Posts Tagged ‘מוסקט’

h1

משהו קטן וטוב

ספטמבר 2, 2010

יין לארוחת בוקר

הלמברוסקו והקאוות המתקתקות שוטפות אותנו בנחשול גדול ופופולרי. אני לא נגד, ובסיטואציות כמו פיקניק זה אחלה, אבל בפלייט ה"מבעבעים" בטעימה העיוורת שארגן אתר קולינריה נחשפנו לכמה דברים די מזעזעים ורובם היו במקרה הטוב סתם מתוקים מידי. עוד הרבה לפני שאלדד לוי כתב בנושא הערכתי בשמרנות שמחיר של יין כזה במדינה בה הוא מיוצר הוא בטח סביב יורו או שניים.

מצד שני, כאן אצלנו בצפון יש כמה דוגמאות למוצרים במחיר דומה, שבעיני מתחרים בנוחות במבעבעים המיובאים האלה. כבר כתבתי מילים חמות בעבר על המוסקטו המוצלח של רמת הגולן ועכשיו הגיע תורו של יקב דלתון, שמנפק לא מעט הפתעות חיוביות ביינות הפשוטים יותר שלו. מה נגיד על היין? ממתק. מתוק, ופירותי – ויש בו גם קצת חומציות שמצליחה בעזרת הבעבוע העדין להתנגד קצת למתיקות הזו.

על התווית הוא מוצע כאפרטיף או כדג'סטיף – אישית הוא מתוק לי מידי בשביל לפתוח תאבון אבל לקינוח הוא יכול להיות מצוין. אני שוקל להביא בקבוק לראש השנה לטובת אלו שלא אוהבים יין, ובכלל, לקחת אותו לחוף ולשתות מהבקבוק ביום חם זה כיף לא נורמלי. 35 ש"ח, לפעמים גם פחות – ויש לכם תחליף מקומי וטעים ללמברוסקו, אם לא מפריע לכם לקבל כמחצית מכמות האלכוהול…

לטובת השותים המתחילים אזכיר שמומלץ בחום לקנות את היינות האלה כשהם צעירים ולכן כדאי להתעקש ששנת הבציר תהיה לא פחות מאשר השנה הנוכחית מינוס שנה.

h1

זני זנים

דצמבר 11, 2009

הבלוג היה מוזנח לאחרונה ואני מתנצל בפני מי שקורא ועוקב. הפוקוס כאן זה אמנם שתיה, אבל אני יכול לספר שאחרי חודשים של מאמץ ששיאם היה בחודש האחרון – הוארך הרומן שלי עם האקדמיה בעוד כמה שנים. עכשיו יש זמן וקשב לחזור לשתות כמו שצריך, והחזרה לסוס הייתה… מרתקת.

הכותרת שרקחו לנו השבוע שרון ואסף הייתה זנים לא שגרתיים. כשאני שומע את השם אני חושב על קריניאן, ויוניה, פטיט סירה, אולי גרנאש ופינו נואר. אבל לא ידעתי לאיזה מרחקים – גאוגרפיים וזניים הם מתכוונים לקחת אותנו. שיחקנו במשחק ניחושים על הזנים והמוצא, והיו לי פספוסים מבישים (אבל איך יכולתי לזהות את המורבדר הזני הראשון שלי?!). אני כותב ציונים שנתתי ליינות והם אינם על סקאלה אבסולוטית אלא יחסיים לטעמי לאותה טעימה ואין להתייחס אליהם ברצינות מלבד אולי השוואה בין היינות עצמם. כשיתפרסמו ציוני הפורום אוסיף כאן.

טעימה עיוורת כ"כ מופרעת מבחינת השונות ומגוון הזנים זו פשוט חוויה. בשילוב עם האווירה של חובבי יין משוחררים, והקצב הרגוע של הטעימה – זה הזכיר לכולם מה מושך אנשים להגיע מרחוק ולשתות יין ביחד. נציג את היינות, לפי סדר הטעימה:

סוסון ים, ג'יימס 2008 (שנין בלאן, ישראל) – באף קש, הרבה מינרלים ואשכולית. גוף בינוני מלא, מינרליות טובה, פרי מעט מתקתק, שמן ורחב בפה, חומציות עדינה (מידי), סיום בינוני ומינרלי. בסה"כ בסדר, אבל חסרה לי חומציות שתחזיק את הסמיכות והמתקתקות. 84. אולי בתור היין הזני היחיד בארץ מגיעה לו תוספת של נקודה-שתיים. זיהיתי את הזן אבל ניחשתי דרא"פ.

Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 (נרו ד'אבולה, הזן של סיציליה) – צבע סגול, באף אלכוהול, פלפל שחור, קצת פרי, שוקולד ואחרי זמן בכוס הוא חושף פלפל ירוק. בפה חומציות גבוהה וגוף קל יחסית, מרירות לא מבוטלת, מעט פרי עם סיום בינוני ומריר. הזכיר לי במשהו את הפטיט ורדו של כהנוב – לא בכיוון. 84

Turkey Flat Mourvèdre 2005 (מורבדר, בארוסה אוסטרליה) – אדום בהיר, אף מתוק ורענן עם תות, סוכריות, תפוח אדום, וניל וקרמל. קל יחסית בפה, פירותי מאוד, מתקתק – אבל עם חומציות טובה ונגיעות יבשות. למרות המתיקות הפירותית החומציות מצליחה להחזיק אותו רענן יחסית. ניחשתי זינפנדל אמריקאי. 86

Fairview Pinotage 2004 (פינוטאז' בתוספת 4% ויוניה, דרא"פ), אדום בהיר שקוף למדי, אף מסריח – טחוב, מאובק, מעושן, רצפת יער. בפה חומציות עסיסית, תיבול עדין, יובש טוב. מאוזן, יושב בכיף, מסריח בצורה טובה ורחוק מפירותיות. נהניתי, ישתדך היטב לפלטת בשרים לא מתובלים מידי. זיהיתי את הזן והמיקום. 91

Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 (קרמנר, צ'ילה) – סגול בוהק, פרי צעיר וסוכריות גומי. אף שובב ורענן. חומציות טובה, פרי עשיר, תבלינים, ריכוז טוב, סיום פירותי-יבש. עשוי מצויין וכיף לשתות אותו. ההימור הראשון שלי היה קרמנר, אבל שתיתי אולי שני יינות מהזן הזה ובסוף החלטתי להמר על ברברה בסגנון מודרני. טעיתי… ציון 94

Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 (סנג'ובזה, טוסקנה איטליה) – אדום בהיר ושקוף, אדמתי, מעושן קלות, פרי אדום. בפה, עדין, חומצי, מתובל לכיוון מעט חריף ומרירות עדינה ומחמיאה. יין עדין ונעים, שקיבל ציון 90 כאשר הייתי בטוח שמדובר בפינו נואר. אני לא מכיר את היין, אבל הוא ממש מרגיש רחוק מברונלו, בטח שלא כ"כ צעיר (מישהו ניסה ויכול לחוות דעה?). שיהיה.

Moscatell Rotllan Torra (מוסקט, פריוראט ספרד) – חום זהוב כהה, אגוזים, קרמל, דבש וחמצון. בפה חומציות לא רעה ומתיקות, אבל אין ממש פרי לכל אורך הדרך. אין ממש פרי או עניין, ואני לא בטוח שהבסיס האלכוהולי (16%) היה מאיכות יוצאת דופן. זיהיתי את הזן. 86

תודה לשרון ולאסף שהוציאו אותנו מהקופסה, על טעימה מאתגרת ומעניינת, ותודה לאלי על האירוח הלבבי.

h1

Buy, open, drink. Repeat as necessary.

יוני 13, 2009

טוב, כנראה שעבור כל מי שקורא במקומות כמו זה – אני מציין את המובן מאליו. אבל בכל זאת – אני כותב כאן על דברים שאני שותה – ולא יתכן שאזניח את הבקבוק שקניתי הכי הרבה פעמים מאז שהתחיל להתחמם בחוץ. 750 מ"ל של כיף צהבהב בבקבוק שיש רק נקודה רעה אחת לזכותו: הוא נגמר מהר מידי – ועל כך יעיד סל המחזור שלי. בין אם האורחים שלכם שתייני יין רציניים ובין אם קנייני 4 ב-100 – היין הזה מבטיח לכולם חיוך מטומטם.

