Posts Tagged ‘מבעבע’

h1

החיים בארגזים

ספטמבר 5, 2008

זה קורה פעם בכמה שנים, ולא משנה כמה חושבים שזה קשה פיזית ומנטאלית – זה בפועל קשה יותר. החיים בארגזים, ואחרי שבוע מתיש וסופשבוע עוד יותר מתיש – הארגזים עברו לסלון החדש, באדיבות חבילת שטרות יפה שעברה לידי סבלים-קוסמים. חבל להתבאס ולחשוב על היינות שאפשר היה לקנות בחבילה הזו – ועדיף לתכנן את היינות הבאים. היינות הבאים אמרנו? אז במקרר (שהספיק להתקלקל מאז) חיכה משהו למאורע הזה. אם כבר שותים את היין הראשון בדירה החדשה – עדיף שהחליצה שלו תשמע חגיגית, לא?

 

רמת הגולן, גמלא ברוט

להלן תקציר הסיפור המעניין שהביא ליין החדש – רמה"ג נתקעו בלי מבעבע לשנים הקרובות, והחליטו להפסיק את יישון הירדן ברוט באמצע, ולהוציא את היין במתוכנת קלה יותר בסדרת גמלא. היין בהיר בצבע פנינה, עדין באף עם הדרים ופריחה, בעבוע קצת חד בפה עם חמיצות מלטפת, מינרליות ופרי עדין, לסיום בינוני קצר. כשהיין מתחמם קצת בכוס הוא ממשיך להיות נעים ועדין. שני נקודות לרעתו: הבעבוע החד ביחס לאחים הגדולים שלו מעיד על יין שאכן העירו מוקדם, ושנית – 70 שקל זה לא זול, במיוחד כשהקאווה זורמת כמים (אפשר גם שני חצאי בקבוק באותו מחיר).

מלבד שתי הנקודות האלה – באמת מדובר ביין כיפי. טעים, עדין ומאוזן. מרענן וקיצי – עם אוכל ובלעדיו. קראתי ביקורת על היין, והיו מי שהשוו אותו לקאוות בארבעים ש"ח ופחות. טעמתי לא מעט קאוות כאלה ואני חושב שהמבעבע החדש יותר מוצלח, מעניין וטעים ברמה שמצדיקה את המחיר שלו (לפחות לקניה אחת להתרשמות). בנוסף, קשה לי להאמין שקאוות כאלה עברו תסיסה שניה בבקבוק (מתוד שמפן) אלא במיכלים (שרמנט), כמו הברוט החדש של כרמל שיבדק בקרוב.

בתקווה שעד לפוסט הבא אחרוני הארגזים יקופלו, הלגבולין ימצא את מקומו ליד הטאליסקרים על הבר, וסט כוסות היין ישטף ויסודר לאחר כבוד. שבוע טוב!

h1

טעימת ספרד

אוגוסט 22, 2008

את טעימת ספרד בספשל רזרב סימנתי לעצמי עוד לפני חודש כששמעתי עליה לראשונה. בטעימה ניתן ייצוג לאזורים פופולריים לצד איזורים לא מוכרים, ולסוגים מגוונים של יינות וטווח מחיר. בנוסף הטעימה הייתה הזדמנות להחשף ליבואנים פחות נפוצים מהיבואנים הגדולים בשוק. מחירי היינות נאמרו רק לאחר טעימת כל יין וכאשר סיימתי לכתוב את מה שכתבתי על היין.

היו ניסיונות להבהיר את הבלבול הרב שיש בשמות היצרנית, התאגידים והמשווקים, אבל לפחות אני נותרתי מבולבל ולכן אני מעתיק את השמות כמות שהם בדף שחולק בטעימה. בלי הקדמות מפוצצות – נעבור ליינות:

Cava Marques de Monistrol Seleccion Especial Reserva Brut

לחם קלוי, רמז לעשב, בפה קל וחמוץ, בעבוע חד מידי, די מריר, סיום בינוני-ארוך חמצמץ ושמרי. חביב ומרענן, עדיף עם אוכל. לא רע בשביל 35 ש"ח, אם כי במחיר הזה אני מעדיף את הקריסטלינו. יבוא: מ. אקרמן. 

Cava Gran Campo Viejo Brut Reserva Metodo Tradicional

בניגוד לקודמתה המיוצרת בשיטת שרמנט, הקוואה הזו שמגיעה מריוחה עשויה בשיטה המסורתית, פותחת בפריחה והדרים, בועות עדינות יותר, חמצמץ וקל בפה, פירותי ונעים, סיום קצר-בינוני וחמצמץ. נחמד. 69 ש"ח, יבוא: הגפן (פלאם).

