Posts Tagged ‘טוסקנה’

h1

עיוור כמו עטלף

יוני 25, 2011

בדרך כלל טעימה עיוורת היא לא 100% עיוורת. תמיד יש פרטים על המוטיב של היינות, או לפחות על הגיל או הסגנון. בטעימה לא שגרתית לחברי הפורום של שרון ואסף הציב אלי רבן מקבץ יינות בפורמט מאתגר במיוחד. עיוורים כעטלפים בהינו בבקבוקים מכוסי נייר האלומיניום בלי לדעת עליהם כלום. בעצם, מהיכרות הנפשות הפועלות ידענו שמה שזה לא יהיה – אלו הולכים להיות יינות טובים מאוד. צדקנו.

הטעימה נערכה בפלייטים של שני יינות במקביל, ומפאת קוצר היריעה אני בוחר רק כמה יינות שהתבלטו בעיני.

מינרלי מאוד, פרי בשל קצת מתקתק, מאוד מרוכז בפה עם מליחות-מינרליות מצוינת ושפע של פרי. יין ארוך, מלא ומיוחד. הופתענו מאוד לגלות שהוא ישראלי, וזו אחלה דרך לגלות יקב חדש. Red Boat Chardonnay 2008 לא ממש היה בשוק – הוא יצא לחברים ללא תוית ועוד לפני שהיקב ראה אור. הבצירים החדשים מקבלים מחמאות גם הם. מאחורי היקב עומד דורון עומר מהצמד 'בן ודורון' שרקחו בעבר בלנדים מוצלחים מחביות של סוסון ים. הענבים ליינות השונים מגיעים מכרמי יוסף וממירון. אני סקרן לטעום גם את האדומים.

הפרי ביין הבא היה כ"כ עשיר, מזוקק ומרוכז שפשוט עצמתי עיניים וקיבלתי צמרמורת מהסנפת הכוס. ברצינות. מרוכז מאוד, חומציות גבוהה והרבה טאנין. מעט חד בגילו המאוד צעיר – אבל פשוט חוויה. כשהוא נחשף נפלט לי "יש!" כשנזכרתי בשני הבקבוקים שיושבים אצלי עמוד במקרר. הטעימה הזו חיזקה את התוכנית המקורית לא לגעת בבקבוק הראשון לפני 2016. Muga Seleccion Especial 2004. זמן קצר אחרי רושם טוב מבציר 1994 היה מבצע מטורף על 04 בחינאווי – שווה לבדוק אם נשאר שם עוד, בטעות.

בן הזוג של היין הקודם מזכיר יותר את המוצא (הזהה) שלו. אף יותר "אדום", מתקתק, עור, לא צעיר. פירותי, טאנין בשל ורך – ריוחה מצוין, על הצד המעט בשל, בהחלט בתקופה לשתות אותו למרות שהוא יתיישן עוד. אופייני, לאיזור ולשנה. Marques de Riscal Reserva 2003 

     

בדרך אני כותב ג'יבריש במחברת ואז מסכם את זה כאן למשהו קוהרנטי. הפעם ברשותכם אני מצטט אחד לאחד: שזיפי, בשל, טיפה אלכוהולי, רך מאוד, חומצי, חלק, מדהים, עסיסי, אדיר, ענק. כבוד גדול ליין שסחט סופרלטיבים מסביב לשולחן – יער יתיר 2005. מרשים!

תודה לאלי על האירוח, האתגר והיינות המעולים.

h1

טוסקנה, אקלקטי

אפריל 5, 2011

כשנעניתי להזמנה של צחי רוזנבלום להצטרף לטעימת טוסקנה לא היה לי מושג שהמשתתפים והיינות הולכים להיות מהקליבר שהם היו. משהו כמו שמונה אנשים, כל אחד מביא בקבוק – יש מספיק יין לכולם, אף אחד לא ממהר לשום מקום – הפורמט הכי טוב לטעימה. בטח כשיושבים לצד חובבים כבדים ואנשי מקצוע. זה המקום להודות לצחי על הארגון, ההזמנה והאירוח. 

