Posts Tagged ‘קברנה פרנק’

h1

נתונים טכניים ביין

ספטמבר 13, 2011

אני קורא כמעט כל מה שמתפרסם על יין בעברית ברשת. בדרך כלל אני לומד, לפעמים אני לומד מטעויות. אחד הדברים שאני פחות אוהב לקרוא אלו ביקורות יין שרובן עוסק בנתונים טכניים שמסופקים ע"י היקבים/יח"צ או כתובים על הבקבוק. לפעמים יש בהם פרטים מעניינים, כמו הסיפור על הכרם ממנו מגיע הקריניאן המסקרן של רקנאטי, אחוז אלכוהול חריג ביחס למה שטועמים, מרכיב לא שגרתי בבלנד וכד'. אבל אם זה בלנד בורדו למי אכפת כמה אחוז מרלו יש שם? למי אכפת משך היישון בחבית? אכפת לי איך מרגישים את החבית ביין. אם כבר מדקדקים בנתונים טכניים, למה לא לכתוב ברשמי טעימה גם את הבריקס בבציר, pH, סוג השמרים, דרגת הקליה של החבית, מספר השפיות והסל"ד של הדיסטמר?

רצה הגורל והגיע מארז יפה לפתח דלתי, שמהווה case study לטענה לעיל. אלו שני היינות שקיבלתי, ואני מצטט סלקטיבית מדפי היינן, מקווה לא להתבלבל ביניהם:

יין א' – התירוש עבר השריה קרה ב-14 מע' למשך שלושה ימים, לאחר מכן תסס 10 ימים, לאחר סחיטה עדינה עבר לתסיסה מאלולקטית במיכלי נירוסטה. היין יושן סה"כ 15 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי וצרפתי. 15% אלכוהול, בציר ידני סלקטיבי עם אור ראשון בספטמבר 2009. מהיין יוצרו 9,500 בקבוקים. מחיר מומלץ לצרכן 79 ש"ח

יין ב' – התירוש עבר השריה קרה ב-14 מע' למשך שלושה ימים, לאחר מכן תסס 10 ימים, לאחר סחיטה עדינה עבר לתסיסה מאלולקטית במיכלי נירוסטה. היין יושן סה"כ 15 חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי וצרפתי. 15% אלכוהול, בציר ידני סלקטיבי עם אור ראשון בספטמבר 2009. מהיין יוצרו 10,000 בקבוקים. מחיר מומלץ לצרכן 79 ש"ח

ועכשיו ליינות באמת:

טוליפ Mostly קברנה פרנק 2009 – ממשיך לנפק את אחד היינות המוצלחים של היקב לטעמי. היין מגיש פרי בשל וידידותי עם מחמאות של תיבול באף ובחיך. הבשלות הגבוהה מגיעה עם מעט חום ותחושת המתיקות הצפויה אבל באופן שמצליח להשתלב, כחלק מהאופי של היין וסגנון הבית של טוליפ. היין המוצלח והנגיש הזה עקבי עם בצירים קודמים, ואני עקבי בהמלצתי להכניס אותו לשעה למקרר לפני ההגשה. מחפשים אולי יין לראש השנה?

טוליפ Mostly שיראז – קברנה 2009 – אותה ייננות כמו היין הקודם: 15 חודשי חבית, 15% אלכוהול מוכיחים שמספרים ונתונים טכניים לא חשובים כמו היין עצמו. התוצאה כאן היא הרבה חבית קלויה שמעיבה על הפרי, מחסור בחומציות וכמות נדיבה של תיבול וחריפות. איפשהו מסתתר כאן פרי טוב, אבל לטעמי הבשלות כמו גם החבית חצו את הסף ויוצרים יין חם, לא רענן ולא מאוזן. פתחתי בקבוק נוסף שבועיים אחרי הטעימה והתוצאה הייתה דומה. אולי הקברנה פרנק לא שמע על הנתונים הטכניים והצליח להתמודד עם העץ והבשלות יותר טוב מאשר הפרי ביין הזה.

היינות נשלחו ע"י היקב.

h1

ויתקין עתידיים

מאי 28, 2011

כמו בשנים הקודמות, קצת אחרי ביקבוק היין מזמינים ביקב ויתקין את מועדון הלקוחות לטעום ולקנות את היין העתידי. האמת היא שבהשוואה למחירי ההשקה היתרון הכספי של קניית שישיה עתידית הוא לא גדול, כמו שהודו אסף ושרונה בטעימה. היתרון הנוסף, עם זאת, הוא העובדה שהבקבוקים יושבים עוד קצת ביקב במקום לתפוס מקום במקרר (גם אחרי ההשקה…) השנה המפגש עבר לחדר הפנימי בבית היין במעברות, ולמרות שהיה כיף גם במיקום הקודם, בקיבוץ האווירה יותר חמה וגם הנשנושים שהוגשו לפני היו מוצלחים מאוד.

