Posts Tagged ‘קיאנטי’

h1

טוסקנה, אקלקטי

אפריל 5, 2011

כשנעניתי להזמנה של צחי רוזנבלום להצטרף לטעימת טוסקנה לא היה לי מושג שהמשתתפים והיינות הולכים להיות מהקליבר שהם היו. משהו כמו שמונה אנשים, כל אחד מביא בקבוק – יש מספיק יין לכולם, אף אחד לא ממהר לשום מקום – הפורמט הכי טוב לטעימה. בטח כשיושבים לצד חובבים כבדים ואנשי מקצוע. זה המקום להודות לצחי על הארגון, ההזמנה והאירוח. 

אני לא חושב שהיה יין אחד בטעימה שאפשר לקרוא לו "קלאסי". לכמה מהיינות היה DNA איטלקי, איפשהו, אבל לפחות חצי היו יינות בינלאומיים בסגנון, חלקם הזכירו למשל קברנה ברמה טובה. חלקית:

Fontodi, Vigna del Sorbo, Chianti Classico Riserva 2006 – החבית די מורגשת לצד אדמתיות-סנג'ובזית-קיאנטית. גם בפה אבל החומצה כ"כ ערנית ובועטת שהיא מסיחה את הדעת מטאנין (החבית) שיושב שם. זה לא היין הכי טוב שטעמנו, אבל אולי הוא הכי טוסקנה שהיה על השולחן – למרות שיש בו מעט יותר פרי והרבה יותר חבית ביחס לסגנון. הנעליים איטלקיות, החליפה כבר אמריקאית.

Antinori, Guado Al Tasso 1996 – פקק שעם רטוב-אדום לכל אורכו העביר בנו חשש, אבל לשווא. מבוגר אבל מלא חן, עם הבלנד של קפה-תבלינים-ארז שאפשר למצוא ביינות כאלה, אבל הפה מספר את הסיפור האמיתי, שם מתגלה יין רך – לא עייף! חומציות ואפילו שרידי טאנין מצטרפים לשאריות הפרי שנשארו ויוצרים חוויה של רוך ועדינות. נגמר מהר יחסית בסיום, לשתות אם יש לכם. אולי הוא מסתובב עם הליכון ופיליפינית, אבל קומתו זקופה והבלורית מתנופפת ברוח.

Antinori, Guado Al Tasso 2005 – הרבה מהכל. הבחור ארז צידה לדרך הארוכה, הצטייד במיצוי פרי גבוה, חביות חדשות, חומצה לדרך. מחוספס בגיל הנוכחי, מרוכז ובשל. גם הוא יוכל למצוא שלווה בבגרותו, אבל אני מהמר שה-96 היה הרבה יותר מרוסן כשהוא היה בגילו. הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם (אבל הוא גם בסדר).

 

 

Gaja, Ca'Marcanda Promis 2005 – התחיל מחוזר מאוד, קצת ברט אבל מלבד זה מרבדים של פרי נקי, מרקם רך וחלק, בשלות מתקתקה ונעימה עטופה בחומציות טובה. מורכבות ואופק יישון לא תקבלו – אבל יין טעים, נעים ונגיש, בוודאי. במחיר של פחות מחצי מרוב היינות האחרים מקבלים מבוא בסיסי לסופר-טוסקן.

Fontalloro, Felsina 2007 – פרחוני וארומטי, הבשלות די גבוה לכל האורך ומפזרת קצת מתיקות, אבל החומציות העדינה הטאנינים מחזירים אותו למסלול. הנתונים הטכניים האלה לא מצליחים לבטא את התחושה שהפרי הרך והמלטף הזה מעביר בטועם לכל האורך, ולמרות שאני לא יודע לשים את האצבע מה בדיוק אחראי לזה, השורה האחרונה בפנקס הייתה אדיר. 

