Posts Tagged ‘ספרד’

h1

עד כמה אפשר להתרגש מריוחה?

מאי 3, 2012

מסתבר שהרבה. דרך היין הציעה ללקוחותיה טעימה בהנחיית נציג קבוצת פאוסטינו – קבוצה בבעלות משפחת מרטינז (פאוסטינו) הכוללת 7 יקבים, כ-20 מיליון בקבוקים בשנה מתוכם 37% בדירוג גראן רזרבה (!)

לא יכולתי להישאר אדיש לנוכח רשימת היינות, ובאמצע שבוע משוגע והכנות לפיימונטה מצאתי את עצמי במרתף הנעים של סניף רמה"ש. בחרתי את ארבעת היינות שהכי אהבתי:

Faustino Reserva Edicion Especial 2001 – מהדורה מיוחדת  משנת הבציר המצוינת. רענן, פרחוני, וניל, אבל מתחיל לחשוף את הריוחה שבו עם נגיעות של עור ואדמה. נפתח ומתפתח בכוס, בפה רגוע יחסית ופוזל לאלגנטיות, חומציות נעימה, טאנין רך, מספיק פרי. מוכן לשתיה ויתפתח ב-2-3 הקרובות. טעים מאוד ומוצלח, הרבה אופי אזורי. 230 ש"ח.

Faustino I, Gran Reserva 1981 – רגע לפני טעמנו את בציר 85 שעדיין לא החזיר את נשמתו לבורא אבל בהחלט עבר זמנו והוא מציג צל שברירי של מה שהוא כנראה היה פעם. לעומתו, בציר 81 בהחלט חי, למרות הצבע החום-כתמתם, יש כאן שאריות פרי אבל בעיקר ריחות שניוניים עם רבדים של עור ותבלינים. רך, טאנין עדין, טיפונת פרי, עדיין נותר ריכוז אבל הסיום מתקצר מעט. הזדקן בחן וכבוד, טעים. לא ליישן עוד. שני הבצירים נמכרים ב-500 ש"ח, את 85 לא הייתי קונה.

Campillo Gran Reserva 1989 – הצבע הסגול הכהה לא מעיד במאום על הגיל, וכך גם שאר המרכיבים של היין. האף משכר, עשיר ופירותי, אבל הפרי יותר סגול-קברנה מאשר אדום-טמפריניו. בפה הוא מרגיש צעיר, פירותי מאוד, המון טאנין, חומציות מצוינת, עסיסי וארוך. מה שהופך אותו ליין מעולה זה החיבור המעולה של כל המרכיבים בפה, לצד הריכוז המצוין. לא כ"כ אופי של ריוחה, אבל טעים בצורה יוצאת דופן – רק אחיו הבכור התעלה עליו בטעימה. סופר-ריוחה?

Campillo Gran Reserva 1978 – לא כל יום לאדם מזדמן לשתות יין מבוגר ממנו. במקרה הזה היין מבוגר ממני בגיל אבל אולי צעיר ממני באופי. האף חושף עושר, מורכבות ורעננות. הפרי נוכח ולצידו המימד האדמתי הריוחה-אי מציג את מלוא נוכחותו המפתה. בפה גם כאן החומצה והטאנין ערניים ויוצרים יין עסיסי ורענן שמסרב להגמר בפה. כמו קודמו, היין מציג עקביות כל הדרך מהריח ועד הסיום שמהדהד בפה דקות ארוכות. בשורה התחתונה כתבתי פעמיים "מדהים". היין היה שווה לבדו את ההגעה מחיפה. אנשים סירבו להאמין שהיין בן 34 וחשבו שהחליפו את התווית. יש ליין עוד לאן להתפתח עם השנים, אבל הוא כ"כ טעים עכשיו שלא הייתי מחכה יותר.

h1

טמפל-ביר

אוקטובר 31, 2011

בעבר כתבתי על רשת הטמפל-בר שהיא מסחור מוצלח ומושקע של קונספט הפאב האירי. אמנם מדובר על רשת ועל פאבים ענקיים שמכוונים לקהל הרחב – אבל זה לא אומר שהם מכוונים למכנה המשותף הנמוך. לשמחתי, בדיוק להיפך. לצד הגינס המושלמת שמגישים בטמפל אפשר תמיד למצוא דברים לא שגרתיים ובירות חודשיות שמרכיבים ביחד מגוון אטרקטיבי.

