Posts Tagged ‘סוביניון בלאן’

h1

יקב תשבי

מאי 9, 2009

קשה לסכם ארבע שעות של בוקר-צהרי שישי עם גולן תשבי, באחד היקבים הותיקים בארץ. עוד לפני שנכנסנו למבנה המזמין הופתענו: שישי בבוקר ומגרש החניה מלא – עובדה שהלכה והתבהרה לאורך הביקור. המסעדה הצנועה והנעימה תחת חופת הגפנים, שצמודה למרכז המבקרים ולחנות היקב – מהווה מוקד משיכה, ובמשך השעות שבילינו המקום היה מלא לחלוטין – בעיקר באנשים מהסביבה. במקום מציעים טעימות באופן נדיב ולא רשמי, של רוב יינות היקב, ואפשר להתרשם מהיינות לפני הקניה. במקום תנור לבנים שגולן – היינן והבעלים בנה בעצמו – והוא פולט ללא הרף לחמים מטריפים ופיצות פריכות.

אופי המכירה הזה, האישי והפתוח מלמד הרבה על הסגנון של היקב ושל היינן. הפשטות והישירות, לצד התפאורה הטבעית משרים אווירה נעימה על כל המתחם. גולן מתייחס ליין בתור "קילו ורבע ענבים בבקבוק", ומדגיש שמה שמנחה אותו ביצירת היין זה הענבים שמגיעים אל היקב. כך נקבעות הפעולות שיעבור היין ביקב, והסדרה אליה ישתייך. בערך מחצית החביות, אליהן מגיעים רק היינות מסדרת אסטייט וספשל רזרב – הן חדשות. היקב משתמש בחביות למשך שנה (אסטייט) ושנתיים (ספשל רזרב), על מנת למנוע מצב בו חביות עומדות ריקות לאורך זמן. כך ניתן לצמצם את הצורך לחיטוי אגרסיבי של החביות. זו רק דוגמה למה שחזר על עצמו בכל הביקור – השאיפה למינימום התערבות בטבע – בין אם מדובר ביין ובין אם מדובר באוכל.

היקב פורס בארץ כמה עמדות תדלוק לבלנד הבסיסי שלו – מדובר במיכלי נירוסטה למילוי בקבוקים בבלנד הפשוט פטיט סירה – קברנה סוביניון שהיקב מייצר. הלקוחות מגיעים (ללא הפסקה) עם בקבוקי יין משומשים, ממלאים אותם ביין, מפקפקים אותם ומקבלים תווית לשים על התוית הישנה. 20 ש"ח לליטר, ליין אדום פשוט, מעט חומצי ומאוזן. היה מי שהשווה אותו לקיאנטי פשוט, ואני נוטה להסכים (רק בפחות מחצי המחיר). גם מבחינה אקולוגית, מדובר במהלך מבורך לדעתי.

 יונתן וגולן תשבי

שני דורות של כורמים – יונתן וגולן תשבי

ענבי הפרנץ' קולומבר משמשים ביקב לא רק ביין הזני מסדרת ויניארדס ובבלנד הפשוט פרנץ'-ריזלינג – לחלקם יש עתיד רחוק יותר. ביקב מפעילים מזקקת ברנדי, עשויה נחושת בעבודת יד. הגרסה הרגילה של הברנדי מיושנת 12 שנה בחביות, והזדמנה לנו טעימת חבית נדירה של ברנדי מבציר 1993 (שיבוקבק בקרוב). רק ארבע חביות נשמרו מהבציר הזה, שבוקבק בכ-80% אלכוהול – ומפלס הנוזל מגיע למחצית החבית. אני לא מבין בברנדי, אבל הבושם הזה לא מרמז על חוזקו האלכוהולי, והוא מלא בריחות וטעמים "כהים", של אגוזים וקליה לצד הפירותיות. בפה האלכוהול (בחוזק החבית) קצת יותר מורגש אבל מתחתיו יש קרמיות עשירה, מתובלת ומלטפת. חוויה.

מזקקת הברנדי ביקב תשבי     חנות היקב

חלק מהיינות שטעמנו:

תשבי אסטייט סוביניון בלאן 2008 – רענן, טרופי ולימוני, חמיצות מעולה משתלבת בפרי. סיום ארוך וחמצמץ. עשוי טוב מאוד ומהנה.