אני אפילו לא יודע אם לסווג אותו כיין או כשתיה קלה – אבל למי אכפת? אפשר לגמור בקבוק בזמן שמכינים ארוחה ולקרוא לו אפרטיף. אפשר לשדך אותו לפאר הקולינריה כמו חביתה וקוטג'. בפיקניק. בכל מקום. בכלל, הוא לא דורש הרבה בשביל לעשות מצב רוח טוב ומתוק על הלב.

הרוחות ברמה נושבות להעלאת מחירי היין, והיקב טוען שהתמחור המקורי שלו לא שיקף את מה שהוא שווה. האמת? נכון. בסיבוב הבא בסופרמרקט, חפשו אותו בין ערמות הזבל שעל מדפי היין – היום קניתי שלישיה במאה.

רמת הגולן - גולן מוסקטו 2008

ונ.ב. קטן לסיום – גם בדלתון עושים מוסקטו חביב, בסגנון דומה. קשה יחסית למצוא אותו בחנוית ועולה כמה שקלים יותר. אם תמצאו – תנו לו ניסיון.

h1

שילוב יין וגבינות

מאי 23, 2009

מקרר הגבינות הקטן והצפוף בספשל רזרב החיפאית זר לי. לפעמים אני שם את עצמי בידי הגברת הנחמדה שמאחוריו – שמצליחה לקלוע לטעם שלי, אבל אני לא ממש מבין בזה בעצמי. טעימה שמתאימה בין יין וגבינות נראתה כמו הזדמנות טובה להכיר קצת יותר גם את הצד הזה. טעמנו תשעה יינות לצד תשע גבינות שהותאמו להם. כמחצית מהיינות היו מהייבוא הפורטוגזי של החנות, וזו הייתה הזדמנות טובה לטעום מהם שוב.

Mony, Cabernet Franc Rose, Sunny Hills 2008 – ורוד-כתום, עשבוניות ירקרקה, מינרליות וקצת פרי באף. גוף בינוני, חמיצות, מתיקות גבוהה יחסית. סיום ארוך מתקתק-פירותי. איפשהו בין מיוחד למוזר – תמורת 35 ש"ח הוא מצדיק שתנסו בעצמכם. גבינה מלוחה בסגנון Brinza ששודכה אליו הייתה רכה ובעלת מליחות עדינה – התאימה מעולה ליין.

Portuga Rose, Casa Santos Lima 2008 – שכבר שתיתי כמה פעמים, צבע ורוד עמוק וכהה, תותים, דובדבן, גוף מלא יחסית לרוזה, פירותי, מוצק. 39 ש"ח – לרוזה מעניין ומיוחד. שווה. גבינה מסגנון Valencay המכונה "אלומה" של ברקנית הייתה מסריחה ובשלה, ודווקא בפה רכה יחסית לריח, עדינה, טיפה מרירה ועם המון טעמים ארוכים. בשילוב בין השניים חשבתי שהגבינה קצת משתלטת אבל בסה"כ היה מוצלח.

Arinto, Casa Santos Lima 2008 – זהוב חיוור, לימון, תפוח, רענן, חומציות ערה, מינרליות בולטת ותיבול. יין חד ומוצלח, עדיף עם אוכל ויכול להחמיא לבשרים קלים לדעתי. 52 ש"ח. אל היין הצטרפה Chevre Blanc Naturelle שהייתה בשלה, עדינה יחסית ועשירה. ביחד עם היין – שלמוּת, חוויה. החומציות מנקה את הפה מהשומנים של הגבינה והטעמים משלימים אחד את השני.

Cotes du Rhone, Barton Gustier 2006 – אדום בהיר, באף אלכוהול מורגש (14%) בפרי מצאתי קצת אופי קריניאני. בפה מריר, גוף קל, חריף ואלכוהולי. אגרסיבי ולא מאוזן. 39 ש"ח, לא שווה יותר מזה לטעמי. הגבינה הייתה סיפור אחר, שוב מברקנית, "שחת" בסגנון Selles-sur-Cher, נימוחה, יבשה, מעט חמצמצה ועדינה יחסית. אהבתי! הגבינה מצליחה להרגיע קצת מהחדות של היין אבל הוא נשאר חד מידי.

