Posts Tagged ‘קינוח’

h1

דרינק לחורף

ינואר 7, 2009

נראה שכבר נמאס ליח"צנים למכור לנו טרנד קוניאק כל חורף (אולי גם המצב הכלכלי גרם להם לוותר). וויסקי – מי שאוהב שותה גם בקיץ, מי שלא – קשה יהיה לשכנע אותו להתחיל דווקא בחורף. יין אדום – יש התקדמות בצריכה, במיוחד בקרב צעירים וזה קהל חשוב בעיני וחבל שהרבה (רוב?) המשווקים לא מתייחסים אליו ברצינות. אבל יש לי תחנה אחרת לדבר עליה במסע החורפי בארץ האלכוהול – פורט.

למה לא פורט, בעצם? אפשר לשתות אותו לבד. הוא קינוח אולטימטיבי. הוא חורפי ומחמם. הוא נגיש גם למי שלא רגיל לשתות (במיוחד לעומת לוויסקי, קוניאק ושות'). בניגוד ליין אדום הוא משתמר יפה בבקבוק גם אחרי הפתיחה אפשר לשתות אותו לאורך זמן. בנוסף, הוא גם ידידותי לכיס ולא מעט פורטים משאירים עודף ממאה (כמו הדוגמה בהמשך). מפתיע שלמרות כל היתרונות האלה הוא לא מככב בתפריטים במסעדות ובפאבים, ובמקרה הטוב בתחתית התפריט יהיה כתוב "פורט".

בכל אופן, הרמתי לעצמי את הכפפה ויצאתי לסיבוב. כתחנה ראשונה רציתי משהו לא פשוט מידי, אבל גם לא מתוחכם מידי. להתחיל מבסיס טוב.

Warre's Warrior Port NV – פרי רענן, חבית קלויה, תבלינים, צימוקים, שוקולד. סמיך, פירותי, חריפות טובה ולא אגרסיבית, מתוק אבל החמיצות לא נותנת לסוכר להשתולל בפה, סיום ארוך, פירותי ומתובל. בשתי מילים – טעים ומאוזן.

ווריור'ז פורט של וור'ז

המילה הישראלית. לא מעט יקבים מתנסים ביינות בסגנון הזה, חלקם גם משתמשים בשם פורט באופן ישיר. טעמתי דברים נחמדים (טוליפ למשל), אבל האמת – לפחות מהדוגמה לעיל – הדבר האמיתי מפורטוגל מוצלח (גם כשהוא עולה פחות). אם תרצו אנקדוטה, זה כמו שעל מבעבע ישראלי (לפחות עליהם לא כותבים 'שמפניה') יגבו מחיר של דום פריניון.

התחנה הבאה. מי שמבין אומר שפורטי LBV זה מה שכדאי לחפש. במחיר של 120-150 אפשר למצוא כמה דוגמאות מייצרנים גדולים שמייבאים לארץ. מי שמתעניין יכול למצוא כאן כמה דוגמאות לעוד מוצרים של וור'ז, או לחפש מה יש בחנות החביבה עליו.

אני מרים את הכוסית הזו לשלום ולחום חיילנו – תודה.

h1

סומלייה 2008

נובמבר 22, 2008

כבר עברה שנה מאז הפעם שעברה, ושוב מצאתי את עצמי בהיכל התרבות בת"א מוקף בחברה טובה עם כוס ביד, והמון דילמות במה למלא אותה כשהיא תתרוקן. למי שמכיר את התערוכה והמארגנים, אין צורך שאציין כמה הכל היה מתוקתק, מאורגן וכמה חשבו על הכל מראש.

מלבד ההזדמנות לטעום מהמון יינות מקומיים ומיובאים, לא פחות מעניין בתערוכה לפגוש את האנשים ולהתעדכן במה שקורה ממי שגורם לזה לקרות (או כותב על זה). הזדמן לי השנה להחליף מילים לראשונה עם בן-עמי, שצברג, אלדד לוי, כמו גם לפגוש שוב את רוגוב, עודד(וש), בלוגלובסקי ופז ועוד רבים וטובים.

