה לדרך היין על ארגון הטעימה

קלו דה גת הראל