Riesling Chateau Royal Hafner 2008 – האוסטרי הכשר בעל צבע חיוור לחלוטין, פרי צהוב מאופק, ריח מתוק ופריחה. בפה מתוק, קצת פירותי, עדין. החמיצות המצופה מגיעה רק בסיום שנגמר מהר. חסרים לי ריכוז וחמיצות. כנראה שהיה עדיף לטעום אותו בשלב מוקדם יותר בטעימה, אבל עדיין – לא אהבתי. 79 ש"ח. איתו הוגשה Brie Ermitage צרפתית שהייתה גם היא עדינה ורכה. בסה"כ שניהם לא השאירו רושם מיוחד.

Casa Santos Lima, 4 Uvas 2007 – צבע סגול כהה ויפה, באף פרי עם מתיקות סוכרייתית, בפה דווקא יותר טוב, דחוס, חומצי, קצת טאני. נחמד. 49 ש"ח. איתו Appenzeler שוויצרית שהייתה מוצקה וקשה. כאן היין שלט בחיך, השילוב לטעמי נחמד אבל לא יותר.

Sousao, Casa Santos Lima 2006 – סגול בוהק, פרי יער בשל ומרוכז, קצת אלכוהול, משהו מעופש שמתנדף. ריכוז טוב, יובש רציני, פרי מעט בשל. סיום ארוך, פירותי ויבש. מודרני ומוחצן, לא התלהבתי. 89 ש"ח. לצידו – פרמזן Reggiano איטלקית שיושנה 25 חודשים הייתה יבשה וקשה, עשירה מאוד בטעם אבל בכל זאת היין השתלט מעט. פרמזן טובה, אבל זה סוג הגבינה שאני מעדיף באוכל ולא בפני עצמה.

Morsi di Luce 1999 – מוסקט קינוח סיצילאני -צבע נחושת-זהוב עמוק, דבש, תפוחים, קרמל, ענבים, משהו קלוי, ברנדי. בפה מרוכז, פירותי, קצת תבלין חריף, חסרה חמיצות. יין נחמד, ביטוי מעניין למוסקט אבל חסר לי משהו שיתמוך במתיקות. 69 ש"ח לחצי בקבוק. עם היין – גבינה מיושנת בסגנון St. Marcelin של ברקנית, מסריחה – אני מתנצל מראש – כמו גרביים במילואים, אבל בפה עדינה באופן מפתיע וטובה. השילוב בין השניים טוב והמתיקות של המוסקט מתלבשת על הגבינה.

Quinta do Estanho, Porto Reserva – סמיך, פירותי וחריף. עשיר, חומציות טובה בולעת את המתיקות. פורט בסגנון נשכני, קצת חסר לי ה-finesse של הרמות המעט יותר גבוהות. 129 ש"ח. בסה"כ לא רע אבל הייתי מעדיף לשדרג בכמה שקלים ולקבל הרבה יותר. עם הפורט הוגשה Stilton בריטית, שהייתה יבשה עם בומבה של טעמים. לוקחים ביס ובום! מתפוצצת בפה ונשארת שם דקות ארוכות. נחמדה מאוד עם הפורט אבל כאמור – פורט אחר יכול להחמיא לה יותר.

לסיכום – השילוב של הארינטו הפורטוגזי הלבן עם הגבינה שהוגשה איתו היה הכי מוצלח לטעמי. מוני עם הברינזה היו קלילים ונחמדים, והגבינה המנצחת בקטיגורית הסולו הייתה "שחת" של ברקנית.

h1

כמה יינות בארוחת חג שני

אוקטובר 21, 2008

כמה חברים הוזמנו לחנוך את הדירה החדשה בתירוץ של אוכל. החלטתי שמזג האוויר כבר מתיר לבשל (ולשתות) חורפי והתחלנו ממרק עדשים ירוקים עתיר סלרי, המשכנו לסלט וקינואה בעשבי תיבול (רוקט, נענע ומעט פטרוזיליה) ובצל סגול, ומשם עברנו לגולאש. עם האוכל שתינו:

דלתון עלמה 2005 – בלנד בורדולזי לא מוחצן, שמספק עדינות – אפילו אלגנטיות, פרי נעים, אדמה ותבלינים בחבילה מאוזנת וידידותית. לטעמי מאוד לא שגרתי, וחורג מהמוסכמה "כמה שיותר מיצוי פרי ויד נדיבה על החבית" שחלק מהיקבים נופלים אליה. המסקנה דומה למפגש הקודם: אחלה יין, שמספק שבירת שגרה ואפילו קצת מורכבות – מצדיק בהחלט את מחירו, 70 ש"ח.

