Posts Tagged ‘טוקאי’

h1

חווית התבגרות / קברנה קשיש

אפריל 9, 2009

בד"כ אני בודק לעומק לפני שאני מחליט אם להגיע לטעימה, במיוחד כשהיא לא זולה. הפעם זה היה קצת שונה – SMS מסתורי של "ארוחת טעימת יינות מתיישנים (תאריך) (מחיר) – לרשום אותך?" מאלון גונן. "כן". אפילו לא ידעתי אם מדובר על יין ישראלי או לא.

עופר, אספן יין עם ותק-יין יותר גדול מהגיל שלי (השמור היטב במערכת) – שם את ידיו על כמה בקבוקים ישראליים מבוגרים, ורצה לשתות אותם עם אנשים שהיין קרוב לליבם. 14 המוזמנים שהתקבצו סביב השולחן הארוך התחלקו בין חברים עופר לבין חברים של המסעדה. עם היינות אלון הוציא מנות שהשתלבו בעדינות, וסחטו מידי פעם אנחות מהסובבים, וגם הוסיף הפתעה במהלך הטעימה.

השיחה שקלחה, האווירה הנינוחה והאוכל אינם תנאי מעבדה לטעימה – אבל לדעתי זו הסיטואציה שבשבילה קיים יין. זה גם אומר שלא ממש כתבתי על ניואנסים דקים שללא ספק יש ביינות האלה. פשוט השילוב של השיחה, החברה, האנשים, האוכל והיין, היו הרבה יותר מעניינים מאשר להתעמק אם זה פלפל אנגלי או פלפל לבן בסיומת.

סגל קברנה סוביניון לא מסונן 1988  רמת הגולן ירדן קברנה סוביניון 1993  בוסתן קברנה סוביניון 1996

סגל קברנה סוביניון, לא מסונן 1988 – מי ידע שב-88 היה סגל בכלל, על אחת כמה וכמה יין איכותי? אדום בהיר ושקוף, חום בשוליים. אדמה ותיבול, פרי-צימוקים באף, בפה בעיקר חומציות, הפרי כבר בדרך למקום שכולו טוב. זה עדיין יין – אבל רק בקושי. בכל מקרה – כבוד. קוריוז היסטורי.

רמת הגולן, ירדן, קברנה סוביניון 1993 – שוקולד עטוף בפרי יער טוב, נגיעה של אלכוהול. בפה – מרקם של משי, חמיצות ערה, שאריות טאנין, הפרי קצת מגמגם. סיום פירותי-יבש, בינוני-ארוך. מעט אחרי השיא, אבל בהחלט חי וקיים – והכי חשוב, מהנה מאוד לשתיה. גרסה רכה ועדינה של היין המוכר, שמוסיפה עוד למניות כושר היישון המוכרות והמרשימות שלו.

מרגלית קברנה סוביניון* 1993 – צבע אדום עמוק, פרי מרוכז כמעט קומפוטי, סויה. מרקם רך בפה, חומציות טובה עם פרי, טאנין עדין, תיבול בכיוון מפולפל. ריכוז ונפח טובים. סיום בינוני-ארוך, מתובל ופירותי. בשל מאוד אבל חינני.

* מישהו יודע לזהות לפי התווית אם זה הספשל רזרב או הרגיל?

מרגלית קברנה סוביניון 1993

מרגלית קברנה סוביניון 1998 – הפתעת השף לטעימה: צבע סגול עמוק, פרי מרוכז מאוד, ארז ומשהו מעופש שלא התאוורר גם אחרי חצי שעה בכוס. בפה – פרי בחזית מוחזק עם יובש טוב וקצת מרירות. בהשוואה ל-93 – פחות בשל, פחות מרוכז, הרבה פחות מתיקות פרי וחומציות גבוהה יותר. כל נתוני ההשוואה האלה אמורים להפוך אותו לחביב עלי מבין השניים – אבל דווקא 93 מצא חן בעיני יותר, בעיקר בגלל המרכיב המעופש באף שלא הסכים לעבור. כך או כך – כושר יישון מרשים עבור שני היינות – השני עוד יכול להחזיק כמה שנים.

משם עברנו לנציג הלא ישראלי היחיד בטעימה –

Conche Y Toro, Don Melchor Cabernet Sauvignon 1995 – צבע בורדו אטום ויפה שלא מראה סימני גיל, פרי מתקתק באף, עם מנטה מודגשת ועשבי תיבול – הזכיר לי במשהו קריניאן. מוצק בפה, יובש ניכר, הרבה פרי ותבליני-חבית. סיום ארוך – יבש ומתובל. בובה. בטעימה עיוורת הייתי מהמר על ספרדי (צעיר יחסית). אין בו אפילו רמז לכך שהוא בן 14, ולא הייתי מהסס לחכות איתו לפחות עוד חמש שנים. האובייקטיביות מנצחת את הפטריוטיות – וזה הזוכה הגדול של הערב לדעתי.

בוסתן קברנה סוביניון 1996 – מי? בוסתן. מסתבר שזה יקב קטנטן שנמצא בשערי תקווה, ומייצר כיום 6000 בקבוקים. היין אדום בהיר, חומצי, מתובל, עם טאנין ער ותיבול. סיום קצר בינוני ומעט חומצי. יין טוב לאוכל שהשתלב היטב עם מנה של ניוקי נימוח על נתחי בקר. למרות גילו היין נמרץ – אבל די מחוספס. עולם ישן משהו.

לכזה ערב לא שגרתי זה רק ראוי שגם הקינוח יהיה לא שגרתי:

Tokaji Aszu 5 Puttonyos 1990 – זהוב-חום, תפוח צהוב, קרמל, ענבים ירוקים. בפה – חומציות נהדרת ששוברת את המתיקות הגבוהה. סיום ארוך ופירותי. בלי להתפלסף – מדהים.

תודה לעופר על היוזמה ועל הרעיון, ותודה לאלון על ההפקה המוצלחת, וההזמנה. מחכה לפעם הבאה…

 

וקוריוז לסיום: בקבוק שלא נפתח – קברנה סוביניון 1988 של כרמל (מזרחי) לכבוד הנשיא עזר ויצמן. בקבוק ממוספר (בכתב יד) מספר 37 מתוך 100.

כרמל מזרחי - קברנה סוביניון עם הקדשה לעזר ויצמן - בציר 1988