Posts Tagged ‘ספרד’

h1

עד כמה אפשר להתרגש מריוחה?

מאי 3, 2012

מסתבר שהרבה. דרך היין הציעה ללקוחותיה טעימה בהנחיית נציג קבוצת פאוסטינו – קבוצה בבעלות משפחת מרטינז (פאוסטינו) הכוללת 7 יקבים, כ-20 מיליון בקבוקים בשנה מתוכם 37% בדירוג גראן רזרבה (!)

לא יכולתי להישאר אדיש לנוכח רשימת היינות, ובאמצע שבוע משוגע והכנות לפיימונטה מצאתי את עצמי במרתף הנעים של סניף רמה"ש. בחרתי את ארבעת היינות שהכי אהבתי:

Faustino Reserva Edicion Especial 2001 – מהדורה מיוחדת  משנת הבציר המצוינת. רענן, פרחוני, וניל, אבל מתחיל לחשוף את הריוחה שבו עם נגיעות של עור ואדמה. נפתח ומתפתח בכוס, בפה רגוע יחסית ופוזל לאלגנטיות, חומציות נעימה, טאנין רך, מספיק פרי. מוכן לשתיה ויתפתח ב-2-3 הקרובות. טעים מאוד ומוצלח, הרבה אופי אזורי. 230 ש"ח.

Faustino I, Gran Reserva 1981 – רגע לפני טעמנו את בציר 85 שעדיין לא החזיר את נשמתו לבורא אבל בהחלט עבר זמנו והוא מציג צל שברירי של מה שהוא כנראה היה פעם. לעומתו, בציר 81 בהחלט חי, למרות הצבע החום-כתמתם, יש כאן שאריות פרי אבל בעיקר ריחות שניוניים עם רבדים של עור ותבלינים. רך, טאנין עדין, טיפונת פרי, עדיין נותר ריכוז אבל הסיום מתקצר מעט. הזדקן בחן וכבוד, טעים. לא ליישן עוד. שני הבצירים נמכרים ב-500 ש"ח, את 85 לא הייתי קונה.

Campillo Gran Reserva 1989 – הצבע הסגול הכהה לא מעיד במאום על הגיל, וכך גם שאר המרכיבים של היין. האף משכר, עשיר ופירותי, אבל הפרי יותר סגול-קברנה מאשר אדום-טמפריניו. בפה הוא מרגיש צעיר, פירותי מאוד, המון טאנין, חומציות מצוינת, עסיסי וארוך. מה שהופך אותו ליין מעולה זה החיבור המעולה של כל המרכיבים בפה, לצד הריכוז המצוין. לא כ"כ אופי של ריוחה, אבל טעים בצורה יוצאת דופן – רק אחיו הבכור התעלה עליו בטעימה. סופר-ריוחה?

Campillo Gran Reserva 1978 – לא כל יום לאדם מזדמן לשתות יין מבוגר ממנו. במקרה הזה היין מבוגר ממני בגיל אבל אולי צעיר ממני באופי. האף חושף עושר, מורכבות ורעננות. הפרי נוכח ולצידו המימד האדמתי הריוחה-אי מציג את מלוא נוכחותו המפתה. בפה גם כאן החומצה והטאנין ערניים ויוצרים יין עסיסי ורענן שמסרב להגמר בפה. כמו קודמו, היין מציג עקביות כל הדרך מהריח ועד הסיום שמהדהד בפה דקות ארוכות. בשורה התחתונה כתבתי פעמיים "מדהים". היין היה שווה לבדו את ההגעה מחיפה. אנשים סירבו להאמין שהיין בן 34 וחשבו שהחליפו את התווית. יש ליין עוד לאן להתפתח עם השנים, אבל הוא כ"כ טעים עכשיו שלא הייתי מחכה יותר.

