Posts Tagged ‘פלאם’

h1

בחזרה ליין

פברואר 6, 2011

כמעט חודשיים שלא היה כאן משהו על יין. היומיום התזזיתי שאני חווה בחודשים האחרונים דווקא לא השפיע על הכמות שאני שותה (צריך להילחם על סדרי העדיפויות גם בשעות קשות). חלק מהיינות שנשתו ספגו ממני ביקורת חדה, ספק-מוגזמת ולכן היא לא עלתה על הכתב. על יינות אחרים פשוט לא היה לי משהו אינטליגנטי לומר מעבר לתיאור יבש של רשמי טעימה – ולכן גם הדפים האלה בפנקס לא הגיעו למקלדת.

לפני שאכתוב על דברים מעניינים אחרים שנכנסו לפנקס השבוע – ארוחת שישי: שתי חברות טובות, סלון חיפאי עם סירים עתירי ניחוחות. רקחנו אוכל חורפי שהותאם למזג האוויר ושתינו יין שחיבר בינו לבין האנשים.

פלאם סופריורה סירה-קברנה סוביניון 2007 – אחרי חליצת הפקק פוגשים יין סגור לחלוטין. אחרי הורדת כתפיים וחצי שעה של סבלנות הוא התחיל לדבר, והמשיך להשתנות במהלך הערב. מתובל למדי, הפרי לא בשל מידי ולא בולט ומתלווה אליו נגיעה ירקרקה. כאן בניגוד ליינות הרזרב החבית די מורגשת ומפזרת תיבול באף ומעט חריפות בחיך. החומציות הטיפוסית ליינות היקב לא נעדרת והופכת את היין למוצלח לצד האוכל. כנראה שעוד שנה שנתיים בבקבוק תרכך מעט את החריפות, אבל לצד בשרים הוא מהנה גם עכשיו.

נקודות זכות – נמנע מבשלות יתר וממיצוי פרי גבוה – על ציר הפרי היין קורץ לאלגנטיות; נקודות חובה – הווליום של החבית מעט גבוה ביחס לווליום של הפרי. זה לא שהעץ מוגזם, אבל אני תוהה אם רמת המחיר (100 ש"ח) והמיתוג הסופריורי לא מצדיקים מעט יותר. לא אקנה עוד בקבוק מ-2007, אבל מסקרן אותי לבדוק את היין הזה מבציר פחות בעייתי כמו 2008.

אם נשאיר את הקטנוניות הטכנית בצד לרגע – בשילוב עם החברה והאווירה היין היה מעולה ועשה שמח מסביב לשולחן השישי מהטיפה הראשונה ועד הטיפה האחרונה, כך שהבקבוק הספציפי הזה עשה את עבודתו נאמנה.

h1

פלאם על ציר הזמן

יוני 15, 2009

מעשה באספן יין יסודי ורציני בשם מיכאל ראב, שאוסף ממיטב היינות בארץ. בשביל מה לאסוף אם לא לחלוק עם עוד חובבי יין? שאל את עצמו יום אחד. ואם כבר אספנו, הזמנו וחלקנו – למה שלא נזמין את מי שעשה את היין להצטרף ולספר לנו עליו? ואם כבר עשינו את כל זה, למה שלא נארח ברוחב לב?

אז קודם כל – תודה למיכאל ולמשפחתו. על ההזמנה, על היוזמה ועל האירוח החם והמשפחתי.

יקב פלאם

אחת מהפנינות המוצלחות ששוכנת בהרי ירושלים, במידה מסויימת נחבאת אל הכלים ולא נתקלתי עד היום בהשקעה מסיבית ביח"צ או בפרסום. גולן פלאם, היינן שכיבדנו בנוכחותו וחילק הסברים סבלניים בשפע – גישתו פשוטה: "לעשות את היין הישראלי הכי טוב שאפשר". פחות מתרכזים ביקב בביטוי טרואר כלשהו, בחדשנות בזנים או ביציאות מקוריות. במקום זה – הטעימה הוכיחה לכל מי שהיה לו ספק שמאחורי תוית הרזרב הפשוטה מנופקת איכות ולא פחות חשוב – בעקביות. אמנם יש שוני בין הבצירים, יש עקומת לימוד מובהקת של היינן, ויש גם שינוי בסגנון היינות שבא לידי ביטוי בסביבת בציר 2004. למרות השוני – הרמה המרשימה של היינות – וזו לא מילה שאני מחלק בקלות – נפרסת לאורך כל הבצירים ששתינו. ושתינו.