Puerta Cerrada Rose Vinos Jeromin, Vinos de Madrid 2006

צבע כתום-ורוד, באף אדמה טחובה, משהו שמזכיר בננות באף, בפה חמיצות גבוהה, מינרליות, מרירות ניכרת בסיום. חזרתי אליו אחרי שהיה פתוח כרבע שעה והוא היה יותר פירותי. מצאתי אותו לא מאוזן ולא טעים. 39 ש"ח. יבוא: בראש טוב.

Kalius Rojo, Vendimia Seleccionada, Carinena

פעם ראשונה שלי עם יין אדום ללא שנת בציר – צבע בהיר, באף תותים, רמז לעור ואלכוהוליות. גוף בינוני מלא, מרגיש לא רענן. 25 ש"ח, לא תודה. יבוא: י.ד. עסקים.

Tempranillo Number One, Barberana, Vinos de la terra castilla 2005

פרי יער ותות, הרבה וניל, גוף בינוני, טאנין עדין, נעים יחסית. השם היומרני הוליד יין חנפן ונחמד. 49 ש"ח – יותר טוב מהרבה אלטרנטיבות ישראליות במחיר הזה, או לפחות יכול להתחרות בנוחות איתן. יבוא: מ. אקרמן.

Rioja Campo Viejo Crianza 2004

צבע בורדו כהה, פרי יער עשיר, וניל ועץ, יבש מאוד, פרי ברקע, טאנין חד וגס, מתובל וחריף. סיום יבש ומתובל. נאמן לסגנון ולאזור, מתאים למי שלא מפריע עץ גס האופייני לקריאנזות מהאזור. ילווה טוב קדרות, חמין, או אפילו מנגל. 69 ש"ח, יבוא: הגפן.

Rioja Cosme Palacio Y Hermanos 2004

פרי בשל וטוב משולב בפלפל שחור וחבית, גוף מלא ועשיר, המון טאנין אבל לא חד מידי, פרי משולב בחמיצות ערה, סיום בינוני מתובל וטיפה מריר. נחמד מאוד, עדיף ליישן אותו עוד קצת. 79 ש"ח, יבוא: בראש טוב.

Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001

צבע שחור אטום לחלוטין שלא מראה שום סימן לגיל, פרי יער עשיר עם פטל ושזיף, עטופים בוניל, ופלפל לבן. בפה הוא דחוס, מתובל ועשיר, הפרי במקום, עדיין טאני למדי. יין עסיסי, צעיר ובועט – מצויין. לחכות איתו לפחות שנתיים, למרות שלהערכתי גם ב-2012 הוא יהיה לפני השיא. בעיני הוא מנצח את שאר היינות בטעימה בהליכה – וזה עוד לפני שאני מתייחס למחיר – 75 ש"ח. הבציר שהיום בשוק הוא 2004 והוא עולה אותו דבר בספשל רזרב. היין מראה שלא צריך שם פופולרי כמו ריוחה או פריורט בשביל שהבקבוק יהיה טוב מאוד, וששווה לשים לב גם לאזור מדריד ממנו הוא מגיע. במילה אחת: מציאה. יבוא: וינו לטינו.

Rioja Siglo Reserva 2002

אדום בהיר יחסית לקודמיו, באף עור, פרי אדום, בפה הוא יבש, טאני, חומצי למדי ועם תיבול שממשיך גם לסיום הבינוני. דיברו בטעימה על כך שאת היין אפשר יהיה להעריך רק עוד כמה שנים טובות, לפחות במצבו הנוכחי לא התלהבתי, בטח שלא תמורת 150 ש"ח. יבוא: הגפן.

Masia L'Hereu Single Vineyard Penedes 2000

צבע אדום עמוק, באף הרבה עץ קלוי מאפיל על הפרי ברקע, גוף מלא ומוצק עם טאנין אסרטיבי, דחוס ועם פרי טוב, סיום ארוך ויבש. יין לא רע אבל לטעמי יותר מידי עץ, דווקא הפעם אני לא יודע אם יש מספיק פרי מעבר כדי שיוכל להתאזן עם יישון. בניגוד ליינות האחרים המבוססים על זנים מסורתיים, כאן דווקא מדובר על בלנד קברנה/מרלו. 120 ש"ח, לא תודה.

