Posts Tagged ‘מבעבע’

h1

שנה טובה בחברה טובה

מאי 15, 2009

עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.

היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.

 

 נתנו לשף לשמור על היינות - אלון גונן מאחורי הבר של אל באריו

שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.

 רמת הגולן ירדן סירה 2001 לצד הרי גליל יראון 2001   רמת הגולן: ירדן קברנה סוביניון 2001, מרלו כרם אורטל 2001 וקברנה כרם אל רום 2001   קסטל גראנד וין 2001

רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.

קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.

הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.

רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.

רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר – פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.

Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה  יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:

Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.

Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.

מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.

h1

עוד קצת Value

מרץ 13, 2009

כבר אמרתי שכולם מדברים על תמורה למחיר – והפעם זה היה הנושא של הטעימה השבועית בספשל רזרב. 13 יינות שמספקים לדעת החנות תמורה טובה למחיר. כמה מילים על חלקם:

Concha Y Toro, Frontera, Sauvignon Blanc 2007 – לא יין מעניין ובוודאי שלא יגנוב את ההצגה, אבל מה בכל זאת הוא מציע? הדרים אופיינים, שילוב טוב של חמיצות ופרי בפה. קל, פשוט ונקי. אחלה entry level wine, או בקבוק לפתוח לשתיה סתמית. ב-25 ש"ח, אין שום דבר שמתקרב אליו.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – ורוד כהה, כמעט אדום, תותים ועוד תותים באף, חמיצות טובה עם קצת פרי ומינרליות מעניינת. עקבי עם הפעמים הקודמות, וממש דורש אוכל לידו. 40 ש"ח, יבוא בלעדי של הספשל רזרב – אחד הרוזה המוצלחים והמעניינים שטעמתי.

Marques de Monistrol, Cava Reserva, Rose Brut NV – ורוד-סלמון, מאוד שמרית באף עם הדרים ברקע, בועות קטנות אבל די אגרסיביות, חמיצות גבוהה, נגיעה מרירה טובה. קאווה שובבה, קלה ומרעננת – מומלץ למי שאוהב את הגרסה השמרית-יבשה-מרירה ופחות מומלץ למי שמחפש את הפירותיות. אחלה אפרטיף. 35 ש"ח.

Louis Guntrum, Reinhessen Riesling 2007 – אף מעניין, מינרלי מאוד, אשכולית ולימון, בפה מתיקות ופרי – אבל ממש חסרה לי חמיצות. לא התלהבתי, אבל ב-65 ש"ח לא נראה לי שאפשר להתקרב יותר מזה לריזלינג גרמני.

Carta Vieja, Lancomilla Valley, Pinot Noir Reserve 2005 – אדום בהיר, באף טחב כיפי (!), מאחוריו מבצבץ משהו מעושן, פטריות ופרי אדום. פירותי בפה ומרירות ערה. שוב – לא יין לחובבי הפירותיות, אבל אחלה אופי! נחמד, 49 ש"ח.

סגל, קברנה סוביניון סינגל 2005 – הימצאות היין ברשימת תמורה טובה למחיר לא צריכה להפתיע אף אחד. צבע סגול, פרי נקי, קצת חבית, קצת ירקרקות, גוף בינוני, יובש טוב, פרי וחמיצות, טיפה תיבול. כיף, נקי ומספק אופי זני. עקבי, וגם הזכיר לי במשהו את ענבא. יכול להיות שמתחת לאף שלנו, מתגבש דבר כזה – קברנה גלילי? כך או כך, תמורת  50 ש"ח לא צריך לדבר יותר מידי אלא פשוט לקנות בקבוק. אני קניתי, שוב. יכול גם להשתפר בבקבוק בשנה-שנתיים הקרובות.

אבידן, בלנד דה נואר, מרלו-קברנה-שיראז 2006 – מצד אחד די ירוק, מצד שני די בשל, קצת אלכוהולי וחם. יובש נעים בפה, פרי בשל וחבית. הרגיש קצת לא מחובר ולא מצא חן בעיני, אם כי בשולחן סביבי אהבו אותו. 59 ש"ח.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003 – עוד יין שכבר טעמתי סביב אותו שולחן. צבע סגול יפה, פרי יער די בשל, פלפל שחור, טיפה אלכוהולי. מרקם חלק, פרי דחוס ועשיר, תיבול, יובש מקיר לקיר. וואו! מודרני, דחוס בטעמים ואפשר להנות ממנו עכשיו, וגם עוד חמש שנים, או יותר. 127 ש"ח, עוד יציאה מוצלחת מאוד של הדוש. שווה.

Cascina Chicco, Roero Valmaggiore DOC 2003

h1

I'm illegal alien in France

פברואר 16, 2009

צרפת זו אחת ממדינות היין שהכי פחות מגיעה אלי לכוס. שיטות סימון מתעתעות, תויות חסרות אינפורמציה ושמות משוגעים. המחירים כמובן, גם לא משאירים הרבה יינות ראויים בטווח הדו ספרתי. חיים גן הזמין לטעום את צרפת הגדולה, עם רשימה מעניינת של יינות – אז הלכתי לשוטט בין ה-AOC עם השמות המבלבלים.

שורה תחתונה: בהכללה – לא טעים (לי). אני חושב שטעימה של יינות מישראל/ספרד/אוסטרליה/איטליה/ארה"ב במחירים מקבילים הייתה מוצאת חן בעיני יותר. למה, בעצם? קודם כל – בשביל יינות כאלה צריך כנראה ידע וניסיון שעדיין אין לי – היות ואני שותה בעיקר יינות מודרניים. האם יש עוד סיבות? יכול להיות שרוב מה שמגיע לארץ ועולה פחות מ-300 ש"ח הוא באמת לא משהו לכתוב עליו הביתה? אולי היינות בטעימה לא ייצגו טוב את ההיצע? אולי חלקם לא מוכנים לשתיה?

כך או כך, אדומים בודדים הצליחו, לטעמי – להתמודד מול ההיצע שטעמתי ממדינות אחרות (וטעמתי חלק ניכר מהרשימה). לסיום – כמה יינות, המחירים מהטעימה לפני הנחות והחזרים.

Ayala, Champagne Brut, Zero Dosage, NV – לחם קלוי (כמעט שרוף) ובומבה של שמרים, קליפת לימון, בעבוע די אגרסיבי, יובש מעולה, חומציות ושמריות גם בפה, סיום ארוך וחמצמץ. מרענן ופותח תאבון, אבל לטעמי ולניסיוני הדל – חסר עידון. תמורת 265 ש"ח הייתי מעדיף שמפניות אחרות שטעמתי, והאגרסיביות שבה גורמת לי במיוחד להתגעגע לדרפייה העדינה.

de Ladoucette Comte Lafond, Sancerre 2006 – צהוב חיוור, באף גויאבה, ליצ'י, פריחה ומינרלים. גוף בינוני, לא מעט מרירות שמשתלבת בפרי ובחמיצות ערה. אף מעולה, נקי ומעניין – בפה המרירות קצת משתלטת. יתבטא יותר טוב עם אוכל. 145 ש"ח.

Regnard, Saint Pierre, Chablis 2007 – פרי צהוב עדין ונעים, אשכולית, גוף בינוני שמשלב חמיצות טובה, מרירות עדינה וקצת תיבול, חמצמץ יבש בסיום. אלגנטי ונעים, טוב עם אוכל. מי אמר ששרדונה חייב המון חבית? 124 ש"ח.

Pfaffenheim, Gewurztraminer, Goldert 2004 – זהוב ירקרק, אף טרופי בשל משגע וגוורצי שמזכיר לי אוטומטית את הבציר המאוחר של ויתקין (ובמידה מסויימת את הגוורץ של פלטר). הרבה פרי גם בפה, אבל מתיקות די גבוהה. לא מספיק מתוק בשביל קינוח, אבל מתוק מידי לטעמי בשביל רוב סוגי האוכל. יכול להתאים כמשקה קיצי לא מחייב, עוד קצת חמיצות הייתה מוסיפה לטעמי. 135 ש"ח.

 le Fiefs de Lagrange, st. Julien 2001 – התוית השניה של שאטו לגרנז' המפורסם, צבע רובי יפה, חצי שקוף, פרי לא בשל מידי, ארז, טבק, גוף בינוני, חמיצות גבוהה, מרירות, פרי ברקע, יובש עדין וטוב. סיום יבש, קצת מריר. מעניין אם יתבגר בחן. די נחמד. 269 ש"ח.

Chateau de Lamarque, Haut Medoc 2003 – קטיפתי באף ובפה, עם פרי אדום רך, יובש עדין מלטף אבל מורגש היטב, עשיר, מוצק, תיבול במידה טובה, סיום בינוני, פירותי-יבש. כיף ומאוזן, היה שהכי נעם לי בטעימה. ב-180 ש"ח לדעתי הוא גם מצדיק את המחיר יותר מרוב האחרים.

h1

החיים בארגזים

ספטמבר 5, 2008

זה קורה פעם בכמה שנים, ולא משנה כמה חושבים שזה קשה פיזית ומנטאלית – זה בפועל קשה יותר. החיים בארגזים, ואחרי שבוע מתיש וסופשבוע עוד יותר מתיש – הארגזים עברו לסלון החדש, באדיבות חבילת שטרות יפה שעברה לידי סבלים-קוסמים. חבל להתבאס ולחשוב על היינות שאפשר היה לקנות בחבילה הזו – ועדיף לתכנן את היינות הבאים. היינות הבאים אמרנו? אז במקרר (שהספיק להתקלקל מאז) חיכה משהו למאורע הזה. אם כבר שותים את היין הראשון בדירה החדשה – עדיף שהחליצה שלו תשמע חגיגית, לא?

 

רמת הגולן, גמלא ברוט

להלן תקציר הסיפור המעניין שהביא ליין החדש – רמה"ג נתקעו בלי מבעבע לשנים הקרובות, והחליטו להפסיק את יישון הירדן ברוט באמצע, ולהוציא את היין במתוכנת קלה יותר בסדרת גמלא. היין בהיר בצבע פנינה, עדין באף עם הדרים ופריחה, בעבוע קצת חד בפה עם חמיצות מלטפת, מינרליות ופרי עדין, לסיום בינוני קצר. כשהיין מתחמם קצת בכוס הוא ממשיך להיות נעים ועדין. שני נקודות לרעתו: הבעבוע החד ביחס לאחים הגדולים שלו מעיד על יין שאכן העירו מוקדם, ושנית – 70 שקל זה לא זול, במיוחד כשהקאווה זורמת כמים (אפשר גם שני חצאי בקבוק באותו מחיר).

מלבד שתי הנקודות האלה – באמת מדובר ביין כיפי. טעים, עדין ומאוזן. מרענן וקיצי – עם אוכל ובלעדיו. קראתי ביקורת על היין, והיו מי שהשוו אותו לקאוות בארבעים ש"ח ופחות. טעמתי לא מעט קאוות כאלה ואני חושב שהמבעבע החדש יותר מוצלח, מעניין וטעים ברמה שמצדיקה את המחיר שלו (לפחות לקניה אחת להתרשמות). בנוסף, קשה לי להאמין שקאוות כאלה עברו תסיסה שניה בבקבוק (מתוד שמפן) אלא במיכלים (שרמנט), כמו הברוט החדש של כרמל שיבדק בקרוב.

בתקווה שעד לפוסט הבא אחרוני הארגזים יקופלו, הלגבולין ימצא את מקומו ליד הטאליסקרים על הבר, וסט כוסות היין ישטף ויסודר לאחר כבוד. שבוע טוב!

h1

טעימת ספרד

אוגוסט 22, 2008

את טעימת ספרד בספשל רזרב סימנתי לעצמי עוד לפני חודש כששמעתי עליה לראשונה. בטעימה ניתן ייצוג לאזורים פופולריים לצד איזורים לא מוכרים, ולסוגים מגוונים של יינות וטווח מחיר. בנוסף הטעימה הייתה הזדמנות להחשף ליבואנים פחות נפוצים מהיבואנים הגדולים בשוק. מחירי היינות נאמרו רק לאחר טעימת כל יין וכאשר סיימתי לכתוב את מה שכתבתי על היין.

