Posts Tagged ‘עגור’

h1

עגור, הווה ועתיד

יוני 21, 2011

הקומה ה-11, המסעדה של מלון קראון פלאזה בעזריאלי פתחה לאחרונה סדרת מפגשים תחת הכינוי 'שולחן שף' – אבל הערב הסכמנו שגם 'שולחן יינן' יתאים. במפגש הראשון התארחו בשולחן אבי פלדשטיין מיקבי סגל, והאורחים הם שילוב של מוזמני היינן עם מוזמני המסעדה. הפעם, במפגש השני התארחו סביב השולחן שוקי ישוב, האבא של יקב עגור, ויינותיו. לאורך הערב ניכרה מחשבה רבה בהתאמת האוכל ליין, והשילובים כללו כמה דברים שנעו על הגבול הדק בין הנועז לביזאר (שוקי: "בחינת גבולות הטעם הטוב", אהבתי). לא משנה מאיזה צד של הגבול התוצאה נפלה – מעניין זה בטוח היה.

השפים המארחים אייל רוזנברג ואלון גונן ניצחו על הערב בשקט ונתנו הופעה מוקפדת ומדויקת להפליא. הפנים הרגועות שלהם היו כל העדות הדרושה לכך שהכל מתקתק כמו שהם תכננו (פעם ראשונה שאני רואה שף רגוע בזמן שהוא עובד). אני לא מבין גדול באוכל וממעיט בכתיבה עליו, אבל המימד הזה של הערב השתלב שתי-וערב עם היין, שינה אותו והם ביחד הרימו אחד את השני. אני חושב שהשפים מוכיחים בצורה טעימה מאוד שכשרות לא צריכה להגביל את מי שרוצה לעשות אוכל איכותי. אתן הצצה-טעימה חלקית למחול המעניין הזה:

נלך טיפה אחורה ונתחיל מהבציר הקודם. עגור בלנקה 2009 – הבלנד המיוחד של ויוניה וריזלינג הוא אחד מסמלי ההיכר של היקב. שימו לב לפרט מעניין – חלקת הריזלינג נבצרת שלוש פעמים ומותססת בנפרד – כל זה על מנת לשלוט טוב יותר על ההבשלה שמשפיעה על המאזן העדין שבין בוסריות (שוקי: "מיץ פטרוזיליה") לבין אלכוהול גבוה. מה לומר? התזה עובדת, יין רזה, מינרלי, חד ומרוכז שמשתלב מעולה עם אוכל. באף – לא האמנתי, רמזים ראשונים לפטרוליות מבצבצים לצד הפרי.  65 ש"ח, שווה (המחירים הם מחירי אינטרנט ממוצעים). בציר 2010 של היין מרגיש קצת הלום מהביקבוק, אבדוק אותו בעתיד הקרוב ואדווח.

שילוב חצוף לנגירי סלמון ואינטיאס עם טפנד זיתים (!) – להפתעתי היין עובד מצוין עם הטעמים המרירים-מלוחים של האוכל, בניגוד לתיאוריה שגורסת התאמה של יין חצי יבש למנות כאלה. הבעיה היחידה במנה הזו היא שהיא נגמרת ממש מהר.

עגור קסם 2009 כבר אינו בלנד רק של קברנה ומרלו, ומתווספים אליו גם קברנה פרנק ופטיט ורדו. זה יין מוחצן, שסובב סביב בשלות ומיצוי גבוה של טעמי הפרי. לצד (או בעקבות?) המיצוי הזה יש מרירות לא מבוטלת שזכורה לי גם מבצירי קסם ישנים יותר – אבל כאן הפרי יותר מרוכז ועשיר לעומתם.

כששידכו ליין אוסובוקו עגל עם מרקם שגובל בקצפת והרבה שומן מכל הכיוונים היין שר מוזיקה אחרת. המרירות נעלמה והיין ריחף מעל הטעמים המאופקים של המנה שהשאירו לו את הבמה. הלקח: לפתוח אותו עם אוכל. 75 ש"ח.

צילום: אבי הלוי

עגור שמירה מיוחדת 2008 נעים לחזור אליו ולגלות שהמחמאות שהרעפתי עומדות במבחן של טעימה נוספת. הפעם לפרי העשיר נוספו נגיעות ירקרקות שהזכירו בחלקן עשבי תיבול. היין מאוד חומצי, ומצליח לשמור על מבנה רזה יחסית למרות העושר והנדיבות שלו. עדיין מתחנן לסבלנות, אפילו שהוא טעים ומהנה כבר עכשיו. אני שמח שלקחתי את ההמלצה של עצמי והצטיידתי בבקבוקים. לצידו נמזגה טעימה מהחבית של גרסת 2009 שתבוקבק עוד חודש. להפתעתנו היין מהחבית היה יותר נגיש ומוחצן מאחיו הגדול, ונשמעו קריאות מסביב לשולחן למכור אותו ישר מהחבית ולדלג על שלב הביקבוק שסוגר את היין ומשתיק אותו לחודשים ארוכים. ההתרשמות הטכנית מהבציר החדש: אפילו יותר טעים מ-2008 (אבל יצטרך עוד הרבה סבלנות בבקבוק). 100 ש"ח (פחות אם תחפשו טוב), מהמוצדקים ביותר ששילמתי.

