Posts Tagged ‘צרפת’

h1

ארבעה, סירה אחת

דצמבר 12, 2010

"שב, תרגע" הוא אמר בקול יציב ובטוח. "אתה מדבר???" התפלצתי, אני הרי בלי טיפה אחת של יין בדם, אפילו לא שתיתי איזה יין לחימום… "תרגע, תישען לאחור, תן לי לדאוג לדם" הוא התעקש כשקירבתי שוב את האף לכוס. למרות המבטא הצרפתי – פרט שצריך להעלות חשד בקרב כל אדם שפוי – משהו בביטחון שלו חלחל לתוכי ונשענתי כמצוותו. עכשיו כבר פחות היה לי אכפת מהאנשים שבשולחן ופשוט תקעתי את הפנים בתוך הכוס, עיניים עצומות. "אתה מוכן לעבור לשלב הבא" הוא לחש אחרי פרק זמן לא ידוע של ניתוק מהסביבה, "אבל רגע!" ניסיתי למחות "יש פה עוד המון מה להריח, כל האדמה-הסירתית, הפטרייתית והמשכרת הזו, עוד לא ספגתי את הכל…", אבל הוא חזר על פסיקתו "אתה מוכן, חברים שלי מהשכונה מחכים בשולחן ליד". בפה גיליתי יין די הדוק, מלא יחסית לסגנון, עם חומציות טובה ותיבול זני, ארוך ומספק, ובעיקר – מאוד עקבי – מהאף ועד הסיום שנשאר דקות ארוכות בפה – היין משדר את אותו פרופיל לכל האורך. "שניה, לפני שנפרד רק תגיד מה שמך" לחשתי לו. enchanté, הוא אמר, JL Chave Selection, Farconnet, Hermitage 2001

הספצימנט ההרמיטאז'י המצוין הזה פתח טעימה קטנה אינטימית שערכה קבוצת חובבי יין בזינגר'ס בבורגתה – מקום רומנטי ונעים, שיכול להיות אחלה לוקיישן לדייט שקט. החבורה הקטנה כללה כמה מהאנשים המנוסים והותיקים בתחום בארץ, והוכיחה לי שוב שהידע והבקיאות הולכים לעתים תכופות עם צניעות ונועם. תודה על ההזמנה ועל ערב מעולה.

Laurent Charles Brotte, Hermitage 1999 – בקצרה – אפשר לעבור את השיא, ואפשר לעבור את השיא בחינניות. היין הזה הלך על האפשרות השניה, באלגנטיות ועדינות. רזה יחסית, בלי הרבה פרי, באף סימני בגרות עם ריחות שניוניים של עור וקצת קומפוטיות. היה עדיף לשתות אותו לפני שנתיים, אבל עדיין יש בו הרבה חן. au revoir, קשישא.

Paul Jaboulet, Les Jumelles, Cote Rotie 1997 – הצלע הנשית בחבורה העשירה אותנו שמשמעות השם הוא "משקפת". האף מריח כמו נתח בקר עסיסי, בדיוק בשניה ששמים אותו על מחבת לוהטת. הריח של הצליה אבל בעיקר הריח של הבשר הלא מבושל, עם מנה נדיבה של עישון בצד. בפה הוא פחות מרשים אחרי האף המסקרן, עם חומציות עדינה ויובש שכבר בדרך לעולם אחר. במפתיע, עם האוכל הוא השתפר משהו. אף מעניין מאוד, אבל בסה"כ כנראה אחרי השיא.

Rene Rostaing, Cote Rotie 1999 – בשביל יין כזה שווה לעזוב את המחקר באמצע שבוע מטורף, לנהוג עייף וסחוט לאזור המרכז ובחזרה. אתם יודעים מה? שווה גם לעשות את זה ברגל. אף מורכב ועשיר, עם עישון, אפר, בשר צלוי ורמזים של פרי. בפה הוא לא פחות ממדהים, חומציות מטורפת, יובש נעים, פרי, תיבול – לא צריך פרטים קטנים – הכל פשוט יושב כ"כ טוב אחד עם השני, בחבילה עסיסית, מחוברת, קוהרנטית, ארוכה. מה שהכי כיף ביין הזה הוא שאפשר להנות ממנו גם ברזולוציה של יין פשוט טעים לאללה, וגם ברזולוציה יותר עדינה, של יין בכלל לא "פשוט"; יין שמספר סיפור של מורכבות, אורך ואיזון מדהימים. חוויה.

