Posts Tagged ‘מרגלית’

h1

המרתף של הדוקטור – המיטב

פברואר 28, 2011

בערך חצי מהמפגשים סביב השולחן הבורגתאי של משפחת ראב מוקדשים ליין ישראלי, וגם אז רק לקצה הפירמידה נמצא מקום. גם בחבורה מצומצמת זו של יקבים, מעט יערערו על מעמדו של מרגלית בתור היקב שהיה שם קודם, וממשיך להיות בחוד. הפעם קובצה יחדיו טעימת אורך נדירה של הספשל רזרב, עם כל הבצירים מאז 2002 ועד 2009 שיצא לשוק באפריל.

היינות נחלקו למרגלית ה"ישן" וה"חדש", בדיוק כמו יינות האניגמה ששתינו לפני שנה סביב אותו שולחן. כאשר בציר 2006 דרומה מייצג יינות מוחצנים עם בשלות ומיצוי גבוה של טעמי פרי , ובציר 2007 צפונה שם את הדגש על חומצה גבוהה, ועושר של פרי אבל ללא הבשלות והמתיקות המדומה. לא הייתי ממהר להכתיר את היינות החדשים בתור "עולם ישן", אבל בהחלט מדובר על שבירת כיוון סגנונית שמתרחקת מהצדדים הבשלים של מה שהיה פעם. גם היינות של פעם, בומבסטיים ומוחצנים ככל שהם – לא פסחו על האיזון והחומציות. בדומה לעמק נאפה, מה שמבדיל את יקבי העל מהיקבים האחרים זה שהם יודעים לשמור על איזון גם ביין עם דרגות בשלות גבוהות.

2008-2009 הם כמו שוורים שמסתכלים עלייך בעיניים עצבניות, בועטים בקרקע ומחרחרים. הארומות עדיין בחיתוליהן ומציגות בעיקר פרי, ובפה הריכוז כמעט מכאיב, חומציות חדה, המון תיבול. נשכניים וקוצניים. לשכוח אותם במקרר חמש שנים לפחות.

2007, הראשון שמתחיל להראות סימני מוכנות כלשהם, עם פרי עשיר ונעים, חומצה יוצאת דופן, ריכוז בלי סוף, טאנין מפוקס – הכל עצמתי ומהודק, מחסנים מלאי צידה בדרך למסע ארוך מאוד. הבציר הזה, גם כאן וגם באניגמה מסמן את הנקודה החדה ביותר במפנה שהחל ביקב בבציר הקודם, וניכר כאן בציר מוקדם יותר, עם פחות בשלות ואלכוהול, ועם חומציות שלא נתקלים בה בארץ. אם כבר שיאים ישראליים, אז אני חושב שגם בריצה למרחקים ארוכים הוא עלול לשבור שיא או שניים.

2006-2005 הופ, קפצנו לפאזה הקודמת של היקב: אף מוחצן ובשל, עסיסיים, פירותיים, היובש מוצק ומשולב היטב, מתיקות מדומה מציצה בין כל הפרי המרשים והממלא הזה. מישהו אמר שבשלות זה רע?

2004 שומר על מגמת הבשלות אבל כאן החומצה גבוהה בהרבה ויוצרת יין מאוזן והדוניסטי. לא הצלחתי להחליט בין "מעולה" ל"וואו", אז סיכמתי את העמוד בפנקס עם שניהם. מה שמרשים לא פחות מהתחושה שהיין מעביר זה שעדיין יש לו לאן להתפתח ולא נראה שהוא קרוב לשיא. חשבתי שזה היין הכי טוב שטעמנו. טעיתי.

2003 האף בשל כמצופה מהשנה החמה הזו וסימני קומפוט מתחילים להניץ, ואז הוא חושף חומציות מפתיעה שמחזיקה את הפרי ומשאירה את היין חי ובועט. לא הייתי מיישן אותו עוד הרבה.

2002, היין הכי טוב שטעמנו (בזמן הנוכחי) בשללללל שזיפי-סירופי, סופר-פירותי לכל האורך, שכבות נוספות מאחורי כל הפרי חושפות שוקולד מריר, מרקם חלק ורך, חומציות הדוקה מחזיקה את הפרי המתוק בלי לתת לו להרים את הראש, עסיסי, מלא ומפנק. ארוך ועקבי בארומות ובטעמים החל מהאף וכלה בסיום. אקורד סיום מהדהד לשורה של יינות מעולים.

והמחיר? בהשקה ביקב – 230 ש"ח. כשטועמים אותו – במיוחד על ציר הזמן – זה לא נראה יקר. אני קניתי – הישראלי הכי יקר שיש לי במקרר. איש איש וכיסו הוא.