אני לא חושב שהיה יין אחד בטעימה שאפשר לקרוא לו "קלאסי". לכמה מהיינות היה DNA איטלקי, איפשהו, אבל לפחות חצי היו יינות בינלאומיים בסגנון, חלקם הזכירו למשל קברנה ברמה טובה. חלקית:

Fontodi, Vigna del Sorbo, Chianti Classico Riserva 2006 – החבית די מורגשת לצד אדמתיות-סנג'ובזית-קיאנטית. גם בפה אבל החומצה כ"כ ערנית ובועטת שהיא מסיחה את הדעת מטאנין (החבית) שיושב שם. זה לא היין הכי טוב שטעמנו, אבל אולי הוא הכי טוסקנה שהיה על השולחן – למרות שיש בו מעט יותר פרי והרבה יותר חבית ביחס לסגנון. הנעליים איטלקיות, החליפה כבר אמריקאית.

Antinori, Guado Al Tasso 1996 – פקק שעם רטוב-אדום לכל אורכו העביר בנו חשש, אבל לשווא. מבוגר אבל מלא חן, עם הבלנד של קפה-תבלינים-ארז שאפשר למצוא ביינות כאלה, אבל הפה מספר את הסיפור האמיתי, שם מתגלה יין רך – לא עייף! חומציות ואפילו שרידי טאנין מצטרפים לשאריות הפרי שנשארו ויוצרים חוויה של רוך ועדינות. נגמר מהר יחסית בסיום, לשתות אם יש לכם. אולי הוא מסתובב עם הליכון ופיליפינית, אבל קומתו זקופה והבלורית מתנופפת ברוח.

Antinori, Guado Al Tasso 2005 – הרבה מהכל. הבחור ארז צידה לדרך הארוכה, הצטייד במיצוי פרי גבוה, חביות חדשות, חומצה לדרך. מחוספס בגיל הנוכחי, מרוכז ובשל. גם הוא יוכל למצוא שלווה בבגרותו, אבל אני מהמר שה-96 היה הרבה יותר מרוסן כשהוא היה בגילו. הנוער של היום זה לא מה שהיה פעם (אבל הוא גם בסדר).

 

 

Gaja, Ca'Marcanda Promis 2005 – התחיל מחוזר מאוד, קצת ברט אבל מלבד זה מרבדים של פרי נקי, מרקם רך וחלק, בשלות מתקתקה ונעימה עטופה בחומציות טובה. מורכבות ואופק יישון לא תקבלו – אבל יין טעים, נעים ונגיש, בוודאי. במחיר של פחות מחצי מרוב היינות האחרים מקבלים מבוא בסיסי לסופר-טוסקן.

Fontalloro, Felsina 2007 – פרחוני וארומטי, הבשלות די גבוה לכל האורך ומפזרת קצת מתיקות, אבל החומציות העדינה הטאנינים מחזירים אותו למסלול. הנתונים הטכניים האלה לא מצליחים לבטא את התחושה שהפרי הרך והמלטף הזה מעביר בטועם לכל האורך, ולמרות שאני לא יודע לשים את האצבע מה בדיוק אחראי לזה, השורה האחרונה בפנקס הייתה אדיר. 

 

h1

איטלקי של חורף

פברואר 1, 2010

או לפחות – אחד האיטלקיים של החורף…

שורה מכובדת של יינות חיכתה בחדר החמים בבורגתה, ממתינה לטעימה אנכית של טומאסי. באמת שניסיתי – להבין את הסגנון ולהתחבר אליו, אבל לכל היותר מצאתי יינות טובים ומהנים. הקווים המאפיינים של הבשלות, האלכוהוליות והחריפות ממקמות את הבחור – אולי איפשהו ברבע הדרך בין יין מודרני לפורט לטעמי. אני מבין את הקסם שבו – ריכוז ובשלות עם חריפות מרירות, האופי, הרבדים שהוא מפתח עם השנים. עם זאת, בסה"כ, לטעמי הריכוז הזה והאלכוהול, גם כשהם מחוברים היטב – קצת כבדים מידי, אפילו בערב חורפי, ובטווח מחירים כזה הייתי בוחר במגוון יינות אחרים – חלקם גם מאפשרים לאוכל לדבר לצידם וניתנים לצריכה ובטמפרטורת-סביבה שאינה שיא החורף. יכול להיות שאני צריך לטפס לדרגות מיוחסות יותר של האמרונה על מנת לעמוד על קנקנו – אבל נכון לכרגע הסגנון פשוט לא מדבר אלי.

