Posts Tagged ‘סירה’

h1

ירדן רום, מהדורה שלישית

פברואר 18, 2012

רמת הגולן מוציאים לשוק זוג יינות חדשים: היין הראשון הוא ירדן רום 2008, הבציר השלישי לבלנד החדש והמדובר, והיין השני הוא יין קינוח חדש ומעניין, עליו אכתוב בהרחבה בעתיד הקרוב.

תמיד מפתיע לראות את ויקטור שונפלד, ועוד יותר מפתיע לשמוע אותו מדבר. שפת הגוף העדינה והקול השקט, שמאפיינים את הקטר של הרכבת הכי משומנת בתעשיית היין בארץ יוצרים דיכוטומיה משונה, שמצד שני גם איכשהו מסתדרת עם עצמה. לפני שאני נכנס ליינות שטעמנו, כמה משפטים כלליים. בניגוד למגמה שרואים ביקבים כמו רקנאטי ואחרים, יקבי רמת הגולן ממשיכים להוביל את הקו הקליפורני (של פעם), עם מקסימום מיצוי של פרי איכותי ובשל שנכנס להרבה עץ קלוי, עם תוצאה שכוללת אלכוהול גבוה (הגענו כבר מזמן ל-15.5% והיד נטויה) ומתיקות מדומה.

"גם ‘שאטו לאפיט’ מבורדו לא רץ לטעת זנים חדשים או להחליף את סגנון העשייה בכל פעם שנולד בצרפת כוכב חדש", מצטט אלדד לוי את אנשי היקב בכתבה חדשה ומומלצתבמילים אחרות, ביקב מפרגנים לאחרים אבל לא מתכוונים לשנות את הכיוון שהביל אותם לדרך המלך בעבר. האם השיפור באיכויות הפרי באמת יאפשר ליין לשאת על גבו כמויות כאלה של עץ אחרי יישון? אשמח מאוד לגלות שכן ולהודות שטעיתי. דווקא היין שלשמו התכנסנו, רום, אמנם בשל ופירותי אבל החבית משמעותית פחות מורגשת ויותר חומציות מגיעה לידי ביטוי. אולי השפעה של הייננית-יועצת המוערכת זלמה לונג, אולי הפרי יותר טוב – אבל כל דבר בעיתו.

המארחים בחרו בקפידה מה נטעם, ולכל כוס בטעימה הייתה סיבה. רום הוא בלנד של מרלו, קברנה וסירה ביחסים לא קבועים, ולכן התחלנו את הטעימה ב"מרכיבים" השונים כפי שהם באים לידי ביטוי בסדרת ירדן:

ירדן מרלו 2006 – יין מתובל עם עץ די בולט, הטאנין עדיין נוקשה, אבל מה שמפצה על זה הוא שילוב של אף מעניין (דובדבן ורוזמרין) וחומציות טובה בפה. אני תוהה אם השפעת החבית תפחת בשלב מסוים, או שכוונת המשורר תישאר עם היין גם בעתיד. כך או כך, בגיל 6 הפרי לא מצליח להתמודד עם העץ, לפחות לטעמי.

ירדן סירה 2007 – יין מלא, שופע ובשל עם עישון-בשרני נעים וקליה נדיבה של חבית. אמנם הפרי העשיר נותן פייט טוב יותר לעץ, אבל חוסר (קל) בחומציות פוגע ברעננות של היין ושולח אותו למחוזות שיראזיים יותר. עכשיו כשאני מעלה את זה על הכתב זה נשמע כמעט מתבקש לערבב בין השניים…

ירדן קברנה 2008 – זו הפעם הראשונה שזכורה לי ירקרקות בבנצ'מארק של הקברנה הישראלי. המתקתקות של היין הזה מתחילה כבר באף הבשל והפרחוני ומתעצמת עם המתיקות המדומה בחיך. היין עדיין הדוק, הטאנין הנדיב משולב היטב ולמרות הבשלות הגבוהה גם החומצה באה לידי ביטוי. כמו בשנים אחרות, גם כאן יש המון עץ שמפזר תיבול וקליה, אבל כאן הפרי מספיק מרוכז בשביל להחזיק את כל החבית הזו. התוצאה היא יין מהוקצע שמדבר בווליום גבוה. נדמה שהבשלות שלו הולכת ומתגברת בין בציר לבציר, ושוב גוברת הסקרנות אם ואיך זה ישפיע על היין בעשר הבא. למרות הכל, ללא עוררין היין הטוב בסדרה – לא שלמישהו היה ספק.

