Posts Tagged ‘נביולו’

h1

גיבוש צוות פיימונטה

מאי 1, 2012

כמה ימים לפני שמנועי המטוס יתחממו חשבנו להתחיל בחימום הכבד ובכיול החיך. מחזור מאי 12 של צוות פיימונטה עלה על ציוד והתכנס לשתות כמה דברים טובים רגע לפני שממריאים לשבוע באזור חיוג Alba.

לא ממש רשמים, יותר כמו חוויות

Prunotto Bussia, Barolo 1999  – מבחינתי אפשר היה לסגור את הערב פה. אין צורך ביותר מידי מילים. יש את העקצוץ בעמוד השדרה כשהגוף מנסה לעכל את הקלט החושי ולהבין מאיפה הגיע כזה נקטר. הכל יושב בול במקום, ולוקח אותך למקום אחר.

Albino Rocca, Vigneto Brich Ronchi, Barbaersco 2001 – פרי מרוכז, עם צד שחור-זפת שמזכיר במשהו פטיט סירה. צעיר מאוד, המון טאנין, המון ריכוז, לחכות עוד הרבה. תרכיז של טעים, אבל לא בשנים הקרובות.

Mauro Molino, Vigna Gancia, Barolo 1999 – עוד חוויה. עור וטבק מקשטים את הפרי, רך וטעים, חומציות מעולה. יין מדהים, בתחילת חלון השתיה לטעמי.

Elio Grasso, Gavarini "Vigna Chiniera", Barolo 1997 – אני שונא שהיין הכי נחשב ומהולל בטעימה יוצא באמת הכי טעים. הרבה יותר מגניב לגלות אנדרדוג לא מוערך מאשר לגלות שהחשוד המיידי באמת אשם. אבל מה לעשות, לפעמים אפילו המבקרים צודקים. אופי יותר 'אדום' מהברולו הקודמים, שום סימני גיל, בעיקר רעננות. מורכב, מעניין, ובעיקר טעים. אחושילינג טעים.

אחרי כמה שעות וכמה יינות, התקרבנו בכמה קילומטרים למגף. הפוסט הבא מפיימונטה (אם ירצה ה-WiFi…)

h1

פיו צזארה עושה כמה יינות די טובים

מרץ 24, 2012

את פיו צזרה (Pio Cesare)  כבר פגשתי בעבר, אבל רק עכשיו אני יודע שהבקבוק ההוא היה מעט מנומנם למרות שהיה מוצלח. על השולחן של משפחת ראב עלו בזה אחר זה נציגים בוגרים של היקב, ונתנו תצוגה מרשימה של הבית הותיק הזה. שני יינות לחימום שלא ממש היו קשורים לשאר הטעימה:

Pio Cesare L'Altro Chardonnay 2009 – פרי טוב ששוחה בהמון עץ וחמאה (פופקורן), אבל יש לו חומציות כ"כ נמרצת שמצליחה בדרך פלא להחזיק את כל הבלאגן הזה. ריכוז טוב, מינרליות נעימה – בסדר, אבל בשביל מה היה צריך את כל העץ הזה? בסה"כ בסדר, אולי מכוון סגנונית לדודים בוב וסאם. ~140 ש"ח

Pio Cesare Barbera d`Alba 2007 – יין כבד. מיצוי חזק של הפרי עם המון חבית חדשה. לא אלבה ולא איטליה. לא. 180 ש"ח.

מכאן ואילך שתינו רק יינות מעולים. כדאי להזכיר שוב שהיינות מגיעים ממרתף הרבה יותר קר מרוב המקומות בהם שומרים יין (פחות מ-14 מע'), לכן כדאי לקחת את זה בחשבון אם רוצים להשוות את ההתבגרות ליינות שהגיעו ממקור אחר.

Pio Cesare Barolo – הברולו ה"רגיל" של היקב, בציר 2000 הגיע ראשון והראה את השילוב הממכר של פרי ואדמתיות (חמרה רטובה, נשבע). כל המרכיבים מחוברים מצוין ומראים איך פרא הנביולו יודע לזקק אלגנטיות – בהינתן סבלנות. היין בשיאו. בציר 97 המיתולוגי מדבר באותה שפה, בתוספת רוך ועדינות – יין מעולה, ממחיש למה כדאי ליישן יין.

Pio Cesare, Il Bricco Barbaresco – קרוי על שם הכרם – איל בריקו. בציר 2001 משמעותית יותר פירותי ומרוכז מהיינות הקודמים. האדמתיות הנהדרת נוכחת גם כאן, והיין ארוך, חומצי וטאני למדי. העובדה שהוא יותר מודרני לא אומרת שהוא פחות ממעולה. הייתי מחכה שלוש שנים לפני הפתיחה. בציר 97 של היין כבר מראה בגרות, פחות פרי ויותר אדמה, שאריות טאנין וסיום שמתקצר. מורכבות, חן ועידון – אבל כנראה אחרי השיא. לשתות ולהנות.