תשבי אסטייט שרדונה 2008 – צהבהב, עדין יחסית באף, פרחוני, פירותי ורענן. גוף בינוני עם חמיצות ששומרת על הרעננות שמשדר האף, מינרליות מצוינת ונגיעה מרירה. סיום ארוך ומינרלי. אחלה שרדונה, שמראה שאפשר לוותר על החבית ועדיין לקבל טעמים מעבר לפירותיות. חיזוק של 10% ויוניה כנראה מוסיף למינרליות.

תשבי אסטייט קברנה פרנק 2006 – פרי אדום, עדין יחסית, מינרלי, פירותי, יובש עדין, הרבה פרי בפה, סיום ארוך, יבש ומתובל. לא מצאתי מאפיינים בולטים של הזן – אבל היין נעים וכיפי.

תשבי אסטייט קברנה סוביניון 2005 – פרי שחור, חבית, זפת, גוף בינוני מלא, פירותי מאוד אבל לא בשל מידי. את כל הפרי הזה מחזיק יובש מצויין. יין עצמתי, עשיר ומודרני שיש לו לאן להתפתח בשנים הקרובות. יותר נגיש מהבציר הקודם ששתיתי בגיל דומה לזה. גם בציר 2006 שטעמנו (עדיין לא יצא לשוק) עקבי ביחס לשני הקודמים, ומראה יין מרוכז ושחור, גוף מלא וטאנין מוצק. עדיין מחוספס ובועט, ומרגיש מעט פחות מחובר מקודמו – מצריך עוד קצת זמן בבקבוק. הקברנה הוא הפייבוריט שלי בסדרה, וב- 85 ש"ח לבקבוק זו תמורה טובה למחיר לדעתי.

מפינת ההפתעות – נשלפו שני בקבוקים חסרי תווית של יינות זניים שעדיין לא הוחלט עתידם. קריניאן מבציר 2007 על הכיוון הפירותי-בשל, ופטיט סירה 2007 סגול, פירותי, דחוס ולעיס. פטיט סירה שמזכיר לי למה וכמה אני אוהב את הזן. כדאי לעקוב ולראות מתי הוא יוצא לשוק.

יונתן תשבי ברברה-זינפנדל 2006 – יין מחוזק בכהל ענבים שזוקק ביקב ועמד שנה וחצי בחבית בשמש. באף תיבול עדיף, פרי וחמצון, בפה המון המון פרי עם חמיצות טובה ופלפל, שוקולד וקרמל. סיום מתובל ופירותי. כנראה היין המחוזק הישראלי הכי טוב ששתיתי. אבל במחיר של 250 ש"ח הוא בוודאות היקר ביותר ששתיתי. יהיה מעניין להעמיד אותו בטעימה לצד פורטים איכותיים מרמת מחיר דומה.

יונתן תשבי ברברה זינפנדל 2006

תודה ליקב על האירוח החם ועל תשומת הלב האישית.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

בחזרה לרקנאטי

נובמבר 28, 2008

כמעט שנתיים מאז הביקור האחרון ביקב שבאזור התעשיה חפר. בפעם שעברה אחד על אחד עם לואיס פסקו שהספיק לעזוב, הפעם עם חבורת מקצוענים מהפורום של רוגוב, מולנו עידו לוינסון היינן ונועם יעקובי המנכ"ל.

בכלליות, למרות שרוב היינות שנעשו תחת שצברג רחוקים מלהיות מוכנים – גם בטעימות החבית אפשר להבחין בהבדלי סגנון, ובקצת יותר פרי על חשבון החבית. מה חדש? כרם שושן (לשעבר אמפורה) עכשיו אצל רקנאטי, עם קברנה, ויוניה ושרדונה. מלבד הויוניה שיכול להכנס מתישהו לפורטפוליו, בשנה הבאה צפוי להכנס מורבדרה, ושנה אחרי זה גרנאש (מקלון חדש). להכנס לאילו יינות? עדיין לא הוחלט. בחיוך של שחקן פוקר מוסיפים ביקב, שבבציר 2008 צפויות הפתעות.

