Posts Tagged ‘כרמל’

h1

שמי ים התיכון

נובמבר 11, 2011

לא יודע אם זה היה היין, החברה או הבשר הטוב, אבל היה ממש כיף בטעימה. פורום היין של שרון ואסף התכנס בפעם המי-יודע-כמה לטעימה, כאשר הפעם הכותרת הייתה יינות ישראליים מזנים 'ים תיכוניים' (מושג שעוד צריך להגדיר, מתישהו). פורמט הטעימה העיוורת מוכיח את עצמו שוב והיו כמה הפתעות לשני הכיוונים. מסקנות כלליות: רוב היינות שטעמנו היו יינות טובים עד טובים מאוד, ונראה שזה מגרש שיקבים קטנים מצליחים לשחק בו לצד הגדולים. מלבד זאת, היה יותר מיין אחד שכמעט אף אחד לא הכיר קודם לכן – והיו המון 'חשודים מיידיים' שלא הופיעו בטעימה – כלומר, יש הרבה דברים מוצלחים ומעניינים מהז'אנר שמסתובבים שם בשוק.

יין 1 – יין מתובל, רזה וחומצי, מזכיר במשהו קוט דה רון כפרי ופשוט. יין אוכל נעים ופשוט. בלנד שמבוסס בעיקר על קברנה על סירה וקריניאן. יקב עביה, ארט 2008. הפתעה לטובה של יין מעניין יחסית מיקב קטן ולא מוכר. הבעיה היחידה היא שהוא מעט יקר ביחס למה שיש לו להציע, 90-100 ש"ח.

יין 2 – שקוף ובהיר מאוד, מעושן מתקתק ופירותי, פרחוני ובשל. קל יחסית בחיך, מתוק ומתובל. בהחלט אפשר להתבלבל שזה פינו נואר, אבל כך או כך מתוק מידי, אפילו שהוא מעניין ומורכב באף. התלבטתי אם לכתוב עליו או לא, בסוף החלטתי לכתוב בדיוק מה שכתבתי על הדף לפני שידעתי מה זה. הלסת שלי לא הייתה היחידה שנשמטה כשחשפו את הבקבוק: שאטו גולן, גשם אדום 2007. 240 ש"ח.

יין 3 – יין עם אופי פירותי-פלפלי שמזכיר לי סירה אבל מעט מלא וטאני יותר. מוצק, פירותי ועשיר, נעים וטעים בדרכו המחוספסת. הופתענו לגלות שמדובר ביין חדש שלא הכרנו, בלנד חדש, אדום של יקב סומק מבציר 2008. עמוד השדרה של הבלנד הוא סירה וקריניאן – השאר מלבק ומורבדר. לא רק שמדובר ביין מוצלח וטעים, ב-75 ש"ח זה לא פחות ממציאה וביקשתי מברק (יין ובעלים) להביא איתו בקבוקים לקניה במפגש הבא. שורה תחתונה: לחפש ולחטוף.

יין 4 – יין משגע ומוחצן, פירותי, פרחוני, חומצי ועסיסי, מעט בשל ומתקתק אבל הפעם מרגיש מאוזן יותר. אחד היינות הטובים בטעימה, וגם על עיוור מרגישים שזו הליגה הגבוהה. כרמל מדיטרניאן 2007, שמח לגלות שהוא נפתח מאז הטעימה הקודמת ועומד בציפיות הגבוהות שיש ממנו. מעניין יהיה לעקוב איך הוא מתפתח עם הזמן. יין מעולה, אפילו במחיר של 160 ש"ח.

