Posts Tagged ‘ספשל רזרב’

h1

לבנים לקיץ

יולי 2, 2010

לצערי מזמן לא הצלחתי להגיע לטעימות ערב חמישי בספשל רזרב, וההפסד היה כולו שלי. הפעם התכנסנו לדגום מגוון רחב של לבנים לכבוד הקיץ שכבר כאן. הסגנונות והאזורים נפרשו על כל קצוות הגלובוס והחיך. אני מחלק ציונים על סקאלה יחסית של הטעימה עצמה, והמחירים כמו שהם בספשל רזרב – בסוגריים.

De Bortoli, Willowglen, Semillon-Chardonnay 2008 – מהיבשת הדרומית: קצת עשבוני, פרי קמצן באף, פירותי-מתקתק בפה, חומצה בסדר ומשהו מינרלי. יין קטן ונחמד לאמצע השבוע. 45 ש"ח, סביר בהחלט – אבל הייתי קונה גמלא סוביניון לבן לאמצע השבוע. ציון: 86

Arthur Metz, Gewurztraminer 2008 – הנציג האלזסי מציג אף בשששששלללללל, כ"כ מתוק באף שמרגיש כמו תפוח צהוב על סף ריקבון, גם בפה מתוק מידי, אין מספיק חומצה שתחזיק את המתיקות ואת המרקם השמנמן. סיום קצר ומתוק. שפטליזציה? שיהיה, אבל אל תגזימו. לא מאוזן, איפשהו בין יין לטרופית. אם כבר קניתם – לקרר מאוד, אולי החומציות תהיה קצת יותר מורגשת. 59 ש"ח, ציון: 81.

פלטר, סוביניון בלאן 2009 -יין נקי, פירותי, וטרופי. חוצמיות טובה משולבת בפרי. תסיסה קרה כנראה שיחקה פה תפקיד בשימור הפירותיות, והתוצאה – מהנה כמו הבציר הקודם, ששבר כיוון מהבצירים הקודמים, העשבוניים יותר. המחיר ממשיך לטפס, כנראה בגלל הביקוש – 69 ש"ח. ציון: 88

Lixus, Mezzo Giorno, Insolia-Chardonnay 2007 – הנציג הסיציליאני בטעימה. צבע זהבזב, באף חמצון, קליה, קרמל, בפה חומציות יפה, מתיקות ניכרת וסיום חמאתי-מריר. בקבוק פגום? מסתבר שהזן המקומי אינסוליה, המשמש לייצור מרסלה – מאופיין לעתים בסימני חמצון, השרדונה התווסף אליו משיקולי שיווק ומכירות. התוצאה? oddball אמיתי. מעניין אבל לא משהו שהייתי שותה. 55 ש"ח. ציון: 82, אחרי בונוס על עניין.

Schafer-Frohlich, Riesling Trocken QBA, 2007 – הנציג הגרמני, מאזור ה-Nahe המערבי. אף מעניין ומורכב עם פרי-ריזלינגי, מינרליות נעימה, רמז לעישון ונגיעה קלילה של נפט, ממש מרומזת. חומציות מדהימה מצליחה להשתלט על מתיקות לא מבוטלת, מליחות-מינרלית מתווספת לחגיגה וממשיכה לסיום החומצי פירותי. כיף של יין. עם כזו חומציות – אפשר להבין איך אצל הגרמנים "יבש" זה עד 7 גר' סוכר לליטר. יין נקי, מעניין ומהנה, שנותן הצצה למה יש אנשים שכ"כ מכורים לריזלינג גרמני. יבוא של הג'יאקונדות. 93 ש"ח, קניתי. ציון: 92.

Coppola, Diamond Collection, Chardonnay 2007 – נתקלתי בבקבוק כזה כמה פעמים ותמיד חששתי: סדרה גבוה מיקב קליפורני גדול – לא יכול להיות שהם יצליחו להתאפק עם החבית. צדקתי. קלוי, חמאתי, מתקתק, שמן, מאלולקטי בכל רמ"ח איבריו. לזכותו אפשר לזקוף חומציות לא רעה, אבל היא הולכת לאיבוד בין כל החמאה. אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא שם שרידים של פרי. האמת שפרי יותר טוב אולי היה יכול לתת פייט לכל העץ הזה, אבל זה לא המקרה. 89 ש"ח, ציון: 82.

קלו דה גת, שרדונה 2008 – קליה ואגוזים משולבים באשכוליות, חומציות טובה, רחב, מינרלי במידה, קצת שמנוני. מפתיע, הבציר הקודם הראה הרבה פחות חבית ויותר עדינות. אני חושב שאולי הוא צריך לנוח שנה ועד אז אני לא נותן ציון. כ-150 ש"ח.