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק ב

אוקטובר 21, 2011

בהמשך לחלק א', הסתובבנו ו'טיפסנו' ברחבי מדריד, אבל הכי נהנינו לחזור לרובע La Latina, ובפרט לרחוב Cava Baja – כשרואים אותו במפה צפיפות הטאפאסיוֹת שם בכלל בלתי נתפסת. יש הכל מהכל, החל ממקומות מסורתיים ומלאי אווירה וחום וכלה במקומות מודרניים, אופנתיים, מעוצבים ומעונבים, ודרך כל הסקאלה שביניהם. היין זול יחסית, כוס ממוצעת תעלה 2-2.5 יורו לרוב, וההיצע מתרכז בריברה דל דוארו ובריוחה, עם נציגויות של נווארה ועוד. כל הדוגמאות להלן הן תחנות על אותו רחוב.

El Tomás משלב חום ועץ עם מודרניות. היין מוגש בכוסות רידל (!) קטנות, והתפריט כולל כ-15 אופציות בכוסות.

Taberna de Goyo, פשטות וענייניות. חלל מרווח, כיסאות גבוהים והרבה יין. שירות מעולה ולקינוח שרי פדרו חימנז בן 12 – נהניתי מכל ביס

ה- Jamón-master של המקום מביט בגאווה על עמדתו המצוחצחת

אבל שמרתי את הטוב לסוף – La Perejila (הפטרוזיליה) מעוצב אקלקטית בסגנון אולדיז ועם המון פאנק. המקום הכי חם ולבבי שראינו בטיול, והמון המון אופי. חובה. רוזה מאזור לא מוכר, מענבי פטיט ורדו הפתיע לחיוב וסיפק את הפאנק והזיקוקים של הזן באף אבל עם פה מאוזן, נעים וטוב. חבל שאני לא זוכר את השם.

 זה מה שמגיע עם הדרינק במקום בוטנים

לא בכל מקום כוסות היין הן של רידל… בהרבה מקומות פשוט שותים את היין במקום לחשוב ולדבר עליו

 ולסיום – משהו שלא הצלחנו להתרגל אליו. את הזבל זורקים על הרצפה, אפילו כשיש פח ליד. כשמשאירים את המפית המלוכלכת בצלחת המלצר עלול להעלב…

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק א

אוקטובר 21, 2011

ניסיון לסיכום גרפי של שבוע במדריד. לגבי אוכל – הארוחות הכי טובות שאכלנו בספרד היו במסעדות איטלקיות, וזה פחות או יותר מה שיש לי לומר על המסעדות המקומיות (מלבד זה שהן לא זולות).

גהינום לחזירים (גן עדן למנתחי לב?)

אפילו כאחד שלא אוכל דברים כאלה, המילה החדשה הראשונה שלי בספרדית הייתה Jamón – חזיר, וזו המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בתפריטים ובתצוגות. נראה שהפרות הנמוכות מהוות את עמוד השדרה בתזונה המקומית אפילו יותר מאשר ההתמכרות האמריקנית לבייקון. בכל בר, קפה ומסעדה תלויות רגליים שלמות של חזיר, כולל הפרסות, בדרך כלל מכמה סוגים, מוקפות ב-1-2 ס"מ של שומן טהור מכל צד. המקומיים מגלפים מהן פרוסות – חלק בריכוז ודיוק של מנתח וחלק ברישול אגבי – אותן מוסיפים לכריכים ומנות, אבל בעיקר מסדרים על צלחת בלי שום דבר אחר. ברחובות הראשיים אפשר למצוא חזיריות (Jamóneria) ומקדשים שונים כגון Jamón Paradiso או פשוט El Jamón, ועוד.

חזיריה פופולרית ברח' Gran Via, שימו לב לשורה האינסופית בעומק החנות

אין טאפאס בלי חמון. עמדת פריסה

בקפה אין בשורות. הקפה הנפוץ זה אספרסו באורך הגלות שמגיע לבד (cafe solo) או עם המון חלב שנמזג בפני הלקוח – שתי האופציות דלוחות למדי. רק לקראת סוף הטיול גיליתי שבמקום להסביר להם שאני רוצה אספרסו קצר, אני רק צריך להשתמש במילת הקסם Italiano. לגזור לשמור. מצאנו שרשת Faborit המקומית מספקת את הסחורה, גם בחזיתות נוספות בגזרת ארוחת הבוקר, ובמחירים הוגנים.

