Posts Tagged ‘מעברות’

h1

מעברות

יוני 14, 2011

השנה באתי על אזרחי. אחרי חצי יום של עבודה תאילנדית בכרם ביום הכי חם שהיה השנה לא היה לי כוח להוציא מצלמה או פנקס ולהצטרף להמולה. רק רציתי להצטנן בבירה קרירה ולנוח, אבל גם שם היה חם. ממש חם. בנוסף, בבירס יש בלוגרים ממש תותחים בבירה ובוודאי שלא יהיה לי מה לחדש על מה שהם יכתבו. בכל זאת כמה מחשבות

צפוף. הגיע הזמן להגיד את זה. פשוט צפוף מידי. ביקרתי ביום שישי והחום הפך אותו לפחות עמוס מיום חמישי – אבל עדיין ממש צפוף. האינטימיות והחמימות של בית היין במעברות הוא לב ליבו של הפסטיבל המסורתי ואי אפשר בשום אופן להפריד ביניהם. אבל אולי בכל זאת אפשר למצוא פיתרון יצירתי, משהו בסגנון של להשתלט על חלק ממגרש החניה או בצד הנגדי של החצר. הגידול המשמעותי בתעשיה ובקהל חובבי הבירה מבטיח שזה רק יילך ויהיה יותר צפוף, אז אולי כדאי למצוא פיתרון כבר עכשיו.

מוזיקה. הפלייליסט, אבל במיוחד הלהקה המגניבה והלא-שגרתית שדרגו לי את החוויה. יישר כוח

בירה. גם זה היה. השתיים שהותירו חותם היו ההודית המלוכלכת, IPA דנדש מהנירוסטה של מבשלת רונן. פרחונית ורעננה ועם אגרוף כשות, מרירות ועצמה. חובבי הסגנון יתמוגגו – לאחרים כדאי להתחיל ממשהו יותר קליל. במבשלת Gopher טעמתי את ה-Kolbesa, שהיא בירה מגניבה לאללה. בעיקר היא מגניבה כי יש לה ריח של נקניק מעושן (אווז?), מלבד זה היא מאלטית, קלה יחסית וטעימה לגמרי. אבל העישון הבשרי הוא גולת הכותרת, ועם מספיק דמיון אתם עלולים לחשוב שנמצאה האחות הביראית הממזרה של קוט רוטי.

להתראות בפסטיבל הבא

h1

ויתקין עתידיים

מאי 28, 2011

כמו בשנים הקודמות, קצת אחרי ביקבוק היין מזמינים ביקב ויתקין את מועדון הלקוחות לטעום ולקנות את היין העתידי. האמת היא שבהשוואה למחירי ההשקה היתרון הכספי של קניית שישיה עתידית הוא לא גדול, כמו שהודו אסף ושרונה בטעימה. היתרון הנוסף, עם זאת, הוא העובדה שהבקבוקים יושבים עוד קצת ביקב במקום לתפוס מקום במקרר (גם אחרי ההשקה…) השנה המפגש עבר לחדר הפנימי בבית היין במעברות, ולמרות שהיה כיף גם במיקום הקודם, בקיבוץ האווירה יותר חמה וגם הנשנושים שהוגשו לפני היו מוצלחים מאוד.

מה לומר על היין? חוץ מזה שהוא צעיר נורא, היינות בוקבקו לפני חודשיים לכל היותר, וחלקם עדיין נמצאים בהלם. קשה להגיד הרבה על היינות במצב כזה, ואני מתבסס על הניסיון שלי עם ויתקין בטעימות חבית ובטעימות כאלה בהשוואה ליינות שיצאו בסוף. זו גם הסיבה שאני לא כותב על שורשים (ג'), הוא די סגור כרגע ואין לי רפרנס לגביו. הבקבוקים נפתחו יממה מראש.

