Posts Tagged ‘טמפו’

h1

גולדסטאר, בשחור

יוני 20, 2011

קראו לזה הרגל, קראו לזה פטריוטיות – אבל אני נורא אוהב גולדסטאר. זו הבירה שאני שותה הכי הרבה, במיוחד בבית. יום אחד אכתוב לבירה הישראלית הזו שיר הלל, אבל הלילה אני רוצה לדבר על משהו אחר. לפני לא מעט חודשים החלה לצוץ על המדפים גרסה חדשה, אחרי שבטמפו שמרו על המיתוג העממי מאז שאני זוכר את עצמי. הבקבוק יפה, ואני אוהב בירה כהה (כל עוד אף נזיר בלגי לא פוצץ אותה בסוכר ואלכוהול). בכל זאת יש סיבה שעברו חודשים עד שטעמתי אותה – וזה מביא אותי לתובנה הראשונה עוד לפני שהיא נכנסת למקרר בכלל:

בירה חדשה על המדף זה מסקרן, אבל מה קרה שצריך קנות רביעיה של 330 מ"ל ב-34 ש"ח בשביל לטעום? הצבעתי בארנק ולא קניתי – עד שנתקלתי בבקבוקים בודדים של הגולדסטאר בלאק רוסט על המדף במעברות.

הורינו היקרים גידלו אותנו בריא עוד לפני שהייתה מודעות לנושא כמו שיש היום. השתיה הקלה בבית הייתה בעיקר מיץ תפוחים מהתרכיז (המצוין) של סיידר הגליל ובירה שחורה נשר מאלט. הנשר היה המרווה הרשמי של הקיץ שלי והיינו מחזירים כ"כ הרבה בקבוקים שהייתי שואל את עצמי מה הסיכוי שכבר עשיתי בעצמי שימוש חוזר באחד מהם.

fast forward להווה, טוסט משחים בתנור, אני פותח את הבקבוק ו-בום, אני בתחילת הניינטיז עם בקבוק זכוכית חום וקר. האסוציאציה האישית בת שתי העשורים היא הדבר שהכי אהבתי בגולדסטאר החדשה. הקליה המתקתקה-קרמלית-ארומטית של הלתת מחזירה אותי לשם, וכן, אפשר להגיד שזה שוקולדי-קפה, אבל למי אכפת.

מלבד הזכרונות האלה, הבירה די קלה, שזה טוב, אבל קצת אנמית. בירות קלות מסתדרות לי יותר טוב עם אוכל, במיוחד בהשוואה לפצצות כשות או בירות עמוסות בטעמים ואלכוהול (וואלה, כמו משקה אחר). אבל כאן היא קצת רופסת וחסרה לי חומציות או משהו מעניין. למרות זאת, במבחן ה-drinkability יש לה ציון גבוה ולכן הנוסטלגיה היא לא הסיבה היחידה שקניתי רביעיה חדשה.

בגזרת המחיר – לא הוגן להשוות אף בירה לגולדסטאר הרגילה, אבל הפלא ופלא – מדף ליד קניתי פרנסיסקנר כהה ובהירה (ח"ח ל-י.ד. על הכשרות שהכניסה אותה לרשתות השיווק). מסתבר שאפשר להביא אותה מחו"ל ולשלם אותו מחיר לבקבוק – רק שהפעם מדובר בבקבוקי 500 מ"ל וזה בלי שיכריחו אותי לקנות רביעיה…

יצאו המון מילים אז נסכם טלגרפית: בירה פשוטה וקלה, אפשר לתת לה ניסיון אפילו שמכריחים לקנות ברביעיה.

h1

בירות, התערוכה

ינואר 15, 2011

"תראה מה זה", אני אומר לאבי בן עמי בכניסה, "כבר 4-5 שנים שאתה מארגן את סומלייה, ובחיים לא היו ניידות שידור של ערוץ 2 ו-10 בחניה". לפני כמה חודשים כתבתי על השקת אתר בירס שהעומדים מאחוריו מסתכלים קדימה, וזה לא היה מדויק – הם מסתכלים קודם על ההווה; ביום הראשון של תערוכת BEERS 2011, שהיה ה'סגור' והמצומצם יותר – לא היה מקום לזוז על כל הטבעת ההיקפית בקומה השניה של היכל נוקיה. אז עוד לפני הפרגון – לקח לשנה הבאה – מקום גדול יותר.