לקראת החורף המתקרב יכנסו בקרוב לרשת חביות של בירות חדשות, וכאן אציג את חלקן. כדאי לשאול את המלצרית לגבי תפריטי טעימות שמציעים במקום, עם מגשים של כוסות בירה קטנות. בלי קשר, ישמחו להציע לכם טעימות מהבירה שמעניינת אתכם. רוב הבירות שטעמנו נמזגו מבקבוק היות והחביות עדיין לא בארץ. אני מחלק ציונים כלליים ולא מחייבים על סקאלה של 5 – בשביל שיהיה איזשהו דירוג בין הבירות השונות, אבל יותר מעניין זה כמובן הסגנון והטעם.

Caffrey's, אירלנד (3.8%) – צבע נחושת יפה, קצף סמיך שמזכיר קילקיני (ואכן משתמשים פה בחנקן), מעט מאלטית, מתקתקה, ובעיקר קלה ודלילה. חסרת ריכוז ומרגישה קצת מימית. מתאים למי שלא אוהב(ת) בירה ובכל זאת מתעקש לשתות בירה. "היי, אשתי תאהב את זה" הייתה התגובה הכי חיובית מסביב לשולחן. 2/5

Delirium Nocturnum, בלגיה (9%) – בירה כהה ומעניינת, נשלטת ע"י טעמי מאלט קלוי, מרירות נעימה, קרמליות וקפה. הוגשה קרה מאוד וככזו התחושה שלה הייתה קלה יחסית ורעננה, האלכוהול הגבוה לא מורגש בטעם. יופי של בירה, מומלץ. 5/5

Delirium Tremens, בלגיה (8.5%) – צבע צהבהב וצלול (התמונה מטעה), לימונית, חמצמצה מאוד ומעט פירותית. שוב, בירה קלה ומרעננת שהאלכוהול בה אינו מורגש. כנפיים מתובלות, מישהו? 4.5/5

Worthington's Creamflow Bitter, אנגליה (3.6%) – שוב קצף קרמי (ושוב חנקן). מימית וחסרת טעם, גורמת לקפרי'ס להראות טוב פתאום. יכול להיות שלא נעשה לה חסד מבחינת סדר הטעימה, אבל זה לא משנה הרבה את התמונה. 1/5

San Miguel Selecta, ספרד (6.2%) – בירה כשותית ומרירה, מרוכזת ובעלת טעם חזק, קליה נעימה. מתנהגת קצת כמו IPA, אבל מציגה אופי (וצבע) כהה יותר. מורכבת ומוצלחת 4.5/5

Wychwood, Hobgoblin, אנגליה (5.2%) – נשארנו בארץ הכשות – בירה קרמית, כשותית ומרירה. שוב טעמים חזקים וסיום ארוך, אבל בחבילה קצת יותר רגועה. 4/5

Dominus Double, בלגיה (6.5%) – אייל בלגי כהה וחזק בכל רמ"ח איבריו. בירה כהה, פירותית, קרמלית ומתוקה. האלכוהול מורגש והתחושה הכללית כבדה, אם כי במסגרת הסביר לז'אנר. לא הטעם שלי, אבל עשויה טוב בסגנון שלה. 4/5

לסיכום, בטמפל משקיעים מאמצים לחדש ולגוון בבירות שהם מגישים – והדברים המיוחדים שהם מביאים בהחלט מצדיקים ביקור ובדיקה.

הכותב נכח בטעימה כאורח של הפאב

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק ב

אוקטובר 21, 2011

בהמשך לחלק א', הסתובבנו ו'טיפסנו' ברחבי מדריד, אבל הכי נהנינו לחזור לרובע La Latina, ובפרט לרחוב Cava Baja – כשרואים אותו במפה צפיפות הטאפאסיוֹת שם בכלל בלתי נתפסת. יש הכל מהכל, החל ממקומות מסורתיים ומלאי אווירה וחום וכלה במקומות מודרניים, אופנתיים, מעוצבים ומעונבים, ודרך כל הסקאלה שביניהם. היין זול יחסית, כוס ממוצעת תעלה 2-2.5 יורו לרוב, וההיצע מתרכז בריברה דל דוארו ובריוחה, עם נציגויות של נווארה ועוד. כל הדוגמאות להלן הן תחנות על אותו רחוב.

El Tomás משלב חום ועץ עם מודרניות. היין מוגש בכוסות רידל (!) קטנות, והתפריט כולל כ-15 אופציות בכוסות.