לפני כמה מילים על היינות, תודה רבה לעידו ולנועם על האירוח החם, השיחה המעניינת והתשובות הכנות. תודה גם לאהוד ולטר על היוזמה ועל הארגון.

שולחן הטעימות, רקנאטי

היינות – פתחנו בכמה לבנים, ועברנו לטעימות אנכיות (04-08) של המרלו והקברנה רזרב, סיימנו באנכית של הספשל רזרב, ולקינוח הבלחה זריזה של קברנה פרנק רזרב 2006, שהיה אלגנטי, עם אופי זני (ללא ירקרקות מוגזמת) ופשוט מהנה. לא אעתיק את 16 רשמי הטעימה שיש אצלי במחברת, ואנסה לתמצת בכלליות את הטעימות האנכיות המעניינות.

שרדונה 2007 – זהוב חיוור-ירקרק, עשבוני, מינרלי, הדרי, קליה עדינה ברקע, גוף קל-בינוני, תיבול וחריפות טובים, רענן, נגיעה מרירה עדינה, מינרליות, סיום בינוני-ארוך ומתובל. מאוזן, רענן, יד עדינה על העץ. אחלה יין לאוכל.

שרדונה רזרב 2006 – כאן כבר העץ מתבלט, עם חמאה, וקליה, גוף בינוני, מתובל מאוד, העץ זורק מרירות ניכרת, הפרי מאחורה. סיום ארוך וחמאתי עם עוד מרירות. לא בשבילי.

סוביניון בלאן רזרב 2007 – עקבי מאז הפעם הקודמת, באף פצצה טרופית עם ליצ'י, תפוח צהוב, פרחים, גוף בינוני עם חמיצות ערה שמזכירה לי שוב את הבליידן. סיום בינוני וחמצמצץ. יופי של סוביניון בלאן, כדאי לצרוך אותו בשנה הקרובה.

בטעימות האנכיות התבלטו:

מרלו רזרב 2006 (טעימה מוקדמת) – אדום בהיר ויפה, שוקולד, דובדבן, וניל, גוף בינוני, חלק, שפע טאנין עדין, נגיעה חריפה ופרי לצד חמיצות ערה. סיום בינוני-ארוך, מתובל קלות. צעיר וטוב מאוד.

מרלו רזרב 2008 (חבית, אחרי תסיסה) – סגול-שחור יפה מאוד, סיגליות, שזיף, דובדבן, סוכריות. יובש ער, מיצוי פרי טוב, חומציות עדינה וטובה. באופן מפתיע הזכיר לי במשהו את הברברה ד'אלבה של פיגלי. ייקח עוד הרבה בזמן לבדוק את הטענה הזו – אבל שווה לבדוק את יינות 2008 של היקב.

קברנה סוביניון רזרב 2007 (שנה בחבית) – סגול מלא, שוב סיגליות, פרי יער מגובה בוניל והדרים, מוצק, גוף מלא, טאנין ער אבל משולב היטב בהמון פרי, עסיסי, טעים, סיום ארוך, מתובל ופירותי. מעולה.

רקנאטי ספשל רזרב 2004 – בשל, ריבתי, פלפל שחור, עץ קלוי, מלא, יבש מאוד, מרוכז, פירותי, עוצמתי, סיום ארוך שמשלב פרי ותיבול. טוב מאוד אבל צעיר מידי.

רקנאטי ספשל רזרב 2005 – סגול עמוק, אף פירותי אבל לא בשל מידי, שזיפים, רמז וניל, גוף בינוני-מלא, מרקם חלק כמו משי, טאנין רך, סיום יבש-פירותי, ארוך מאוד. יין מעולה, מצטיין הטעימה לדעתי.

  רקנאטי מרלו רזרב וקברנה רזרב 2005 2006    פינת ההיסטוריה - פטיט סירה זני 2002 מסדרת רקנאטי

h1

הלבן של הקיץ

אוגוסט 19, 2008

נתחיל מהסוף: אתמול בערב שתיתי את הלבן הישראלי הכי טוב ששתיתי מבציר 2007, ואחד הלבנים המקומיים הטובים שנתקלתי בהם.