ירדן רום 2006. אפשר לסכם בצורה פשוטה – היין מתחיל לנפק קבלות ולהצדיק את היוקרה והייחוס האצילי. בהרחה ראשונה הוא מזכיר מאוד את הסירה שטעמנו לפני רגע, עם הפרי החושני והעישון הנעים. מהר מאוד מתגלים ההבדלים, והיין חושף עומק ומורכבות, הפרי עשיר בצורה יוצאת דופן, בפה הוא עסיסי ועם מבנה מעולה, חומציות טובה וחבית רגועה יותר ביחס לשאר היינות. כשיקב איכותי של מליוני בקבוקים בוחר את הפרי הכי טוב שלו ליצירת (כ)עשרת אלפי בקבוקים של יין העל שלו, בשילוב עם טיפול יינני קפדני וזהיר – לא קשה להבין איך התוצאה היא אחד היינות הטובים ביותר שעשו פה אי פעם.

ירדן רום 2007 יצוק לאותה תבנית אבל שונה. אם היין הקודם הזכיר (לפחות בגיל הנוכחי) את ירדן סירה, הפעם נדמה שירדן קברנה נותן את הטון, מה שהסתדר עם העובדה שהפעם הקברנה הוא המרכיב העיקרי של הבלנד. כרגע הוא מעט סגור יותר, קצת יותר רזה מהרום הקודם, והרבה יותר עשיר ומאוזן ביחס לקברנה. שונה סגנונית מהיין הקודם, אבל בהחלט שייך לאותה ליגת על של איכות. אם מהיין הקודם אפשר להנות כבר עכשיו (למרות שעדיף משמעותית לחכות), ליין הזה הייתי נותן עוד כמה שנים לפני ההתחלה.

ירדן רום 2008, סגור למדי באף, אבל אם מתעקשים ומסחררים הוא מזכיר ארומטית את הבציר הקודם. כשטועמים זה מזכיר לי יותר טעימת חבית מאשר יין מוכן לשתיה, עם ריכוז כמעט מכאיב של טאנין, פרי ועץ שעדיין לא מדברים אחד עם השני. אם הייתי צריך להמר הייתי מעריך שהוא יתנהג כמו 2007 עוד שנה, אבל כרגע באמת שקשה לי להגיד והיין חייב עוד זמן בבקבוק. אטעם אותו שוב עוד חודשיים ואדווח.

 מה עם המחיר?

הנושא של המחיר יכול להצדיק פוסט שלהם בפני עצמו, אבל אנסה לקצר. הרום הוא אחד היינות הטובים בארץ, ומחירו המומלץ הוא 380 ש"ח. בניגוד לרוב היינות עם מחיר מומלץ שהוא גבוה מהמחיר הריאלי בחנויות, עבור רום וקצרין הכמות הקטנה של הבקבוקים בשוק נעלמת תוך חודשים ספורים ואז המחיר מתחיל לטפס ואף להכפיל את עצמו תוך שנה-שנתיים מהבציר.

אם נסתכל על יינות נוספים בראש רשימת ה"טובים בארץ" כמו היינות הגבוהים של קסטל ושל מרגלית, נגלה שמחירם הוא חצי ממחיר הרום. כמובן שכל יין הוא בפני עצמו, אבל בכל זאת ההשוואה בין היינות המובילים בארץ מביאה למסקנה פשוטה: רום (וקצרין) לא רוצים או מנסים להיות יינות value for money אלא בדיוק הקיצוניות השניה. קצרין ורום הם מותג, חזק, ואמירה של יקב של מליוני בקבוקים: אלו 20 אלף בקבוקי היין הכי יוקרתי שלנו. לאספנות או כמתנה יוקרתית – כן. תמורה למחיר במובן שאנחנו מדברים עליו בדרך כלל (ירדן קברנה) – לא.