Tommasi Amarone Classico 1997 – הגיל של היין ניכר. אדום בהיר חום, עם רבדי מוקה-קרמל, טבק ואדמה שמאפילים על הפרי, וגם נגיעה של אלכוהול. בפה די רך, מתקתק, שאריות חבית וסיום מתובל חריף. היין לא הלך לעולמו אבל הוא בבירור אחרי השיא. למרות שיש בו חן הוא מרגיש עייף, לא מחזיק את האלכוהול (14.5%)

מודל 1998 – רענן בהרבה, באף פרי קפה ושוקולד, בפה פרי מתוק טיפוסי, חומציות במידה, חריפות קלה, סיום פירותי-יבש שלא נגמר. היין בשיאו, מראה ריכוז ואיזון (15%). טעים ומהנה.

מודל 2000 – אדום בהיר, שזיף מרוכז מרחף מעל האף הפירותי, שוקולד ואלכוהול. בפה הוא מוצק, פירותי, חומצי, חריפות עדינה ומרירות טיפוסית. סיום פירותי-חומצי-מתובל, ממשיך וממשיך. מרוכז וממלא את הפה, היין הכי טוב ששתינו. יותר אמרונה (15%)

מודל 2003 – סגול, אף בשל יותר מקודמיו אבל עדיין המוטיב שוקולד-שזיף מדבר, קליפת אשכולית. הבשלות של היין מורגשת גם בפה, שם היין מוצק, החומציות והיובש תומכים בבשלות, ומשתלבים בה כל הדרך לסיום שלא עוזב את הפה. דחוס, מהוקצע ומודרני למהדרין. טעים.

מודל 2004 – יצוק באותה תבנית כמו בציר 2003, אבל כאן מורגשת בוסריות, הריחות והטעמים עדיין סגורים והטאנין עדיין גס. עוד זמן.

מודל 2005 – בשל, פירותי מאוד, מתיקות מורגשת, מרקם שמנוני-גליצריני. בשל, בשל מידי. נמכר כיום ב-270 ש"ח

תודה למיכאל ולמשפחתו המקסימה על הארגון ועל האירוח, ותודה לגברת אורנה רובינזון, נציגת היבואן שקד שהנחתה את הטעימה בקצב נינוח ובאווירה מהנה.

h1

מיתולוגיה (סופר) טוסקנית

דצמבר 26, 2009

לא כל יום נחלצים פקקים כאלה זה לצד זה, אבל כשקורה מאורע כזה בארץ – הימור טוב שלמיכאל ראב תהיה יד בדבר. הפעם סביב השולחן הבורגתאי המוכר – עמוס בכל טוב, ניתחנו אייקון טוסקני מבית אנטינורי. את הערב הנחה שריאל, מנהל תחום היין בחברת הכרם – יבואנית היין, שידע לתבל את היינות בנוף ההתרחשויות הטוסקני – אז והיום. 

בשושלת אנטינורי, לא רק יין זורם בעורקים, אלא גם תעוזה – שבעבר בילבלו עם חוצפה. לפני כמעט ארבעים שנה הוציאו ביקב יין ששבר את החוקים, גם במובן המילולי – וכלל תוספת של קברנה סוביניון וקברנה פרנק לסנג'ובזה המסורתי. כך נולד בקול סערה הטיניאנלו (Tignanello), הקרוי על שם הכרם, ונחשב לאחד מחלוצי הסופר-טוסקנים.

וככה, בפשטות, פתאום עומד מולך בקבוק עם שם מיתולוגי והשנה המיתולוגית של איטליה…

Tignanello 1997 – צבע אדום כהה יחסית למצופה, שקוף בשוליים. באף פרי אדום רענן, עם שכבות של אדמה וקפה. גוף מלא, חומציות מצוינת, יובש משתלב טוב בפרי ונמשך לסיום הארוך שתופר חומציות עם פרי ולא נגמר. ערסול נוסף בכוס חושף עוד ארומות שהתפתחו עם הגיל, בכיוון אדמתי-מתובל, וכמו שכתבתי בשורה האחרונה: תנו לי ערב שלם רק להריח מהיין הזה. לשתות ולהנות – אני לא רואה טעם להמשיך ליישן אותו.