בירה – מתרכזים בכמות ולא באיכות, ומתחילים לשתות ב-9-10 בבוקר באמצע השבוע. בעיקר לאגרים קלים, בהירים-זהבהבים, כאשר האימפריה המקומית היא ללא ספק Mahou, שמופיעה כמעט בכל מקום, ולצידה גם סאן מיגל, אמסטל ועוד.

שוק האוכל של סאן מיגל (San Miguel), מרחק יריקה מ-Plaza Mayor במרכז העיר מציע חווית אוכל סואנת ומרהיבה בצבעים ובטעמים. הקונטקסט הוא מעט upscale והמחירים בהתאם, אבל בהחלט מומלץ לבוא, לחוות ולטעום. מעט צפוף, במיוחד בסופי השבוע.

סנדויץ' סלט טונה בתוך מלפפון חמוץ, עם זיתים ושאלוט מומחצים על הקיסמים. 2 יורו לאחד, אבל טעים. שלישי משמאל במדף העליון

     

טאפאס גבינתי בצל הבירה המקומית

ואי אפשר בלי פאיאה; שלושת הדוגמאות שניסינו במסעדות היו שמנוניות ומאכזבות

בפרק הבא – סיבוב טאפאס

h1

עיוור כמו עטלף

יוני 25, 2011

בדרך כלל טעימה עיוורת היא לא 100% עיוורת. תמיד יש פרטים על המוטיב של היינות, או לפחות על הגיל או הסגנון. בטעימה לא שגרתית לחברי הפורום של שרון ואסף הציב אלי רבן מקבץ יינות בפורמט מאתגר במיוחד. עיוורים כעטלפים בהינו בבקבוקים מכוסי נייר האלומיניום בלי לדעת עליהם כלום. בעצם, מהיכרות הנפשות הפועלות ידענו שמה שזה לא יהיה – אלו הולכים להיות יינות טובים מאוד. צדקנו.

הטעימה נערכה בפלייטים של שני יינות במקביל, ומפאת קוצר היריעה אני בוחר רק כמה יינות שהתבלטו בעיני.

מינרלי מאוד, פרי בשל קצת מתקתק, מאוד מרוכז בפה עם מליחות-מינרליות מצוינת ושפע של פרי. יין ארוך, מלא ומיוחד. הופתענו מאוד לגלות שהוא ישראלי, וזו אחלה דרך לגלות יקב חדש. Red Boat Chardonnay 2008 לא ממש היה בשוק – הוא יצא לחברים ללא תוית ועוד לפני שהיקב ראה אור. הבצירים החדשים מקבלים מחמאות גם הם. מאחורי היקב עומד דורון עומר מהצמד 'בן ודורון' שרקחו בעבר בלנדים מוצלחים מחביות של סוסון ים. הענבים ליינות השונים מגיעים מכרמי יוסף וממירון. אני סקרן לטעום גם את האדומים.

הפרי ביין הבא היה כ"כ עשיר, מזוקק ומרוכז שפשוט עצמתי עיניים וקיבלתי צמרמורת מהסנפת הכוס. ברצינות. מרוכז מאוד, חומציות גבוהה והרבה טאנין. מעט חד בגילו המאוד צעיר – אבל פשוט חוויה. כשהוא נחשף נפלט לי "יש!" כשנזכרתי בשני הבקבוקים שיושבים אצלי עמוד במקרר. הטעימה הזו חיזקה את התוכנית המקורית לא לגעת בבקבוק הראשון לפני 2016. Muga Seleccion Especial 2004. זמן קצר אחרי רושם טוב מבציר 1994 היה מבצע מטורף על 04 בחינאווי – שווה לבדוק אם נשאר שם עוד, בטעות.

בן הזוג של היין הקודם מזכיר יותר את המוצא (הזהה) שלו. אף יותר "אדום", מתקתק, עור, לא צעיר. פירותי, טאנין בשל ורך – ריוחה מצוין, על הצד המעט בשל, בהחלט בתקופה לשתות אותו למרות שהוא יתיישן עוד. אופייני, לאיזור ולשנה. Marques de Riscal Reserva 2003 

     

בדרך אני כותב ג'יבריש במחברת ואז מסכם את זה כאן למשהו קוהרנטי. הפעם ברשותכם אני מצטט אחד לאחד: שזיפי, בשל, טיפה אלכוהולי, רך מאוד, חומצי, חלק, מדהים, עסיסי, אדיר, ענק. כבוד גדול ליין שסחט סופרלטיבים מסביב לשולחן – יער יתיר 2005. מרשים!

