Posts Tagged ‘נאפה’

h1

בורדו נגד העולם, סיבוב שני

אפריל 15, 2012

כמעט חצי שנה עברה מאז טעימת בורדו נגד העולם שכל מי שהיה קשור בה הסכים שהייתה מאתגרת ומעניינת. הפעם ערן פיק ארגן טעימה שבעיני הייתה מוצלחת בהרבה מהקודמת, משתי סיבות עיקריות: קודם כל היינות היו יותר מוצלחים, ולא פחות חשוב – פורמט הטעימה היה הרבה יותר נינוח ומרווח. הטעימה העיוורת חולקה לארבעה פלייטים של שלושה יינות, כאשר לפחות אחד מכל פלייט הוא בורדו. כך אפשר היה להקדיש דקות ארוכות לכל יין ולחזור אליו כמה פעמים. הטעימה הפעם הלכה עשור אחורה והתרכזה בשנות התשעים, במטרה לתת ליינות שצריכים זמן להראות מיכולותיהם.

אני לא בטוח למה (חיזור?), אבל חלק ניכר מהיינות התחיל עם סרחונות מסוגים שונים והיו צריכים את הזמן להתנקות ולהתאוורר מעט בכוס (למרות שהבקבוקים נפתחו כשעה לפני הטעימה). אם הטעימה הייתה בפורמט יותר מהיר – סביר להניח שכמה מהיינות הטובים בטעימה היו נשלחים אצלי לקטגוריה הכי מעצבנת שיש לטועם יין – "משהו דפוק פה ואין לי מושג מה". אני תמיד אומר שאין לי מספיק ניסיון עם בורדו, אבל לשמחתי בזיהוי של 'בורדו'/'לא בורדו' פגעתי ברוב היינות.

כמה יינות נבחרים – יותר מהרגיל אבל לא בכל ערב נחלצים בארץ שלושה first growth סביב אותו שולחן. השימוש התדיר במילה "טעים" מסביר למה הם מופיעים ולא אחרים.

יין 1 – אדמתי, פרי אדום, רמז לחמצון, רך, טאנין משולב טוב, מוצק, מעט חם, ריכוז טוב. טעים. הימור: בורדו. תוצאה: אופוס 1 בציר 1997. The Californian who shagged me. כשטעמתי את בציר 2006 ביקב הוא היה מעט אניגמטי בעיני, עכשיו אני מבין יותר טוב את כוונת המשורר. יין מוצלח מאוד.

יין 2 – עור בולט, טיפה ירקרקות, חבית, טאני, רזה, חומציות עדינה, החבית מעט בולטת גם בסיום. טעים. משתדל לכוון לבורדו אבל הבוֹלטוּת של החבית מחשידה אותו בהתחזות, הימור: לא בורדו. תוצאה: Seña 1997, יקב צ'יליאני שהוקם בשיתוף עם מונדבי, שמספק קוריוז של תוספת קרמנר לבלנד על מנת "לתת אופי צ'יליאני ליין".

יין 5 – ברט, קליה, טאנין נשכני, חומצי, מרוכז, צעיר מידי מכדי להיות מהנה בשלב זה, לטעמי. הימור: לא בורדו. תוצאה: לאפיט 1998. אופס.

יין 7 – אדמה, פרי, עץ חדש, עישון, מאוזן, טעים, רך, עקביות בין האף, הפה והסיום. הימור: בורדו. תוצאה: פטרוס 1993. לטעמי מדורג שלישי בטעימה. אחד הייננים שנכחו בטעימה סיפר שהדבר הראשון שהוא קיבל כשהגיע לבצור את בציר 93 בבורדו היה חליפת סערה, ושבמשך שבועיים של בציר ירדו 270 מ"מ גשם. מחזק את הקלישאה השחוקה שגם בבצירים גרועים היקבים הטובים מספקים את הסחורה.