מלבד הלבן המצוין של היקב (המהווה כעשירית מ-100,000 הבקבוקים), היקב מייצר בסה"כ ארבעה יינות: מרלו וקברנה בסדרת הרזרב, בלנד של סירה-קברנה, ובלנד (בעיקר) של מרלו וקברנה – הלא הוא הקלאסיקו המוכר, שמוכיח שנה אחרי שנה שיקבי בוטיק יכולים לעשות יינות טובים מאוד ב-75 ש"ח. אחת הסיבות לאיכותו של היין ה"בסיסי" היא חיזוק שהוא מקבל מיין שמיועד עבור סדרות הרזרב. הענבים מגיעים מהגליל ומהרי יהודה, ולזנים העיקריים מתווסף גם מעט פטיט ורדו בחלק מהיינות. בנוסף, היקב צפוי להתחיל להשתמש גם בענבי מורבדרה – כרגע לא ברור עדיין באיזה יין. עוד בגזרת החדשות – היקב צפוי להוציא 'יין על' בעתיד.

ביקב עובדים קרוב מאוד לכרמים, ומהסבריו של גולן על פעולות שנעשות בכרם הרחבתי משמעותית את אוצר המושגים שלי בכורמות. הפיקוח ההדוק בכרם מתבטא בין השאר ביבולים נמוכים, פחות מטון לדונם, ובמקרים רבים – משמעותית פחות. היינות יושבים כ-16 חודשים בחביות, כמחציתן חדשות – אבל במפתיע – גם ביינות הצעירים יחסית – העץ הוא תוספת צדדית והוא מפנה את העיקר לפרי. השליטה הזו על מה שקורה בחביות היא לדעתי נקודת מפתח שמבדילה את היינות המעולים שהיקב מוציא מפצצות עץ אחרות שמיושנות אפילו תקופה קצרה יותר בחבית. נקודה אחרונה לציון לפני היינות עצמם היא החומציות: קו ישר ועקבי של חומציות מחבר בין כל יינות היקב, מוסיף רעננות ומחמיא לפרי העשיר.

מרלו – למרות ועל אף

בניגוד לקברנה, הערס שמתאקלם בקלות בכל מקום – עדיין לא שוכנעתי שהאקלים שלנו מתאים למרלו. אפשר למצוא כמה דוגמאות של מרלו ישראלי שעשוי טוב, עם עושר טעמים, מורכבות ואפילו יכולת התיישנות כלשהי – אבל מעט מאוד מתוך אותו מרלו אפשר לזהות כמרלו. אפשר לציין את עמק האלה לחיוב בנושא זה, וגם את המרלו רזרב של רקנאטי שלדעתי לא מקבל את הכבוד הראוי לו. אבל הנה באים אנשי פלאם ובועטים בלי להתבלבל בתדמית שנוצרה אצלי על מרלו ישראלי. במפגש הקודם עם היינות מיקמתי את המרלו רזרב (2005) בפסגת המרלו הישראלי, והפעם למדתי שהקביעה הזו רק מתחזקת כשבוחנים את היינות על ציר הזמן.

מרלו רזרב 2002 – אדום עמוק ואטום, באף פרי אדום טוב, קצת וניל וטבק. בפה חומציות טובה, תיבול ופרי עדינים, מרקם רך ונעים. סיום בינוני-ארוך, פירותי וחמצמץ. היין התבגר יפה תוך שמירה על רעננות, אבל הבדל קל בין הפרי באף לפה מרמז שכדאי לשתות בשנה הקרובה. אחרי עשר דקות בכוס – יותר אדמתיות ופחות פרי.