Finca Le Celia, Petit Mendoza, Merlot 2007 – ארגנטינאי כשר, כנראה מבושל – אבל זה לא מפריע לו להיות רענן, פירותי ופרחוני. מצד אחד יין פשוט וקצת חד מימדי – ומצד שני מדובר ביין נגיש, קל ונעים. יבוא: אגוז מוסקט (שקד).

רמת הגולן, ירדן, מוסקט קינוח 2007 – יותר פשוט וחד-מימדי מזה אין; המלעיזים יכולים לקרוא לו תירוש מחוזק בברנדי. טעם וריח של ענבים, מתיקות סמיכה וגבוהה, וקצת אלכוהולי מידי (14%). לא מתיימר להיות ההייטסוויין או הבציר המאוחר של ויתקין – אבל בשליש מהמחיר שלהם (~35 ש"ח ל-500 מ"ל) אני חושב שמקבלים מה שמשלמים -שלוק מתוק, פשוט ונחמד בקינוח ארוחה. לא יומרני ואפשרי בהחלט.

h1

איים אבודים

אוקטובר 14, 2008

יותר מחמש שנים אני גר בחיפה, וזו הפעם הראשונה שאני פוקד את מוקד העליה לרגל המקומי – פסטיבל הסרטים הבינלאומי. במסגרת זוגית חמקנו בזריזות מהמוני האנשים, עם גיחה תמציתית לספשל רזרב – שם אנדרי צייד אותנו בסל עם יין מצונן היטב, חריץ יפה של גבינה קשה ספרדית שהתאימה אליו יפה, וחפיסה קטנה של גודייבה עם פטל שעולה כמשקלה בזהב – כל זה במחיר דו ספרתי מצחיק.

הצטרפנו למאות האנשים הפרוסים על שמיכות במדשאה של גן האם. היין – כמו הסרט היפה איים אבודים – קצת חמוץ וקצת מתוק. אפילו שלא פירותי מספיק או אפילו לא קרוב למתוחכם – השתלב בדיוק במקום עם האווירה והגבינה. אפילו הגשם עשה כבוד וחיכה עד סוף הסרט. איזה יין? לא משהו מעניין, מוסקט חצי יבש של תשבי – אבל בקונטקסט הנכון – השאיר טעם של עוד.

ממליץ להגיע לפסטיבל שיימשך עד סוף חוה"מ, ובמקביל יש חגיגת יינות, טעימות והדרכות בספשל רזרב – עוד פרטים ב-048361187.

h1

חיוך מטומטם

יוני 13, 2008

מרפסת, לילה קיצי קריר, נוף משתפל של הכרמל עד למפרץ.
הכוס מבעבעת קלות, מריחה כמו ענבים ירוקים, כמו פרחים ותפוחים צהובים. מתוקה, קרה, מעקצצת בבועותיה ומשאירה על הלשון מתוק שובב וקליל, ועל הפרצוף חיוך.

יין של חיוך מטומטם – שותים אותו ונמרח חיוך מטומטם על הפנים (הביטוי נגנב מפוסט של אור).

אה, כמעט שכחתי – גולן מוסקטו 07, ב-35 ש"ח בסופרמרקט – תעשו לעצמכם טובה ותדאגו שאחרוני הבקבוקים שנשארו יגיעו למקרר שלכם, ליד הקוטג' – לערב קיץ ספונטני. זה יין שנעצר בשליש הדרך בין תירוש ליין לבן מרענן, ולוקח את הטוב משני העולמות.

 

h1

עמק האלה

יוני 3, 2008

כשראיתי הזדמנות לטעום מהיקב המסקרן הזה, המחיר האטרקטיבי שהציע הספשל רזרב (65 ש"ח, 30 החזר קניה כללי) רק דרבן אותי להרשם. את הערב הנחה יינן היקב, דורון רב הון, שמצליח לדבר בהתלהבות מצד אחד ומצד שני להשרות אווירה רגועה וכנה על הסביבה – משהו שאפשר להגיד גם על היינות שלו. אקצר בשפע המידע שסופר על היקב, אבל נתון אחד ששווה תשומת לב: 700 דונם כרמים בבעלות היקב, שמייצר כ-200 אלף בקבוקים (בהערכה גסה מדונם מייצרים כאלף בקבוקים). המשמעות היא שהיקב בוחר רק כשליש מהענבים שברשותו – האיכותיים או המתאימים ביותר, ומוכר את השאר ליקבים אחרים. הנתון הזה מעיד יותר על האיכות והפוטנציאל מהצהרות סובייקטיביות כמו פילוספיית הכנת יין ועוד. מילה על טרואר – כל היין האדום מיושן שנה בחביות נפרדות עבור כל כרם. כלומר – 14 חלקות קברנה שונות מתיישנות בנפרד שנה, לפני שמיעדים אותן ליין מסויים, מערבבים אותן וממשיכים ליישן. ליינות:

