Posts Tagged ‘טמפריניו’

h1

אנשים ויין

ינואר 18, 2010

אור רכס – הניו-יורקי והאגדה קפץ לביקור מולדת וסיפק לנו סיבה למסיבה. אחרי ניסיונות כושלים שלי ושמיניות באוויר של ערן הצלחנו לתאם מועד שהתאים עבור חלק מהגרעין הקשה של הפורום בתפוז. את הכפפה הרים גיא, הבעלים של מיה-בר הירושלמי המושקע והמומלץ, שפתח בפנינו את חדר הטעימות הפרטי ומצא זמן לטפל בנו אישית בערב עמוס עם עובד שהבריז – תודה!

סביב השולחן התקבצנו טום, רותם, ערן, קינקס וחתן השמחה. היו כל מיני יינות, אבל הפעם הם היו התפאורה והאנשים היו העיקר – בדיוק כמו שיין אמור להיות. לא ממש ישבתי ופירקתי את היינות לארומות, אבל כן ישבנו ודיסקסנו עליהם.  הסיכום שלי הולך להיות קצת שונה מבד"כ, אולי קצת פחות נחמד אבל ניסיתי לתאר את התחושה של היין בכלליות ולא כרשימת מכולת, לשם שינוי. את המחירים לקחתי מ-winedepot שאני מחשיב כחנות זולה.

Durius Tempranillo Reserva 2005  – אין פה הרבה פרי בשום שלב, יש ליין מבנה טוב, הוא יבש למדי ויש בו חומציות טובה. אחרי שעתיים בבקבוק חזרתי אליו והוא נפתח ונהיה רך יותר והוציא פרי נעים. יין אוכל לא רע, תנו לו בשר שמן והוא לא יגנוב את ההצגה אלא יילך איתו בכיף. ב-45 ש"ח זו קניה טובה ליין יומיומי לאוכל. יבוא – אקרמן.

תבור מסחה 2005 – לזכותו אפשר לזקוף את העובדה שהפרי מאופק ולא בשל. לחובתו – החבית לא מספיק מאופקת. התוצאה היא יין מעט ירקרק, לטעמי מתובל מידי בפה ובאף באופן שמעיד על שימוש יתר בחבית שמנסה לחפות על פרי בעייתי. בסה"כ זה לא יין גרוע, והייתי אולי ממקם אותו איפשהו לצד סדרת סינגל של סגל – ב- 60 ש"ח ליד מנגל או משהו. ב-140-150 ש"ח – ממש לא, תודה.

צ'ילאג פרימו 2004 – כאן מרגישים אופי קברנה מובהק, ללא בשלות, גם כאן הייתה יד מעט מתירנית על החבית. בסה"כ מתקבל יין טוב – עם מבנה מוצק ויבש – יין שהייתי מעדיף לפתוח עם אוכל ולא בפני עצמו. היין נחמד ונעים, אבל לא מצאתי בו מורכבות או עניין שיצדיקו מחיר של 160 ש"ח. כמו שכבר כתבתי – זה מבורך שהיקב שומר את היינות אצלו ומשיק אותם רק כשהם מוכנים לשתיה, וברור לי שזה עולה כסף שצריך לשלם. עם זאת, לטעמי היין לא מצדיק מחיר תלת ספרתי – גם אם אני משקלל את היישון הנוסף ביקב.

יתיר קברנה סוביניון 2006 – יין טוב ומדויק. textbook של פרי די בשל, עץ קלוי שמפזר הרבה תיבול. מהונדס ומהוקצע למשעי – עדיין קצת צעיר ומעט ונשכן – אבל גם לא הייתי מיישן לטווח של יותר מכמה שנים. קצת אלכוהולי. אני ממש מבין למה הרבה אנשים אוהבים אותו (כולל פמליית הפרקר), הוא פירותי, בשל, מוצק ועשיר – אבל אני לא מצליח להתחבר לכל הבשלות והקליה הזו. ב-125 ש"ח שהוא עולה אני מקבל עודף על קברנה איכותי אחר מהסגנון הבשל – הירדן. להבדיל, הירדן הוא יין עם קבלות, שמתיישן בנחת, מתעדן ומוסיף מורכבות לאורך השנים, בעוד שכאן מדובר בבציר השני של היין ביקב – איכותי ככל שיהיה. בפשטות – יין טוב שאני לא מתכוון לקנות.