תודה לאלי על האירוח, האתגר והיינות המעולים.

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 – צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

h1

שילוב מוצלח

אוקטובר 10, 2010

תחנה ראשונה: סמיר, הקצב המיתולוגי מפאתי טבעון. אחרי כמה תנועות סכין ובמיומנות של מנתח הופשטו נתחים יפים מהשומן שסביבם. השלל: ארבעה נתחי סינטה וארבעה נתחי פילה שמנמנים (המחיר – דו ספרתי).

תחנה שניה: הכביש החשוך והמפותל נגמר מהר בכניסה לתמרת. נגיעה קצרה של הבשר במחבת לוהטת, שתי דקות מכל צד והחדר מתמלא בריחות פותחי תאבון. הבקבוק פתוח ונושם מזה זמן מה, חולץ איברים לקראת ההופעה.

Santa Cruz de Artazu 2003 – התחיל סגור וקמצן, אבל כשהערב התקדם הוא הלך ונפתח. היין יותר "סגול" מהאופי ה"אדום" שציפיתי מגרנאש, ולרגע היה אפשר להמר על סירה. גם התיבול העדין תרם לתחושה ה"סירתית". ליין יש מבנה טוב וריכוז – אבל כל זה מגיע באופן מאופק, בלי שיש יותר מידי ממשהו.

אם שופטים את היין בפני עצמו – אז הוא מספק חבילה מאוזנת ונעימה, אם כי עוד קצת מורכבות הייתה יכולה להרים אותו. מה שהרים את היין בפועל זה הקונטקסט. במקום ששני אנשים יאכלו ארוחת ערב בביתם, בקבוק – כזה או אחר מהווה מצע או תירוץ לערב בין חברים, אוכל טוב ושיחה. אז בקונטקסט של החוויה הכוללת, היין עשה מעל ומעבר, ומחזיר אותי למשפט השחוק והנכון – This is what wine is all about.

תודה שוב למיכאל על היוזמה והאירוח. לחיים.

h1

ערב בריוחה

ינואר 21, 2010

גשם זלעפות ליווה אותנו בדרך החשוכה לתמרת. הפעם המרתף של מיכאל הניב פירות מזן הריוחה – מיצרנים איכותיים ומשנים מיתולוגיות. שוב הוצבו סטנדרטים חדשים מבחינתי לרמות שיין יכול להגיע אליהן, ועל כך תודה חמה למיכאל ראב, ולשאר המשפחה. נעבור בזריזות ליינות

La Rioja Alta, Gran Reserva 904 1990 – באף הזכיר בהתחלה ריוחה מיושנת עם תיבול ועור, אבל אז טעמנו והיין היה גמור. חבל.

Marques de la Concordia 2001 – אדום עמוק ועכור, יין בינלאומי ללא אופי אזורי, עם פרי סגול, אלכוהול, וניל ושמץ אדמה. אמנם בפה יש חומציות גבוהה אבל אליה מצטרפים טעמי תיבול, מרירות ניכרת ויובש מוצק, עם סיום מריר-יבש. אולי טיפול לא מספיק עדין בחרצנים? אני מוכן לקבל יין מודרני וסתמי אם הוא עשוי טוב – אבל העניין הוא שכאן הוא גם לא היה לי טעים במיוחד, בעיקר בגלל המרירות. אולי היא תעבור עם הזמן, אבל לטעמי היין לא מספיק מעניין בשביל לטרוח ולבדוק שוב בעתיד.

Faustino de Autor Reserva 1994 – עכשיו התחילה הטעימה. פרי אדום קטיפתי באף, עם רבדים של אדמה ומוקה, בפה חומציות הדוקה, פרי עדין ויובש רך. עשיר אבל מראה אלגנטיות. מצויין ובעל אופי, ימשיך להשתבח בשנים הקרובות.