נראה שמשנה לשנה הקיטוב בין התערוכה עצמה לבין תת-התערוכה שנערכת בחדרי ה-VIP של המציגים הגדולים גדל. כלומר, יותר ויותר מן היינות הטובים מוצגים לצפיה בלבד בדוכנים, ולטעימה בחדרים האחוריים. כמבקר בתערוכה קצת חבל לי, אבל בהחלט אפשר להבין את המציגים שלא רוצים לפתוח בקבוקים במאות שקלים לנוכחים בקהל שאינם קניינים של היינות האלו. כדוגמה הפוכה אפשר לציין את רמה"ג שפתחו כמעט הכל, ואת החברה הסקוטית עם תצוגה מרשימה שעל חלקה ארחיב בהמשך.

סומלייה 2008

לקראת הסוף הערב פתאום פגשתי איש יקר, ש-ירה "עזוב הכל ובוא" ונעלם. רצתי בעקבותיו ונעצרנו מול סקוטי מחוייט. לסקוטי היה את המבטא הנכון, כרטיס ביקור של ברוקלאדי, ובקבוקוני זכוכית יותר קטנים מפלאסק. אחרי שיחה קצרה טעימות קטנטנות של PC6 הגיעו לכוסות. חשבתי לשמור את החיך ליין אז ויתרתי על התענוג (שכבר טעמתי), אבל על BruichLaddich 20 years  Oloroso casks לא היה שום סיכוי שאוותר. אחרי זה מחברת הטעימות נשארה בכיס. לא עוד פצצת הכבול הבלתי מרוסנת של ה-PC6, אלא ויסקי מאוזן, כבולי במידה, עם מינרליות מדהימה, טיפת פירותיות ותבלינים. חוויה.

המאלטים של ברוכלדי  יקב אבידן - תוויות חדשות  סומלייה 2008 - דוכן החברה הסקוטית

יין. היה הרבה ממנו, והעבדתי את המרקקות שעות נוספות. היות והנהג התורן היה הפעם רכבת ישראל, אחרי ששתיתי את הויסקי – עברתי מלטעום יין ללשתות יין, אם לצטט את כבוד הקורקמסטר. בגזרת החדשות: הרי גליל הולכים להתחיל למכור את היראון 2002 בחנות היקב (כנראה במחיר דומה לבצירי 2000-1 שנמכרים בכ-140 ש"ח). ויתקין מתכננים עליית מחירים קטנה של כ-10%, אבידן הציגו תוויות חדשות (תמונה). רשמי טעימה מסודרים בפוסט נפרד, אבל לפני זה כמה התרשמויות כלליות:

 הרי גליל, יראון 2001-2005

אורטל סירה 04 שאני פוגש לראשונה מצדיק לדעתי את הכבוד הרב שעושים לו, ואפילו את המחיר הגבוה מאוד שלו. מוכן יותר לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין בחיתוליו – חבל לפתוח עכשיו. רק תקרבו את האף לכוס ורמת הגולן יזכירו לכם מי יודע משהו על ענבים. הרי גליל הציגו שורת יראונים 01-05 שרק עליהם אפשר (ורצוי) היה להעביר ערב שלם. יראון 2002 שלא טעמתי מאז שהוא היה חדש הוא פשוט יין מדהים: עשיר, מורכב, מוצק, ועם אופק של לפחות שנתיים לשיא. אחד היינות הכי מרשימים שטעמתי בתערוכה.

הקינוח של הערב היה ישיבה סביב בקבוק הייטסוויין 2003, שמצדיק את כל תאריו. אין לי אפילו דבר רע אחד להגיד עליו, אבל – אחרי שביססתי היכרות טובה עם שניהם, אני מוצא את הבציר המאוחר של ויתקין יותר מאוזן (חמיצות) ויותר מורכב.

