Posts Tagged ‘סקוטלנד’

h1

ריח ראשון

פברואר 15, 2011

ריח ראשון של משהו יכול להיות חוויה יותר מוצלחת מכל דבר אחר שתעשו איתו. אפילו משהו פשוט כמו צנצנת טייסטרס צ'ויס, מפלרטטים עם כיסוי האלומיניום העקשן ואז הוא נכנע והחדר מתמלא בקפה. לקרב את הפנים ולהסניף מלוא הריאות בעיניים עצומות. עם קפה שחור בכלל אפשר להשתכר מהארומה הקלויה שמסתחררת מחבילה חדשה. ביין זה דווקא לא  עובד בדרך כלל כי הוא צריך קצת חמצן בשביל להתניע ולהשתחרר.

ויסקי, לעומת זאת, זה סיפור אחר. אני מסתכל על בקבוק חתום, רואה כמה טיפות אוויר בין הנוזל השמימי לפקק, וחושב לעצמי שזה אוויר מסקוטלנד. המדען מספר לי על המולקולות הארומטיות, הנדיפות והמסובכות להחריד שמתרוממות מעל מתח פני הנוזל, על לחץ האדים שלהן שהגיע לרוויה במשך ההמתנה הסבלנית בבקבוק. טיפות האוויר הבתולות שלכודות שם הן תרכיז הריח של הבקבוק כולו, לפני שהמגע עם הסביבה התחיל לקלקל ולדלל אותו.

באומור לג'נד (Bowmore Legend) מפזר עננת כבול, אבל כמו הוצאות אחרות של המזקקה – לא פצצה של כבול כמו כמה שכנים מ-Islay. נפח טוב, חלקלק, עישון נעים לכל האורך. לא ויסקי מורכב, אבל הוא מאוזן יופי, חלק בפה ומראה עקביות בין הריחות והטעמים. אחלה לשתיה יומיומית.

במיוחד אהבתי את העובדה שריח הכבול משאיר מספיק מקום בשביל להריח את המאלטיות שמרוב מגמות פינישים וגימיקים שמריצים היום, עוד אפשר לשכוח ממה הויסקי עשוי. המגמה הזו רק מחזירה אותי לויסקי קלאסי שנשאר עם הטעמים של ויסקי לפני שחלטו אותו בכבול 95 אוקטן (או PPM) והזריקו לתוכו שרי או אייסוויין; ויסקי פשוט וטוב כמו גלנמורנג'י הבסיסי, באלוויני 10 ואחרים.

לפני סיום – השורה התחתונה. מי קונה ויסקי בארץ בכלל? ביין והסיגר, אחת משתי החנויות החביבות עלי – בעל הבית השתגע (למשל זוג ירדן קברנה ב-195 ש"ח'). במקום מחיר שוק שנע סביב ~200 ש"ח, הויסקי נמכר שם  ב-169 (700 מ"ל), ועכשיו הוא במבצע של 2 ב-270 ש"ח. למרות שגם המחיר המקורי סביר בהחלט לויסקי הזה, במבצע הזה מדובר במציאה.

h1

גלנליווט 18

דצמבר 4, 2008

המוסד של ויסקי בעבודה בשעות הצהריים נולד כנראה בבריטניה, ושורשים כאלה בעקיפין הביאו אותו גם לקומה שלי. כמה שניות אחרי פתיחת הבקבוק וכל החדר (הגדול) מלא בריח שרי.

אפשר לשבת עם הכוס ולהסניף אותה שעה. הנוזל האדמדם מדיף שרי, וניל, חליטת פירות יער וקצת מאלטיות. בינוני ומאוד חלק על הלשון, מתקתק, עדין יחסית, ומשאיר טעם פירותי בפה דקות ארוכות אחרי זה.

הדוניסטי, חנפן-מתקתק, ומפנק. ויסקי שכיף לשתות. שילוב בין גרסאת ה-12 שנה למנה נדיבה של שרי.

