Posts Tagged ‘עמק האלה’

h1

המעבדה בסדר / שרדונה בשישי

ספטמבר 12, 2010

בבעיות במעבדה כתבתי שעבור העוסקים במדע מפחיד לעשות אותה מדידה פעמיים ולקבל תוצאות שונות. יש צד שני למטבע – ותמיד נעים לקבל אותה תוצאה כשחוזרים על המדידה. אם נפסיק שניה עם החנוניוּת – מה שבאמת נעים זה לשתות יין טב, עם אישה יפה, לצד אוכל טעים – וככה נראה ערב שישי שלנו

עמק האלה, שרדונה 2008 – צריך לתת לו כמה רגעים להתחמם בכוס ואז הוא מתחיל לתת את מה שיש לו להציע. אני לא הולך לנבור בטעמים ובריחות – היין מחבר בצורה חלקה פרי טוב עם חבית, ונותן תוצר שלם, נעים ומאוזן. החבית כאן היא לא תיבול בלתי-מורגש ברקע אלא חלק לא מבוטל מהתחושה של היין – אבל מצד שני לא באה על חשבון התחושה של הפרי אלא מוסיפה לה נפח, טעמים ועניין. כמו בצירים אחרים – מדובר כאן על אחד מיינות השרדונה המוצלחים בארץ לטעמי, במיוחד מבחינת השימוש המושכל בעץ. והמעבדה? שמחתי לגלות שמאז ההשקה של היין לפני חצי שנה, רשמי הטעימה שכתבתי מתארים היטב את היין ששתיתי בשישי. 75 ש"ח, אני אקנה עוד.

h1

חדשים מעמק האלה

פברואר 21, 2010

שנה וחצי מאז המפגש האחרון הרציני עם יינות עמק האלה, הוזמנתי ע"י דורון רב הון, יינן היקב, לטעום יינות חדשים שיוצאים לשוק בימים אלה. ביקב מחדשים בכמה כיוונים – אחד מהם הוא הפטיט סירה. בדרך כלל שימש היין הזה כשחקן חיזוק בבלנדים, אבל השנה, אומר דורון, האיכויות שלו היו כאלה שאי אפשר היה להתעלם מהן – ומספר חביות נשמרו לטובת יין זני. על חידושים אחרים שנמצאים בקנה, אני מקווה שאוכל לדווח בהמשך. המחירים שאני מציין כאן הם מחירים 'מומלצים לצרכן' שקיבלתי מהיקב (כידוע, בחנויות טובות המחירים נמוכים יותר בד"כ).

שרדונה 2008 – אשכולית משתלבת באגוזים ובקליה, בפה רחב, מינרלי ועם קצת פחות חומציות ממה שאני אוהב. לכל זה מתווספת נגיעה מרירה עדינה ומחמיאה, שממשיכה גם לסיום פירותי וארוך. היין הזה הוא דוגמה לשילוב עדין של הפרי עם החבית. הוא לא מתבייש בעץ שיש בו – אבל גם לא שם את החבית במרכז. את כל זה היין מצליח לעשות בעדינות, בלי שואו. היין בוקבק ממש לאחרונה ויכול להיות שהוא עדיין בהלם – אחזור אליו בעתיד. היין יכול להיות מהנה בפני עצמו אבל אישית הייתי מעדיף אותו עם מנות פתיחה עדינות. 89 ש"ח. בבציר 2008 לא תהיה גרסת unoaked.

קברנה פרנק 2007 – פרי סגול, ירקרקות-זנית במידה, פלפל שחור, קקאו ושזיפים. על החיך הוא מרגיש צעיר עם יובש ניכר, תיבול מעט חריף, עשיר, פרי נעים וחומציות טובה. אהבתי את האף, שמלא באופי של הזן – אבל הפה צועק "תנו לי שנתיים ואז תראו מה אני יודע". אפשר להנות ממנו גם עכשיו, עדיף לצד נתח עסיסי – אבל אני מהמר שהסבלנות תשתלם. 118 ש"ח למי שיצליח למצוא בקבוק.

פטיט סירה 2007 – פרי סגול משגע, מוחצן ובשל, עם קפה ופלפל שחור. מפוצץ בטעמים בפה, אבל עם תחושה רכה ביחס למה שציפיתי מהאף ומהזן. המון פרי, יובש מעט מחוספס כראוי לזן, קצת חריפות. סיום ארווווווך, פירותי ויבש. יין שסובב סביב הפרי, שנותן למי ששותה אותו את החוויה של פטיט סירה טוב. טעים, עשיר ומפנק. אני מהמר שכמה מהמספר הזעום של הבקבוקים שיוצרו (1807) יתגלגל אלי למקרר. יופי של יין, והמחיר? 118 ש"ח, מוצדקים ביותר לטעמי – במיוחד למי שאוהב את הזן כמוני.

פינת השקיפות: את היינות טעמתי בהזמנת היקב במסעדה, שם היה לי העונג בשיחה עם דורון בחברתם של שני עיתונאי יין וסומלייה-על אחד.

 

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

עמק האלה

יוני 3, 2008

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש"ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה – משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו – האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר – כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר – 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 – בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש"ח.

שרדונה 2006 – זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי – מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש"ח.

EverRed 2004 – שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש"ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 – סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש"ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 – שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 – אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: "יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי".

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 – פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 – לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים – הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 – פרי כ"כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר – אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט – כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 – לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות – שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת – אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום – הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות – כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש"ח).