הכותב נכח בהשקה כאורח של היקב.

h1

סירות אדירות

מאי 26, 2011

כיף לחזור לשולחן הבורגתאי, לפגוש את החברים וגם היו כמה יינות לטעום – תאמינו או לא. הכותרת הפעם הייתה צפון עמק הרון, ומבחינתי המשך לכמה טעימות מוצלחות מאוד מהחודשים האחרונים בנושא. ערן פיק הנחה את הערב והשיח בין המומחים סביב השולחן לימד אותי כמה עוד יש לי ללמוד על יין.

היו 8 יינות, חלק עם ברט וחלק עם המון ברט. אחד מהם היה ג'וקר עיוור ומעניין שאופיין בברט (יותר מכל השאר) ופרי בשל שלווה במתיקות. סובבי השולחן נתבקשו לנחש כמיטב יכולתם. הדבר היחיד שהייתי מוכן לומר על היין זה שהוא לא מעמק הרון וכנראה לא מצרפת, ובציר 2000 צפונה. ההימור האוסטרלי המתבקש נשלל כי הייננות המודרנית שם די מצליחה להתגבר על הברטונומייסיס (בטח שברמות כאלה של ברט). אבל איפה אני – ואיפה אהוד ולטר, הצלף שפגע בול – Black Pepper E&E 2001 האוסטרלי, לפחות בבציר הייתי קרוב… בחזרה לטעימה – שני יינות התבלטו קילומטר מעל השאר, כל אחד בדרכו שלו, ובמסגרת התמציתיות אשאיר רק להם את הבמה

M. Chapoutier, La Pavillon, Hermitage 2001 – מדהים ומשכר, פירותי, מרוכז-מרוכז-מרוכז, לא יודע לתאר אותו – פשוט המון פרי (לא בשל) תפור לולאה לולאה לתוך המון חומצה, הכל משולב ביחד בצורה עוצרת נשימה. כל העושר והצעירות הזו אינם כבדים או מעיקים. יין שפשוט לא הייתי מסוגל לירוק. הזכרון מבצירים 96-97 שעדיין מהדהד מהווה סימוכין נוספים לכך שהיין הנוכחי עדיין לא התחיל אפילו לטפס לאן שיש לו להגיע. 750 מ"ל של חוויה.

Rene Rostaing, Côte Blonde, Côte Rôtie 1998 – הבשר המעושן הטיפוסי לסירה שעושים באזור זה משהו שאני מפתח התמכרות אליו, עם שכבה מפתה של פרי רך מתחתיה. האף המפתה הוא רק פתיח ליין מורכב עם טאנינים נעימים ורכים, חומצה מעולה ובעיקר חיבור הדוק בין כל המרכיבים שלו ליצירת יין ארוך, שלם ומעניין. התווית הגבוהה לא מביישת את תווית הקלאסיק ה"נמוכה" (ביטוי מצחיק בהקשר זה) שבציר 99 שלה זכור לי בחיוב רב.

תודה לעוסקים במלאכה על הרכבת, הנחיית והאכלת טעימה מוצלחת כמיטב המסורת

h1

ארבעה, סירה אחת

דצמבר 12, 2010

"שב, תרגע" הוא אמר בקול יציב ובטוח. "אתה מדבר???" התפלצתי, אני הרי בלי טיפה אחת של יין בדם, אפילו לא שתיתי איזה יין לחימום… "תרגע, תישען לאחור, תן לי לדאוג לדם" הוא התעקש כשקירבתי שוב את האף לכוס. למרות המבטא הצרפתי – פרט שצריך להעלות חשד בקרב כל אדם שפוי – משהו בביטחון שלו חלחל לתוכי ונשענתי כמצוותו. עכשיו כבר פחות היה לי אכפת מהאנשים שבשולחן ופשוט תקעתי את הפנים בתוך הכוס, עיניים עצומות. "אתה מוכן לעבור לשלב הבא" הוא לחש אחרי פרק זמן לא ידוע של ניתוק מהסביבה, "אבל רגע!" ניסיתי למחות "יש פה עוד המון מה להריח, כל האדמה-הסירתית, הפטרייתית והמשכרת הזו, עוד לא ספגתי את הכל…", אבל הוא חזר על פסיקתו "אתה מוכן, חברים שלי מהשכונה מחכים בשולחן ליד". בפה גיליתי יין די הדוק, מלא יחסית לסגנון, עם חומציות טובה ותיבול זני, ארוך ומספק, ובעיקר – מאוד עקבי – מהאף ועד הסיום שנשאר דקות ארוכות בפה – היין משדר את אותו פרופיל לכל האורך. "שניה, לפני שנפרד רק תגיד מה שמך" לחשתי לו. enchanté, הוא אמר, JL Chave Selection, Farconnet, Hermitage 2001