יין 5 – אני מכיר רק יין ישראלי אחד שמסוגל לנפק כזו פטרוליות – אז זו לא הייתה הפתעה גדולה לגלות את הריזלינג של ויתקין, מבציר 2007. מינרלי מאוד ונעים. אני מעדיף את הגרסה הצעירה עם פרי ופרחים במקום פטרול, אבל עדיין יין מוצלח, שמגיע לפאזת הפטרול בגיל מוקדם בהרבה ממקביליו האירופאיים. כ-75 ש"ח

יין 6 – יין מרוכז, מלא ועשיר מאוד, טאני, ארוך ועצמתי. מרכז ביחד הרבה פרי ופלפל שחור עם שכבות של עשבי תיבול. משהו באופי השחור שלו, בריכוז ובעצמה הזכיר לי את הפטיט סירה של ויתקין, אבל היין הזה נותן יותר שכבות של ריחות וטעמים. טוב, לא הייתי ממש רחוק – ויתקין שורשים א 2006. אמרתי לאסף פז שזו הפעם הראשונה שאני נתקל ביין הזה כשהוא מספיק פתוח שאני אצליח להבין ממנו משהו. היין המצטיין בטעימה. ב-250 ש"ח אני לא קונה בקבוק, אבל אולי במכירה העתידית אפשר למצוא אותו בפחות. עוד מויתקין התגנב לטעימה מסע אדום מבציר 2005, ששמר על עצמו יפה (למרות שהיה אחרי השיא) והפתיע את כולנו בכך.

תודה לשרון ואסף על הארגון, לאסף על האירוח ולאסף פז שהצטרף.

h1

פרדוקס של אמצע

אוקטובר 30, 2010

ה-textbook של קברנה יציב בטווח ה-60-70 ש"ח היה גמלא, כנראה מאז שהסדרה יצאה לאור. בשנים האחרונות היקבים הגדולים מצליחים להעמיד יותר ויותר מועמדים ראויים לקטגוריה. השבוע נתקלתי בשני יינות כאלה.

כרמל, אזורית קברנה סוביניון 2006 – פירותי ובשל לכל האורך, נעים, רענן, לא כבד. אין צורך להאריך במילים ואפשר גם לוותר על תיאורי הטאנין המתקתק – פשוט: יין טעים מאוד

בנימינה ספשל רזרב 2006-2008 – נפתחו זה לצד זה באיש הענבים. מאז שאני מכיר את הסדרה היינות האדומים בה היו נדיבים עם החבית. גם כאן זה המקרה – אבל נדיב זה לא אומר מוגזם. 2006 כבד איבד את הרעננות, אבל 2007 שר אופרה אחרת לגמרי עם חומציות רעננה, לא כבד יחסית ובעל תיבול נעים. 2008 כבר יותר לפי התבנית של הז'אנר, עם יותר נפח, יותר חבית ופרי יותר עשיר. יין מלא ודחוס – אחלה בקטגוריה שלו.

לא שזה צריך להפתיע מישהו, אבל היינות האלה משתפרים ומתעדנים מעט שנה-שנתיים אחרי היציאה לשוק (3-4 שנים מהבציר). העומס והחבית נרגעים טיפה והחבילה מתאזנת. אני לא מדבר על יישון של ממש (למרות שגם זה יתכן), אלא על תקופת צינון ומנוחה על מנת לשייף את הקצוות החדים.

הפרדוקס הוא שאין כמעט מי שמיישן את היינות האלה, ואם שתיתם יין כזה לא מהבציר האחרון – רוב הסיכויים שזה משהו שנשכח במקרר היין או מחוצה לו. למה בעצם? כי להרבה אנשים יינות כאלה הם יינות שקונים לשתיה מידית. בנוסף, אם אני רוצה ליישן משהו הייתי מעדיף להשקיע את ההפרש בין גמלא לירדן, כרמל לאזורית וכו' – ולקנות משהו שמתיישן באמת (בטח כשמקום האחסון שלי מוגבל).

מה אפשר לעשות? מצד היקבים אפשר לקצר מעט את ההשריות ואת הזמן בחבית, מצד הצרכנים אפשר להשאיר בקבוק אחד בצד ולבדוק אם הוא יפתיע עוד שנתיים, ומצד המסעדות (אלו שיינות כאלה מתאימים להן – לא מסה וכתית) אולי לקנות כמות קצת יותר גדולה השנה ולשמור גם לשנה הבאה – אם יש תנאים סבירים לאחסון.

כך או כך, נראה שרוב היינות האלה נידונו לצריכה צעירה מידי, אז הפיתרון שלי הוא פשוט – לפתוח אותם לצד המבורגר עסיסי.

h1

כל הלימיטד שבעולם

אוגוסט 26, 2010

מזמן לא ישבתי סביב השולחן של מיכאל, והיה טוב לחזור ולפגוש את החבר'ה בבורגתה. באתי בשביל לחזק את התזה הלא-מאוד-חיובית שלי על היינות שפתחנו – אבל כמו במחקר שלי – תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. בגלל שהיו בסה"כ רק שישה בצירים מהלימיטד אדישן – יין העל של כרמל – צ'ופרנו בעוד כמה יינות מעניינים. את הטעימה העביר עמוס רביד, מדריך יין בכיר בכרמל, בנינוחות, בכנות ובנועם. אחרי שכבר טעמתי מטובי היינות בארץ שהגיעו מהמרתף של מיכאל של מיכאל ראב נפל לי אסימון חשוב. היינות האלה מתיישנים במרתף עם הקפדה פדנטית על טמפ' של 13 מעלות, ולכן סביר להניח שההתיישנות שלהם איטית משמעותית ביחס ליינות שנשמרו בתנאים סטנדרטיים יותר של 15-18 מעלות – לתשומת ליבכם. יש הרבה יינות אז ניגש למלאכה:

אזורית, יוהנסבורג ריזלינג 2009 – פרי-מלוני די עדין ודומם באף, בפה מתקתק, רחב, חסר חמיצות וריכוז. אני בעד התנסויות, אבל בבציר החמישי של היין הזה אני עדיין מוצא אותו לא שלם, ונאלץ לתייק אותו לצד הגוורץ מאותה סדרה שגם הוא קצת מתוק מידי לטעמי וחסר ריכוז וחומצה.

כרם קאיומי, שיראז 2003 – אחד מכרמי הדגל של סדרת כרם ושל היקב בכלל, ביין שמוכיח שסבלנות משתלמת. צבע סגול מדהים, אף פירותי עשיר ובשל (בכל זאת 2003), אבל לעומת הבשלות באף – בפה מחכה יין רגוע יחסית לזן ולשנה, עם חמיצות טובה, תיבול ניכר ונגיעה קטנה של מרירות. לא כבד ולא בומבסטי – יופי!

מדיטראניאן 2007 – בציר ראשון של בלנד-על נוסף, שרוכב על הגל הכי חם של השנה האחרונה. כולם מחפשים את הטעם הישראלי וכמה יקבים עושים בלנדים מקוריים וממותגים של הזנים האופנתיים/ישראליים, כמו ויתקין עם השורשים, למשל. לדעתי אפשר למצוא קשר בין הבלנד, האופי של היין וגם השם למדיטראנו המוצלח שהיו עושים ביקב בן חנה. היין עדיין הדוק וקמצן בשלב הזה, הפרי באף מופנם ורגוע ולצידו עשבי תיבול שהזכירו לי טימין ואזוב. בפה היין סגור, עם חומציות ומרירות שמסתירים כרגע את מה שיש שם. קשה לי לנבא לאן היין יתפתח, אבל אני יכול להגיד בנתיים שהוא לא שגרתי, ושהוא אלגנטי יחסית – בטח יותר אלגנטי מכל שאר היינות שטעמנו. נעקוב אחריו בעתיד.

לימיטד אדישן לימד אותי שיעור חשוב, במיוחד הבציר החדש. גיליתי שבניגוד לתיאוריה, יין שמוציאים לשוק כשהוא עמוס בטעמים בשלים ותיבול בהחלט יכול להתעדן ולהגיע למקומות של חן ושל איזון.

2002 – הידעת? הבציר הראשון של היין הזה יצא בתור משהו ספונטני ולא מאורגן, תחת הסדרה האזורית. היין קצת סירופי-קומפוטי באף, אבל בפה מוצאים טאנין ערני לצד המון פרי מתקתק, קצת לא מחובר. יותר "יפה שהחזיק" מאשר "החזיק יפה", אבל שתי ההצהרות נכונות, כבוד.

2003 – אף פירותי, מתובל למדי, נפח טוב, ריכוז מצוין, טאנינים שופעים ומתקתקים. עדיין קצת נוקשה, אבל עשיר ומהנה. במפגש האנכי הקודם עם היינות התרשמתי משמעותית פחות מהבציר הזה.

2004 – יותר פירותי ופחות מתובל מקודמו, מרקם חלק ונעים, עסיסי, מאוזן. יין ארוך, מרוכז ושלם. בובה! היין של הטעימה, לוקח בהליכה. היין מספר את הסיפור של 2004 – פחות חמה ויותר רגועה מ-2003 המהוללת, גם בירדן קברנה וביראון זכורה לי מגמה כזו.

2005 – גרסה מלוטשת, עסיסית ומרוכזת יותר של 2003, יותר אלכוהול, יותר חבית, יותר מודרני ויצוק לתבנית "בלנד על". בסך הכל, כמצופה מהז'אנר מדובר ביין טעים שנמצא בנקודה נגישה יחסית – אבל יכול להרוויח מיישון נוסף.

2007 – מעט אלכוהולי, חריף למדי, מרוכז, פירותי, עצבני. הייתי מתאכזב מהיין במצבו הנוכחי אלמלא ראיתי את הכיוון אליו הלכו הבצירים הקודמים כשיש סבלנות. מי שאוהב את היינות שלו צעירים יכול להנות גם ממנו, כדאי לחדרר בראבאק לפני.

לסיכום, הלקח העיקרי שלי הוא לתת יותר קרדיט וסבלנות ליינות מהז'אנר על ציר הזמן. במבחן המחיר, בשכונת ה-190 (מדף) לבציר חדש אני לא משוכנע שלאורך זמן היין עומד במבחן הירדן*, אבל אני נאלץ להזכיר לעצמי ש"יינות על" לא נועדו לספק תמורה טובה למחיר כמו שהם נועדו להרשים ולאפשר לאנשים להוציא סכומים מסויימים על יין. כך או כך מדובר על יינות מדויקים, עשויים טוב, מהנים ובעלי כושר יישון.

* מבחן הירדן – האם הוא טוב יותר מירדן קברנה שעולה 100 ש"ח

תודה להגר ולמיכאל ראב על האירוח החם, ולעמוס על הסבלנות ועל הידע הרב שחלק איתנו.

h1

פוסט קצר – שני יינות

יוני 11, 2010

ארוחת ערב שישי אצל ההורים, שני יינות, בלי הרבה מילים

כרמל, שרדונה אזורית 2009 – באף בשל, פירותי ופרחוני. תחושה של מתיקות שיורית, שילוב לא מוצלח של נפח בלי מספיק חומצה או פרי, תחושה קצת אלכוהולית שמוסיפה מרירות בסיום (רק 13.5%). באף בסדר – בפה לחלוטין לא מחובר. יכול להיות שמי שלא שותה יין יתחבר למתיקות. ההבדל בין האף לפה מזכיר לי קצת את הגוורץ מאותה סדרה, אם כי הוא קצת יותר מוצלח לטעמי. בציר מאוחר מידי? תסיסה חמה מידי? שניהם? מספיק בקושי. 55 ש"ח.