פלאם סוביניון בלאן – שרדונה 2007 – מילה אחת: טעים. לא צריך לחשוב עליו או לנתח אותו – הריח שמגיע לאף והטעם שמגיע לפה פשוט עושים שמח, וכשהחלק המודע של המוח מתחיל להתעורר הוא מיד מחפש את השלוק הבא. אבל אם בכל זאת מתרכזים רגע ביין, מוצאים פרי טרופי טוב ומנומס, באף שאומר אלגנטיות קרירה. לצידו משהו שמזכיר פריחה, רמז למינרליות ושמץ קל ונעים של עשב בשוליים. רענן בפה עם תסיסה עדינה שנרגעת אחרי כמה דקות, חמיצות מאופקת ונעימה לצד פרי, בשילוב שממשיך לסיומת מצויינת.

יין רענן ומעניין, שמצליח גם להתפתח בכוס. מצאתי קווי דמיון לאולד-קואץ' הניו-זילנדי שהרשים אותי. שווה 65 ש"ח? בלי שום ספק. מזמן לא נהניתי כ"כ מיין.

רק תהיה אחת, היות וגם ביינות אחרים נתקלתי בתופעה. בהרבה יקבים בארץ ובעולם עברו להשתמש בפקקי הברגה (או סיליקון) ליינות כמו זה, כולל ביינות יקרים. לדעתי זה טוב, אם כי אני יכול להבין חשש של יקב שיהיו לקוחות שיחשבו שמדובר ביין זול – אז גם אין לי בעיה עם שעם. אבל אם כבר שעם -שימו שעם ולא צ'יקמוק של נסורת שעם טחונה ומודבקת ששמורה ליינות הסופרמרקט הזולים ביותר. אני מוכן לספוג עלות נוספת של שקל לפקק.

h1

לבנים, ישראל, קיץ

אוגוסט 7, 2008

הספשל רזרב החיפאי ממשיך במסורת טעימות ידידותיות למשתמש ולארנק, והפעם בטעימה אקטואלית לעונה – לבנים ישראליים. שורת היינות כללה יצוג יפה לאזורי יין, לזנים וליקבים גדולים וקטנים – בחירה עם מחשבה. מעיין הידע של אנדרי פיכפך בדיוק במינון הנכון וקולו הצטרף לקול היינות המצוננים.

כמעט בכל היינות נתקלתי בתקופה האחרונה – אולם בכל זאת מעניין לטעום אותם אחד ליד השני לצרכי השוואה וגם לבדיקה האם הם מרגישים אותו דבר כמו בפעם שעברה. מחירים משוערים בסוגריים.

אמפורה ויוניה 2006 – צבע זהוב חיוור למדי, באף קליה עדינה עם תפוח ואשכולית, גוף בינוני, חומצי, רענן ועם נגיעה מרירה. סיום בינוני. יין נחמד ומאוזן, עם נגיעה עדינה וטובה של עץ. ממליץ לחובבי הזן לנסות (60). עקבי עם הבציר הקודם.

כפיר ויוניה 2005 – זהוב חיוור עם נגיעה ירוקה בצבע, עקבי מאוד ביחס לטעימה הקודמת כאשר קש וחציר טרי שולטים באף, ברקע פרחוניות נעימה. בפה מורגשת חמיצות די גבוהה לצידה מרירות ומשהו הדרי. לא קולע לטעם שלי, אבל מקבל נקודות על אף מעניין (50).

הרי גליל אביבים 2006 – זהוב עמוק ויפה, אף מלא השפעות חבית – עץ קלוי, חמאה, וניל וקפה, ברקע גויאבה עם עוד פרי טרופי, גוף מלא ושומני משהו, קצת מרירות, סיום ארוך ומתובל (80). פשוט יותר מידי עץ ופחות מידי יין. לפני פחות מארבעה חודשים כתבתי עליו:  "הופתעתי לטובה – כמו בשאר היינות של היקב, גם כאן הכל סובב סביב הפרי. מי שרוצה לקבל את הגרסה הפירותית של ויוניה ושרדונה, הבלנד המיוחד הזה בדיוק בשבילו".  לא יודע מה קרה בבקבוק מאז, אבל היין הזה הרבה יותר מזכיר היום את הלבנים עתירי העץ של רמה"ג מאשר את הסגנון הצעיר-רענן של הרי גליל. תודה, לא בשבילי.