    

Artadi Pagos Viejos 2000 – אופי סגול בצבע ובאף, בשל יחסית לאזור עם רמז אדמה, בפה פירותי ועשיר, יובש ותיבול חבית שמכניס קצת חריפות, מעט מתיקות מדומה – אבל כל זה שוחה בחומציות עסיסית שמחזיקה את כל החבילה ומונעת מהיין להדרדר לאזור השיעמום. בטח מישהו חשב על השם קודם – אבל אני קורא לו סופר-ריוחה: אמנם הוא עשוי מעט בשל ומודרני עם פזילה לשוק האמריקני, אבל הוא עדיין ריוחה, עדיין חומצי ועסיסי – עשוי מעולה וכיף לשתות ממנו. כדאי לחכות משהו כמו שנתיים כדי לתת ליובש להשתלב טוב יותר.

Bodegas Vinicola Real 200 Monges Reserva 1996 – צבע אדום כהה ואטום, טחב ופטריות עם פרי נעים. לגימה ואז וואו! הדוק, עשיר, פרי לא בשל תפור על שלד של חומציות עם נגיעות של תיבול נעים. יין מרוכז, עסיסי ומאוזן להפליא. אני מעריך שהוא יכול להתפתח עוד חמש שנים, אבל הוא היה לי כ"כ טעים שלא הייתי מחכה איתו עוד. זה פתח דיון מעניין עם מיכאל שהסביר שמעניין וכדאי לעקוב אחריו עוד כמה שנים, אבל לפחות לגבי היין הזה – ההדוניזם שלי מנצח והייתי רוצה אותו כמו שהוא עכשיו, עם העוצמה והריכוז, גם אם זה על חשבון עוד אינטצ' של מורכבות. שורה תחתונה בפנקס: אדיר.

Muga Reserva Seleccion Especial 1994 – הכי ריוחה ששתינו, עם צבע אדום בהיר די שקוף, פרי אדום אופייני מלווה בצחנה-טחובה ורצפת יער שמזהה מיד מאיפה היין מגיע. אחרי שמשתכרים מהריח לוגמים – ואז העיניים נעצמות. המילה הראשונה שכתבתי כשחזרתי להכרה הייתה "מושלם", אליה הצטרפו: קטיפתי, חומצי, יובש עדין ופרי רך. עזבו תיאורים מפורטים – הרמוניה. כיף בבקבוק. אני לא רוצה להוסיף כי זה רק יעשה לו עוול. בציר חדש נמכר במחיר צנוע של קצת מעל מאתיים שקל – ותראו מה סבלנות יכולה לעשות לו…

h1

אנשים ויין

ינואר 18, 2010

אור רכס – הניו-יורקי והאגדה קפץ לביקור מולדת וסיפק לנו סיבה למסיבה. אחרי ניסיונות כושלים שלי ושמיניות באוויר של ערן הצלחנו לתאם מועד שהתאים עבור חלק מהגרעין הקשה של הפורום בתפוז. את הכפפה הרים גיא, הבעלים של מיה-בר הירושלמי המושקע והמומלץ, שפתח בפנינו את חדר הטעימות הפרטי ומצא זמן לטפל בנו אישית בערב עמוס עם עובד שהבריז – תודה!

סביב השולחן התקבצנו טום, רותם, ערן, קינקס וחתן השמחה. היו כל מיני יינות, אבל הפעם הם היו התפאורה והאנשים היו העיקר – בדיוק כמו שיין אמור להיות. לא ממש ישבתי ופירקתי את היינות לארומות, אבל כן ישבנו ודיסקסנו עליהם.  הסיכום שלי הולך להיות קצת שונה מבד"כ, אולי קצת פחות נחמד אבל ניסיתי לתאר את התחושה של היין בכלליות ולא כרשימת מכולת, לשם שינוי. את המחירים לקחתי מ-winedepot שאני מחשיב כחנות זולה.