h1

בורדו, מודל 2000 במצב טוב

נובמבר 28, 2010

מאז שהצטרפתי לחבורה ראיתי הרבה טיפות יין טוב מכתימות את מפת השולחן הבורגתאי של משפחת ראב. הפעם אני חושב שהוצב רף חדש ברמת הטעימה, ובמיוחד שני הבקבוקים האחרונים הטיסו את מה שאני כותב עכשיו לקטיגוריית ה'חוויות' – לא דבר של מה בכך בסקאלה הפרטית שלי. את הטעימה הנחה בגובה העניינים ובהלך הרוח השלו והצנוע האופייני לו – ערן פיק מצרעה – מעיין של ידע (גם) בתחום הבורדולזי. אני רק מזכיר שהיינות יושנו ב-13 מעלות, מה שאומר שהם התבגרו לאט יותר מאשר יינות שמיושנים בטמפ' קונבנציונליות יותר – לכן יש לקחת בחשבון שהגיל האפקטיבי של היינות שונה ממה שיש אצלכם במקרר או בחנות. בלי הקדמות גדולות אני רוצה להעביר את הזרקור לחלק מהיינות:

Domaine de Chevalier, Pessac Leognan GC, 2003 – הלבן היחיד והיין היחיד מחוץ לבציר 2000. מאוד לקטי באף, חבית, תיבול עדין, מינרליות ואשכולית, רחב, חומציות עדינה משולבת טוב, מינרלי מאוד, שמנוני, חמאתי בטעם ובמרקם. איכשהו מצליח להיות רענן למרות כל השומן, מרוכז ועקבי – אבל לא ממש הסגנון שלי.

Chateau Cantemerle, Haut Medoc GC, 2000 – ארז, קפה, פלפל לבן, חומציות חדה, מרירות, יובש, אין כמעט פרי. האף מעניין, אולי הכי "בורדו" שטעמנו – אבל על החיך היין לא ממש מחובר ולא מתרומם. פגשתי את היין גם בטעימת בציר 2007 – שם הוא היה מוצלח יותר אבל עדיין לא הרשים ביחס לשאר היינות – כנראה ש-2000 עבר את שיאו. מכאן העניינים הלכו והשתפרו…

Chateau d'Armailhac, Pauillac GC, 2000 – פירותי ועשיר, פלפל שחור וקפה, רזה יחסית עם טאנין רך, חומציות רגועה, ונגיעה מרירה. בלט לחיוב הסיום שהיה עקבי עם הטעמים שבחיך. יופי של יין, מעניין, עדין יחסית ולא בשל.

Chateau Branaire Ducru St. Julien GC, 2000 – מתקדמים למחוזות הבשלות; שזיפי-ונילי, חלק ורך, טאנין מרוכז אבל מלוטש, פרי טוב, חומצה מצוינת. וואו. עדיין צעיר בגיל 10 – אבל בהחלט אפשר להנות ממנו עכשיו, אם לא מפריע bite קטן מהטאנין. לא יודע כמה זה בורדו, אבל זה יין עשיר ומהנה.

Chateau Melscot St. Exupery, Margaux GC, 2000 – עברו לדומיין רולאן (מישל), והיין הזה מציג יותר פרי באף ובפה, עם טאנין בשל שמגובה בחומצה טובה. סיום ארוך ופירותי. בהשוואה ליין הקודם: יותר פרי ונפח על חשבון המורכבות, מודרני יותר – אבל כל אלו אינן מילים גסות – זה יין מאוד טעים. ממש.

