Posts Tagged ‘פינו נואר’

h1

צרפת, בגובה הכיס

פברואר 21, 2009

ערב חורפי בקריות, שלושה סטודנטים, שני בקבוקים פשוטים, וגם פיצה לקראת הסוף.
אחרי הפוסט הביקורתי הקודם על יינות צרפת קיוויתי לתוצאות טובות יותר בתחום המחירים הנמוך. ערן שלף מהמקרר קוט דה רון ואני הבאתי בורגון – שניהם מיובאים ע"י שקד.

Domaine Pierre Usseglio Cote du Rhone Rouge 2006 ולצידו Louis Jadot Pinot Noir Bourgogne 2005 (שם מצחיק). הראשון בהיר, פירותי ועם גרניום שישר מזכיר לי גרנאש. השני קצת טחוב ואדמתי ועם שמץ של פרי. שניהם די קלים בפה ועם חמיצות גבוהה שדורשת אוכל.

שורה תחתונה? בתור הנציגים אולי הכי פחות מיוחסים של האזורים שלהם, אפשר לזקוף לזכותם אופי מקומי כלשהו. מצד שני, אף אחד לא יקרא להם יינות מעניינים, ואמנם המחירים שלהם (70-100 ש"ח) אמנם מצחיקים ביחס ליינות צרפתים ממוצעים, אבל במחירים כאלה אפשר למצוא יינות מעניינים יותר וטובים יותר – גם מקומיים וגם מיובאים.

סיכום: אם אתם לא חייבים את הכיתוב "צרפת" על היין שלכם, מדובר ביינות 'בסדר' אבל אפשר לבחור אחרים.

 

ובקפיצה חדה (או מעבר מתוכנן?) – ארוחת שישי, עם גולאש ביתי – חזרנו למדריד:  Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001 . בפעם האחרונה התלהבתי – הפעם התלהבתי עוד יותר. הטאנין התרכך קצת בחצי שנה שעברה ומתקבל יין מודרני, פירותי, עשיר ומלא. זה הכי הרבה יין שאפשר למצוא במחיר שלו. קניתי בסטופמרקט יגור ב-60 ש"ח, ואני הולך לחטוף משם עוד שני בקבוקים לפני שיגמרו. אפשר לשתות בכיף בשנה-שנתיים הקרובות, אולי יותר. הלוואי שאפשר היה למצוא כאלה יינות יינות ישראליים בכאלה מחירים. יבוא: וינו-לטינו

Puerta de Alcala Reserva

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)

h1

גמלא פינו נואר, מודל חדש

דצמבר 20, 2007

כשטועמים יין מבצירים שונים אחד לצד השני אפשר ללמוד הרבה על התפתחות היין לאורך זמן. מצד שני, כשטועמים יין מבצירים עוקבים, בהפרשים של שנה, קשה יותר לדעת כמה מההבדל נובע מהתפתחות הטעם האישי וכמה ממנו נובע משוני בין בצירים. שיאון אדום, הבלנד השולחני הבסיסי של רמה"ג הוא כנראה דוגמה להתפתחות הטעם האישי, כאשר בציר 06 לא מצא חן בעיני, בניגוד לקודמו, שנהניתי ממנו בצעדי הראשונים ביין.

במקרה הזה אני יכול לומר בביטחון שמדובר ביין שהשתנה. מבציר 2004 של הפינו-נואר מבית גמלא נהניתי מאוד, וגם ציינתי אותו כאחת התמורות הטובות בטווח המחיר של 50 ש"ח דרומה.

בסיטואציה דומה לפעם שעברה, גם הפעם בארוחה ספונטנית באמצע השבוע – פסטה ברוטב עגבניות. פתחתי את היין לפני הבישול והוא הרגיש קצת חמוץ. לא דאגתי, מזגתי עוד קצת לכוס כדי להאיץ את קצב החדרור של היין בבקבוק והתחלתי לבשל. לאכזבתי גם במהלך הארוחה וגם אחריה – לא חל שינוי משמעותי.

