Posts Tagged ‘קינוח’

h1

חוב ישן

יוני 27, 2012

ירדתי למחתרת, ולא רק בהיבט הוירטואלי. השעון מתקתק בקול רם ועמודי התזה נערמים אבל לא מספיק מהר. זה דוחה שינה ופנאי, וגורם לי להזניח מזה חודשיים פוסט חצי כתוב על שבוע מדהים בפיימונטה עם אנשים יקרים. הבקבוק המדובר מחכה לי הרבה יותר זמן מזה.

בטפרברג חנכו לאחרונה שלישיית יינות קינוח הקרוים על שם כלי נגינה (מקראיים, אם מישהו מתעקש). לפחות מבחינת כוונת המשורר, הנֵבֶל הוא הבכיר בסדרה, והוא מכוון לסגנון של פורט כמצוין על התווית (משהו שיקבים משתדלים בד"כ להמנע ממנו).

טפרברג נבל – יין סגול-עמוק ויפה, ארומטי, בשל ומוחצן מאוד. כיף לצלול לתוכו, ולצד כל הפירות שתוכלו לחשוב עליהם (כאן לא מאמינים ברשימות) אפשר למצוא שכבות של שוקולד מריר, קפה וקרמל. השפע הזה ממשיך גם לחיך והבשלות הגבוהה מביאה איתה נדוניה של הרבה סוכר. החומציות עדינה יחסית, ולא מספיקה בשביל להחזיק את כל המתוק הזה. לקראת הסוף יש חריפות עדינה וטובה, והאלכוהול משולב טוב ואינו מורגש.

שורה תחתונה – יין ישראלי, בשל מאוד ועשיר, לטעמי מצליח בקטגורית "טעים", פחות בקטגורית "מאוזן". ככזה, אני חושב שהרבה אנשים יאהבו אותו, אבל מי שמחפש את החומציות אולי יעדיף לעבור הלאה.

לסיום – מילה על המחיר. 120 ש"ח 'מומלץ'. בקטגוריה הכשרה הייתי מדרג אותו גבוה. מחוץ לקטגוריה הזו החיים יותר קשים ואפשר להשוות לדבר האמיתי; אם כתוב סגנון פורט על התווית הקדמית – ההשוואה מתבקשת. בשורה התחתונה, יש מתחרים ראויים בארץ כגון Warre's ו-Quinta do Estanho שמציעים אפשרויות לא רעות בטווח מחיר דומה. את הנבל טעמנו עיוור מול פורט מיובא במחיר דומה, והנבל היה מוצלח בהרבה מהדוגמה האקראית.

 הבקבוק נשלח ע"י היקב.

h1

פורטו(גל) מול ישראל

פברואר 22, 2012

המון יקבים בארץ עושים יינות בסגנון פורט – וחלקם גם קוראים להם פורט למרבה המבוכה (תחשבו שמחר יתחילו לייצר פה שמפניה). חלק גדול מהיינות האלה מבוסס על שאריות ענבים (ואני מנומס), הרבה מהם מתוקים מאוד ובלי הרבה מעבר – ובכך קולעים למכנה המשותף מתוק=טעים ומצליחים להימכר למרות שמחיר אופייני של בקבוק כזה עומד על 120-150 ש"ח. היבוא הפורטוגזי של הספשל רזרב חשף אותי לפורטים אמיתיים ואיכותיים בשכונת מחירים לא מאוד שונה, וכמובן שגם ליבואנים הגדולים יש דברים משלהם בסגנון.

במעבר חד – ביקבי רמת הגולן לא עושים את השטויות לעיל, על אחת כמה וכמה כשמדובר על הסדרה הגבוהה של היקב. לפני חצי שנה השיקו ברמה"ג יין בשם 2T, שמהווה משחק על שמות שני הזנים המרכיבים אותו – טוריגה נסיונל וטינטו קאו. מדובר בשני זנים פורטוגזיים המשמשים בפורטוגל לייצור פורט וגם ליינות יבשים. בהמשך ל-2T – יין יבש, ובהתחשב בסגנון הבשל שאוהבים ביקב – נראה כמעט מתבקש לעשות מהזנים האלה גם יין קינוח שפוזל לכיוון פורט. כך נולד ירדן T2 מבציר 2008, וממשיך מסורת של חדשנות ביינות הקינוח של היקב (בוטריטיס, אייסוויין, מוסקטו), תחת שרביטה המדויק של טלי סנדובסקי (אם לא נתקטנן שהטוריגה של שאטו גולן היה קודם). בהשקה שארגן היקב לא הצלחתי לעמוד על קנקנו כמו שצריך, אז הבקבוק שקיבלתי הועמד באתגר קטן.