ענבא קברנה סוביניון 2007 – אף משגע עם פרי קברנאי עשיר ונעים, נפח טוב, הרבה פרי, טאנינים מתקתקים, קצת תיבול, מסיים פירותי ונעים. כיף כמו במפגשים קודמים, ומנפק אופי של הזן עם נגיעות של הגליל. עוד כמה טיפות של חומציות היו יכולות להרים אותו עוד קצת, אבל כך או כך אין טענות, בטח שלא במחיר המצחיק של 60 ש"ח. buy some more.

h1

קצת Value

מרץ 3, 2009

כולם פתאום מדברים על תמורה לכסף. בסומלייה אף הגדילו לעשות וארגנו תחרות כזו. הרבה לפני שתמורה לכסף הפכה לבאז-וורד של היין הישראלי, שנראה שלא ממש מנסה להסתגל למיתון – כאן היא קיבלה תשומת לב. אז בלי שום קשר לנ"ל – אני סוקר כמה יינות שלדעתי לא רק נותנים תמורה טובה למחירם, אלא נותנים מעל ומעבר. במקרה גם יצא שהרשימה מכילה מגוון של זנים וגדלי יקבים, מה שמוכיח שבכל תחום אפשר למצוא קניות טובות.

הביתירמה"ג, גולן קברנה – מדויק, קברנה-אי ועם מספיק פרי ונפח בשביל כל ארוחה של אמצע השבוע. לטעמי אין כמעט יינות סבירים בתחום של עד 40 ש"ח, וכאן מדובר ביין הרבה מעבר ל"סביר". תמיד טוב שיש בבית בקבוק. לשתות עד שנתיים-שלוש מהבציר

האלגנטידלתון עלמה – דלתון יודעים לעשות יינות זניים מוחצנים ונעימים בסדרת 'דלתון', אבל כאן מדובר במשהו אחר. בלנד בורדו, מאוזן, עדין וכיפי. אפשר לאהוב ואפשר לא – אבל אי אפשר להתווכח שהוא שונה לחלוטין מרוב היינות שנתקלים בהם בארץ – ובשילוב תג מחיר ידידותי כזה – זה לכל הפחות מצדיק בדיקה. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטיויתקין קריניאןבום! ישר שמתם לב שיש לכם בכוס משהו אחר. סופר-פירותי, מרוכז ומתובל. לקחו את אחד הענבים הכי מקופחים בארץ – והפכו אותו לאחד מסמלי האיכות של היקב. יבולים נמוכים מאוד, כרמים בוגרות וייננות טובה – ככה עושים יין טוב. 75 ש"ח מוצדקים ביותר. להתחיל לשתות שלוש שנים אחרי הבציר, אפשר ליישן שלוש שנים נוספות. אפילו חיים שרגא לא מצליח שלא להחמיא.

המוכר והטובפלאם קלאסיקו – פירותי במידה, עשיר וריחני. אין בו את העוצמה ואת המורכבות של אחיו הגדולים הזניים – אבל אין לו מה להתבייש מיינות אחרים ברשימה. מאוזן, נקי ופירותי. 75 ש"ח.

האיטלקיצ'ילג ג'ובנה מרלו – מסתבר שיש בארץ מרלו טוב שלא נופל לבשלות יתר או מקוטלג כקברנה בתחפושת. מלבד היותו יין טוב ומאוזן – הבלתי-שגרתיות היא זו שהכניסה אותו לרשימה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה זה, אולי הפרחוניות באף, או המרקם החלק בפה – אבל זה יין די שונה. 70 ש"ח. לשתות עד ארבע-חמש שנים מהבציר.

הבומבסטי #2כרמל, אזורית, פטיט סירה – כנראה הנציג הכי פחות מוכר בסדרה הטובה – ולא בצדק. ריכוז, עוצמה, טאנין וחבית – יין שרירי, מתובל ומחוספס. ביטוי ראוי של הזן והיין האהוב עלי בסדרה האזורית. 75 ש"ח.