הצבע בסדר, באף הפרי נוכח אם כי בהחלט לא השפע הנעים שזכור לי מהבציר הקודם. בפה כבר מתחילים לחוש בבעיה, הגוף קל לכיוון בינוני, החמיצות גבוהה, ומעט הפרי שמשוטט מסביב לא מרשים ולא נותן לה תמיכה או איזון. בסיום החמיצות ממשיכה לשלוט ביד רמה בכל דבר אחר.

חמוץ אמרתי כבר? אז גם לא מאוזן. בשורה התחתונה: אנחנו זוג חובבי יין שמסיימים בקבוק בלי בעיה – וחזר למקרר בקבוק שלושת-רבעי מלא. אני לא מוציא מכלל אפשרות שמדובר בבקבוק פגום, אבל לא היו סימנים לכך. בכל מקרה לא נשארתי עם חשק לנסות אותו שוב.

בכל זאת אציין שטעמתי כמעט את כל יינות היקב מהבצירים האחרונים, וזו הנפילה הראשונה שאני נתקל בה.

h1

Vinipolis

אוקטובר 5, 2007

אחד האתרים הראשונים בביקור בלונדון היה Vinopolis. לפני תיאורים מפורטים יותר אתמצת בקצרה: המקום נחמד, אבל פחות מקצועי ממה שהייתי מצפה ממוסד כזה במעצמת יין כמו בריטניה. נחמד פלוס למתחילים שרוצים לקבל טעימה ורקע בנושא היין ושאר סוגי אלכוהול, אבל יכול להיות שחובבי יין רציניים יעדיפו להשקיע את מחיר הכניסה בקניית בקבוק יין טוב או שניים לא רעים.

מאחורי החזות המודרנית והבומבסטית מסתתרת הכלאה בין מוזיאון לבין מצג חסויות. במקום יש מסלול שחציו הראשון עיוני בעיקר, וכולל הסברים ותיאוריה על יין, מההיסטוריה, איזורים עיקריים ועוד. מתחיל מרמה בסיסית מאוד ומגיע לרמה בינונית מבחינת התעמקות. החצי השני הוא חווייתי, וכולל איזורים לטעימת יינות, בירות, ויסקי, שמפניה וקוקטיילים. החבילות שכוללות גם כניסה וקופונים לטעימה נעות בין 16 ל-21 פאונד, וכמובן שתמיד אפשר לשדרג ולהוסיף. ונעבור לחסויות: רוב הטעימות נערכות בחסות מותגים כאלה ואחרים. השמפניות הן של בית אחד, בויסקי ראיתי בעיקר ג'וני שחור וטאליסקר, והקוקטיילים זה מצגת שיווקית מרשימה של מותג הג'ין בומביי ספיר.

אגף הקוקטיילים הנ"ל מתחיל מהסבר על ג'ין, שכולל שולחן עם קערות תבלינים המשמשים לייצור בומביי ספיר שאפשר למשש ולהריח. מסדרון זכוכית מלוטש ומעוצב מביא את המבקרים לבר קטנטן, שם אפשר לבחור אחד משלושה קוקטיילים המוגשים בכוס מרטיני, כולם מבוססי בומביי ספיר ופירות. שלושתם מתוקים וידידותיים, ולמעט אחד לא ממש נותנים ביטוי לבסיס שלהם – הג'ין, מעין סתירה למאמץ השיווקי או ניסיון לפנות לכל אחד.

Vinopolis, Bombay Sapphire Ingredients

בתמונה הבאה מחזיק עבדכם הנאמן גרגרי Juniper, או ערער – התבלין שאולי הכי מקושר עם ג'ין ונותן לו את אופיו.