תודה למשפחת ראב על האירוח והארגון, ולד"ר מרגלית על הזמן והסבלנות.

h1

האיש שכתב את הספרים

פברואר 19, 2010

במסגרת אירוח הקצפת של היקבים הישראליים, הזמין הפעם מיכאל ראב לשמוע את ד"ר יאיר מרגלית – האיש שכתב את הספרים, ולטעום את יינותיו בטעימת אורך של כל בצירי אניגמה. תודה למשפחת ראב על ההזמנה ועל האירוח החם, וליאיר על הסבלנות והכנות.

היינות. וואו. היינות ששתינו נמצאים בטופ של מה שעושים בארץ, אם להתחיל דווקא מהסוף. הם מתחלקים לשתי קבוצות ברורות ושונות: טרום 2007, ו-2007 ואילך.  טרום 2007 כוללת יינות פירותיים, מאוזנים ועשירים שנמסים בפה. כמו שכבר כתבו לפני, ב-2007 יש שינוי כיוון מוחלט, עם צעידה מובהקת לכיוון העולם הישן. אין לי ממש ניסיון עם בורדו, אבל אני חושב שאפשר למצוא מאפיינים משותפים.

בכל היינות לא מרגישים בחבית, בהתאם לפילוסופיה של מרגלית "חבית זה כמו מלח באוכל: אם שמים לב אליה – אתה משתמש ביותר מידי". כפועל יוצא, היינות שעושים במרגלית מתיישנים שנה אחת בלבד בחבית – הרבה פחות מהממוצע בקרב יינות אחרים מהרמות הגבוהות של האיכות ו/או המחיר. היישון של האניגמה מתבצע בחביות חדשות, בנות שנה ובנות שנתיים.

אניגמה 2008 – פרי אדום, ארז, טבק, ותיבול עדין עם נגיעה מורגשת של הקברנה פרנק. מתובל, מרירות ניכרת, פרי עדין, הרבה יובש רך, מבנה מוצק, סיום יבש ומתובל. יין אלגנטי ומורכב בתחילת דרכו.

אניגמה 2007 – קצת יותר ירוק מקודמו, יותר תיבול על חשבון פחות פרי, אחלה חומציות! יובש רך, תיבול, אותה מרירות, סיום ארוך מאוד, חומצי ויבש. אלגנט.

אניגמה 2007 ספשל רזרב – מהדורה ניסיונית. ארבע חביות (בנות שנה) הושארו להתיישן שנה נוספת. היין דומה לבלנד הרגיל, עם יותר פרי, רמז של וניל, יותר נפח בפה, קצת יותר יבש, חומציות עסיסית מעולה. קצת פחות הדוק וסגור מקודמו. יין מדהים. בנתיים מחכים ביקב שתוצאות הניסוי יתבגרו מעט לפני שיחליטו אם לחזור אליו. בעיני זה היה אחד היינות המרשימים בטעימה, גם בגילו הצעיר.

בצירי 2006 ו-2005 דומים זה לזה, עם אף פירותי-שזיפי בשל די מוחצן, גם בפה פרי עשיר, מוצק ודחוס מרוסן ע"י חומציות, ויובש שמכניס מעט חספוס. 2005 קצת יותר יבש ופחות מצא חן בעיני בהשוואה ל-2006. בכל מקרה מדובר על יינות מודרניים ומאוזנים שעשויים היטב – אבל בשלב זה של חייהם אין להם את הייחוד של 2007-8. לעומתם, שני הבצירים הראשונים של היין, 2003-4 מראים מה קורה כשיש סבלנות: חלק מהפרי הנעים באף מפנה מקום לארומות שניוניות וחושף אדמתיות, עם רמזים לעישון וזפת, בפה היינות רכים ופירותיים, עם תיבול עדין, טאנינים מתקתקים ורכים, וחומציות שמחזיקה את הכל. גם בגרסת טרום 2007 – היינות האלה עושים חיל. לשתות עכשיו או בשנים הקרובות – ולקבל חוויה. רגע לפני הקינוח שלף יאיר אס מהשרוול, או בקבוק מהאוטו.

מרגלית קברנה סוביניון ספשל רזרב 2008 – אף קברנה מובהק, פירותי אבל לא בשל, בפה הוא מלא בפרי עשיר, עם חומציות הדוקה, תיבול עדין, הרבה יובש רך. ריכוז ועוצמה משולבים עם רוך ועדינות. בלי הרבה מילים – זה אחד היינות הכי טובים שעושים בארץ, אולי הטוב ביותר.