Pio Cesare Barolo Ornato – יין הדגל של היקב, נושא את שם הכרם אורנאטו. בציר 2003 רק מתחיל להיפתח וצועק פרי עשיר ומרוכז, נפח וריכוז גבוהים והאדמתיות עדיין לא כאן. טעים לאללה אבל בזבוז לגעת עכשיו בבקבוק. סבלנות. בציר 97 פשוט גונב את ההצגה לכל היינות המעולים שבאו לפניו. עם כמה שאני אוהב הפתעות, אין מה לעשות – היין הכי מיוחס ומוערך בטעימה מנפק קבלות ומצדיק את מעמדו. היין פשוט מדהים, הוא מוזג לכוס את כל מה שטוב ביינות הקודמים, במרקם של משי ועם מורכבות ועדינות. ימשיך להתפתח עוד חמש שנים לפחות לטעמי. חוויה.

תודה על משפחת ראב על האירוח החם

h1

חוויה בתמרת

אוגוסט 22, 2009

אחרי שהיה לי העונג לפגוש את מיטב היינות הישראליים ממרתפו של מיכאל ראב, היה לי הכבוד לקבל הזמנה גם למשהו בניחוח זר. לרותם ולי היה ברור שלא נצליח להביא יין שיכבד את המעמד – אז החלטנו על בשר. התייצעות זריזה עם הקצב אצל סמיר המיתולוגי בטבעון הובילה לתשע פרוסות סינטה אדמדמה באמתחתנו – כאילו יד הגורל שמה את הבשר האיכותי הזה בדרך מחיפה לתמרת.

החושך בשעה שהגענו כבר כיסה את הנוף, אבל ישיבה במרפסת המרווחת לא יכלה שלא להזכיר לי מדינות יין מתוקנות (אולי טוסקנה, שעדיין לא ביקרתי בה). שקט, אוויר טוב, עצי זית שגם תרמו לצלחותינו שמן וזיתים. פתחנו את החיך עם מבעבע דרום אפריקאי שענה לשם Swartland Cuvée Brut (יבוא: קיפיס). המבעבע היה פרחוני ופירותי מאוד באף, בפה בעבוע גס, פרי מתקתק ומעט חומציות. נחמד אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה – התאים בדיוק לתפקיד ניקוי החיך ופתיחת התאבון למנה העיקרית:

Elio Grasso, Ginestra Vigna Casa Matè, Barolo 1997

צבע אדמדם יפה, אטום לחלוטין במרכז. באף גרגרי יער מרוסקים ועשירים – עצמה, ללא בשלות או מוחצנות. בפה גוף מלא, ריכוז מצוין, חומציות ניכרת וטובה, ושורה של טאנינים מוצקים אבל לא גסים – שמתחילים להשתלב בכל השאר. סיום ארוך מאוד, שממשיך בשילוב המוצלח של הפרי, החומציות והיובש. אם הטעימה הראשונה הזו, מבקבוק שעמד פתוח שלוש שעות – הייתה היחידה, הייתי חושב שזה יין מרשים אבל לא מבין כלום בעצם.

בעוד היין מתאוורר ומתעורר, מחבת פגשה נתחים אדומים לפגישה קצרה אבל לוהטת, שהשאירה סינטות צרובות מבחוץ ואדומות מבפנים – ללא רוטב ותיבול או אפילו מלח – הבמה היא של היין. בנתיים היין משיל שכבה אחר שכבה וחושף רבדים של קליה עדינה, עור, קפה ואדמה. כל הרחה חושפת רובד נוסף. עד הלגימה האחרונה, אחרי יותר משש שעות מהפתיחה היין משדר צעירות ורעננות. אין בו את הנשכנות של ברולו ינוקא, אבל החומציות המפעמת בו, היובש הנמרץ, הפרי העשיר והצבע – כל זה מרמז על יין בן 4-6, ולא על יין בגיל 12. קשה לי להעריך פוטנציאל יישון על סקאלות ארוכות כ"כ, אבל אני חושב שעוד עשור יעשה לו רק טוב, ובכל מקרה לא הייתי מתקרב אליו לפני 2013-4. בשורה התחתונה: יין הדוק אבל לא סגור, פירותי אבל לא מוחצן, מבוגר בשנים אבל צעיר בכוס. עשיר, מורכב, מאוזן. חוויה.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

כוכב הערב. צילום: רותם

סינטה אדירה, פרי סכינו של סמיר הטבעונאי

בפוסט של רותם, האחראי על התמונות כאן – אפשר לקרוא תיאורים יותר מפורטים ויסודיים. המון המון תודה למיכאל על היוזמה, האירוח והחוויה.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

צפון איטליה במרכז חיפה

ספטמבר 1, 2008

בחזרה לספשל רזרב, לאירוח טוב, הרצאה מעניינת, ויינות עוד יותר מעניינים שמצליחים לתת ייצוג למגוון סגנונות וזנים. לפני שעוברים ליינות יש לציין שחלק מהאדומים היו פתוחים כמה שעות טובות מראש.