קברנה פרנק 2009 – פרחוני ומתובל, בעיקר מפולפל, בשלות נמוכה, חומצה מצוינת, חריפות, היובש עדיין חד. עדיין גס אבל פחות סגור מהמצופה. באופן די עקבי ביקב מצליחים להמנע מהפירזיניות-הירוקה – אתגר לא קטן בזן הזה, אפילו שבמידות נמוכות זה מתקבל בחום עבור הזן.

קריניאן 2009 – בעבר הקריניאן היה מגיע לפני הקברנה פרנק, והשינוי אינו מקרי. הקברנה מתפצל לו לכיוון רגוע יותר והקריניאן ממשיך להיות הערס הישראלי האהוב. אי אפשר להתבלבל באף, עם השכבות השחורות מתחת לפרי – אבל הפה אטום לחלוטין ויש בו בעיקר טאנין וחומצה. closed for business.

פטיט סירה 2009 – כל מה שאני אוהב ביין הזה נמצא בו כבר עכשיו. משגע! חומציות טובה שמגבה את הבשלות המתוקה, טאנינים בשלים, דחוס ומלא. מעולה, טעים נורא ומוכן באופן מפתיע. היות והוא בוקבק לפני שבוע-שבועיים כנראה שהוא יכנס בקרוב לתקופה סגורה. שורה תחתונה במחברת: לקנות.

h1

בחזרה למעברות

אוקטובר 10, 2010

תמיד שמח במעברות – בין אם זה יין ובין אם זה בירה. פסטיבל הבירה זה באופן מסורתי אירוע שסובב סביב פאן לפני כל דבר אחר. השנה שלטו במדשאה מבשלות "בינוניות". הכוונה היא לא בהכרח לכמות אלא לאנשים שהתמקצעו והשקיעו בציוד ובחומרי גלם – מבשלי בירה שהם כמה שלבים טובים מעבר לניסיונאות-גראז'יסטית. זה טוב, כי יש להם ידע ואמצעים בשביל לנסות ולעשות דברים מעניינים, ולצידם גם בירות שימכרו בקלות ויחזירו חלק מהעלות. ניכר שהמבשלים לוקחים ברצינות לא רק את המוצר – אלא גם את נושא השיווק והמיתוג. פופולרי במיוחד מיתוג ה- oldschool theme עם קורטוב ישראלי – כמו שראיתי גם במבשלת הגולן, ובפאב/מסבאה אביר.

אני לא רוצה לייגע ולהאריך – במקום אספר על כמה בירות ששתיתי ושווה להעלות על הכתב:

אביר האלה – שפתוחים עכשיו למבקרים במסגרת פסטיבל היין של יואב-יהודה עושים בירות חצופות ומעניינות. Deep Soul עשויה משעורה, סילאן וצ'ילי, בעלת גוף מלא – אבל רעננה, הרבה קליה עם שמץ מתיקות-סילאנית – בירה מקורית ומעניינת. אני לא אוהב חריף אבל הצ'ילי כמעט ולא מורגש. Crispy מבוססת על חיטה, צ'ילי ודבש, ויש בה חומציות טובה ורעננות, משהו מעושן – כאן מרגישים טיפה צ'ילי, בעיקר באפטרטייסט. מגניב.

Jem מבשלים סל מגוון של בירות. האמבר אייל נחמדה – קרמית וחלקה עם מיגוז עדין יחסית. 8.8, הקרויה על שם ריכוז האלכוהול היא מאלטית מאוד, עם מתיקות עדינה וקרמיות. בירה כבדה ומלאה יחסית עם קריצה ברורה לכהות הבלגיות. בירה חורפית. הסטאוט מצויינת. קלה כמו שסטאוט צריכה להיות, קליה עדינה, טיפת מרירות. בסוף הדף בפנקס כתוב "יופי!!"