הספצימנט ההרמיטאז'י המצוין הזה פתח טעימה קטנה אינטימית שערכה קבוצת חובבי יין בזינגר'ס בבורגתה – מקום רומנטי ונעים, שיכול להיות אחלה לוקיישן לדייט שקט. החבורה הקטנה כללה כמה מהאנשים המנוסים והותיקים בתחום בארץ, והוכיחה לי שוב שהידע והבקיאות הולכים לעתים תכופות עם צניעות ונועם. תודה על ההזמנה ועל ערב מעולה.

Laurent Charles Brotte, Hermitage 1999 – בקצרה – אפשר לעבור את השיא, ואפשר לעבור את השיא בחינניות. היין הזה הלך על האפשרות השניה, באלגנטיות ועדינות. רזה יחסית, בלי הרבה פרי, באף סימני בגרות עם ריחות שניוניים של עור וקצת קומפוטיות. היה עדיף לשתות אותו לפני שנתיים, אבל עדיין יש בו הרבה חן. au revoir, קשישא.

Paul Jaboulet, Les Jumelles, Cote Rotie 1997 – הצלע הנשית בחבורה העשירה אותנו שמשמעות השם הוא "משקפת". האף מריח כמו נתח בקר עסיסי, בדיוק בשניה ששמים אותו על מחבת לוהטת. הריח של הצליה אבל בעיקר הריח של הבשר הלא מבושל, עם מנה נדיבה של עישון בצד. בפה הוא פחות מרשים אחרי האף המסקרן, עם חומציות עדינה ויובש שכבר בדרך לעולם אחר. במפתיע, עם האוכל הוא השתפר משהו. אף מעניין מאוד, אבל בסה"כ כנראה אחרי השיא.

Rene Rostaing, Cote Rotie 1999 – בשביל יין כזה שווה לעזוב את המחקר באמצע שבוע מטורף, לנהוג עייף וסחוט לאזור המרכז ובחזרה. אתם יודעים מה? שווה גם לעשות את זה ברגל. אף מורכב ועשיר, עם עישון, אפר, בשר צלוי ורמזים של פרי. בפה הוא לא פחות ממדהים, חומציות מטורפת, יובש נעים, פרי, תיבול – לא צריך פרטים קטנים – הכל פשוט יושב כ"כ טוב אחד עם השני, בחבילה עסיסית, מחוברת, קוהרנטית, ארוכה. מה שהכי כיף ביין הזה הוא שאפשר להנות ממנו גם ברזולוציה של יין פשוט טעים לאללה, וגם ברזולוציה יותר עדינה, של יין בכלל לא "פשוט"; יין שמספר סיפור של מורכבות, אורך ואיזון מדהימים. חוויה.

h1

לנגדוק-רוסיון, ביניהם לבנינו

אוקטובר 16, 2010

לנגדוק-רוסיון נשאר אזור יין עלום יחסית. האוליגרכים הטיסו את מחירי בורגון ובורדו לסטרטוספירה ומחוצה לה, ההתלהבות הגוברת סביב עמק הרון מעלה גם היא בהדרגה את המחירים ביקבים ובאזורים המוצלחים. לעומתם, בלנגדוק-רוסיון מייצרים המון יין, ובעבר בגלל עודפי ייצור חלק מהיינות סבלו מתדמית בעייתית. לא נשמע סקסי ומפתה, נכון? מה שחסר בתמונה זה מישהו שמכיר את האזור ויבחר בפינצטה את היינות הטובים והמעניינים שיש לו להציע.

