Posts Tagged ‘ירדן’

h1

ארוחת שישי

אוגוסט 7, 2010

כשרותם דיבר איתי בפעם הראשונה על ארוחה אצלו מיד ידעתי איזה יין ישלף מהמקרר לכבוד המאורע. התארחנו שישה חובבי יין בדירה היפה של רותם ויעל, שפינקו אותנו בארוחה מצוינת – תודה!

ליין שהבאתי ולי יש היסטוריה, ובפעם האחרונה שטעמתי אותו הוא גרם לי לקנות את מקרר היין הראשון שלי. אני שמח לדווח שגם הבקבוק האחרון שהיה לי עמד בהצלחה במבחן הזמן, אחרי שמצאתי סיטואציה לפתוח אותו עם קהל שיעריך אותו.

ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפקק: שחור בבסיס בלבד, יבש בהיקפו, במצב textbook – מדויק כמו ניתוח – מספר את הסיפור של היין. הבציר המוצלח של היין הזה ממשיך לנפק הוכחה אחרי הוכחה לעקביות וליציבות של סדרת ירדן – ששורשיה הם שורשי תעשיית היין המודרנית של ישראל. מה יש לספר על היין? מריח כמו קברנה טוב, לא בשל, מראה בשוליים של הפרי סימני אדמה ותיבול. מחזיק יפה עם חומציות ויובש שמשולבים בפרי ויוצרים תחושה חלקה של רוך ועדינות, שמשוועת ללגימה הבאה. זה מראה שכל מיצוי הפרי והעץ שמתבלטים ביינות האלה בתחילת דרכם צועדים ביחד עם השנים לכיוון של יין מאוזן ומהנה. אני מקווה שזה עדיין רלוונטי עבור הבצירים החדשים וגרסאות הכרם היחידני החדשות – עתירות הבשלות והאלכוהול. שורה תחתונה: אחד מהיינות הטובים בארץ, הסבלנות משתלמת. תסלחו לי שאני לא מתרגש מהטרנד החדש של "בלנד על".

לפניו שתינו טוליפ לבן שהיה מוצלח כמו בתחילת השבוע. אחרי הירדן עברנו לסוסון ים, החבית של בן ודורון 2007 – מדובר בשני חברים שדוגמים חביות ביקב סוסון ים ומכינים כל שנה בלנד משלהם. את הבלנד הם מבקבקים תחת התווית "בן ודורון" ומוכרים במחיר דו-ספרתי נוח לחברים, בשישיות בלבד (פרטים נוספים). היה קשה להרשים את השולחן אחרי הירדן, אבל בכל זאת יש שם הרבה פרי עשיר ומרוכז, תיבול ניכר וחומציות לא רעה. בפה הטאנין קצת לעיס וגס, מה שמעיד על הגיל הצעיר של היין, אולי שנתיים נוספות בבקבוק ירגיעו את העניין.

לפני הקינוח, d`Arenberg Laughning Magpie 2007 היה די מוזר – סגור, המון חבית באף ובפה, יותר מידי תיבול. בקבוק לא מצטיין – או שצריך עוד זמן? את בציר 2005 שתיתי בגיל דומה והוא זכור לי הרבה יותר מוצלח.

לקינוח – לגאבולין, Distillers Edition 1993 – היה מוצלח וטעים, אבל לא הבחנתי בהבדלים משמעותיים לעומת גרסת ה-16 שנה הרגילה שיש אצלי בבית. יכול להיות שזה בגלל שלא שתיתי ממנה מזמן…

תודה לכל המעורבים, על האירוח, על היינות ועל החברה.

h1

שנה טובה בחברה טובה

מאי 15, 2009

עוד ערב שמזכיר למשתתפיו – What wine is all about. כן, היינות היו מעולים, האוכל טוב מאוד והשתלב איתם יפה – אבל השילוב של האנשים מסביב לשולחן והאווירה – גרמו ליין ולאוכל להיות שחקני משנה, או תפאורה. זה מה שכיף ביין לדעתי. מעשה בכפפה שנזרקה בפורום יינות ישראל, שאלון גונן הרים ונתן הזמנה פתוחה לטעימת BYO במסעדת אל-באריו, כאשר המוטיב הוא יין מ-2001.

