Posts Tagged ‘צרעה’

h1

זה לא בלוג אוכל

נובמבר 26, 2011

אבל יצא טעים

כבר שלושה חודשים שאני גר מרחק אידרה מחנות דגים ורק השבוע עשיתי משהו בנדון – פעם ראשונה שאני מתעסק עם דגים טריים. חיש קל פולטו לכבודי שני לברקים ומצאו מנוחה במקרר.

לפני (ללחוץ להגדלה)

בצל, עגבניה שהוסתרה מתחת לנתחים על מנת לשמור על הלחות, שום חתוך גס (ראש), כמה גבעולי טימין ונגיעה עדינה של רוזמרין על מנת שלא ישתלט על הטעם. הכל משוח בשמנ"ז מדהים (משק ארנס). שליש תפוז עיטר בפרוסות, שליש נסחט על הדגים, והשליש האחרון נסחט על הדגים שתי דקות לפני היציאה מהתנור, בתוספת זילוף נדיב של יין לבן.

אחרי

התוצאה – טעים, השום לא השתלט למרות הכמות הרבה שלו, עשבי התיבול הטריים הוסיפו המון וגם התפוז. במיוחד נרשמה הצלחה בפרמטר העסיסיות שהשתפר ביחס לניסוי הכלים שנערך על נתחים קפואים.

משהו בצד

צרעה, נווה אילן 2010 – בעיקר טעים. עץ שמצליח לתמוך בפרי בלי להעלים אותו ועל הדרך מוסיף קצת תיבול. נפח טוב, המון מינרליות ופרי נעים. כאמור – יין שלם, טעים ומאוזן. לא שטעמתי משהו מהיקב שלא עונה על הקריטריונים האלה. מחיר מומלץ 99 ש"ח.

h1

הצצה לתרבות היין #2 / נצחון הסופרמרקט

ספטמבר 8, 2010

Take I: שישה ימים לפני ערב ראש השנה, והסופרמרקט הרגיל שלי נראה ונשמע כמו כוורת באורגיה של צריכה ושיווק. באזור היין שלוש נציגות/מטעימות. עד כמה שאפשר היה להתרשם בכוסות חד"פ – ניכר שיפור ביינות הסופרמרקט הזולים. כרמל PC, מרלו-קברנה – הפרי לא כ"כ רענן אבל בסה"כ יין נקי שמקבל ציון עובר. בשביל 29 ש"ח במבצע הוא טוב יותר מרוב האופציות, אבל לא בשביל המחיר הרגיל של 39 ש"ח. יש הבדל ענק בין מה שאפשר להשיג עם עודף משלושים לעומת עודף מארבעים (הרי גליל, גולן). ההפתעה הכי נעימה הייתה ברקן, עם המרלו קלאסיק 2009, שהיה פירותי למהדרין, קל ושתי. בשביל עודף משלושים אני באמת לא מבקש יותר, ובשבילנו הסנובים זה יכול להיות גם יין לא רע  לבישול. בכל מקרה – קפיצת מדרגה גדולה מאז ההתקלויות האחרונות שלי עם הסדרה. בדוכן של גליל/רמה"ג מאכילים כרגיל את החבר'ה האחרים אבק, עם בחירה מוצלחת של חרמון אדום, גולן קברנה והרי גליל קברנה – האסים שמקיימים הכי הרבה בטווח המחיר שלהם (אבל כאן אין הרבה הפתעה).

שורה תחתונה – מסתבר שיש אופציות על מדפי הסופר שהן יותר מוצלחות (פחות גרועות?) מהדברים שהכרתי עד היום, אבל צריך לבחור בזהירות.

Take II: ארוחת ראש השנה. דו קרב בין הסנובים לסופרמרקט על לבבות המשפחה המורחבת. בפינה אחת – למברוסקו אדום (רחמנא לצלן) וכשר של קאוויקיולי, 4 ב-100 בסופרמרקט – רכש של אבא. בפינה השניה – הלכתי בעקבות ההמלצות של עצמי עם הסוביניון בלאן 09 של תשבי למנה ראשונה וצרעה שורש 08 לעיקריות. התוצאות – ניצחון מוחץ של הלמברוסקו בקרב שולחן הלא-שותים המשפחתי.

תוצאה? כוס יחידה של היין הלבן נמזגה (לכוס שלי) ועשתה כבוד לסלמון האפוי האגדי של אמא. השורש – שתי כוסיות נמזגו לקרוב משפחה שנהנה מיין, ואת השאר – בואו נאמר שלא היה לי לב (כבד?) להשאיר משהו בבקבוק. אז אולי הניצחון של הסופרמרקט הוא הרווח שלי?