יין 8 – אדמה, עור, מעושן, אלכוהולי, מתקתק, פירותי, חומצי. יין חם. הימור: לא בורדו. תוצאה: Almaviva 2000, הפעם שיתוף פעולה צ'יליאני של בעלי קונצ'ה אי טורו עם הברונית רוטשילד.

יין 9 – פרי סגול, בשל, הרבה פרי בפה, טאנין טוב וחומצה. צעיר, מרוכז, מודרני וטעים. הימור: ישראל. תוצאה: קצרין 1996, סוגר מעגל של בקבוק פגום של אותו היין מהסיבוב הקודם של הטעימה. כבורדו – לא ממש, אבל בפני עצמו יין בשל ומוצלח מאוד, רענן ונמרץ בגיל 16 ומוכיח את המוניטין של התווית.

יין 10 – פרי כהה ועמוק, וניל, פירותי-מתקתק בפה, טאנין חד, אלכוהולי, מרוכז, חריף. יין חם, בוודאי לא מבורדו. אם הישראלי הקודם היה נעים לשתיה, זה כבר גס ואלכוהולי מידי. בשלב הניחושים הקולקטיביים מישהו אמר 'לא סביר שהיו שמים רמה"ג בשני פלייטים ברצף, אבל זה ממש רמה"ג'. בול. ירדן קברנה 1996. בשלב הזה הפכתי להיות הרבה יותר סלחן – נכון שהוא לא מאוזן ומוגזם, אבל בגילו המצב שלו דווקא מפתיע לטובה.

יין 11 – חבית, עישון, מרקם רך, קטיפה, טאנין עדין, מעט פרי, מבוגר יחסית. קשה לקרוא את זה מהרשמים, אבל מבחינתי זה היה ה-יין של הטעימה, רך ואלגנטי. עד כמה שהייתי יכול להיות בטוח במשהו הימרתי בורדו.  תוצאה: Cos D'Estournel 1995. מעולה. לא הייתי מיישן עוד.

יין 12 – פרי אדום, שוב חבית חדשה, מינרלי, פירותי, רך, מלא, טאנין במידה טובה. פה התקשיתי להמר וסיכמתי "או שזה מתחזה לבורדו שעושה עבודה טובה, או שזה בורדו חם" (ומישהו תיקן אותי שגם בורדו לפעמים מתחזה לבורדו). התוצאה: שאטו מרגו 1999. היין השני המוצלח בטעימה.

תודות: ערן פיק על הארגון וההנחיה, שרגא זליג על הייעוץ וחלק מהיינות.

h1

משני צידי הגלובוס

אפריל 12, 2012

זה התחיל כטעימה של קליפורניה, אבל נפל בשלב היינות. קשה להשיג הרבה דברים מעניינים בארץ, וקשה להיות יותר מידי סלקטיבי כששולחים אנשים לסחוב משם בקבוקים. כך או כך החברה פיצתה על העניין. בכל זאת, שני יינות ששווה להעלות על הכתב. מרוחקים הם זה מזה כמזרח ומערב, גיאוגרפית, סגנונית, ויזואלית ומה שלא תרצו. האחד עם 15.5% אלכוהול ועם בשלות דומה – והשני מגיע מאזור בו הענבים זוקפים זגיהם בשביל לנסות לסחוט עוד חצי בריקס אל מול עיניהם האדומות מייאוש של הכורמים.

Bollinger NV – איך שמפניה קשורה לטעימה קליפורנית? שמפניה לא צריכה להיות קשורה לכלום, ואמרנו תודה לאיש היקר שפינק אותנו בחוויה. בטח כשזו שמפניה טעימה כמו זו. מספיק שמרית בשביל לא להיות כשרה לפסח, והיו בה מורכבות ועושר עד כמה שיכולתי לסחוט מהטעימה הקטנה. הבעבוע עדין יחסית, והוא מלטף פרי מתקתק וטעים לאללה. שמפניה ארוכה ומרוכזת, רמה מעל ה-NV שטעמתי מבתים גדולים, וגם עולה בהתאם. עכשיו כשאני יושב על המחשב בא לי לשתות ממנה עוד במקום לכתוב עליה.