סוביניון בלאן 2007 – בהיר מאוד, אף לימוני ומינרלי עם רמזים של קליה, חד ופריך, עם חמיצות גבוהה לצד תיבול עדין, סיום ארוך חמצמץ עם הבלחה מרירה קלה. היין הזה סובב סביב החמיצות , והשימוש העדין בחבית (משומשת) מוסיף נפח ועניין. מגיע מכרם יחיד -גבוה בנס הרים, והחומציות בו היא טבעית (כלומר ללא תיקון חומצה). סוביניון בלאן מעניין ושונה ששווה לשים לב אליו. בגלל החמיצות הגבוהה הייתי מעדיף לשתות עם אוכל. 69 ש"ח.

שרדונה 2006 – זהוב בהיר יחסית, רענן מאוד באף עם אשכוליות, קפה, קליה עדינה ורמז קל מאוד לחמאה. גוף בינוני, חמיצות טובה, מרירות ומינרלים, סיום בינוני. כנראה השילוב הכי טוב של שרדונה ועץ שטעמתי – מצד אחד שומר על רעננות, פרי ואופי, ומצד שני השימוש המתון בעץ מוסיף מורכבות והתוצאה מאוזנת וטובה. 79 ש"ח.

EverRed 2004 – שזיפים, וניל, פרי עשיר כמעט תוקפני, פלפל שחור. גוף בינוני מלא, מרוכז, טאנין ער ומעט חד, פרי כל הדרך לסיום בינוני באורכו. יין עצמתי וקצת חריף, אולי צריך איזה שנתיים בשכיבה בשביל להרגע, אולי פחות עץ חדש היה יוצר יין יותר נגיש גם עכשיו. 74 ש"ח. לא יין רע אבל הכי פחות אהבתי אותו מכל מה שטעמנו.

קברנה סירה 2005 – סגול בצבע ובאופי: פירותי, וניל, מרקם חלק ונעים בפה, חמיצות שתומכת בפרי העשיר. היין הכי ידידותי ונגיש שטעמנו, מזכיר במשהו את הסירה רזרב של טוליפ. 99 ש"ח, כמו כל שאר האדומים (למעט סדרת VC).

קברנה סוביניון 2004 – שוב צבע סגול יפה, פרי מאוד בשל, ריבה, טבק ואולי מנטה. גוף בינוני מלא, טאנין עדין ופרי, עסיסי ובעל סיום ארוך. מוחצן מאוד ובשל באף, דווקא בפה מראה קצת איפוק ואולי אלגנטיות. עשוי טוב.

מרלו 2004 – אף מתוק, פרי יער, דברים שמזכירים פלפל לבן, ואולי אקליפטוס וקקאו, גוף די מלא, יובש טוב מרקד עם פרי עשיר, סיום ארוך עם נגיעות מתובלות. אמשיך לצטט את השורה התחתונה של הדף שלי: "יפה! אחד המרלו המוצלחים שטעמתי".

מכאן המשכנו לסדרה הגבוהה של היקב:

 VC קברנה סוביניון 2003 – פרי טוב, מאופק באף, חלק מאוד בפה, פירותי, עסיסי, מאוזן. הזכיר לי באופי את המדוקברנה של וילהלמה.  יין רציני ואלגנטי, המנצח של הערב מבחינתי. מוכן לשתיה, אולי יכול להשתפר עוד עם הזמן.