היינו קבוצה הטרוגנית בניסיונה ביין, וזה רק תרם לעניין ולשיחה. השף תזמן מנות טעימות שלא הפריעו ליינות, ובסך הכל הערב נמשך קרוב לארבע שעות של הנאה. תודה רבה לאלון על היוזמה, הרעיון והאירוח המפנק, ותודה לאבי הלוי על הארגון המתוקתק.

 

 נתנו לשף לשמור על היינות - אלון גונן מאחורי הבר של אל באריו

שתינו כמה יינות ממש טובים. זה לא הולך להפתיע אף אחד – אבל רמת הגולן לוקחת את הטעימה הזו בהליכה. לדעתי, על ציר הזמן, מתבלט עוד יותר היתרון שיש לרמת הגולן על יקבים טובים אחרים. אם אני אמשיך זה יהיה בסוף פוסט הלל לרמת הגולן.

 רמת הגולן ירדן סירה 2001 לצד הרי גליל יראון 2001   רמת הגולן: ירדן קברנה סוביניון 2001, מרלו כרם אורטל 2001 וקברנה כרם אל רום 2001   קסטל גראנד וין 2001

רמת הגולן, ירדן בלאן דה בלאן 2001 – שמריות עדינה, נגיעה עשבונית, לימון, בעבוע חד יחסית, חמיצות ערה, מרירות קלה, משהו מינרלי, סיום ארוך וחמצמץ. בובה של אפרטיף.

קסטל, גראנד וין 2001 – פרי אדום ונעים, קקאו בולט, קליה, גוף מלא, פרי עשיר, יובש רך לצד חבית ותבלין פיקנטי. סיום בינוני, פירותי יבש. אחרי שעה בכוס מצטרף קפה לטעמי הקליה שמתגברים על הפרי, ובפה הוא הופך לחומצי מידי. נעים לשתיה, ואלגנטי יותר ביחס לשאר היינות ששתינו. היין מוכיח כאן יכולת יישון טובה יותר ממה שנתקלתי בבצירים אחרים של היקב, אבל לדעתי חבל לחכות איתו ומי ששמר בקבוק זה הזמן לפתוח.

הרי גליל, יראון 2001 – פרי יער עשיר, שוקולד, שזיפים מורגשים. בפה יובש עדין, פרי עשיר ורענן שלא מראה סימני גיף. סיום פירותי וארוך. היין הזה, בסה"כ בציר שני של היקב – פשוט לא מתעייף. מאז שטעמתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי הוא לא מראה שום סימן חולשה. כל הכבוד.

רמת הגולן, ירדן סירה 2001 – פרי יער מרוכז, שזיף מתוק, וניל, בפה המון פרי עם תחושה מתוקה, טאנין רך וסיום ארוך ופירותי. היין עשוי לגמרי בכיוון הפירותי והוא החזיק יפה שמונה שנים. לא ממש סירה, לטעמי.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון 2001 – הפרי כאן מעט בשל, עם שוקולד ועשבי תיבול ברקע. בפה רך, הרמוני, יובש עדין, עסיסי ואלגנטי יחסית, סיום ארוך ופירותי. אני לא יודע מה להוסיף מלבד – מעולה. או בעצם – לרוץ לקנות את אחרוני 2005 שאוזלים מהמדפים, ולהתאזר בסבלנות.

רמת הגולן, ירדן מרלו אורטל 2001 – באף בעיקר פרי בשל ועשיר, אבל בניגוד לאף המוחצן בפה – קטיפה, מרקם רך ומלטף, עשיר, פירותי ומלא. מצויין.

רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון אל-רום 2001 – קסיסי, עם אף קברנאי לפי הספר – פרי יער, אקליפטוס וקצת וניל. בפה חלק, די יבש, פירותי ומתובל. הקברנה ה"רגיל" היה מרשים – אבל האל-רום מעמיד אותו בצל, עם ריכוז טוב יותר ואופק יישון ארוך יותר. אפשר לחכות איתו בנחת עוד שנתיים שלוש, אם לא יותר.