פה נכנסת לתמונה חברת IPVinum הצעירה יחסית של אורי כפתורי ואהרון טלר, שמבדלת את עצמה באמצעות יינות כאלה – פנינים שנדלו מהאזורים הפחות מוכרים וממותגים. לאחרונה הוזמנתי על-ידם לטעימה מעניינת של כמה יינות מהפורטפוליו שלהם. בהמשך אסקור את היינות, אבל לפני זה מעניין לעמוד על הבדלים בינם לביננו.

לנגדוק-רוסיון הוא אחד מאזורי היין הדרומיים ביותר בצרפת, עם אקלים חם יחסית לשאר המדינה. בניגוד אלינו – שם לרוב מזניחים את הבורדולזיוּת, ועוסקים בעיקר בזנים ים תיכוניים, ובפרט בבלנדים שלהם. "זנים ים תיכוניים" זו ה-buzzword הכי חמה בתעשיה בשנה פלוס האחרונות – ולא מעט יקבים אצלנו פוזלים לכיוון עם זנים כמו קריניאן, גרנאש, מורבדר וסירה, ולאחרונה גם בלנדים שלהם.

כמו בישראל, גם שם היינות לא מתביישים בבשלות הארומטית שלהם שנגזרת מהאקלים החם. אבל ההבדל הוא בידיים של היינן: אין כמעט חבית. וגם כשיש אז החבית גדולה (500 ליטר למשל) ומשומשת – לפחות ביינות שטעמתי אין השפעה מורגשת של עץ. בנוסף – השריות קצרות יחסית הן אופייניות – לפחות ביינות שטעמנו. התוצאה מוכיחה שאפשר לקחת ענבים עם בשלות גבוהה ולעשות מהם יין מאוזן ולא כבד – אבל אולי צריך לשבור כמה פרדיגמות (מקומיות) בדרך. בלי קליה, שמנוניות וגלירציניות. יין מאקלים חם שאפשר לשתות באקלים חם. בניגוד לכמה יינות-על מקומיים – שהם מצויינים אבל כל-כך כבדים שתמיד כותבים עליהם "לפתוח עם תבשיל קדירה ביום חורף קר – כמה ימים כאלה יש אצלנו כבר?

עדכון – אורי כפתורי מתקן אותי ובצדק, שבכל זאת יש הבדל משמעותי באקלים בין ישראל ללנגדוק.

נעבור ליינות. יצא קצת ארוך (והיינות הכי מעניינים דווקא בסוף!), אבל לא רציתי לוותר (כמעט) על אף יין שטעמנו.

Chateau d'Or et de Gueules, Les Cimels Rouge 2007 – יקב שנולד בסוף המילניום הקודם, ומתבסס על טכנולוגיה מודרנית ויבולים נמוכים. ממוקם ב- Costières de Nîmes, שנמצא פחות או יותר במרכז הלנגדוק, ויש כאלה שמשייכים אותו דווקא לעמק הרון – מבחינה גיאוגרפית וסגנונית. טחוב-סירתי, רענן, מוחצן משהו, טיפה אלכוהולי. מחוספס בחיך, מריר וחומצי, קצת חריף. גס משהו אבל לא באופן מוגזם, ובמקביל גם מעניין. בשביל 85 ש"ח הוא בהחלט שווה בדיקה.

* * *

Mas Cristine, Rouge 2008 – היקב ממוקם באזור Côtes du Roussillon, הדרומי ביותר בלנגדוק-רוסיון, שגובל בספרד בדרומו, ובעל השפעות קטלוניות רבות.  פטלי-מתקתק ופירותי באף, כמעט סוכרייה. בחיך ממשיך עם תחושה-מתקתקה פירותית שמגובה בחמיצות טובה ונגיעות מתובלות. יין כיפי ועשיר, בשל אבל לא באופן פרוע. 115 ש"ח

* * *

Borie la Vitarele – היקב, בסה"כ בן 20, נמצא באזור St. Chinian המוערך שממוקם במרכז לנגדוק, בסמיכות ל- Minervois המוערך גם הוא. ביקב מנסים לבטא את הקרקע באמצעות היינות, ובבעלותם כרמים במגוון סוגי הקרקע הנפוצים ב-AOC, החל מצפחה (היין הראשון) ועד אדמות חימר וגיר (היין השני).