Juniper

אגף היין כולל דוכני טעימה לפי מדינות, ומציג יינות די בינוניים, שלהערכתי היו נמכרים בארץ באזור ה-40-80 ש"ח. להפתעתי מצאתי שם גם פינה ישראלית. אם מישהו חשב שזו הפתעה טובה, אני אתקן: מה שמייצג את ישראל במקום הם חמישה יינות: אדום, לבן ורוזה מסדרת Selected (בצירים ישנים), כרמל פריווט קולקשן 2003 (!), וסוביניון בלאן רמת ערד של כרמל, בציר 2004 (האחרון בשוק הוא 2006). מלבד האיכות הבסיסית הנמוכה של היינות (להוציא האחרון), מדובר בבצירים ישנים מידי בשביל יינות סופרמרקט, או בעברית פשוטה: תדמית לא כ"כ יפה. בתשובה לשאלה למה אלו היינות שמייצגים את ישראל ענה לי הדייל שזה מה שהם מקבלים בחינם מכרמל. אני מתכוון לפנות ליקב בנושא ולפרסם פוסט בנידון לכשיהיו לי פרטים מלאים. מלבד היינות הפשוטים, יש גם דוכן של יינות פרמיום מכל העולם, שכולל גם לימיטד אדישן מכוחותינו. כמה דברים שטעמתי:

Torres DeCasta Rosado 2006

רוזה ספרדי חביב בסגנון החמצמץ, את התותים האופיינים מלווה לימון ועשב עדין, הגוף הקל מבעבע קלות כשהחמיצות נותנת את הטון עם קצת פרי כל הדרך לסיום ארוך בצורה מפתיעה. "יפה מאוד" סימנתי בתחתית העמוד בפנקס.

 Torres Nerola Syrah 2003

אדום חצי שקוף עם האדמה והטחב האופייניים ממשיכים לגוף קל עם חמיצות גבוהה, תיבול וטאנין עדין לסיום בינוני. נאמן לזן אבל לא מרשים.

Kim Crawford Marlborough Pinot Noir 2006

אדום שקוף עם וניל, שזיף בשל, קרמל ואדמה, פותח בפה עם פרי מתקתק שמגובה בחמיצות וטאנין במידה לצד תיבול קל. נחמד אבל לא נרשמה התפעלות מיוחדת.

Kim Crawford Marlborough Dry Riesling 2006

היין השקוף פותח בפצצת פרי באף, שונה ומעניין: תפוחים, שקדים ופרי טרופי מובילים לגוף קל בינוני, לרגע חמצמץ לרגע מתקתק, סיום בינוני-ארוך כשלכל אורך הדרך פרי נדיב. עשוי טוב, טעים ונעים. שווה בדיקה.

Torres Rosado & Nerola Syrah, Kim Crawford Marlborough Pinot Noir and Dry Riesling

h1

Some Wines

אוקטובר 3, 2007

Firesteed Pinot Noir 2005

This Oregon pinot has a light, semi-transparent red color, the interesting nose is a mixture of red fruit, lemon peel, and earthy, mushroomy, 'forest floor' aromas. The light to medium body is quite high on acidity, with gentle fruit and mild tannins, to a quite long and acid finish.

Nice, interesting and somewhat complex on the nose, but on the palate I found it lacking balance, specifically the combination of relatively light body with the high acidity.

Firesteed Pinot Noir, Oregon

Matua Valley Pinot Noir 2006

This New Zealand pinot has the same typical color as the previous wine, also begins with red fruit on the nose but continues to a rather more fruity character, with something syrupy that may resemble cherries. Light to medium body with sweet fruit and light acidity, medium finish combining delicate acidity and nice fruit.

Surely more to the fruity side compared to the previous pinot, this wine was more pleasant to my taste although probably not as interesting.

Matua Valley Pinot Noir, Marlborough, New Zealand

TerraMater Merlot Reserve 2005

Opaque and dark towards purple-red on the rim, interesting nose with typical merlot jammy forest fruit, vanilla and hints of choclate and tar. Medium to full bodied with generous and ripe fruit, integrated with light tannins and some spices that emerge towards the finish, which is long and lightly acidic.