Viña Pomal, Rioja Reserva 2001 – אדמדם בהיר, משהו מעופש לצד אדמתיות, תיבול ופרי עדין. חומציות טובה, קצת פרי ותיבול. סיום בינוני וחמצמץ. לא יין רע – אבל אני מצפה להרבה  יותר מריוחה רזרבה בגיל כזה. מזל שהייתה דוגמה כזו:

Marques de Caceres, Rioja Gran Reserva 2001 – פירותי מאוד, וניל, ארז. בפה מוצק, מלא, לעיס, טאני מאוד אבל לא בצורה פרועה, הפרי המרוכז מחכה בסבלנות מאחורה. בטעימה האחרונה השף הוציא ממרתפו הפרטי את בציר 95 של אותו יין והוא היה עוד תינוק, וגם הפעם – היין רק מראה את הפוטנציאל ולאן יש לו לסחוב. לשים את הבחור עמוק במקרר ולא לחשוב עליו לפני 2015, או אם להסתכל על המצב של 95 – אז גם לא לפני 2018-2020. אחלה יקב.

Quinta do Portal, LBV 2001 – פרי יער מתובל בקפה, שוקולד, פלפל שחור. בפה חלק וחריף בו זמנית, יבש מאוד, פרי וקרמל עם סיום ארוך וחריף. פורט מורכב, מרוכז מאוד וחריף. יכול להרוויח מיישון בבקבוק אבל מהנה מאוד כמו שהוא. מיובא ונמכר רק בספשל רזרב בחיפה.

מסקנות כלליות: לקנות ירדן קברנה ויראון מבציר 2005.

h1

מעברות, בלי פסטיבלים

אפריל 30, 2009

בית היין. מעברות. פעמיים בשנה פסטיבל הבירה כי טוב. פעמיים בשנה פסטיבל יין כי טוב. כמעט שכחתי שהמקום פעיל גם שאר השנה. שבוע לפני פסטיבל הבירה הקרוב – קפצנו לדרינק. בגזרת היין המקום מחזיק יינות מכמה יקבים ישראליים כמו רמה"ג והאחות הקטנה, ויתקין, מרגלית וכרמל – וקומץ מיובאים. המסעדה למעשה כוללת חנות יין, והסועדים יכולים לבחור בקבוק ולשלם עליו דמי חליצה של 25 ש"ח. לא את כל היינות הייתי מזמין בעצמי – אבל בממוצע מחיר הבקבוק במסעדה הוא מהטובים שנתקלתי בהם, רחוק מאוד ממחירי מסעדה ממוצעים. בכוסות מגישים שלושה יינות אדומים ושלושה לבנים.

בתחום הבירות יש היצע מגוון בבקבוקים, כולל יבוא לא שגרתי שנתקלים בו בפסטיבלים. יותר מידי בקבוקים לטעמי מתקרבים ל-30 ש"ח, אבל אני מניח שבשביל דברים שאי אפשר כמעט למצוא בפאבים זה אפשרי.

מה היה לנו? פלטת גבינות מעולה (קטנה, 36 ש"ח לא כולל הלחם) שמתאימה כמו כפפה ליין וגם לבירה.

ירדן סירה 2003 – כמו שיודעים לעשות שם ברמה – גם כאן הצליחו להכניס המון יין לבקבוק. שחור לחלוטין עם שוליים סגולים, קצת יותר בשל ממה שציפיתי – על הגבול סירה-שיראז (אופייני לבציר?) עם אדמתיות בולטת שדוחקת את היין הרחק משכונת המרלו-קברנה. בשרניות, קליה וחבית נוכחת, פרי טוב, תיבול נעים. נעים לשבת איתו לאורך שעה ולהרגיש אותו נפתח בכוס. הרבה יותר שיראזי מ-2002, יותר נפח ופרי – אבל עדיין מרוסן יחסית. כמו המרלו מהסדרה – עוד יין מוצלח במחיר סביר שאיכשהו עומד בצל הקברנה המצוין. מה שהוא עושה יותר טוב מהמרלו זה אופי של הזן, אם כי כנראה הבציר הזה הוא לא הדוגמה המוצלחת ביותר לטענה הזו. 30 ש"ח לכוס – אחלה מחיר לאחלה יין.