Vegas Cubillas Reserva, Ribera del Duero 2000

האף די סגור, עם עץ קלוי, תבלינים ומעט פרי. אפילו הקצרין בהשקתו לא היה כ"כ טאני, וגם לא דברים ששתיתי בטעימת הנביולו. טאנין עצבני שכמעט כואב על הלשון, משאין שיניים מחוספסות ממשיך כל הדרך לסיום הארוך והיבש. אין לי שום מושג מה יוליד הבקבוק הזה, אני רק יכול לומר שזה לא יקרה בחמש השנים הקרובות, אולי גם לא בעשר.

ולקינוח, שרי שהותאם נהדר ללחם תאנים עם גבינה קשה שהוגשה איתו –

Sherry Bristol Cream Havey's

זהוב כהה – נחושתי, באף… שרי, צימוקים, פירות יבשים, בפה מתיקות לא מוגזמת מאוזנת עם חמיצות ערה, קרמי עם נגיעות חריפות וטעמי חבית קלים. סיום ארוך ומתובל. קינוח חורפי מחמם וטעים. 89 ש"ח, יבוא: י.ד. עסקים.

h1

Corcho

מרץ 30, 2008

פקק ספרד. יש מה להוסיף? כן. אבל בגלל שיש הרבה אתחיל מהסיכום:

For me – this is what wine is all about.

ארבע עשר איש מחייכים, בחצי יום של הדוניזם טהור – אוכל, יין, מוזיקה – אבל בעיקר חברה. השאר זה תפאורה. אבל איזו תפאורה! ארוחה במקצב צרפתי (עם מקצבים ספרדיים במערכת הסטראו) של חצי שעה ומעלה בין המנות, יין תוך כדי ובין לבין – והאוכל אינו העיקר.

את המפגש פתחו זוג קאוות – קסניוס ברוט נאטור NV וקודורניו NV. לא משהו שהפיל מישהו מהכיסא, אבל אפרטיף ראוי, שתיהן עם הלימוניות האופיינית, שמרים, בועות גדולות וחמצמצות מרעננת. הן ליוו אותנו היטב גם לתוך הראשונות: גספצ'יו אבטיח עם נענע ופטה, וסלט תרד טרי, מוסר מוחמץ ותותים – שילוב מעניין.

סיום המנות הראשונות סימן את תורי להכנס למטבח להכין אינצ'ילדת בשרים: על מחבת פיזרתי קוביות קטנות של חזה עוף, סינטה, פילה מדומה, ומעט חזה אווז מעושן והודו. גזר מגורד, בצל סגול ופלפל חריף קצוצים דק הצטרפו לחגיגה ורוטב צ'ילי מתוק הוסיף פיקנטיות ונוזלים. את כל זה גלגלתי בעזרתו המיומנת של הקורק-מאסטר לטורטיות, חתכתי באלכסון והגשתי לצד סלט עגבניות, נענע וזיתים שחורים, ברוטב שחור-חמוץ. את המנה ליווה היין הצעיר בחבורה:

Artadi Artazuri 2006

תותים, פרי אדום, מעט חבית. גוף בינוני שמחזיק טוב יובש, פרי ותבלין. רענן אבל בעל נוכחות, יופי של יין. 100% גרנאש מאזור Navarra, מתאים מאוד לאוכל – אפשר גם בלי. ב-55 ש"ח אין לי מילה אחרת חוץ ממציאה. יבוא: שקד.

אחרי זה הגיעה תורה של פאיאה עם עוף, אווז וצ'וריסוס, שריח הזעפרן ממנה מילא את הבית והעיר את הבטן של כל הנוכחים. לצד המנה המעולה הזו של יעל פתחנו את זקן הבקבוקים:

Marques de Caceres Reserve 1998

הצבע האדום המלא מתחיל להראות חום בקצה, והאף – פשוט לעצום עיניים ולחייך. לא שתיתי הרבה כאלה – אבל קשה שלא לזהות ולאהוב ריוחה מיושן – איזה כיף של עור עם קליה, פרי אדום עם נגיעה של אדמה, משהו שהזכיר לי כורכום, קרמל, פלפל לבן. בפה החמיצות ערה עם תבלינים ונגיעות יובש עדינות ומדגדגות, והפרי מלווה לכל אורך הדרך אל הסיום המענג. הופ, נגמרה הכוס והבקבוק. אלא אם אתם אוהבים את היינות שלכם מיושנים מאוד – לשתות בשנה הקרובה. 120 שקל – שווה. חוויה. יבוא: אורי ברנע.