מה לומר על היין? חוץ מזה שהוא צעיר נורא, היינות בוקבקו לפני חודשיים לכל היותר, וחלקם עדיין נמצאים בהלם. קשה להגיד הרבה על היינות במצב כזה, ואני מתבסס על הניסיון שלי עם ויתקין בטעימות חבית ובטעימות כאלה בהשוואה ליינות שיצאו בסוף. זו גם הסיבה שאני לא כותב על שורשים (ג'), הוא די סגור כרגע ואין לי רפרנס לגביו. הבקבוקים נפתחו יממה מראש.

קברנה פרנק 2009 – פרחוני ומתובל, בעיקר מפולפל, בשלות נמוכה, חומצה מצוינת, חריפות, היובש עדיין חד. עדיין גס אבל פחות סגור מהמצופה. באופן די עקבי ביקב מצליחים להמנע מהפירזיניות-הירוקה – אתגר לא קטן בזן הזה, אפילו שבמידות נמוכות זה מתקבל בחום עבור הזן.

קריניאן 2009 – בעבר הקריניאן היה מגיע לפני הקברנה פרנק, והשינוי אינו מקרי. הקברנה מתפצל לו לכיוון רגוע יותר והקריניאן ממשיך להיות הערס הישראלי האהוב. אי אפשר להתבלבל באף, עם השכבות השחורות מתחת לפרי – אבל הפה אטום לחלוטין ויש בו בעיקר טאנין וחומצה. closed for business.

פטיט סירה 2009 – כל מה שאני אוהב ביין הזה נמצא בו כבר עכשיו. משגע! חומציות טובה שמגבה את הבשלות המתוקה, טאנינים בשלים, דחוס ומלא. מעולה, טעים נורא ומוכן באופן מפתיע. היות והוא בוקבק לפני שבוע-שבועיים כנראה שהוא יכנס בקרוב לתקופה סגורה. שורה תחתונה במחברת: לקנות.

h1

חדשים מעמק האלה

פברואר 21, 2010

שנה וחצי מאז המפגש האחרון הרציני עם יינות עמק האלה, הוזמנתי ע"י דורון רב הון, יינן היקב, לטעום יינות חדשים שיוצאים לשוק בימים אלה. ביקב מחדשים בכמה כיוונים – אחד מהם הוא הפטיט סירה. בדרך כלל שימש היין הזה כשחקן חיזוק בבלנדים, אבל השנה, אומר דורון, האיכויות שלו היו כאלה שאי אפשר היה להתעלם מהן – ומספר חביות נשמרו לטובת יין זני. על חידושים אחרים שנמצאים בקנה, אני מקווה שאוכל לדווח בהמשך. המחירים שאני מציין כאן הם מחירים 'מומלצים לצרכן' שקיבלתי מהיקב (כידוע, בחנויות טובות המחירים נמוכים יותר בד"כ).

שרדונה 2008 – אשכולית משתלבת באגוזים ובקליה, בפה רחב, מינרלי ועם קצת פחות חומציות ממה שאני אוהב. לכל זה מתווספת נגיעה מרירה עדינה ומחמיאה, שממשיכה גם לסיום פירותי וארוך. היין הזה הוא דוגמה לשילוב עדין של הפרי עם החבית. הוא לא מתבייש בעץ שיש בו – אבל גם לא שם את החבית במרכז. את כל זה היין מצליח לעשות בעדינות, בלי שואו. היין בוקבק ממש לאחרונה ויכול להיות שהוא עדיין בהלם – אחזור אליו בעתיד. היין יכול להיות מהנה בפני עצמו אבל אישית הייתי מעדיף אותו עם מנות פתיחה עדינות. 89 ש"ח. בבציר 2008 לא תהיה גרסת unoaked.

קברנה פרנק 2007 – פרי סגול, ירקרקות-זנית במידה, פלפל שחור, קקאו ושזיפים. על החיך הוא מרגיש צעיר עם יובש ניכר, תיבול מעט חריף, עשיר, פרי נעים וחומציות טובה. אהבתי את האף, שמלא באופי של הזן – אבל הפה צועק "תנו לי שנתיים ואז תראו מה אני יודע". אפשר להנות ממנו גם עכשיו, עדיף לצד נתח עסיסי – אבל אני מהמר שהסבלנות תשתלם. 118 ש"ח למי שיצליח למצוא בקבוק.

