Posts Tagged ‘נורמן פרמיום’

h1

ברוקלין, כשות, מזרח

נובמבר 1, 2011

חצות בדירה, אחרי 14 שעות בפקולטה – רובן במעבדות. עוד כמה שעות עבודה עומדות לפני, ואין זמן או כוח להכין משהו לאכול. זמן שחיתות, וטלפון זריז שלח לכאן שליח עוד יותר זריז עם פיצה. פעם בתואר מותר לסטודנט להתכלב, ואם כבר להתכלב אף אחד לא אמר שזה לא צריך להיות טעים. בהיה קצרה במדף המקרר הולידה שליפה של הרכש הניסיוני החדש

Brooklyn East India Pale Ale – בלי להתפלסף, חתיכת בירה ארומטית וטעימה לאללה. פרחוניות כשותית משכרת, פירותיות, טעמים מאלטיים טובעים בים נהדר של כשות מרירה, עם חמצמצות ומשקל קל למרות הריכוז הגבוה. הזכירה בארומתיות את האינדירה המצוינת של מבשלת הדובים. אחת הבירות הכי טובות ששתיתי מזה זמן רב – עם ובלי הקונטקסט הנוכחי.

(יבוא: נורמן פרמיום, 6.9%, 13 ש"ח לבקבוקי 355 מ"ל, ואפילו כשרות יש)

h1

בירות, התערוכה

ינואר 15, 2011

"תראה מה זה", אני אומר לאבי בן עמי בכניסה, "כבר 4-5 שנים שאתה מארגן את סומלייה, ובחיים לא היו ניידות שידור של ערוץ 2 ו-10 בחניה". לפני כמה חודשים כתבתי על השקת אתר בירס שהעומדים מאחוריו מסתכלים קדימה, וזה לא היה מדויק – הם מסתכלים קודם על ההווה; ביום הראשון של תערוכת BEERS 2011, שהיה ה'סגור' והמצומצם יותר – לא היה מקום לזוז על כל הטבעת ההיקפית בקומה השניה של היכל נוקיה. אז עוד לפני הפרגון – לקח לשנה הבאה – מקום גדול יותר.

ידעתי שהבירה תופסת תאוצה, אבל לא היה לי מושג עד כמה. מאות אנשים עם צמא בעיניים גדשו את הדוכנים, והפתיעו את המציגים שלא נערכו לכמות כזו. סביב הטבעת המסחררת של נוקיה התפרסו ביראים החל מגראז'יסטים מיקרוסקופיים וכלה בענקיות קוקה-קולה וטמפו. במקום לחפש מסקנות מרחיקות לכת – הנה כמה תובנות ובירות לצד תמונות:

מבשלת הדובים – שעדיין לא טעמתי ברצינות ניצחה את הטעימה מבחינתי. קודם כל הם בחרו להתמקד בבירה אחת, ורק אותה הגישו לטעימה – מה שתורם למיקוד באירוע כ"כ עמוס. ה-Virgin IPA שהגישו כ"כ פירותית ופרחונית שניסיתי בכוח לסחוט מהם איזה פירות הוסיפו לתסיסה, אבל התשובה הצוחקת הייתה שהבירה עומדת בחוקי הטוהר, וכל סלט הפירות שמריחים מגיע מהכשות. ויש הרבה ממנה – למרות האף המתקתק-משכר, הבירה יבשה וכשותית-מרירה למדי – כיף טהור לחובבי המריר. יופי של בירה. 