כתפי כבש שלמות שבושלו (שש שעות) עם ירקות שורש ועשבי תיבול בזיגוג יין מתקתק הפכו לערימת עצמות תוך דקות, והחמיאו ליין. השמירה המיוחדת מסתדר היטב סולו, ללא אוכל – אבל זה לא הפריע לו להתמודד ולהשתלב עם הטעם העשיר של הכבש בצורה מוצלחת מאוד.

הכותב נכח בארוחה כאורח של המסעדה ושל היקב.

h1

קאלט נולד

נובמבר 28, 2010

טלפון לא מוכר באחד מימי השרב המטורף של לפני חודש-חודשיים. "אני אצלך בבית, צריך לתת לך בקבוק" – מי? מה? איפה? אין לשליח מושג, וגם לא עניין אותו שאני בעבודה, כמו רוב האנשים בשעות הבוקר המאוחרות. ניסיתי להסביר לו שישאיר את זה במקום מוצל אבל זה לא עבד כ"כ והבקבוק חיכה בחמסין כל היום. הייתה לי דילמה – הוא לא היה פגום – אבל הוא גם לא היה מה שיין כזה צריך להיות. בסה"כ היה בו הרבה פרי והרבה עץ – בלי שהם דיברו יותר מידי אחד עם השני. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

"הבציר הזה משקף את ליבו ונשמתו של יקב עגור", כותב שוקי ישוב בדף המצורף, במכתב מרגש שגירש את הציניות שאופיינית לי. תחושת הבטן שלי אמרה לי שמה שטעמתי לא מייצג את היין, ושמתי את היד על בקבוק אחר. הבטן צדקה הפעם.

עגור שמירה מיוחדת 2008 – יין שסובב סביב טהרת הפרי, רענן ועשיר – המון פרי אבל לא יותר מידי, עם מאפיינים בולטים של הקברנה שמהווה את עמוד השדרה שלו. החומציות כ"כ שופעת שהיא מזכירה לי במשהו סופר-טוסקנים, והיא מצטרפת לפרי העשיר ולטאנין הבשל ויוצרת מרקם חלק ורך ליין ואיזון טוב מאוד. לקראת הסוף הטאנין מרים את הראש ומזכיר לנו שעוד שנתיים בבקבוק ירככו גם את הפינה הזו.

 צילום יח"צ: אופיר גרדי

נעזוב שניה את התיאורים הטכניים: לפעמים ערב מוצלח יכול להרים את ההנאה שלנו מהיין. הפעם זה היה להיפך – שני חובבי יין פותחים בקבוק בערב סתמי ומפוהק – והיין היה זה שהרים את הערב. זה יין מהסוג שנשאר לי בפה כל הדרך הביתה, ונשאר בראש גם בערב למחרת. כמו שכתבתי, הוא נותן המון – אבל לא יותר מידי, וזה מה שמיוחד בו. המון פרי – אבל בלי בשלות ומתיקות, המון יובש – אבל מהסוג הרך, הרבה ריכוז וטעם – אבל בלי להיות כבד ושמנוני. איזון, חוויה.

בלי להתפייט יותר מידי – זה אחד היינות המקומיים הכי טובים ששתיתי בשנים האחרונות. בספר שלי – זה צריך להיות יין קאלט מקומי – לא פחות. לא בטוח שהבקבוק מספיק כבד והתווית מספיק נוצצת בשביל לעמוד באותה שורה עם כמה יינות "על", אבל השמירה המיוחדת הוא באמת כזה, ביין – ולא במיתוג. כל זה עוד לפני שהגענו לשורה התחתונה – 115 ש"ח. מלבד האיכות האבסולוטית של היין, אני חושב שבמחיר הזה כמעט ואין לו תחרות, אבל לתשומת ליבכם – המחיר הזה לא ישאר הרבה זמן בעקבות מדלית זהב טריה בטרה-וינו וכמות של 6,500 בקבוקים בלבד. זה מביא אותי לסיום – מסקנות אישיות מהטעימה: (1) לקנות עוד (2) לבדוק את הקסם 2008 שזכה במקום הראשון בטעימה של יינות מהז'אנר שלו ב"על השולחן" ו-(3) לבקר ביקב ולראות איך נעשה הקסם הזה. אמשיך לעדכן.

h1

שירת העגור

אפריל 5, 2009

מזג האוויר המצויין של סוף השבוע הפך את יין השבת שלי ללבן. הבקבוק מחכה במקרר בסבלנות מאז שטעמתי וקניתי אותו.

ברגע הראשון הפרי הנעים שקופץ החוצה מהכוס עלול להטעות לכיוון של סוביניון בלאן, אבל עגור בלנקה 2008 הוא בלנד לא שגרתי של ויוניה וריזלינג. הפרחוניות של הויוניה נחשפת מתחת לפירות, ובפה נתקלים ביין חמצמץ וקל, עם נגיעה של מינרלים טובים. התחלתי לשתות אותו תוך כדי הכנת האוכל והחומציות הייתה קצת גבוהה – אבל עם רצועות עוף פיקנטיות מוקפצות בסויה וירקות הוא השתלב מעולה. המבחן הכי טוב – קצב התרוקנות הבקבוק – אשש את הרושם הראשוני שזה יין טוב ונעים. בלי להרחיב במילים – אצטט את שוקי מהתוית:

עגור לבן הוא יין רענן ופריך. שתו אותו קר.

ותוספת שלי: שתו אותו עם אוכל – כל דבר מבשרים קלים ועד דגים או גבינות. אחלה לבן לפתיחת הקיץ. 50-60 ש"ח.

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה