Posts Tagged ‘מדריד’

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק ב

אוקטובר 21, 2011

בהמשך לחלק א', הסתובבנו ו'טיפסנו' ברחבי מדריד, אבל הכי נהנינו לחזור לרובע La Latina, ובפרט לרחוב Cava Baja – כשרואים אותו במפה צפיפות הטאפאסיוֹת שם בכלל בלתי נתפסת. יש הכל מהכל, החל ממקומות מסורתיים ומלאי אווירה וחום וכלה במקומות מודרניים, אופנתיים, מעוצבים ומעונבים, ודרך כל הסקאלה שביניהם. היין זול יחסית, כוס ממוצעת תעלה 2-2.5 יורו לרוב, וההיצע מתרכז בריברה דל דוארו ובריוחה, עם נציגויות של נווארה ועוד. כל הדוגמאות להלן הן תחנות על אותו רחוב.

El Tomás משלב חום ועץ עם מודרניות. היין מוגש בכוסות רידל (!) קטנות, והתפריט כולל כ-15 אופציות בכוסות.

Taberna de Goyo, פשטות וענייניות. חלל מרווח, כיסאות גבוהים והרבה יין. שירות מעולה ולקינוח שרי פדרו חימנז בן 12 – נהניתי מכל ביס

ה- Jamón-master של המקום מביט בגאווה על עמדתו המצוחצחת

אבל שמרתי את הטוב לסוף – La Perejila (הפטרוזיליה) מעוצב אקלקטית בסגנון אולדיז ועם המון פאנק. המקום הכי חם ולבבי שראינו בטיול, והמון המון אופי. חובה. רוזה מאזור לא מוכר, מענבי פטיט ורדו הפתיע לחיוב וסיפק את הפאנק והזיקוקים של הזן באף אבל עם פה מאוזן, נעים וטוב. חבל שאני לא זוכר את השם.

 זה מה שמגיע עם הדרינק במקום בוטנים

לא בכל מקום כוסות היין הן של רידל… בהרבה מקומות פשוט שותים את היין במקום לחשוב ולדבר עליו

 ולסיום – משהו שלא הצלחנו להתרגל אליו. את הזבל זורקים על הרצפה, אפילו כשיש פח ליד. כשמשאירים את המפית המלוכלכת בצלחת המלצר עלול להעלב…

h1

אוכל, שתיה, טאפאס; חלק א

אוקטובר 21, 2011

ניסיון לסיכום גרפי של שבוע במדריד. לגבי אוכל – הארוחות הכי טובות שאכלנו בספרד היו במסעדות איטלקיות, וזה פחות או יותר מה שיש לי לומר על המסעדות המקומיות (מלבד זה שהן לא זולות).

גהינום לחזירים (גן עדן למנתחי לב?)

אפילו כאחד שלא אוכל דברים כאלה, המילה החדשה הראשונה שלי בספרדית הייתה Jamón – חזיר, וזו המילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בתפריטים ובתצוגות. נראה שהפרות הנמוכות מהוות את עמוד השדרה בתזונה המקומית אפילו יותר מאשר ההתמכרות האמריקנית לבייקון. בכל בר, קפה ומסעדה תלויות רגליים שלמות של חזיר, כולל הפרסות, בדרך כלל מכמה סוגים, מוקפות ב-1-2 ס"מ של שומן טהור מכל צד. המקומיים מגלפים מהן פרוסות – חלק בריכוז ודיוק של מנתח וחלק ברישול אגבי – אותן מוסיפים לכריכים ומנות, אבל בעיקר מסדרים על צלחת בלי שום דבר אחר. ברחובות הראשיים אפשר למצוא חזיריות (Jamóneria) ומקדשים שונים כגון Jamón Paradiso או פשוט El Jamón, ועוד.