שורש 2008 – בשל יותר וקצת פחות רגוע מהבציר הקודם, גם האלכוהול (15%) נוכח. אבל מעבר לזה יש יין עשיר ונעים, עם מבנה וריכוז טוב, שצריך עוד קצת זמן בשביל להתרכך. בסקאלה של 120 ש"ח זה בקבוק שאקנה שוב, אבל הפעם אחכה איתו שנתיים.

חג שמח ושנה טובה!

h1

סדנת טרואר ביקב צרעה

יוני 9, 2010

ידידי ערן פיק, היינן של יקב צרעה הזמין אותי להצטרף לעוד חברים ממועדון הלקוחות ולרדת ביחד לשטח, בניסיון לקבל איזו תחושה על המושג החמקמק טרואר. בחמסין משוגע אתגרנו את מזגני הרכבים שטיפסו בכביש הצר לכרם שורש. להפתעתי, למרות החמסין הייתה בכרם בריזה קרירה חלק מהזמן, שמראה שהאוויר הטוב בדרך לירושלים יודע לתת פייט גם לקיץ הישראלי, מידי פעם.

כרם שורש הוא אחד משלושת הכרמים של יקב צרעה, ביחד עם גבעת החלוקים ונווה אילן. בכרם נטועים מספר זנים, עם נטיות חדשות של סירה – זן שתופס מקום חשוב יותר ויותר ביקב בשנים האחרונות. ערן מביע שביעות רצון מהתוצאות של הזן בכרם שורש, והנטיעות החדשות מראות שמערכת היחסים בין הכרם לזן מתהדקת. בסיור בין השורות המטופחות עמדנו על הבדלים בקרקע אפילו ברזולוציה של חלקי שורות בחלקה אחת – לאלו שורשים רדודית מידי ולכן הפרי לא מוצלח, ושורה ליד הפרי מצוין וכל גרגר באשכול – מלמיליאן. אחת החלקות מכונה חלקת המאובנים (ראו תמונה) נראית דומה לשכנותיה, אבל ערן מספר שהסירה והקברנה שהיא מנפקת יוצאי דופן באיכותם, ובהתאם הם מיועדים למיסטי הילס שממותג מעל שאר יינות היקב.

רוני ג'יימס ז"ל, כורם ותיק ומייסד היקב – היה מראשוני נביאי הטרואר בארץ, והטיף לכך שהאזור חשוב לא פחות מהזן. לפני כמה שנים, בהחלטה שיווקית אמיצה החל היקב לקרוא ליינות על שם הכרם – כאשר זן הענבים מופיע בקטן על התווית האחורית. מתוך כ-300 דונם כרמים, בוחרים ביקב כמחצית מהענבים לייצור 100 אלף הבקבוקים, והמחצית השניה נמכרת ליקבים אחרים. מרכז המבקרים קטן, חמים ומזמין. אפשר לטעום שם מרוב היינות תמורת 15 ש"ח (זיכוי בעת קנית בקבוק), ומומלץ לקחת צלחת מהגבינות המוצלחות למרפסת שבגינה המטופחת, להנאה מושלמת מהיין.

אשכולות סירה משתזפים בחלקת המאובנים

שורש לבן 2009 – אף רענן עם ארומטיות גוורציות שאי אפשר לפספס. בין הפרי האופייני לזן יש רובד מינרלי מאוד נעים. בפה יש לו בדיוק מספיק רוחב, חומצה במידה טובה ופרי נעים, עם רמז פצפון למתיקות אפילו שהוא יבש. יין שלם, נקי, ומאוזן. הגוורץ הכי טוב שטעמתי בארץ. 100 ש"ח זה לא זול, אבל לטעמי זה מחיר שמשקף את האיכות של היין. זה מתייחס רק ליין, בלי קשר לעובדה ששני שליש מ-3000 הבקבוקים שיוצרו נעלמו תוך חודשים ספורים ואת השאר אפשר להשיג רק ביקב, וגם לפני שאני מספר על יבולים של 300 ק"ג לדונם גוורץ. עזבו הכל – אחלה יין.

מיסטי הילס 2006 – פרי טוב עטוף בקליה, פלפל שחור ושוקולד. חומציות טובה מאוד, פרי רגוע והרבה טאנינים בשלים. בכל מקרה צריך קצת זמן להרגע. הפרי מאופק וטוב, אני חושב שאולי כמה חודשים פחות בחבית היו יכולים לשפר את היין יותר אבל העץ בכל מקרה לא מוגזם. אני חושב שעוד שנתיים נדע יותר טוב, אבל כבר עכשיו אין ממש בקבוקים. 180 ש"ח.