Glenlivet 18

h1

הבשורה שבמעלה המדרגות

ספטמבר 22, 2008

מרכז זיו בשכונת נווה שאנן שבחיפה נמצא מרחק של פחות מעשר דקות הליכה ממשהו כמו עשרת-אלפים סטודנטים. מרכז מסחרי מבוגר, "של פעם" (כמו רוב האזור…) ולמרות שאפשר למצוא בו מקומות שמגישים אלכוהול – אין בו ממש לאן לצאת לשתות, ונסתפק בכך.

כנראה שאני לא היחיד שחושב שסטודנטים צמאים זה קהל שכדאי לקחת ברצינות – ובאייריש האוס הרימו את הכפפה החבוטה. כמה חודשים של שיפוצים מפרכים הפכו מרפאת שיניים בקומה השניה של בניין ישן ל- סקנד פלור (second floor) – פאב פצפון, ומעוצב, שמופרד מהרחוב בחלונות ענק. העיצוב נעים ומושקע – החל מהשירותים השחורים וכלה בדיספליי של הבר. שם אפשר למצוא מבחר מצומצם ומייצג של מאלטים לצד ויסקי אחרים, מבחר לא קטן של וודקות שלא פוסח על טרנד הוודקות היקרות. כמה יינות יומיומיים של 'הכרם' שכוללים את קולומביה קרסט וכמה מבעבעים פשוטים ונחמדים. בגזרת הבירות שורת הברזים מתחילה בגינס כמובן, שהייתה טריה בכל הפעמים שביקרתי שם, וממשיכה לחלק מהמבחר של הנורמן, כולל מרדסו ושימאיי. בחרתי את המאלט היחיד מהתפריט שעדיין לא טעמתי:

 Caol Isla 12

הרבה עשן באף, משולב באפר ואדמה, אחרי זה מגיעה לימוניוּת ותבלין. גוף מלא, הרבה עישון, פלפל שחור, חריפות-צ'ילי, ואפטרטייסט ארוך ומעושן. ויסקי נחמד שמצליח לדחוס הרבה עשן בלי להיות אגרסיבי מידי. אחזור אליו בעתיד. אם למקם אותו ביחס לויסקי אחרים ששתיתי, הוא הזכיר לי קצת את הלינקווד וגם את הקליינליש.

h1

ארדבג חדש

ספטמבר 18, 2008

חדשה קצרה – ארדבג, ששולחים מידי פעם משחקים ומידע – מזמינים לשחק במשחק פלאש ששואל  "כמה כבול אפשר להוציא מארדבג ועדיין לשמור על האיזון?"

מהמשחק עוברים באלגנטיות לחנות המקוונת, שם תמורת 40 פאונד מציעים את הבלסדה (Blasda) – ויסקי בעל 8ppm* של פנולים בהשוואה ל-24 (כנראה בגרסה הרגילה). לא מצויין הגיל של הויסקי החדש, מה שאומר שהוא כנראה צעיר מגרסאת ה-10 שנים.

עבדכם הנאמן חיפש ומצא שמשמעות השם בגאלית הוא "טעים". ארדבג מחדשת הרבה, לפעמים מדובר על דברים מוצלחים כמו ה- Uigeadail ששמעתי עליו מחמאות, ולפעמים מדובר על פילים לבנים כמו ה-Mόr היקר. לפני משלוחים ועניינים מדובר על 250 ש"ח – מי יהיה הראשון לבדוק?