Soave Superiore Sagramoso 2006

זהוב חיוור, קליה עדינה, תפוח, תבלין עדין, קל יחסית עם חמיצות טובה, מינרליות, פרי עדין ורמז קל למרירות. סיום בינוני וקצת מתובל. יין נחמד, רענן יחסית, מעניין וקצת עדין. יתאים לאוכל לא מתובל מאוד. 59 ש"ח, השני החביב עלי מהטעימה וקניה לא רעה.

Roero Arneis Anterisio, Cascina Chicco 2007

צהבהב חיוור, אף פירותי עם תפוח ירוק, אולי גם מלון, עשבוניות עדינה ברקע. בפה חמצמץ-יבש, מרירות קלה. 85 ש"ח (הדוש).

Grignolino d'Asti, Cascina Orsolina 2005

אדום בהיר ושקוף, ליקרי-אלכוהולי וקליפות הדרים באף, אדמה, טחב ופרחים לצידם. בפה גס, בוסרי, טאני ומחוספס. סיום קצר וחמצמץ. ענבי הגריגנולינו בעלי גרעינים גדולים ביחס לענבים אחרים, מה שמגדיל משמעותית את כמות הטאנין ביינות שמכינים מהם. לכן מעט יצרנים בוחרים להתעסק עם הזן, לדברי אנדרי. השורה התחתונה בדף שלי הייתה "לא טעים". יש יינות שלא קולעים לטעם שלי אבל יש בהם משהו מעניין – במקרה הזה, לטעמי – הפה תוקפני מידי ופשוט לא כיף לשתות אותו. 69 ש"ח (הדוש).

Barbera d'Alba, Francesco Rinaldi & Figli 2005

סגול אטום ויפה, כמעט ורוד בשוליים, באף פרי יער לא בשל מידי, סוכריות, סיגליות ואדמה, גוף קל-בינוני, חמיצות ערה שממשיכה גם לסיום בו מתווספת נגיעה חריפה. נעים ומעניין באף, עשוי טוב אבל החמיצות קצת גבוהה לטעמי. 105 ש"ח (הדוש). הרשמים די עקביים למפגש הקודם עם היין, לפני שנה.

Terre di Franciacorta Ca' del Bosco 1999

די חום בשוליים, באף שרי ופירות יבשים, גוף בינוני, מרגיש רך בפה, חמצמץ ומתקתק, מעט תיבול. יש אנשים שאוהבים לשתות את היינות שלהם בכל מיני שלבי יישון – החל מקצרין כשהוא חדש וכלה בחצי הדרך לחומץ. לטעמי היין התבגר בכבוד, אבל קצת מבוגר מידי. 180 ש"ח.

Amarone Della Valpolicella Antichelo 2003

אדום עמוק, באף רימונים, פרי אדום, פלפל שחור, עם נפח טוב בפה, די חריף, טאני, מרוכז, עצמתי. 15 אחוזי האלכוהול, תוצר השנה החמה – יחסית לא מורגשים. עשוי טוב, לחכות איתו לפחות שלוש שנים, אפשר הרבה יותר. 320 ש"ח (זמיר).

Bianchi Ghemme Bianchi 1999

פרי אדום מתקתק, פלפל אנגלי, קליה עדינה ותבלינים אחרים. גוף בינוני-מלא, חלק, חמיצות טובה, טאנין רך, נגיעות מתובלות, סיום בינוני ויבש. אחלה יין שהתבגר יפה – טעים, מעניין ומורכב. לטעמי כדאי לשתות בשנה הקרובה. 160 ש"ח (הדוש), מחיר טוב ביחס לתמורה. החביב עלי בטעימה.

Barbaresco, Francesco Rinaldi & Figli 2003

פרי אדום, שוקולד, קליה וקצת אלכוהולי, יבבבששש של חספוס על השיניים, חמיצות טובה, מבנה מוצק ואיתן, לעיס, הפרי עדיין מאחורה. סיום ארוך ו… יבש. 14.5% אלכוהול, מורגשים קצת יותר מאשר האמרונה. נראה מבטיח, אבל חבל לפתוח אותו בשנים הקרובות. 230 ש"ח (הדוש).

Barolo Cesari 2003

בשל מאוד באף, עם קליה וקפה, בפה פרי נעים, הרבה טאנין עדין, מוצק ועשיר, עם סיום שנמשך ונמשך. קצת מוחצן ובומבסטי (עולם חדש?), אולי יתעדן ויתאזן בהנתן כמה שנים. 390 ש"ח.

h1

נביולו. פיימונטה.