היו ניסיונות להבהיר את הבלבול הרב שיש בשמות היצרנית, התאגידים והמשווקים, אבל לפחות אני נותרתי מבולבל ולכן אני מעתיק את השמות כמות שהם בדף שחולק בטעימה. בלי הקדמות מפוצצות – נעבור ליינות:

Cava Marques de Monistrol Seleccion Especial Reserva Brut

לחם קלוי, רמז לעשב, בפה קל וחמוץ, בעבוע חד מידי, די מריר, סיום בינוני-ארוך חמצמץ ושמרי. חביב ומרענן, עדיף עם אוכל. לא רע בשביל 35 ש"ח, אם כי במחיר הזה אני מעדיף את הקריסטלינו. יבוא: מ. אקרמן. 

Cava Gran Campo Viejo Brut Reserva Metodo Tradicional

בניגוד לקודמתה המיוצרת בשיטת שרמנט, הקוואה הזו שמגיעה מריוחה עשויה בשיטה המסורתית, פותחת בפריחה והדרים, בועות עדינות יותר, חמצמץ וקל בפה, פירותי ונעים, סיום קצר-בינוני וחמצמץ. נחמד. 69 ש"ח, יבוא: הגפן (פלאם).

Puerta Cerrada Rose Vinos Jeromin, Vinos de Madrid 2006

צבע כתום-ורוד, באף אדמה טחובה, משהו שמזכיר בננות באף, בפה חמיצות גבוהה, מינרליות, מרירות ניכרת בסיום. חזרתי אליו אחרי שהיה פתוח כרבע שעה והוא היה יותר פירותי. מצאתי אותו לא מאוזן ולא טעים. 39 ש"ח. יבוא: בראש טוב.

Kalius Rojo, Vendimia Seleccionada, Carinena

פעם ראשונה שלי עם יין אדום ללא שנת בציר – צבע בהיר, באף תותים, רמז לעור ואלכוהוליות. גוף בינוני מלא, מרגיש לא רענן. 25 ש"ח, לא תודה. יבוא: י.ד. עסקים.

Tempranillo Number One, Barberana, Vinos de la terra castilla 2005

פרי יער ותות, הרבה וניל, גוף בינוני, טאנין עדין, נעים יחסית. השם היומרני הוליד יין חנפן ונחמד. 49 ש"ח – יותר טוב מהרבה אלטרנטיבות ישראליות במחיר הזה, או לפחות יכול להתחרות בנוחות איתן. יבוא: מ. אקרמן.

Rioja Campo Viejo Crianza 2004

צבע בורדו כהה, פרי יער עשיר, וניל ועץ, יבש מאוד, פרי ברקע, טאנין חד וגס, מתובל וחריף. סיום יבש ומתובל. נאמן לסגנון ולאזור, מתאים למי שלא מפריע עץ גס האופייני לקריאנזות מהאזור. ילווה טוב קדרות, חמין, או אפילו מנגל. 69 ש"ח, יבוא: הגפן.

Rioja Cosme Palacio Y Hermanos 2004

פרי בשל וטוב משולב בפלפל שחור וחבית, גוף מלא ועשיר, המון טאנין אבל לא חד מידי, פרי משולב בחמיצות ערה, סיום בינוני מתובל וטיפה מריר. נחמד מאוד, עדיף ליישן אותו עוד קצת. 79 ש"ח, יבוא: בראש טוב.

Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001

צבע שחור אטום לחלוטין שלא מראה שום סימן לגיל, פרי יער עשיר עם פטל ושזיף, עטופים בוניל, ופלפל לבן. בפה הוא דחוס, מתובל ועשיר, הפרי במקום, עדיין טאני למדי. יין עסיסי, צעיר ובועט – מצויין. לחכות איתו לפחות שנתיים, למרות שלהערכתי גם ב-2012 הוא יהיה לפני השיא. בעיני הוא מנצח את שאר היינות בטעימה בהליכה – וזה עוד לפני שאני מתייחס למחיר – 75 ש"ח. הבציר שהיום בשוק הוא 2004 והוא עולה אותו דבר בספשל רזרב. היין מראה שלא צריך שם פופולרי כמו ריוחה או פריורט בשביל שהבקבוק יהיה טוב מאוד, וששווה לשים לב גם לאזור מדריד ממנו הוא מגיע. במילה אחת: מציאה. יבוא: וינו לטינו.