  

במבשלת רונן – טעמתי את הכהה המרושעת, זוכת תחרות לונגשוט של סם אדמס ומיוצרת לפי חוק הטוהר הבווארי. הבירה הכי כשותית שטעמתי בפסטיבל, מרירה, קפה, קליה, קרמל. במילה אחת – מורכבות. בעוד מילה – מעניינת. בניגוד לכמה בירות אחרת – כאן בהחלט לא מכוונים למכנה המשותף הנמוך, ואין כאן מתיקות שיורית או מרקם חלק, אלא בירה לרציניים שמחפשים משהו שהם לא שתו עדיין. חפשו אותה – היא שווה בדיקה.

בסלארה בירת הדגל היא כנראה ה-Smoked Stout – סטאוט קלויה מאוד, אשכרה מעושנת – אי אפשר לפספס, ועם מיגוז אגרסיבי משהו. בירה מעניינת מאוד.

לסיום אדרש לנושא המחירים. נשמעה ביקורת על גובה המחיר (30 ש"ח לכניסה + כוס, 30 ש"ח ל-6 קופונים של טעימות 100 מ"ל). מצד אחד, אין ספק שזה לא זול – אבל אני לא חושב שזה מוגזם. ספציפית אני לא מכיר הזדמנות זולה יותר לטעום מגוון רחב של בירות לא שגרתיות. נוסף על כך, מי שלא רצה 100 מ"ל מאותו סוג אלא רק טעימה קטנה יכול לטעום כמה סוגים באותו דוכן תמורת קופון. יתרה מכך, ברוב הדוכנים אפשר היה לראות שמי שמתעניין בבירה ובמבשלה – ולא רק בא למלא את הכוס – לא ממש ביקשו ממנו קופון.

נקודה נוספת שכדאי לזכור היא שיש מי שמגיע לאירועים כאלה בעיקר בשביל לשתות כמה שיותר, וככל שיש רף מסוים בכניסה – כך גם מתמעטים מקרים של אנשים שבאים בשביל להשתכר בזול. אפשר לראות את זה גם בטעימות יין – ככל שהטעימה המונית יותר כך היא צפופה, רועשת ופחות נעימה – וכאשר יש סף מחיר מסוים לכניסה – התופעות האלה מתמעטות (והדוגמה הכי בולטת היא תערוכת סומלייה).

 

הכותב ביקר בפסטיבל כאורח של בירמסטר

h1

מעברות, בלי פסטיבלים

אפריל 30, 2009

בית היין. מעברות. פעמיים בשנה פסטיבל הבירה כי טוב. פעמיים בשנה פסטיבל יין כי טוב. כמעט שכחתי שהמקום פעיל גם שאר השנה. שבוע לפני פסטיבל הבירה הקרוב – קפצנו לדרינק. בגזרת היין המקום מחזיק יינות מכמה יקבים ישראליים כמו רמה"ג והאחות הקטנה, ויתקין, מרגלית וכרמל – וקומץ מיובאים. המסעדה למעשה כוללת חנות יין, והסועדים יכולים לבחור בקבוק ולשלם עליו דמי חליצה של 25 ש"ח. לא את כל היינות הייתי מזמין בעצמי – אבל בממוצע מחיר הבקבוק במסעדה הוא מהטובים שנתקלתי בהם, רחוק מאוד ממחירי מסעדה ממוצעים. בכוסות מגישים שלושה יינות אדומים ושלושה לבנים.

בתחום הבירות יש היצע מגוון בבקבוקים, כולל יבוא לא שגרתי שנתקלים בו בפסטיבלים. יותר מידי בקבוקים לטעמי מתקרבים ל-30 ש"ח, אבל אני מניח שבשביל דברים שאי אפשר כמעט למצוא בפאבים זה אפשרי.

מה היה לנו? פלטת גבינות מעולה (קטנה, 36 ש"ח לא כולל הלחם) שמתאימה כמו כפפה ליין וגם לבירה.