אין ספק שכל יין הוא עולם בפני עצמו, אבל גם מהשוואות יש מה ללמוד. בשיתוף זוג טועמים נוספים העמדנו את היין החדש מול פורט אמיתי, ומול קוריוז ישראלי. ידענו איזה יינות משתתפים בטעימה – אבל הפורמט היה עיוור (לא אני מזגתי) והיינות נחשפו רק בתום הטעימה.

יין 1 – קפה, קרמל, מוקה, ארז, רך ומתמסר בפה, קרמלי, פירותי, אלכוהול לא מורגש, סיום ארוך. חנפן, טעים אבל חסר חומצה. מהמר על טוליפ.

יין 2 – ירקרקות של גרניום ואקליפטוס, פירותי, מתובל, מוצק, שקט יחסית, מרוכז, חסרה חומציות. האופי הוא יותר "ייני" מאשר פורטי.

יין 3 – אין מה להשוות ליין הקודם – אף מתפרץ, פירותי ושופע, עסיסי, לא כבד, קצת אלכוהול מורגש באף ובחיך, מעט חריפות ונגיעה של חבית. פירותי, עשיר ומרוכז. מצוין.

תוצאות:

היין הראשון הוא האספרנזה 2005 של טוליפ, בסה"כ טעים אבל לא הרבה מעבר, עם הקרמליות האופיינית שגרמה לנו לזהות אותו בלי מאמץ. כ-115 ש"ח

היין השני, רמת הגולן החדש. מחיר מומלץ – 190 ש"ח.

היין השלישי, Quinta do Estanho, Porto, LBV 2003, מחיר מומלץ, כ-185 ש"ח (מחיר ישראלי אחרי ייבוא, כן?)

השורה התחתונה די ברורה, אבל אסכם בכל זאת: בטווח המחיר של T2 המתמודד הפורטוגזי מאכיל אותו אבק, ולפחות לטעמי אין סיבה להעדיף את המקומי אלא אם יש לכם צורך בכשרות.

האירוח היה באדיבות נמרוד, שקינח לנו את הערב עם שיכר קרמבולה מגניב לחלוטין שבטח יצדיק פוסט בפני עצמו מתישהו – תודה.

h1

בליל יינות

יולי 2, 2011

הלחץ לקראת סוף הדוקטורט מתחיל להתחמם ולא הלכתי לישון לפני הזריחה כבר שבוע. בכל זאת נמצא זמן לטעום ולשתות דברים מעניינים בחברה מעניינת לא פחות.

דלתון, מוסקטו 2010 – ממשיך במסורת של רעננות פירותית מחייכת. יין שאפשר לתאר בשתי מילים: "אפשר עוד?" (35 ש"ח)

Casa Santos Lima, Sousao 2006 – יישנתי שנתיים בסבלנות את האבא הגנטי של זן הארגמן, והוא מתנהג כמו בפעם הקודמת. פרי נעים ללא טיפה של בשלות, טאני במידה וממשיך להתנהג כמו ערס בתחום המרירות והחריפות. מחוספס, מעניין ומלא אופי – אולי על חשבון נגישות. החברים שלא כ"כ מתעניינים ביין אהבו ביחס של שלוש נגד אחת, אבל כולם טענו שזה יין לא רגיל. התחנה הבאה: Tinto Cao של אותו היקב שאני מיישן במקביל (85 ש"ח, יבוא של הספשל רזרב בחיפה)

רקנאטי קריניאן פרא 2009 – כרם בעל מוזנח ששימש לייצור מיץ ענבים (!) תפס את העין של אנשי רקנאטי שחטפו אותו בעסקה שהייתה יכולה להראות מופרכת – אבל רק אם לא הכרתם את הצמא בשוק לזנים כאלה. גפנים מבוגרות, יבולים נמוכים ללא דילול – מה עוד אפשר לבקש מקריניאן? בקיצור ולעניין, מזמן לא נתקלתי בשם שהולם כ"כ את היין. פרא. מיצוי מסיבי של פרי ושל טאנינים נותנים לו עוצמות בלתי רגילות (וטעמנו אותו אחרי טעימת אורך של RSR). מרוכז מאוד, טאני ובועט. פרא צעיר שצריך להתבגר בסבלנות – כרגע הוא בעיקר עשיר ודחוס אבל עדיין לא נגיש לשתיה לטעמי (145 ש"ח)

Quinta do Estanho, Porto 10 Anos – כיף. פורט אגוזי, קרמי, קרמלי, צימוקי. הגיל מביא רוך – אבל בלי טיפה אחת של עייפות. בפה הוא חומצי, רענן ומתובל. החומציות המוצלחת מחזיקה את המתיקות מרוסנת היטב. כ"כ טעים שלא צריך לחכות לחורף (185 ש"ח לפני מבצעים, עוד יבוא אישי של הספשל רזרב)