ויתקין פטיט סירה 2005 – במילה אחת – פצצה. בכל רמ"ח אבריו. פצצה של פרי שחור בשל, פצצה של יובש שמפרקת את השיניים ואת הלסת – גם חמש שנים מהבציר. מאחורי כל זה יש רבדים שחורים שאני מקשר לזן, עם אספלט, אפר ותיבול-פלפלי. קצת יותר מתוק ממה שזכרתי, גם האלכוהול לא נעדר – אבל זה פשוט המון יין. הגסות המחוספסת שלו, העסיסיות, הריכוז המטורף והעוצמה – זה מה שעושה אותו ליין הישראלי שאני הכי מתלהב ממנו. בהחלט לא יין לאוכל, אבל אפשר להגיש איתו דברים בצד שיתנו לו קונטרה – גבינות בשלות מאוד, או איזה רצועות רוסטביף בלי הרבה תיבול כדי לשבור קצת את היובש יכולים להעלות אותו עוד מדרגה. 105 ש"ח לבציר חדש. המסקנה הקבועה שלי אחרי פתיחת בקבוק כזה היא: לקנות עוד.

h1

צרפת, בגובה הכיס

פברואר 21, 2009

ערב חורפי בקריות, שלושה סטודנטים, שני בקבוקים פשוטים, וגם פיצה לקראת הסוף.
אחרי הפוסט הביקורתי הקודם על יינות צרפת קיוויתי לתוצאות טובות יותר בתחום המחירים הנמוך. ערן שלף מהמקרר קוט דה רון ואני הבאתי בורגון – שניהם מיובאים ע"י שקד.

Domaine Pierre Usseglio Cote du Rhone Rouge 2006 ולצידו Louis Jadot Pinot Noir Bourgogne 2005 (שם מצחיק). הראשון בהיר, פירותי ועם גרניום שישר מזכיר לי גרנאש. השני קצת טחוב ואדמתי ועם שמץ של פרי. שניהם די קלים בפה ועם חמיצות גבוהה שדורשת אוכל.

שורה תחתונה? בתור הנציגים אולי הכי פחות מיוחסים של האזורים שלהם, אפשר לזקוף לזכותם אופי מקומי כלשהו. מצד שני, אף אחד לא יקרא להם יינות מעניינים, ואמנם המחירים שלהם (70-100 ש"ח) אמנם מצחיקים ביחס ליינות צרפתים ממוצעים, אבל במחירים כאלה אפשר למצוא יינות מעניינים יותר וטובים יותר – גם מקומיים וגם מיובאים.

סיכום: אם אתם לא חייבים את הכיתוב "צרפת" על היין שלכם, מדובר ביינות 'בסדר' אבל אפשר לבחור אחרים.

 

ובקפיצה חדה (או מעבר מתוכנן?) – ארוחת שישי, עם גולאש ביתי – חזרנו למדריד:  Puerta de Alcala Reserva, Vinos Jeromin 2001 . בפעם האחרונה התלהבתי – הפעם התלהבתי עוד יותר. הטאנין התרכך קצת בחצי שנה שעברה ומתקבל יין מודרני, פירותי, עשיר ומלא. זה הכי הרבה יין שאפשר למצוא במחיר שלו. קניתי בסטופמרקט יגור ב-60 ש"ח, ואני הולך לחטוף משם עוד שני בקבוקים לפני שיגמרו. אפשר לשתות בכיף בשנה-שנתיים הקרובות, אולי יותר. הלוואי שאפשר היה למצוא כאלה יינות יינות ישראליים בכאלה מחירים. יבוא: וינו-לטינו

Puerta de Alcala Reserva

h1

פורטוגל בחיפה

ינואר 25, 2009

בשנים האחרונות קמו כמה מיקרו-יבואנים שמתבססים על היכרות אינטימית עם אזורים מסויימים, וברוב המקרים הם מאפשרים במחירים סבירים לחוות איזורים מעניינים. הייחוד והנישה שלהם מתבטאת בכך שהם מיבאים לנו את ה'ויתקין' ואת ה'קלו דה גת' – ולא את ה'כרמל' ואת 'בנימינה' (כלומר, את היקבים הקטנים והמיוחדים ולא את התעשיתיים). זה לא שאין לכרמל יינות מעולים, אם להמשיך את הדוגמה – פשוט,  יש כנראה כבר יבואן גדול שמביא את הטופ של היקבים הגדולים, ומישהו שמכיר את האזור יכול לאתר אבני חן ולהביא אותן בכמויות קטנות.

המקרה של אנדרי סוידאן מהספשל רזרב שונה. הוא לא לקח אזורים שונים בצרפת כמו הג'יאקונדות, מגדלים קטנים כמו שלוקחים הדוש או אלדד לוי או יקבי עלית קטנים כמו מרש. במקרה הזה, אנדרי מנצל את הידע וההיכרות שלו ופותח נישה חדשה, שנדמה שרוב היבואנים לא התייחסו אליה. נכון שאובייקטיבית יש הרבה פחות ביקוש לפורטוגל ביחס לאזורים הסקסיים יותר – אבל כאן בדיוק נכנסת הנישה השיווקית: הספשל רזרב לא צריך להשקיע בשיווק כמו יבואן, אלא מתבסס על עשרות הלקוחות הקבועים שמגיעים כמעט כל שבוע לטעימה. גם אם המחיר של הטעימות של היינות החדשים לא היה סמלי (35 ש"ח אחרי החזר) אני בטוח שהנוכחות הייתה מלאה. עשרות חובבי יין נלהבים הם מדיום מספיק טוב לשאת הלאה את הבשורה. בשורה אמרנו? אז כמה מילים על היינות.

הבשורה מבחינתי היא היינות השולחניים הפשוטים. בטווח הזה יש כאן כמה יינות שגורמים (שוב) לקנאה מתי אצלנו אפשר יהיה למצוא יינות יום-יומיים מהנים במחירים כאלה. בתחום הביניים של 80-100 ש"ח יש יינות נחמדים אבל לא משהו שהפיל אותי. בקטיגוריות המחיר הגבוהות יותר נראה שיש איכות גבוהה מאוד, השאלה איך היינות מתחרים עם יינות מאזורים אחרים במחירים דומים. וליינות:  (השם מסודר לפי: יקב, סדרה, שם/צבע, בציר)

Casa Santos Lima, Portuga, Branco 2007 – זהוב בהיר, אף טרופי מעניין עם מלונים, פריחה ובננה. גוף קל, חמיצות גבוהה למדי, קצת מרירות, סיום בינוני-ארוך וחמוץ. האף טוב לטעמי, בפה החמיצות גבוהה מידי. אפשרי לשבור שגרה, עדיף עם אוכל. מצדיק 39 ש"ח בשביל לנסות משהו חדש ולא שגרתי.

Casa Santos Lima, Arinto, Branco 2007 – צהבהב-ירקרק, שוב פרי טרופי באף אבל יותר מעודן, משהו שמזכיר בננה, מנגו ותפוח צהוב. גוף בינוני, חמיצות ערה, קצת פרי, בעבוע עדין. סיום בינוני חמצמץ עם נגיעה מרירה. שוב, מתאים יותר לאוכל – החמיצות והמרירות קצת גבוהים. 54 ש"ח – לא יקר מידי, אבל הייתי מעדיף את היין הקודם.

Casa Santos Lima, Portuga, Rose 2007 – אדום-תות חצי שקוף, הרבה יותר כהה מכל רוזה אחר שראיתי, באף דובדבן חמוץ, תותים, תפוח. גוף בינוני, חמיצות טובה, פרי, נגיעה מרירה, טאנין עדין (!), סיום ארוך, פירותי וחמצמץ. מקורי, שונה ומאוזן. טוב! 39 ש"ח? אין מה לחשוב פעמיים.

Casa Santos Lima, Portuga, Tinto 2007 – סגול וורדרד, סיגליות, פרי מתקתק, גוף קל משלב חמיצות רעננה עם פרי וטיפת יובש. סיום בינוני פירותי. פשוט וקליל, צעיר ואולי גם מזכיר במשהו בוז'ולה נובו. לא נראה לי שכתבתי פעם דבר כזה – אבל לשתות עם פיצה. 39 ש"ח, למה לא.

Casa Santos Lima, Quinta de Bons-Ventos, Tinto 2007 – אדום-סגול, אף עדין עם פרי אדום, מוקה ורמז לאדמה. גוף בינוני, מתובל, חומציות ערה, טאנין מורגש, סיום ארוך, יבש ופירותי. מעניין, אחלה לאוכל. 45 ש"ח – קניה טובה לטעמי.

Quinta do Portal, Colheita, Tinto 2006 – סגול עמוק, פרי יער בשל, מרקם חלק, יובש וחריפות מצטרפים להרבה פרי, סיום בינוני, יבש ופירותי. טמפריניו, מכל הזנים – נחמד למי שלא מפריעה לו קצת חריפות. בכיוון בשל-מודרני. 88 ש"ח.

Quinta do Portal, Tinto Reserva 2005 – פרי יער וחבית, המון המון יובש, גוף מלא, דחוס, פרי מאחורה. סיום ארוך ויבש. מוצק ונוקשה, לא לשתיה בשנים הקרובות. אני לא יודע להעריך איך הוא יתפתח בעתיד. 145 ש"ח.