המתבקשהרי גליל יראון – אי אפשר להרכיב רשימה כזו בלי היין שמאז שעושים אותו מהווה מילה נרדפת ל'תמורה למחיר'. לא ממש צריך להרחיב על האיכות, כושר היישון והרמה של יין הדגל של היקב המצויין הזה. אפשר רק להוסיף שהקברנה הפשוט ויראון סירה של היקב גם הם ראויים לאזכור של כבוד ברשימה. המחיר עלה אבל עדיין אפשר להשיג אותו בטווח ה-85 ש"ח אם קצת מחפשים. לשתות החל מחמש שנים מהבציר, ולפי המצב של 2001-2 שטעמתי לא מזמן – אפשר ליישן אותו עוד שלוש שנים נוספות, אולי יותר.

h1

יין ישראלי ברעננה, 2009.

ינואר 30, 2009

בחזרה לרעננה, לאחד האירועים השנתיים החביבים עלי (2008, 2007). הארגון מצוין, מספיק אנשי צוות מכל הכיוונים, מרחב גדול להסתובב, מספיק אוויר בשביל לנשום ובשביל לתת ליין את הכבוד – אבל לא פחות חשוב, רשימת יקבים שמוציאה את כל עכברי היין שכמותי ממחילותיהם – והיה לי העונג לפגוש הרבה מכרים.

רק שני לבנים הוצגו ביריד כולו. לחצתי את היד לסם פלטר המלך, וקיבלתי לפתיחת הערב מזיגה מהסוביניון הלבן 2008. גם את בציר 2007 המצוין פגשתי לראשונה באותו אירוע – בשנה שעברה. היין חיוור מאוד כקודמיו, הפעם את הפצצה הטרופית הבשלה בחזית החליפו הדרים – ובמיוחד אשכוליות, כשהפריחה והטרופיות נוכחות מאחורה. חמיצות די גבוהה בחיך ופרי. אני מעדיף את הלבנים שלי מעט פחות חומציים אבל ההיכרות שלי עם הלבנים של היקב מרמזת על הלם ביקבוק ואני מאמין שעוד כמה חודשים, כשמזג האוויר יתאים לו – הוא יהיה שונה.

הדוכן שהכי הרבה אנשים צבאו על בקבוקיו היה מרגלית. טעמתי את הקברנה פרנק, הק"ס ואת האניגמה מבציר 2006, ואין לי שום דבר חכם לומר עליהם מלבד זה שהם כרגע בוסריים ולא קרובים להיות מוכנים לשתיה. בגלל שאני יודע שזה מרגלית אני יכול רק להניח שהם ישמרו על האיכות שהיקב מנפק מעל עשור, אבל אלו לא מחירים שיגרמו לי לבדוק את ההנחה הזו.

מהצד השני של הרחבה עמד הטיטאן השני של הבוטיקים, שם היה לי התענוג לחזור ולהפגש עם פטיט קסטל 2006 שטעמתי לא מזמן, שבלי להכנס לעודף תיאורים – היה אחד היינות הבודדים שלא הגיע למרקקה. לצידו האח הבכיר, גראנד וין 2006 בפורמט מגנום, הפגין קשיחות צעירה עם הרבה הבטחה מאחוריה. המרכיבים שעושים את קסטל קסטל כבר שם ורק צריכים להתבגר עוד כמה שנים.

אצל ויתקין חזרתי לקריניאן 2006, שהספיק להבשיל ולהשיל קצת חספוס בארבעת החודשים מאז שנתקלתי בו לאחרונה, והגוונים השחורים שלו עכשיו מגובים בפרי המרוכז והעשיר – החותמת של היקב ומה שמביא לא רק אותי להתרשם כמעט מכל מה שהם מוציאים. עגור שמירה מיוחדת 2006 הוא עוד יין ששווה להזכיר, עם אופי קברנאי, חבית שתומכת בפרי ונפח טוב. מתבקשת קדרה חורפית לצידו, או נתח עסיסי.