Chateau Smith Haut Lafitte, Pessac Leognan GC, 2000 – נעזוב שניה את הפרי הבשל, הקקאו והטבק, את העסיסיות והפירותיות ואת הסיום שלא נגמר. היין מורכב ועשיר, אבל יותר מזה – כל המרכיבים יושבים כ"כ טוב אחד עם השני, שהמילים איזון והרמוניה פשוט לא מספיקות. יש את הרגע הנדיר הזה בטעימות, שהיין נכנס לפה, ותוך שניה הקלט מהחושים מתחיל להגיע ולסחרר את המוח, העיניים נעצמות מעצמן, האזניים מתנתקות מהסובבים, הכל יוצא מפוקוס סביבך ושלווה מספקת אופפת את הראש. הסיבה היחידה לפתוח שוב את העיניים היא הלגימה הנוספת שנותרה בכוס. זה גם השלב הראשון בטעימה בו הסתכלתי על המרקקה בבוז. החוויה של יין כזה מצדיקה פוסט בפני עצמו, והיא שמה פרספקטיבה חדשה על יין בכלל.

Chateau Troplong Mondot, St. Emilion 2000 – אף מדהים ועשיר, עם אספרסו, שוקולד מריר ופריחה, מרקם של משי בפה, ממש מרחף על הלשון, יובש רך, חומצה עדינה והמון פרי. הבנתי לראשונה למה הגדה הימנית וסיינט אמיליון בפרט נחשבים נשיים; היין פשוט מלטף את הפה, הוא מאוזן ועקבי, ויש לו טקסטורה של ענני נוצה. אחרי שהיין הקודם טלטל את הפרספקטיבה שלי לא חשבתי שיהיה פשוט לעשות את זה שוב, אבל גם כאן עצמת החוויה דומה.

תודה להגר ולמיכאל על ארגון, אירוח ובעיקר על ההזדמנות לחוויה הזו.

h1

בורדו 2007

אוקטובר 30, 2010

הקדמה

אני הראשון להודות בכך כשאני לא מבין משהו. כשאני לומד, מלמד, וגם כשאני כותב. בחזרה לכותרת – ההבנה המעשית שלי ביין צרפתי היא די שטחית ומסתכמת ביכולת לזהות בורגון בטעימה עיוורת ביום טוב. את התיאוריה אני מכיר ויודע לצטט – אבל זה דברים שקראתי אצל אחרים ואין לי מספיק ניסיון בשביל לשים את היין שאני שותה בתוך הקטגוריה שלו.  כלומר, אני יכול להגיד אם היין מאוזן או לא – אבל אני לא יכול להגיד איך הוא בתור יין מסנט אסטף. לדעתי לחוות דעה על היין ביחס לסגנון שלו זו אחת הרמות הגבוהות של הבנה וכתיבה על יין, וחיים שרגא מיטיב לעשות את זה.

זה בדיוק מה שמבדיל אותי מאנשי מקצוע – מותר לי לא לדעת, והבלוג הזה מוגדר מיומו הראשון בתור יומן במסע ללימוד והתוודעות לעולם הענק הזה. אז הכלים שברשותי (כרגע) מאפשרים לי להתרשם מיין בתור יין – אבל אם מדובר על אזורי יין שאני לא בקיא בהם אני לא מתכוון לזייף ידענות, לסכם טקסטים מויקיפדיה ומקומוניקטים, או להתחזות ל"מבין". כך בטעימת השמפניות שהייתי בה לאחרונה – התייחסתי יותר ליינות ופחות לטרואר, לדוגמה.

בורדו, דרך היין

2007 הייתה שנה בעייתית בבורדו, ומבחינה מסחרית היא מציבה בעיה נוספת היות ובפתח שנת 2008 המהוללת. כשמגיע בציר כזה למדפים, כמו שקרה ממש לאחרונה בדרך היין – כנראה שחכם לקרב את הלקוחות אל היינות, וזה בדיוק מה שעשו בסניף תל אביב. תחת ניצוחם של מרסלו ושל הילה – עמודי התווך של המקצועיות הבלתי-מתפשרת של הרשת, עשרות רבות של חובבי יין אתגרו את מזגני מרתף היין המרשים. במחיר אטרקטיבי של 150 ש"ח (לפני זיכויים והנחות) ניתן היה להתרשם מ-12 יינות מהבציר החדש – סידור נוח ללקוחות שרוצים לבדוק מה הם קונים, ונוח לרשת שצריכה למכור גם בצירים שזכו לתגובות פושרות מהמבקרים. רק הערה קטנה על הארגון – נחמד שיש כיבוד, אבל אפילו ששאלתי את המגיש אילו מנות אינן חריפות – זה היה מספיק פיקנטי בשביל להשבית אותי מהטעימה לרבע שעה.