Michelle Chiarlo, Muscato d'Asti Nivole 2009 – מתוק מאוד באף, ענבים ירוקים, וניל, תפוח ירוק, בפה מתיקות מבעבעת ופירותית, עוד טיפה חמיצות הייתה מרימה אותו יותר אבל בסה"כ ממש טעים וכיף לשתות. 5% אלכוהול, 69 ש"ח ל-375 מ"ל. ציון 89.

h1

בחזרה לאיטליה

אוגוסט 1, 2009

הייתי כבר בכמה טעימות של ארץ המגף, אבל בספשל תמיד יש דברים חדשים לטעום וללמוד. את היינות ששתינו אני מחלק לשלוש קבוצות: הלבנים, מושתתים על חומציות ורעננות שמתלבשים כמו כפפה על מזג האוויר שלנו, ושלושתם מתאימים יותר לאוכל לטעמי. אדומים לייט, שלושת הוולפוליצ'לה קלאסיקו ששתינו היו יינות קלים ועדינים. מצד אחד היה חסר לי ריכוז ונפח, אבל מצד שני – "אל תצפו לקברנה" הדריך אנדרי, ואני מוסיף – מי צריך יינות בומבמסטיים עתירי פרי ועץ בחום הזה? הנה יינות פשוטים וקלים שמדברים עם האוכל במקום להשתיק אותו בצעקות. בכל זאת השאלה נשארה אצלי פתוחה. האדומים הכבדים, טוב, אפשר לנחש מי ומה. נגיע גם לזה.

Pinot Grigio Valdadige DOC, Santa Margehrita 2008 – לימון, אשכולית ועשבוניות עדינה ברקע. אחלה חומציות, המון מינרליות ומליחות ומעט פרי הדר על החיך. סיום בינוני-ארוך, חומצי-מינרלי. יין נקי, חד, חומצי ורענן. טוב מאוד. להתאים לבשרים קלים או לדגים (70 ש"ח, הדוש).

Pinot Grigio – Garganega Venezie IGT, Pasqua 2007 – פריחה ופרי טרופי באף, גוף יותר מלא מקודמו, מעט מינרליות, החומציות עדינה, פרי. יותר רחב ומלא, פחות רענן ופחות חומצי. בסה"כ בסדר אבל לא התלהבתי (59 ש"ח, הגפן).

Sauvignon Blanc Friuli DOC, Valpanera 2007 – טרופי-מתקתק באף, פריחה ואננס. חמיצות חדה בחיך, פרי מאחוריה ונגיעה מרירה טובה. סיום ארוך וחמצמץ. יין טוב ורענן עם חומציות מצויינת (74 ש"ח, הדוש). טוב כמו בטעימה הקודמת.

 

Valpolicella Classico DOC, Cesari 2007 – סגול בהיר, פרי קליל וקליפת תפוז, לשניה הזכיר לי במשהו בוז'ולה. גוף קל, פרי עדין, חומציות רכה. סיום בינוני פירותי. קצת מימי, פשוט וקל. לא התרשמתי, גם ביחס למחיר (55 ש"ח, אנוטקה).

Valpolicella Classico DOC, Santa Sofia 2006 – אדום בהיר קצת שקוף, פרי אדום עדין, אדמתיות ותבלינים. חומציות טובה עם מעט פרי ברקע ונגיעת תיבול. סיום עדין פירותי-מצמץ. יין קל ועדין, יכול להיות נחמד עם אוכל. בניגוד ליין הקודם כאן יש נגיעה של חבית שתורמת עוד מימד ומוסיפה (79 ש"ח, זמיר).

Valpolicella Classico DOC, Ca Montini 2006 – שזיף ופלפל אנגלי באף, חומציות שולטת בגוף הבינוני-קל, יובש עדין, תיבול ומעט פרי. קצת יותר נפח מהקודמים. סיום קצר-בינוני וחמצמץ. עדין ונחמד, החביב עלי בין השלושה (69 ש"ח, זמיר).

 

ופתאום – oddball, יין שלא קשור לאיטליה (מלבד השם) או לטעימה. משהו לשבור את האווירה בין הולפוליצ'לות הקלות ליינות הבאים

Masi Paeso Doble Tupungato 2006 – אמנם מאזי, אבל מגיע ממנדוזה – ממסך של המלבק המקומי והקורבינה האיטלקי. כאן פרופיל הטעמים והריחות הרבה יותר מוכר לחיך הישראלי שלי – פרי יער עשיר עם פלפל שחור, חומצי-פירותי בחיך, גוף בינוני טאנין מעט גס. סיום ארוך שמשלב פרי עם יובש ותיבול. יין מודרני ונחמד, אפשר לחכות שנה שנתיים (99 ש"ח, צרפת-ישראל).

Appassimento Picaie Veronese IGT, Cecilia Bereta 2004 – שחור אטום עם שוליים אדומים-כהים, פרי סגול עשיר, עור, קליה ושוקולד. בפה פירותי עם תחושה מתוקה, יובש טוב, חומציות, חריפות עדינה. סיום פירותי, ארוך ויבש. אחרי כל היינות העדינים קצת עוצמת-ריפאסו מתיישבת בכיף על החיך. 15% אלכוהול לא ממש מורגשים, עשיר ומהנה – קניה טובה (125 ש"ח, הגפן). האדום שהכי אהבתי בטעימה.