Les Schistes 2008 – בלנד מבוסס על גרנאש וסירה, עם קצת קריניאן, שקרוי על שם אדמת הצפחה עליה גדלים הכרמים. פרי צלול וחלק, מתחתיו אספלט ועשבי תיבול. בחיך פירותי ונקי, מרקם חלק, ריכוז טוב, תחושת מתיקות שלא מפריע, חומציות עדינה. הכל מאוזן ויושב במקום באופן שסחט קריאות התפעלות מסביב לשולחן. יין הרמוני וממוקד – חוויה. כל התשבוחות האלה זה עוד לפני שהזכרתי את המחיר – 135 ש"ח. במחיר כזה שווה לחפש אותו ולחטוף.

Les Cr'es 2007 – שוב סרחון טחב-סירתי, מתובל בפלפל לבן, טאנינים בשלים, חמיצות ופרי משולבים היטב, מרקם חלק ונעים וסיום מתובל. עוד חבילה מאוזנת ונעימה, שיכולה גם להרוויח מיישון של שנה-שנתיים. לעומת היין הקודם שסבב סביב הפרי, הפעם הנרטיב הוא הפן המתובל-טחוב של הסירה, החבילה מהודקת יותר ומורכבת יותר. יופי של יין. 179 ש"ח.

* * *

Domaine de l'Horizon Rouge 2007 – יקב חדש וצעיר שהוקם ב-2006, ממוקדם ב- Côtes du Roussillon Village אבל לא עומד בכללי ה-AOC הדקדקניים מבחינת הרכב הבלנד. 2007 הוא הבציר ראשון של היקב, בלנד של גרנאש וקריניאן בחלקים שווים. פרחוני ומפתה, טאנינים קטיפתיים, קל יחסית, מעודן ומאופק. הכל יושב בדיוק במקום, במידה הנכונה ובעוצמה נמוכה. יין רך ומעונב, הכי אלגנטי בטעימה. 245 ש"ח.

h1

כמה יינות על עיוור

יוני 9, 2010

אוסף אקלקטי של יינות – חלק מהפלייט שטעמנו בפורום של שרון ואסף. המוטיב הפעם היה להשוות בין יינות מז'אנר דומה עם הבדל גדול במחיר, אבל מסיבות שלא ממש תלויות במארגנים (פגמים ועוד) הרעיון לא ממש צלח לדעתי. כך או כך – טעימה עיוורת זה תמיד אחלה, במיוחד כשזה נעשה בחברה טובה ובאווירה טובה. תודה לאיתן על אירוח מפנק וטעים. ננסה לתאר חלק מהיינות כמו שטעמנו אותם, עיוור:

יין 1 – חבית חדשה, אשכוליות ואגוזים, בפה יותר רענן מהמצופה חומציות קלה וקצת חבית. סיום פירותי קצת חמאתי.

יין 2 – אדום בהיר ועכור – כזה שכבר מרמז על הזן. רחרוח ראשון כבר מנפק רמז עבה למקור – טחוב, מעושן, פרי אדום עדין, חומציות טובה, תיבול מעניין. רך, עדין, מאוזן. מעולה. לא רציתי להפרד ממנו.

יין 3 – פרי סגול מרוכז, די בשל ומתקתק, אלכוהול, ארז. בפה פרי חלק מצד אחד, וטאנין גס קצת חריף מצד שני. הרבה עצמה שממשיכה גם לסיום פירותי יבש. מוחצן ולא מלוטש, אבל בהחלט אפשר להנות ממנו בקונטקסט המתאים.

יין 4 – בום! פרי שחור מרוכז, פלפל שחור, דחוס ועשיר אבל מרקם חלק ומלטף, טאנינים בשלים, פרי-פרי ופרי גם לתוך הסיום שלא עוזב את הפה. מרוכז אבל מאוזן, תוסיפו לזה את המרקם הנעים וקיבלתם יין שכיף לשתות. יש לו עוד שנים לפניו אבל לטעמי הוא בשיאו עכשיו ובשנתיים-שלוש הקרובות אם כי בוודאי יחזיק יותר.

נחשוף?

