Posts Tagged ‘טפרברג’

h1

חוב ישן

יוני 27, 2012

ירדתי למחתרת, ולא רק בהיבט הוירטואלי. השעון מתקתק בקול רם ועמודי התזה נערמים אבל לא מספיק מהר. זה דוחה שינה ופנאי, וגורם לי להזניח מזה חודשיים פוסט חצי כתוב על שבוע מדהים בפיימונטה עם אנשים יקרים. הבקבוק המדובר מחכה לי הרבה יותר זמן מזה.

בטפרברג חנכו לאחרונה שלישיית יינות קינוח הקרוים על שם כלי נגינה (מקראיים, אם מישהו מתעקש). לפחות מבחינת כוונת המשורר, הנֵבֶל הוא הבכיר בסדרה, והוא מכוון לסגנון של פורט כמצוין על התווית (משהו שיקבים משתדלים בד"כ להמנע ממנו).

טפרברג נבל – יין סגול-עמוק ויפה, ארומטי, בשל ומוחצן מאוד. כיף לצלול לתוכו, ולצד כל הפירות שתוכלו לחשוב עליהם (כאן לא מאמינים ברשימות) אפשר למצוא שכבות של שוקולד מריר, קפה וקרמל. השפע הזה ממשיך גם לחיך והבשלות הגבוהה מביאה איתה נדוניה של הרבה סוכר. החומציות עדינה יחסית, ולא מספיקה בשביל להחזיק את כל המתוק הזה. לקראת הסוף יש חריפות עדינה וטובה, והאלכוהול משולב טוב ואינו מורגש.

שורה תחתונה – יין ישראלי, בשל מאוד ועשיר, לטעמי מצליח בקטגורית "טעים", פחות בקטגורית "מאוזן". ככזה, אני חושב שהרבה אנשים יאהבו אותו, אבל מי שמחפש את החומציות אולי יעדיף לעבור הלאה.

לסיום – מילה על המחיר. 120 ש"ח 'מומלץ'. בקטגוריה הכשרה הייתי מדרג אותו גבוה. מחוץ לקטגוריה הזו החיים יותר קשים ואפשר להשוות לדבר האמיתי; אם כתוב סגנון פורט על התווית הקדמית – ההשוואה מתבקשת. בשורה התחתונה, יש מתחרים ראויים בארץ כגון Warre's ו-Quinta do Estanho שמציעים אפשרויות לא רעות בטווח מחיר דומה. את הנבל טעמנו עיוור מול פורט מיובא במחיר דומה, והנבל היה מוצלח בהרבה מהדוגמה האקראית.

 הבקבוק נשלח ע"י היקב.

h1

טפרברג חדש

ספטמבר 8, 2011

נספח טרי לדיווח הקודם. בציר 2009 הוא הפעם הראשונה שביקב טפרברג הרגישו שאיכות השיראז שלהם מספיק גבוהה לסדרת הרזרב של היקב. ליין צבע סגול עז ויפה, וכמו יינות אחרים של היקב הוא סובב סביב הפרי לכל האורך. לצד הפרי יש פרחוניות רעננה באף, בחיך הוא נעים ורך עם שמץ מתיקות וטאנין בשל שנשאר גם בסיום הארוך. בקצרה – עושר רב של פרי עטוף בחבילה נגישה וידידותית, בלי להיות כבד או בשל מידי.

קשה להימנע מהשוואה לקברנה רזרב 2008 שטעמתי לפני כמה ימים. למרות שגם הקברנה מוכן לשתיה, השיראז רך ונגיש יותר ממנו בשלב הזה. לעומתו, הקברנה בעל עמוד שדרה מוצק יותר, ולא הייתי מהסס ליישן אותו 5-7 שנים ומעלה, בעוד שהשיראז מתאים יותר לשתיה בשנים הקרובות לטעמי. מחיר מומלץ – 110 ש"ח.

העובדה שיקב שמייצר ~5 מליון בקבוקים מוצא קשב להתייחס באהבה אבהית לתווית חדשה שמייצרים ממנה 6,500 בקבוקים מלמדת, אולי יותר מהכל, על הרצינות שבה לוקחים אנשי טפרברג את העבודה שלהם ואת הנחישות שלהם לשיפור (מוצדק) של התדמית שלהם כיצרני יין איכותי.

שני סנט על ההשקה:

קשה להוציא אנשים, כולל כתבי יין מבועת מדינת ת"א. בכלל, קשה לקבל קשב ממי שכותב על יין בחודשים שלפני פסח וראש השנה – אז כל יקב צריך להתעלות על עצמו ברמת ההפקה על מנת להבטיח שתגיע מסה קריטית של אנשים על מנת ליצור אפקט כלשהו בתקשורת. הפעם האנשים שמיחצ"נים את טפרברג מצאו פיתרון טכנולוגי, שמבטיח חיסכון בזמן ודלק.