Rioja Siglo Reserva 2002

אדום בהיר יחסית לקודמיו, באף עור, פרי אדום, בפה הוא יבש, טאני, חומצי למדי ועם תיבול שממשיך גם לסיום הבינוני. דיברו בטעימה על כך שאת היין אפשר יהיה להעריך רק עוד כמה שנים טובות, לפחות במצבו הנוכחי לא התלהבתי, בטח שלא תמורת 150 ש"ח. יבוא: הגפן.

Masia L'Hereu Single Vineyard Penedes 2000

צבע אדום עמוק, באף הרבה עץ קלוי מאפיל על הפרי ברקע, גוף מלא ומוצק עם טאנין אסרטיבי, דחוס ועם פרי טוב, סיום ארוך ויבש. יין לא רע אבל לטעמי יותר מידי עץ, דווקא הפעם אני לא יודע אם יש מספיק פרי מעבר כדי שיוכל להתאזן עם יישון. בניגוד ליינות האחרים המבוססים על זנים מסורתיים, כאן דווקא מדובר על בלנד קברנה/מרלו. 120 ש"ח, לא תודה.

Vegas Cubillas Reserva, Ribera del Duero 2000

האף די סגור, עם עץ קלוי, תבלינים ומעט פרי. אפילו הקצרין בהשקתו לא היה כ"כ טאני, וגם לא דברים ששתיתי בטעימת הנביולו. טאנין עצבני שכמעט כואב על הלשון, משאין שיניים מחוספסות ממשיך כל הדרך לסיום הארוך והיבש. אין לי שום מושג מה יוליד הבקבוק הזה, אני רק יכול לומר שזה לא יקרה בחמש השנים הקרובות, אולי גם לא בעשר.

ולקינוח, שרי שהותאם נהדר ללחם תאנים עם גבינה קשה שהוגשה איתו –

Sherry Bristol Cream Havey's

זהוב כהה – נחושתי, באף… שרי, צימוקים, פירות יבשים, בפה מתיקות לא מוגזמת מאוזנת עם חמיצות ערה, קרמי עם נגיעות חריפות וטעמי חבית קלים. סיום ארוך ומתובל. קינוח חורפי מחמם וטעים. 89 ש"ח, יבוא: י.ד. עסקים.

h1

Corcho

מרץ 30, 2008

פקק ספרד. יש מה להוסיף? כן. אבל בגלל שיש הרבה אתחיל מהסיכום:

For me – this is what wine is all about.

ארבע עשר איש מחייכים, בחצי יום של הדוניזם טהור – אוכל, יין, מוזיקה – אבל בעיקר חברה. השאר זה תפאורה. אבל איזו תפאורה! ארוחה במקצב צרפתי (עם מקצבים ספרדיים במערכת הסטראו) של חצי שעה ומעלה בין המנות, יין תוך כדי ובין לבין – והאוכל אינו העיקר.

את המפגש פתחו זוג קאוות – קסניוס ברוט נאטור NV וקודורניו NV. לא משהו שהפיל מישהו מהכיסא, אבל אפרטיף ראוי, שתיהן עם הלימוניות האופיינית, שמרים, בועות גדולות וחמצמצות מרעננת. הן ליוו אותנו היטב גם לתוך הראשונות: גספצ'יו אבטיח עם נענע ופטה, וסלט תרד טרי, מוסר מוחמץ ותותים – שילוב מעניין.

סיום המנות הראשונות סימן את תורי להכנס למטבח להכין אינצ'ילדת בשרים: על מחבת פיזרתי קוביות קטנות של חזה עוף, סינטה, פילה מדומה, ומעט חזה אווז מעושן והודו. גזר מגורד, בצל סגול ופלפל חריף קצוצים דק הצטרפו לחגיגה ורוטב צ'ילי מתוק הוסיף פיקנטיות ונוזלים. את כל זה גלגלתי בעזרתו המיומנת של הקורק-מאסטר לטורטיות, חתכתי באלכסון והגשתי לצד סלט עגבניות, נענע וזיתים שחורים, ברוטב שחור-חמוץ. את המנה ליווה היין הצעיר בחבורה:

Artadi Artazuri 2006

תותים, פרי אדום, מעט חבית. גוף בינוני שמחזיק טוב יובש, פרי ותבלין. רענן אבל בעל נוכחות, יופי של יין. 100% גרנאש מאזור Navarra, מתאים מאוד לאוכל – אפשר גם בלי. ב-55 ש"ח אין לי מילה אחרת חוץ ממציאה. יבוא: שקד.