הזהב של רמת הגולן - ירדן הייטסוויין 2003

h1

כמה יינות בארוחת חג שני

אוקטובר 21, 2008

כמה חברים הוזמנו לחנוך את הדירה החדשה בתירוץ של אוכל. החלטתי שמזג האוויר כבר מתיר לבשל (ולשתות) חורפי והתחלנו ממרק עדשים ירוקים עתיר סלרי, המשכנו לסלט וקינואה בעשבי תיבול (רוקט, נענע ומעט פטרוזיליה) ובצל סגול, ומשם עברנו לגולאש. עם האוכל שתינו:

דלתון עלמה 2005 – בלנד בורדולזי לא מוחצן, שמספק עדינות – אפילו אלגנטיות, פרי נעים, אדמה ותבלינים בחבילה מאוזנת וידידותית. לטעמי מאוד לא שגרתי, וחורג מהמוסכמה "כמה שיותר מיצוי פרי ויד נדיבה על החבית" שחלק מהיקבים נופלים אליה. המסקנה דומה למפגש הקודם: אחלה יין, שמספק שבירת שגרה ואפילו קצת מורכבות – מצדיק בהחלט את מחירו, 70 ש"ח.

Finca Le Celia, Petit Mendoza, Merlot 2007 – ארגנטינאי כשר, כנראה מבושל – אבל זה לא מפריע לו להיות רענן, פירותי ופרחוני. מצד אחד יין פשוט וקצת חד מימדי – ומצד שני מדובר ביין נגיש, קל ונעים. יבוא: אגוז מוסקט (שקד).

רמת הגולן, ירדן, מוסקט קינוח 2007 – יותר פשוט וחד-מימדי מזה אין; המלעיזים יכולים לקרוא לו תירוש מחוזק בברנדי. טעם וריח של ענבים, מתיקות סמיכה וגבוהה, וקצת אלכוהולי מידי (14%). לא מתיימר להיות ההייטסוויין או הבציר המאוחר של ויתקין – אבל בשליש מהמחיר שלהם (~35 ש"ח ל-500 מ"ל) אני חושב שמקבלים מה שמשלמים -שלוק מתוק, פשוט ונחמד בקינוח ארוחה. לא יומרני ואפשרי בהחלט.

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

חיוך מטומטם

יוני 13, 2008

מרפסת, לילה קיצי קריר, נוף משתפל של הכרמל עד למפרץ.
הכוס מבעבעת קלות, מריחה כמו ענבים ירוקים, כמו פרחים ותפוחים צהובים. מתוקה, קרה, מעקצצת בבועותיה ומשאירה על הלשון מתוק שובב וקליל, ועל הפרצוף חיוך.

יין של חיוך מטומטם – שותים אותו ונמרח חיוך מטומטם על הפנים (הביטוי נגנב מפוסט של אור).

אה, כמעט שכחתי – גולן מוסקטו 07, ב-35 ש"ח בסופרמרקט – תעשו לעצמכם טובה ותדאגו שאחרוני הבקבוקים שנשארו יגיעו למקרר שלכם, ליד הקוטג' – לערב קיץ ספונטני. זה יין שנעצר בשליש הדרך בין תירוש ליין לבן מרענן, ולוקח את הטוב משני העולמות.

 

h1

עמק האלה

יוני 3, 2008

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש"ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה – משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו – האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר – כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר – 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 – בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש"ח.

שרדונה 2006 – זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי – מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש"ח.

EverRed 2004 – שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש"ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 – סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש"ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 – שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 – אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: "יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי".