היין הבא התחיל מהדרך חזרה מבוקר גשום בטירה של מונטלנה המפורסם. יומיים לתוך הביקור הראשון בנאפה כבר התרגלתי לכל צורות הגפנים שמעטרים כל חלקת אדמה בעמק היפה, אבל כאלה גפני שיח לא ראיתי עדיין. עצרתי בצד, עשיתי פרסה בדרך סילברדו והתחלתי לחפש כניסה ליקב – עד שמצאתי את August Briggs.

בהמשך גיליתי שאלו גפנים ותיקות של זינפנדל, כאלה שעדיין לא עקרו לטובת הקברנה שמוכר את היין יותר בקלות. עם הבקבוק שסחבתי מהיקב הקטן הזה  המתנתי בסבלנות שנתיים, בעיקר מחוסר הזדמנות מתאימה לפתוח אותו.

August Briggs, Napa valley Petite Sirah 2007 – קל להתפייט על הצבע של יינות כאלה, אבל כזה סגול-שחור באמת שלא רואים כל יום. היין הוא לכל האורך מיצוי עד הטיפה האחרונה של הפרי ממנו הוא עשוי, מהאף הבשל, הטאנין המייבש, המתיקות הפירותית, האורך והריכוז. מורכבות? לא. איזון? בשביל קברנה המתיקות הזו לא הייתה עוברת – בשביל פטיט סירה, היא חלק מהחבילה. כיף? הרבה. למרות שהיינות האלה לא מתפתחים יותר מידי עם היישון, אני חושב ששנתיים סבלנות משייפת כמה פינות חדות של הטאנין ומאפשרות להנות יותר מהפרי – למי שיש סבלנות ומקום במקרר.

בהמשך לשיחה סביב השולחן – יש אנשים שלא מתייחסים לזן בהרבה רצינות. אני מסכים שלא סביר שהוא יוצא יינות מורכבים ומתיישנים, אבל לטעמי יש בו מעבר ליין פירותי ושרירי – יש לו משהו כהה יותר, והפרי שהוא מספק שונה משאר הזנים, הרבה מעבר להבדל בין מרלו לקברנה (יש דבר כזה בכלל?) אז אולי לא הייתי מיישן אותו לצד בורדו גדולים, אבל הזן בהחלט מסוגל לספק יינות שמלבד ההנאה הם גם שוברי שגרה ובעלי אופי. אני חושב שהיין הזה סיפק דוגמה משכנעת לעניין.

תודה רבה לאנה ולאיתן על האירוח החם ולשרון ואסף על הארגון.

h1

על הגובה, מעל נאפה

מאי 10, 2011

(עצירה קטנה ממטווח הפינו נואר, אך אל חשש – פרקים נוספים בדרך)

גברת יפנית מנומסת פתחה לי את הדלת של המבנה. אחרי סיור קצר ושיחה מסתבר שהיא Naoko Dalla Valle – הבעלים, סמנכ"ל שיווק, סמנכ"ל תפעול, ומעורבת בייננות ובכורמות. למעשה חוץ מיינן, מנהל כרמים שגר במתחם ופועלים בכרם – היא עושה את כל שאר התפקידים ביקב. כשמייצרים בשנה 12,000 בקבוקים (24,000 בשיא) שמרכזים רמות כאלה של יין – לא צריך לעשות הרבה בשביל לשווק. מלבד קומץ מסעדות הדרך היחידה לשים את היד על בקבוק היא קניה עתידית דרך מועדון לקוחות.

מבנה היקב צמוד לבית המשפחה. אופרציה צנועה.