Taberna de Goyo, פשטות וענייניות. חלל מרווח, כיסאות גבוהים והרבה יין. שירות מעולה ולקינוח שרי פדרו חימנז בן 12 – נהניתי מכל ביס

ה- Jamón-master של המקום מביט בגאווה על עמדתו המצוחצחת

אבל שמרתי את הטוב לסוף – La Perejila (הפטרוזיליה) מעוצב אקלקטית בסגנון אולדיז ועם המון פאנק. המקום הכי חם ולבבי שראינו בטיול, והמון המון אופי. חובה. רוזה מאזור לא מוכר, מענבי פטיט ורדו הפתיע לחיוב וסיפק את הפאנק והזיקוקים של הזן באף אבל עם פה מאוזן, נעים וטוב. חבל שאני לא זוכר את השם.

 זה מה שמגיע עם הדרינק במקום בוטנים

לא בכל מקום כוסות היין הן של רידל… בהרבה מקומות פשוט שותים את היין במקום לחשוב ולדבר עליו

 ולסיום – משהו שלא הצלחנו להתרגל אליו. את הזבל זורקים על הרצפה, אפילו כשיש פח ליד. כשמשאירים את המפית המלוכלכת בצלחת המלצר עלול להעלב…

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק א

אוקטובר 21, 2011

ניסיון לסיכום גרפי של שבוע במדריד. לגבי אוכל – הארוחות הכי טובות שאכלנו בספרד היו במסעדות איטלקיות, וזה פחות או יותר מה שיש לי לומר על המסעדות המקומיות (מלבד זה שהן לא זולות).

גהינום לחזירים (גן עדן למנתחי לב?)

אפילו כאחד שלא אוכל דברים כאלה, המילה החדשה הראשונה שלי בספרדית הייתה Jamón – חזיר, וזו המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בתפריטים ובתצוגות. נראה שהפרות הנמוכות מהוות את עמוד השדרה בתזונה המקומית אפילו יותר מאשר ההתמכרות האמריקנית לבייקון. בכל בר, קפה ומסעדה תלויות רגליים שלמות של חזיר, כולל הפרסות, בדרך כלל מכמה סוגים, מוקפות ב-1-2 ס"מ של שומן טהור מכל צד. המקומיים מגלפים מהן פרוסות – חלק בריכוז ודיוק של מנתח וחלק ברישול אגבי – אותן מוסיפים לכריכים ומנות, אבל בעיקר מסדרים על צלחת בלי שום דבר אחר. ברחובות הראשיים אפשר למצוא חזיריות (Jamóneria) ומקדשים שונים כגון Jamón Paradiso או פשוט El Jamón, ועוד.

חזיריה פופולרית ברח' Gran Via, שימו לב לשורה האינסופית בעומק החנות

אין טאפאס בלי חמון. עמדת פריסה

בקפה אין בשורות. הקפה הנפוץ זה אספרסו באורך הגלות שמגיע לבד (cafe solo) או עם המון חלב שנמזג בפני הלקוח – שתי האופציות דלוחות למדי. רק לקראת סוף הטיול גיליתי שבמקום להסביר להם שאני רוצה אספרסו קצר, אני רק צריך להשתמש במילת הקסם Italiano. לגזור לשמור. מצאנו שרשת Faborit המקומית מספקת את הסחורה, גם בחזיתות נוספות בגזרת ארוחת הבוקר, ובמחירים הוגנים.

בירה – מתרכזים בכמות ולא באיכות, ומתחילים לשתות ב-9-10 בבוקר באמצע השבוע. בעיקר לאגרים קלים, בהירים-זהבהבים, כאשר האימפריה המקומית היא ללא ספק Mahou, שמופיעה כמעט בכל מקום, ולצידה גם סאן מיגל, אמסטל ועוד.

שוק האוכל של סאן מיגל (San Miguel), מרחק יריקה מ-Plaza Mayor במרכז העיר מציע חווית אוכל סואנת ומרהיבה בצבעים ובטעמים. הקונטקסט הוא מעט upscale והמחירים בהתאם, אבל בהחלט מומלץ לבוא, לחוות ולטעום. מעט צפוף, במיוחד בסופי השבוע.