 

התרשמות כללית

היו יינות כ"כ סגורים שאני לא יודע לנבא את עתידם, אז אם נשים אותם בצד לרגע מחמת הספק – שום דבר לא הפיל אותי מהרגליים. היו יינות טובים מאוד, אבל לא משהו שלא מסוגל להתחרות עם יינות מקומיים מהקצה העליון של הסקאלה (לפחות בנקודת הזמן הנוכחית). מתוך חברים ששוחחתי איתם – המשפט הזה גרר הסכמה מאחד ומבט רצחני מאחר. היינות הטובים יותר לטעמי היו בכיוון הבשל, ודי שונים ממה שציפיתי. לעומתם היינות הלבנים שרים באוקטבה אחרת, מציגים ריכוז ועושר מצויינים וכל אחד משני היינות שטעמתי היה חוויה. אם יהיה שידור חוזר של הטעימה – אני ממליץ לכל מי שזה מסקרן אותו לנסות (טיפ: להגיע מוקדם מהשעה הנקובה ולזכות בטעימה שקטה יותר ופחות צפופה).

היינות

ככל שאני מתבגר אני משתדל להמנע מ'מטווח רשמי טעימה'. יותר ויותר אני מעדיף להשאיר את רוב מה שכתבתי בתוך הפנקס ולהביא לכאן רק את מה שהיה מעניין ביחס לאחרים כדי לא להאריך ולייגע את הקוראים. המחירים שאני מציין הם מחירי מדף לפני הנחות והחזרים.

Chateau Talbot, Caillou Blanc, St Julien 2007 – שם המשחק כאן הוא מינרליות. לצידה מופיעים לימוניות ועשבוניות אופייניים לסוביניון בלאן, ובפה מליחות-מינרלית, וחומציות אדירה. המון יין, עם ריכוז ואורך – ובעיקר עקביות באופי המינרלי-חומצי שלו מההרחה הראשונה ועד הסיום הבלתי-נגמר. מצוין. 200 ש"ח.

Chateau de Fieuzal Blanc, Pessac Leognan 2007 – יותר עדין באף מקודמו, עדיין משלב מינרליות-גירית איתנה עם לימוניוּת, יותר פרי באף וגם בחיך שנשלט הפעם ע"י החומציות. עוד יין מרוכז והדוק, הפעם פוזל יותר לכיוון הפרי שתורם למורכבות. עוד יין מצוין. 350 ש"ח.

Chateau Haut Bergey Rouge, Pessac Leognan 2007 – פירותי-קברנאי ממוקד, נפח טוב, עסיסי, חומצה טובה עטופה בהמון יובש – אבל מלוטש וקטיפתי. עשיר, שלם, ממלא את הפה. מראה פוטנציאל לטווח ארוך, אחד היינות שהכי אהבתי בטעימה. 250 ש"ח.

Chateau La Grave, Pomerol 2007 – דומה באף ליין הקודם, אבל בפה הוא סובב סביב הפרי, עם רמות בשלות די גבוהות והיובש כאן מעט חד יותר. בסה"כ יין נעים ומפנק, אבל לפחות בשלב זה של חייו הוא מעט פחות מאוזן מקודמו. 220 ש"ח.

h1

לנגדוק-רוסיון, ביניהם לבנינו

אוקטובר 16, 2010

לנגדוק-רוסיון נשאר אזור יין עלום יחסית. האוליגרכים הטיסו את מחירי בורגון ובורדו לסטרטוספירה ומחוצה לה, ההתלהבות הגוברת סביב עמק הרון מעלה גם היא בהדרגה את המחירים ביקבים ובאזורים המוצלחים. לעומתם, בלנגדוק-רוסיון מייצרים המון יין, ובעבר בגלל עודפי ייצור חלק מהיינות סבלו מתדמית בעייתית. לא נשמע סקסי ומפתה, נכון? מה שחסר בתמונה זה מישהו שמכיר את האזור ויבחר בפינצטה את היינות הטובים והמעניינים שיש לו להציע.