פטיט סירה 2007 – פרי סגול משגע, מוחצן ובשל, עם קפה ופלפל שחור. מפוצץ בטעמים בפה, אבל עם תחושה רכה ביחס למה שציפיתי מהאף ומהזן. המון פרי, יובש מעט מחוספס כראוי לזן, קצת חריפות. סיום ארווווווך, פירותי ויבש. יין שסובב סביב הפרי, שנותן למי ששותה אותו את החוויה של פטיט סירה טוב. טעים, עשיר ומפנק. אני מהמר שכמה מהמספר הזעום של הבקבוקים שיוצרו (1807) יתגלגל אלי למקרר. יופי של יין, והמחיר? 118 ש"ח, מוצדקים ביותר לטעמי – במיוחד למי שאוהב את הזן כמוני.

פינת השקיפות: את היינות טעמתי בהזמנת היקב במסעדה, שם היה לי העונג בשיחה עם דורון בחברתם של שני עיתונאי יין וסומלייה-על אחד.

 

h1

האבא של הקברנה

אוקטובר 31, 2009

שוב התכנס פורום היין של שרון ואסף, והפעם תחת הכותרת קברנה פרנק ישראלי. הבורדולזי שלקח לראשונה יאיר מרגלית והראה שיש מה לעשות איתו גם בארץ. היום יש אנשים שטוענים שזה מתמודד ראוי ל"זן הישראלי" שהרבה יקבים מחפשים. אישית אני חושב שעושים ממנו יינות טובים, הרבה פעמים יותר מעניינים ממרלו/קברנה גנריים – אבל את הדגל הישראלי הייתי מחפש דווקא בקריניאן או פטיט סירה.

טעמנו על עיוור את כל שבעת היינות, לצד כיבוד קל ומוצלח פרי מטבחו של שרון. הציונים שכתבתי הם יחסיים לטעימה הזו ולא על סקאלה אבסולוטית כלשהי, וציוני הפורום המשוקללים מופיעים בסוגריים.

Marie de Beauregard, Saumur Champigny – סגלגל בהיר שקוף למדי, אף שקט עם פרי עדין, תבלין ומעט עשב. בפה מעט חומציות וטיפה תיבול. חסרים: פרי, נפח, יובש. לא יודע אם זה אני או היין, אבל לא אהבתי. ג'וקר מהלואר. 105 ש"ח, ציון:  83 (78) (יבוא: הסקוטית)

שטרן קברנה פרנק 2006 – סגול עמוק ויפה, קליה, פלפל ירוק מודגש, פלפל שחור ואקליפטוס. גוף מוצק, טאנין ניכר משולב היטב באחלה פרי וחמיצות טובה עם תיבול עדין. סיום בינוני ארוך ומתובל. כ-90 ש"ח, ציון: 90 (84). אחרי הדיון עם הפורום אני חושב שאולי הגזמתי מעט עם הציון, בגלל השיפור לעומת היין הקודם. למרות זאת – כתבתי ציונים לפני הדיון עם השאר והחלטתי לא לשנות בעקבות דעת הרוב.

פסגות קברנה פרנק 2006 – צבע סגול אטום, עשבי תיבול, פלפל לבן, קליה, מעט אלכוהול. יובש עדין לצד פרי, נפח טוב, תיבול די חריף, סיום ארוך ומפולפל. יין מעניין עם ריכוז טוב, יותר עדין מהקודם. כ-90 ש"ח, ציון: 91 (88).

בן חנה, לה-מרי קברנה פרנק 2005 – אף פירותי, מעט בשל, שזיף, שוקולד וירקרקות אופיינית לזן. חומציות טובה עם פרי ויובש, רחב ונעים. לא פחות מורכב מהקודמים אבל יותר עדין ומאופק. אחלה יין. רשמים קודמים. כשהיה חדש עלה 120 ש"ח, בציר 2006 שיצא לשוק לאחרונה טיפס ל-135 ש"ח. 90 (92) – מצטיין הפורום.

פלטר, T-Selection קברנה פרנק 2005 – סגלגל שקוף למחצה, המון ירקרקות באף, קצת אלכוהול והפרי כמעט ולא מורגש. בפה טאנין עצמתי אבל לא חד, נפח טוב, חומציות, פרי שיוצר מתיקות מדומה, סיום ארוך ומתובל. האף ירוק מידי והפה לא היה מחובר לטעמי. בזמנו עלה כ-150 ש"ח, בצירים חדשים עולים יותר. כשטעמתי את היינות האלה בהשקה אצל משפחת פלטר הנחמדה לא ידעתי להגיד מה יקרה איתם כשהטאנין ידעך. היום אני פחות אופטימי – לפחות לגבי היין הזה. ציון: 87 (85).