Amarone Della Valpolicella DOC, Antichello 2003 – אדום עם סימני חום בשוליים, באף פורטי-בשל, אלכוהולי, פלפל שחור ועור. יובש חזק, מתיקות, פרי, חריפות ואלכוהול. אחרי ביס של גבינה עדינה הוא מתרכך ומוציא צדדים פירותיים יותר. אני לא חובב גדול של הסגנון, אבל גם על סקאלה של אמרונה לטעמי הבחור הזה קצת לא מחובר (230 ש"ח, זמיר).

h1

פורטוגל למתקדמים

יוני 29, 2009

לפני חצי שנה השיקה חנות הספשל רזרב בחיפה את התוספות החדשות לפורטפוליו שלה: יינות שהחנות מייבאת בעצמה מפורטוגל. היינו וטעמנו יינות שולחניים וגם פורטים. עד עכשיו השתכנעתי שבטווח המחיר הנמוך – יש כמה מציאות טובות בהיצע, ובפרט הרוזה המעניין של פורטוגה. הרעיון של הטעימה הנוכחית היה לתת הצצה לטווח המחירים הגבוה יותר של הפורטפוליו הפורטוגזי.

את היינות ששתינו ניתן לחלק לשתי קטגוריות לדעתי: מצד אחד יינות מחוספסים ומלאי אופי, שונים לחלוטין ממה שאני מכיר ושותה – ומצד שני, יינות שמכוונים לסגנון יותר בינלאומי ומציגים קו קצת יותר מוכר מבחינת טעמים (פזילה לספרד השכנה?)

היינות מהקטגוריה הראשונה יותר מעניינים בטעימה, ומייצגים סגנון לא מוכר וייחודי, אבל יש בהם גסות או חספוס, שמוציאים לי את החשק להעביר ערב עם בקבוק. אני חושב שראוי לשפוט אותם במשקפי האוכל המקומי, שלצידו התפתח הסגנון שלהם. היות ואנחנו לא בפורטוגל – כדאי להשקיע מחשבה בהתאמה שלהם לאוכל – כי זה יכול להיות עילוי או נפילה. דווקא בקטגוריה המודרנית יותר – מצאתי כמה יינות שהשאירו טעם של עוד.

מלבד זה – בולטת בהעדרה – החבית. שנה בחביות זה החסם העליון של היינות שטעמנו, רובם פחות מזה – ובכל מקרה חלקן משומשות. לכן, לדעתי אין לפרש את החוסר ברבדי הקליה-קפה-מוקה וכד' שאנחנו מכירים מיינות ישראליים בתור חוסר מורכבות – ועם השנים היינות האלה יפתחו רבדים נוספים שמקורם בעיקר בפרי.

קצת על היינות. פתחנו ב-Arinto 08 של יקב Casa Santos Lima שכבר פגשתי כמה פעמים בעבר: היין רץ על ציר של חומציות דומיננטית, עם הרבה מינרליות וטיפת מרירות. מצויין עם אוכל שיודע להסתדר עם חמיצות גבוהה, ובמחיר מצוין של 54 ש"ח.

Casa Santos Lima, Sousao 2006 – סגול בוהק, שחור במרכז הכוס. באף פרי שמריח מתוק, גוף מלא עם המון טאנין, חריפות, מרירות ניכרת וחמיצות במידה. סיום ארוך ויבש. יין מעניין אבל המרירות גבוהה מידי לטעמי. אולי יותר מידי מגע עם החרצנים? (89 ש"ח)

Quinta do Portal, Portal Coleheita 2006 – שחור-סגול אטום, באף עור, פרי שחור, אדמה וטחב. גוף בינוני, המון טאנין ולצידו חומציות ערה. הטאנין משרה תחושה של חריפות, והפרי לא מצליח להרים את הראש. אפשר לחכות עוד איזה שנה שנתיים לרכך את הטאנין, אבל אני לא חושב שיש מספיק מאחורי הנשכניות הזו בשביל למשוך יישון ארוך. אולי אוכל מאוד שומני יצליח להתמודד איתו יותר טוב (81 ש"ח).

Quinta do Portal, Portal Reserva 2005 – שוב מיצוי צבע מוצלח עם סגול בוהק ואטום, אף שמציג פרי יער מרוכז, מודרני שופע ומדויק, קפה ומשהו שהזכיר לי תותים. גוף מלא שפותח ב'טאנין קצריני' (הרפרנס שלי לטאנין מטורף), פרי מרוכז וחומציות שתומכת. סיום ארוך מאוד, יבש, פירותי ומתובל. יין מודרני, מהוקצע ומדויק שעשוי היטב. צריך עוד הרבה זמן בבקבוק – יהיה מעניין לחזור אליו כשהוא יתרסן קצת, נגיד… חמש שנים בתור התחלה (145 ש"ח).

Quinta do Portal, Portal Grande Reserva 2006 – סגור לחלוטין, טאנין עצבני ונשכני מצפה את החיך ולא משאיר מקום לשום דבר אחר. כשמתאוששים מההלם אפשר לשים לב שמאחורי היובש הרב יש ריכוז, עצמה והרבה פרי דחוס שמסתתר. מלבד לא להתקרב עליו לפני אמצע העשור הבא – אין לי משהו חכם לומר על היין הזה.