פה נכנסת לתמונה חברת IPVinum הצעירה יחסית של אורי כפתורי ואהרון טלר, שמבדלת את עצמה באמצעות יינות כאלה – פנינים שנדלו מהאזורים הפחות מוכרים וממותגים. לאחרונה הוזמנתי על-ידם לטעימה מעניינת של כמה יינות מהפורטפוליו שלהם. בהמשך אסקור את היינות, אבל לפני זה מעניין לעמוד על הבדלים בינם לביננו.

לנגדוק-רוסיון הוא אחד מאזורי היין הדרומיים ביותר בצרפת, עם אקלים חם יחסית לשאר המדינה. בניגוד אלינו – שם לרוב מזניחים את הבורדולזיוּת, ועוסקים בעיקר בזנים ים תיכוניים, ובפרט בבלנדים שלהם. "זנים ים תיכוניים" זו ה-buzzword הכי חמה בתעשיה בשנה פלוס האחרונות – ולא מעט יקבים אצלנו פוזלים לכיוון עם זנים כמו קריניאן, גרנאש, מורבדר וסירה, ולאחרונה גם בלנדים שלהם.

כמו בישראל, גם שם היינות לא מתביישים בבשלות הארומטית שלהם שנגזרת מהאקלים החם. אבל ההבדל הוא בידיים של היינן: אין כמעט חבית. וגם כשיש אז החבית גדולה (500 ליטר למשל) ומשומשת – לפחות ביינות שטעמתי אין השפעה מורגשת של עץ. בנוסף – השריות קצרות יחסית הן אופייניות – לפחות ביינות שטעמנו. התוצאה מוכיחה שאפשר לקחת ענבים עם בשלות גבוהה ולעשות מהם יין מאוזן ולא כבד – אבל אולי צריך לשבור כמה פרדיגמות (מקומיות) בדרך. בלי קליה, שמנוניות וגלירציניות. יין מאקלים חם שאפשר לשתות באקלים חם. בניגוד לכמה יינות-על מקומיים – שהם מצויינים אבל כל-כך כבדים שתמיד כותבים עליהם "לפתוח עם תבשיל קדירה ביום חורף קר – כמה ימים כאלה יש אצלנו כבר?

עדכון – אורי כפתורי מתקן אותי ובצדק, שבכל זאת יש הבדל משמעותי באקלים בין ישראל ללנגדוק.

נעבור ליינות. יצא קצת ארוך (והיינות הכי מעניינים דווקא בסוף!), אבל לא רציתי לוותר (כמעט) על אף יין שטעמנו.

Chateau d'Or et de Gueules, Les Cimels Rouge 2007 – יקב שנולד בסוף המילניום הקודם, ומתבסס על טכנולוגיה מודרנית ויבולים נמוכים. ממוקם ב- Costières de Nîmes, שנמצא פחות או יותר במרכז הלנגדוק, ויש כאלה שמשייכים אותו דווקא לעמק הרון – מבחינה גיאוגרפית וסגנונית. טחוב-סירתי, רענן, מוחצן משהו, טיפה אלכוהולי. מחוספס בחיך, מריר וחומצי, קצת חריף. גס משהו אבל לא באופן מוגזם, ובמקביל גם מעניין. בשביל 85 ש"ח הוא בהחלט שווה בדיקה.

* * *

Mas Cristine, Rouge 2008 – היקב ממוקם באזור Côtes du Roussillon, הדרומי ביותר בלנגדוק-רוסיון, שגובל בספרד בדרומו, ובעל השפעות קטלוניות רבות.  פטלי-מתקתק ופירותי באף, כמעט סוכרייה. בחיך ממשיך עם תחושה-מתקתקה פירותית שמגובה בחמיצות טובה ונגיעות מתובלות. יין כיפי ועשיר, בשל אבל לא באופן פרוע. 115 ש"ח

* * *

Borie la Vitarele – היקב, בסה"כ בן 20, נמצא באזור St. Chinian המוערך שממוקם במרכז לנגדוק, בסמיכות ל- Minervois המוערך גם הוא. ביקב מנסים לבטא את הקרקע באמצעות היינות, ובבעלותם כרמים במגוון סוגי הקרקע הנפוצים ב-AOC, החל מצפחה (היין הראשון) ועד אדמות חימר וגיר (היין השני).