Tignanello 1998 – דומה לקודמו בצבע, האף רענן רענן יותר, פרי אדום צף מעל הכל, מאחוריו נגיעות של עור. בפה הדוק, יובש במידה, חומציות עסיסית, נגיעה של חבית מתובלת, פרי במידה. סיום ארוך שמוסיף עוד תיבול לחגיגה. היין לא מתבייש מאחיו הבוגר יותר, ומציע מעט יותר עצמה וריכוז. הייתי פותח בקרוב למרות שהוא יכול להחזיק עוד כמה שנים. מספר אחד שלי בטעימה.

Tignanello 1999 – כהה יותר, אף צעיר עם פרי יער, וניל ופלפל לבן. פה דחוס, טאנין כמעט חריף, חומציות דומיננטית, פרי מאחור עם נגיעה מרירה. סיום ארוך, מתובל וחומצי. כאן שמים לב למעט יותר חבית (אם כי היא רחוקה ממרכז העניינים ומשולבת היטב). יש את הפוטנציאל והריכוז – אבל  הוא צריך עוד שנתיים והוא יהיה  יותר נעים לשתיה ומהנה.

Tignanello 2001 – סגול אטום, אף פירותי-שזיפי, בפה עסיסי, חומציות משולבת מעולה בפרי. הכל פשוט תפור מושלם – יושב שם ומוכן להנאה. לשתות! נכון, יכול להחזיק עוד שנים, יכול אולי לפתח עוד קצת את האף – אבל הכל תפור כ"כ נעים שלא הייתי מחכה איתו עוד. כאן אפשר לזהות את תחילתו של המעבר לסגנון מודרני יותר, כמעט קברנאי (באופי, לא בבלנד) – אבל עם הנגיעות המקומיות כמו החומציות המצויינת. מספר שתיים שלי בטעימה.

Tignanello 2004 – (אחרי זמן קצר בדיקנטר) צבע סגול אטום, פרי יער עשיר, בפה סגור, דחוס, טאנין מוצק, חומציות גבוהה. קצת סבלנות והוא נפתח בכוס, הפרי יותר נגיש והפה פחות נוקשה. בכל מקרה מרגיש צעיר מידי. אני לא יודע להגיד הרבה מעבר…

Tignanello 2006 – (כחצי שעה בדיקנטר) הינוקא סגול-שחור, יין מודרני לחלוטין עם פרי יער, שזיף ושוקולד. בפה רך יחסית לקודמו עם טאנין רחב וניכר אבל לא עוקצני, פרי מרוכז מאוד, עסיסי, חומציות טובה אבל פחותה מהיינות הקודמים. יין הדוניסטי, מפנק וטעים. מוכן לשתיה ביחס לקודמים – אבל יש לו עוד לא פחות מעשור לפניו. ניכר שבחלוף המילניום התרחש שינוי סגנון ביינות – אולי בהשפעת השוק האמריקני ומבקריו. השינוי הזה בא לידי ביטוי במיוחד ב-2006, שמראה בשלות ומיצוי פרי גבוהים מצד אחד, וחומציות נמוכה יותר מצד שני – מה שיכול להעיד על בציר מאוחר יותר (אם כי האלכוהול על התוית לא השתנה) ועל טכניקה מודרנית יותר ביקב. אני מעדיף את הגרסאות המוקדמות יותר.

תודה למיכאל ולבתו הגר על הארגון, האירוח והחוויה.

h1

זני זנים

דצמבר 11, 2009

הבלוג היה מוזנח לאחרונה ואני מתנצל בפני מי שקורא ועוקב. הפוקוס כאן זה אמנם שתיה, אבל אני יכול לספר שאחרי חודשים של מאמץ ששיאם היה בחודש האחרון – הוארך הרומן שלי עם האקדמיה בעוד כמה שנים. עכשיו יש זמן וקשב לחזור לשתות כמו שצריך, והחזרה לסוס הייתה… מרתקת.