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 – פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 – לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים – הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 – פרי כ"כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר – אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט – כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 – לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות – שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת – אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום – הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות – כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש"ח).

h1

צהרי שישי ביקב ויתקין

נובמבר 9, 2007

מוקדם מידי בבוקר יום שישי, אחרי מעט מידי שעות שינה. שאון השעון המעורר מצליח בקושי לגרום לי לפתוח חצי עפעף ולכבות אותו. המיטה לוחשת לי להישאר, בקול הגיוני ומפתה "רק לפני שבועיים היית ביקב" היא קוראת, "כבר טעמת את כל היינות, מה אפשר לחדש?" ממשיכה בקולה המרדים. מסתבר שאפשר לחדש…

אחרי טקס התעוררות שכלל קפה חזק ומריר ונסיעה שקטה במזג אוויר מצוין, נפגשתי עם חברי פורום מתפוז ביקב ויתקין, שם קיבלו את פנינו שרונה (המנכ"ל) ודורון (היינן) בלוגלובסקי, ואסף פז, היינן היועץ. אחרי סיור מעניין בחדרי המיכלים, החביות והבקבוקים עם אסף, נתפנינו לשולחן הטעימות (אני מצרף בסוגריים את מחירי היינות המוזכרים).

 חדר החביות ביקב ויתקין

חדר החביות ביקב

את כל יינות היקב מהבציר האחרון כבר טעמתי (כאן וכאן), אבל כאמור, יש מה לחדש. פתחנו במסע ישראלי לבן 2006 (60 ש"ח), שכבר הספקתי לשבח פעמיים. בעודנו נהנים מהיין נעלם אסף וחזר עם שלושה מיכלים מאולתרים, מלאים נוזל זהוב ועכור שהזכיר במראה בירת חיטה לא מסוננת – לא משהו מעורר תאבון. מסתבר שנפלה בחלקנו הזדמנות לטעום בנפרד את המרכיבים של המסע הלבן מבציר 2007, לפני הרכבת הבלנד. לא אכתוב רשמי טעימה על המרכיבים כי כל אחד ידרוש פסקה עם רוב שמות הפרי שאני מכיר, אבל בכל זאת הגוורצטרמינר הזכיר בעיקר מלון וליצ'י עם קצת מינרלים וחומציות טובה. הפרנץ' קולומבר היה פשוט חגיגה מתקתקה ומבעבעת קלות עם טעם מובהק של אשכולית וקליפת אשכולית, מרירות קלה ונעימה וחיוך שנלווה לכל לגימה. לא עזרו הפצרותינו לבקבק עבורינו ארגז מהיין הכיפי והקליל הזה. את הויוניה קיבלנו מהחבית (רק שליש מהויוניה שבבלנד רואה חבית), שהיה עם ארומות קליה ומינרלים, מרקם שמנוני וסמיך עם מעט הדרים, וסיום ארוך ומתובל – אופי של ויוניה.

 ויתקין

דורון וחלק מהיינות שטעמנו

הפטיט סירה 2005 (96), (האח הצעיר של מודל 2004, זוכה הזהב הכפול בטרה-וינו) עדיין שומר על העוצמות מאז טעמתי אותו מהחבית, עם טאנינים מוצקים, פרי דחוס ומרוכז שאפשר לזהות כבר בצבע השחור-סגול שלו. תינוק של ענקים – הצטערתי שאין לי מקרר יין להחזיק בו בקבוק או שניים.

מכל שאר יינות היקב עליהם כבר כתבתי, אזכיר שוב רק את ויתקין בציר מאוחר 2005 (90), שלגימה קטנה ממנו מלבישה עליו אוטומטית את הכינוי המוכר – זהב נוזלי. מפנק, פירותי, דבשי ועם מספיק חמיצות שתאזן. הבקבוק שלקחתי האיר את ארוחת הערב של שישי.

ויתקין בציר מאוחר

זהב נוזלי – ויתקין בציר מאוחר

שוב תודה לאסף ולמשפחת בלוגלובסקי, על אירוח מכל הלב, ועל שגרמו לנו להרגיש חלק מהמשפחה. תודה נוספת גם לורד ברלל, עורכת אוכל בתפוז על ארגון הביקור.