סנדויץ' סלט טונה בתוך מלפפון חמוץ, עם זיתים ושאלוט מומחצים על הקיסמים. 2 יורו לאחד, אבל טעים. שלישי משמאל במדף העליון

     

טאפאס גבינתי בצל הבירה המקומית

ואי אפשר בלי פאיאה; שלושת הדוגמאות שניסינו במסעדות היו שמנוניות ומאכזבות

בפרק הבא – סיבוב טאפאס

h1

עיוור כמו עטלף

יוני 25, 2011

בדרך כלל טעימה עיוורת היא לא 100% עיוורת. תמיד יש פרטים על המוטיב של היינות, או לפחות על הגיל או הסגנון. בטעימה לא שגרתית לחברי הפורום של שרון ואסף הציב אלי רבן מקבץ יינות בפורמט מאתגר במיוחד. עיוורים כעטלפים בהינו בבקבוקים מכוסי נייר האלומיניום בלי לדעת עליהם כלום. בעצם, מהיכרות הנפשות הפועלות ידענו שמה שזה לא יהיה – אלו הולכים להיות יינות טובים מאוד. צדקנו.

הטעימה נערכה בפלייטים של שני יינות במקביל, ומפאת קוצר היריעה אני בוחר רק כמה יינות שהתבלטו בעיני.

מינרלי מאוד, פרי בשל קצת מתקתק, מאוד מרוכז בפה עם מליחות-מינרליות מצוינת ושפע של פרי. יין ארוך, מלא ומיוחד. הופתענו מאוד לגלות שהוא ישראלי, וזו אחלה דרך לגלות יקב חדש. Red Boat Chardonnay 2008 לא ממש היה בשוק – הוא יצא לחברים ללא תוית ועוד לפני שהיקב ראה אור. הבצירים החדשים מקבלים מחמאות גם הם. מאחורי היקב עומד דורון עומר מהצמד 'בן ודורון' שרקחו בעבר בלנדים מוצלחים מחביות של סוסון ים. הענבים ליינות השונים מגיעים מכרמי יוסף וממירון. אני סקרן לטעום גם את האדומים.

הפרי ביין הבא היה כ"כ עשיר, מזוקק ומרוכז שפשוט עצמתי עיניים וקיבלתי צמרמורת מהסנפת הכוס. ברצינות. מרוכז מאוד, חומציות גבוהה והרבה טאנין. מעט חד בגילו המאוד צעיר – אבל פשוט חוויה. כשהוא נחשף נפלט לי "יש!" כשנזכרתי בשני הבקבוקים שיושבים אצלי עמוד במקרר. הטעימה הזו חיזקה את התוכנית המקורית לא לגעת בבקבוק הראשון לפני 2016. Muga Seleccion Especial 2004. זמן קצר אחרי רושם טוב מבציר 1994 היה מבצע מטורף על 04 בחינאווי – שווה לבדוק אם נשאר שם עוד, בטעות.

בן הזוג של היין הקודם מזכיר יותר את המוצא (הזהה) שלו. אף יותר "אדום", מתקתק, עור, לא צעיר. פירותי, טאנין בשל ורך – ריוחה מצוין, על הצד המעט בשל, בהחלט בתקופה לשתות אותו למרות שהוא יתיישן עוד. אופייני, לאיזור ולשנה. Marques de Riscal Reserva 2003 

     

בדרך אני כותב ג'יבריש במחברת ואז מסכם את זה כאן למשהו קוהרנטי. הפעם ברשותכם אני מצטט אחד לאחד: שזיפי, בשל, טיפה אלכוהולי, רך מאוד, חומצי, חלק, מדהים, עסיסי, אדיר, ענק. כבוד גדול ליין שסחט סופרלטיבים מסביב לשולחן – יער יתיר 2005. מרשים!

תודה לאלי על האירוח, האתגר והיינות המעולים.

h1

ממרומי גילם

יוני 11, 2011

מגוון רחב של יינות קובצו תחת הכותרת "יינות מתיישנים", הנושא של המפגש העשרים של פורום היין של שרון ואסף. מזל טוב לפורום, לימי ההולדת של חבריו ולרני שאירח אותנו בביתו החדש. תחת הכותרת הזו קובצו יינות בטווח הגילאים 11-23, ממדינות שאפשר להגדיר ארצות יין קלאסיות. עדיין לא ברור לי איך, אבל המארגנים הצליחו לקבץ יינות מכובדים תוך שהם שומרים על מחיר הטעימה מסדר גודל של בקבוק לימיטד אדישן. בנימה אישית, לא מפסיק להפסיק להפתיע אותי כמה טעימה עיוורת היא שונה, ולגבי רוב היינות נכשלתי בזיהוי – תזכורת כמה עוד יש לי ללמוד. בכל מקרה, אספר רק על קומץ של יינות מתוך הרשימה – כאשר גולת הכותרת, לפחות ההיסטורית נשמרת לסוף.