Herdade de Mouchao, Dom Raphael 2006 – סגול עמוק, באף פרי מרוכז ורענן – נעים ומזמין. בפה פרי שמרגיש לרגע מתקתק – ואז מגיעה חומציות טובה וטאנינים עדינים. נגיעה חריפה, סיום עצמתי וארוך, פירותי ויבש. שני קווים הדגישו את השורה התחתונה בדף: מעולה. פשוט כיף לשתות. 110 ש"ח – מוצדקים בהחלט.

Herdade de Mouchao, Mouchao 2003 – שוב סגול עמוק ויפה, פרי יער מעט בשל, נגיעה של וניל. לוגמים, ופתאום נעצמות העיניים, החיוך מתרחב והחושים מתבלבלים. אני לא ממש יודע לתאר את זה, אבל הייתה שם אחלה פירותיות, טאנינים עדינים יחסית אבל בעלי נוכחות וחומציות שריחפה מעל הכל. הכל במקום, עסיסי, רענן, איזון מצויין. לא ברור לי מה קרה שם, אבל יין שהתחיל די סטנדרטי באף פשוט הפיל אותי כשהכנסתי אותו לפה. המילה אחרונה בדף: מדהים. 320 ש"ח – לא נשמע יקר כשטועמים.

Villa de Gaja, Grandjo Late Harvest, Royal Oporto 2006 – בננה בשלה (מידי?), פרי טרופי, דבש, קליפת תפוז. גוף מלא, דבשיות מתוקה מאוד שעוטפת פרי, חומציות עדינה. יין קינוח מורכב ומעניין, אבל לטעמי חסרה בו עוד קצת חמיצות שתתמוך במתיקות. מצד שני – אחרי היין הקודם קצת קשה להרשים אותי – אז קחו בערבון מוגבל. 160 ש"ח לחצי בקבוק.

h1

שילוב יין וגבינות

מאי 23, 2009

מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.

Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.

Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.

Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.

Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.

Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.

Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.

Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.

Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש – כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.

Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.

לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

טעימת טוסקנה

פברואר 22, 2009

מספר היתקלויות לא גדול שהיה לי עם קיאנטי פשוטים לא השאיר עלי רושם חיובי. החמיצות הגבוהה עם הגוף הקל יחסית לא הסתדרו. כשקיבלתי הזמנה מהספשל רזרב לערב טעימה של יינות ממרכז איטליה חשבתי שזו הזדמנות טובה לגבש דעה בצורה מסודרת יותר.

כמה יינות בתחילת הערב לא מצאו חן בעיני והתחלתי לחשוב שהטעימה לא תהיה מוצלחת, ואז בא רצף של יינות מפילים. לגבי קיאנטי – למדתי שברמות הלא בסיסיות יכולים להיות יינות חביבים, אבל למדתי שגם הם לא הטעם שלי. עוד מסקנה חשובה מהטעימה: Carpineto זה שם ששווה לשים לב אליו. יש מספיק יינות לכתוב עליהם אז לא אאריך בהקדמה ונעבור לעניין.

Orvieto Classico Tomailo Castelani 2007 – לבן אחד לפתיחת התאבון: צהוב-ירקרק, פרחוני, קש, מינרלים, גוף קל עם חומציות גבוהה וחדה, קצת מליחות וקצת פרי. נקי, חומצי וחביב – לשתות עם אוכל. 39 ש"ח – שווה בדיקה.

Toscanelo 2006 – אדום בהיר ושקוף, פרי אדום באף ובפה, חומציות קלה וסיום קצר. איך אומרים גאטו נגרו באיטלקית? (לא היה קשור לטעימה ולא נמכר בחנות)

Dogajolo Carpineto IGT Toscano 2006 – אדום-סגול, פרי יער, אקליפטוס, פלפל שחור, יובש טוב ומרירות גבוהה ובוסרית, קצת פרי וסיום יבש. מר מידי ולא מהנה לטעמי. 79 ש"ח.

Poderi del Bello Ovile Serego Alighieri in Toscana IGT, Masi 2005 – בורדו-אטום וכהה, פרי אדום בשל, גוף בינוני מלא, פרי עשיר, חמיצות טובה וקצת תיבול. סיום ארוך-חמצמץ. חביב – מצד אחד בשל, מצד שני לא ריבתי, ועם חומציות שמחזיקה את הפרי. 98 ש"ח.

Chianti Superiore Tenuta di Burchino 2004 – אדום, חום בשוליים, התחיל מעופש אבל כמה דקות בכוס ניקו אותו, פרי אדום עדין, אדמה רטובה, חומציות גבוהה, יובש עדין ופרי ברקע, עם סיום בינוני חמצמץ. החומציות הגבוהה דורשת אוכל. עשוי טוב ונאמן לסגנון.

Chianti Classico Carpineto 2006 – אדום, ורדרד בשוליים, דומה במשהו לקודמו, אבל יותר גוף, יותר חמיצות, יובש מורגש יותר, קצת פרי, סיום ארוך, פירותי ויבש. יותר מצא חן בעיני מקודמו, יותר נפח ואורך. 135 ש"ח.