ויתקין קברנה פרנק 2004 – שחור אטום עם שוליים סגולים, באף מעושן-קלוי, פרי יער וקקאו, בפה החומציות מחזיקה פרי עשיר, נפח טוב ויובש עדין. סיום בינוני, חומצי-פירותי. הפקק של הבקבוק היה רטוב עד השליש הקדמי ויכול להיות שהיין לא היה במיטבו. בכל מקרה היה מהנה וטוב. 90-100 ש"ח לבקבוק חדש. ציון: 89 (89).

מרגלית קברנה פרנק 2003 – ארגמן בוהק, אף שהזכיר קברנה סוביניון עם פרי יער, תיבול נעים וקקאו. גוף בינוני, פרי מעט מתקתק (2003?), סיום ארוך וקלוי. הייתי מוכן להמר שזה הג'וקר – קברנה סוביניון ישראלי איכותי כלשהו. יותר אהבתי את 2004. מחיר: אני לא מצליח לעקוב. ציון: 88.5 (89).

יינות ראויים נוספים שעושים בארץ מהזן כוללים את הלל של תניא ואת הרזרב המוצלח של רקנאטי. שוב תודה לשרון ואסף על הארגון והאירוח. פוסט מצולם של רותם

h1

יקב תשבי

מאי 9, 2009

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור – השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

 יונתן וגולן תשבי

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

מזקקת הברנדי ביקב תשבי     חנות היקב

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

יונתן תשבי ברברה זינפנדל 2006

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

h1

ויתקין, חדשות.

מרץ 24, 2009

השקות יינות חדשים, בהרבה יקבים נראית ככה:

מסעדה יוקרתית בת"א רבתי. עיתונאים בלבד. דיילות/דוגמניות. ארוחת שף שהותאמה במיוחד ליינות.  מארז יינות לעיתונאים בשביל לטעום בבית. הלקוחות שומעים על היינות החדשים מהעיתונות – או פשוט מוצאים אותם על המדף בחנות.

בויתקין לא ממש עושים דברים כמו יקבים אחרים – וככה זה גם נראה כשיוצאים יינות חדשים:

חברי מועדון הלקוחות מקבלים הזמנה לטעום עם הייננים את היין העתידי (והשתתפות סימלית בעלות הארוח). היקב משיק את היינות שלו בפני הלקוחות ולא בפני העיתונות. בנוסף אומרים ביקב: היינות שלנו נגמרים מהר מידי ואנחנו לא רוצים להעלות את המחירים שלהם – אז אנחנו מזמינים אתכם הלקוחות הקבועים לקנות אותם בקניה עתידית לפני שהם יוצאים לשוק, כדי שלא יווצר מצב שלא נשאר יין עבור הלקוחות שלנו*. המחירים בקניה הזו, אגב – מצחיקים.

יש לי הרבה מה להגיד על מה שמתואר בפסקה הראשונה – אבל אני לא רוצה לערבב את זה בפוסט של ויתקין וזה יעלה באחד הפוסטים המתוכננים הבאים. הבאתי את ההשוואה רק כדוגמה נוספת – כמה הדברים נראים אחרת ביקב הזה.

בפינת החדשות: כמות הייצור גדלה. ביקב הוציאו "בלנד על" – כרגע חסר שם והרכבו המיסתורי מבוסס על הזנים הקיימים ביקב. מהבציר הנוכחי חלק מהיינות משווקים גם במגנומים – במספרים מזעריים.

היינות – כולם צעירים מאוד, כולם עם מיצוי פרי וריכוז מרשימים, כמו שלמדנו לצפות מיינות היקב. קריניאן 2007 שומר על מסורת של בשלות פרי, שמשולב בצד שחור אספלטי-מתובל-קלוי, מתפתח בכוס וחושף קפה וקרמל ועוד הרבה. קצת מחוספס וקצת אלכוהולי – צריך מעט זמן להרגע ולהתאפס, אבל ניסיון עם בצירים קודמים הופך אותו למניה בטוחה מבחינתי. הקברנה פרנק 2007 מוחצן, מתובל-מפולפל ומעניין. הפייבוריט הקבוע שלי פטיט סירה 2007 מרוכז ודחוס אפילו ביחס ליינות היקב האחרים, עם הבשרניות שאני אוהב למצוא בזן, עם יובש מטורף (אבל לא חד או בוסרי), תבלינים, ומה לא. גוף, נפח, בעיטה, פרי. ערס מחונך, שרירן בחליפה. קשה להגיד בלי לטעום אותו ליד הבצירים הקודמים – אבל אפשר לכל הפחות לקבוע שהוא לא נופל מבציר 2005 (2006 יושק בשבת הבאה), ואני חושב שאולי הוא גם מתעלה עליו.