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 – צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

h1

משהו קטן וטוב

ספטמבר 2, 2010

יין לארוחת בוקר

הלמברוסקו והקאוות המתקתקות שוטפות אותנו בנחשול גדול ופופולרי. אני לא נגד, ובסיטואציות כמו פיקניק זה אחלה, אבל בפלייט ה"מבעבעים" בטעימה העיוורת שארגן אתר קולינריה נחשפנו לכמה דברים די מזעזעים ורובם היו במקרה הטוב סתם מתוקים מידי. עוד הרבה לפני שאלדד לוי כתב בנושא הערכתי בשמרנות שמחיר של יין כזה במדינה בה הוא מיוצר הוא בטח סביב יורו או שניים.

מצד שני, כאן אצלנו בצפון יש כמה דוגמאות למוצרים במחיר דומה, שבעיני מתחרים בנוחות במבעבעים המיובאים האלה. כבר כתבתי מילים חמות בעבר על המוסקטו המוצלח של רמת הגולן ועכשיו הגיע תורו של יקב דלתון, שמנפק לא מעט הפתעות חיוביות ביינות הפשוטים יותר שלו. מה נגיד על היין? ממתק. מתוק, ופירותי – ויש בו גם קצת חומציות שמצליחה בעזרת הבעבוע העדין להתנגד קצת למתיקות הזו.

על התווית הוא מוצע כאפרטיף או כדג'סטיף – אישית הוא מתוק לי מידי בשביל לפתוח תאבון אבל לקינוח הוא יכול להיות מצוין. אני שוקל להביא בקבוק לראש השנה לטובת אלו שלא אוהבים יין, ובכלל, לקחת אותו לחוף ולשתות מהבקבוק ביום חם זה כיף לא נורמלי. 35 ש"ח, לפעמים גם פחות – ויש לכם תחליף מקומי וטעים ללמברוסקו, אם לא מפריע לכם לקבל כמחצית מכמות האלכוהול…

לטובת השותים המתחילים אזכיר שמומלץ בחום לקנות את היינות האלה כשהם צעירים ולכן כדאי להתעקש ששנת הבציר תהיה לא פחות מאשר השנה הנוכחית מינוס שנה.

h1

Buy, open, drink. Repeat as necessary.

יוני 13, 2009

טוב, כנראה שעבור כל מי שקורא במקומות כמו זה – אני מציין את המובן מאליו. אבל בכל זאת – אני כותב כאן על דברים שאני שותה – ולא יתכן שאזניח את הבקבוק שקניתי הכי הרבה פעמים מאז שהתחיל להתחמם בחוץ. 750 מ"ל של כיף צהבהב בבקבוק שיש רק נקודה רעה אחת לזכותו: הוא נגמר מהר מידי – ועל כך יעיד סל המחזור שלי. בין אם האורחים שלכם שתייני יין רציניים ובין אם קנייני 4 ב-100 – היין הזה מבטיח לכולם חיוך מטומטם.

אני אפילו לא יודע אם לסווג אותו כיין או כשתיה קלה – אבל למי אכפת? אפשר לגמור בקבוק בזמן שמכינים ארוחה ולקרוא לו אפרטיף. אפשר לשדך אותו לפאר הקולינריה כמו חביתה וקוטג'. בפיקניק. בכל מקום. בכלל, הוא לא דורש הרבה בשביל לעשות מצב רוח טוב ומתוק על הלב.

הרוחות ברמה נושבות להעלאת מחירי היין, והיקב טוען שהתמחור המקורי שלו לא שיקף את מה שהוא שווה. האמת? נכון. בסיבוב הבא בסופרמרקט, חפשו אותו בין ערמות הזבל שעל מדפי היין – היום קניתי שלישיה במאה.

רמת הגולן - גולן מוסקטו 2008

ונ.ב. קטן לסיום – גם בדלתון עושים מוסקטו חביב, בסגנון דומה. קשה יחסית למצוא אותו בחנוית ועולה כמה שקלים יותר. אם תמצאו – תנו לו ניסיון.

h1

שילוב יין וגבינות

מאי 23, 2009

מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.

Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.

Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.

Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.

Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.

Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.

Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.

Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.

Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש – כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.

Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.

לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.

h1

יקב תשבי

מאי 9, 2009

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור – השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

 יונתן וגולן תשבי

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

מזקקת הברנדי ביקב תשבי     חנות היקב

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

יונתן תשבי ברברה זינפנדל 2006

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

h1

חווית התבגרות / קברנה קשיש

אפריל 9, 2009

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 1988  רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 1993  בוסתן קברנה סוביניון 1996

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1993

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה –

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 – זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

 

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

כרמל מזרחי - קברנה סוביניון עם הקדשה לעזר ויצמן - בציר 1988

h1

פורטו-גל

ינואר 28, 2009

תקציר הפרק הקודם – הספשל רזרב מתחיל לייבא יינות מפורטוגל. בשבוע שעבר טעמנו יינות יבשים, השבוע הגיע תור היינות ששמו את המדינה על מפת היין, עם קצת עזרה היסטורית בריטית. הטעימה סקרה מגוון מקצה אל קצה של סוגים, והשונות בינהם מפתיעה. מהצעירים הנשכניים ועד לטאוני העגולים, הרכים והאגוזיים, דרך הוינטאג' וה-LBV המרוכזים והעשירים. מעניין.

הפעם, לראשונה אני מוסיף ניקוד. לא מדובר בציון אבסולוטי ואני לא מתיימר לדרג את איכות המשקאות. הציון משקף עד כמה נהניתי מהפורט ביחס לפורטים האחרים בטעימה, ואינו משקלל את התמורה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, White NV – צבע זהוב, אגוזים, דבש, מוקה, אלכוהול, ותפוזים משתלבים באף. החמיצות מחזיקה היטב את המתיקות בפה, לצידן תיבול ער. סיום ארוך, חריף-מתקתק. מעניין, טעים, קצת אלכוהולי מידי. אני סקרן לראות גם איך הוא משתלב בבישול (כבדי עוף למשל). 8.5. 69 ש"ח – תמורה טובה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, Ruby NV – אדום בהיר, בריק בשוליים. אלכוהולי למדי באף, פלפל שחור ופרי. קל יחסית בפה, חריף מאוד, אלכוהולי, חמיצות שלא מספיקה בשביל לאזן את המתיקות לטעמי. סיום ארוך וחריף. אולי להגיש אותו מצונן ישפר אותו. לא מעניין ולא מאוזן לטעמי. 7. 69 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny Reserva NV – רובי כהה, שוקולד, פרי סגול, פלפל לבן. ריכוז טוב בפה, מתיקות וחמיצות משתלבים טוב אבל אולי עוד טיפת חמיצות הייתה מוסיפה, פרי נעים שממשיך גם לסיום הארוך, המתובל בעדינות. מהנה, פירותי וטעים. הזכיר לי את הווריור. 8.8. 120 ש"ח, תמורה לא רעה.

Quinta do Portal, Porto, LBV 2001 – צבע רובי עכור, פרי אדום, קרמל, משהו גופריתי-מעופש שמתנדף תוך רגע, אלכוהוליות, ציפורן, פלפל אנגלי. סמיך, מלטף, ריכוז מעולה, חמיצות בדיוק במידה, החריפות עדינה יחסית, סיום פירותי. אלגנטי ועדין יחסית לקודמיו. אחלה פורט. 9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, LBV 2000 – שוב רובי עכור, פרי אדום, צימוקים, אספרסו, אגוז מוסקט, פלפל שחור וקרמל. שוב משחק מוצלח של חמיצות ומתיקות, יובש, חריפות, סיום ארוך שתופר מצוין חריפות עם פרי בשל וחמיצות. טוב מאוד, יותר מתחנף מקודמו, מורכב ומהנה. 9.2. 165 ש"ח.

Quinta do Portal, Porto, Tawny 10 years old – צבע נחושת-ענברי יפה ושקוף. אגוזים, עשבי תיבול (רוזמרין?), פירות יבשים, אולי משהו שמזכיר כורכום. סמיך, מרקם קטיפתי, תיבול רך, יובש עדין, פלפל שחור. מורכב, עדין ומעניין – שונה לחלוטין מהקודמים. 8.9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny 20 years old – צבע ענברי בהיר יותר, כמעט מתקרב לויסקי. האף משדר אלגנטיות, אגוזים, פירות מיובשים, תפוז, מוקה, וניל. רך וקטיפתי, חריפות עדינה, מתיקות, קרמליות מודגשת. סיום ארוך, אגוזי-קרמלי. סוג של רולס-רויס – אלגנטי, מבוגר, מורכב, מפנק. עם פקטור קטן של הדרת פני זקן – 9.3. 380 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Vintage 2000 – שחור, רובי עכור בשוליים, פרי מרוכז, אלכוהוליות, וניל, שזיפים מיובשים, מוסקט. מרוכז מאוד, חלק, יובש, חריפות. הסיום מעט קצר ביחס לקודמיו. מתחנף, לא רע אבל הייתי מעדיף אחרים. 8.9. 380 ש"ח.

תודה לספשל רזרב על חידושים ויוזמה ללא הפסקה, ועל טעימה מעניינת.