להשקה הפעם נעשה שימוש ראשון (ביין) ואמיץ בתוכנת Lync של מיקרוסופט, שמאפשרת ועידת וידאו כולל מצגות ופירוטכניקה נוספת. בכך למעשה נולדה השקת היין הוירטואלית הראשונה בארץ. חצי שעה של השקה עניינית, כולל תשובות אנשי היקב לכלל המשתתפים, מהם ספרתי 41 בשיא (לא כולל כעשרה שהשתתפו באירוע ממשרדי מיקרוסופט ברעננה). אמנם הפורמט החדש דורש מעט הסתגלות (והכנה יסודית יותר כמו שליחה של הבקבוקים לכל המשתתפים), אבל איך שלא יהיה – לחסוך נסיעה/חניה/התכנסות/איחורים מצדיק הכל בעיני. אה, וזה עוד לפני שאני מדבר על הבונוס של לשבת בהשקת יין בבוקסר ותו לא…

 בקבוק היין נשלח ע"י היקב

h1

טפרברג, הצצה

ספטמבר 7, 2011

בזמנים שהרבה אנשים מדברים על יינות שנותנים תמורה טובה למחיר – לא ברור איך יקב טפרברג, עם יינותיו הנגישים נשאר מתחת ללא מעט מכ"מים. הסבר לעניין אפשר אולי למצוא בדברים של מוטי, נצר למשפחת טפרברג שמייצרת יין מאז 1870. מוטי עלה לבמה, סקר את הנוכחים בחיוך שמשלב צניעות עם ביטחון עצמי והתחיל מהסוף "עד עכשיו השקענו קודם כל במוצר, עכשיו אנחנו מוכנים לשלב הבא"' – כאשר הוא מכוון לשיווק היין ולתדמית היקב.

חדר מלא אנשי יין התכנס במסעדת הקומה ה-11 לשמוע את הדברים. הפעם לא מדובר בהשקה של יין – אלא בחדשות משמעותיות מהגזרה המסחרית: סדרות הבסיס של טפרברג הולכות להכנס למדפיה של רשת רמי לוי, שאמר באותו המעמד "אצלנו ברשת זה חייב להיות יותר זול". האמת שלא ברור למה היינות לא משביחים את ההיצע הדלוח-בחלקו שעל מדפי הרשתות הגדולות. מלבד זאת, האם יכול להיות שהחתונה הטריה נועדה להוות משקל נגד לחיבור בנימינה-'חצי חינם'? האם עוד יקבים גדולים יחברו לגופי ענק עם הפצה חזקה כמו תבור-'קוקה קולה'? ומתי יהיו על המדפים "יין אדום שופרסל" כמו ברשת סיינסבורי הבריטית שמחזיקה אפילו מאלט Islay בן 12 תחת מותג הבית?

נעזוב כאן את השאלות והנבואות לטובת התכלס. הקו שמחבר בין היינות שטעמנו הוא שמירה על רעננות הפרי ועל האופי של הזן, חבית שכמעט אינה מורגשת, והימנעות מבשלות-יתר. במילים אחרות – אמירות שיותר יקבים מצהירים מאשר מצליחים ליישם באות לידי ביטוי ביין. כמה דוגמאות:

טפרברג סילבר סנג'ובזה 2009 – אדמתי (!), פרי עדין ומעט אלכוהול באף, פירותי וקל בחיך. יין חם ופשוט, אבל במיתוג ובקונטקסט הנכונים – אחלה של יין יומיומי לפיצה. לא ממש דומה לקיאנטי הפשוט שהמציא את הז'אנר – אבל הנישה זהה. 40 ש"ח.

טפרברג שרדונה רזרב 2009 – יין נעים, פירותי במידה, חומציות טובה, נגיעות עדינת של חבית אבל בלי השמנוניות. יינות מאופקת, יד קפדנית על החביות והימנעות מוצדקת מתסיסה מאלולקטית יצרו כאן שרדונה רגוע ואלגנטי. אהבתי. 70 ש"ח.

טפרברג טרה מלבק 2008 – נכון לרגע כתיבת שורות אלה – המלבק הישראלי הזני היחיד. לפני שבוע פתחתי בקבוק מהיין הלא שגרתי הזה והוא סחט מחמאות מסביב לשולחן. מיהרתי לשלוח לדף בסומלייה את ההמלצה הבאה: יין מפתיע, מיוחד וחצוף. יין מעניין, חומצי ומתובל שמצליח לשבור שגרה ולהישאר מאוזן. כמו יינות מוצלחים אחרים של טפרברג, הוא יודע לעשות את זה בצורה ידידותית לשותה וגם לארנק. שווה בדיקה! 75 ש"ח.

טפרברג רזרב קברנה סוביניון 2008 – פירותי ועשיר, אופי של הזן, פרי נדיב ובשל עם שוקולד. מלא ומרוכז, עם שפע חומצה וטאנין שבונים עמוד שדרה רציני לטווח הארוך – למרות שהוא נגיש כבר עכשיו. הוכחה שהיקב בהחלט יודע לשחק במגרש של הגדולים ולנפק יין שאין לו מה להתבייש מהקברנה המוערכים בארץ. בנוסף, מחיר של 100-110 ש"ח הופך אותו לתחרותי מאוד בזירה הזו. בד"כ לכתוב על נתונים טכניים זה מיותר, אבל בכל זאת 13.3% אלכוהול זה נתון שראוי לציין לחיוב. לסיכום: מאיפה שלא מסתכלים – יופי של יין.

הכותב נכח בטעימה כאורח של המסעדה