Durius Tempranillo Reserva 2005  – אין פה הרבה פרי בשום שלב, יש ליין מבנה טוב, הוא יבש למדי ויש בו חומציות טובה. אחרי שעתיים בבקבוק חזרתי אליו והוא נפתח ונהיה רך יותר והוציא פרי נעים. יין אוכל לא רע, תנו לו בשר שמן והוא לא יגנוב את ההצגה אלא יילך איתו בכיף. ב-45 ש"ח זו קניה טובה ליין יומיומי לאוכל. יבוא – אקרמן.

תבור מסחה 2005 – לזכותו אפשר לזקוף את העובדה שהפרי מאופק ולא בשל. לחובתו – החבית לא מספיק מאופקת. התוצאה היא יין מעט ירקרק, לטעמי מתובל מידי בפה ובאף באופן שמעיד על שימוש יתר בחבית שמנסה לחפות על פרי בעייתי. בסה"כ זה לא יין גרוע, והייתי אולי ממקם אותו איפשהו לצד סדרת סינגל של סגל – ב- 60 ש"ח ליד מנגל או משהו. ב-140-150 ש"ח – ממש לא, תודה.

צ'ילאג פרימו 2004 – כאן מרגישים אופי קברנה מובהק, ללא בשלות, גם כאן הייתה יד מעט מתירנית על החבית. בסה"כ מתקבל יין טוב – עם מבנה מוצק ויבש – יין שהייתי מעדיף לפתוח עם אוכל ולא בפני עצמו. היין נחמד ונעים, אבל לא מצאתי בו מורכבות או עניין שיצדיקו מחיר של 160 ש"ח. כמו שכבר כתבתי – זה מבורך שהיקב שומר את היינות אצלו ומשיק אותם רק כשהם מוכנים לשתיה, וברור לי שזה עולה כסף שצריך לשלם. עם זאת, לטעמי היין לא מצדיק מחיר תלת ספרתי – גם אם אני משקלל את היישון הנוסף ביקב.

יתיר קברנה סוביניון 2006 – יין טוב ומדויק. textbook של פרי די בשל, עץ קלוי שמפזר הרבה תיבול. מהונדס ומהוקצע למשעי – עדיין קצת צעיר ומעט ונשכן – אבל גם לא הייתי מיישן לטווח של יותר מכמה שנים. קצת אלכוהולי. אני ממש מבין למה הרבה אנשים אוהבים אותו (כולל פמליית הפרקר), הוא פירותי, בשל, מוצק ועשיר – אבל אני לא מצליח להתחבר לכל הבשלות והקליה הזו. ב-125 ש"ח שהוא עולה אני מקבל עודף על קברנה איכותי אחר מהסגנון הבשל – הירדן. להבדיל, הירדן הוא יין עם קבלות, שמתיישן בנחת, מתעדן ומוסיף מורכבות לאורך השנים, בעוד שכאן מדובר בבציר השני של היין ביקב – איכותי ככל שיהיה. בפשטות – יין טוב שאני לא מתכוון לקנות.

ויתקין פטיט סירה 2005 – במילה אחת – פצצה. בכל רמ"ח אבריו. פצצה של פרי שחור בשל, פצצה של יובש שמפרקת את השיניים ואת הלסת – גם חמש שנים מהבציר. מאחורי כל זה יש רבדים שחורים שאני מקשר לזן, עם אספלט, אפר ותיבול-פלפלי. קצת יותר מתוק ממה שזכרתי, גם האלכוהול לא נעדר – אבל זה פשוט המון יין. הגסות המחוספסת שלו, העסיסיות, הריכוז המטורף והעוצמה – זה מה שעושה אותו ליין הישראלי שאני הכי מתלהב ממנו. בהחלט לא יין לאוכל, אבל אפשר להגיש איתו דברים בצד שיתנו לו קונטרה – גבינות בשלות מאוד, או איזה רצועות רוסטביף בלי הרבה תיבול כדי לשבור קצת את היובש יכולים להעלות אותו עוד מדרגה. 105 ש"ח לבציר חדש. המסקנה הקבועה שלי אחרי פתיחת בקבוק כזה היא: לקנות עוד.

h1

גרנאש עיוור

ינואר 15, 2010

שרון ואסף הרימו הפעם כפפה כבדה – גרנאש, והצליחו במספר קטן של יינות לטוס על פני מגוון מדינות, סגנונות ואיכויות של יינות. הפעם התארחנו אצל רותם, שביחד עם אשתו המקסימה הציבו סטנדרטים חדשים לאירוח עבור חברי הפורום – תודה. בלי לקשקש יותר מידי, נעביר את הבמה ליינות. הציונים הם ציונים שנתתי באופן עיוור – היינות נחשפו רק בסוף הערב. סקאלת הציונים היא יחסית לטעימה ולא אבסולוטית.