1. יתיר ויוניה 2008 – מוזר, את אחד הבצירים הראשונים של היין זכרתי ללא עץ ועם רעננות של פרי. בסה"כ עשוי לא רע, העץ ניכר אבל לא מוגזם. אני מעדיף יותר פרי. 85 ש"ח.

2. Domaine Les Lambrays, Morey St. Denis Les Loups 2002 – יבוא של שקד, ידעתי גם על עיוור שזה לא יהיה זול. 400 ש"ח.

3. Mont Rochelle Syrah 2005 – ייבוא אישי של שרון מדרום אפריקה, מחיר מקומי מסדר גודל של 60 ש"ח. במחיר כזה הוא סבבה לחלוטין.

4. Montes Folly 2006 – סירה צ'ילאנית מהסדרה הגבוהה של יקב Montes – התוספת החדשה יחסית לפורטפוליו של שקד. 360 ש"ח. מספרים שבדרך היין יש גם בקבוקים מוצלחים מהיקב הזה במחירים דו ספרתיים, אני חושב שאבדוק כשיזדמן לי.

התמונות קצת פיקששו הפעם…

   

h1

יין וגלישה

מאי 16, 2010

 We know what you're thinking…

What does surfing have to do with wine?

Try balance, harmony and nature for starters.
Surfing is part sport, part meditation and all working within, rather than against, nature. Winemaking? Pretty similar approach.

(מצוטט מאתר היקב)

הסיפור של יקב Longboard זה הסיפור של עודד שקד, שנולד בישראל והגלישה הביאה אותו לכל העולם עד שנחשף ליין. משם עבר ללמוד יין בדייויס, עבד בנאפה ובבורדו, ומשם כמעט שני עשורים ב- J Vineyards הידוע בסונומה. משם הוא הקים יקב משלו, והוא משלב בין שתי האהבות שלו. ביקב מייצרים 120 אלף בקבוקים בשנה, בעיקר של יינות זניים. ממה שטעמתי התרשמתי שמומחיות הבית היא יינות הסירה המעניינים. היינות יודעים לבטא היטב את הזנים שלהם, ורובם מצליחים להימנע מבשלות יתר. החביות נשארות ברקע, וחומציות טובה עוברת בין היינות והופכת אותם לידידותיים לאוכל. ציינתי כמה מחירים אפילו שאי אפשר להשיג את היין בארץ, כדי לתת קנה מידה למחירים ולגישה הצנועה של היקב. בהמשך – כמה דוגמאות מהיינות שטעמתי. 

Dakine Merlot 2007 – הפרי שמגיע מ-Russian River מתובל בקצת מלבק מאותו כרם. התוצאה היא יין פרחוני משגע עם דובדבן חמוץ והרבה פרי. קל יחסית, חומציות טובה וקצת מרירות. מודרני אבל לא שוכח את האופי של הזן לרגע. כיף, לאוכל קל. 24$

Point Break 2007 – בלנד מקומי, אף מתובל ומעניין, נפח טוב, חומציות. יין אוכל נעים וטוב, פירותי אבל לא בשל. 21$, תמורה טובה.

Russian River Valley Syrah 2005 – נקפוץ ישר לשורה התחתונה במחברת שלי: וואלה, סירה. אופי זני לכל האורך, משלב תיבול, יובש, חומציות ופרי סגול בחבילה חומצית ועדינה. מהנה ומלא אופי. 45$

Mavericks Alexander Valley Cabernet Sauvignon 2007 – יין פירותי ובשל, עסיסי ומלא עם הרבה יובש ועוצמות שעטופות במרקם נעים. מיצוי גבוה של הפרי אבל בלי גלישה לריבתיות. הייתי נותן לו שנתיים להרגע קצת. טעים. קברנה אה-לה נאפה, אבל מהסקאלה הגבוהה של נאפה. המחיר דווקא סונומה, 50$.

Ballistic Zinfandel 2008 – זינפנדל מעניין עם דובדבן חמוץ אופייני, בשלות די גבוהה, קרמל, גוף מלא, חלק ונעים, עסיסי, טאנינים בשלים ורכים, פירותי לכל האורך. נחמד.