במקום להמשיך עם ההצלחה הפור נפל על היבשת הדרומית – Saltram Barossa Mamre Brook Cabernet Sauvignon 2003, שהתגלה כקברנה פירותי, בשל למדי, אלכוהולי מידי (15%) באף ובפה עם מתיקות בשלה על החיך ובלי הרבה נפח. בסה"כ יין חם ופירותי שהיה רחוק מאוד מקודמו מבחינת איזון והנאה. אולי הוא קצת אחרי השיא – אבל נראה לי שבמחיר דומה לקדומו – אין פה בכלל שאלה לטעמי.

לסיכום הערב – מלבד האספרסו המרוכז שכבר למדתי להכיר – שירות נעים ויעיל, ואווירה נינוחה ורומנטית – נהננו.

h1

חווית התבגרות / קברנה קשיש

אפריל 9, 2009

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 1988  רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 1993  בוסתן קברנה סוביניון 1996

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1993

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה –

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 – זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

 

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

כרמל מזרחי - קברנה סוביניון עם הקדשה לעזר ויצמן - בציר 1988

h1

סיכום 2008 בדרך היין

דצמבר 19, 2008

כבר עפה שנה מאז הפעם שעברה, והפעם אפילו מגרש החניה עשה איתי חסד והתחשב בנסיעה מחיפה בשעות העומס. ארגון – אין צורך לפרט – כמו שבדרך היין יודעים לעשות. עם כל היכולות שלהם, את הצפיפות אי אפשר למנוע, במיוחד כשעומדים על הדוכנים בקבוקים טובים ומחיר הכניסה סמלי. ההנחות עשו את שלהן, והעובדים התרוצצו בלי הפוגה – ממלאים ארגז אחרי ארגז ללקוחות בכמות מרשימה גם ביחס לאירוע כזה.

הצפיפות גרמה לי לוותר על רשמי הטעימה בשלב די מוקדם, אבל בכל זאת היו יינות מספיק מעניינים בשביל לתת לגביהם התייחסות כללית. מחירי הטעימה לפני הנחות בסוגריים.

d'Arenberg The Custodian Grenache היה ממש נחמד באף, עם תותים בשלים, ובפה קצת פחות נחמד עם חריפות ותיבול, חומציות גבוהה ופרי לא הכי מחובר. סיום ארוך, פירותי ומתובל. מעניין אבל קצת חריף לי מידי. יכול להיות שישתפר בעתיד (75).

קסטל. את הגראנד וין כבר טעמתי, ולא מפתיע שגם בציר 2005 מצוין (אם כי צעיר). יש המון כבוד ליקב, לוותק, להערכה הבינ"ל וליין המצויין – אבל אני תוהה עד כמה הוא תחרותי עם תג מחיר של 220 ש"ח, לפחות בשוק הלא כשר. עם זאת, את הפטיט קסטל 2006 עדיין לא טעמתי – וזה מה שמספק לי מועמד לפינת הפתעת הערב: איכשהו היה לי רושם רע לגביו, כאילו מנסה לרכב על שובל התהילה של אחיו המוערך – אבל זו הייתה שטות גמורה. היין מציג את מה שהופך את קסטל למפורסמים: אלגנטיות. יין טוב, טעים, מאוזן – לא בשל מידי. יותר מוכן לשתיה מאחיו. אני מתפתה להשתמש במילה הרמוני. פתאום 115 ש"ח לא נראים כמו הרבה כסף.

שורש 2005 של צרעה דווקא הזכיר לי קברנה באף, עם חבית עדינה, שזיפים ואקליפטוס ברקע. מרקם נעים בפה, פרי טוב, חומציות ערה ויובש בסיום. מאוזן, וכרגיל עשוי היטב (100). ה-Secret 2007 של יקב טריו (מש' שקד) היה די שונה ומעניין באף, קברנה בסגנון הבשל יחסית, ובפה היה עשיר ומלא, אם כי צעיר למדי (100), מצא חן בעיני יותר מאחיו הצעיר ספיריט.

בדוכן של הרמה, ירדן מרלו 2004 מרשים, ומאחורי העץ הצעיר והבולט ממתין בסבלנות פרי עשיר ומלא, פרי הניסיון וההשקעה של החבר'ה מקצרין. משום מה מהללים את היין הזה הרבה פחות מאשר אחיו הפופולרי. גם ביכולת היישון הוא לא מתבייש. במיוחד במחיר האטרקטיבי של 85 ש"ח אני חושב שזו קניה טובה, של אחד המרלו הטובים בארץ. תזכורת לעצמי: לשמור מקום לזוג במקרר שיגיע השבוע.