 

h1

מיתולוגיה איטלקית

אוקטובר 31, 2009

שוב היה לי הכבוד לחלוק שולחן עם חובבי יין במרפסת השקטה של מיכאל ראב. מטרת המפגש הפעם, מלבד להפגיש חובבי יין – הייתה להפגיש שמות נחשקים באיטלקית עם כוסות היין של אותם חובבים. האוויר הנקי שמעל העמק, עצי הזית שמסביב, והחברה עשו משהו טוב ליינות – שגם ככה לא היו צריכים עזרה. כמו שאפשר לראות בהמשך – קצת חיפפתי ברישום והעדפתי להתרכז בחוויה, בארוחה ובשיחה. רשמים נוספים וגם צילומים יפים אפשר למצוא בפוסט של רותם. המון תודות למיכאל על ההזמנה, האירוח והחוויה. כמה מילים שרשמתי על חלק מהיינות:

Banfi, Cum Laude 2005 – היין פותח בפרי יער רענן ונמרץ, פלפל לבן וקקאו. בפה חומציות מצוינת, פרי עשיר, יובש מוצק אבל נעים. שוב החומציות עוטפת את הכל גם בסיום. בקצה הדף הדגשתי פעמיים: "בובה. בובה." סדר גודל של 150 ש"ח, תמורה לא רעה למחיר (למרות השם היומרני).

Castello du Brolio, Chianti Classico 1999 – אדום בהיר, מסריח במובן הטוב עם אדמה רטובה, שקי יוטה שמחזירים אותי לצופים, פרי אדום ומשהו שמזכיר רימונים. טאנין רענן ומלטף יושב על גוף קל עם חומציות טובה ופרי עדין ונגיעה מרירה. משלב הנאה עם אופי של הסגנון, יתאים לאוכל קל. מהנה מאוד (הסקוטית, ~100 ש"ח לבציר עדכני).

Col D'Orcia, Brunelo di Montalcino 1998 – טבק ועור משולבים בפרי אדום, נגיעות של תבלינים, בפה אחלה נפח, החומציות שולטת ביד רמה, מאחורי ממתין בסבלנות הפרי. יין עצמתי ועשיר שכדאי לתת לו עוד כמה שנים לפני הפתיחה (הכרם).

Il Poggione, Brunelo di Montalcino Riserva 1997 – הצבע מתחיל להתבהר וכמות יפה של משקע מקשטת את הכוס. באף שזיף מרוכז ועשיר מקושט בפלפל שחור. הפה משלב יובש, חומציות וחריפות ביחד, והפרי קצת מתבייש מאחור. אמנם הטאנין והחומציות עוד עובדים יפה, אבל משהו בצבע ובפרי מעידים על הגיל.

Banfi, Brunelo di Montalcino 1997 – מנצח הטעימה בלי למצמץ. יין עסיסי ומלא, עם חומציות מעולה, פירותי והדוק, סיום ארוך ופירותי. זה שהוא חלק, מהוקצע ונעים לא מפריע לו להיות עשיר ומלא. עקבות הזמן לא משפיעים עליו ויש לו עוד שנים ארוכות. תענוג של יין.

h1

טעימת טוסקנה

פברואר 22, 2009

מספר היתקלויות לא גדול שהיה לי עם קיאנטי פשוטים לא השאיר עלי רושם חיובי. החמיצות הגבוהה עם הגוף הקל יחסית לא הסתדרו. כשקיבלתי הזמנה מהספשל רזרב לערב טעימה של יינות ממרכז איטליה חשבתי שזו הזדמנות טובה לגבש דעה בצורה מסודרת יותר.

כמה יינות בתחילת הערב לא מצאו חן בעיני והתחלתי לחשוב שהטעימה לא תהיה מוצלחת, ואז בא רצף של יינות מפילים. לגבי קיאנטי – למדתי שברמות הלא בסיסיות יכולים להיות יינות חביבים, אבל למדתי שגם הם לא הטעם שלי. עוד מסקנה חשובה מהטעימה: Carpineto זה שם ששווה לשים לב אליו. יש מספיק יינות לכתוב עליהם אז לא אאריך בהקדמה ונעבור לעניין.

Orvieto Classico Tomailo Castelani 2007 – לבן אחד לפתיחת התאבון: צהוב-ירקרק, פרחוני, קש, מינרלים, גוף קל עם חומציות גבוהה וחדה, קצת מליחות וקצת פרי. נקי, חומצי וחביב – לשתות עם אוכל. 39 ש"ח – שווה בדיקה.

Toscanelo 2006 – אדום בהיר ושקוף, פרי אדום באף ובפה, חומציות קלה וסיום קצר. איך אומרים גאטו נגרו באיטלקית? (לא היה קשור לטעימה ולא נמכר בחנות)

Dogajolo Carpineto IGT Toscano 2006 – אדום-סגול, פרי יער, אקליפטוס, פלפל שחור, יובש טוב ומרירות גבוהה ובוסרית, קצת פרי וסיום יבש. מר מידי ולא מהנה לטעמי. 79 ש"ח.