עמק האלה שרדונה 2006 – חמאה, עשבוניות עדינה, לימון, רענן בפה עם חמיצות טובה, תיבול עדין, פרי במידה ומינרליות. עשוי טוב – מצאתי בו אלגנטיות מסוימת (80). עקבי מאז הטעימה הקודמת.

פלטר סוביניון בלאן 2007 – פרי טרופי בשל עם גויאבה מובהקת, שממשיך גם על החיך שם מצטרפת אליו חמיצות מאזנת. יין מוחצן ומהנה עם מיצוי פרי מצוין. עשוי נקי, רענן ומהנה (60). קניה טובה – עדיין הלבן הטוב ביותר שטעמתי הקיץ.

עמק האלה סוביניון בלאן 2007 – עקבי לחלוטין עם הטעימה הקודמת ולכן אצטט: בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין (70). לא שגרתי.

כרמל הסדרה האזורית גוורצטרמינר 2007 – רק שלשום שתיתי חצי בקבוק והיין הרגיש זהה – פרי בשל שמזכיר ליצ'י עם מעט  עשבוניות, קצת מתוק מידי בפה, מעט אלכוהולי. אופי זני קיים, אבל בצרו את הענבים עם יותר מידי סוכר וחבל.  אחרי חוות הדעת הנוספת אני מתקן את "נחמד בשביל בציר ראשון" ל"סביר בשביל בציר ראשון" (50).

כפיר רחל 2006 – יין קינוח מחוזק מבוסס על גוורץ, בעל צבע זהוב, פרי טרופי עדין ובשל באף עם דבש ותבלין ברקע, גוף מלא, המתיקות האופיינית מאוזנת יחסית ע"י חמיצות עם נגיעה מרירה נחמדה, והרגשה אלכוהולית שממשיכה גם לסיום. לטעמי אין מספיק פרי בחבילה הזו, ויש קצת יותר מידי אלכוהול. אני שמח וגאה להתקל ביקבים קטנים שמנסים ומתנסים בדברים חדשים – אבל מי שמתמחר יין קינוח ב-89 ש"ח מן הראוי שייתן תמורה שנותנים יינות במחיר כזה, כמו למשל ויתקין בציר מאוחר, כרם שעל המפורסם וההייטסוויין.

h1

פלטר, בציר חדש

יולי 5, 2008

וואלה, כבר שנה הספיקה לטוס מאז הפעם האחרונה בחצר הפלטרים במושב השקט צופית. "אתה רק נכנס למושב ופתאום הכל נכנס להילוך הנכון", אמרתי לסם שחייך בעודו ממלא כוסות בנוזל זהוב משובח.

ניר, סם וטל פלטר

מימין לשמאל: ניר, סם וטל פלטר

הגוורץ 2007 (חצי יבש) מתחיל פשוט משגע באף, פרי בשל עם תפוח ירוק מעל הכל, אופי גוורצי עם קצת עשבוניות, גוף בינוני-מלא, מתיקות ופרי, קצת קצר בסוף. לא רע לבציר ראשון, אם כי לטעמי חסר קצת ריכוז שימשיך את הפרי העשיר שמתחיל באף (80 ש"ח).

הסוביניון בלאן 2007 שכבר שיבחתי לא אכזב, והבקבוק שקניתי נעלם תוך דקות היום בארוחת צהריים. נכון לעכשיו זה הסוביניון בלאן הטוב ביותר שטעמתי מ-2007 (60 ש"ח).

בדומה לשנה שעברה, סדרת ה-T Selection המהוללת הייתה רחוקה לדעתי מלהיות מוכנה לשתיה, למרות שהשנה היא נמזגה מדיקנטרים (רידל). הקברנה T-Selection 2006 התחיל מפרי עשיר ולא בשל מידי שלווה בעץ קלוי נדיב, מוצק בפה ובועט עם טאנין מכל הכיוונים, כאשר מאחורי הצעקות האלה מתחבא פרי עשיר ומרוכז, גם בסיום שנמשך דקות ארוכות. מזכיר לי בעוצמה ובטאניות את אלרום 03 שטעמתי בצעירותו. לדעתי אין מה להתקרב אליו בשנתיים הקרובות, אם לא יותר.