לא מזמן פתחתי בקבוק יראון 2005 עם קדרה של בקר וירקות שורש. חבל – היין היה נשכני, צעיר ולא מוכן לשתיה – תנו לו שנתיים לפחות. הרי גליל יראון סירה 2005 לעומתו, צעיר אבל נגיש בהרבה (בדומה לבצירים קודמים). יש לו צבע סגול מדהים, אף משגע עם פרי יער, וניל, שזיפים, כשברקע בשר מעושן וקליה. בפה הוא מרוכז, פירותי, ומפנק. בשניה שהרחתי אותו היה ברור לי שזה היין שילווה אותי לקופה. ב-85 ש"ח שווה לחטוף אותו לדעתי.

לסיום, שיראז קאיומי 2005 של כרמל, גם הוא עם הסגול השיראזי היפה, פירותי-בשל ועשיר באף, דחוס, עסיסי ומלא בפה, הרבה יותר שיראזי באופי. יין שמעניק הרבה. הבאז שרוחש סביבו – מוצדק לטעמי.

להתראות ב-2010 !

הרי גליל יראון סירה

h1

סומלייה – כמה יינות

נובמבר 22, 2008

כאן אפרט על כמה יינות שטעמתי בסומלייה. לצערי כמעט אף מטעים לא הכיר מחירים לצרכן של היינות, כך שהמחירים שאני כותב בסוגריים הם הערכה שלי ומהווים סדר גודל בלבד. אני אפילו לא מנסה לסדר את היינות לפי סדר מסויים, ומשאיר אותם לפי סדר הטעימה.

בן חיים, קברנה סוביניון רזרב 2001 – אדום די שקוף, בריק בשוליים, פירות יער, ארז, וניל ומוקה באף, גוף קל-בינוני,  חומציות ערה, פרי ברקע ושרידי טאנין עדין. בסיום הבינוני תיבול מעניין. יין נחמד בשלהי חייו, שמעיד על כושר יישון יפה, שנובע בין השאר מ-26 חודשי החבית שלו. הבציר הזה נמכר ב-250 ש"ח (!), ובצירים חדשים ב-150. הסברתי בעדינות לאדון הנחמד שאפשר לקבל עודף מ-150 על יראון 2001, אבל אם הוא מצליח למכור אותם במחיר הזה – בהצלחה.

 יינות יקב בן חיים

תניא, הלל, קברנה פרנק 2006 – הקברנה פרנק הזני של היקב בעל צבע רובי חצי שקוף, ירקרקות שולטת באף והפרי מאחוריה, מרקם חלק, גוף בינוני, יובש וחומציות טובים מחבקים את הפרי, סיום בינוני, מתובל-חמצמץ. הייתי מחכה איתו שנה-שנתיים. יין טוב שמבטא אופי של הזן – לא למי שאלרגי לצד הירקרק שלו (120).

 יקב תניא

Cims de Porrera, Solanes 2004 – זכרתי לטובה את הבציר הקודם מהתערוכה הקודמת, והפעם עוד קיבלתי המלצה מאסף פז לנסות את הפריוראט הזה. צבע קצת שקוף, פרי רענן וטוב משולב בחבית, גוף בינוני-מלא, טאנין נדיב אבל לא כבד, פרי טוב וחמיצות, סיום מתובל, קלוי וארוך. יין טוב מאוד לדעתי, ליישן עוד שלוש שנים לפחות. 130 ש"ח, מחיר שפוי מאוד לפריוראט טוב (הכרם).

Cims de Porrera, Solanes, Priorat

VAL Vendimia Seleccionada Crianza 2002 – בריק שקוף, חום בשוליים, פרי אדום ועור, גוף בינוני עם טאנין שמחזיק אבל החמיצות כבר מתגברת עליו. סיום יבש, בינוני-ארוך. לא יודע איך הוא היה בצעירותו אבל נדמה שהוא קצת אחרי השיא (90, הכרם).