ידעתי שהבירה תופסת תאוצה, אבל לא היה לי מושג עד כמה. מאות אנשים עם צמא בעיניים גדשו את הדוכנים, והפתיעו את המציגים שלא נערכו לכמות כזו. סביב הטבעת המסחררת של נוקיה התפרסו ביראים החל מגראז'יסטים מיקרוסקופיים וכלה בענקיות קוקה-קולה וטמפו. במקום לחפש מסקנות מרחיקות לכת – הנה כמה תובנות ובירות לצד תמונות:

מבשלת הדובים – שעדיין לא טעמתי ברצינות ניצחה את הטעימה מבחינתי. קודם כל הם בחרו להתמקד בבירה אחת, ורק אותה הגישו לטעימה – מה שתורם למיקוד באירוע כ"כ עמוס. ה-Virgin IPA שהגישו כ"כ פירותית ופרחונית שניסיתי בכוח לסחוט מהם איזה פירות הוסיפו לתסיסה, אבל התשובה הצוחקת הייתה שהבירה עומדת בחוקי הטוהר, וכל סלט הפירות שמריחים מגיע מהכשות. ויש הרבה ממנה – למרות האף המתקתק-משכר, הבירה יבשה וכשותית-מרירה למדי – כיף טהור לחובבי המריר. יופי של בירה. 

טמפו Vs קוקה קולה – נדמה שהבירות התעשייתיות של קוקה קולה מובילות את השוק: עם הפופולריות של טובורג, קרלסברג וסטלה קשה להתחרות – עם כל אהבתי (והעדפתי) את גולדסטאר. גם במגזר הסטאוט לא תמצאו יותר מידי אנשים שיעדיפו מרפיס על גינס, עם כל הכבוד. אבל בזירת המיוחדים לטמפו יש אסים בשרוול, ונדמה שלפחות כרגע, נתח השוק הקטנטן הזה לא ממש מעניין את קוקה קולה. שני המאמצים הבולטים של טמפו בתחום הם סמואל אדמס ואביר. הדוד סם אחראי לשורת בירות מוצלחות, כולל בירות עונתיות מיוחדות. בנוסף, המותג מכנס תחתיו את תחרות לונגשוט שמהווה סממן בולט בחבית הבירה המקומית. אביר שכבר דשנו בה – אולי לא הבירה הכי מדהימה שעשו בארץ אבל מוכיחה בהחלט איך גם מפלצת כמו טמפו יכולה לתת קשב ולהשקיע משאבים בפרויקטים קטנים ואיכותיים.

 

   

 אביר וסמואל אדמס – האסים בשרוול של טמפו

נורמן-פרמיום – האיש והאגדה. חמש שנים עברו מאז שפגשתי אותו לראשונה מחוץ ל'סופר דרינק' בחמסין עם צידנית משכנע אנשים לנסות בירות. מאז הוא הפך להיות אימפריה של יבוא בירות איכות, נכנס למדפים המרכזיים ב'דרך היין', לשליש מהפאבים בחיפה ועוד. גם בתערוכה הוא לא פיקשש, הפעם את הצידנית החליפה חולצה אלגנטית ובלוטות' שלא הפסיק לצלצל. דוכן הענק שלו בשיתוף החבר'ה הטובים מהאייריש האוס (השגרירות החיפאית הלא רשמית של הנורמן) השכיל לשלב בין המותגים המוכרים יותר שהוא מביא למוכרים פחות.

 קצה הדוכן של הנורמן

נכון שהבקבוקים של גרולש ממש מגניבים? אז מה תגידו על זה?

בקטגורית הגראז'יסטים סוף סוף היה לי העונג לפגוש את האחים רוזנבלט, שמזגו בין השאר בירת מרווה מגניבה למהדרין. תוך שימוש במרווה בתור תחליף לכשות, יצרו האחים בירה ארומטית, יבשה ומרירה שלא תשאיר אתכם אדישים. ממליץ לקרוא ולראות את התהליך והפרטים כאן.

"שכחתי להזמין עוד כשות!"

לסיום – קרדיטים: לא נותר אלא לשבח את המפיק האולטימטיבי אבי בן עמי, את מאיר מזרחי המנהל התותח, ואת שחר הרץ, הגורו של בירה בארץ.