VC מרלו 2002 – לא מראה סימני גיל בצבע אבל יש לא מעט משקעים, פרי שמושך כבר לכיוון קצת קומפוטי-ליקרי. חמיצות ערה, ריכוז טוב ופרי שקצת נסוג גם בסיום הקצר יחסית. אני לא מסכים עם אלה שאמרו שצריך עוד לשמור אותו ולדעתי היינו עדים ליין שהתבגר בחן אבל מיצה את כוחו. שש שנים – הישג יפה לכל הדעות למרלו מבציר ראשון של יקב חדש.

VC מרלו 2004 – פרי כ"כ דחוס באף שמרגיש כמעט סירופי, גוף מלא מאוד, סופר-מרוכז, עשיר, טאנין מקיר לקיר – אבל עדין שמקנה תחושה טובה של יובש, תומך בפרי, תיבול עדין וסיום ארוך. ארבע שנים מהבציר והמרלו (!) עדיין צעיר ובועט – כמעט כמו טעימת חבית. תנו לו לפחות שנתיים במקרר ואני מהמר שהוא יהיה מרשים מאוד. קצת הזכיר לי בריכוז ובעושר את GAJA פרומיס. מחפשים יין מצוין ומעניין בשביל ליישן כמה שנים? מצאתם.

מוסקט קינוח 2003 – לא יין קינוח שרואים בארץ: בציר מאוחר, 17 חודשים בחביות – שעומדות חלק מהזמן בשמש. צבע זהוב כהה לכיוון מחומצן, בומבה של ריחות בהם דבש, אפרסק, מלון, אננס, הדרים ופריחה, בפה סמיך מאוד, מתוק, מרירות ערה עם חמיצות עדינה, מנה נדיבה של חמאה לקראת הסיום. בהחלט חוויה מעניינת – אבל לטעמי העץ לא עושה טוב ובניגוד ללבנים מגיע על חשבון הרעננות.

לסיכום – הכרתי יקב מעניין, ששם דגש על מה שקורה בכרם ומשחק עם הטרואר של הרי יהודה. הלבנים מוצלחים מאוד ומקוריים, ובאדומים מצאתי שהמרלו מעט יותר מוצלח מהקברנה. אין ליקב יינות אדומים במחירים דו ספרתיים לצערי (מלבד ה-EverRed), אבל מצד שני אני גם לא יכול להגיד שהמחיר מוגזם ביחס לאיכות – כולל בסדרות הגבוהות (שמתומחרות בשכונת ה-140 ש"ח).

h1

אוכל, מזח ויין

אוקטובר 6, 2007

לסיכום הביקור בלונדון הוזמנו ע"י המארחים למסעדת Ransome's Dock, הממוקמת על מזח תעלה פנימית המסתעפת מהתמזה, לא רחוק מגשר אלברט בצ'לסי. בניגוד למסעדות מודרניות ומצוחצחות, מדובר במקום שקיים עשור וחצי, מה שבעיני מסמן על איכות ולא על אופנה חולפת. מה שמייחד את המקום ומצדיק פוסט הוא רשימת היינות (PDF), שנבנתה לדברי האתר על מנת לייצג בצורה הטובה ביותר את האזורים והזנים מהם מגיעים היינות.

האוכל במקום מקושט ומעוצב (מבלי להיות מיניאטורי) ועשוי ממרכיבים טריים וכולל שילובים מעניינים. תפריט היין כולל הכל מהכל (טוב, ישראל עדיין לא שם), ורק תפריט חצאי הבקבוקים יכול להרכיב תפריט יין ממוצע. כאפרטיף התחלנו בצרפת, בצאתנו למסע בעולם:

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny 2005

זהוב חיוור, פותח בקליפת לימון ורמז לאשכולית עם אלון קלוי עדין, לגוף הקל-בינוני מצטרפת גם מינרליות אופיינית לזן, עם חמיצות רכה מאוד שממשיכה לסיום קצר-בינוני. יין רך ומעודן מאוד, נגיש ונעים. להתאים כאפרטיף או לצד מנות פתיחה עם תיבול מאוד עדין (חצי בקבוק).

Chablis Premier Cru, Fourchaume, Chateau de Maligny

Ridge Geyserville 2004

אדום אטום ומלא, פצצה של פרי בשל עם פטל דובדבן ושזיף בראש, פלפל לבן, וניל ומעט קליה. גוף די מלא, עוד פרי בשל וטאנין במידה טובה, תבלין עדין וסיום שממשיך וממשיך. פצצת הפרי מסונומה, קליפורניה מורכבת מ-75% זינפנדל, (השאר קריניאן ומעט פטיט סירה), שומרת על איזון טוב תוך הפגנת עוצמה. יין מוחצן ומהנה (חצי בקבוק).