טמפו Vs קוקה קולה – נדמה שהבירות התעשייתיות של קוקה קולה מובילות את השוק: עם הפופולריות של טובורג, קרלסברג וסטלה קשה להתחרות – עם כל אהבתי (והעדפתי) את גולדסטאר. גם במגזר הסטאוט לא תמצאו יותר מידי אנשים שיעדיפו מרפיס על גינס, עם כל הכבוד. אבל בזירת המיוחדים לטמפו יש אסים בשרוול, ונדמה שלפחות כרגע, נתח השוק הקטנטן הזה לא ממש מעניין את קוקה קולה. שני המאמצים הבולטים של טמפו בתחום הם סמואל אדמס ואביר. הדוד סם אחראי לשורת בירות מוצלחות, כולל בירות עונתיות מיוחדות. בנוסף, המותג מכנס תחתיו את תחרות לונגשוט שמהווה סממן בולט בחבית הבירה המקומית. אביר שכבר דשנו בה – אולי לא הבירה הכי מדהימה שעשו בארץ אבל מוכיחה בהחלט איך גם מפלצת כמו טמפו יכולה לתת קשב ולהשקיע משאבים בפרויקטים קטנים ואיכותיים.

 

   

 אביר וסמואל אדמס – האסים בשרוול של טמפו

נורמן-פרמיום – האיש והאגדה. חמש שנים עברו מאז שפגשתי אותו לראשונה מחוץ ל'סופר דרינק' בחמסין עם צידנית משכנע אנשים לנסות בירות. מאז הוא הפך להיות אימפריה של יבוא בירות איכות, נכנס למדפים המרכזיים ב'דרך היין', לשליש מהפאבים בחיפה ועוד. גם בתערוכה הוא לא פיקשש, הפעם את הצידנית החליפה חולצה אלגנטית ובלוטות' שלא הפסיק לצלצל. דוכן הענק שלו בשיתוף החבר'ה הטובים מהאייריש האוס (השגרירות החיפאית הלא רשמית של הנורמן) השכיל לשלב בין המותגים המוכרים יותר שהוא מביא למוכרים פחות.

 קצה הדוכן של הנורמן

נכון שהבקבוקים של גרולש ממש מגניבים? אז מה תגידו על זה?

בקטגורית הגראז'יסטים סוף סוף היה לי העונג לפגוש את האחים רוזנבלט, שמזגו בין השאר בירת מרווה מגניבה למהדרין. תוך שימוש במרווה בתור תחליף לכשות, יצרו האחים בירה ארומטית, יבשה ומרירה שלא תשאיר אתכם אדישים. ממליץ לקרוא ולראות את התהליך והפרטים כאן.

"שכחתי להזמין עוד כשות!"

לסיום – קרדיטים: לא נותר אלא לשבח את המפיק האולטימטיבי אבי בן עמי, את מאיר מזרחי המנהל התותח, ואת שחר הרץ, הגורו של בירה בארץ.


h1

בירה עיוורת

אוקטובר 23, 2010

בפסטיבל הבירה במעברות קיבלתי דרך מארגני הפסטיבל ארגז בירות שמסרו המציגים בפסטיבל. תהיתי איך להתמודד איתו – אם לטעום כל פעם זוג בירות, לטעום את כולן, לחלק לסגנונות וכו'. בסוף הוכרע הפורמט – טעימה עיוורת עם פאנל חברים – כולנו חובבים וחובבנים. למה עיוור? כי התווית משפיעה עלינו תמיד. אנחנו מצפים לטעום משהו ספציפי מתווית מסויימת ואז השיפוט שלנו מבוסס על הציפיה. קצת נייר אלומיניום מסביב לבקבוק יכול לבטל את זה. מצד שני – הבירות השתרעו על מגוון רחב של סגנונות, וזה פחות "מסודר" לטעום אותן זו לצד זו ולקפוץ מסגנון לסגנון. דווקא כאן הופתעתי לטובה – כי היה קל מהצפוי לזהות את הסגנון של הבירות, ואם הייתה בירה שהסגנון שלה לא היה ברור – זה גם נתון שכדאי להתחשב בו.