Les Schistes 2008 – בלנד מבוסס על גרנאש וסירה, עם קצת קריניאן, שקרוי על שם אדמת הצפחה עליה גדלים הכרמים. פרי צלול וחלק, מתחתיו אספלט ועשבי תיבול. בחיך פירותי ונקי, מרקם חלק, ריכוז טוב, תחושת מתיקות שלא מפריע, חומציות עדינה. הכל מאוזן ויושב במקום באופן שסחט קריאות התפעלות מסביב לשולחן. יין הרמוני וממוקד – חוויה. כל התשבוחות האלה זה עוד לפני שהזכרתי את המחיר – 135 ש"ח. במחיר כזה שווה לחפש אותו ולחטוף.

Les Cr'es 2007 – שוב סרחון טחב-סירתי, מתובל בפלפל לבן, טאנינים בשלים, חמיצות ופרי משולבים היטב, מרקם חלק ונעים וסיום מתובל. עוד חבילה מאוזנת ונעימה, שיכולה גם להרוויח מיישון של שנה-שנתיים. לעומת היין הקודם שסבב סביב הפרי, הפעם הנרטיב הוא הפן המתובל-טחוב של הסירה, החבילה מהודקת יותר ומורכבת יותר. יופי של יין. 179 ש"ח.

* * *

Domaine de l'Horizon Rouge 2007 – יקב חדש וצעיר שהוקם ב-2006, ממוקדם ב- Côtes du Roussillon Village אבל לא עומד בכללי ה-AOC הדקדקניים מבחינת הרכב הבלנד. 2007 הוא הבציר ראשון של היקב, בלנד של גרנאש וקריניאן בחלקים שווים. פרחוני ומפתה, טאנינים קטיפתיים, קל יחסית, מעודן ומאופק. הכל יושב בדיוק במקום, במידה הנכונה ובעוצמה נמוכה. יין רך ומעונב, הכי אלגנטי בטעימה. 245 ש"ח.

h1

שרדונה, פנים רבות לו – גם בגרסה המבעבעת

אוקטובר 12, 2010

הוזמנתי לטעימה מרתקת שהונחתה ע"י אלדד לוי תחת הכותרת "טעימת טרואר – שרדונה משמפן". הטעימה כללה שלוש שמפניות מגדלים על טהרת השרדונה, כולן יבשות וללא תוספת דוסאז'. אקפוץ בזריזות לסיפא – כמו במקרים אחרים אני חושב שזה מאתגר להפריד בין הטרואר לבין הטרואר האנושי – או היינן. כמו שאמר אחד הנוכחים בטעימה – בשמפניה מתערבים הרבה בתהליך ייצור היין וליד של היינן יש תפקיד מכריע בתוצאה הסופית – לא פחות מסוג הקרקע או המפנה הדרומי של הכרם.

בכל זאת, לא מפסיק להפתיע כמה שונה יכול להיות יין שמיוצר בשיטות דומות, מאותו זן ופחות או יותר מאותו אזור גיאוגרפי.

Margaine Blanc de Blancs Extra Brut – מוחצן ובשל, פירותי (תפוחים), פרחוני ומפתה – מרגיש ממש מתוק בריח. מתחת לחגיגה הפירותית נחשפות שכבות נוספות, בהן קליה עדינה ושמרים. בפה חומציות חדה, כמעט אגרסיבית, טעמים פירותיים-הדריים ונגיעה מרירה מחמיאה. יופי של יין – מורכב, מעניין ורענן מאוד. שנת הבציר לא מופיעה על התווית, אבל מדובר בבציר 2003 ללא ערבוב בין בצירים. 295 ש"ח.

Pierre Gimonet Oenophile Extra Brut 2002 – טוסט קלוי מאוד – על סף השרוף, שמרים, חמצון עדין, מינרליות, עוגת פירות בחושה. הפעם תור הפירותיות להמתין בעדינות ברקע. יותר גוף, מרירות, חומצי אבל לא חד כמו היין הקודם, פירותי בפה ורחב יותר. שמפניה הדוניסטית, על הצד השמרי של הסקאלה, וניכר שהייתה כאן תסיסה מאלולקטית (שלא הייתה ביין הקודם) שעיגלה פינות והפכה אותו לרך יותר. 339 ש"ח.