שורש 2007 – מעניין ולא שגרתי, אדמתי למדי, פרי אדום לא בשל, רך, טאנין מתקתק ועדין, פרי נעים, חומציות עדינה, קצת תיבול בסיום. יין מיוחד, נעים וידידותי. כתבתי (לעצמי) בסוף הדף – מעולה, לקנות. קניתי. אחרי שנשתה אותו בבית אחליט כמה לקנות עוד. 120 ש"ח well spent.

לסיכום – אל תאמינו לאף מילה שכתבתי. קחו כמה שעות בבוקר שישי לטיול באזור היפה הזה ועל הדרך עצרו להתרשם בעצמכם – יארחו אתכם לא פחות יפה משארחו אותנו…

חלקת המאובנים

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).

h1

שלושת המוסקטרים

אוגוסט 19, 2007

ויתרתי על כותרת מפוצצת כמו "ראש בראש: סוביניון בלאן ישראלי", אבל מקווה שהעדר המשך המטאפורה שבכותרת לא יורגש, ואשאיר לקוראים להתאים את תארי אתוס, פורתוס ואראמיס ליינות לפי ראות עיניהם. הרקע: לילה קיצי חם ומחניק, גג ביתו של מנהל פורום אלכוהול, גברת אחת, שני אדונים, ושלושה בקבוקים מצוננים. לצערי לא טעמנו באופן עיוור, והרשמים כתובים לפי סדר הטעימה. יש להוסיף כי מדובר בסגנונות שונים לחלוטין של הזן, משהו כמו להשוות שרדונה של פלטר לזה של ירדן.

כרמל, סוביניון בלאן כרם רמת ערד 2005

זהוב חיוור, האף מעניין עם אשכוליות ופרי טרופי, מינרלים בולטים, וברקע ארומות קליה, מוקה וקפה עדינים. גוף בינוני, חמיצות בולטת והדרים נותנים את הטון וממשיך למינרליות ותבלינים קלים, לסיום בינוני, חמצמץ ועם עוד טיפת פרי.

מחיאות כפיים על שימוש מרוסן בחבית! יין מעניין, אפילו הייתי מרחיק ואומר בעל מורכבות, מתפתח בכוס ואפשר לשים לב לארומות חדשות עם הזמן. אישית אני נוטה יותר לכיוון הפירותי, אבל מדובר ביין שעשוי היטב וב-53 שקלים הרגשתי שקיבלתי משהו ששווה לכתוב עליו.

צרעה, גבעת החלוקים סוביניון בלאן 2005

צהבהב חיוור מאוד, באף ירקרקות עדינה, ליים רמז לאננס ואולי עשב. גוף קל, החמיצות נותנת את הטון וחושפת מעט עשבי תיבול. סיום בינוני וחמצמץ.

היין עשוי בסגנון מאופק ועדין, במשהו הזכיר לי את השרדונה של פלטר דווקא. פחות אותו יותר דומה לפעם האחרונה שטעמתי אותו. יכול להיות שזו שאלה של טעם אישי, אבל מהיינות האדומים של היקב אני נהנה יותר. בראיה לאחור היה עדיף להתחיל מהבקבוק הזה. כ-60 ש"ח.

רמת הגולן, גמלא סוביניון בלאן 2006

למען האמת קצת התאכזבתי לראות את הבקבוק. לא שהיין לא טוב, לא שהוא לא נותן תמורה יפה למחיר – פשוט שנינו האדונים בחבורה שתינו אותו, כל אחד בנפרד בשבועיים האחרונים. בכל זאת נפלנו מהרגליים:

צהוב בכוס, האף שופע פרי, מזכיר גויאבות, תפוחים ושאר פירות טרופיים שלא זיהינו. פשוט לסחרר בכוס ולהתמלא בריחות משכרים. בחיך החמיצות הדומיננטית התחלפה בפירותיות מצויינת וכיפית עם בדיוק מספיק חמיצות בשביל לאזן ולרענן.

תענוג. פתחתי בעצמי שלושה בקבוקים בחודש האחרון, שלושתם היו עקביים וטובים – אבל שונים לחלוטין מזה ששתינו במוצאי שבת. כבר נגעתי בעקיפין בנושא bottle variation, אבל זה נושא שאני מצפה למצוא ביקבים קטנים ופחות טכנולוגיים. מה גם שלרוב מדובר בבקבוקים פחות טובים, ולא יותר טובים. מי שימצא הסבר מניח את הדעת לתופעה יחלוק איתי בקבוק.

כרמל - סוביניון בלאן כרם רמת ערד,  רמה”ג - גמלא סוביניון בלאן

ולמי שנשאר לקרוא עד הלום – צ'ופר בקישור