איך זה התבצע? כיסיתי את הבירות לפני התכנסות הפאנל. פתחנו בגולדסטאר על מנת לנקות את החיך ולהתכייל. כל בירה נמזגה בתורה בסדר אקראי כך שאף אחד כולל אותי לא ידע באיזו בירה מדובר. כל אחד טעם עם עצמו את הבירה ורשם ציון לפני שהתחלנו לדבר או לחשוף את הבירה. לאחר מכן דיברנו בקצרה על מה אהבנו יותר ופחות, הוספתי כמה מהרשמים הכלליים לרשמים שכתבתי בעצמי ואז חשפנו את הבירה. הבירות מוצגות לפי סדר הציונים שהן קיבלו מהפאנל, ואני מוסיף את הציון שלי בנפרד. הדגש בפאנל היה לדרג את הבירות לפי האיזון שלהן ולא לפי טעם והעדפה אישיים.

Jem's Amber Ale – מאלטית, קליה עדינה, חמצמצות, רעננות. לא מאוד מורכבת אבל עקבית לכל האורך. יופי של בירה. 9

Newcastle Brown Ale – קלויה, קלה, מרירות עדינה, מאלטית, מרקם חלק ונעים. זורמת בכיף. 8.5

 Efes Pilsener – יש מי שלא הופתע מכך שהאנדרדוג הלא-ממותג עשה עבודה טובה. הרחה ראשונה חושפת פילזנר ללא ספק, עם פרחונית, כשותיות עדינה, קלה ורעננה. לשתות בלי להתפלסף. 8

Salara Smoked Stout – טוב, אי אפשר שלא לזהות אותה מקילומטר. עישון ניכר, שוקולד מריר, קרמל, טעמים מאוד מעושנים גם בפה, גוף מלא. הייתה הסכמה סביב השולחן שהיא מעניינת ומורכבת – אבל לא בטוח שהיא עוברת בקלות את מבחן ה"האם הייתי נהנה לשבת על כמה בקבוקים". כך או כך – הכי מקורית ובגדול. 8.5

בזלת אייל ענברי – דבש, כשות, תפוז, חמצמצה, רעננה, טיפה מתיקות. מאוזנת ומורכבת. 8

Jem's Pils – פילזנר פרחונית וקלילה, מרגישה לי מעט דלילה (גם ביחס לסגנון), אבל מאוד drinkable וזורמת. 7.5

Jem's 8.8 – ללא ספק מרגישה כמו האייל הכהה שהיא, עם קרמל ופירותיות, טעמים של קליה גבוהה וקרמל עם מתיקות ניכרת. כמו במפגש הקודם שלה, אני חושב שהיא מכוונת לסגנון הבלגיות הכהות כמו סט. ברנרדוס הכהה, אבל די קשה לי עם המתיקות. 7

Jem's Wheat – צבע כהה ועכור, מתקתקה ביחס לבירת חיטה, כשותית, גוף יחסית מלא, מרקם קרמי. עשירה ומאוזנת, אולי על חשבון נאמנות לסגנון. אני אהבתי, שאר הפאנל – פחות. 8.5

Brooklyn Brown Ale – אף מאוד קרמלי וקלוי, מאלטיות, מתיקות גבוהה וטעמים קרמליים. כמו ה-8.8, גם כאן אני לא מתחבר למתיקות אבל זה חלק מהסגנון של הבירה. 7

Budweiser – צבע זהוב, כשותיות עדינה. מצד אחד היא רעננה וקלה – מצד שני היא דלילה, מימית וחסרת טעם. הנציג הגרמני, חובב הפילזנר שבפאנל זיהה אותה תוך שניה ואהב מאוד, כל השאר – לא. 6

h1

בריזה מחבית

יולי 16, 2010

השבוע היה לי את העונג לקחת את אלדד לוי לסיבוב פאבים בן שש שעות בחיפה. את האייריש האוס שמרתי לתחנה האחרונה, כדי שאפשר יהיה לשבת ולהנות ולא להיות קצובים בזמן לפאב הבא. אדם, אחד המנהלים הוא איש השיווק הטוב ביותר שפגשנו בטיול – לפני שבא לשבת איתנו תדרך את המלצרית להביא לנו כוסות טעימה ממגוון הבירות שבמקום. אלדד טעם בנימוס את המרדסו ואת שתי הסנט ברנרדוס. את ה-Westons שהגישו דווקא לא הכרנו.