מרץ 21, 2008

בערב מיוחד אירח הספשל רזרב החיפאי את עודד כהן, הדוּש – אחד מיבואני הבוטיק הממוקדים והמסקרנים, המתמחה ב'רגל ההר' – איזור פיימונטה שבצפון איטליה. הטעימה התרכזה כולה ביינות מזן הנביולו, מסגנונות שונים, המגיעים מאזור זה.

טרואר. קל לחשוב שזו מילה סתמית, שרק מבינים ורוצים-להיות-מבינים יודעים על מה מדובר. טעימה כמו זו תשכנע גם את הספקנים ביותר. אותו ענב, תהליכי ייצור דומים (חלק יותר, חלק פחות), אותו אזור גיאוגרפי כללי – וכל יין הוא סיפור אחר. עוד לפני שהאף מתקרב בכלל לכוס קל להבחין שמה שיש בה בכלל לא דומה לקודמו.

לפני שאני עובר לתאר את היינות – מה למדתי על נביולו? מלבד היכולת שלו לבטא את הטרואר, הוא מאופיין בטאניות שנעה בין חדה לקשה מאוד, הוא מיועד לטווח ארוך, ובעיקר – הוא בעל רב-גוניות שעדיין לא נתקלתי בה ביינות שמייצרים אצלנו. היינות: מתוארים לפי סדר הטעימה, המחירים הם המחירים שבספשל רזרב. הבקבוקים נפתחו ארבע שעות לפני הטעימה, וכמו שאפשר להבין – כדאי מאוד לחדרר אותם בדיקנטר, וברצינות.

Nebbiolo d'Alba 2005, Francesco Rinaldi

בהיר ומעט שקוף, באף תות, פרי אדום מעט בשל, יובש מאוד גבוה, חמיצות גבוהה, קצת חסר לי פרי בפה, סיום ארוך ויבש. היובש הזכיר לי את הקצרין אדום שטעמתי בצעירותו (אם כי כאן אין את השפעת החבית של הקצרין). מחוספס וחומצי מידי לטעמי. 99 ש"ח.

Ghemme 1999, Guiseppe Bianchi

אדמדם קצת חום, מעט שקוף, מריחים פרי טוב – לא בשל מידי, רמז של קליה ואדמה. גוף בינוני-מלא, נפח טוב, חמיצות, טאנין ער, סיום חמצמץ שנגמר קצת מהר מידי. מעניין וטוב. 140 ש"ח.

Roero Valmaggiore 2003, Cascina Chicco

סגלגל בהיר, פרי יער עדין, וניל ומעט אלכוהול. אלגנטי משהו. גוף בינוני מלא, תיבול, טאנין מעט חד, תבלין וחבית עם סיום ארוך. איזון טוב. מכל היינות הכי הזכיר לי יינות מקומיים. כנראה גם היין הכי נגיש בטעימה. 160 ש"ח.

Barbaresco 2004, Francesco Rinaldi

פטל נעים בולט מעל שאר פרי היער, גוף בינוני, חמיצות ויובש רגועים יחסית ובמידה טובה, כאן גם יש מספיק פרי שמאזן, סיום בינוני-ארוך, מתובל ועם נגיעה מרירה. דירגתי אותו שני בטעימה. יין מעניין שכיף לשתות. 210 ש"ח.

Babaresco Gallina 2003, Piero Busso

צבע רובי עמוק, פרי בולט עם וניל וקליה, גוף מלא ומרקם נעים, פרי מרוכז עם הרבה תבלינים ויובש ער. נגיעה מרירה. 280 ש"ח.

Barolo Cannubbio 2003, Francesco Rinaldi

פרי יער, קפה וקליה, עשבוניות נעימה. גוף מלא, הרבה טאנין ומיצוי פרי טוב, תבלינים, סיום עדין יחסית ופירותי. משלב נפח טוב, עצמה וריכוז. יופי של יין! לחכות איתו כמה שנים. דירגתי ראשון בטעימה. 320 ש"ח.

Barolo Riserva Speciale 1990, Dosio Vigneti

השוליים החומים מספרים על הגיל המרשים של היין, והאף ממשיך עם מעט צימוקים, שזיף מיובש, אדמה וקליה. גוף בינוני, מתובל, עדין, טאנין רך. יין אלגנטי שהתבגר בכבוד. עודד ואנדרי טענו שיש לו עוד חמש שנים אם לא יותר – אני הייתי שותה עכשיו. 650 ש"ח. אם למישהו זה נראה יקר, שינסה למצוא יין בן 18, ועוד מייצרן בוטיק קטנטן במחיר תלת ספרתי.