אז אחרי אחרי שתמי, יעל ואני שיחקנו במטבח הגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים – הגיעה השעה לקרוא את הקורק-מאסטר מכנס אל הדגל. חמוש בשלושה סירים מלאים כל טוב נכנס למטבח וחזר אלינו עם טלה בבישול איטי, תפו"א בירקות ועוף בחרדל. זה כבר דורש עוד יין:

Tinto Pesquera 2003

שחור סגלגל, פרי יער, אספלט, אספרסו, פלפל שחור, גוף מלא ומוצק, טאנין מחיך לחיך אפילו אחרי חמש שעות חדרור בבקבוק, פרי דחוס ועשיר, מתובל מאוד, סיום ארוך ארוך ומתובל. יין מעולה עם בשר, צעיר ובועט עם השפעה ניכרת של עץ – אבל לא כזו שמקלקלת את החוויה. ממליץ לפתוח עוד שנתיים-שלוש לאוהבי יין צעיר, שש-שמונה לאוהבי יין מיושן. מ-Ribera del Duero הוא מגיע אלינו ע"י האחים שקד. 150 שקל זה לא מעט כסף, אבל תמורתו תקבלו יין נהדר שתוכלו להנות ממנו גם באמצע העשור הבא.

Martinet Bru 2002

המון פרי באף, ריבה, שוקולד וקליה, גוף בינוני-מלא, בשל ופירותי שמשולב בטאנינים עדינים ויובש נעים, ממשיכים את המגמה לסיום הפירותי והנעים. מצליח להיות מאוזן ולשלב גם איזו עדינות בכל הפרי העשיר הזה. מ-Priorat הוא מגיע גם ע"י האחים שקד ועולה 110 שקל. יין טוב, אבל פחות הרשים אותי מקודמיו ביחס למחיר.

 גיא   גיא   גיא

לסיום, הבודדים שהצליחו לקום מהכסא ירדו לרחוב והביאו אספרסו והפוכים, שהצטרפו לקרם קטלן מעולה שהכינה תמי – שזה המקום להודות לה על האירוח המצויין. כשמה כן היא – פפריקה מלאה אנרגיה וחריפות, שהתרוצצה יותר מעשר שעות בשביל להוציא את שבת בצהריים-עד-לילה האלה לפועל. תודה!

אחרי כמה שעות החזרתי כשירות להתרוממות מהספה וגם לנהיגה, ונסעתי לחיפה כשכל הדרך רוקדים לי על הלשון ריחות וטעמים. פוסט של גיא

h1

סיכום 2007 בדרך היין – צומת סביון

דצמבר 21, 2007

גשם ובעיקר רוחות עצבניות ליווי אותי לאורך כביש החוף בדרך לטעימת סיכום שנת 2007 של סניף סביון החדש של דרך היין. מלבד העדר מוחלט של חניה באזור שאין בו איפה לחנות מלבד המגרש, הכל עבד כמו שצריך, בתקתוק אופייני שהצוות כבר מיומן בו. אמנם מעט צפוף יותר בהשוואה לאירוע ברעננה, אבל בסה"כ אירוע מהנה ומאורגן בצורה הטובה ביותר שהנסיבות מאפשרות.

עם מבחר יינות מעניין, נציגויות מהמבחר שהאחים שקד מייבאים מאיטליה, צרפת, ספרד ואוסטרליה בטווחי 50-90 ש"ח, ולצידם אוסף יקבים ישראליים, הגדולים מצד אחד, ולצידם טוליפ, ססלוב, אמפורה, צרעה ועוד. באחת הפינות, שולחן עליו התנוססו רביעיית בקבוקים יקרים, שכללו שמפניה, סופר טוסקן, שאטונף ופנפולדס אחד. היינות, שמחירם עלה על 200 ש"ח, הוצעו לטעימה פעם אחת לכל אורח, ואציין לחיוב את כמות הטעימה, שנמדדה במדויק – למרות מחיר היינות כל אחד קיבל מנה מספיק גדולה על מנת שיתאפשר להעריך את היין כמו שצריך (אני מעריך 40-50 מ"ל).

התמורה למחיר הטעימה (25 ש"ח לפני החזרים והנחות) – ללא תחרות, כמו שרק בדרך היין יודעים לעשות.

אירוע בדרך היין צומת סביון

כמה רשמי טעימה, המחירים (לפני הנחות) בסוגריים

זוג המבעבעים שטעמתי נפתח ב-

Tommasi Pinot-Chardonnay Brut

שמרים שולטים באף, עם ליים ומאחוריו פרי טרופי – אולי גויאבה. גוף קל, בועות גדולות וחזקות, פירותיות שמשחררת רמז קל למתיקות, יובש מרענן ממשיך גם לסיום הבינוני והפירותי. כיפי, קליל ונעים לשתיה (70).