Braccale Maremma IGT Jacopo Biondi Santi 2005 – אדום עמוק, פרי אדום, פריחה, עור, קטיפתי בפה, יובש רך, פרי נעים. אלגנטי, מיוחד, מאוזן, עדין. וואו. 120 ש"ח -שווה! עם סימן קריאה. קניתי.

 היין סימן תפנית בטעימה, ושלושת היינות הבאים היו ממש חוויה – לא טעמתי יינות כאלה, שמראים מה זה שילוב של בצירים טובים עם יצרנים טובים. המחירים הם לא בטווח שאני קונה בו, אבל החומר שבבקבוקים מצדיק בהחלט את התוויות לדעתי.

Vino Nobile di Montepulciano reserva, Carpineto 2003 – אדום-סגול מלא ואטום, פרי נעים גם בפה, המון טאנין דחוס אבל שומר על מרקם נעים, סיום ארוך ארוך של פרי ויובש. לא ברור איך היין מצליח לשלב כ"כ טוב עצמה ואלגנטיות באותו שלוק. מרשים, מעולה. לחכות לפחות עוד חמש שנים איתו. 195 ש"ח.

Chianti Classico Reserva, Carpineto 2001 – אדום כהה ועמוק, פרי אדום עשיר, גוף בינוני מלא, יובש במידה טובה, חומציות ופרי טוב באיזון מושלם. טוב מאוד, עדיין צעיר בגיל שמונה. 195 ש"ח.

Brunello di Montalcino, Poggio Salvi Biondi Santi 2003 – אדום עמוק, פרי אדום עשיר שמריחים עוד לפני שמתקרבים לכוס, בפה קטיפתי, יובש בול במידה, חמיצות נעימה, עסיסי, עשיר, תיבול מזרחי, סיום ארוך מאוד, פירותי ויבש. אפשר להנות ממנו עכשיו אבל חבל לפתוח בחמש השנים הקרובות, כנראה שהרבה מעבר. 320 ש"ח. תזכירו לי כמה עולה קצרין?

h1

פורטו-גל

ינואר 28, 2009

תקציר הפרק הקודם – הספשל רזרב מתחיל לייבא יינות מפורטוגל. בשבוע שעבר טעמנו יינות יבשים, השבוע הגיע תור היינות ששמו את המדינה על מפת היין, עם קצת עזרה היסטורית בריטית. הטעימה סקרה מגוון מקצה אל קצה של סוגים, והשונות בינהם מפתיעה. מהצעירים הנשכניים ועד לטאוני העגולים, הרכים והאגוזיים, דרך הוינטאג' וה-LBV המרוכזים והעשירים. מעניין.

הפעם, לראשונה אני מוסיף ניקוד. לא מדובר בציון אבסולוטי ואני לא מתיימר לדרג את איכות המשקאות. הציון משקף עד כמה נהניתי מהפורט ביחס לפורטים האחרים בטעימה, ואינו משקלל את התמורה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, White NV – צבע זהוב, אגוזים, דבש, מוקה, אלכוהול, ותפוזים משתלבים באף. החמיצות מחזיקה היטב את המתיקות בפה, לצידן תיבול ער. סיום ארוך, חריף-מתקתק. מעניין, טעים, קצת אלכוהולי מידי. אני סקרן לראות גם איך הוא משתלב בבישול (כבדי עוף למשל). 8.5. 69 ש"ח – תמורה טובה למחיר.

Quinta do Estanho, Porto, Ruby NV – אדום בהיר, בריק בשוליים. אלכוהולי למדי באף, פלפל שחור ופרי. קל יחסית בפה, חריף מאוד, אלכוהולי, חמיצות שלא מספיקה בשביל לאזן את המתיקות לטעמי. סיום ארוך וחריף. אולי להגיש אותו מצונן ישפר אותו. לא מעניין ולא מאוזן לטעמי. 7. 69 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny Reserva NV – רובי כהה, שוקולד, פרי סגול, פלפל לבן. ריכוז טוב בפה, מתיקות וחמיצות משתלבים טוב אבל אולי עוד טיפת חמיצות הייתה מוסיפה, פרי נעים שממשיך גם לסיום הארוך, המתובל בעדינות. מהנה, פירותי וטעים. הזכיר לי את הווריור. 8.8. 120 ש"ח, תמורה לא רעה.

Quinta do Portal, Porto, LBV 2001 – צבע רובי עכור, פרי אדום, קרמל, משהו גופריתי-מעופש שמתנדף תוך רגע, אלכוהוליות, ציפורן, פלפל אנגלי. סמיך, מלטף, ריכוז מעולה, חמיצות בדיוק במידה, החריפות עדינה יחסית, סיום פירותי. אלגנטי ועדין יחסית לקודמיו. אחלה פורט. 9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, LBV 2000 – שוב רובי עכור, פרי אדום, צימוקים, אספרסו, אגוז מוסקט, פלפל שחור וקרמל. שוב משחק מוצלח של חמיצות ומתיקות, יובש, חריפות, סיום ארוך שתופר מצוין חריפות עם פרי בשל וחמיצות. טוב מאוד, יותר מתחנף מקודמו, מורכב ומהנה. 9.2. 165 ש"ח.