ירדן סירה 2003 – כמו שיודעים לעשות שם ברמה – גם כאן הצליחו להכניס המון יין לבקבוק. שחור לחלוטין עם שוליים סגולים, קצת יותר בשל ממה שציפיתי – על הגבול סירה-שיראז (אופייני לבציר?) עם אדמתיות בולטת שדוחקת את היין הרחק משכונת המרלו-קברנה. בשרניות, קליה וחבית נוכחת, פרי טוב, תיבול נעים. נעים לשבת איתו לאורך שעה ולהרגיש אותו נפתח בכוס. הרבה יותר שיראזי מ-2002, יותר נפח ופרי – אבל עדיין מרוסן יחסית. כמו המרלו מהסדרה – עוד יין מוצלח במחיר סביר שאיכשהו עומד בצל הקברנה המצוין. מה שהוא עושה יותר טוב מהמרלו זה אופי של הזן, אם כי כנראה הבציר הזה הוא לא הדוגמה המוצלחת ביותר לטענה הזו. 30 ש"ח לכוס – אחלה מחיר לאחלה יין.

במקום להמשיך עם ההצלחה הפור נפל על היבשת הדרומית – Saltram Barossa Mamre Brook Cabernet Sauvignon 2003, שהתגלה כקברנה פירותי, בשל למדי, אלכוהולי מידי (15%) באף ובפה עם מתיקות בשלה על החיך ובלי הרבה נפח. בסה"כ יין חם ופירותי שהיה רחוק מאוד מקודמו מבחינת איזון והנאה. אולי הוא קצת אחרי השיא – אבל נראה לי שבמחיר דומה לקדומו – אין פה בכלל שאלה לטעמי.

לסיכום הערב – מלבד האספרסו המרוכז שכבר למדתי להכיר – שירות נעים ויעיל, ואווירה נינוחה ורומנטית – נהננו.

h1

קצת בירה במעברות

אוקטובר 18, 2008

 מסתבר שהדשא בבית היין גדל גם עם בירה ולא רק על יין. קהל גדול, צעיר ברובו מזה של פסטיבל היין מילא את הדשא והתחלק בין היבואנים ליצרני הבירה המקומיים.

באגף הישראלי דגמנו את חיפא (מחבית) – זהובה, עדינה, ובעלת טעם דגנים. זה כמו לחזור לויסקי בלי עישון או פינישים – לקבל את הטעם הבסיסי שמאחורי הקישוטים. בירה נחמדה אבל די פשוטה. אימייל.

ממבשלת גולדה בדקנו את גולדה IPA (מבקבוק), שהייתה נאמנה לסגנון – כשותית ובעלת מרירות ניכרת. משם עברנו לגולדה Jerk Dark Ale – ג'רק זו תערובת תבלינים ג'מייקנית, ומרגישים בבירה ריחות של ציפורן, עלי דפנה, ועוד תבלינים שקשה לפרק למרכיבים, בטעם עוד תבלינים, חריפות קלה ומרירות. בירה מעניינת ומורכבת, אם תאמצו מספיק את הדמיון – הציפורן תזכיר לכם בחרובקה.

 בצד המיובאים – Abbot Ale ו- Old Speckled Hen מצאו חן בעיני, אבל מעליהם התבלטה בלהייבן IPA (מבקבוק), שהייתה מאוד פירותית באף, הזכירה ענבים ירוקים ותפוחים – ודווקא מול האף המתוק הזה מגלים בירה יבשה עם חמיצות מצויינת. שילוב מעולה וטעים – הבירה המוצלחת של הערב מבחינתי.

הכריסמס אייל של סן ברנרדוס (מבקבוק) אדמדמה, מתוקה מאוד, עשירה בפירות יער ובאלכוהול. בלי להעליב – הזכירה לי גרסה עצמתית ואלכוהולית של קריק.