מקורו של השם הלא שגרתי של היקב (מבטאים כמו שהוא כתוב) הגיע משם משפחתו של בעלה המנוח של נאוקו, שהקים איתה את היקב בשנת 1986. היקב מייצר רק שתי תוויות, ושתיהן מבוססות בעיקר על קברנה סוביניון. היקב ממוקם גבוה על הרכס שתוחם את עמק נאפה ממזרח, מעל העיירה Oakville. הגובה הזה מאפשר טמפ' נמוכה בכמה מעלות במשך היום בהשוואה לבסיס העמק, ומקטין משמעותית את הסיכון לקרה בלילות – חרב המאיימת מעל הכרמים הנמוכים ומדירה שינה מייננים וכורמים. היקב מתבסס על כרמים מהאחוזה בלבד.

Dalla Valle Cabernet Sauvignon 2006 – צלול, נקי, עשיר, מרוכז אבל רך, פירותי מאוד אבל לא בשל. אפילו שהוא נמצא ממש בתחילת הדרך, הוא מאוזן, הרמוני ומהנה לשתיה. הזכיר באופי ובצלילות את הקברנה של Quintessa, המרוחקת כמה קילומטרים בלבד על דרך סילברדו היפה. יין לא פחות ממדהים –  אבל מיד גיליתי שזו רק ההתחלה.

Dalla Valle Maya 2006  – בלנד של קברנה סוביניון עם קברנה פרנק, ונושא את שם הבת לבית דאלה ואלה. יין עמוק, ומורכב, עם אף משכר וממכר, טאנין קטיפתי. רך ונשי. חומר מדהים, אין טעם לפרק אותו לריחות – הוא שלם ושופע כחבילה אחת. יין שהציב רף חדש למה שאני יודע על יין בכלל.

Dalla Valle Maya 2009 –  ישירות מהחבית. פרחוני, פחות עגול ומלטף מהקודמים, אבל אין בו את הגסות של טעימת חבית. הטאנינים מייבשים את הפה לחלוטין ומכל הכיוונים – אבל הם משתלבים בפרי כבר בשלב העוברי הזה. כמו שניתן לצפות מהגרסה המוכנה של היין – בשלב החבית מדובר ביין מרוכז ודחוס, שעדיין לא הגיע לרוך שצפוי לו אחרי מנוחה נוספת.

לא יודע אם צריך סיכום לדבר כזה, אבל by far מדובר ביינות הכי טובים ששתיתי בטיול, בקליפורניה, ואולי גם אי פעם. כמה יעלה התענוג? כאמור, לא ממש מוכרים את היין מחוץ לרשימת התפוצה. גיגול קצר העלה סדר גודל של 150$ לקברנה ו-300$ למאיה, תלוי בבצירים. ככה זה כשקאלט.

כרם משקיף על עמק נאפה. כל הפרי מגיע מכרמים מאחוזת היקב.

h1

אמריקה ביקב צרעה

יוני 4, 2010

צומת אשתאול, רמות רזיאל, צובה, בר גיורא. הרבה שלטים עם שמות מוכרים לחובבי יין – מעטרים את דרך היין שלנו – לשניה הזכירה לי את הכביש עתיר-היקבים בסנט הלנה שבנאפה. הריכוז הזה נמצא מרחק מגוחך של 20 דקות נסיעה ממדינת ת"א, וכמעט מפתיע לראות כמה הכל קרוב להכל באזור. על האזור והשיתוף בסביבה הזו אוסיף עוד אחרי ביקור מתוכנן ביקב צרעה.