 דיו וירטואלי רב נשפך בחודשים האחרונים על הארגמן המקופח עם האבא המאמץ (והאמיץ!), בין המהללים והמקלסים גם אפשר היה למצוא דיונים מעניינים וארוכים. לרגע אפשר היה לשכוח את היינות האחרים בסדרת רכסים. רכסים דישון קברנה סוביניון 2005 לא תופס תשומת לב כמו הזן המאומץ, אולי כי לגביו לא יהיה ויכוח אם הוא טוב או לא. דחוס, עשיר, מלא, אופי של הזן וטאני למדי בגילו הצעיר. אחלה יין, לחכות שנתיים או להשתמש בדיקנטר. מעצבן שהמחירים עלו מ-85 ל-110, אבל בפועל הוא עלה 95 לפני הנחות, וזה מחיר שאני חושב שהוא מצדיק. הצטרף אלי בקבוק (לצד טוליפ קברנה רזרב ודלתון קברנה).

h1

על עיוור

אוקטובר 25, 2008

 נתחיל מכמה כוסות יין אלמוניות, שיחשפו בסוף הפוסט – אתם מוזמנים לנחש בנתיים.

יין 1 (2001) – אטום, רובי עמוק בשוליים, באף פרי אדום, רמז אדמה ותבלין מזרחי, גוף בינוני מלא, מרקם נעים, תיבול, טאנין במידה טובה, סיום בינוני ופירותי. נעים, מאוזן ולא מראה אפילו רמז לגילו.

יין 2 (2005) – צבע סגול מלא ואטום לחלוטין, באף אספלט, קפה, פרי יער עשיר, פלפל שחור. גוף מלא, עסיסי, טאני, פירותי, מרוכז, סיום בינוני-ארוך, פירותי ומתובל. עצמתי, עשיר ומיוחד.

יין 3 (2004) – אטום, רובי-סגלגל, באף ירקרקות, פרי עדין, וקפה, בפה חלק ונעים, גוף בינוני, פירותי, אלגנטי, סיום בינוני ופירותי. נעים, וטוב.

יין 4 (2005) – סגול אטום, פטל ושזיף בשלים, וניל, עשבי תיבול, גוף מלא, פירותי, מאוזן, קצת חריף, סיום בינוני-ארוך ומתובל.

יין 5 (2004) – רובי-סגול אטום, פרי יער מאופק יחסית, וניל, עץ נדיב, מרקם נעים בפה, עשיר, לא מוחצן, יובש ער, סיום בינוני מתובל ופירותי. מעניין, העץ צריך התרככות קלה – לחכות כמה שנים.

 

איך נראית טעימה אצל המקצוענים?

הצצה לתשובה קיבלנו בשלוש שעות מעניינות שארגן אבי הלוי לפורום יינות ישראל, בחדר הטעימה של מגזין יין וגורמה. פאנל הטועמים של המגזין נפגש משהו כמו פעם בחודש, תחת עינה המקצועית והפקוחה של מירה העורכת, שמוזגת את היינות והיחיד שיודעת מה נמצא באיזה כוס (ולכן לא משתתפת בטעימה). הטעימות נערכות בפלייטים של שישה יינות כל פעם, וכל מה שהמשתתפים יודעים על מה שנמצא בכוס הרידל שמולם הוא שנת הבציר.

מתוך 11 יינות שטעמנו בשלושה פלייטים – בחרתי את אלו שמצאו חן בעיני ביותר (לפי הסדר): יין 1 – ירדן קברנה סוביניון 2001. היו מי שהימרו על אל-רום. ארחיב בהמשך אבל לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור המנצח של הערב. יין 2 – ויתקין פטיט סירה 2005 (שהבאתי אני). לא הייתי היחיד שהגדיר אותו בתור אחד משני היינות המוצלחים של הערב. יין 3 – מרגלית קברנה פרנק 2004, יין 4 – פסגות אדום 2005 ויין 5 – קלו דה גת הראל קברנה 2004.