Quinta do Portal, Porto, Tawny 10 years old – צבע נחושת-ענברי יפה ושקוף. אגוזים, עשבי תיבול (רוזמרין?), פירות יבשים, אולי משהו שמזכיר כורכום. סמיך, מרקם קטיפתי, תיבול רך, יובש עדין, פלפל שחור. מורכב, עדין ומעניין – שונה לחלוטין מהקודמים. 8.9. 165 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Tawny 20 years old – צבע ענברי בהיר יותר, כמעט מתקרב לויסקי. האף משדר אלגנטיות, אגוזים, פירות מיובשים, תפוז, מוקה, וניל. רך וקטיפתי, חריפות עדינה, מתיקות, קרמליות מודגשת. סיום ארוך, אגוזי-קרמלי. סוג של רולס-רויס – אלגנטי, מבוגר, מורכב, מפנק. עם פקטור קטן של הדרת פני זקן – 9.3. 380 ש"ח.

Quinta do Estanho, Porto, Vintage 2000 – שחור, רובי עכור בשוליים, פרי מרוכז, אלכוהוליות, וניל, שזיפים מיובשים, מוסקט. מרוכז מאוד, חלק, יובש, חריפות. הסיום מעט קצר ביחס לקודמיו. מתחנף, לא רע אבל הייתי מעדיף אחרים. 8.9. 380 ש"ח.

תודה לספשל רזרב על חידושים ויוזמה ללא הפסקה, ועל טעימה מעניינת.

h1

פורטוגל בחיפה

ינואר 25, 2009

בשנים האחרונות קמו כמה מיקרו-יבואנים שמתבססים על היכרות אינטימית עם אזורים מסויימים, וברוב המקרים הם מאפשרים במחירים סבירים לחוות איזורים מעניינים. הייחוד והנישה שלהם מתבטאת בכך שהם מיבאים לנו את ה'ויתקין' ואת ה'קלו דה גת' – ולא את ה'כרמל' ואת 'בנימינה' (כלומר, את היקבים הקטנים והמיוחדים ולא את התעשיתיים). זה לא שאין לכרמל יינות מעולים, אם להמשיך את הדוגמה – פשוט,  יש כנראה כבר יבואן גדול שמביא את הטופ של היקבים הגדולים, ומישהו שמכיר את האזור יכול לאתר אבני חן ולהביא אותן בכמויות קטנות.

המקרה של אנדרי סוידאן מהספשל רזרב שונה. הוא לא לקח אזורים שונים בצרפת כמו הג'יאקונדות, מגדלים קטנים כמו שלוקחים הדוש או אלדד לוי או יקבי עלית קטנים כמו מרש. במקרה הזה, אנדרי מנצל את הידע וההיכרות שלו ופותח נישה חדשה, שנדמה שרוב היבואנים לא התייחסו אליה. נכון שאובייקטיבית יש הרבה פחות ביקוש לפורטוגל ביחס לאזורים הסקסיים יותר – אבל כאן בדיוק נכנסת הנישה השיווקית: הספשל רזרב לא צריך להשקיע בשיווק כמו יבואן, אלא מתבסס על עשרות הלקוחות הקבועים שמגיעים כמעט כל שבוע לטעימה. גם אם המחיר של הטעימות של היינות החדשים לא היה סמלי (35 ש"ח אחרי החזר) אני בטוח שהנוכחות הייתה מלאה. עשרות חובבי יין נלהבים הם מדיום מספיק טוב לשאת הלאה את הבשורה. בשורה אמרנו? אז כמה מילים על היינות.

הבשורה מבחינתי היא היינות השולחניים הפשוטים. בטווח הזה יש כאן כמה יינות שגורמים (שוב) לקנאה מתי אצלנו אפשר יהיה למצוא יינות יום-יומיים מהנים במחירים כאלה. בתחום הביניים של 80-100 ש"ח יש יינות נחמדים אבל לא משהו שהפיל אותי. בקטיגוריות המחיר הגבוהות יותר נראה שיש איכות גבוהה מאוד, השאלה איך היינות מתחרים עם יינות מאזורים אחרים במחירים דומים. וליינות:  (השם מסודר לפי: יקב, סדרה, שם/צבע, בציר)

Casa Santos Lima, Portuga, Branco 2007 – זהוב בהיר, אף טרופי מעניין עם מלונים, פריחה ובננה. גוף קל, חמיצות גבוהה למדי, קצת מרירות, סיום בינוני-ארוך וחמוץ. האף טוב לטעמי, בפה החמיצות גבוהה מידי. אפשרי לשבור שגרה, עדיף עם אוכל. מצדיק 39 ש"ח בשביל לנסות משהו חדש ולא שגרתי.