Poderi del Bello Ovile Serego Alighieri in Toscana IGT, Masi 2005 – בורדו-אטום וכהה, פרי אדום בשל, גוף בינוני מלא, פרי עשיר, חמיצות טובה וקצת תיבול. סיום ארוך-חמצמץ. חביב – מצד אחד בשל, מצד שני לא ריבתי, ועם חומציות שמחזיקה את הפרי. 98 ש"ח.

Chianti Superiore Tenuta di Burchino 2004 – אדום, חום בשוליים, התחיל מעופש אבל כמה דקות בכוס ניקו אותו, פרי אדום עדין, אדמה רטובה, חומציות גבוהה, יובש עדין ופרי ברקע, עם סיום בינוני חמצמץ. החומציות הגבוהה דורשת אוכל. עשוי טוב ונאמן לסגנון.

Chianti Classico Carpineto 2006 – אדום, ורדרד בשוליים, דומה במשהו לקודמו, אבל יותר גוף, יותר חמיצות, יובש מורגש יותר, קצת פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מצא חן בעיני מקודמו, יותר נפח ואורך. 135 ש"ח.

Braccale Maremma IGT Jacopo Biondi Santi 2005 – אדום עמוק, פרי אדום, פריחה, עור, קטיפתי בפה, יובש רך, פרי נעים. אלגנטי, מיוחד, מאוזן, עדין. וואו. 120 ש"ח -שווה! עם סימן קריאה. קניתי.

 היין סימן תפנית בטעימה, ושלושת היינות הבאים היו ממש חוויה – לא טעמתי יינות כאלה, שמראים מה זה שילוב של בצירים טובים עם יצרנים טובים. המחירים הם לא בטווח שאני קונה בו, אבל החומר שבבקבוקים מצדיק בהחלט את התוויות לדעתי.

Vino Nobile di Montepulciano reserva, Carpineto 2003 – אדום-סגול מלא ואטום, פרי נעים גם בפה, המון טאנין דחוס אבל שומר על מרקם נעים, סיום ארוך ארוך של פרי ויובש. לא ברור איך היין מצליח לשלב כ"כ טוב עצמה ואלגנטיות באותו שלוק. מרשים, מעולה. לחכות לפחות עוד חמש שנים איתו. 195 ש"ח.

Chianti Classico Reserva, Carpineto 2001 – אדום כהה ועמוק, פרי אדום עשיר, גוף בינוני מלא, יובש במידה טובה, חומציות ופרי טוב באיזון מושלם. טוב מאוד, עדיין צעיר בגיל שמונה. 195 ש"ח.

Brunello di Montalcino, Poggio Salvi Biondi Santi 2003 – אדום עמוק, פרי אדום עשיר שמריחים עוד לפני שמתקרבים לכוס, בפה קטיפתי, יובש בול במידה, חמיצות נעימה, עסיסי, עשיר, תיבול מזרחי, סיום ארוך מאוד, פירותי ויבש. אפשר להנות ממנו עכשיו אבל חבל לפתוח בחמש השנים הקרובות, כנראה שהרבה מעבר. 320 ש"ח. תזכירו לי כמה עולה קצרין?

h1

Ruffino Chianti 2005

פברואר 8, 2007

מה מתלבש יותר מתאים לצד ארוחת פסטה זריזה, ריחנית וספונטנית שמסכמת יום לימודים ארוך ואופייני של תקופת מבחנים, מאשר בקבוק קיאנטי?

רובי כהה במרכז, לכיוון אדום בהיר בשוליים. באף פריחה, לצד פרי כגון פטל ואוכמניות. בפה גוף קל פלוס, חמיצות וחמיצות, מרשה מידי פעם לפירותיות מעודנת לצוף ולשקוע בחזרה. סיום בינוני, חמצמץ עם נגיעות פרי ומעט תיבול

החמיצות הדומיננטית לרגע מרעננת – לרגע מעיקה. הכוסית של לצד האוכל הייתה יותר טובה מאשר הכוסית ששתינו לפני. ככלל, הגוף מעט קל מידי לטעמי ומיימי, ומעט יותר אחיזה הייתה מחזיקה איזון טוב יותר. במחיר של 50 ש"ח יותר אהבתי את הגמלא סנג'ובזה, מצד אחד בעל החמיצות המרעננת ומצד שני בעל גוף שמצליח לאזן אותה

  רופינו קיאנטי