Drappier Brut NV

מותג השמפניה החדש יחסית בפורטפוליו של שקד, פותח באף מעודן יחסית לטומסי, עם לחם קלוי וקליפת אשכולית, בפה המון בועות עדינות, מרקם חלק ומלטף, יבש וחמצמץ וסיום בינוני ארוך. טעים, מפנק וקשה להפסיק לשתות ( 220 במבצע 185).

 ססלוב ניו-זילנד סוביניון בלאן 2006

פותח נקי וחד, עם עשב, לימון, פריחה ורמז טרופי. גוף בינוני עם מרקם מעט שומני, חמיצות גבוהה ומאחוריה פרי הדר, סיום בינוני וחמצמץ. לטעמי בפה היין פחות קליל ורענן מאשר הציפיה שיוצר האף (80).

הרי גליל פינו נואר 2005

צבע אדום יחסית בהיר, האף נדיב בפרי אדום, סוכריות דובדבן, פרחים וקליה נעימה ברקע ממשיכים לגוף קל-בינוני שפותח בחמיצות, ממשיך לפירותיות עדינה ותיבול, סיום בינוני עם טעמי קליה. חביב ונעים (60), מזכיר במשהו את Firesteed מאורגון, אם כי יותר פירותי ונגיש לטעמי.

כרמל קברנה סוביניון כרם זרעית 2004

צבע שחור, רובי בשוליים. מתקפת פרי היער הבשל מתרכזת סביב פטל, ממשיכה לריבה, וניל, קפה ועץ קלוי. גוף די מלא, טאנין מוצק ומתובל עם נוכחות מרירה, מוקף בפרי עשיר. סיום ארוך ופירותי עם עוד נגיעות מרירות.

יין בומבסטי ועשיר, חורפי ומתאים לתבשילי קדירה או לשתיה בפני עצמו. מוכן לשתיה אבל מי שלא אוהב טאנין מוצק יטיב להמתין שנה או שתיים (90).

Domaine Vieille Julienne Chateauneuf du Pape 2004

צבע אדום מעט בהיר, באף עשב, פרי אדום עדין, רמז למינרלים, גוף בינוני-מלא, יובש נעים, טעמים עדינים של פרי, תבלין וקליה, מרקם חלק ונעים, קצת מריר לקראת הסוף. מאופק, אלגנטי ומעניין (249). אני לא רואה את עצמי מתחיל לקנות בורדו במאות שקלים, אבל אני בהחלט מתחיל להבין את חובבי העולם הישן. במיוחד בלט היין לצד הגאיה, הפנפולדס – פצצות הפרי הבועטות שנמזגו לידו.

Gaja Promis 2004

שחור אטום, פצצת פרי יער עם חבית קלויה ברקע, גוף מלא ודחוס, המון פרי מסתובב סביב טאנין, טעמי קליה וקצת מרירות עדינה, סיום ארוך ויבש. עצמתי וכבד, שוב יין חורפי ועשיר (200)

h1

משהו מבעבע

נובמבר 17, 2007

'אין לי הרבה ניסיון בתחום – אבל אשמח לכתוב מפרספקטיבה של חובבן' עניתי לאבי בן עמי שהזמין אותי לסקר את המבעבעים בתערוכת סומלייה.

לאור רשימת המציגים ציפיתי לגדולות ונצורות בנושא הזה – ציפיה שהתמלאה רק בחלקה שכן הרבה מהחומר הטוב הגיע רק בקופסאות תצוגה ולא הגיע לכוסות האורחים. לפני שאמשיך, אני רוצה להמליץ על חלק א' ועל חלק ב' של כתבה של יוסי בוזנח על שמפניה.

אז מה יש לנו כאן? הכל למעשה. החנויות והיבואנים מחזיקים מבעבעים מגוונים, פשוטים לצד מתוחכמים, מתוקים-חנפנים לצד יבשים-מרירים, יום-יומיים לצד חגיגיים – הכל מהכל, רק נשאר למצוא את מה שמתאים לכם. בטווח המחיר הגבוה מככבות כמובן השמפניות, שרק אזכור שמן כבר מוסיף נופך חגיגי לכל אירוע, אם כי בגרסה מרעננת ומתאימה לכל כיס אפשר גם למצוא מבעבעים צעירים ומהנים, בהם מככבות הקאוות מספרד הפרוסקו והלמברוסקו מאיטליה.

