Posts Tagged ‘פטיט ורדו’

h1

אל-בריו

ינואר 31, 2009

גילוי נאות: אני והבעלים חברים.

אל בריו (2), בניצוחו של אלון גונן, יושבת בפינה במדרחוב של נחלת בנימין. מלבד השולחנות שבחוץ, המקום בערך בגודל של החדר שלי, ורוב החלל קשור לגבינות (ייבוא של אלון) וליין – בעיקר ישראלי. מה שמעניין במקום, וגם מצדיק פוסט הוא הגישה לגבי היין. נראה כאילו המסעדה נבנתה סביב היין ולא להיפך.  כדי להסביר אתחיל מאחד היינות ששתיתי שם – כהנוב פטיט ורדו. אם להתחיל מהסוף, זה רחוק מלהיות היין הכי מאוזן ששתיתי – אבל מדובר ביין לא שגרתי, עם אף מלא בתבלינים, קקאו ופרי שמסתחררים לכל עבר. יין שצועק לך באוזן בקול מחוספס "הלו! אני לא קברנהמרלו!" ואתה ישר מבין שזה לא עוד אחד. זה לא אומר שהוא יין שמפיל מהרגליים, אבל אף אחד לא יכול להגיד שזה לא יין מעניין ולא שגרתי (לא מאוד שונה מהיינן, אגב).

היין הזה, שכמעט ואי אפשר למצוא בחנויות – מתמצת בדיוק את הגישה של המקום ליין. מלבד קסטל ושאטו גולן, רוב היקבים שהמסעדה מציעה הם יקבים קטנים ולא מוכרים יותר מכהנוב. לא מדובר ביינות מהוקצעים ומלוטשים – אלא בפינות מעניינות ופחות מוכרות של התעשיה. לגבי המחירים – עלעול בתפריט מגלה שמדובר בסדר גודל של מחירי חנות + דמי חליצה. אשאיר לקורא להחליט אם זה נפוץ או לא במסעדות. האוכל מתחיל מנשנושים של "ליד יין", דרך פירות ים ועד בשרים וקדרות. עוד יין שטעמנו:

יפתחאל פטיט סירה 2006 – סגול עמוק, פרי מרוכז על האף מגובה בבשרניות ואדמה רטובה, עשיר בפה, מיצוי פרי טוב, חמיצות ערה ותיבול. הלך מצוין עם פיסות רוסטביף צרובות על הלחם הטרי.

בנוסף, בצהרי שישי בד"כ תוכלו למצוא טעימות של יין ושמן זית בחזית.

יפתחאל פטיט סירה

h1

להכיר את בן חנה

ינואר 16, 2009

הרבה זמן עבר מאז הביקור האחרון בספשל רזרב. הפעם התארח שלומי צדוק, הבן של חנה ז"ל והאיש מאחורי היקב. איש צנוע וחייכן, שמצהיר על עצמו שמה שהוא עושה ביקב מתבסס על תחושת בטן ועל "טעים". נראה שהיקב עדיין בשלב ההתנסויות, ואני אוהב את (רוב) בחירת הזנים שלו ומה שהוא מוציא מהם. כמו הייטקיסט טוב – יש לו בלוג, מומלץ!

בלי להרחיב במילים – אתן את הבמה ליינות.

בן חנה La Mariee קברנה פרנק 2005

צבע אדום עמוק, באף פרי מרוכז אבל לא בשל מידי, פלפל שחור וקקאו, גוף בינוני-מלא, מתובל מאוד, עשיר, טאנין במידה טובה, מתובל גם בסיום שנגמר טיפה מהר.

יופי של קברנה פרנק, מביא את הצד המתובל של הזן. מתובל, מעניין ומיוחד. היין שהכי מצא חן בעיני בטעימה. לצד רקנאטי רזרב 06 (האלגנטי והעדין) זה הקברנה פרנק הישראלי המוצלח שטעמתי. 120 ש"ח, לא מעט כסף, אבל זה באמת יין מיוחד וטוב, שלדעתי שווה מחיר כזה.

 בן חנה קברנה פרנק 2005

בן חנה מדיטראנו 2005

צבע סגול, האף מעיד על כל היין – לא שגרתי, תבלינים, עשבים (לא ירקרקות), מינרלים ואדמה, חמיצות ערה, טאנין עדין, חריף, נגיעת חבית, קצת מרירות. סיום יבש בינוני באורכו. בלנד של גרנאש, פטיט ורדו וסירה (50,30,20 אחוז). יין מורכב ומאוד מעניין לדעתי, לא על הכיוון הפירותי. 125 ש"ח.

בן חנה פטיט ורדו 2006 (טעימה מוקדמת)

צבע מדהים, אטום וסגול עמוק בקצוות. פרי בשל, קצת אלכוהולי, פירותי, חמיצות גבוהה, גוף קצת קל. נחמד, פירותי יותר מקודמיו. אמנם אחד הפטיט ורדו המוצלחים יותר שטעמתי, אבל אני עדיין לא משוכנע שהמקום של הענב הזה הוא ביין זני. אולי הגפנים צריכות עוד כמה שנים, אולי הייננים צריכים עוד כיוונון קל. לדעתי במדיטראנו למשל, ובבלנדים בורדולזיים (יראון 2005) הזן מתפקד טוב יותר.

מה בעתיד? ביקב מתנסים בויוניה, בנתיים לצריכה ביתית. בנוסף, נרמזה קריצה לכיוון שנין בלאן.

נעים להכיר !

h1

יקב שורק

דצמבר 19, 2008

כרם צמוד ליקב שורק

דרך העפר המשובשת שמובילה ליקב שורק, מזכירה סיפורים ששמעתי על מרגלית. את צד ימין של הדרך מקשט הכרם המזהיב שבתמונה, מצד שמאל ופריחת שומר בר – אלה מלווים אל פאתי המושב טל שחר ואל יקב שורק. מלבד היינות הטובים והאנשים הנחמדים – אני מאוד מעריך את הגישה. במקום להתעסק עם מפיצים וחנויות שגוזרים קופון לא קטן על היין – כל היין נמכר למסעדות וביקב. ככה רוב היינות נמכרים ב-75 ש"ח, ולא ב-125 ש"ח שהם היו נמכרים בגישה המקובלת יותר. רוח הדברים מתיישבת היטב עם האנשים שקיבלו את פנינו: צנועים ושקטים, נותנים ליין לדבר. בלי מילים גבוהות ובלי תוויות נוצצות על בקבוקים מעוצבים.

הגרנאש 2007 (מחבית) אדום בהיר אופייני, נעים, עדין ובעל אופי. חומציות טובה וטאנין רך. יין ידידותי ונחמד, הרבה יותר מצא חן בעיני מהגרנאש של ד'ארנברג מאתמול. הפטיט ורדו 2007 (חבית) יותר נחמד מאחרים שטעמתי, סגול בוהק, מתובל ופירותי, אבל בפה גם כאן החמיצות לא מתאימה, לטעמי. יכול להיות שזה רק אני, אבל עדיין לא השתכנעתי שהזן הזה מתאים ליין זני. אחרים דווקא כן אהבו אותו. שניהם ב-75 ש"ח בקניה עתידית.

מרלו 2006 היה היין היחיד המבוקבק, עם אף בשל פירותי, ובפה יובש שאומר 'חכו שנה שנתיים' עם פרי נעים ותיבול. 60 ש"ח, לא יומרני. המרלו 2007 (חבית)הוא כבר סיפור אחר, נבצר מענבים די בשלים והיה מי שהשווה אותו לאמרונה. אני מצאתי אותו בשל מאוד, מתובל, עסיסי, צעיר וקצת בועט  (15.3%). 75 ש"ח ליין מעניין מאוד נראה לי עסקה טובה, והבקבוק העתידי שקניתי יחכה מעט, את הגרנאש אשתה לפני.

הקברנה 2007 (חבית) עדיין צעיר מידי בשביל שאוכל לחוות עליו דעה, והשנה שעבר בחביות חדשות מורגשת. כעת הוא נח בחביות משומשות לחצי שנה הקרובה ומעניין יהיה לראות אותו בעוד שנה. 90 ש"ח. בהמלצת המטעים, הוספתי לו מעט פטיט ורדו מהבקבוק השכן, שהחיה אותו בתבלינים ובפרי. בתפקיד הזה אני הרבה יותר אוהב את הפטיט ורדו.

וליקב: נעים להכיר, תודה על האירוח. מקווה לראות ענווה מהסוג הזה בעוד יקבים מהגודל הזה, ובתקווה שכוחות השוק יתגמלו את הגישה הזו – כי מגיע לה.

שישי עתידי ביקב שורק

מרלו 2006 מסדרת טל שחר של יקב שורק

h1

Busy Living

ינואר 31, 2008

Get busy living – or get busy dying, אמר רד בביצועו הנצחי של מורגן פרימן ב'חומות של תקווה'. כשקמתי קצת חולה הבוקר החלטתי לבחור באפשרות הראשונה – בעיקר בגלל מה שצפוי בערב. בחירה טובה.

סניף רעננה של דרך היין חזר על הצלחת השנה שעברה בהפנינג יין ישראלי. ארגון מצוין כרגיל, מספיק מים, כוסות ברמה, מספיק מקום ורשימת מציגים טובה. הגעה מוקדמת לפני המסה המשמעותית של האנשים אפשרה להתרשם מהיינות בצורה יותר טובה. מחיר הטעימה של 25 הוא סמלי ביותר, והוחזר כמעט במלואו למי שקנה בקבוק. להלן כמה מילים על כמה יינות מעניינים (מחירים בסוגריים).

סוסון ים פטיט ורדו פלוס 2005

צבע כהה ויפה, בשל באף, קל יחסית עם חמיצות גבוהה בפה. מתובל ובעל החספוס האופייני ליקב, עם יובש טוב גם בסיום (99). חמוץ לי מידי, אולי עוד זמן יעזור (ואולי לא). אני מאמין שבבציר-שניים הקרובים נראה עוד יקבים שמוציאים פטיט ורדו זני, וגם מלבק – זנים שמשמשים בארץ בעיקר כתוספות לבלנדים הבורדולזיים.

דלתון עלמה 2005

צבע מעט בהיר, פרי אדום וקליה, גוף בינוני עם מרקם חלק ונעים, יובש מאוד עדין מסתתר מאחורי הפרי, סיום ארוך עם נגיעות תיבול (75). הופתעתי לטובה, יין עדין יחסית ונעים לשתיה.

ברקן קברנה סוביניון אלטיטוד +720 2005

כהה, בשל וריבתי, גוף מלא עם אחלה נפח, עשיר, פירותי, טאנין במידה טובה שמשולב היטב, סיום ארוך (99). יין חורפי, מאוזן ומלא, שאפשר להנות ממנו בפני עצמו או לצד תבשילי קדירה עשירים ובשרים צלויים. יכול לעמוד בכבוד מול הקברנה של ירדן (אולי לא מכל בציר, וכנראה שלא מבחינת יכולת יישון), ועם עליית המחירים אצל השכנים מהרמה – תחרות ראויה בהחלט.

יתיר ויוניה – טעימה מוקדמת

זהוב בהיר, אף עשיר ומעניין – אפשר לזהות קש, פריחה וקשת עשירה של פרי כמו אננס ומלון. גוף מלא יחסית ליין לבן, פותח במתיקות כמעט סירופית ואז מתאפס עם חמיצות שמאזנת ומתעצמת בסיום, שם גם מבליח לרגע משהו מריר. מעניין, עשוי טוב, ואם תג המחיר יהיה סביר – בהחלט מצדיק בדיקה. מלבד הטאצ' המריר בסיום לא מורגשת שום השפעה של עץ, אם בכלל הייתה כזו.

פלטר סוביניון בלאן 2007

שקוף כמעט חסר צבע, והאף מטורף: תפוח צהוב, ענבים ירוקים – מה לא. אפשר להריח ולהריח – ולשכוח שיש עוד משהו לעשות עם היין. אפילו הזכיר לי במשהו את הקלאודי ביי הניו-זילנדי המעולה. חמצמץ ופירותי בפה עם סיום בינוני (65). אמנם האף מעט יותר מוצלח מהפה לטעמי, אבל מדובר באחד הלבנים הישראליים המעניינים שטעמתי.