"בלנד העל" של היקב, מבציר 2006, 400 בקבוקים ממנו מוצעים למכירה בכ-165 ש"ח. פרי בחזית, יופי של מבנה וריכוז, שכבות של פרי דחוס שהזכירו לי במשהו בצירים ישנים יותר של האניגמה. אני מסכים עם הטענה שלטעום ממנו לצד היינות הצעירים מפחית ממנו במשהו. לא יודע – היין עצמו מעולה, אבל אני כ"כ אוהב את האחרים שאני לא רואה את עצמי קונה אותו במחיר כפול מהם.

בלי מילות סיכום גרנדיוזיות – אני מקווה שהיקב ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, כמו שהוא עושה, ובגישה שהוא עושה.

 

* כמובן שבקניה עתידית יש יתרונות כלכליים ברורים ליקב ואני לא טוען שזה השיקול היחיד. מכיוון שהיינות לא נשארים להעלות אבק על המדפים, ושההנחה על הקניה הזו היא משמעותית – זה לא מפחית מנכונות הטענה לעיל.

ויתקין

h1

להכיר את בן חנה

ינואר 16, 2009

הרבה זמן עבר מאז הביקור האחרון בספשל רזרב. הפעם התארח שלומי צדוק, הבן של חנה ז"ל והאיש מאחורי היקב. איש צנוע וחייכן, שמצהיר על עצמו שמה שהוא עושה ביקב מתבסס על תחושת בטן ועל "טעים". נראה שהיקב עדיין בשלב ההתנסויות, ואני אוהב את (רוב) בחירת הזנים שלו ומה שהוא מוציא מהם. כמו הייטקיסט טוב – יש לו בלוג, מומלץ!

בלי להרחיב במילים – אתן את הבמה ליינות.

בן חנה La Mariee קברנה פרנק 2005

צבע אדום עמוק, באף פרי מרוכז אבל לא בשל מידי, פלפל שחור וקקאו, גוף בינוני-מלא, מתובל מאוד, עשיר, טאנין במידה טובה, מתובל גם בסיום שנגמר טיפה מהר.

יופי של קברנה פרנק, מביא את הצד המתובל של הזן. מתובל, מעניין ומיוחד. היין שהכי מצא חן בעיני בטעימה. לצד רקנאטי רזרב 06 (האלגנטי והעדין) זה הקברנה פרנק הישראלי המוצלח שטעמתי. 120 ש"ח, לא מעט כסף, אבל זה באמת יין מיוחד וטוב, שלדעתי שווה מחיר כזה.

 בן חנה קברנה פרנק 2005

בן חנה מדיטראנו 2005

צבע סגול, האף מעיד על כל היין – לא שגרתי, תבלינים, עשבים (לא ירקרקות), מינרלים ואדמה, חמיצות ערה, טאנין עדין, חריף, נגיעת חבית, קצת מרירות. סיום יבש בינוני באורכו. בלנד של גרנאש, פטיט ורדו וסירה (50,30,20 אחוז). יין מורכב ומאוד מעניין לדעתי, לא על הכיוון הפירותי. 125 ש"ח.

בן חנה פטיט ורדו 2006 (טעימה מוקדמת)

צבע מדהים, אטום וסגול עמוק בקצוות. פרי בשל, קצת אלכוהולי, פירותי, חמיצות גבוהה, גוף קצת קל. נחמד, פירותי יותר מקודמיו. אמנם אחד הפטיט ורדו המוצלחים יותר שטעמתי, אבל אני עדיין לא משוכנע שהמקום של הענב הזה הוא ביין זני. אולי הגפנים צריכות עוד כמה שנים, אולי הייננים צריכים עוד כיוונון קל. לדעתי במדיטראנו למשל, ובבלנדים בורדולזיים (יראון 2005) הזן מתפקד טוב יותר.

מה בעתיד? ביקב מתנסים בויוניה, בנתיים לצריכה ביתית. בנוסף, נרמזה קריצה לכיוון שנין בלאן.

נעים להכיר !