Casa Santos Lima, Arinto, Branco 2007 – צהבהב-ירקרק, שוב פרי טרופי באף אבל יותר מעודן, משהו שמזכיר בננה, מנגו ותפוח צהוב. גוף בינוני, חמיצות ערה, קצת פרי, בעבוע עדין. סיום בינוני חמצמץ עם נגיעה מרירה. שוב, מתאים יותר לאוכל – החמיצות והמרירות קצת גבוהים. 54 ש"ח – לא יקר מידי, אבל הייתי מעדיף את היין הקודם.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – אדום-תות חצי שקוף, הרבה יותר כהה מכל רוזה אחר שראיתי, באף דובדבן חמוץ, תותים, תפוח. גוף בינוני, חמיצות טובה, פרי, נגיעה מרירה, טאנין עדין (!), סיום ארוך, פירותי וחמצמץ. מקורי, שונה ומאוזן. טוב! 39 ש"ח? אין מה לחשוב פעמיים.

Casa Santos Lima, Portuga, Tinto 2007 – סגול וורדרד, סיגליות, פרי מתקתק, גוף קל משלב חמיצות רעננה עם פרי וטיפת יובש. סיום בינוני פירותי. פשוט וקליל, צעיר ואולי גם מזכיר במשהו בוז'ולה נובו. לא נראה לי שכתבתי פעם דבר כזה – אבל לשתות עם פיצה. 39 ש"ח, למה לא.

Casa Santos Lima, Quinta de Bons-Ventos, Tinto 2007 – אדום-סגול, אף עדין עם פרי אדום, מוקה ורמז לאדמה. גוף בינוני, מתובל, חומציות ערה, טאנין מורגש, סיום ארוך, יבש ופירותי. מעניין, אחלה לאוכל. 45 ש"ח – קניה טובה לטעמי.

Quinta do Portal, Colheita, Tinto 2006 – סגול עמוק, פרי יער בשל, מרקם חלק, יובש וחריפות מצטרפים להרבה פרי, סיום בינוני, יבש ופירותי. טמפריניו, מכל הזנים – נחמד למי שלא מפריעה לו קצת חריפות. בכיוון בשל-מודרני. 88 ש"ח.

Quinta do Portal, Tinto Reserva 2005 – פרי יער וחבית, המון המון יובש, גוף מלא, דחוס, פרי מאחורה. סיום ארוך ויבש. מוצק ונוקשה, לא לשתיה בשנים הקרובות. אני לא יודע להעריך איך הוא יתפתח בעתיד. 145 ש"ח.

Quinta do Portal, Tinto Grande Reserva 2003 – שחור-ארגמן, חבית קלויה, פרי אדום, תבלינים אוריינטליים, מאוד טאני ויבש, הפרי מצליח איכשהו להשתלב בכל היובש הזה וגם חמיצות. סיום ארוך ויבש. יין לטווח ארוך, מזכיר במשהו ריוחה רזרבה צעירה. 220 ש"ח, לטעמי מוצדק יותר מהיין הקודם.

לסיכום – אני מסכים עם אנדריי שרוב היינות האלה מצריכים אוכל איתם. רובם שונים ממה שטעמתי עד היום וזה כבר מצדיק בדיקה. היינות הפשוטים מהנים, לא יומרניים ובמחירים ידידותיים. יישר כוח לספשל רזרב על המעוף ועל הנישה המעניינת. שלושת היינות האחרונים מאזור הדורו, ואל תחשבו שהוא נשכח – השבוע (28-9/1/2009) תתקיים טעימה של היינות ששמו את פורטוגל על המפה – פורטים. לפרטים: 04-836-1187

h1

להכיר את בן חנה

ינואר 16, 2009

הרבה זמן עבר מאז הביקור האחרון בספשל רזרב. הפעם התארח שלומי צדוק, הבן של חנה ז"ל והאיש מאחורי היקב. איש צנוע וחייכן, שמצהיר על עצמו שמה שהוא עושה ביקב מתבסס על תחושת בטן ועל "טעים". נראה שהיקב עדיין בשלב ההתנסויות, ואני אוהב את (רוב) בחירת הזנים שלו ומה שהוא מוציא מהם. כמו הייטקיסט טוב – יש לו בלוג, מומלץ!

בלי להרחיב במילים – אתן את הבמה ליינות.

בן חנה La Mariee קברנה פרנק 2005

צבע אדום עמוק, באף פרי מרוכז אבל לא בשל מידי, פלפל שחור וקקאו, גוף בינוני-מלא, מתובל מאוד, עשיר, טאנין במידה טובה, מתובל גם בסיום שנגמר טיפה מהר.

יופי של קברנה פרנק, מביא את הצד המתובל של הזן. מתובל, מעניין ומיוחד. היין שהכי מצא חן בעיני בטעימה. לצד רקנאטי רזרב 06 (האלגנטי והעדין) זה הקברנה פרנק הישראלי המוצלח שטעמתי. 120 ש"ח, לא מעט כסף, אבל זה באמת יין מיוחד וטוב, שלדעתי שווה מחיר כזה.