חזיריה פופולרית ברח' Gran Via, שימו לב לשורה האינסופית בעומק החנות

אין טאפאס בלי חמון. עמדת פריסה

בקפה אין בשורות. הקפה הנפוץ זה אספרסו באורך הגלות שמגיע לבד (cafe solo) או עם המון חלב שנמזג בפני הלקוח – שתי האופציות דלוחות למדי. רק לקראת סוף הטיול גיליתי שבמקום להסביר להם שאני רוצה אספרסו קצר, אני רק צריך להשתמש במילת הקסם Italiano. לגזור לשמור. מצאנו שרשת Faborit המקומית מספקת את הסחורה, גם בחזיתות נוספות בגזרת ארוחת הבוקר, ובמחירים הוגנים.

בירה – מתרכזים בכמות ולא באיכות, ומתחילים לשתות ב-9-10 בבוקר באמצע השבוע. בעיקר לאגרים קלים, בהירים-זהבהבים, כאשר האימפריה המקומית היא ללא ספק Mahou, שמופיעה כמעט בכל מקום, ולצידה גם סאן מיגל, אמסטל ועוד.

שוק האוכל של סאן מיגל (San Miguel), מרחק יריקה מ-Plaza Mayor במרכז העיר מציע חווית אוכל סואנת ומרהיבה בצבעים ובטעמים. הקונטקסט הוא מעט upscale והמחירים בהתאם, אבל בהחלט מומלץ לבוא, לחוות ולטעום. מעט צפוף, במיוחד בסופי השבוע.

סנדויץ' סלט טונה בתוך מלפפון חמוץ, עם זיתים ושאלוט מומחצים על הקיסמים. 2 יורו לאחד, אבל טעים. שלישי משמאל במדף העליון

     

טאפאס גבינתי בצל הבירה המקומית

ואי אפשר בלי פאיאה; שלושת הדוגמאות שניסינו במסעדות היו שמנוניות ומאכזבות

בפרק הבא – סיבוב טאפאס

h1

צרפת, בגובה הכיס

פברואר 21, 2009

ערב חורפי בקריות, שלושה סטודנטים, שני בקבוקים פשוטים, וגם פיצה לקראת הסוף.
אחרי הפוסט הביקורתי הקודם על יינות צרפת קיוויתי לתוצאות טובות יותר בתחום המחירים הנמוך. ערן שלף מהמקרר קוט דה רון ואני הבאתי בורגון – שניהם מיובאים ע"י שקד.

Domaine Pierre Usseglio Cote du Rhone Rouge 2006 ולצידו Louis Jadot Pinot Noir Bourgogne 2005 (שם מצחיק). הראשון בהיר, פירותי ועם גרניום שישר מזכיר לי גרנאש. השני קצת טחוב ואדמתי ועם שמץ של פרי. שניהם די קלים בפה ועם חמיצות גבוהה שדורשת אוכל.

שורה תחתונה? בתור הנציגים אולי הכי פחות מיוחסים של האזורים שלהם, אפשר לזקוף לזכותם אופי מקומי כלשהו. מצד שני, אף אחד לא יקרא להם יינות מעניינים, ואמנם המחירים שלהם (70-100 ש"ח) אמנם מצחיקים ביחס ליינות צרפתים ממוצעים, אבל במחירים כאלה אפשר למצוא יינות מעניינים יותר וטובים יותר – גם מקומיים וגם מיובאים.

סיכום: אם אתם לא חייבים את הכיתוב "צרפת" על היין שלכם, מדובר ביינות 'בסדר' אבל אפשר לבחור אחרים.

 

ובקפיצה חדה (או מעבר מתוכנן?) – ארוחת שישי, עם גולאש ביתי – חזרנו למדריד:  Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001 . בפעם האחרונה התלהבתי – הפעם התלהבתי עוד יותר. הטאנין התרכך קצת בחצי שנה שעברה ומתקבל יין מודרני, פירותי, עשיר ומלא. זה הכי הרבה יין שאפשר למצוא במחיר שלו. קניתי בסטופמרקט יגור ב-60 ש"ח, ואני הולך לחטוף משם עוד שני בקבוקים לפני שיגמרו. אפשר לשתות בכיף בשנה-שנתיים הקרובות, אולי יותר. הלוואי שאפשר היה למצוא כאלה יינות יינות ישראליים בכאלה מחירים. יבוא: וינו-לטינו

Puerta de Alcala Reserva