ירידת המיסוי על המבעבעים מסמנת על עליה נוספת במבחר היינות האלה בארץ, ואפשר למשל לסמן את Drappier שהתחילו לייבא האחים שקד, או את Ayala שנוכחותה שודרגה בפורטפוליו של הכרם – ואלו רק דוגמאות מהחודשים האחרונים. גם הקאוות לא מקופחות ואפשר לראות מותגים כמו קריסטלינו על המדפים במחירים נוחים של 30 ש"ח. באגף השמפניה יש מותגים שמתקרבים מלמעלה ל-200 ש"ח, ובטווח הביניים אפשר למצוא קאוות Vintage של מגוון יצרים ומחירים. וליינות…

שני היינות הראשונים שטעמתי באירוע מאפשרים השוואה מעניינת:

 Alexandre Bonnet Champlage Grande Réserve Brut NV

עטוף חגיגיות היבטתי בנוזל הצהוב חיוור שבכוס, האף דיווח על לימון ועל רמז שמרים, והלשון על בועות קטנות, חדות ונמרצות. הגוף הבינוני קושט במרירות טובה ורמז מינרלי, חמיצות עדינה ונעימה, מרקם קרמי ועשיר, עם סיום ארוך, חמצמץ ומרענן.

Covides Xenius Cava Brut Nature NV

בשניה הראשונה אפשר להתבלבל עם השמפניה: הצבע דומה, גם כאן לימון שולט באף, והטעם לרגע די דומה. כאן אבל מתחילים לשים לב להבדל – האף קצת יותר חד ופחות מעודן, הגוף מימי יותר ובעיקר המרקם פחות עשיר ויותר פשוט. החמיצות קצת גבוהה ונותנת את הטון, והסיום, בינוני-קצר, נגמר מהר בפה.

קודם כל יש לומר שההשוואה בין השתיים לא הוגנת בשום קריטריון. הקאווה תשאיר אתכם עם עודף מחמישים – והשמפניה לא תשאיר אתכם עם עודף ממתאיים. בהחלט יתכן שקאווה מטווחי מחיר דומים יכולה לתת פייט טוב לשמפניה, אבל בכל זאת יש מה ללמוד מההשוואה: אם היה ספק, לא משלמים יותר סתם – אין מה להשוות בין העושר, העומק והמרקם של השמפניה לזה של הקאווה, ואין כמו ההבדל באורך הסיום בשביל להדגיש את זה.

כמובן שלסיום חשוב להדגיש שהקאווה בפני עצמה טובה ומהנה, ונותנת יופי של תמורה למחיר (שתיהן מיובאות ע"י הכרם) .

Charles Heidsieck Champagne Brut Réserve NV

צבע זהוב עדין, האף נשלט על ידי לחם קלוי ומאחוריו ארומות שמרים ורמז להדרים. בעבוע חזק וגוף בינוני מלא שמציע חמיצות טובה ותיבול עדין, ממשיכים לסיום ארוך ונעים (יבוא: החברה הסקוטית).

אם הייתי צריך להשוות לאלכסנדר הייתי אומר שהיידסיק בעלת אופי מעט יותר מחוספס ואולי מעניינת יותר, בעוד שהקודמת יותר עדינה ואלגנטית.

Carpenè Malvolti Rosé Cuvée Brut 

צבע ורוד עז, אף "מתוק" עם תות, דובדבן חמוץ, פרחים וסוכריות גומי. בעבוע עדין מקושט בקצת מתיקות פירותית, ומשהו שמזכיר סוכריות, סיום בינוני ומתקתק. פשוט, חנפן ונעים לחובבי המעט מתוק – מבעבע לפיקניקים ולמסיבות (יבוא: הכרם).

Codorniu Pinot Noir Rosé Brut Cava NV

ורדרד בהיר בכוס, פריחה והדרים באף, גוף קליל, בועות עדינות, חמיצות במידה טובה ולא משתלטת יושבת לצד מרירות עדינה. פשוט ובסיסי, אחלה אפרטיף ויתאים טוב לדגים עדינים (יבוא: החברה הסקוטית).

 Cavicchioli 1928 Malvasia Lambrusco Secco

צבע חיוור מאוד, באף זר פרחים ענק וריחני, עם פרי נעים ומזמין מסביבו, בפה שמץ מתיקות פירותי ועם חמיצות נעימה, ממשיכים לסיום קצר וחמצמץ.

הרבה יותר פשוט מהשמפניות, יותר מתחנף מהקאוות – ואחלה יין מסיבות, שישאיר עודף מחמישים שקל. יש גם גרסאות מתוקות יותר שלו (יבוא: הכרם).