הכותרת שרקחו לנו השבוע שרון ואסף הייתה זנים לא שגרתיים. כשאני שומע את השם אני חושב על קריניאן, ויוניה, פטיט סירה, אולי גרנאש ופינו נואר. אבל לא ידעתי לאיזה מרחקים – גאוגרפיים וזניים הם מתכוונים לקחת אותנו. שיחקנו במשחק ניחושים על הזנים והמוצא, והיו לי פספוסים מבישים (אבל איך יכולתי לזהות את המורבדר הזני הראשון שלי?!). אני כותב ציונים שנתתי ליינות והם אינם על סקאלה אבסולוטית אלא יחסיים לטעמי לאותה טעימה ואין להתייחס אליהם ברצינות מלבד אולי השוואה בין היינות עצמם. כשיתפרסמו ציוני הפורום אוסיף כאן.

טעימה עיוורת כ"כ מופרעת מבחינת השונות ומגוון הזנים זו פשוט חוויה. בשילוב עם האווירה של חובבי יין משוחררים, והקצב הרגוע של הטעימה – זה הזכיר לכולם מה מושך אנשים להגיע מרחוק ולשתות יין ביחד. נציג את היינות, לפי סדר הטעימה:

סוסון ים, ג'יימס 2008 (שנין בלאן, ישראל) – באף קש, הרבה מינרלים ואשכולית. גוף בינוני מלא, מינרליות טובה, פרי מעט מתקתק, שמן ורחב בפה, חומציות עדינה (מידי), סיום בינוני ומינרלי. בסה"כ בסדר, אבל חסרה לי חומציות שתחזיק את הסמיכות והמתקתקות. 84. אולי בתור היין הזני היחיד בארץ מגיעה לו תוספת של נקודה-שתיים. זיהיתי את הזן אבל ניחשתי דרא"פ.

Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 (נרו ד'אבולה, הזן של סיציליה) – צבע סגול, באף אלכוהול, פלפל שחור, קצת פרי, שוקולד ואחרי זמן בכוס הוא חושף פלפל ירוק. בפה חומציות גבוהה וגוף קל יחסית, מרירות לא מבוטלת, מעט פרי עם סיום בינוני ומריר. הזכיר לי במשהו את הפטיט ורדו של כהנוב – לא בכיוון. 84

Turkey Flat Mourvèdre 2005 (מורבדר, בארוסה אוסטרליה) – אדום בהיר, אף מתוק ורענן עם תות, סוכריות, תפוח אדום, וניל וקרמל. קל יחסית בפה, פירותי מאוד, מתקתק – אבל עם חומציות טובה ונגיעות יבשות. למרות המתיקות הפירותית החומציות מצליחה להחזיק אותו רענן יחסית. ניחשתי זינפנדל אמריקאי. 86

Fairview Pinotage 2004 (פינוטאז' בתוספת 4% ויוניה, דרא"פ), אדום בהיר שקוף למדי, אף מסריח – טחוב, מאובק, מעושן, רצפת יער. בפה חומציות עסיסית, תיבול עדין, יובש טוב. מאוזן, יושב בכיף, מסריח בצורה טובה ורחוק מפירותיות. נהניתי, ישתדך היטב לפלטת בשרים לא מתובלים מידי. זיהיתי את הזן והמיקום. 91

Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 (קרמנר, צ'ילה) – סגול בוהק, פרי צעיר וסוכריות גומי. אף שובב ורענן. חומציות טובה, פרי עשיר, תבלינים, ריכוז טוב, סיום פירותי-יבש. עשוי מצויין וכיף לשתות אותו. ההימור הראשון שלי היה קרמנר, אבל שתיתי אולי שני יינות מהזן הזה ובסוף החלטתי להמר על ברברה בסגנון מודרני. טעיתי… ציון 94

Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 (סנג'ובזה, טוסקנה איטליה) – אדום בהיר ושקוף, אדמתי, מעושן קלות, פרי אדום. בפה, עדין, חומצי, מתובל לכיוון מעט חריף ומרירות עדינה ומחמיאה. יין עדין ונעים, שקיבל ציון 90 כאשר הייתי בטוח שמדובר בפינו נואר. אני לא מכיר את היין, אבל הוא ממש מרגיש רחוק מברונלו, בטח שלא כ"כ צעיר (מישהו ניסה ויכול לחוות דעה?). שיהיה.