h1

יריד יינות ישראל ה-11

אוקטובר 19, 2007

מזג האוויר עשה חסד,  הגשם חס על מדשאות מוזיאון ישראל ובריזה נעימה קידמה את פנינו בכניסה. כוסות היין שחילקו בכניסה היו טובות – לא משהו שיסחוט מבטי קנאה מאנשי רידל, אבל בהחלט מספיק טובות לאירוע לא רשמי שכזה. במרכז מתחם מיקמו המארגנים מתחם אוכל וישיבה, מרווח יחסית, שהיה נעים מלבד עננת הסיגריות והסיגרים. בין הדוכנים היה ניתן למצוא טבחים אסייתים שגילגלו סושי, דוכן בשרים ושאר ירקות. את דוכני הטעימות של היקבים מיקמו מסביב, על שבילים ומדשאות. הארגון הטוב הקטין את הצפיפות למרות מספר נוכחים של מספר מאות.

יריד יינות ישראל ה-11

בניגוד לטעימות רשמיות ומסודרות, היה מדובר לאירוע לקהל הרחב, ואפשר היה למצוא חובבים לצד חובבנים. ניכר כי עיקר מטרת המציגים הייתה יחסי ציבור, ולא מכירות – למרות שהיקבים הקטנים ניצלו את הבמה גם לצורך זה. היקבים הבינוניים והגדולים ניסו בעיקר להציג תדמית נגישה וידידותית, והביאו בעיקר את סדרות הביניים: סדרת גמלא בייצוג מלא בדוכן יקבי רמה"ג, הסדרה האיזורית אצל כרמל, הספיישל רזרב אצל בנימינה, כמחצית הפורטפוליו של רקנאטי ושל הרי גליל, כאשר ברקן/סגל בלטו בהעדרם.

אל מול נינוחות וביטחון עצמי בקרב מובילי התעשיה ניכרה התרגשות ונמרצות בקרב היקבים הקטנים, עבורם היריד היווה הזדמנות לחשיפה, המאפשרת להכניס את שמם לתודעת לקוחות פוטנציאלים שמעולם לא שמעו עליהם. אתאר כמה יינות שלדעתי שווים כתיבה, כאשר מחיר משוער מופיע בסוגריים.

היראון החדש מבציר 2004 סקרן מאוד, אבל גם אחרי הטעימה נשארתי סקרן – האף מציע את התמהיל הטוב והמוכר של פרי וארומות הקליה של החבית, אבל בטעימה היין סגור למדי, עם טאנין צעיר ופרי קמצן. ניסיון העבר מלמד שזהו יין שמצדיק את מקומו כיין הדגל של היקב, ואני לא חושב שהבציר החדש יהיה יוצא דופן – רק סבלנות איתו ולא לפתוח בשנה הקרובה (90). הפטיט סירה 2004 מהסדרה האזורית של כרמל (60) מציע פרי בשל, גוף דחוס ומרקם קצת מחוספס ומתובל – יין מקורי ומעניין, שלצד הקריניאן מאותה סדרה בהחלט ראויים לתשומת לב. יקב רקנאטי הציגו את הפטיט סירה – זינפנדל 2005, פרי חביתו של לואיס פסקו עם הטאץ' המיוחד שלו ושל היקב. לצידו גם הוצגו המרלו רזרב 2004 (70), בעל המרקם הקטיפתי והנעים, עם מיצוי פרי טוב שמאוזן ע"י השפעה עדינה של עץ – לטעמי אחד מיינות המרלו המוצלחים שטעמתי בשנה האחרונה. הקברנה רזרב 2004 (75) הספיק להיפתח מעט מאז טעמתי אותו ביקב לפני שמונה חודשים: מאחורי הטאנין שעדיין בולט, אפשר כבר להבחין ביין עשיר ועשוי טוב, שצריך עוד זמן עד שיהיה מוכן לשתיה.

יקב שדה בוקר הפתיע בקריניאן נחמד, עם ריחות פרי נעימים. על החיך הורגשה קצת מרירות לצד הפרי, אבל התוצאה הסופית לא רעה. הזינפנדל של היקב לדעתי מוצלח יותר, עם המון פרי אדום באף לצד תבלינים ופלפל, גוף מלא ופירותי וסיום ארוך ונחמד. היינן הסביר את שיקוליו לשימוש בחביות משומשות (למשך שנה) על מנת לשים את הפרי במרכז, ולדעתי צדק. התמחור של 60-70 ש"ח הופך את שני היינות לנגישים יותר – ממליץ לנסות את הזינפנדל.