   

 אחרי כל זה, אבי שלף בקבוק של יראון 2005 שהושק לאחרונה. שתיתי את כל הבצירים של היין ולא היה אחד שלא אהבתי, אבל נראה ש-2005 חוזר למקורות של 2002 בעוצמות ובריכוז. בלי לפרט יותר מידי – יכול בהחלט להיות שזה הבציר הכי טוב בסדרה, הוא יחסית מוכן לשתיה אבל הזמן יעשה לו רק טוב. המחיר המומלץ לצרכן עלה בשנה האחרונה ל-90 אבל מי שיודע איפה לקנות יכול להשיג גם במחיר הישן. כך או כך, אפילו שנדוש להגיד – יין מעולה ובמחיר מצחיק.

לסיום – תודה רבה לאבי על הארגון ועל היוזמה, ולמגזין על אירוח חם, על הסבלנות ועל ההסברים המעניינים.

h1

קברנה ברמה

אוגוסט 31, 2007

מבחינתי גולת הכותרת של היום אצל איש הענבים. ארבעת יינות הקברנה, האיכותיים והמדוברים ביותר של יקבי רמת הגולן. רשמים לפי סדר טעימתם:

ירדן קברנה סוביניון 2004 – שחור-ארגמן, פרי אדום, דובדבנים, ירקרקות ועשבי תיבול. גוף בינוני, פרי טוב ודחוס, טאנין רחב ודומיננטי מתחיל להשתלב עם נגיעות מתובלות, סיום בינוני ויבש. היין סגור אבל מראה פוטנציאל לדעתי, לחכות שנה שנתיים ולבדוק שוב.

ירדן קברנה סוביניון 2003 – שחור-ארגמן, פרי בשל, שופע ונדיב, ריבה, עץ קלוי ורמז שוקולד. גוף בינוני מלא, פותח בפרי מתוק. איפה הטאנין? כמה שניות בפה מרים את ראשו ומשתלב נהדר, מוסיף תיבול, נפח ואיזון לפרי העשיר. מתפתח בפה ומהנה לשתיה. סיום בינוני פירותי עם עוד יובש.

drinking beautifully! כמו שאומרים בלעז, מלבד האיזון ושאר המילים הגדולות – פשוט יין טעים. להכין קדירת בקר, רוסטביף צלוי או פילה עסיסי, להוסיף גם כוס יין לבישול, לחדרר שעה-שעתיים ולהנות. אומרים שהיין יכול להרוויח מיישון נוסף, אבל הוא ממש מהנה גם עכשיו. מי שעדיין אין לו ויכול להרשות לעצמו – קניה טובה. 99 ש"ח.

ירדן קברנה סוביניון כרם אלרום 2003 – צבע ארגמן עמוק ויפה, פירות יער – אוכמניות ופטל, פלפל שחור, הרבה חבית קלויה. גוף בינוני מלא, מרקם חלק ונעים. גם כאן נפתח בפרי מתקתק, עובר לתבלין חריף והרבה טאנין עם נגיעה מרירה-בוסרית עדינה. סיום ארוך ומתובל. יותר מוכן לשתיה ממה שקראתי, אבל עדיין לא להתקרב בשנתיים הקרובות.

ירדן קצרין אדום 2003 – שחור אטום לחלוטין עם ארגמן בשוליים, שזיף, דובדבן, ריבה, קפה והקליה. גוף מלא ודחוס מביא לחיך פצצה של טאנין, הפרי מתחבא מאחוריו ברקע עם הרבה עץ מתובל. סיומת יבשה וטאנית שנמשכת ונמשכת ולא מוכנה לעזוב את הפה. מרגישים את היובש על השיניים דקות ארוכות אחרי הלגימה. בניגוד למקצוענים שטעמו וכתבו, אני לא מספיק מנוסה בשביל לאמוד את הפוטנציאל שלו ואת חלון השתיה, ואין לי מושג מה יוליד העובר הטאני הזה. לא נראה לי שיש מה להתקרב אליו בשלוש-ארבע השנים הקרובות, אם לא יותר.

מנצח הסדרה, והטעימה כולה, לטעמי – ירדן ק"ס 2003. השתפר ונפתח מאז הטעימה הקודמת, לפני שבעה חודשים. יכול להיות שעוד כמה שנים האלרום והקצרין יצחקו עליו, אבל הוא עדיין יהיה יין מצוין ובמחיר הגיוני.