* אחת ולתמיד – מילה לגבי ppm. באנגלית זה parts per million – וזו יחידה של ריכוז. בדיוק כמו אחוזים, או שבר מולרי, או ppb (בדומה – parts per billion). זאת בניגוד למגוון הנפצות שנתקלתי בהן ברשת החל מ"יחידות של כבול" ועד "מחדירים לויסקי ppm ולכן הוא כבולי". כשאומרים על ויסקי שיש בו X ppm בהקשר הזה מתכוונים לכמה מתוך מליון מולקולות הן פנולים (אם להאמין לויקיפדיה מדובר על החומר Guaiacol ממשפחת הפנולים). כדי להעריך את זה במושגים קרובים יותר לחיי היום-יום, 1 ppm שקול ל- 0.0001% (מולרי).

h1

ערב עם ויסקי במרפסת

מאי 30, 2008

חבר ותיק, מרפסת עם עציצים ונוף למפרץ חיפה, בקבוק מים ושורת מאלטים.

Balvenie 12 Doublewood – כנראה שהטעם שלי עקבי מאז הפעם האחרונה – צבע כהה-אדמדם יותר, אף עם וניל, לא הרבה שרי כמו שציפיתי ומשהו הדרי, אולי קלמנטינה. פה מלא ומוצק, עץ כמעט לעיס, יובש מצויין עם פירותיות ברקע. מוצק ושרירי – אחלה וויסקי. קונוטציה: מקאלן אלגנסיה.

משם המשכנו ל- Glenfiddich 15 Solera Reserve. קראתי לו לפני שנה כבול-לייט, והיום אני חושב קצת אחרת. באף פירות כמו תפוח, שרי עדין, ומשהו מעושן עדין מאוד – כנראה מהחביות. גוף בינוני קליל, פירותי וטעים אבל עם תבלינים קצת חריפים וגוף יותר משמעותי מאחיו הצעיר, באפטרטייסט חוזרת עוד רמיזה קלה של חבית בדמות קליה, פלפל ואולי עשן. יותר עדין מהבאלוויני, פחות עדין מגרסת ה-12, כנראה עקב שימוש בשליש חביות חדשות.

ויסקי שלא שמעתי עליו, שהובא מסקוטלנד – Glen Turret 10, צהוב בהיר מאוד, מריח טחוב ומעט כבולי, מאחריו לימון ואולי וניל, קל בפה, חד וחמצמצץ. ויסקי עדין ורענן. קונוטציה: לדאיג עם פחות כבול.

מהיבשה עברנו לאיים – עם לגוולין 16 וטאליסקר 18, שראויים שניהם (ויקבלו) לפוסטים משלהם. הראשון בוצי, כבולי, שמנוני ומלוח, והשני חריף, עצי, עשיר ומלא, כנראה הבקבוק האהוב עלי מהמדף.

h1

ויסקי. קצת ויסקי.

אפריל 18, 2008

בואו נשתה קצת ויסקי לפני שזה נהיה חמץ, הציע האימייל. אז שתינו. דירת המכנס, שולחן שמרוב בקבוקים כמעט ואין בו מקום לכוסות הטעימה, מסביב אושיות הויסקי של הרשת העברית – Islay האחת והיחידה, גיא, עירא ואורח חדש ומגניב (תגיב לפוסט אם אתה רוצה להזדהות!). ממש עמדתי על כתפי ענקים…

התחלתי עם הקלים, גלן אורד 12 (Glen Ord) – באף בעיקר לימון ומעט תבלינים. גוף מלא וסמיך, הדרים, חריפות קלה, עישון חבית קל-בינוני, סיום ארוך וחמצמץ. נחמד, למעט לגוולין עוד לא טעמתי ויסקי עם כזה גוף מלא. שווה בדיקה.

את הבאלוויני 10 (Balvenie) אני מכיר ולא מאתמול, אבל טעמתי שוב כי אני רוצה לקנות בקבוק. בדיוק כמו שאני אוהב – פשוט יחסית, עם המאלטיות העדינה, הפירותיות שמזכירה לי בעיקר תפוחים, לא עדין בפה כמו גלנפידיך 12 אבל ידידותי למדי. ככה אני אוהב את הספייסייד שלי. מזכיר לי מאוד את הגלנמורנג'י 10.