הפתעת הערב מבחינתי הייתה יקב הר חברון: פתחנו בבלנד שמבוסס בעיקר על מרלו וקברנה ומכונה גבעות ירושלים (40) – פירותי, חנפן וקל לשתיה, אחלה יין בסיסי. לרגע אפשר היה להתבלבל ובמקום שם היקב על הבקבוק לקרוא 'הר חרמון' (וד"ל). הלאה המשכנו לרמות יהודה קברנה סוביניון (60), שהציג איזון טוב יותר, הפרי מלא חיים ורענן והשימוש בעץ נעשה במידה טובה. לסיום טעמנו מ-פרדס (80), מרלו שמיושן תקופה ארוכה יותר בחבית, מה שלא פוגע בפירותיות ובאופי הזני המתבטא בריבתיות ומרקם נעים, גוף מלא, תיבול קל ויובש נעים – יופי של מרלו.

 יקב הר חברון ביריד יינות ישראל

שני קינוחים לקינוח: כרם שעל בציר מאוחר של כרמל (80 לחצי בקבוק) ממודל 2006 החדש, אחד מיינות הקינוח הישראליים המוצלחים שטעמתי. גם השנה, כשהיין עבר מאסף פז (כיום יינן בבנימינה ובויתקין) לליאור לקסר, היין מצליח להכיל את כל עושר הפרי האופייני לסגנון עם חמיצות עדינה שמצליחה למנוע ממנו להיות מתוק מידי. שדה בוקר עושה קינוח מקורי, זינפנדל בציר מאוחר המכונה גם ZIN ZIN, שמזכיר פורט מהרבה בחינות, עם צימוקים, קליה והרבה תיבול באף, ממשיכים ליין מרוכז מאוד, חריף ומחמם (17.1% אלכוהול) עם סיום יבש ומתובל שממשיך וממשיך (60 לחצי בקבוק תיקון: 60 ש"ח ל-500 מ"ל). מעניין אם כי מרוכז למדי.

כמה נקודות לסיום: חבל שלא מעט יקבים מזגו כמות מזערית לכוסות, שלא אפשרה התרשמות ראויה מהיינות – מה שמתבטא בהעדרות של חלק מהיקבים המציגים מהרשמים. בנוסף, מעניין לראות יקבי בוטיק חדשים, שמתמחרים את היינות בצורה הגיונית וללא יומרות. שווה למצוא ולדוג כאלה שמשלבים באיכות גם מקוריות בזני הענבים או הסגנון.

h1

זוג אירועים: בירה ויין

אוקטובר 9, 2007

בירה: פסטיבל הבירה ה-5 במעברות

חמישי 25/10 18:00-24:00 ושישי 26/10 12:00-18:00, מעל חמישים סוגי בירה, בוטיק מקומיות, בירות מיובאות חדשות, הופעה חיה, הקרנת פרסומות בירה, דוכני אוכל, סדנאות בירה, אספני פריטים ממותגים ועוד. בית היין, קיבוץ מעברות. כניסה – 30 ש"ח (50 ליומיים) כולל 2 טעמות, כרטיסיית קופונים – 20 ש"ח. פרטים נוספים. רשימה חלקית של המציגים.