Larmandier-Bernier Terre de Vertus 1er cru Brut Nature – אף מסריח בצורה טובה, עם אדמה טחובה, קרמליות ושוב חמצון. בפה השמפניה מלאה ועגולה, הבעבוע מלטף, המרקם קרמי ונעים ופרופיל הטעמים הוא פירותי עם מרירות נעימה. מעין גרסה עגולה, פירותית ומלאה יותר של הג'ימונה – הכי מפתיעה ולא שגרתית שטעמנו. 329 ש"ח.

יש מנצחים? אני מתקשה לבחור את השמפניה המוצלחת של הערב. לא רק בגלל שכולן היו מצויינות ולא שגרתיות – אלא בגלל השוני הגדול ביניהן. הראשונה פירותית בשלה עם חומציות חותכת, השניה מבטאת את הפן הקלוי והמלטף יותר של שמפניה, והשלישית לוקחת את זה כמה צעדים קדימה. במילים אחרות – כולן מנצחות, השאלה מה אוהבים. המחירים – על סקאלת מחירי השמפניות בהחלט הגיוניים עבור הייחוד של היינות שמקבלים תמורתם.

הכותב נכח בטעימה כאורח של היבואן

h1

שונות

אוגוסט 20, 2010

לעתים קרובות צצים בקנה דברים מעניינים אבל בלי מספיק בשר בשביל לכתוב עליהם פוסט. הצטברות של כמה דברים כאלה בזמן קצר הולידה את זה:

* * *

 Chapoutier, Belleruche, Cotes du Rhone 2007 – גרנאשי-תותי באף, סירה-מפולפל בפה, טיפה אלכוהולי. יין פשוט, אבל מצליח לבטא אופי של האזור שלו. עדיף עם אוכל. מזכיר לי את יינות הבית ששתיתי במסעדות בביקור בעמק. עולה משהו כמו 50-60 ש"ח (הסקוטית), ואם מחפשים לשבור שגרה מיינות בשלים ופירותיים לצד האוכל – הוא שווה בדיקה. יין קטן ונחמד.

* * *

קצת בירה לקיץ. סטודיו בן עמי, האבא של סומלייה רואה את הצונאמי שיש בתחום הבירות, מסתכל קדימה ומשיק את אתר BEERS. האתר החדש, עם הניילונים על הריפודים ממפה את תחום הבירות במקצועיות ובסטנדרטים הגבוהים של האח הגדול, סומלייה. גילוי נאות או לא – אני שייך לרשימת הבלוגרים של האתר.

* * *

אירועי בציר – ראש השנה מתקרב, וכמו לקראת פסח – זה הזמן לטירוף של אירועים והשקות ביקבים שונים במטרה למקסם את המכירות. אני לא מתכוון לכתוב כאן על כולם או אפילו על רובם, אבל בכל זאת כמה דברים מעניינים שנפלו בתיבת הדואר שלי – כאשר האוריינטציה קורצת יותר לקהל הרחב:

טוליפ מזמינים לאירוע השנתי במהלכו יושקו מספר יינות חדשים. יום שישי ה-3.9.2010 בשעות 17:00-21:00. מוזיקה, יין ונשנושים. כניסה חופשית. הזמנה.

ויתקין מזמינים אליהם במסגרת פסטיבל "בתים פתוחים בעמק חפר" ב-25-26-27 לאוגוסט בשעות 9:00-13:00  ו- 16:00-18:00. זה נשמע כמו אירוע לקהל הרחב, במסגרתו יפתחו כל יום שלושה בקבוקי יין לטעימה. הזמנה. אבל אל דאגה, יום אחרי זה יהיה אירוע לקהל שיותר בענייני יין, ב-28 לאוגוסט חגיגת בציר 2010, בשעות 18:00-22:00 ביקב, הפעם עם כל היינות. הזמנה. כניסה חופשית.

יפתחאל – יותר צפונה, מזמינים את כל המשפחה לאירועי בציר, יין ודבש – שמכוונים יותר לקהל הרחב. פעיל עד ה-26 לחודש בשעות 16:30-19:00, אפשר למצוא הזמנות כאן. 30 ש"ח למשתתף.

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.