עד עכשיו היה רק יין. עכשיו למחירים. הבצירים החדשים של האניגמה עולים קצת פחות ממאתים, והיין האחרון עולה כ-220.

"אני לא שותה כל יום מרגלית – זה יקר לי", אמר בחיוך יאיר. זה באמת יקר – אולי המחירים הגבוהים ביותר בארץ. מה לומר? שתי תובנות מהטעימה:

1) כששותים את היינות – זה פתאום לא נראה יקר מידי

2) אם מישהו בארץ יכול לגבות מחירים כאלה – זה האיש שכתב את הספרים שמהם למדו הרבה מהייננים בארץ, והיה פה ראשון במצעד יקבי הבוטיק. אם יש יין ישראלי ששווה מחיר בשכונת ה-200 ש"ח, אז מרגלית הוא מהיחידים.

מכאן והלאה – כל אחד בכיסו ובטעמו. אישית אני לא רואה את עצמי קונה את היינות האלה בקרוב, לכל היותר בקבוק בודד לארוע מיוחד. בנתיים אני מסתפק ביינות מעולים אחרים שטעמנו סביב אותו שולחן.

h1

האבא של הקברנה

אוקטובר 31, 2009

שוב התכנס פורום היין של שרון ואסף, והפעם תחת הכותרת קברנה פרנק ישראלי. הבורדולזי שלקח לראשונה יאיר מרגלית והראה שיש מה לעשות איתו גם בארץ. היום יש אנשים שטוענים שזה מתמודד ראוי ל"זן הישראלי" שהרבה יקבים מחפשים. אישית אני חושב שעושים ממנו יינות טובים, הרבה פעמים יותר מעניינים ממרלו/קברנה גנריים – אבל את הדגל הישראלי הייתי מחפש דווקא בקריניאן או פטיט סירה.

טעמנו על עיוור את כל שבעת היינות, לצד כיבוד קל ומוצלח פרי מטבחו של שרון. הציונים שכתבתי הם יחסיים לטעימה הזו ולא על סקאלה אבסולוטית כלשהי, וציוני הפורום המשוקללים מופיעים בסוגריים.

Marie de Beauregard, Saumur Champigny – סגלגל בהיר שקוף למדי, אף שקט עם פרי עדין, תבלין ומעט עשב. בפה מעט חומציות וטיפה תיבול. חסרים: פרי, נפח, יובש. לא יודע אם זה אני או היין, אבל לא אהבתי. ג'וקר מהלואר. 105 ש"ח, ציון:  83 (78) (יבוא: הסקוטית)

שטרן קברנה פרנק 2006 – סגול עמוק ויפה, קליה, פלפל ירוק מודגש, פלפל שחור ואקליפטוס. גוף מוצק, טאנין ניכר משולב היטב באחלה פרי וחמיצות טובה עם תיבול עדין. סיום בינוני ארוך ומתובל. כ-90 ש"ח, ציון: 90 (84). אחרי הדיון עם הפורום אני חושב שאולי הגזמתי מעט עם הציון, בגלל השיפור לעומת היין הקודם. למרות זאת – כתבתי ציונים לפני הדיון עם השאר והחלטתי לא לשנות בעקבות דעת הרוב.

פסגות קברנה פרנק 2006 – צבע סגול אטום, עשבי תיבול, פלפל לבן, קליה, מעט אלכוהול. יובש עדין לצד פרי, נפח טוב, תיבול די חריף, סיום ארוך ומפולפל. יין מעניין עם ריכוז טוב, יותר עדין מהקודם. כ-90 ש"ח, ציון: 91 (88).

בן חנה, לה-מרי קברנה פרנק 2005 – אף פירותי, מעט בשל, שזיף, שוקולד וירקרקות אופיינית לזן. חומציות טובה עם פרי ויובש, רחב ונעים. לא פחות מורכב מהקודמים אבל יותר עדין ומאופק. אחלה יין. רשמים קודמים. כשהיה חדש עלה 120 ש"ח, בציר 2006 שיצא לשוק לאחרונה טיפס ל-135 ש"ח. 90 (92) – מצטיין הפורום.

פלטר, T-Selection קברנה פרנק 2005 – סגלגל שקוף למחצה, המון ירקרקות באף, קצת אלכוהול והפרי כמעט ולא מורגש. בפה טאנין עצמתי אבל לא חד, נפח טוב, חומציות, פרי שיוצר מתיקות מדומה, סיום ארוך ומתובל. האף ירוק מידי והפה לא היה מחובר לטעמי. בזמנו עלה כ-150 ש"ח, בצירים חדשים עולים יותר. כשטעמתי את היינות האלה בהשקה אצל משפחת פלטר הנחמדה לא ידעתי להגיד מה יקרה איתם כשהטאנין ידעך. היום אני פחות אופטימי – לפחות לגבי היין הזה. ציון: 87 (85).

