Posts Tagged ‘ירדן’

h1

חווית התבגרות / קברנה קשיש

אפריל 9, 2009

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 1988  רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 1993  בוסתן קברנה סוביניון 1996

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1993

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה –

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 – זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

 

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

כרמל מזרחי - קברנה סוביניון עם הקדשה לעזר ויצמן - בציר 1988

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

קברנה ברמה

אוגוסט 31, 2007

מבחינתי גולת הכותרת של היום אצל איש הענבים. ארבעת יינות הקברנה, האיכותיים והמדוברים ביותר של יקבי רמת הגולן. רשמים לפי סדר טעימתם:

ירדן קברנה סוביניון 2004 – שחור-ארגמן, פרי אדום, דובדבנים, ירקרקות ועשבי תיבול. גוף בינוני, פרי טוב ודחוס, טאנין רחב ודומיננטי מתחיל להשתלב עם נגיעות מתובלות, סיום בינוני ויבש. היין סגור אבל מראה פוטנציאל לדעתי, לחכות שנה שנתיים ולבדוק שוב.

ירדן קברנה סוביניון 2003 – שחור-ארגמן, פרי בשל, שופע ונדיב, ריבה, עץ קלוי ורמז שוקולד. גוף בינוני מלא, פותח בפרי מתוק. איפה הטאנין? כמה שניות בפה מרים את ראשו ומשתלב נהדר, מוסיף תיבול, נפח ואיזון לפרי העשיר. מתפתח בפה ומהנה לשתיה. סיום בינוני פירותי עם עוד יובש.

drinking beautifully! כמו שאומרים בלעז, מלבד האיזון ושאר המילים הגדולות – פשוט יין טעים. להכין קדירת בקר, רוסטביף צלוי או פילה עסיסי, להוסיף גם כוס יין לבישול, לחדרר שעה-שעתיים ולהנות. אומרים שהיין יכול להרוויח מיישון נוסף, אבל הוא ממש מהנה גם עכשיו. מי שעדיין אין לו ויכול להרשות לעצמו – קניה טובה. 99 ש"ח.

ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום 2003 – צבע ארגמן עמוק ויפה, פירות יער – אוכמניות ופטל, פלפל שחור, הרבה חבית קלויה. גוף בינוני מלא, מרקם חלק ונעים. גם כאן נפתח בפרי מתקתק, עובר לתבלין חריף והרבה טאנין עם נגיעה מרירה-בוסרית עדינה. סיום ארוך ומתובל. יותר מוכן לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין לא להתקרב בשנתיים הקרובות.

ירדן קצרין אדום 2003 – שחור אטום לחלוטין עם ארגמן בשוליים, שזיף, דובדבן, ריבה, קפה והקליה. גוף מלא ודחוס מביא לחיך פצצה של טאנין, הפרי מתחבא מאחוריו ברקע עם הרבה עץ מתובל. סיומת יבשה וטאנית שנמשכת ונמשכת ולא מוכנה לעזוב את הפה. מרגישים את היובש על השיניים דקות ארוכות אחרי הלגימה. בניגוד למקצוענים שטעמו וכתבו, אני לא מספיק מנוסה בשביל לאמוד את הפוטנציאל שלו ואת חלון השתיה, ואין לי מושג מה יוליד העובר הטאני הזה. לא נראה לי שיש מה להתקרב אליו בשלוש-ארבע השנים הקרובות, אם לא יותר.

מנצח הסדרה, והטעימה כולה, לטעמי – ירדן ק"ס 2003. השתפר ונפתח מאז הטעימה הקודמת, לפני שבעה חודשים. יכול להיות שעוד כמה שנים האלרום והקצרין יצחקו עליו, אבל הוא עדיין יהיה יין מצוין ובמחיר הגיוני.

h1

ערב שישי, מקצרין לריוחה

יוני 23, 2007

יום שישי ארוך ועמוס שנפתח בעבודה והמשיך בניקיון של הבית – סה"כ תשע שעות על הרגליים. בכל זאת הזמנו זוג חברים, ותוך שעתיים הייתה על השולחן ארוחת שישי.

כאפרטיף ועם הארוחה הוגש בקבוק שסקרן אותי כבר מזמן – רמה"ג ירדן סוביניון בלאן 2005, מעט ליים, אשכולית ואולי פירות קיץ מסתובבים סביב עץ קלוי שמנדב גם קפה, חמיצות די גבוהה שממשיכה גם לסיום, מידי פעם מעט פרי ונגיעה מינרלית. פעם ראשונה שטעמתי סוביניון לבן מיושן בעץ, ואני לא מרגיש שהפסדתי משהו עד עכשיו. אני אוהב סוביניון לבן פירותי ומרענן, עם גרסאות לכיוון החמצמץ יותר אני גם ביחסים טובים, כשהארוחה מתאימה – אבל עץ לא מתיישב לי רעיונית עם הזן. אלמלא החברים היו מביאים בקבוק הייתי פותח את השרדונה unwooded של פלטר שמחכה אצלי במקרר. ערן חושב אחרת.