משם לגלנמורנג'י טרדישינל (Glenmorangie Traditional) – הרבה ים ומליחות, אלכוהולי למדי, משהו קצת מעופש, בפה חד וחריף, מליחות ותבלינים, פיניש ארוך. לא אהבתי.

ביקבוק עצמאי של קליינליש 13 וינטג' 1992 (Clynelish) – בהיר יחסית בצבע, הדרים, פלפל לבן, אולי ג'ינג'ר, קצת חד ואלכוהולי בפה אבל מעט מים סידרו את העניין, לימוני, מתובל למדי, עישון נדיב מהחבית שהזכיר לי את המפגש עם קליינליש 14. ויסקי נחמד ומעניין.

נשימה ארוכה: פורט שארלוט – או בקיצור PC6. פצצת האלכוהול (61%) בת ה-6 הזו היא פשוט שדה משחת. מעל כל הטעמים והריחות יש אחד סופר-דומיננטי: בשר מעושן. בעיקר הזכיר לי חזה אווז. מתחתיו יש כמות נדיבה של כבול, טונה אלכוהול, וניל. בפה גוף מלא, חריף מאוד, מרוכז, מינרלי, בומבה של עשן, סיום ארוווךךךךך שלא עוזב את הפה. הוספנו כל פעם עוד כמה טיפות מים – וכל פעם קיבלנו ויסקי אחר (שאנשים אפילו לא זיהו בתור PC6), בהמשך הוא חשף גם עשבוניות קלה, אדמתיות שמזכירה לי קצת לגוולין. ערס רועש וחוצפן – ויסקי של חוויה, של למידה ושל התנסות. פחות משהו להנות מהכוס לאורך כל הערב.

לקינוח – ולא סתם אני משתמש במילה הזו – טמנבולין 35 (Tamnavulin). לא כל יום אני שותה ויסקי ממזקקה שבכלל לא שמעתי עליה. לא כל יום אני שותה ויסקי מבוגר בהרבה ממני. אבל רגע – זה בכלל ויסקי? אני חושב שיותר נכון לקרוא לו שרי שהתחפש לויסקי. צבע של שרי, ריח של שרי עם פירות יבשים ופלפל (קינמון או שזה הדמיון שלי?), בפה חריף, פירותי מאוד, קומפוט וברנדי – כל זה לצד יובש מעולה. פיניש ארוך ופירותי עם עוד תבלינים (ציפורן?). באף הזכיר לי מאוד את השרי של סנדמן, אבל בטעם הוא יותר חזק, מתובל ויבש. קינוח מגניב לכמה שעות של תענוג סקוטי. תודה!

h1

The answer my friend – is blowin' in the peat

מרץ 28, 2008

מפרסת מעל רחוב שקט של מטרופולין עייף. טמפרטורה קרירה-מצויינת של תחילת אביב. זוג כוסות נמוכות, מכילות חומר טוב:

המון כבול, קצת עץ, קליה, ועישון. גוף בינוני עם כבול בראש, אחריו פקאנים ובוטנים, טיפת מליחות, משהו שמזכיר תבלין מזרחי, כבול, עשן, ועוד כבול, סיום ארוך ומלטף.

כמו לאפרויג 10 – בלי הבעיטה ובלי המדיצינליות. מזכיר לגאוולין 16 – עם גוף פחות מלא, ואולי קצת פחות מורכב.

כמה כבול אפשר לדחוף לויסקי ועדיין לשמור עליו מאוזן, נעים וטעים? Laphroaig Quarter Cask זו התשובה. האח הגדול (לא מבחינת גיל) של לאפרויג 10 – אחד שהתבגר ממרד הנעורים והוא מיושב בדעתו ומאוזן. או כמו שאמרתי בפתיחה – חומר טוב.

לאפרויג קווארטר קאסק

ולסיום – מחווה לכותרת הפוסט בקישור.