Very nice, good use of oak to increase complexity and interest without overtaking anything or damaging the balance, while maintaining nice varietal character.

TerraMatter Merlot Reserve

h1

אירוע בויתקין

אוגוסט 26, 2007

הרבה מילים הולכות להיכתב ברשת על אירוע תחילת בציר 2007 ביקב ויתקין שנערך במוצ"ש האחרון. אתחיל דווקא מהסיכום: "תגיד שזה לא יקב הבוטיק הכי מעניין שראית בארץ", נשאלתי – והסכמתי. לא טעמתי יין שגרתי אחד אתמול. עוד נקודה חשובה – אחד היקבים הכי נטולי-פוזה שראיתי: אין 'סדרות על', אין אירועים פומפוזיים ויחסי ציבור משומנים – אלא משאירים ליין את הבמה. כפועל יוצא של הצניעות הזו, מדובר גם באחד מיקבי הבוטיק שמתומחרים הכי נמוך בארץ, ולמעט היין המחוזק שלהם – תקבלו עודף ממאה שקל על כל הבקבוקים, ועל חלק גם עודף משישים שקל (זאת בניגוד ליקבים שבמאה שקלים אי אפשר אפילו לקנות יין אחד). היו יינות שאהבתי יותר והיו יינות שאהבתי פחות, אבל באף אחד מהם לא הרגשתי שהתמחור לא סביר. ולפני שאכתוב על חלק מהיינות, אני רוצה להמליץ על שמן זית ממשק ארנס, ארומטי וטעים, שהוגש באירוע. וליינות…

לבנים

ריזלינג 2006 – חמצמץ, חד, מינרלי, עם פרי הדר ברקע. נחמד ושונה. לא דומה בכלל לריזלינג 2004, ולא מותיר לי ברירה אלא להסיק שהבקבוק שטעמתי אז כנראה סוטה מהכלל, או ששנתיים-שלוש יישון גורמות לו להפוך חברבורותיו. שווה בדיקה. מחיר 75 ש"ח (אני מציין מחירי מחירון).

מסע ישראלי לבן 2006 – אף פירותי ופרחוני, עם תפוחים ירוקים, אננס, ועוד פרי טרופי שלא זיהיתי, חמצמץ ומרענן בפה, קל, נגיש וכיפי. מזכיר במשהו באף את ירדן גוורץ. 60 ש"ח, קניה טובה.

אדומים

פינו נואר 2005 – פרי עדין ובשל באף עם נגיעה של פטריות וירקרקות קלה, גוף קל יחסית, ויובש במידה. במידה מסוימת מראה מאפיינים של הזן. 75 ש"ח.

קריניאן 2005 – גם במזיגה מבקבוק שרק נפתח – פצצה של ריחות שוצפת עוד לפני שמתקרבים לכוס, פרי פרי ועוד פרי, שזיפים, פירות יער ועוד. צבע שחור אטום לבורדו בשוליים, לצד הפרי יש גם רמז אדמתיות וקליה. גוף בינוני-מלא, טאנין ויובש במידה לצד פרי בשל ומתקתק, עשיר ומרוכז, סיום בינוני פירותי שנותן ביטוי לעוד קצת יובש. אחד היינות הישראליים הכי טובים שטעמתי, ומבחינתי כוכב הערב. 90 ש"ח. שווה.

עתידיים

קברנה פרנק 2005 – שחור אטום לאדום עז, באף ירקרקות אופיינית לזן עם פרי, תבלינים ומעט חבית. גוף מלא, המון טאנין ויובש והפרי עדיין לא נכנס להילוך. תיבול נעים ועוד השפעת עץ קלה, סיום ארוך, מתובל ויבש. לתת לו עוד שנה בבקבוק ולהנות.