אחרי זה הגיעה תורה של פאיאה עם עוף, אווז וצ'וריסוס, שריח הזעפרן ממנה מילא את הבית והעיר את הבטן של כל הנוכחים. לצד המנה המעולה הזו של יעל פתחנו את זקן הבקבוקים:

Marques de Caceres Reserve 1998

הצבע האדום המלא מתחיל להראות חום בקצה, והאף – פשוט לעצום עיניים ולחייך. לא שתיתי הרבה כאלה – אבל קשה שלא לזהות ולאהוב ריוחה מיושן – איזה כיף של עור עם קליה, פרי אדום עם נגיעה של אדמה, משהו שהזכיר לי כורכום, קרמל, פלפל לבן. בפה החמיצות ערה עם תבלינים ונגיעות יובש עדינות ומדגדגות, והפרי מלווה לכל אורך הדרך אל הסיום המענג. הופ, נגמרה הכוס והבקבוק. אלא אם אתם אוהבים את היינות שלכם מיושנים מאוד – לשתות בשנה הקרובה. 120 שקל – שווה. חוויה. יבוא: אורי ברנע.

אז אחרי אחרי שתמי, יעל ואני שיחקנו במטבח הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים – הגיעה השעה לקרוא את הקורק-מאסטר מכנס אל הדגל. חמוש בשלושה סירים מלאים כל טוב נכנס למטבח וחזר אלינו עם טלה בבישול איטי, תפו"א בירקות ועוף בחרדל. זה כבר דורש עוד יין:

Tinto Pesquera 2003

שחור סגלגל, פרי יער, אספלט, אספרסו, פלפל שחור, גוף מלא ומוצק, טאנין מחיך לחיך אפילו אחרי חמש שעות חדרור בבקבוק, פרי דחוס ועשיר, מתובל מאוד, סיום ארוך ארוך ומתובל. יין מעולה עם בשר, צעיר ובועט עם השפעה ניכרת של עץ – אבל לא כזו שמקלקלת את החוויה. ממליץ לפתוח עוד שנתיים-שלוש לאוהבי יין צעיר, שש-שמונה לאוהבי יין מיושן. מ-Ribera del Duero הוא מגיע אלינו ע"י האחים שקד. 150 שקל זה לא מעט כסף, אבל תמורתו תקבלו יין נהדר שתוכלו להנות ממנו גם באמצע העשור הבא.

Martinet Bru 2002

המון פרי באף, ריבה, שוקולד וקליה, גוף בינוני-מלא, בשל ופירותי שמשולב בטאנינים עדינים ויובש נעים, ממשיכים את המגמה לסיום הפירותי והנעים. מצליח להיות מאוזן ולשלב גם איזו עדינות בכל הפרי העשיר הזה. מ-Priorat הוא מגיע גם ע"י האחים שקד ועולה 110 שקל. יין טוב, אבל פחות הרשים אותי מקודמיו ביחס למחיר.

 גיא   גיא   גיא

לסיום, הבודדים שהצליחו לקום מהכסא ירדו לרחוב והביאו אספרסו והפוכים, שהצטרפו לקרם קטלן מעולה שהכינה תמי – שזה המקום להודות לה על האירוח המצויין. כשמה כן היא – פפריקה מלאה אנרגיה וחריפות, שהתרוצצה יותר מעשר שעות בשביל להוציא את שבת בצהריים-עד-לילה האלה לפועל. תודה!

אחרי כמה שעות החזרתי כשירות להתרוממות מהספה וגם לנהיגה, ונסעתי לחיפה כשכל הדרך רוקדים לי על הלשון ריחות וטעמים. פוסט של גיא

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)