ויתקין קברנה פרנק 2004 – שחור אטום עם שוליים סגולים, באף מעושן-קלוי, פרי יער וקקאו, בפה החומציות מחזיקה פרי עשיר, נפח טוב ויובש עדין. סיום בינוני, חומצי-פירותי. הפקק של הבקבוק היה רטוב עד השליש הקדמי ויכול להיות שהיין לא היה במיטבו. בכל מקרה היה מהנה וטוב. 90-100 ש"ח לבקבוק חדש. ציון: 89 (89).

מרגלית קברנה פרנק 2003 – ארגמן בוהק, אף שהזכיר קברנה סוביניון עם פרי יער, תיבול נעים וקקאו. גוף בינוני, פרי מעט מתקתק (2003?), סיום ארוך וקלוי. הייתי מוכן להמר שזה הג'וקר – קברנה סוביניון ישראלי איכותי כלשהו. יותר אהבתי את 2004. מחיר: אני לא מצליח לעקוב. ציון: 88.5 (89).

יינות ראויים נוספים שעושים בארץ מהזן כוללים את הלל של תניא ואת הרזרב המוצלח של רקנאטי. שוב תודה לשרון ואסף על הארגון והאירוח. פוסט מצולם של רותם

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

עצמאות באיש הענבים

מאי 10, 2008

איש הענבים

בחזרה לאיש הענבים, שוב בית פתוח של יום העצמאות. בחזרה לאירוח המצויין בפינה היפה ביפו העתיקה. הפעם אבל, הצפיפות בשילוב המזגן ששבק בקומה העליונה – הפכו את האווירה לקשה יחסית להתרשמות מיינות – וחבל כי היינות היו טובים. במקום להתעצבן פשוט תפסנו שולחן בחוץ, ומידי פעם נכנסו פנימה, מילאנו כוסות ויצאנו לאוויר הצח להנות מהיין בישיבה.

  איש הענבים  איש הענבים

בסה"כ היה כיף, ולסיום רשמים מיינות בודדים:

ממרגלית האנגימה 2006 רק נתן רמז למה שהוא יודע לעשות. אני לא חושב שזה קשור לתנאים של הטעימה כמו לזה שהוא עדיין סגור. בכל מקרה בציר 2004 מראה טוב לאן הוא יכול להגיע. אם ב-2004 עסקינן, הקברנה פרנק של היקב הפתיע אותי לטובה: טעמתי עיוור ולא מצאתי משהו שהזכיר לי את הזן, אבל היין היה פירותי, עשיר ועסיסי – עשוי מצויין.

יין שלא הכרתי מיקב שלא הכרתי – כהנוב מרלו 2004 – פירותי, מרוכז, טאנין במידה, פירות יער במרכז, תבלין עדין, מאוזן וטעים. לא יודע כמה הוא עולה, אבל אם הוא בסדר הגודל של מחירי ירדן – שווה בדיקה. אתר היקב.

עוד יקב שאני טועם לראשונה – רמות נפתלי. ה- Duet, מבציר 2006, בלנד של מרלו וקברנה – פירותי, נחמד וידידותי. לא מורכב או עצמתי, אבל קליל ונעים. הקברנה סוביניון 2004 הוא יין מוצק יותר, בעל גוף ועם יובש טוב.

איש הענבים

 אוסף היינות הוותיקים – לא נתקלתי במשהו ששרד את השנים

h1

מרגלית אניגמה 2004

ספטמבר 1, 2007

שחור ואטום לסגלגל בשוליים, האף מתחיל מפיצוץ של פרי יער, ריבה, וניל, שזיף ומוקה עם רמזים לעץ. גוף בינוני-מלא עם מרקם נעים, פרי מתוק וטאנין חריף סותרים זה את זה בצורה כיפית. מתפתח בפה ובכוס (גם בזמן הקצר שטעמתי ממנו), מרוכז, עשיר ועשוי היטב. אם הייתי צריך לנחש הייתי מהמר על שילוב חביות משומשות עם חביות חדשות.

טעמתי את היין בטעימה מוקדמת לפני פחות משנה ולא התרשמתי במיוחד, הפעם הוא לא רק הפתיע לטובה, אלא היה היין השני החביב עלי בטעימה.

אם מישהו מחפש לקנות יין ישראלי בטווח המחיר של כ-160 ש"ח, לדעתי מדובר בבחירה טובה.

 מרגלית אניגמה 2004, קרדיט: winedepot.co.il