פטיט סירה 2005 – שחור אטום לסגול בשוליים, באף פרי יער ותבלין, גם כאן הטאנין והיובש עדיין נותנים את הטון ולצידם פרי מרוכז ודחוס עם עוד תבלין, שממשיך לסיום ארוך ויבש. מזכיר במשהו את הפטיט סירה של כרמל. יין טוב ומעניין, שווה לחכות איתו ולעקוב.

קינוחים

בציר מאוחר 2005 – צבע זהב עשיר, באף המון פרי ופריחה. גוף מלא, מתיקות לא מוגזמת, מאוזנת יפה בחמיצות עדינה ואפילו נגיעה מרירה מאוד קלה. סיום בינוני-קצר ופירותי. זהב בבקבוק. 90 ש"ח (לחצי בקבוק), קניתי. בניגוד לחלק מהיינות האחרים מהסגנון, כאן המתיקות במידה סבירה ויש גם דברים שמאזנים אותה. מצוין.

מחוזק NV – אדום כהה, פרי בשל, גוף מלא, פרי מתוק, קליה, קרמל, ורמז קל מאוד למרירות, סיום בינוני ומתוק. היין עשוי טוב וטעים, מזכיר במשהו את המחוזק של הר אודם, אבל לטעמי פחות מעניין ממחוזקים אחרים שטעמתי, ובפרט חסרו לי התיבול והחריפות האופיינים לסגנון. 120 ש"ח.

h1

לא דברים ששותים כל יום

אפריל 14, 2007

אחרי כמה ביטולים, התכנסנו בבית חיפאי מרווח ונעים – עם מספר בקבוקים מעניינים ולא שגרתיים. בקבוק סופר-טוסקן שאת שמו אני לא זוכר לא היה מוכן עדיין לשתיה, וגם אחרי שעתיים בכוס משהו לא ישב בו טוב. לסיום פתחנו גם בקבוק ק"ס 04 גבעת החלוקים של צרעה, שהיה נחמד ומייצג היטב את הזן, כמו שזכרתי אותו מהפעם האחרונה (אם כי יותר מתאים לצד אוכל מאשר בפני עצמו, לטעמי). שני היינות הנוספים ששתינו היו:

רמת הגולן, ירדן פינו-נואר 1999

אדמדם-סגלגל בהיר, שקוף למדי. באף אדמה לחה, פטריות, ממשיך לפרי מעודן – שזיף ופטל, גוף קל-בינוני, פרי עדין לצד חמיצות, תיבול קליל, וטאנין רך, מתקתקות בשוליים, סיום חמצמץ בינוני באורכו.

היין מעודן ואלגנטי, ואפילו שכבר עבר במעט את השיא עדיין מהנה לשתיה. האיזון נוטה קלות לכיוון החומציות, אבל היין שומר על מאפייני הזן, ובעל מורכבות מסויימת. מדובר בבציר הראשון של היין, בקבוק מספר 3,194 מתוך 7,500. מרשים לראות שגם בבציר ראשון היין בעל אורך חיים של 8 שנים מהבציר (לא שהיינו צריכים הוכחות כשמדובר ביקבי רמה"ג).

Ein Teina, Talia's Blend 2005

אדום בהיר ושקוף, באף פירות יבשים, תפוח אדום, רמז של קליפות הדר, גוף בינוני, טאנין נעים ומורגש לצד פרי בשל, סיום קצר-בינוני ויבש.

לא מצאתי מידע על היקב, כל מה שאני יודע הוא שמדובר ביקב קטן (מאוד?) מרמת הגולן, ושהבלנד הוא של ק"ס, מרלו וסירה. והיין? לא שתיתי שום דבר דומה לזה, בהחלט מעניין ולא שגרתי.

המון תודה לגברת ולמר K היקרים והנפלאים על שני היינות הנ"ל שקיבלתי במתנה, ל-ל' על האירוח המפנק, ולערן על הארגון.