לסיום, שתי הערות לשיפור לפעם הבאה: ברור לי שההוצאות הכרוכות בפסטיבל כזה הן גבוהות, אבל בשורה התחתונה, 60 ש"ח ל-100×6 מ"ל בירה זה קצת יקר. שנית, אמנם נקניקיה הולכת מעולה עם בירה, אבל היה נחמד הם היו עוד אופציות בדוכני האוכל (בלטו בהעדם האמפנדס הממכרים)

h1

מזל טוב למעברות

ספטמבר 12, 2008

בית היין במעברות חוגג יום הולדת שישי, במזל טוב – סיבה נוספת לכנס חובבי יין על המדשאה, כשהם מסוגרים ביקבים מכל הכיוונים.

השתגעתם?! טעימה יין אחה"צ? בחום הזה? אז מסתבר שאפשר – ובכיף. סוללת מאווררים, ריבוי קנקני מים וציליות שכיסו כמעט כל מטר במדשאה הורידו את הטמפ' לסבירה. לכך נוספה המחשבה הטובה של היקבים שהגישו הרבה מהיינות האדומים מצוננים מעט. כמו אירועים מהסוג הזה – לא מדובר על הסיטואציה האידיאלית להערכת יינות מורכבים, אבל זה לא מפחית מהכיף של להתכנס עם חברים באווירה נינוחה, לשתות יינות חדשים לצד ותיקים, לחלוק חוויות, וגם אמפנדס משובחים שעושים שם בקיבוץ. תודה על האירוח ועל אחה"צ רגוע ורווי יין.

ציפור לחשה לי (וגם שירי מבירמאסטר) שבקרוב יתקיים במעברות פסטיבל הבירה – אפרסם כשאקבל פרטים נוספים.

בגזרת היינות*, חזרתי לרוזה של מרקז דה קסרס, שמראה עקביות וגם בבציר 2007 נמצא השילוב של הפירותיות שיודע לתת הטמפריניו ביחד עם ה-backbone והחמיצות הערה שלו. מדובר ברוזה בעל גוף שאפשר לשדך, מניסיון, גם לבשרים ולמאכלים כבדים יחסית. 40-50 ש"ח – קניה טובה (אורי ברנע).


אצל ויתקין ניסיתי את הקריניאן 2006, שלמרות צעירותו מפגין פרי בשל, מעין ריבת דובדבנים, שמאחוריה מסתתר פן שחור ואפל, עם פלפל, אספלט, קליה, ועוד דברים שצריך לשבת על בקבוק ולהרגיש אותם מתפתחים. בפה עדיין טאני ודי בועט, אבל מיצוי הפרי הטוב והאופייני ליקב כבר שם, רק צריך לתת לחבית קצת זמן להרגע. היין הזכיר לי למה אני אוהב את היקב, ולמה אני לא היחיד שחושב ככה. לשים בצד לשנה. כ-80 ש"ח.

הפטיט סירה של כרמל היה כמו שזכרתי ממפגשים קודמים – עשיר, מלא ודחוס בפרי עם חבית נדיבה שמצליחה לא להשתלט. עוד יין טוב במחיר טוב, שמראה שאפשר למצוא יינות טובים גם מחוץ לאורות הזרקורים. לפתוח עם קדירת בשרים חורפית. כ-60 ש"ח

הסירה רזרב 2005 של רקנאטי, שלא טעמתי מאז שהיה בחבית, התבגר וגדל להיות יין מרשים, עשיר ומלא, עם בשרניות ואורך. כנראה היין הטוב שטעמתי היום – גם עירא התרשם. מוכן לשתיה וגם אפשר להחזיק אותו עוד כמה שנים. כ-90 ש"ח.