אם כבר נאפה, ערן פיק שתדרך אותי לטיול הקליפורני – הזמין אותי להצטרף לפורום מלצרי היין הירושלמים בטעימת ארצות הברית. טעמנו מיקס של זנים, טווחי מחיר וסגנונות, כמו שאפשר לראות בדוגמאות:

Domaine St. Michelle, Blanc de Noirs – מבעבע קל, פרחוני מאוד, פירותי, חומציות נעימה עם פרי מתקתק, בועות עדינות. מרענן וכיפי (הכרם, 65 ש"ח)

Eroica Riesling 2007 – פרי שיתוף הפעולה של לוסן ושאטו סיינט מישל, מינרלי מאוד באף עם רמז קל לנפט. עד כאן סבבה, ואז בפה מוצאים יין פירותי, בשל ומתקתק, בלי חומצה שתחזיק את העניין. האף של היין מעניין, הפה מתוק ולא מאוזן לטעמי – ואין קשר בין האף לפה, סכיזופרניה קלה (הכרם, 130 ש"ח). דווקא בציר 2005 שטעמתי לפני שנתיים הראה יותר חיבור בין האף לפה, ולא כלל את המתיקות והפרי שהיו ב-2007.

Columbia Crest Grand Estate Chardonnay 2008 – פרחוני, טרופי, בשל בטירוף, מתוק באף ובפה, חמאתי ושמנמן. סוכריה אמריקאית אופיינית שמי שלא שותה יין יאהב בקלות. הפרחה של הכיתה ששמה הרבה יותר מידי בושם ומדברת בצעקות (הכרם, 60 ש"ח).

Apogee 2005 – אדמתי מאוד, פרי עדין, קצת ירקרק ואלכוהולי. חומציות טובה ולצידה מרירות ניכרת, עם סיום ארוך, מריר-מתובל. לזכותו – בשלות נמוכה, לחובתו – פנולים לא בשלים. יכול להיות שלא הבנתי את היין ואת הסגנון, אבל לא נהניתי לשתות אותו (הכרם, 300 ש"ח).

Duckhorn, Napa Valley Merlot 2007 – אף נקי, פירותי ופרחוני, משלב חומציות נעימה עם פרי. יין קליל שסובב סביב הפרי ומוציא גם קצת אופי מהזן. כיפי, מתאים לאוכל או לבד (לא מיובא).

Columbia Crest Merlot Reserve 2004 – יין פירותי ונחמד, פחות רענן וקל מהקודם, יותר יובש ותבלינים. פחות מרלו – יותר חבית. חביב ליד המבורגר, לא הרבה מעבר. במחיר שלו הייתי הולך על משהו אחר כנראה (הכרם, 135 ש"ח).

Joseph Phelps Cabernet Sauvignon Napa Valley 2006 – פרי טוב ועשיר עם שכבות של תיבול עדין, הדוק, חומצי, יובש מעט נוקשה והרבה פרי וטוב. קברנה קליפורני מלוטש ומרוכז שאפשר להנות ממנו כבר עכשיו אבל כמה שנים ישחררו ממנו את הנוקשות ויעשו אותו חוויה. יופי של יין, לבדו היה שווה את הטיול (לא מיובא).

Casa Nuestra Old Vines Petite Sirah 2007 – יקב משפחתי קטן שיושב על דרך סילבראדו קצת מצפון לסנט הלנה ומשחק עם זנים מיוחדים. האמת שהיינות לא הרשימו אותי אבל אירחו אותי יפה אז קניתי בקבוק כתודה. תכננתי לשתות בקליפורניה אבל איכשהו הוא התגלגל איתי לארץ. אף בשל מתוק וסוכרייתי, דובדבנים חמוצים, טאני נורא בפה, לא המון פרי, סיום יבש וקצר יחסית. גס ולא מאוזן.

סיכום? היינות הראו שאצל הדוד סאם עושים יינות טובים ויינות לא טובים. קיבלנו דוגמה לקברנה-נאפה איכותי וקיבלנו דוגמה לכך שאפשר לעשות גם מרלו בסדר בנאפה. כמו אצלנו, אי אפשר היה למצוא מכנה משותף ברור ליינות, ואי אפשר היה להמנע מנפילות.