בנתיים המנות התגלגלו לשולחן, התחילו מפלפלים בצלים וגזרים פריכים קלויים בשמן זית, בטטות ותפ"א אפויים בשום ורוזמרין. בצלחות על מצע אורז ותירס הגשתי רצועות עוף מוקפצות בשום ויין לבן. לקראת אמצע הארוחה ואחרי שטיפה זריזה של הכוסות עברנו לבקבוק הריוחה שהביאו האורחים מטיול בספרד – אמנם לא התאמה לפי הספר לאוכל, אבל…

Berberana,  D'avalos Etiqueta Negra, Crianza 2004

הנוזל השחור עם השוליים האדומים מפיץ ריחות משגעים, פרי יער עשיר, פלפל שחור, המון עץ ('מזכיר מנסרה' נאמר מסביב לשולחן), וניל ואספרסו. בפה גוף בינוני, עם המון טאנינים צעירים ובועטים לצד עוד פרי, ממשיכים לסיומת טאנית בינונית-קצרה

ריוחה צעיר וחביב, ולמרות שנהניתי הוא יהיה טוב בהרבה ומאוזן עוד שנתיים לפחות. מרשים הרבה יותר באף, ובפה צריך עוד זמן להפוך את הטאנין לגוף ונפח, כך שהפרי יקבל ביטוי לצידו. היין המשיך עד סיום הארוחה והשתלב נחמד גם לצד הדובדבנים של הקינוח.

Berberana Etiqueta Negra Crianza and Yarden Sauvignon Blanc

לקינוח של הקינוח הוגשו בכוסות היי-בול עם קרח מנת סמירנוף מהמקפיא עם אייס טי מנגו-אננס וגבעול טרי של נענע – מתוק, קל ומעניין. בעניין זה יעלה בהזדמנות פוסט ערבובים לקיץ. שבוע טוב בנתיים!

h1

רמת הגולן, ירדן הייטס-וויין 2004

אפריל 28, 2007

צהבהב עם גוון ירקרק, באף ענבים וצימוקים, גוף מלא, מתוק מאוד, פרי בשל ולרגע רמז נעים של מרירות. סיום בינוני-ארוך, בו המתיקות מתמתנת מעט ומאפשרת ליותר פרי להופיע

חביב ומעניין, מתאים לחובבי המתוק-מאוד. בתור האייס-וויין הראשון (והיחיד?) בארץ לדעתי כבודו במקומו, ובמיוחד להוריו, יקבי רמת הגולן שמייצרים גם יין קינוח מבוטריטיס אציל (עוד בכורה מקומית?).  70-80 ש"ח לבקבוק 375 מ"ל.

ירדן הייטס-וויין

h1

רמה"ג ירדן גוורצטרמינר 2006

אפריל 27, 2007

צהוב חיוור, אף עשיר של אגס, תפוח, פרחים ונגיעות פרי טרופי כגון אננס. גוף קל, פריך ומרענן מביא לידי ביטוי פרי נעים מתקתק לצד חמצמצות מעודנת וטובה, ממשיך לסיום בינוני באורכו

אהבתי, יין קליל ונגיש, שמתחיל באף מצויין וממשיך לחיך מאוזן ונעים. קייצי וכיפי. מתאים במיוחד גם למאכלי חג שבועות המתקרב ובא.

רמת הגולן ירדן גוורצטרמינר

h1

רמה"ג קצרין שרדונה 2003

אפריל 27, 2007

צבע זהוב בהיר, באף עץ דומיננטי, שופע חמאה, רמז לקפה ואולי קינמון. גוף בינוני, השפעת עץ כבדה לצד מינרליות, המון חמאה בסיום המתמשך והארוך, אליו מצטרף… (תחזיקו חזק) עוד עץ מתובל ובולט.

את היין הזה כנראה שאפשר לאהוב מאוד או מאוד לא לאהוב, בדומה ללאפרויג למשל. אני לא משתייך לקבוצה הראשונה, ולטעמי האישי, רוב הארומות והטעמים שכתבתי לעיל (למעט אולי המינרליות) לא מגיעים מהענבים אלא מהתהליכים שהם עברו, בעיקר העץ, ולא מעט ממנו. שאלה של טעם וריח כנראה, המחיר בטעימה – 90 ש"ח.