לקינוח, יש גם בלוג

h1

Shafer Vineyards

אפריל 17, 2010

ביקבים הכי טובים שהייתי בהם לא היה שלט גדול בכניסה. כאן אין שלט בכלל, רק המספר 6154 כתוב על שלט קטן בכניסה לדרך הצדדית שמסתעפת מסילברדו. היקב המשפחתי הזה מייצר קצת פחות מ-400,000 בקבוק בשנה, וכמו יקבים אחרים הם לוקחים ברצינות את המושג sustainability. כל צרכי המים מסופקים ע"י בריכה לאגירת מי גשמים, וכל צרכי האנרגיה מסופקים ע"י פאנלים סולאריים שמייצרים מעל 200 קילוואט.

לברדור מבוגר קידם את פני עם פרצוף אדיש בחניה. מאוחר יותר הסתבר לי ש-טאקר מפורסם לפחות כמו היינות. טאנר, גולדן מהמם – פחות ותיק ויותר פעלתן, נראה כמו אודישן לשפן של אנרג'ייזר. רק תתקרב אליו והוא נשכב על הגב ומחכה לפינוק. לשני הכלבים יש אובססיה לא מוסברת לקרקרים שעל שולחן הטעימה, וגם דף פייסבוק

Red Shoulder Ranch Chardonnay 2008 – משלב אופי פירותי-טרופי עם אופי חומצי-הדרי, כשברגע מינרליות נעימה. די רחב, אבל החומציות המצוינת מקיפה את הכל ושומרת על היין רענן ונקי. היד על החבית רגועה, וכאן היא מוסיפה מורכבות ונפח בלי לקלקל את הפרי האיכותי שישב בתוכה. זה משהו שכולם טוענים שהם עושים – גם יצרני השרדונעץ – אבל כאן זה עומד במבחן התוצאה. השרדונה המוצלח ביותר שטעמתי בקליפורניה. 48$

Merlot 2007 – יש ביין ניגוד מעניין בין אף מתוק ובשל לחומציות חותכת בחיך. הפרי נעים ומחמיאה לו נגיעה מרירה ומבנה טוב של טאנין. ביטוי טוב של הזן, יין טוב לאוכל. כדאי להתחיל לשתות עוד שנתיים, ויש לו מספיק חומצה וטאנין בשביל להמשיך ולהתפתח לטווח ארוך בהרבה. 48$

One Point Five Cabernet Sauvignon 2007 – לטוב ולרע – טעימה מייצגת לסגנון המקומי, כאשר הוא נעשה עם הרבה השקעה ומתבסס על פרי טוב. הרבה עץ קלוי מחותן עם הרבה פרי טוב, ויוצר צאצא מרוכז, מתובל ופירותי. עדיין בגיל נשכני מעט. לא הסגנון שלי. 70$

Relentless Syrah 2006 – החוויה כאן היא סביב הפרי העשיר והמרוכז, והמגע המסיבי עם החבית לא פגם בזה. יין בשל, מדויק, מפנק, הדוניסטי ונגיש מאוד. מיצוי הפרי הגבוה לא פגם באיזון מול החומצה והטאנין. טעים. 70$

Hillside Select Cabernet Sauvignon 2005 – כמות קטנה של 24 אלף בקבוק מיוצרת מהיין הזה, מהכרם שנמצא בדיוק מעל בניין היקב ומופיע בתמונה. מה שמעניין בכרם זה שהוא שונה ממה שלמדתי עד היום. שורשים עמוקים זה טוב? כאן דווקא לא. מדובר בקרקע בעומק ממוצע של 1-2 מטר, שמתחתיה סלע שהשורשים לא מסוגלים לחדור. גפנים מבוגרות זה טוב? רובו של הכרם בן פחות מעשר, והיבולים הם מסדר גודל של 350 ק"ג לדונם. ואיך היין? מעולה. פירותי, מרקם משי מדהים, בעל נפח אבל עדין, עסיסי, עשיר. פשוט טעים. מודרניזם פוגש אלגנטיות. בשורה התחתונה בדף כתבתי שבא לי לשבת על בקבוק. מתומחר מעל Opus One ב- 215$, ויש גם רשימת המתנה.

סיכום:

היינות: פירותיים, בשלים, מדויקים

הגימיק: הכלבים המדהימים