תודה לערן על הזמן, הסבלנות והאירוח.

h1

עוד מיתולוגיה קליפורנית

מאי 15, 2010

או אולי, ה-מיתולוגיה הקליפורנית. אי אפשר לעבור על היינות של נאפה בלי פגישה עם המבנה המרשים של Opus One. בוודאי אין צורך לספר למי שקורא כאן על שיתוף הפעולה עתיר החזון והסיכון בין מונדבי הקליפורני לבין הברון רוטשילד, שהוליד את אחד הסטנדרטים ליקבי העלית של נאפה. 

פגש אותי בלובי המפואר מארח חריף שהייתי מהמר שבילה ביחידה מובחרת בעברו. ביקבים האחרים בהם ביקרתי – קטנים וגדולים – הכרמים היו לפעמים חלק קטן מהסיור ולפעמים לא. כאן הביקור התמקד בהם, וזה הרושם הכי חזק שנשאר לי מהיקב. הסתובבנו מסביב למבנה המרשים, כרענו ברך בחלקות השונות וקיבלתי הסברים כמעט כירורגיים על כל חיתוך שהגפן עברה. הידע והבקיאות של המארח בכל גיזום פצפון שהכרמים עברו השאירו אותי פעור פה. רוב הכרמים שצמודים ליקב הם בני שנה עד שלוש, כחלק מנטיעה מחדש של אחוז ניכר מהחלקות.

    

מעלית מביאה את הענבים מאוהל המיון על הקרקע לקומה העליונה המשקיפה על הכרמים. כאן הם יחלו בתהליך הייצור המבוסס גרביטציה. הקומה היא חלל בטון גדול וכל מה שיש בו זה פתחים ברצפה שמובילים למיכלי התסיסה, ושולחן מיון מכאני נייד דרכו הענבים עושים דרכם מטה.  השולחן המכאני מטייל ממיכל למיכל – לכל חלקה מיכל תסיסה קבוע, משלה.

חדר החביות במרתף מסודר בחצי גורן ענק סביב חדר הטעימה – שניהם, כמו רובו של המבנה נועדו לעשות רושם. כל ההסברים, הכרמים והחביות הגבירו את הצמא לקראת המפגש המיוחל עם הזהב האדום. לא טעמתי מספיק בורדו בשביל שאוכל למקם את היין על הסקאלה הבורדולזית – אליה כיוון המשורר, אבל לא צריך הרבה ניסיון בשביל לזהות שמה שיש בכוס לא דומה לשום דבר ששתיתי בקליפורניה.

Opus One 2006 – לא מפסיק להתפתח בכוס, עם שכבות של פרי עדין, מינרלים, קפה וארז. חומציות עדינה מלווה תבלינים ופרי נעים בחיך, שממשיכים לסיום ארוך. יין מורכב ורך אבל די סגור. בשלב זה של חייו הווליום של החבית עדיין גבוה, מה שאני מאמין שישתנה במהלך השנים הארוכות שיש לפניו.

אפשר לקבוע סיור ביקב שכולל טעימה של הבציר החדש, בתיאום מראש. העלות היא 35$ – לא זול אבל לא מוגזם לטעמי בהתחשב בעלות הסיורי ביקבים הטובים בסביבה ובהתחשב במחיר ובמוניטין היין.

h1

Schramsberg

אפריל 20, 2010

דרך צרה מתפתלת במעלה הר דיאמונד שמדרום-מערב לקליסטוגה. כמה ימי גשם זרעו את היער בעשרות פכפוכים קטנים שהוסיפו לפסטורליה ולשלווה. שרמסברג הוקם בימי היין הראשונים של קליפורניה, בשנת 1862 ע"י מהגר גרמני בשם ג'ייקוב שראם. בשנות השישים של המאה העשרים קונה משפחת דייויס את האחוזה הנטושה וממשיכה את מסורת הכנת היין המבעבע שלה עד היום.