רמת הגולן, קצרין שרדונה

h1

לא דברים ששותים כל יום

אפריל 14, 2007

אחרי כמה ביטולים, התכנסנו בבית חיפאי מרווח ונעים – עם מספר בקבוקים מעניינים ולא שגרתיים. בקבוק סופר-טוסקן שאת שמו אני לא זוכר לא היה מוכן עדיין לשתיה, וגם אחרי שעתיים בכוס משהו לא ישב בו טוב. לסיום פתחנו גם בקבוק ק"ס 04 גבעת החלוקים של צרעה, שהיה נחמד ומייצג היטב את הזן, כמו שזכרתי אותו מהפעם האחרונה (אם כי יותר מתאים לצד אוכל מאשר בפני עצמו, לטעמי). שני היינות הנוספים ששתינו היו:

רמת הגולן, ירדן פינו-נואר 1999

אדמדם-סגלגל בהיר, שקוף למדי. באף אדמה לחה, פטריות, ממשיך לפרי מעודן – שזיף ופטל, גוף קל-בינוני, פרי עדין לצד חמיצות, תיבול קליל, וטאנין רך, מתקתקות בשוליים, סיום חמצמץ בינוני באורכו.

היין מעודן ואלגנטי, ואפילו שכבר עבר במעט את השיא עדיין מהנה לשתיה. האיזון נוטה קלות לכיוון החומציות, אבל היין שומר על מאפייני הזן, ובעל מורכבות מסויימת. מדובר בבציר הראשון של היין, בקבוק מספר 3,194 מתוך 7,500. מרשים לראות שגם בבציר ראשון היין בעל אורך חיים של 8 שנים מהבציר (לא שהיינו צריכים הוכחות כשמדובר ביקבי רמה"ג).

Ein Teina, Talia's Blend 2005

אדום בהיר ושקוף, באף פירות יבשים, תפוח אדום, רמז של קליפות הדר, גוף בינוני, טאנין נעים ומורגש לצד פרי בשל, סיום קצר-בינוני ויבש.

לא מצאתי מידע על היקב, כל מה שאני יודע הוא שמדובר ביקב קטן (מאוד?) מרמת הגולן, ושהבלנד הוא של ק"ס, מרלו וסירה. והיין? לא שתיתי שום דבר דומה לזה, בהחלט מעניין ולא שגרתי.

המון תודה לגברת ולמר K היקרים והנפלאים על שני היינות הנ"ל שקיבלתי במתנה, ל-ל' על האירוח המפנק, ולערן על הארגון.

h1

יינות מתיישנים – רמת הגולן

מרץ 23, 2007

גמלא סנג'ובזה 2001

צבע שחור אטום לכיוון חום-חלודה בקצה. באף פרי אדום ובשל, גוף בינוני-מלא, חמיצות עדיין מרעננת לצד פירותיות. סיום יבש ונעים, בינוני באורכו

הישג מרשים לדעתי – לדברי המדריך גם ביקב הופתעו מיכולת היישון של היין. מהיכרותי עם בצירים חדשים יותר ניתן להבחין שהגוף נעשה מלא יותר, כנגד החמיצות שהתרככה קמעא, אבל עדיין שמרה על הרעננות האופיינית של הזן. מלבד ההישג המרשים – היין נעים ומהנה לשתיה, למי שיש איך להשיג (בהנחה שאוכסן בתנאים טובים) – כדאי

ירדן מרלו 1998

אטום לחום-כתום בשוליים, באף ריבתיות אופיינית של מרלו, פטל מתפרץ וקצת טחב. גוף בינוני ועגול, מתיקות פירותית נתמכת בטאנינים רכים, המגיעים לביטוי טוב יותר בסיומת הארוכה שחושפת נגיעות עץ.

ירדן מרלו 1999

פרי חי מאוד ועשיר, גם הטאנין מורגש יותר לעומת היין הקודם. סיומת בינונית-ארוכה. היין רענן יותר מקודמו ולדעתי יש לפניו עוד מספר שנים

ירדן מרלו 2000

אטום לאדמדם, באף מאופק משהו, גם בפה הפרי סגור ולצידו טאנין מורגש שממשיך גם לסיום. יש ליין עוד דרך לפניו, ולדעתי אפילו שווה לשמור אותו ולא לפתוח עכשיו

ירדן קברנה סוביניון 2000

שחור לסגלגל בקצוות, באף פרי יער, עץ קלוי וקפה. בפה מתחיל בפרי מתקתק מלווה בטאנינים ערים ומורגשים, סיומת ארוכה ויבשה. עשוי טוב, מאוזן ומהנה. יכול להרוויח עוד מיישון נוסף