בציר 96 – צבע זהב עז, יין עסיסי ומרוכז ללא סימני גיל, חומצה טובה, חמאתי במידה, קלוי ומינרלי, מעט מתובל. עצמתי ועשיר, מצליח למתוח את הגבול של כמה עמוס אפשר להיות אבל עדיין מאוזן ומהנה. שבלי? מי היה מאמין. Regnard, Chablis Grand Cru 1996

בציר 97 – אדמתיות משגעת, פרי אדום, יש סימנים של גיל אבל הם לא מפריעים לרעננות לשלוט, חומציות מעולה, נגיעה קטנה של חבית והכל יושב בול. מעולה. בציר 2000 ששתיתי לפני שנה וחצי היה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר ראוותך ומוחצן. בציר צעיר יותר ששתינו באותו פורום היה סגור וקמצן. עוד הוכחה לכך שיש יינות שצריכים המון זמן לפני שמתקרבים אליהם אחרת אין סיכוי להבין מה מסתתר שם. Artadi, Pagos Viejos 1997

בציר 99 – מדבר כמו קברנה, סופר-עסיסי, צעיר, מרוכז, עשיר ופירותי. חומצה מעולה מרמזת על מוצאו מארץ המגף. היין של הטעימה לדעתי. למרות שהוא עדיין בעליה ועדיין יש לו לאן להתפתח – צעירותו לא מפריעה להנות ממנו כבר עכשיו. אפשר עוד מהחומר הזה? Gaja, Sito Moresco, Langhe 1999

בציר 88 – הזקן בחבורה, אגוזי, דבשי, זיהיתי בוטריטיס, קרמלי, פרי צימוקי, משמש מיובש. משהו בריח ובטעם מזכיר רום מיושן. החומצה דעכה מזמן ויש הרבה מתיקות וגם קצת חן ביין, שסימני גילו ניכרים. חשיפת התווית הפילה לסתות – גם את שלי. פעם, כשרק התחילו לזרוע את הזרעים של תעשיית היין כמו שאנחנו מכירים אותה היום, ביקבי רמה"ג החליטו שאם הכרם נדבק בבוטריטיס יעשו מזה יין – והשאר היסטוריה. ירדן סוביניון בלאן בציר מאוחר 1988. כבוד ענק לטעום ציון דרך בהיסטוריה של היין הישראלי.

h1

שילוב מוצלח

אוקטובר 10, 2010

תחנה ראשונה: סמיר, הקצב המיתולוגי מפאתי טבעון. אחרי כמה תנועות סכין ובמיומנות של מנתח הופשטו נתחים יפים מהשומן שסביבם. השלל: ארבעה נתחי סינטה וארבעה נתחי פילה שמנמנים (המחיר – דו ספרתי).

תחנה שניה: הכביש החשוך והמפותל נגמר מהר בכניסה לתמרת. נגיעה קצרה של הבשר במחבת לוהטת, שתי דקות מכל צד והחדר מתמלא בריחות פותחי תאבון. הבקבוק פתוח ונושם מזה זמן מה, חולץ איברים לקראת ההופעה.

Santa Cruz de Artazu 2003 – התחיל סגור וקמצן, אבל כשהערב התקדם הוא הלך ונפתח. היין יותר "סגול" מהאופי ה"אדום" שציפיתי מגרנאש, ולרגע היה אפשר להמר על סירה. גם התיבול העדין תרם לתחושה ה"סירתית". ליין יש מבנה טוב וריכוז – אבל כל זה מגיע באופן מאופק, בלי שיש יותר מידי ממשהו.

אם שופטים את היין בפני עצמו – אז הוא מספק חבילה מאוזנת ונעימה, אם כי עוד קצת מורכבות הייתה יכולה להרים אותו. מה שהרים את היין בפועל זה הקונטקסט. במקום ששני אנשים יאכלו ארוחת ערב בביתם, בקבוק – כזה או אחר מהווה מצע או תירוץ לערב בין חברים, אוכל טוב ושיחה. אז בקונטקסט של החוויה הכוללת, היין עשה מעל ומעבר, ומחזיר אותי למשפט השחוק והנכון – This is what wine is all about.

תודה שוב למיכאל על היוזמה והאירוח. לחיים.