   

ליקב יש 95 כרמים, כאשר רוב השרדונה מרוכז דרומית לנאפה, ורוב הפינו נואר מרוכז בעמק אנדרסן מצפון לסונומה. מה שמאחד את כולם היא הקרבה היחסית לאוקיינוס השקט, שמביאה את הקור ההכרחי לגידול ענבים ליינות כאלה. המערות של היקב הן מחזה מדהים. מליונים על מליונים (2.7) של בקבוקים בשורות על שורות ממלאים את המערות האפלות. ביקב מייצרים 720 אלף בקבוקים בשנה, כאשר מהסדרות הגבוהות מייצרים סדר גודל של 12 אלף בקבוק. היינות הגבוהים מתיישנים על המשקעים כ-6 שנים.

  

 

השלב היחיד שלא הכרתי בתהליך מתרחש בין היישון על המשקעים בבקבוק לבין הרמואז'. עובדים אמיצים מתחילים לפרק את שורות הבקבוקים האינסופיות מהקיר, ודופקים את הבקבוקים בחוזקה על חבית הפוכה. דמיינות מתופף בלהקת מטאל שמחזיק בקבוקי שמפניה כבדים במקום מקלות תיפוף. כל זוג בקבוקים עובר טראומה כזו במשך כעשר שניות במטרה להפריד את המשקעים מהצד של הבקבוק, לפני שמתחיל הרמואז'. מגיני הפנים הם למקרה שהזכוכית תכשל בתהליך והבקבוק יתפוצץ – משהו שהמארח סיפר בגאווה שלא קרה עדיין.

כל יינות היקב מיוצרים בשיטה המסורתית, כאשר הסדרות הגבוהות מקבלות מגע ידני לכל האורך, מהרמואז' ועד הדבקת התוויות. משמאל: מדפי רמואז' ידני, שם פועלים מיומנים מסובבים את הבקבוקים המסודרים על מדפים אינסופיים, להזזת המשקעים לכיוון הפקק. בסדרות הנמוכות, המיוצרות בכמויות גדולות – התהליך מתבצע באמצעות מכונה (תמונה ימנית) ולוקח חמישה ימים במקום כמה שבועות.

   

ואיך התוצר? היינות מגוונים, שונים מאוד זה מזה ונעים סביב טווח של סגנונות ומחירים.

Blanc de Blanc 2006 – מבעבע חד ורענן, עם ליים, פריחה, קליה עדינה ובעיקר חומציות אדירה. מרענן, יבש מאוד, נקי ופריך. אפרטיף מצוין שגם יכול להמשיך למנה הראשונה. 36$

J. Schram 2002 – עלינו כיתה. מורכבות, יותר עידון, שומר על החומציות לכל האורך. לחם קלוי, קליפת אשכולית, קפה. פחות חד, יותר פירותי, מרגיש פחות יבש. חוויה. 100$

Brut Rosè 2006 – עדין, חלק, תחושה קרמית, בועות מלטפות. גוף יותר מלא ופירותי. הדוניסטי, עשיר ומהנה. 41$

Reserve 2002 – הרבה יותר שמרי, קרמל, תפוח אדום, אפרסק – לא שגרתי. החומציות רגועה, קרמי, רחב, פרי עם רמז למתיקות. מבעבע מורכב, עדין, מעניין ומיוחד. 100$

 הביקור ביקב נעשה בתיאום מראש (40$), והוא חווייתי ומעניין עוד לפני שמוזגים את היין לכוס. אחד המקומות המיוחדים והיפים שביקרתי בהם בקליפורניה.

h1

Shafer Vineyards

אפריל 17, 2010

ביקבים הכי טובים שהייתי בהם לא היה שלט גדול בכניסה. כאן אין שלט בכלל, רק המספר 6154 כתוב על שלט קטן בכניסה לדרך הצדדית שמסתעפת מסילברדו. היקב המשפחתי הזה מייצר קצת פחות מ-400,000 בקבוק בשנה, וכמו יקבים אחרים הם לוקחים ברצינות את המושג sustainability. כל צרכי המים מסופקים ע"י בריכה לאגירת מי גשמים, וכל צרכי האנרגיה מסופקים ע"י פאנלים סולאריים שמייצרים מעל 200 קילוואט.