מרלו רזרב 2003 – הפעם הפרי מרוכז יותר באף ומצטרפת אליו רמיזה ירקרקה עדינה, עם שזיפים שמתבלטים מעל השאר. אחלה חומציות בפה, יובש טוב, ריכוז טוב של פרי עשיר שמוביל לסיום ארוך, יבש-מתובל. מרלו בן חמש – ללא סימני גיל. מאוזן וטוב.

מרלו רזרב 2004 – יותר סגול בצבעו, באף פרי יער, משהו מעושן, פלפל שחור. בפה מצד אחד מרקם רך, מצד שני יבש מאוד, מתובל. עושר הפרי ממשיך גם לסיום הארוך. מורגש שוני ביחס ליינות האחרים, מעט יותר חבית אבל שומר היטב על האיזון. ירוויח מיישון של שנה או יותר.

פלאם מרלו רזרב

קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום אטום שמתבהר בשוליים, אדמה, פרי אדום, תבלינים ומעט אלכוהול. בפה יובש משולב בחומציות ובתיבול, אבל הפרי קצת נעלם. חובבי היינות המבוגרים יהנו ממנו יותר – אבל כך או כך – לשתות בקרוב.

קברנה סוביניון רזרב 2002 – פרי קברנאי אופייני משולב במעט אקליפטוס, בפה היין עדין וקטיפתי, פרי משולב בחומציות. כל המרכיבים בדיוק במקום, בגרסה מעט קלה יותר משאר היינות. היו סביב השולחן מי שחשבו שהוא דליל יחסית – לטעמי דווקא זה היין הכי אלגנטי ששתינו.

קברנה סוביניון רזרב 2003 – אדום-סגול אטום לחלוטין, בשל יחסית ליינות האחרים, נגיעה אלכוהולית, רמז למנטה. חומציות גבוהה מגבה פרי עשיר, מאחוריו טאנין טוב. אחלה ריכוז, אחלה אופי – יופי של יין. לשתות ולהנות.

קברנה סוביניון רזרב 2004 – פרי יער, ארז, קליה וזפת באף – בפה מרקם של קטיפה, טאנין ניכר אבל עדין, הרבה פרי, נפח טוב, ממלא את החיך. סיום ארוך, פירותי ויבש. מרוכז ועשיר, מעולה עכשיו – יתעדן בשנה שנתיים הקרובות.

קברנה סוביניון 2005 – פרי יער מלווה בוניל ופלפל לבן, בפה מצליח להיות רך ומוצק באותו זמן, ומציג הרמוניה בין פרי, חמיצות ויובש – משלושתם יש הרבה – אבל בלי שיהיה יותר מידי. בלי לנתח יותר מידי – אחד היינות הישראלים הטובים ששתיתי.

פלאם רזרב קברנה סוביניון 2001

תודה לגולן פלאם על הסבלנות ועל הכנות, ותודה שוב למשפחת ראב על האירוח.

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

פלאם

ספטמבר 19, 2008

קראתי כבר מחמאות מקיר לקיר על היקב, שתיתי כבר את הקלאסיקו המוצלח ואת הלבן המעולה – אבל בכל זאת אתמול הפתיעו אותי. בחדר הטעימות הפרטי בספשל רזרב בילינו כעשרה חובבי יין עם גלעד פלאם, שהציג שלושה מיינות היקב – שהזניקו את היקב שבקושי היכרתי למקום גבוה ברשימת היקבים שאני מעריך.

ליקב יש הסכמי חכירה ארוכי טווח לכ-120 דונם כרמים, מחצית מהם בהרי יהודה והמחצית השניה בגליל מחולקת בדישון ובבן זמרה. הבצירים הנמוכים הפתיעו אותי: 800-900 ק"ג לדונם לקלאסיקו ו-600-700 ק"ג לדונם עבור הרזרבים.

פלאם קלאסיקו 2006 – אדום קצת שקוף, זיתים שחורים, פרי יער ורמז לקפה, פירותי בפה, חומצי למדי, טאנין נוכח. סיום קצר-בינוני ויבש. מאוזן אבל לכיוון החומצי (איטליה?), מוכן לשתיה אבל ישתפר לדעתי עוד שנה – בנתיים לחדרר איזה שעה. 75 ש"ח – קניה טובה.

פלאם מרלו רזרב 2005 – שחור אטום לחלוטין וסגלגל בקצה, פרי עשיר ומלא אבל לא מהסוג המוחצן או הבשל, חבית נדיבה ורמז לטבק. גוף בינוני ומרקם של משי, עץ קצת חד שמשחרר טאנין מעקצץ והפרי הטוב מאחורה. כל זה לצד חומציות ערה, שממשיכה גם לסיום הארוך, היבש והפירותי. לבדוק מה שלומו עוד שנתיים, אבל לחזור אליו ברצינות עוד 4 לפחות. אחד מיינות המרלו הישראליים הטובים שטעמתי. כ-135 ש"ח.

פלאם קברנה סוביניון רזרב 2005 – פרי עדין יותר באף, שזיפים, עשבי תיבול ורמז מינרלי. גם כאן המרקם חלק במיוחד, הפעם הטאנין יותר מאוזן, לצד פרי עשיר וחומציות שמשתלבת טוב. סיום בינוני ופירותי. מאוזן, מוכן לשתיה, מרשים – ולא פחות חשוב – טעים. כ-135 ש"ח. אם להשוות ליינות הישראליים שטעמתי בטווח ה-120-200 ש"ח – הוא לוקח אותם בהליכה. בלי מכבש יחסי ציבור, בלי אירועים לכתבים ובלי מנחתי מסוקים.

h1

הלבן של הקיץ

אוגוסט 19, 2008

נתחיל מהסוף: אתמול בערב שתיתי את הלבן הישראלי הכי טוב ששתיתי מבציר 2007, ואחד הלבנים המקומיים הטובים שנתקלתי בהם.

פלאם סוביניון בלאן – שרדונה 2007 – מילה אחת: טעים. לא צריך לחשוב עליו או לנתח אותו – הריח שמגיע לאף והטעם שמגיע לפה פשוט עושים שמח, וכשהחלק המודע של המוח מתחיל להתעורר הוא מיד מחפש את השלוק הבא. אבל אם בכל זאת מתרכזים רגע ביין, מוצאים פרי טרופי טוב ומנומס, באף שאומר אלגנטיות קרירה. לצידו משהו שמזכיר פריחה, רמז למינרליות ושמץ קל ונעים של עשב בשוליים. רענן בפה עם תסיסה עדינה שנרגעת אחרי כמה דקות, חמיצות מאופקת ונעימה לצד פרי, בשילוב שממשיך לסיומת מצויינת.

יין רענן ומעניין, שמצליח גם להתפתח בכוס. מצאתי קווי דמיון לאולד-קואץ' הניו-זילנדי שהרשים אותי. שווה 65 ש"ח? בלי שום ספק. מזמן לא נהניתי כ"כ מיין.

רק תהיה אחת, היות וגם ביינות אחרים נתקלתי בתופעה. בהרבה יקבים בארץ ובעולם עברו להשתמש בפקקי הברגה (או סיליקון) ליינות כמו זה, כולל ביינות יקרים. לדעתי זה טוב, אם כי אני יכול להבין חשש של יקב שיהיו לקוחות שיחשבו שמדובר ביין זול – אז גם אין לי בעיה עם שעם. אבל אם כבר שעם -שימו שעם ולא צ'יקמוק של נסורת שעם טחונה ומודבקת ששמורה ליינות הסופרמרקט הזולים ביותר. אני מוכן לספוג עלות נוספת של שקל לפקק.