השיראז 2006 T-Selection משחרר משהו שבין שוקולד לקפה לצד הפרי, עם מנטה ופלפל שחור, הפה נפתח בחומציות ערה, הטאנין מרוסן יותר מאשר היין הקודם והפרי מתחבא (לפחות כרגע). יובש טוב בסיום הבינוני.

פטי ורדו 2006 T-Selection פרי אדום, חומציות גבוהה, המרקם נעים, גוף בינוני-מלא, פירותי במידה (דובדבן חמוץ אולי?) עם סיום ארוך וחמצמץ. אפשר למצוא נקודות דמיון עם הפטי ורדו של סוסון ים, בפרט החמיצות הבולטת.

תודה שוב למשפחה החמה והמקסימה על האירוח החם, על החברה ועל היין הטוב. לאור כמות הבקבוקים שעפה שם הם כנראה לא צריכים שאגיד את זה – אבל בכל זאת אאחל להם הצלחה, ובפרט עם הזנים החדשים.

h1

אוכל ויין

יוני 13, 2008

זה מה שאני אוהב ביין. נותן תירוץ להתקבץ גם כשהמקובצים הם סטודנטים עסוקים בהתראה קצרה של אמצע השבוע. בווק ובסירים ארגנתי פסטה ברוטב עגבניות זריז, ורצועות עוף מוקפצות בסויה מתוקה ומקושטים בשלל ירקות צבעוניים.

 

מזג האוויר הקיצי הכתיב יין לבן:

רקנאטי סוביניון בלאן רזרב 2007 – מריח פירותי בשל ומוחצן עם רובד נעים של עשב ומינרלים ברקע, יחסית מוצק בפה עם עוד פירות וחמיצות ערה שממשיכה לסיום בינוני. יין טוב. טוב, אבל האם מצדיק את תואר הרזרב – כלומר, מחיר של כ-50% יותר מהבציר הקודם? לטעמי 2006 היה יין מצויין – מציאה במחירו (~40 ש"ח), והוא היה אולי הלבן הישראלי הכי אלגנטי שטעמתי. אז התשובה לשאלה היא לא חד משמעית: ב-2007 לואיס פסקו עשה סוביניון בלאן טוב מאוד (גם חתן אשכול הזהב), ואני חושב שהוא מצדיק מחיר של 60 ש"ח פעם אחת לניסיון, ומכאן והלאה איש איש וכיסו הוא.

h1

עמק האלה

יוני 3, 2008

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש"ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה – משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו – האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר – כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר – 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 – בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש"ח.

שרדונה 2006 – זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי – מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש"ח.

EverRed 2004 – שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש"ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 – סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש"ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 – שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 – אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: "יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי".

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 – פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 – לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים – הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 – פרי כ"כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר – אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט – כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 – לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות – שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת – אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום – הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות – כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש"ח).

h1

פקק אוסטרלי

פברואר 1, 2008

עירא מזמין, גיא מארח ושי מארגן. לא נראה לי שיכול לצאת משהו לא מוצלח משילוב כזה, שמועדון הפקק בעל המסורת מתכנס בדירה חמה שישי אחה"צ. לסיכום ולפי סדר החשיבות – אחלה אנשים, חריפים ומצחיקים, אוכל סבבה וכיף. שילוב מעולה של השלושה, ו… אה, גם היו יינות לא רעים.

כמה מילים על היין – לתבשיל הקדירה, לצלעות הטלה, לראשונות ולקינוחים – אני יכול רק לעשות עוול במילים.

Seifried – Old Coach Road Sauvignon Blanc 2006

בהיר מאוד, אף משגע עם הדר, פרי טרופי, עשב עדין, ענבים ירוקים ועוד. חמיצות גבוהה, רענן ונקי, עשוי היטב. אופי של הזן? יש, אופי של האזור? יש, טעים? לא היה פה בקבוק לפני דקה?