לברדור מבוגר קידם את פני עם פרצוף אדיש בחניה. מאוחר יותר הסתבר לי ש-טאקר מפורסם לפחות כמו היינות. טאנר, גולדן מהמם – פחות ותיק ויותר פעלתן, נראה כמו אודישן לשפן של אנרג'ייזר. רק תתקרב אליו והוא נשכב על הגב ומחכה לפינוק. לשני הכלבים יש אובססיה לא מוסברת לקרקרים שעל שולחן הטעימה, וגם דף פייסבוק

Red Shoulder Ranch Chardonnay 2008 – משלב אופי פירותי-טרופי עם אופי חומצי-הדרי, כשברגע מינרליות נעימה. די רחב, אבל החומציות המצוינת מקיפה את הכל ושומרת על היין רענן ונקי. היד על החבית רגועה, וכאן היא מוסיפה מורכבות ונפח בלי לקלקל את הפרי האיכותי שישב בתוכה. זה משהו שכולם טוענים שהם עושים – גם יצרני השרדונעץ – אבל כאן זה עומד במבחן התוצאה. השרדונה המוצלח ביותר שטעמתי בקליפורניה. 48$

Merlot 2007 – יש ביין ניגוד מעניין בין אף מתוק ובשל לחומציות חותכת בחיך. הפרי נעים ומחמיאה לו נגיעה מרירה ומבנה טוב של טאנין. ביטוי טוב של הזן, יין טוב לאוכל. כדאי להתחיל לשתות עוד שנתיים, ויש לו מספיק חומצה וטאנין בשביל להמשיך ולהתפתח לטווח ארוך בהרבה. 48$

One Point Five Cabernet Sauvignon 2007 – לטוב ולרע – טעימה מייצגת לסגנון המקומי, כאשר הוא נעשה עם הרבה השקעה ומתבסס על פרי טוב. הרבה עץ קלוי מחותן עם הרבה פרי טוב, ויוצר צאצא מרוכז, מתובל ופירותי. עדיין בגיל נשכני מעט. לא הסגנון שלי. 70$

Relentless Syrah 2006 – החוויה כאן היא סביב הפרי העשיר והמרוכז, והמגע המסיבי עם החבית לא פגם בזה. יין בשל, מדויק, מפנק, הדוניסטי ונגיש מאוד. מיצוי הפרי הגבוה לא פגם באיזון מול החומצה והטאנין. טעים. 70$

Hillside Select Cabernet Sauvignon 2005 – כמות קטנה של 24 אלף בקבוק מיוצרת מהיין הזה, מהכרם שנמצא בדיוק מעל בניין היקב ומופיע בתמונה. מה שמעניין בכרם זה שהוא שונה ממה שלמדתי עד היום. שורשים עמוקים זה טוב? כאן דווקא לא. מדובר בקרקע בעומק ממוצע של 1-2 מטר, שמתחתיה סלע שהשורשים לא מסוגלים לחדור. גפנים מבוגרות זה טוב? רובו של הכרם בן פחות מעשר, והיבולים הם מסדר גודל של 350 ק"ג לדונם. ואיך היין? מעולה. פירותי, מרקם משי מדהים, בעל נפח אבל עדין, עסיסי, עשיר. פשוט טעים. מודרניזם פוגש אלגנטיות. בשורה התחתונה בדף כתבתי שבא לי לשבת על בקבוק. מתומחר מעל Opus One ב- 215$, ויש גם רשימת המתנה.

סיכום:

היינות: פירותיים, בשלים, מדויקים

הגימיק: הכלבים המדהימים