אמיר, AKA הנורמן פרמיום עשה לתרבות הפאבים לא פחות ממהפיכה. מאז שפגשתי אותו לראשונה ביום חם עם צידנית מחוץ לחנות של יואב יער ברמת השרון עברו ארבע שנים. היום יותר מחצי מהפאבים בחיפה מחזיקים ברזים של הבירות שלו, סניפי דרך היין מחזיקים מגוון בקבוקים במקומות עתירי-רייטינג על המדפים וכל חנות אלכוהול מקדישה לו פינה. את כל זה הוא עושה באמצעות הרבה עבודת רגלים ושיווק. בין לבין – הוא הוא לא מפסיק לחדש – בשני מישורים עיקריים שמזינים זה את זה: בסקטור של קהל הבירה הכבד עם השקעה במהדורות מיוחדות, בקבוקים מיוחדים והרמת דוכנים מושקעים בפסטיבלי בירה. בסקטור הרחב הוא ממשיך להכניס את הבירות ליותר פאבים ולחדש את המגוון בהדרגה. התירוץ לפוסט הפעם קשור לסקטור השני.

בחזרה לכוסות הטעימה על השולחן שלנו. הכוס הרביעית והלא מוכרת הייתה סיידר תפוחים שעונה לשם ווסטונס. אתמול בביקור נוסף בפאב הזמנתי כוס גדולה ממנו כדי לבדוק אותו שוב. אין פה תגלית מהפכנית – אבל יש פה משקה כיפי, רענן, והכי חשוב – לא מתוק מידי. מתוק, אבל יש בו חמצמצות נעימה שמחזיקה אותו, אלכוהול של 4.5% לא מורגש – ומי שדואג לגבריות שלו בהזמנת משקה כזה – אני יכול להזכיר שזה יותר חזק מגינס (4.1%). בלי הרבה מילים – הסיידר הבריטי הזה טעים, מרווה ונגמר ממש מהר – נסו אם תמצאו. 25 ש"ח לשליש ו-30 לחצי באייריש.

h1

עולה חדשה מבלגיה

נובמבר 22, 2007

שמחנו לגלות שגם באייריש האוס החיפאי הטוב אפשר להנות מחוק האוויר הנקי, וגם למצוא שתפריט הבירות, שהשתדרג לאחרונה בסן ברנרדוס הבלגית מחבית הוסיף בירה נוספת מבית היבואן נורמן פרימיום (אימייל) – שעושים דברים טובים לבירה בארץ.

Maredsous Triple 10

הבלגית הזהובה הזו מגיעה בכוס חצי ליטר גדולה ויפה שמזכירה גביע, ויש לה גוף עשיר וטעמים של דבש ותבלינים. במפתיע, היא לא מרגישה כבדה או אלכוהולית, ובלי להתפלסף על טעם זה או אחר – כיף לשתות אותה.

 מרדסו טריפל 10, בירה חדשה מבית הנורמן פרימיום

אלכוהול. מסתבר שיש הרבה – 10% עגולים. "אין בעיה" חשבתי לעצמי, היות ואני בכל מקרה לא צריך לנהוג, וגם הייתי אחרי ארוחה רצינית. בחישוב זריז בחצי הליטר שלי הייתה כמות אלכוהול כמו 2-2.5 חצאי ליטר גינס, כמות שלא זרה לי. אחרי חצי מהכוס הייתי מסוחרר קלות, וכשסיימתי אותה (ושתיתי לאט) – הרבה יותר קרוב לשיכור מאשר לכשיר לנהיגה. המחיר – יקר מהבירה הממוצעת, 30 ש"ח לחצי ליטר (25 לשליש), מצדיק לדעתי את הבירה המעניינת והטעימה הזו, ובהחלט אזמין אותה שוב.

לסיכום, אחלה בירה – רק לדאוג לנהג תורן!