Moscatell Rotllan Torra (מוסקט, פריוראט ספרד) – חום זהוב כהה, אגוזים, קרמל, דבש וחמצון. בפה חומציות לא רעה ומתיקות, אבל אין ממש פרי לכל אורך הדרך. אין ממש פרי או עניין, ואני לא בטוח שהבסיס האלכוהולי (16%) היה מאיכות יוצאת דופן. זיהיתי את הזן. 86

תודה לשרון ולאסף שהוציאו אותנו מהקופסה, על טעימה מאתגרת ומעניינת, ותודה לאלי על האירוח הלבבי.

h1

מיתולוגיה איטלקית

אוקטובר 31, 2009

שוב היה לי הכבוד לחלוק שולחן עם חובבי יין במרפסת השקטה של מיכאל ראב. מטרת המפגש הפעם, מלבד להפגיש חובבי יין – הייתה להפגיש שמות נחשקים באיטלקית עם כוסות היין של אותם חובבים. האוויר הנקי שמעל העמק, עצי הזית שמסביב, והחברה עשו משהו טוב ליינות – שגם ככה לא היו צריכים עזרה. כמו שאפשר לראות בהמשך – קצת חיפפתי ברישום והעדפתי להתרכז בחוויה, בארוחה ובשיחה. רשמים נוספים וגם צילומים יפים אפשר למצוא בפוסט של רותם. המון תודות למיכאל על ההזמנה, האירוח והחוויה. כמה מילים שרשמתי על חלק מהיינות:

Banfi, Cum Laude 2005 – היין פותח בפרי יער רענן ונמרץ, פלפל לבן וקקאו. בפה חומציות מצוינת, פרי עשיר, יובש מוצק אבל נעים. שוב החומציות עוטפת את הכל גם בסיום. בקצה הדף הדגשתי פעמיים: "בובה. בובה." סדר גודל של 150 ש"ח, תמורה לא רעה למחיר (למרות השם היומרני).

Castello du Brolio, Chianti Classico 1999 – אדום בהיר, מסריח במובן הטוב עם אדמה רטובה, שקי יוטה שמחזירים אותי לצופים, פרי אדום ומשהו שמזכיר רימונים. טאנין רענן ומלטף יושב על גוף קל עם חומציות טובה ופרי עדין ונגיעה מרירה. משלב הנאה עם אופי של הסגנון, יתאים לאוכל קל. מהנה מאוד (הסקוטית, ~100 ש"ח לבציר עדכני).

Col D'Orcia, Brunelo di Montalcino 1998 – טבק ועור משולבים בפרי אדום, נגיעות של תבלינים, בפה אחלה נפח, החומציות שולטת ביד רמה, מאחורי ממתין בסבלנות הפרי. יין עצמתי ועשיר שכדאי לתת לו עוד כמה שנים לפני הפתיחה (הכרם).

Il Poggione, Brunelo di Montalcino Riserva 1997 – הצבע מתחיל להתבהר וכמות יפה של משקע מקשטת את הכוס. באף שזיף מרוכז ועשיר מקושט בפלפל שחור. הפה משלב יובש, חומציות וחריפות ביחד, והפרי קצת מתבייש מאחור. אמנם הטאנין והחומציות עוד עובדים יפה, אבל משהו בצבע ובפרי מעידים על הגיל.

Banfi, Brunelo di Montalcino 1997 – מנצח הטעימה בלי למצמץ. יין עסיסי ומלא, עם חומציות מעולה, פירותי והדוק, סיום ארוך ופירותי. זה שהוא חלק, מהוקצע ונעים לא מפריע לו להיות עשיר ומלא. עקבות הזמן לא משפיעים עליו ויש לו עוד שנים ארוכות. תענוג של יין.