יין טוב מאוד, שמבחינת סגנון הייתי ממקם על אמצע הסקאלה בין הבליידן החמצמץ והחד לקלאודי ביי הפירותי מאוד.

מיבאים מנלסון, ניו זילנד: מרש, 89 ש"ח.

Lindemans Cawarra Chardonnay Bin 65 2006

צבע זהוב עמוק ויפה, באף קליה, חמאה וקפה, אולי רמז להדרים ברקע, גם על החיך הרבה יותר עץ מאשר פרי, עם גוף מלא, שמנוני ומתובל. איך אומרים קצרין לבן באוסטרלית?

לא נרשמה התלהבות מסביב לשולחן, וגם לא אצלי. כבר שתיתי שרדונה שהעץ והפרי בו היו מאוזנים – כאן לטעמי הם לא. לחובבי הסגנון בלבד.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 69 ש"ח.

d`Arenberg The Stump Jump GSM 2005

החבילה האוסטרלית הבסיסית של פירות יער עם תיבול, בפה קצת חמצמץ וקל גוף יחסית, אם כי נעים למדי. זכרתי את הבציר הקודם בתור מלא ועשיר יותר, אבל עדיין נשמרת תמורה לא רעה למחיר.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 55 ש"ח (לפני מבצעים).

Kaesler Stonehorse GSM 2005

צבע אדום בוהק מעט שקוף, פרי יער בשל, ריבה ואולי סוכריות פירות. גוף בינוני, הרבה פרי נעים ומתקתק אבל חסר משהו נוסף. בסה"כ יין מאוד נגיש וידידותי, אבל לא מעניין במיוחד לטעמי. פארקר מאוד אהב (92) – אני פחות. בשביל המחיר שלו אני מצפה ליותר.

מייבאים מאוסטרליה: מרש, 119 ש"ח.

Thorn-Clarke Shiraz Shotfire Ridge 2005

שחור-סגול אטום ומדהים, פרי יער, פלפל שחור, קרמל, אולי שוקולד. גוף מלא, נפח טוב, מרוכז, טאנין מקיר לקיר אבל רך ונעים – לא חד, מאוזן בפרי עשיר ומלא עם תבלין במידה טובה, סיום ארוך וטוב. אין מה להגיד – יופי של יין שמאפשר להנות ממנו בלי להתפלסף, אבל גם מציע יותר למי שמתעמק. יותר נהניתי מהבקבוק מאשר מהבציר הקודם הקודם. דירגתי שני בין האדומים של הערב.

מייבאים מבארוסה, אוסטרליה: מרש, 139 ש"ח.

d`Arenberg The Laughing Magpie Shiraz/Viognier 2005

שחור משחור עם שוליים סגולים, פרי יער מחוספס ומשכר, קליה ברקע. גוף מלא, דחוס ועשיר, עם יובש חזק ומיצוי פרי מצויין משולבים היטב, חריפות קלה וסיום ארוך וטעים. השורה האחרונה בדף מכילה מילה אחת: בובה! מצטיין הערב, עשיר, עצמתי ומלא. מעט כבד יותר מהשוטפייר, אבל שומר על האיזון ומנצח בפוטופיניש. באחוזים הבודדים של הויוניה לא ממש הרגשתי.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Penfolds Cabernet Sauvignon Bin 407 2004

כהה מאוד, אף סופר-בשל, כמעט סירופי, גוף מלא, טאנין עצמתי והרבה פרי. היין לא רע בפני עצמו, אבל המרכיבים בחבילה פחות מאוזנים לעומת שני היינות הקודמים.

מייבאים מאוסטרליה: האחים שקד, 149 ש"ח.

Dr Loosen Riesling 2006

זהוב חיוור, ריחני ופרחוני, פרי טרופי ורמז מינרלים, בפה מתיקות פירותית גבוהה, גוף בינוני-מלא, ומספיק חמיצות בשביל לאזן. קליל, פירותי וכיפי, מרגיש יותר מתוק מאשר חצי יבש.

מיבאים מגרמניה: האחים שקד.

איך נעלמות חמש שעות כמו חמש דקות? לא ברור, אבל מחכה לפעם הבאה. תודה על ההזמנה ועל החברה – היה תענוג. הדיווח של גיא.