Quinta do Portal, Tinto Grande Reserva 2003 – שחור-ארגמן, חבית קלויה, פרי אדום, תבלינים אוריינטליים, מאוד טאני ויבש, הפרי מצליח איכשהו להשתלב בכל היובש הזה וגם חמיצות. סיום ארוך ויבש. יין לטווח ארוך, מזכיר במשהו ריוחה רזרבה צעירה. 220 ש"ח, לטעמי מוצדק יותר מהיין הקודם.

לסיכום – אני מסכים עם אנדריי שרוב היינות האלה מצריכים אוכל איתם. רובם שונים ממה שטעמתי עד היום וזה כבר מצדיק בדיקה. היינות הפשוטים מהנים, לא יומרניים ובמחירים ידידותיים. יישר כוח לספשל רזרב על המעוף ועל הנישה המעניינת. שלושת היינות האחרונים מאזור הדורו, ואל תחשבו שהוא נשכח – השבוע (28-9/1/2009) תתקיים טעימה של היינות ששמו את פורטוגל על המפה – פורטים. לפרטים: 04-836-1187

h1

טעימה אדומה ולבנה רגע לפני שבת

ספטמבר 14, 2007

קפצתי למחלקת היין בסטופמרקט בדרך מהחלה לשבת אל הגבינה הלבנה והירקות. לשמחתי בדיוק הוצעו לי לטעימה זוג יינות מעניינים.

הראשון הוא הטמפריניו החדש מסדרת הרזרב של ברקן, שקטפה כמה מחמאות. יין דחוס ועשיר, האף מציע שפע ארומות מפרי בשל, לאדמה לחה, טחב, עץ, קפה וקליה. כל סחרור בכוס פותח משהו חדש. הגוף בינוני-מלא, טאנין נדיב עם פרי ותבלין, שמץ מתיקות מבליח מידי פעם וסוגר את החבילה באיזון יפה, כולל בסיום היבש. מעניין ובהחלט מחוץ לתבנית המרלו / ק"ס / שיראז. 60 ש"ח. את היין השני אתאר ורק אח"כ אציג:

צבע זהוב מאוד חיוור, באף בומבה של פרי טרופי, אפשר לזהות גויאבה מעל הכל, אחרי זה אננס, ואולי מלון, ברקע משהו עשבוני עדין מאוד. גוף בינוני עם חמיצות שתופסת פרי לבן בשל מתקתק, שמץ מינרליות קל מאוד, ממשיך במגמה הזו גם לסיום בינוני שמוסיף תבלין לחגיגת הפרי, ולרגע נגיעה מרירה עדינה מאוד.

הייתם מאמינים שזה שרדונה? ועוד חצי יבש? יכול להיות שלגויאבה אחראים 15% סוביניון בלאן, אם כי היא כ"כ דומיננטית שאני לא בטוח. יין מפנק, פירותי וחנפן – תוך שמירה על איזון וללא ספק עם הרבה מקוריות. גבירותי ורבותי – שרדונה אורגני 2006 מתוצרת יקבי גוש עציון (לא להתבלבל עם השרדונה היבש). אפשר לאהוב ואולי אפשר שלא, אפשר גם להגיד שהקשר לשרדונה קצת קלוש, אבל ב-50 ש"ח הוא מספיק מעניין בשביל להצדיק בדיקה. אני אהבתי. בדקו בעצמכם…

 שבת שלום!

h1

בנימינה טמפרניו

אפריל 9, 2007

שחור במרכז הכוס הופך לסגול בהיר בשוליים, באף פרי יער בשל מאוד (מידי?), צימוקים, אדמה ורמז לקרמל, גוף קל-בינוני עם פרי מתקתק, חמיצות מורגשת, וטאנין מאוד עדין, בסיום עוד פרי וחומציות.

לא עוד משהו מסטנדרט הק"ס-מרלו-שיראז המהווים את רוב היין שמייצרים בארץ, אבל האם זה בהכרח טוב? שותפי לשתיה נהנו והגדירו את היין בתור חלק וטעים. אישית מצאתי אותו מעניין במידה מסויימת, אבל הוא לא קלע לטעמי. בעיקר הפרי הבשל מאוד לא השתלב בחוויה, וקצת חסרה אחיזה בגוף קל יחסית ללא טאנין מספיק מורגש. גזר דין? ב-35 ש"ח מי שהסתקרן שיקנה וישפוט בעצמו… (עכשיו קוראים לסדרה 'טבע', ובסופרמרקטים המחיר גבוה יותר)

בינימינה טמפרניו, קרדיט: יקבי בינימינה