Beer Master

יין: בית פתוח ישראל מול אירופה אצל איש הענבים

חיים גן ממשיך ברצף בתים פתוחים, הפעם 22 יינות, ישראליים ואירופאיים, יום שישי 12/10 11:00-18:00, 100 ש"ח (80 לחברי מועדון) עם החזרי קניה. שווה להציץ ברשימת היינות:

בית פתוח אירופה מול ישראל באיש הענבים

עוד יין: יכול להיות שהמהלך הזה הוא תוצאה של גידול התחרות שיש לדרך היין (חינאווי ועוד), אבל כל עוד התוצאות הן יינות טובים לא תשמעו ממני תלונות. זה התחיל מכך שהרשת ביקשה מיקב רקנאטי (שחלקית בבעלותה) לייצר יין ייחודי ליקב, מה שהוליד את הפטיט-סירה שיראז 2006 מסדרת הרזרב שטעמתי לא מזמן. היין עשוי היטב, המון פרי יער, עץ קלוי במידה טובה והתיבול האופייני לסדרת הרזרב של רקנאטי. היין כרגע די טאני וצריך הרבה זמן להיפתח בכוס, עדיף לקנות בקבוק או שניים ולשמור שנתיים לפני הפתיחה. היין הבא שמייצרים עבור הרשת הוא קברנה סוביניון – פטי ורדו 06 מסדרת יוגב של בנימינה, שנשמע די מעניין ומושק בסניפי דרך היין ביום שישי ה-19/10 בשעות 10:00-15:00 (ללא תשלום). קישור.

ולסיום, סקירה מעניינת וכתובה היטב של אלדד לוי תובעת את כבודם של יינות הקינוח ומסבירה בתמציתיות את ההבדלים בעולם המעניין הזה. שווה קריאה.

h1

אוכל, מזח ויין

אוקטובר 6, 2007

לסיכום הביקור בלונדון הוזמנו ע"י המארחים למסעדת Ransome's Dock, הממוקמת על מזח תעלה פנימית המסתעפת מהתמזה, לא רחוק מגשר אלברט בצ'לסי. בניגוד למסעדות מודרניות ומצוחצחות, מדובר במקום שקיים עשור וחצי, מה שבעיני מסמן על איכות ולא על אופנה חולפת. מה שמייחד את המקום ומצדיק פוסט הוא רשימת היינות (PDF), שנבנתה לדברי האתר על מנת לייצג בצורה הטובה ביותר את האזורים והזנים מהם מגיעים היינות.

האוכל במקום מקושט ומעוצב (מבלי להיות מיניאטורי) ועשוי ממרכיבים טריים וכולל שילובים מעניינים. תפריט היין כולל הכל מהכל (טוב, ישראל עדיין לא שם), ורק תפריט חצאי הבקבוקים יכול להרכיב תפריט יין ממוצע. כאפרטיף התחלנו בצרפת, בצאתנו למסע בעולם:

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny 2005

זהוב חיוור, פותח בקליפת לימון ורמז לאשכולית עם אלון קלוי עדין, לגוף הקל-בינוני מצטרפת גם מינרליות אופיינית לזן, עם חמיצות רכה מאוד שממשיכה לסיום קצר-בינוני. יין רך ומעודן מאוד, נגיש ונעים. להתאים כאפרטיף או לצד מנות פתיחה עם תיבול מאוד עדין (חצי בקבוק).

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny

Ridge Geyserville 2004

אדום אטום ומלא, פצצה של פרי בשל עם פטל דובדבן ושזיף בראש, פלפל לבן, וניל ומעט קליה. גוף די מלא, עוד פרי בשל וטאנין במידה טובה, תבלין עדין וסיום שממשיך וממשיך. פצצת הפרי מסונומה, קליפורניה מורכבת מ-75% זינפנדל, (השאר קריניאן ומעט פטיט סירה), שומרת על איזון טוב תוך הפגנת עוצמה. יין מוחצן ומהנה (חצי בקבוק).

Ridge Geyserville, credit: nexternal.com

Viñã Tabalí, Late Harvest Muscat 2005

מוסקט קינוח צ'ילאני, עם אף טיפוסי של ענבים ירוקים צימוקים ופריחה, גוף מלא, סמיך, עם חמיצות שנותנת איזון טוב למתיקות הפירותית וסיום שלא נגמר. טעים וטוב (הוגש בכוס).

שבעים, מרוצים ומבושמים קלות חתמנו את הטיול בחיוך גדול.