מבעבעים: Covides Xenius Cava Brut Nature, Charles Heidsieck Champagne Brut Reserva, Cavicchioli Malvasia Lambrusco, Codorniu Pinot Noir Rose Brut

h1

ספרדיה, ורדרדה וקלת ראש

אוגוסט 17, 2007

שני רצונות התלכדו לארוחת ערב אחת: הראשון למצוא יין שיהיה יבש ומרענן, ויעזור להרים את הכבדות שיש ברוטב שמנת, והשני להמשיך את צעדי התינוק בעולם הקאווה ולנסות גם אחת ורדרדה. אז הארוחה הפשוטה כללה רביולי בטטה ברוטב שמנת (המתכון), ואיתה הוגש:

Cristalino Cava Rose Brut

צבע ורוד מלא ויפה, מריחים לימון, לחם (שמרים?) ונגיעה של פרחים. גוף קל בינוני, חמיצות חדה נותנת את הטון ומוקפת בבועות קטנות ורבות, לצידן הדרים ונגיעה מרירה שממשיכה גם לסיום בינוני וחביב.

אפשרי שאנשים יחשבו שמדובר במשקה חמוץ מידי, אבל לטעמי בשילוב נכון עם ארוחה, בפרט סלמון, סושי, אולי גם סביצ'ה דגים – יכול להחמיא ולרענן. בכל מקרה לדעתי משקה מהנה וקיצי, ובמחיר של 45-55 ש"ח (אם אדע מחיר מדויק יותר אעדכן) גם אם לא אהבת – לא פשטת רגל. מדבקה קטנה על הבקבוק היפה מוסיפה בפשטות: Wine & Spirits Magazine, Value brand of the year, 3 consecutive years.

Cristalino Cava Brut Rose

h1

שלושה יינות קיציים ואירוח ספונטני

יולי 23, 2007

סיום יום לימודים, וריח של סיום סמסטר ארוך. שבעה סטודנטיות וסטודנטים התקבצנו אצלי בדירה. בלי להכביד במילים, אתן ליינות לדבר לפי סדר ההגשה:

Cristalino Cava Brut

לרוב אני לא מתייחס לבקבוק כשאני כותב על יין, אבל יש משהו באלגנטיות שלו, ובחגיגיות הקולנית של חליצת פקק יין מבעבע – שמעורר ציפיה. ההמשך לא אכזב

זהוב חיוור עם שמרים באף, לצידם ליים, קליפות הדרים ורמז לאשכולית. גוף בינוני עם בועות גדולות וערות, חמיצות מרעננת, נגיעות פרי ומרירות ערה וטובה, ממשיכים לסיום בינוני ויבש.

התגובות סביב השולחן היו חצויות, חלק מזגו לעצמם עוד וחלק עברו לבקבוק הבא. מי שלא מפריעה לו קצת מרירות במשקה שלו, לדעתי מדובר באחלה אפרטיף, והירידה במיסוי המבעבעים גם הופכת אותו לכזה במחיר שווה לכל נפש, שמשאיר עודף מ-40 ש"ח (בדרך היין). התאמה לאוכל: הגשתי עם פלחים דקים של תפוח ירוק וקוביות גבינת אמנטל, שלדעתי השתלבו מצויין. להבא תיבדק הקריסטלינו רוזה ברוט. כתבה בבקבוק

פלטר unwooded שרדונה 2006

היין עקבי ודומה לפעם הקודמת שטעמתי אותו בביקור ביקב (הישן), וגם לבציר הקודם. בפרט התבלטה העדינות שלו לעומת הקאווה, בעלת הגוף הבינוני והמרוכז. חביב הקהל והבקבוק שנגמר הכי מהר. יש החושבים שהעדינות שלו בעוכריו, אני דווקא אהבתי. ~50 ש"ח.

כרמל רכס רוזה גליל 2006

צבע וורוד עז, על התווית כותב היינן 'ארומות של דובדבן חמוץ' ואני מסכים, ומוסיף שמידי פעם מתווסף גם ריח סוכרייתי, שלעתים אפילו קצת לא טבעי. גוף בינוני פלוס, מתוק ואז חמצמץ, ממשיך לסיומת באותה רוח.

אני מעדיף את הרוזה שלי יותר קל גוף, רענן, וטבעי. ההרכב הזני (זינפנדל מתוגבר בק"ס) והגוף הכבד מהצפוי הזכירו לי את הרוזה (סמוק?) מסדרת סלקטד. במחיר של 35 ש"ח הוא לא יומרני, אבל לטעמי בפחות מ-40 שקל הרוזה של דלתון עדיין מנצח בקטיגוריית החצי יבש (והרי גליל בקטיגוריה היבשה).