 בן חנה קברנה פרנק 2005

בן חנה מדיטראנו 2005

צבע סגול, האף מעיד על כל היין – לא שגרתי, תבלינים, עשבים (לא ירקרקות), מינרלים ואדמה, חמיצות ערה, טאנין עדין, חריף, נגיעת חבית, קצת מרירות. סיום יבש בינוני באורכו. בלנד של גרנאש, פטיט ורדו וסירה (50,30,20 אחוז). יין מורכב ומאוד מעניין לדעתי, לא על הכיוון הפירותי. 125 ש"ח.

בן חנה פטיט ורדו 2006 (טעימה מוקדמת)

צבע מדהים, אטום וסגול עמוק בקצוות. פרי בשל, קצת אלכוהולי, פירותי, חמיצות גבוהה, גוף קצת קל. נחמד, פירותי יותר מקודמיו. אמנם אחד הפטיט ורדו המוצלחים יותר שטעמתי, אבל אני עדיין לא משוכנע שהמקום של הענב הזה הוא ביין זני. אולי הגפנים צריכות עוד כמה שנים, אולי הייננים צריכים עוד כיוונון קל. לדעתי במדיטראנו למשל, ובבלנדים בורדולזיים (יראון 2005) הזן מתפקד טוב יותר.

מה בעתיד? ביקב מתנסים בויוניה, בנתיים לצריכה ביתית. בנוסף, נרמזה קריצה לכיוון שנין בלאן.

נעים להכיר !

h1

ראש השנה בספשל רזרב

ספטמבר 19, 2008

בהמשך למסורת קיים הערב הספשל רזרב החיפאי פסטיבל יין ישראלי. על רשימת מציגים מצומצמת ביחס לאירועים דומים – כיסו הדרכות בהן נפתחו בקבוקים שאפשר לתאר כמרשימים, ולא בגלל מחירם.

מאז שטעמתי את גמלא ברוט הזדמן לי לטעום פעמיים מהברוט החדש של כרמל. אני חושב שכאן נכנס ההבדל בין קצת אלגנטי בראשון לדי אנמי בשני. מתוד שמפן מול שרמנט, 70 ש"ח מול 60 ש"ח. לטעמי רמה"ג לוקח בקלות. אחרי שגם היוהנסברג ריזלינג מהאזורית לא דיבר אלי בא אדום מהיקב שהפך את הקערה

כרמל כרם קאיומי שיראז 2005 – צבע בורדו יפה, אף חם עם אדמתיות, פרי בשל ומרוכז, קצת חבית, גוף בינוני מלא, קצת אלכוהולי, פירותי ומתובל, סיום ארוך ונעים. הגרסה האוסטרלית, הבומבסטית-בשלה של הזן. לא רע לאוהבי הסגנון. די מוכן לשתיה, יחזיק עוד כמה שנים בכיף. 100 ש"ח.

משם להדרכה של מיני-אנכית של הלימיטד אדישן – לפי סדר הטעימה (המחיר שלהם בהשקה היו 160, 180 ו-230 ש"ח בהתאמה)

כרמל לימיטד אדישן 2004 – צבע סגול אטום ויפה, אף מאופק ומעודן, פירותי אבל לא בשל מידי, cedary, גוף מלא ומוצק, טאנין נדיב אבל די מרוסן, משאיר את הפרי ברקע, מעט חומצי לקראת הסוף. סיום יבש בינוני באורכו. צריך לתת לו עוד שנתיים לראות אם הטאנין מאפשר לפרי להרים ראש. בנתיים אפשר להגיד לזכותו שלא מדובר על עוד פצצת פרי מרוכזת.

כרמל לימיטד אדישן 2005 – יותר בשל מקודמו עם פרי יער נדיב ונעים ופחות חבית, גוף מלא, פירותי, טאנין במידה טובה, מרוכז ועשיר, סיום ארוך, פירותי ומתובל. הגרסה המודרנית, שונה לגמרי מהבציר הקודם. יותר מאוזן ומוכן לשתיה. טעים ועשוי טוב. אהבתי.

כרמל לימיטד אדישן 2003 – אף חנפן, פירותי ובשל מאוד, שזיפים בוניל, גוף מלא, רך ועגול, פירותי ומתוק בלי מספיק יובש שיתמוך בו, קצר יחסית בסיום הפירותי. גרסה נשית וריבתית של שאר היינות, לא חושב שירוויח מיישון נוסף. קצת התאכזבתי.

מלבד כרמל, היה מעניין להתקל לראשונה ביקב מילס (Miles), שכמו השכן מכרם בן זמרה הבין שגם הוא יכול לעשות יין מהענבים שהוא מוכר ליקבים. המרלו קברנה 2006 היה קצת גס ומחוספס, גם קצת אלכוהולי (14.8%) – אבל בכל זאת היה בו איזה קסם. המרלו 2005, שיושן 26 חודשים (!) בחביות דווקא מאוזן יותר, עם נגיעה ירוקה עדינה וחיננית, תיבול טוב, ובלי השפעות יתר של חבית (75% מהחביות משומשות). בנוסף, בניגוד ליקבים קטנים אחרים – היקב לא משתולל עם המחירים, והיינות עולים 60 ו-80 ש"ח בהתאמה. שווה לשים עין על היקב.