Atardi Artazuri 2006 – אדום בהיר די שקוף, פרי תותי-גרנאשי שמריח קצת אבל לא בשל, גוף בינוני, חומציות, יובש מעט עוקצני, אין הרבה פרי בפה. יין לאוכל, עם חספוס נעים – חסר תחכום אבל מלא אופי של הזן. תמורה מצויינת ל-55 ש"ח. הצלחתי לזהות את היין על עיוור (יבוא: שקד). 86

Chateau du Donjon 2007 – סגול בהיר די שקוף, טחב, פטריות, פרי מתוק-בשל, בפה פירותי ועגול, חומציות עדינה, תיבול, סיום קצת חריף. יין מודרני ולא מחובר. ניחשתי ישראל – הגעתי ללנגדוק. לא תודה. 81

אבידן פרינג' גרנאש 2007 – אדום בהיר ושקוף, התחיל מסריח-מחוזר אבל כמה דקות בכוס פתחו אף מעושן מאוד, מאחוריו שזיפים וארז. בפה פרי, יובש עדין, לראשונה בטעימה חבית ושמנוניות קלה, קצת אלכוהולי בסיום. 84

Perrin & Fils Vacqueyras Les Christins 2007 – סגול בוהק ויפה, אף מוחצן ונעים, פרי סגול בשל עם וניל. בפה פירותי, מתובל, יובש ניכר, מלא ולעיס. סיום יבש ופירותי. יין מודרני, צעיר מידי, עשיר ובשל. את הדברים האלה כתבתי כשניחשתי שזה GSM עולם חדש. מוצלח ומהנה, לתת לו שנתיים (יבוא: שקד). 89

Coume del Mas Schistes 2007 – אדום עמוק, שקוף בשוליים, אף מתחנף, מתקתק ונעים עם פרי אדום עשיר, שזיף, קליפת תפוז ומינרליות. גוף בינוני, פירותי במידה, מבנה טוב, חומציות טובה מחזיקה את הפרי, יובש עדין, קצת תיבול. יין עסיסי, טעים וכיפי. יבוא של חברת IPV הצעירה מלנגדוק רוסיון, כ-155 ש"ח. 93

Clos Martinet 2003 – אדום עמוק, אף גרנאשי-תותי, מעט אלכוהולי, אדמה, טחב ופלפל שחור. בפה הוא סגור לחלוטין, הדוק, הרבה יובש, מבנה מוצק, וחומציות. איפשהו מתחבא שם גם הפרי. סיום יבש וארוך. ניחשתי ספרד וצדקתי. אין לי מושג מה יצא ממנו כשהוא יגדל ויתפתח. מסביב לשולחן אני חושב שהוא צבר את הניקוד הכי גבוה, אני לא מנקד אותו כי אני לא יודע לומר איך הוא יתבגר. כ-250 ש"ח (יבוא: שקד)

Noon Eclipse 2004 – סגול-שחור אטום ובוהק – צבע מדהים. אף מרוכז ומודרני עם שזיף, זיתים, וניל, אלכוהול, פלפל שחור ושוקולד. בפה פירותי מאוד, חומציות אדירה, תיבול ויובש, עסיסי ולעיס, קצת חריף, 15.5% אלכוהול מורגשים גם בפה, סיום יבש ופירותי. יופי של יין למרות המוחצנות והאלכוהול הגבוה. תודה לאבי הלוי שתרם את הבקבוק על ההזדמנות לטעום את יין הקאלט הזה. פוסט של נציגנו באדלייד על היקב. כ-370 ש"ח לבציר חדש (יבוא: מרש). 93.5