* המחירים בפוסט מבוססים על הערכה שלי ולא על מחירון כזה או אחר.

h1

פסטיבל יין במעברות

אפריל 5, 2008

צהרי שישי נפתחו בדרך דרומה לקיבוץ מעברות. בבית היין היפה והנינוח חברתי לתמי, מכנס, גיא ועירא. האווירה במקום השלימה את מזג האוויר, עם מוזיקת ג'ז קלילה וחיה, עם נוף אנושי יפה, ובעיקר רוגע שאפשר למצוא בקיבוץ, על הדשא, כשמסביבך אנשים מחייכים עם כוסות יין מלאות. עיקר החוויה הייתה הסיטואציה ולא היינות עצמם, אבל בכל זאת לפני שאתן לתמונות לדבר – כמה יינות ששווים כמה מילים.

נתחיל בגילוי שלי: ראשית היה לי העונג לפגוש את אורי ברנע שמביא לארץ את מרקס דה קסרס שהרשים אותי מאוד בפקק הספרדי. בדוכן שלו הוא הציג את הקריאנזה של קסרס (70 ש"ח)  שהייתה נחמדה אבל בדלי הקרח חיכה הגילוי של היום – מרקס דה קסרס רוזה 2006. ורוד, פירותי ועם חמיצות ערה ומרעננת. מזכיר במשהו את המסע הורוד ויתקין – וגם זן הטמפריניו משותף לשניהם. יופי של יין לקיץ, וב-42 שקל זו פשוט שערוריה. לחטוף (ומהר – את הבקבוקים שהיו בחנות אנחנו גמרנו).

כרמל ויתיר – 2007, המודל החדש של הסוביניון בלאן של כרמל נחמד מאוד, קליל, פירותי ומרענן. עם זאת, את 2005 אהבתי יותר. זה של יתיר עשוי היטב, על הצד העשבוני-חמצמץ ומעט מתובל, אבל כמו הקודם פחות קלע לטעם שלי. הויוניה החדש של כרמל מציג אופי זני, עדינות מסויימת ושימוש מאופק בעץ. That said – לא דיבר אלי במיוחד. האדומים של יתיר שומרים על האיכות הגבוהה, הקמ"ש 2004 פירותי, בשל וחנפן – לגימה קטנה ומבינים למה כולם אוהבים אותו (99 ש"ח). הקברנה 2005 עשוי טוב מאוד, גם כאן הפרי בחזית, אבל מאחוריו נמצא מבנה טוב, נפח ותיבול. 115 ש"ח זה לא זול, אבל לדעתי הוא עומד בכבוד עם קברנה איכותיים מטווח המחיר, כגון ברקן 720+, ירדן וזרעית.

מקלו דה גת נשאר רק הראל מרלו 2005, ממנו טעמתי את הלגימה האחרונה. לא נפתחו בקבוקים נוספים במקום אלו שנגמרו וחבל. אהבתי את היין יותר מהבציר הקודם, הוא מרוכז ועשיר, ובעל אופי אופייני ליקב, עם נגיעה מרירה-מתובלת שאני משער שכנראה מגיעה משימוש בחביות מיוחדות. כמו עוד כמה יקבים, גם כאן הייתה עליית מחירים לא קטנה בבציר האחרון, ולצערי קפיצת המחיר מ-90 ש"ח ל-105 ש"ח זה בדיוק מה שמרחיק אותי מלקנות אותו.

אצל אבידן היה לי העונג להכיר את הדור הצעיר למלאכה, שמזגה לי בחיוך את הבלנד שיראז-קברנה-פטיט סירה (75 ש"ח) שהיה נחמד, ידידותי, בסגנון פרי-בחזית ועם קווים דומים לבלנד האדום שטעמתי בסומלייה. משם קיבלתי טעימה מסתורית של השיראז רזרב 2005 שהיה עשיר, מלא, פירותי ומתובל. ממש יופי של שיראז, אבל במחיר של 130 ש"ח אפשר לקנות המון יינות – את חלקם אעדיף עליו.

הטון שמסיים את שתי הפסקאות האחרונות הוא סנונית שמבשרת על פוסט קרוב בנושא מחירים ועלייתם.