עוד שנה טסה מאז הסיבוב הקודם ושוב התכנסו כל אנשי התעשיה בהיכל התרבות בת"א. הארגון המקצועי והמוקפד הוא כבר שמו השני של סטודיו בן עמי – אבל הוא בכל זאת ראוי לציון.
השנה לא רצתי בין יקבים במטרה לטעום כמה שיותר דברים חדשים, ויותר עניין אותי לדבר עם אנשים, להתרשם בכלליות ולהנות. בין המוני האנשים שפגשתי או סתם ראיתי, במיוחד נעם לי להכיר את אורי חץ ועם גבי סדן – שאני מחכה בקוצר סבלנות להבשלת הפירות הראשונים בפרויקט שלו. אני מוכן להתערב שזה יעשה מהפיכה בשוק היינות מהסוג שמעניין אותי (אני גם מקווה שכמויות קטנות לא יהפכו את היין לקשה להשגה).
בדרך כלל פחות מעניין אותי הדוכן של היקב הטוב בארץ – לא כי הוא לא טוב, אלא כי טועמים שם דברים שזמינים גם במקומות אחרים (או במקרר שלי). הפעם הם התעלו על עצמם. שלוש תחנות בדוכן – בכל אחת שלושה יינות כרם יחידני. בגזרת המרלו הטעימו אורטל (04), קלע (05) ויונתן (06) שעדיין לא יצא לשוק. בגזרת הסירה נכחו אורטל (04), תל פארס (06) ויונתן (07) שעדיין לא יצאו לשוק.
תגידו – מה קורה עם האלכוהול? היינות מתחילים מ-15%, חלק מהסירה גם מגיעים ל-15.5% – וזה נתון שחולף מתחת לרדאר? אני מניח שביינות שעדיין לא יצאו לשוק התחושה האלכוהולית תתעדן – אבל עדיין, אחרי כמה טעימות כבר מרגישים את האלכוהול. למי יהיה חשק להעביר ערב על בקבוק? האלכוהול זה ביטוי מספרי למשהו יותר רחב לדעתי. אין ספק שרמת הגולן לא רק התניעו את מהפיכת האיכות של היין הישראלי – אלא ממשיכים להוביל אותה. מגמות כמו כרם יחידני (ומיתוגו) יהפכו למודל עבור יקבים רבים בעתיד, לדעתי. אבל האם זה הכיוון אליו רוצים ביקב להוביל את התעשיה? יינות בשלים, בומבסטיים, אלכוהוליים ומוחצנים?
אל תבינו לא נכון, אלו יינות מעולים, עם ריכוז, נפח ואופק יישון כמעט ללא תחרות. אני גם מניח שיישון הולם ירגיע מעט את המוחצנות של היין. אבל.
בסירה זה הכי מתפספס לטעמי. בכלל – איפה הסירה פה? הקלון? יינות הסירה עם 15.5% אלכוהול מתחרים בנחת עם המיטב שיש בדוכן האוסטרלי של מרש – מהצד השני של התצוגה. דווקא הסירה מסדרת ירדן היא הרבה יותר "סירה" לדעתי, עם גוף קל יחסית, חומציות ותיבול שמזכירים לי במשהו את הסירה שבשיראז. ברור שבמידה מסוימת ביקב פועלים לפי מה שהשוק רוצה. ברור שרוצים להתחרות במדרגת המחירים של יינות הדגל של כרמל, רקנאטי, יתיר וכו' – ובשביל לעשות את זה יש רצון להתחרות איתם בריכוז הפרי ובעוצמה. אבל דווקא בתור היקב שמוביל את התעשיה, הקטר – אפשר להוביל גם כיוון אחר. למשל אפשר לעשות מאחד הזנים דוגמה למשהו לא אוסטרלי באופי. אולי סירה ולא שיראז? אולי מרלו ולא שיראז? בציר מעט יותר מוקדם, אולי קצת פחות חבית – טוב, ביקב יודעים יותר טוב ממני מה לעשות עם הפרי המעולה שלהם…