Ridge Geyserville, credit: nexternal.com

Viñã Tabalí, Late Harvest Muscat 2005

מוסקט קינוח צ'ילאני, עם אף טיפוסי של ענבים ירוקים צימוקים ופריחה, גוף מלא, סמיך, עם חמיצות שנותנת איזון טוב למתיקות הפירותית וסיום שלא נגמר. טעים וטוב (הוגש בכוס).

שבעים, מרוצים ומבושמים קלות חתמנו את הטיול בחיוך גדול.

h1

ביקור בוילה וילהלמה

אפריל 20, 2007

בפסטורליה השלווה של שישי אחר הצהריים במושב בני עטרות פשוט אי אפשר לעכל שנמצאים עשר דקות נסיעה ממטרופולינים עמוסים ומחניקים, גם כשמנסים. החצר המטופחת והבית בעל החזות ההיסטורית מובילים לקומת מרתף, עם חדר תצוגה וטעימה, אפלולי ונעים. את מוטי גולדמן, שביחד עם היינן עמרם סורסקי הקים את היקב, אני מכיר עוד כשלמדתי אצלו פיזיקה לפני כעשור, וידעתי שהוא איש מרשים עוד לפני שידעתי שהוא עוסק ביין.

וילהלמה שרדונה 2004

צבע זהוב אופייני לזן, באף פרי טרופי, הדרים, רמז קליל למינרליות, גוף קל עם פרי עדין, מביא לסיום קצר יחסית.

שרדונה מעניין, ללא מאפיינים בולטים של הזן, מיושן שבעה חודשים בחביות. רענן, ביטוי לא שגרתי של הזן, קצרת חסרה חומציות שתאזן את החיך, לטעמי.

וילהלמה גרנד שרדונה 2004

צבע זהוב, באף חמאה ונגיעת הדרים, גוף בינוני אך לא שמנוני, תיבול נדיב ועץ, מינרליות זנית טובה, סיום בינוני-ארוך, יבש ומתובל.

עשוי טוב, נותן ביטוי טוב של הזן, ושונה לחלוטין מהיין הקודם בעל הסגנון הפירותי. כאן האיזון יותר טוב לדעתי, והעץ לא משתלט אפילו שהוא מורגש מאוד.

מדוקברנה 2004

רובי עמוק, באף פרי יער, נגיעה של עץ ומשהו עשבוני. גוף בינוני, מרקם נעים ורך, קשת טאנין רחבה מולה עומד פרי, עץ ותבלין. סיום ארוך עם עוד טאנינים ועץ.

אלגנטי, מאוזן טוב ומהנה לשתיה. לא עוד יין עולם חדש צעיר, מוחצן ומפוצץ פרי – אלא מדבר בשקט, ואומר דברים שנעים לשמוע (אני לא מהקונים לפי מדליות, אבל מי שמתעניין היין זכה בטרהווינו, אשכול הזהב ופינגר לייקס בארה"ב). המחיר בסוף השבוע הזה הוא 145 ש"ח, מחיר רגיל 185.

מוסקט אלכסנדרוני 2004

צהבהב-זהוב, באף פרחים, ענבים ירוקים דומיננטיים לצד עוד פרי טרופי, גוף מלא, מתיקות גבוהה ועוד ענבים. סיום בינוני-קצר, פירותי ומתוק

אחלה קינוח, אפילו שיש לי בעיה בד"כ עם מאוד מתוק – מדובר ביין כיפי, נגיש וקיצי

וילהלמפורט

צבע רובי עמוק, באף שזיפים, קרמל, צימוקים, גוף מלא, מתיקות גבוהה, אלכוהוליות צצה לעתים. סיום בינוני בינוני ומתקתק

עוד קינוח חביב, הפעם דווקא בווריאציה חורפית ומחממת. לא טעמתי הרבה פורטים עד היום, אבל זה מצא חן בעיני ביותר עד עכשיו

 וילה וילהלמה

מסתבר שהיקב פתוח בשבתות לא רק בסוף השבוע הזה, מומלץ בחום בחום – ולא רק בגלל היינות. מושב בני עטרות, אתר היקב (הזמני).