תשבי אסטייט, שיראז 2006 – סגול-אדום, פרי עשיר, פלפל לבן, שוקולד, גוף מלא, המון טאנין שקצת מסתיר את הפרי, סיום פירותי ויבש, בינוני באורכו. מודרני, קצת צעקני, לא מוכן עדיין לשתיה אבל מראה פוטנציאל. ביחד עם הקברנה אני לומד שכדאי לשים לב למה שתשבי מוציאים בסדרה הזו (85).

Francesco Rinaldi & Figli, Dolceto d'Alba 2006 – צבע סגול מדהים, פריחה ופרי עם אדמה ברקע, גוף בינוני, מרקם חלק, יובש טוב ופרי מובילים לסיום פירותי-יבש. טוב ומהנה (הדוש).

 Coppola Green Label Shiraz-Syrah 2006 – שחור-סגול, באף בשרני-אדמתי עם פרי בשל ברקע, גוף קל-בינוני, פרי בשל, מרוכז ומתקתק, טיפונת חבית מתובלת, סיום קצר-בינוני, פירותי ומפולפל. שיראז חם, בשל ומודרני – נחמד לאוהבי הסגנון (100) (י.ד. עסקים).

דלתון זינפנדל 2005 – אדום עמוק ויפה, פרי אדום בשל וריבתי, גוף בינוני-מלא, סופר-פירותי, טאנין ער וטוב, אלכוהולי קצת בסיום, לצד עוד פרי ונגיעה מרירה. פצצת פרי בשל – לטוב ולרע (120).

Cordeillan-Bages Pauillac 2001 – אדום כהה ואטום, אף מאופק עם אדמה, חבית עדינה ורמז לירקרקות. גוף בינוני-מלא, מוצק, טאנין איתן וקצת מרירות-בוסרית. סיום בינוני שמראה קצת יותר פרי. אני לא יודע מספיק בשביל לקבוע האם הוא עדיין לא למד לדבר (צעיר מידי) או שאין לו מה להגיד (400) (הסקוטית).

Chateau Laroque St. Emilion Grand Cru 2001 – במעבר מהגדה השמאלית לימנית, אדום כהה עם סימנים ראשונים של חום. באף אדמה, פרי עדין, טבק וקפה. גוף מלא, עשיר, טאנין ער, פרי מהודק. סיום חלק, בינוני באורכו ומתובל. גם קצת היין שהיה לי בכוס לאורך כמה דקות הצליח להפגין מורכבות. מעניין וטוב (הסקוטית).

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה 2006 – שחור-סגול ואטום לחלוטין, שזיפים ופטל מרוכזים מקושטים בפלפל שחור.  בפה הרבה עצמה, ריכוז, המון טאנין בועט, פרי טוב, סיום בינוני-ארוך ויבש. שאפו! עבודה יפה של כרמל שמוכיחה שוב את הכוח של הסדרה האזורית. כמו שכבר כתבתי – הפטיט סירה והקריניאן בסדרה מתחבאים מאחורי הזנים הפופולריים יותר, ולא בצדק (אולי המדליות החדשות ישנו את זה). היין הזה גורם לי להתקרב עוד יותר לזן המעניין הזה. 65-70 ש"ח הופכים אותו לקניה מצויינת. יישר כוח.

כרמל, הסדרה האזורית, פטיט סירה

עוד שני יינות שלא כתבתי עליהם רשמים מפורטים. הקריניאן החדש (06) מהאזורית לא מבייש את הפטיט סירה באיכותו וגם הוא מוסיף לדעתי צד חשוב לפורטפוליו של כרמל. סגל רכסים ארגמן, שדובר בו כ"כ הרבה (עוד) – מראה פוטנציאל ועושר, אבל בפה החמיצות שלו קצת משתלטת על השאר לטעמי. כמו שאמרתי לאלדד – ב-115 ש"ח אני אקנה את המרלו דובב ולא את הארגמן – אבל אני בכל זאת שמח שיש מישהו שעושה מהארגמן יין רציני.