Cristalino Cava Brut, credit: bakbuk.co.il     פלטר unwooded שרדונה, קרדיט: israelwines.co.il    כרמל רכס רוזה, קרדיט: israelwines.co.il

h1

בחצר אצל הפלטרים

יוני 9, 2007

שישי אחר הצהריים היה כל כך רגוע, שאפילו החמסין נתן מנוחה ואפשר נסיעה בחלונות פתוחים עם בריזה נעימה. הגענו למושב צופית אחר הצהריים, ונראה כאילו מישהו כיבה את המולת צהרי שישי, וכיסה הכל בקסם כפרי – שלוות ציוץ ציפורים, רחובות ריקים מובילים מחצר מטופחת אחת לשכנתה. שתי דקות מצירי תנועה סואנים בכפר סבא נמצאת בועה, עולם אחר של שקט וטבע.

בחצר של משפחת פלטר סידרו בטווח צעדים ספורים מחדר הקירור חביות עליהן הוצגה והוצעה מיטב תוצרת היקב, לצד פירות, נשנושים וגבינות מצויינות. טל וניר ביחד עם בני משפחה נוספים וחברים הסתובבו בין כ-10-20 האורחים שהיו בזמן נתון במקום.

התחלנו מהלבנים, שם הסוביניון בלאן 06 התאפיין בחמצמצות מרעננת אם כי לעתים קצת משתלטת, ה-unwooded שרדונה 06 היה טוב כמו הבציר הקודם, עדין וחמצמץ, רענן וצעיר עם רמזים קלים להדרים ופריחה. בקבוק הצטרף אלינו לדרך חזרה.

הבלאן דה בלאן (NV), שהוגש בכוסות שמפניה של רידל היה הפתעה מעניינת, זהוב בהיר עם יובש דומיננטי, bone-dry העיר מישהו לידי ואני מסכים, חד ופריך עם מרירות נעימה בסיום. אחלה אפרטיף לדעתי. המחיר של 90 ש"ח לחצי בקבוק הופך אותו אולי לאחד מעשרת היינות הישראליים היקרים ביותר – אבל אני בטוח שכשמייצרים רק 1,400 (חצאי) בקבוקים בשיטה המסורתית העלויות גבוהות מאוד והן המתבטאות במחיר.

משם המשכנו לזוג האדומים שיראז-קבנרה וטריו 05, ומהם לשלישית סדרת T-selection, שכללה גראנש-שיראז, שיראז וקברנה פרנק 05. הטריו נמצא במצב דומה לזה שהוא היה כשטעמתי אותו לפני כמה חודשים, ואני עדיין דבר בדעתי לתת לו לנוח חצי שנה – שנה לפחות בבקבוק. השיראז-קברנה היה במצב דומה, למרות שבטעימה הקודמת הוא היה מצויין ומוכן לשתיה. יכול להיות שזו שאלה של חדרור מספיק, או Bottle variation.

סדרת ה-T לדעתי הציגה פוטנציאל, אבל בהחלט לא מוכנה עדיין לשתיה. הטאנין ביינות היה דומיננטי עד שתלטן, ובעיקר האף, אחרי סחרור, יודע לרמוז על מה צפוי בעתיד, וחושף שלל פירות יער ותבלינים מסביב לעץ. הבקבוק החביב עלינו היה הקברנה פרנק, שהציג בנוסף גם את האופי הזני הירקרק באף, והיה קצת פחות טאני מהאחרים. לחכות לפחות שנה לפני הפתיחה, אם לא יותר. המחירים היו 50 ו-60 לשרדונה ולסוביניון בלאן, 90 לשיראז-קברנה ו-140 לסדרת T.

האירוע כולו ממש לא נראה כמו אירוע טעימה או השקה; הרגיש כמו חברים שמזמינים אותך לאחה"צ בחצר שלהם. בלי שלטים, יחצ"נים ושיווק – רק אווירה נעימה ושקטה.

 רשמים קודמים הסוביניון בלאן 06, השיראז-קברנה והטריו 05, ורשמים (ישנים יותר) מהשרדונה 05, השיראז קברנה 05 ו-T-selection שיראז 2004 (שנותן הצצה על כמה טוב יכול הבציר החדש להתפתח). גם ישראל פרקר ביקר וכתב

תודה למשפחת פלטר על האירוח הנעים, והמון הצלחה בהמשך.